מחקר

טכנולוגיה חדשה תאפשר לראשונה זיהוי מוקדם של סכנת חיים אצל חולים הנמצאים בתרדמת

טכנולוגיה חדשה תאפשר לראשונה זיהוי מוקדם של סכנת חיים אצל חולים הנמצאים בתרדמת

17 נובמבר, 2021

קרא עוד

בעזרת פיתוח חדשני של חוקרי האוניברסיטה, רופאים יוכלו לראשונה למדוד את גודל האישון ואת התגובה שלו לאור גם כשהעיניים עצומות: "הפיתוח יאפשר זיהוי מוקדם של פרמטרים חריגים ויתרום להצלת חיים של מטופלים עם פגיעות מוחיות קשות"

מדידת אישונים היא מרכיב מרכזי בהערכה הנוירולוגית של חולים המאושפזים במצב של תרדמת, למשל לאחר שבץ או פגיעת ראש. א-סימטריה בגודל של האישונים, או חוסר תגובה שלהם לאור, עלולים להעיד על עליה מסכנת חיים בלחץ התוך-גולגלתי, אשר דורשת התערבות רפואית מיידית. כיום, במחלקות טיפול נמרץ, מדידת האישונים בחולים הנמצאים בתרדמת מתבצעת באופן ידני ומידי שעה או יותר - אח או אחות פותחים את העפעף של החולה, מודדים את גודל האישון בעזרת סרגל, ומאירים בפנס על מנת לבדוק אם האישון מגיב לאור. הטכנולוגיה החדשה שפותחה, תאפשר לראשונה לאסוף את המידע הזה אוטומטית ולהקל משמעותית על הצוותים הרפואיים.

הטכנולוגיה פותחה על-ידי צוות בהובלתם של ד"ר צֶבי באטוס וד"ר אמנון בוקסבוים, מבית הספר להנדסה ומדעי המחשב, המכון למדעי החיים ומרכז ביו-הנדסה של האוניברסיטה העברית ופרופ' חוסה כהן, נוירו-כירורג מבית החולים הדסה עין-כרם ותאפשר ניטור של האישונים באופן רציף ללא מגע עם החולה, וקבלת התרעה מיידית לצוות המטפל במקרה של ממצאים חריגים מסכני חיים. הרעיון לפרויקט נולד בקורס היזמות Bio-Design של החוג לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית. בקורס מוקמים צוותים משולבים של רופאים וסטודנטים ממספר תחומים: הנדסה, משפטים וכלכלה, שמטרתם לאפיין צורך בהתקנים ביו-רפואיים חדשים, לבצע מחקר שוק ולהציע התקנים שיענו על הצורך הרפואי.

המכשיר שפיתחו החוקרים מאיר באור אינפרא-אדום דרך אזור הרקה. ד"ר באטוס מסביר כי "הטכנולוגיה מבוססת על העיקרון לפיו אור באורכי גל מסוימים, למשל בתחום האינפרא-אדום, יכול לעבור דרך רקמה. המכשיר שפיתחנו מאיר באור שחודר לתור העין, מתפזר בתוכה, וחלקו יוצא דרך האישון והחוצה דרך העפעף". צוות החוקרים הציב לפני העין מצלמה רגישה לאינפרא-אדום, והצליח לצלם את כתם האור שעובר דרך האישון.

(בתמונה: משמאל, לפני הארה באור לבן, האישון נראה בבירור כעיגול בהיר על רקע העפעף הסגור. מימין, לאחר ההארה באור לבן, האישון התכווץ וכתם האור קטן בהתאם. במהלך המחקר פותחה גם שיטה לעיבוד תמונה לצורך שחזור קוטר האישון מתוך שתי התמונות).

כדי למדוד את התכווצות האישון, השתמשו החוקרים בתכונות העברת האור של הרקמה, אלא בכיוון ההפוך: באותו אופן שבו אנחנו מסוגלים לחוש את אור השמש גם בעפעפיים סגורים, החוקרים האירו על העין מלפנים באור לבן, אשר עבר דרך העפעף והאישון, ונראה על-ידי הרשתית כאור בצבע אדום. האור גרם להתכווצות של האישון, שאותה הצליחו החוקרים למדוד בעזרת צילום נוסף באינפרא-אדום. מאז בוצע ניסוי קליני ראשון במתנדבים בריאים, בו הצליחו לבצע את המדידה ב-38 מתוך 39 מתנדבים, והוכיחו את ההיתכנות והבטיחות של השיטה החדשה.

בעקבות המחקר הוקמה חברה הממשיכה בפיתוח של מכשיר שמבוסס על אותה הטכנולוגיה ויאפשר מדידה של שתי עיניים במקביל בחולים מחוסרי הכרה במצב שכיבה. פרופ' כהן מסכם כי "פיתוח של מכשיר כזה לניטור רציף יאפשר זיהוי מוקדם של פרמטרים חריגים של האישונים ובכך יתרום להצלת חיים של מבוגרים וילדים עם פגיעות מוחיות".

לפרסום בתקשורת: מגזין "בריאות+" בפרינט, DoctorsOnly, ערוץ 7, המבשר

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
מחקר חדש מוכיח: מוזיקה עוזרת לבני אדם לשרוד במשך מאות שנים

מחקר חדש מוכיח: מוזיקה עוזרת לבני אדם לשרוד במשך מאות שנים

16 נובמבר, 2021

קרא עוד

מאמר במחלקה לפסיכולוגיה מציע תיאוריה חדשה על הקשר בין מוזיקה להישרדות: "בגלל הערכים המתגמלים של המוזיקה, בני אדם ממשיכים ללמוד ולהעביר אותה לדורות הבאים, ולאו דווקא באמצעות תכונות גנטיות ספציפיות כפי שחשבנו עד היום"

חוקרי האוניברסיטה העברית בחנו את השאלה האם מוזיקה התפתחה באבולוציה כדי לקדם חברתיות בבני אדם, והאם היא מסוגלת לעזור לאנשים לשרוד יחד לאורך שנים? מאמר חדש של ד"ר שיר אציל וד"ר ליאור אברמזון מהמחלקה לפסיכולוגיה, מציע נקודת מבט חדשה על הקשר בין התפתחות המוזיקה לבין יחסים חברתיים בין בני אדם. המאמר התפרסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי Behavioral and Brain Sciences של אוניברסיטת קיימברידג' הבריטית.

החוקרות מציעות שבניגוד לתהליך אבולוציוני מסורבל ונוקשה, ייתכן והמוח שלנו פיתח לאורך ההיסטוריה תכונה אולטימטיבית אחת פשוטה: היכולת ללמוד את הסביבה בשביל לשרוד. תלות בבני אדם אחרים להישרדות מספקת את הכוח המניע האולטימטיבי לחזק כישורים חברתיים כמו מוזיקליות. לטענת החוקרות, מנגנון אבולוציוני זה ממקסם את ההסתגלות לסביבה חברתית דינמית ומשתנה. "כולנו מכירים את הפסוק 'לא טוב היות האדם לבדו' כך שעוד מימי קדם, בני אדם היו תלויים בבני מינם כדי לשרוד. זה מייצר כוח מניע חזק ללמידה של יכולות חברתיות מורכבות – כולל שפה, תרבות ומוזיקה, באמצעות מנגנונים עצביים גמישים", מסבירה ד"ר אברמזון.

ההנחה הרווחת עד היום הייתה שהחברתיות האנושית בעצמה התפתחה באבולוציה כסט תכונות מולד, המאפשר לבני אדם לנהל קשרים חברתיים מורכבים. עם זאת, התיאוריה החדשה מסבירה את תפקיד המוזיקה בתרבות האנושית בכך שההתנהגות שלנו מעוצבת מבחינה תרבותית בתהליך מתמשך של הסתגלות לסביבה. ד"ר אציל מדגישה כי "בגלל הערכים המתגמלים של המוזיקה, בני אדם ממשיכים ללמוד ולהעביר אותה לדורות הבאים, ולאו דווקא באמצעות תכונות גנטיות ספציפיות כפי שחשבנו עד היום". המוזיקליות והחברתיות הן דינמיות ולכן מדובר במנגנון כללי של תגמול וחיזוי לשיפור ההישרדות על-ידי גמישות ומחוברות לסביבה.

לדברי החוקרות, המאמר מעלה שאלות וכיווני מחקר חדשים שיכולים לספק תשובות שלא חשבנו עליהן קודם בתחום התפתחות המוח והתפתחויות חברתיות וקוגניטיביות שונות. "המחקר שלנו עוסק בכיוונים שונים על מנת לבדוק את התיאוריה הזאת, ולחקור איך התפתחות חברתית ורגשית תלויה בסביבה החברתית בראשית החיים", מסכמות החוקרות.

לפרסומים בתקשורת: ynet, Vesty, וואלה!, הידען

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
צעד אחד לפני העבריינים: הסוף לזיוף טביעות אצבע?

צעד אחד לפני העבריינים: הסוף לזיוף טביעות אצבע?

10 נובמבר, 2021

קרא עוד

מחקר חדש שנערך בשיתוף פעולה בין המכון לכימיה באוניברסיטה העברית ואוניברסיטת לוזאן שבשוויץ מנסה לשבש את פעילותם העתידית של עבריינים המתמחים בזיוף טביעות אצבעות ובכך למנוע פרצות אבטחת מידע. "אם נדע איך ייראה הדור הבא של זיופי טביעות האצבע, נוכל להכין אמצעי נגד מבעוד מועד"

לאחרונה, אנחנו עדים לעלייה בהיקף הפריצות של האקרים למאגרי מידע ודליפות של פרטים אישיים של משתמשים רבים ברחבי העולם. זה מעורר דאגה גם מפני שטכנולוגיות רבות משתמשות בטביעות האצבע שלנו כדי לאפשר לנו לבצע פעולות מסוימות, החל מהפעלת המחשב האישי ועד לבקרת הכניסה במשרד. עם כל הנוחות שבעניין, ככל שהשימוש בטביעות אצבע גובר, כך גוברת פעילות זיוף טביעות האצבע. באמצעות תוכנות זיוף מתוחכמות, עבריינים כבר מצליחים להשתמש בחלקי נתונים ביומטריים בצורה מושלמת, כזו שאיש לא יחשוד בה. במטרה להתמודד עם עבריינות עתידית, החלו לפתח במכון לכימיה את תחום "המדע הפורנזי היוזם", שבבסיסו ההנחה שהמדע הפורנזי יעזור יותר למלחמה בפשע, מפני שהוא מסוגל לחזות את המהלכים הצפויים של העבריינים באמצעות כלים פורנזיים קיימים.

מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Forensic Sciences לוקח את המדע הפורנזי צעד אחד קדימה ומנסה לנבא כיצד עבריינים יזייפו טביעות אצבע בעתיד במטרה למנוע זאת. המחקר נערך על-ידי פרופ' יוסף אלמוג ופרופ' דניאל כהן מהאוניברסיטה העברית, יחד עם פרופ' כריסטוף שמפו והדוקטורנט מישל שגיא מאוניברסיטת לוזאן שבשוויץ. צוות החוקרים ניסה לאמץ צורת מחשבה של זייפנים ומצא כי ניתן לתכנן חומרים מתוחכמים, המכונים פולימרים, לזיוף טביעות אצבעות, אשר נמצאו כיעילים באופן ניכר מחומרים המשמשים לכך כיום וניתנים לגילוי על-ידי קוראים חכמים. החומרים החדשים התגברו על 3 מתוך 4 הקוראים החכמים שנבדקו.

לטענת המומחים, עם הופעתה של טכנולוגיה חדשה כלשהי לאבטחת מידע, העבריינים המתוחכמים כבר יחפשו דרך לעקוף אותה. בתחום טביעות האצבע, ניתן לעשות זאת על-ידי תכנון מושכל של פולימרים, שמחקים את תכונות העור שלנו, כדי להתגבר על הקוראים החכמים שלא יצליחו לזהות שמדובר בחומר זר. "במטרה לחזות שיטות זיוף עתידיות, ביצענו תכנון פולימרים שיהיו יותר דומים לעור אדם מבחינת המבנה הכימי שלהם מאשר פולימרים הנפוצים כיום לזיוף טביעות אצבע", מסביר פרופ' כהן. הכנת החומרים בוצעה במעבדה, כאשר נלקחו בחשבון המבנה הכימי והתכונות הפיזיקליות של העור האנושי במטרה לפתח יכולת להתגבר גם על הקוראים המתוחכמים ביותר.

"המחקר הראה שכבר עכשיו ניתן לפתח חומרים יעילים יותר לזיוף טביעות אצבע, ומן הסתם, זה מה שיעשו העבריינים בדור הבא של הזיופים. להערכתנו, ראוי ליידע את הקהילה הבינלאומית של סוכנויות אכיפת החוק כדי להתכונן מראש ולפתח קוראים טובים יותר", מדגישים החוקרים. המדע הפורנזי היוזם יכול לסייע לגורמי אכיפת החוק למנוע פשעים מסוגים אחרים ולא רק זיופי ביומטריה. למשל, ניבוי הדור הבא של סמים אסורים שאינם מכוסים בפקודת הסמים. פרופ' אלמוג מסכם כי "אנחנו יכולים להימצא צעד אחד לפני העבריינים. אם אנחנו נדע מה הם יכולים לעשות, נוכל לפתח כלים להתגבר על התופעה עוד לפני שהיא נוצרת בשטח".

המחקר המדעי: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34617603

פרסום בתקשורת: N12, ערוץ 7, בחזית, Chiportal, News1

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
מחקר חדש: החורף מגיע והוא לא נראה מבטיח – ''ייתכן שיגיעו אלינו סופות בעוצמות שלא הכרנו''

מחקר חדש: החורף מגיע והוא לא נראה מבטיח – ''ייתכן שיגיעו אלינו סופות בעוצמות שלא הכרנו''

10 נובמבר, 2021

קרא עוד

מחקר חדש חושף כי העלייה בריכוז גזי החממה תוביל להתעצמותן של סופות קיצוניות, לצד ירידה של כ-25 אחוז בכמויות הגשמים. התחזית העגומה, אך החוקרים מאמינים: 'השליטה עדיין בידיים שלנו''

אחת ההשלכות הבולטות ביותר של משבר האקלים, היא שינויי מזג האוויר הקיצוניים שהוא מביא איתו. פליטת גזי החממה, מובילה לעלייה בטמפרטורה ולשינויים בתנאים בהם נעביר את השנים הבאות על פני כדור הארץ. חוקרי האקלים, משתמשים במודלים ותצפיות על מנת לנסות ולהבין איך וכיצד מזג האוויר בעולם יושפע מעלייה בריכוז גזי החממה. מחקר חדש בודק כיצד הים התיכון בכלל ומזרח הים התיכון וישראל בפרט יושפעו משינויי האקלים בעשרות השנים הקרובות.

במחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי ''Climate Dynamics'', השתתפו חוקרים מרחבי העולם, ביניהם  ד''ר אסף הוכמן, ממרכז האקלים במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים ומהמכון הטכנולוגי של קרלסוהה בגרמניה , והוא הובל על ידי ד"רמרקו ריאלה ממכון המחקר ICTP באיטליה. החוקרים מצאו שככל שריכוז גזי החממה עולה, כך יש ירידה משמעותית של כ-30 אחוז בשכיחות הסופות באזורינו. בנוסף לכך, ישנה גם ירידה של כ-25 אחוז בכמויות הגשם וירידה זהה בעוצמת הרוח בכל סופה. 

ככלל, הים התיכון נחשב כ-''Hot spot'' ל שינויי אקלים, כלומר הוא מאופיין בעליות יותר גדולות בטמפרטורה מאזורים אחרים בכדור הארץ, ובשינויים קיצוניים יותר בסופות המתרחשות בו. החוקרים השתמשו  במודלים מהסוג המתקדם ביותר, שאפשרו לבדוק את הקשר בין העלייה בריכוז גזי החממה לשינויים במאפייני סופות החורף בים התיכון, בעשרות השנים הבאות. מדובר במודלים מדויקים יותר, בעלי רזולוציה גבוהה יותר, שיכולים לצפות את הגעתן ועוצמתן של סופות בים התיכון באופן ספציפי. החוקרים, ביניהם ד"ר הוכמן, צופים באזור מזרח הים התיכון וישראל ירידה מהותית בכמויות הגשמים וחורפים שחונים במיוחד - שעשויים להשפיע בצורה דרסטית על החיים בישראל.

האם זה אומר כי אנחנו לא צפויים לראות בארץ סופות קשות, המובילות לנזקים גדולים ברכוש ובנפש, בעשורים הקרובים? לא בהכרח. למרות הירידה היחסית הצפויה בכמויות הגשם הכוללות, העוצמה של הגשם בפרקי זמן קצרים צפוייה לעלות משמעותית, כך שגם הגשם שירד עלול לייצר הצפות ושטפונות. כלומר, אמנם יהיו פחות סופות באזור ישראל, אבל אלה שיגיעו אלינו יהיו עוצמתיות, אולי אפילו בעוצמות שלא הכרנו לפני כן. בחופי אירופה לעומת זאת, המצב הפוך - המודלים צופים דווקא עלייה בכמויות הגשם הכוללות ובעוצמת הרוח שנובעות מסופות חורף.

למרות שהמודלים צופים חורפים שחונים בעשורים הקרובים, לא מדובר בגזירה משמיים. ד''ר הוכמן טוען כי "כאשר אנחנו בוחנים במודלים אפשרות של ירידה בריכוז גזי החממה, ניתן לראות כי האקלים מגיב לכך בצורה חיובית. כלומר, השינויים באקלים עשויים להתמתן במידה ונפעל לשינוי כמויות פליטת גזי החממה. אם המצב יישאר כפי שהוא, צפויות תוצאות הרסניות - אך השליטה עדיין נמצאת בידיים שלנו."

המחקר המדעי: https://link.springer.com/article/10.1007/s00382-021-06018-x

הפרסום בתקשורת: גלובס, makoהידען, בחדרי חרדים, פורטל כרמל והצפון

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
תל לכיש ושרידי הסוללה

מחקר חדש חושף כיצד נבנתה סוללת המצור האשורית בלכיש (והיחידה שמוכרת בעולם)

9 נובמבר, 2021

קרא עוד

המחקר מוכיח את כוחו, גודלו, עוצמתו וכישוריו המדהימים לאותה תקופה של הצבא האשורי, ולאמת ציטוטים תנ"כיים הנוגעים לדברי הנביא ישעיהו שחי באותה העת

מחקר חדש שפורסם לאחרונה ב-Oxford Journal of Archaeology, כתב העת לארכיאולוגיה של אוניברסיטת אוקספורד, תחת הכותרת "בניית רמפת המצור האשורי בלכיש: טקסטים, איקונוגרפיה, ארכיאולוגיה ומיפוי דיגיטאלי", בחן לעומק את אופן יצירת והקמת סוללת המצור האשורית בתל לכיש - סוללת המצור הקדומה בעולם והיחידה המוכרת במזרח הקדום, ששרדה בצורה טובה עד ימינו. במחקר זה נבדקה הטופוגרפיה של המקום בו נחשפה לפני עשרות שנים, לראשונה, הרמפה – והחוקרים השתמשו בשיטות תיעוד דיגיטליות כדי לנתח את הטופוגרפיה המקומית, ונפח חומרי הגלם שהיו נדרשים לבניית הסוללה.

במחקר השתתפו משלחת חפירות נרחבת מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בראשות פרופ' יוסי גרפינקל וד"ר מדלן מומצוגלו, ופרופ' ג'ון קארול וד"ר מייקל פיטליק מטעם אוניברסיטת אוקלד, במישיגן בארה"ב. האתר נחפר בעבר בהרחבה על ידי מספר משלחות. שתי המשלחות הראשונות חפרו בשנות השלושים ובשנות השישים של המאה הקודמת. התיעוד הראשון של הרמפה, ששרד מעבודות החפירה הראשוניות בשטח, הוא תצלום מסוף שנת 1932 (מצורפת תמונה). בתצלום ניתן לראות גבעה תלולה, הממוקמת בסמוך לתל הראשי, ליד הפינה הדרומית-מערבית של האתר. אולם באותה תקופה הרמפה לא הוכרה ככזאת על ידי החופרים, וכתוצאה מכך נעשו בשטח עבודות חפירה, שלא בהכרח תרמו להשתמרות הסוללה. בהמשך חפרה במקום משלחת שלישית בראשות פרופ' דוד אוסישקין מאוניברסיטת תל אביב בין השנים 1974 ל-1994. במהלך ביקור בחפירות בשנת 1973 הציע הרמטכ"ל והארכיאולוג פרופ' יגאל ידין כי ערימות האבנים בפינה הדרומית-מערבית של האתר עשויות להיות שרידים רמפת המצור האשורית. חפירות אוסישקין אכן הוכיחו דבר זה. המשלחת הרביעית בהובלת פרופ' יוסי גרפינקל מהאוניברסיטה העברית חפרה בלכיש בין השנים 2013 ל-2017, ובדקה מחדש היבטים שונים השופכים אור על בניית הסוללה הצבאית.

תל לכיש ושרידי סוללת המצור האשורית. אבני הסוללה נבדקו בשש נקודות שונות, המסומנות בצילום.

האימפריה האשורית השתלטה על רוב חלקי המזרח הקרוב ומצרים במהלך המאות התשיעית, השמינית והשביעית לפנה"ס. היא כבשה את ממלכת ישראל, והרסה את שומרון בשנת 722 לפנה"ס. הצבא האשורי פיתח טכנולוגיות וטקטיקות צבאיות יעילות, והצליח לנצח כל קרב פתוח או לכבוש כל עיר מבוצרת. בשנת 701 לפנה"ס יצא סנחריב מלך אשור עם צבא גדול לדכא את המרד שפרץ בממלכת יהודה בימי המלך חזקיהו. האירוע הבולט במסע זה היה כיבוש העיר לכיש. לכיש הייתה עיר כנענית פורחת באלף השני לפני הספירה, והעיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה מסוף העשירית עד תחילת המאה השישית לפני הספירה. רמפת המצור שנבנתה באתר על ידי האשורים היא הדוגמה הפיזית היחידה שנותרה בשטח המלמדת על צורת כיבוש העיר באותם ימים.

על אירוע הכיבוש ישנו מידע מארבעה מקורות שונים - במספר ספרים במסורת המקראית (מלכים ב, פרקים יח-יט, דברי הימים פרק לב, ישעיהו לו-לז), בכתבי סנחריב, בתבליט גדול שעיטר את חדר הכס בארמון סנחירב בעיר נינווה, והמחקרים בלכיש שנערכו על ידי משלחות שונות.

שיטת הלחימה האשורית הייתה להצמיד לחומת העיר מכונת מצור, שבתוכה הייתה תלויה קורת עץ גדולה, הנקראת 'אייל ניגוח'. אייל הניגוח היה מתנדנד ומכה בחומת העיר שוב ושוב, עד שהחומה התפוררה ונוצר פתח שאפשר לצבא האשורי לפרוץ לעיר. כיוון שהחומה בלכיש הייתה בראש תל גבוה, האשורים בנו סוללה אלכסונית, שהובילה מבסיס התל אל החומה שבראשה. פעולת הבנייה, לפיכך, הייתה צריכה להיות מחושבת ואסטרטגית ובעיקר מדויקת ומקצועית.

שאלת המחקר הייתה כיצד נבנתה אותה סוללה ומהיכן נלקחו חומרי הגלם שהיו דרושים להקמתה. מסקנות המחקר מצביעות על כך שהסוללה נבנתה מהקצה הרחוק, והיא הלכה והוגבהה ככל שהתקרבה לחומת העיר. הסוללה נבנתה מכשלושה מיליון אבנים, שמשקלן הכולל הגיע לכ-20,000 טון. משקל ממוצע לאבן אחת היה כ-6.5 קילו (ומכאן שניתן היה לשאת אותה בקלות ביד, כדי לבנות את הרמפה). האבנים נחצבו מגבעה סמוכה, ויצרו מצוק תלול הנראה במקום עד היום. שורה של אנשים עמדה מקצה המחצבה ועל גבי הסוללה, ואבנים הועברו מיד ליד והושלכו לכיוון העיר. על פי ההערכות החוקרים, כ-160,000 אבנים הוזזו בצורה זאת מדי יום. בקצה הסוללה הוצבו מגנים גדולים, שהוזזו קדימה ככל שהעבודה התקדמה. כך בוני הסוללה היו מוגנים מחיצים ואבני קלע שנורו מכיוון העיר עצמה.

הצבא האשורי יכל לבנות סוללה כזאת במשך כשלושה שבועות במאמץ מרוכז של 24 שעות ביום. "הזמן היה הדאגה העיקרית של צבא אשור. מאות פועלים עבדו יומם וליל כדי לחצוב את האבנים וכדי לשאת את האבנים, אולי שתיים או שלוש משמרות כל יום. כנראה כוח האדם סופק על ידי שבויי מלחמה ועבודת כפייה של האוכלוסייה המקומית", מצוין במאמר. 

מידע חשוב נוסף התקבל בשטח לגבי ריצוף המשטח העליון של הרמפה. הריצוף כלל שלוש שורות של עצמים מוארכים. "נראה לנו שמדובר בלוחות עץ הממוקמים זה לצד זה, כדי ליצור משטח נוח לדחיפת מכונות המצור הכבדות במעלה הרמפה, ממפלס הקרקע למרגלות התל ועד לבסיס חומת העיר", מוסבר עוד במאמר. זאת ועוד, על רמפת המצור בלכיש נמצאה שרשרת ברזל. שרשרת כזאת מעולם לא נמצאה בלכיש או בעיר אחרת במלכת יהודה קדומה. לפיכך, לדעת החוקרים, סביר להניח ששרשרת הברזל שנמצאה על הרמפה מקורה באייל הניגוח אשורי. ממצא זה מעיד כי אייל הניגוח התנדנד הלוך ושוב כשהוא קשור בשרשראות ברזל.

לסיכום, המחקר מפרש שני קטעים תנ"כיים, המופיעים בדברי הנביא ישעיהו שחי באותה תקופה. בפרק ה' פסוק כז' מתוארת עוצמת הצבא האשורי: "אין עיף ואין כושל בו, לא ינום ולא יישן, ולא נפתח אזור חלציו, ולא נתק שרוך נעליו". היכן פעל הצבא האשורי 24 שעות ביממה אם לא בזמן הקמת סוללת מצור והתקפת עיר? נבואה נוספת של ישעיהו מוזכרת בספר מלכים ב פרק יט, פסוק לב: "לכן כה אמר ה' אל מלך אשור, לא יבא אל העיר הזאת, ולא יורה שם חץ, ולא יקדמנה מגן, ולא ישפך עליה סללה". במילים אחרות, בפסוק זה תואר מה שלא יקרה לעיר ירושלים, וניתן ללמוד מכך את שיטת ההתקפה האשורית - ירי חצים אל חומת העיר כדי למנוע מהנצורים לפגוע באנשים הבונים את הסוללה, קידום מגן על ראש הסוללה ההולכת ומתקרבת את חומת העיר, ושפיכת אבנים מהקצה הרחוק של הסוללה – כפי שהסיקו החוקרים במחקר הנוכחי. 

למאמר המדעי: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/ojoa.12231

לפרסומים בתקשורת: ynet, הידען,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
40 על 40 של דה מרקר

הצעירים המבטיחים לשנת 2021 של "דה מרקר" (40 על 40) מהאוניברסיטה העברית: ד"ר הייתם עמל והרב נחמיה שטיינברגר

8 נובמבר, 2021

קרא עוד
מתוך אתר the marker:

 

הייתם עמל, 36
המכון לחקר התרופה, בית הספר לרוקחות - הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים | גר בחיפה, נשוי ואב לשניים

ד"ר הייתם עמל פיתח שיטה חדשנית שמסייעת לזהות יעדים טיפוליים, ובעזרתה כבר הצליח להגדיר שינויים משמעותיים במוח בהפרעות נוירולוגיות כמו אוטיזם ואלצהיימר. הגילוי המשמעותי שלו היה במסגרת עבודת המחקר ב־MIT כשמצא, לראשונה בספרות, קשר בין רמות גבוהות של חנקן חמצני (NO), מולקולה המווסתת את הפעולות של איברים שונים, כולל המוח – לבין אוטיזם. הוא אף גילה כי ישנם חלבונים חשובים שעברו שינויים על ידי NO, ועלולים לשנות תפקודים עצביים. השלב הבא הוא לתכנן טיפול תרופתי שישנה את תפקוד החלבונים, ויגרום לריפוי או שיפור ההתנהגות האוטיסטית. מטרה נוספת במעבדות של עמל היא למצוא סמנים ביולוגיים בדם של ילדים אוטיסטים.

לפני כשנתיים חזר עמל מ־MIT לאוניברסיטה העברית והוא עומד בראש קבוצת מחקר במכון לחקר התרופה בפקולטה לרפואה. לאחרונה היתה לו תגלית שעוררה תהודה כשגילה שאוטיזם ואלצהיימר חולקים מנגנון מולקולרי משותף שיכול להוביל להפרעות נוירולוגיות. ההבנה הזאת יכולה לעזור לפתח טיפולים אפקטיביים חדשים.

https://www.themarker.com/magazine/EXT-INTERACTIVE-1.10355111

 

 

נחמיה שטיינברגר, 37
רב ומנהל המכינה החרדית באוניברסיטה העברית | גר בירושלים, נשוי ואב לחמישה

עד גיל 27 היה הרב נחמיה שטיינברגר אברך בכולל. הוא גדל בבית חרדי, ללא לימודי ליבה. עם זאת, שני הוריו עבדו, והוא ידע אנגלית מהבית. שני היתרונות הללו אפשרו לו, בגיל המופלג של 27, לצאת לשירות אזרחי בישיבה לנוער בסיכון, ולאחר מכן ללימודים אקדמיים. שטיינברגר עשה תארים בחינוך ובמחשבת ישראל, ומשם השתלב במאמץ הגדל לשלב את החרדים בשוק ההשכלה והעבודה.

פרט להיותו רב של בית כנסת ברחביה, שטיינברגר עסק כל השנים בשילוב חרדים באקדמיה ובמגזר הציבורי. הוא מנהל את המכינה החרדית של האוניברסיטה העברית, וגאה בכ־600 בוגרים שלומדים בקמפוס של האוניברסיטה. "הלימודים במכינה הם בהפרדה", הוא מדגיש, "אבל לאחר מכן בוגרי המכינה משתלבים בקמפוס הכללי". כל שנה מתקבלים 70 איש למכינה, כשהרוב מסיימים וממשיכים לתואר אקדמי באוניברסיטה – אבל זאת מאחר שהמכינה היא מסננת. ה־70 שמתקבלים הם מתוך יותר מ־300 פונים. "אנחנו עושים מבדק אישי וראיון אישי, כדי לוודא שמי שמתקבל מבין עד כמה המסלול עומד להיות קשה".

שטיינברג גם הפעיל את תוכנית "משפיעים" של נציבות שירות המדינה, לקליטת חרדים בוגרי תואר ראשון במגזר הציבורי. אחרי שהצליחה לשלב 45 חרדים במשרות בממשלה, הופסקה התוכנית בעקבות עתירה נגד ההפרדה המגדרית שהיתה בה. מאז לא הופעלה תוכנית דומה. אך זה לא עצר את שטיינברגר. כל השנים הוא העמיק את העיסוק שלו בחינוך החרדי עם לימודי ליבה, וליווה את הרב בצלאל כהן בהקמתה של "חכמי לב", ישיבה תיכונית חרדית שמגישה לבגרות מלאה. כיום הוא עובד בקרן הפילנתרופית מימונידיס, שמתכוונת להשקיע מיליוני דולרים בהקמתן של ישיבות תיכוניות חרדיות נוספות.

בעוד עשור הוא רואה את עצמו ממשיך לעסוק בקידום לימודי הליבה בחברה החרדית, כקובע מדיניות. "הייתי אברך ויצאתי לעבוד", הוא אומר. "אני מכיר את הקושי מקרוב, וארצה להגיע לתפקיד עם השפעה רוחבית על קביעת המדיניות בתחום".

 

https://www.themarker.com/magazine/EXT-INTERACTIVE-1.10357738

 

 

קראו פחות
brain. by fakurian design, unsplash

שימוש חדש ומפתיע לשיטה בת 140 שנה בחקר המוח

8 נובמבר, 2021

קרא עוד
במחקר חדש, שפורסם בכתב העת ''Science'',  השתמשו  לראשונה חוקרים בשיטה חדשה כדי לחשוף את דפוסי הקישוריות במוח ברמה התאית וקבעו כי ליישום השיטה יש פוטנציאל רב בהבנת מצבים פתולוגיים במוח. 

המוח האנושי רוחש פעילות – כ-86 מיליארד תאי העצב (נוירונים) המרכיבים אותו שולחים זה לזה אותות חשמליים ללא הרף. האותות העצביים הללו נשלחים לאורך מערכת של סיבים המכונה "החומר הלבן", והם הבסיס לכל תפקודי המוח. מיפוי הסיבים המקשרים בין אזורי המוח השונים הוא אתגר מתמשך במדעי המוח. השיטות הקיימות כיום למיפוי החומר הלבן מוגבלות למחקר בבעלי חיים, או דורשות ציוד מתקדם לאיסוף הנתונים ולעיבודם.

לאחרונה, פותחה גישה חדשה למיפוי סיבי העצב המוח על ידי פרופ' אביב מצר וד"ר רועי שור ממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח (ELSC) באוניברסיטה העברית בירושלים, שפורסמה היום (חמישי) בכתב העת הבינלאומי Science. צוות החוקרים השתמש בטכניקה נפוצה שקיימת כמעט 140 שנה, אך מעולם לא שימשה לחקר הקישוריות במוח. היא מבוססת על צביעת תאי מוח המכונה צביעת ניסל (Nissl), שפותחה בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה על ידי החוקר הגרמני פרנץ ניסל. שיטה זו, בה נצבעים התאים בצבע סגלגל, משמשת כבר למעלה ממאה שנה בחקר הנוירונים במוח, והשימוש בה הביא למהפכה באופן שבו אנחנו מבינים את מבנה קליפת המוח (השכבה האפורה החיצונית של המוח). ואולם, צוות האוניברסיטה העברית הוא הראשון שהשתמש בצביעת ניסל כדי לחשוף את מסלולי הסיבים בחומר לבן של המוח.

החומר הלבן מורכב בעיקר מסיבים המכונים אקסונים (סיב עצבי) ומתאים המכונים תאי גלייה (תאי תמיכה לא-עצביים לנוירונים, המספקים הגנה לעצבי המוח ומחזיקים את תאי העצב במקומם). עד לשנים האחרונות, תאי הגלייה לא זכו לתשומת לב רבה במחקר, מפני שחשבו שתפקידם במוח שולי. למעשה, השם "גלייה" נגזר מיוונית עתיקה, ופירושו "דבק".

לפני מספר שנים הצטרף ד"ר שור למעבדתו של פרופ' מצר כדוקטורנט, והחליט לחפש תמונות של רקמת מוח הצבועות בשיטת ניסל. "זה פשוט סקרן אותי", נזכר ד"ר שור, "ספרי הלימוד מלאים באיורים, אבל רציתי להבין איך סיבי החומר הלבן של המוח נראים במציאות". להפתעתו, הוא הבחין שתאי הגלייה יוצרים תבנית של שורות קצרות. יתר על כן, נראה כי שורות הגלייה היו מסודרות לאורך סיבי העצב המקומיים. "ערכנו סקירת ספרות כדי לראות אם מישהו אחר כבר הבחין בכך", שיתף ד"ר שור, "ונתקלנו במאמר משנת 1992 שהראה כי אכן נמצא שתאי הגלייה מאורגנים בשורות קצרות לאורך סיבי העצב. המאמר הזה לא זכה לתשומת הלב הראויה לו״.

שור התפנה לעסוק במחקרים אחרים, אך לאחרונה חזר לעבודתו על תאים אלה. בעבודה הנוכחית, החוקרים הבינו שבאמצעות כלים חישוביים פשוטים מתחום עיבוד התמונה, הם יוכלו לנצל את הסידור המרחבי של תאי הגלייה ולהסיק מהו כיוון מסלולי הסיבים בחומר הלבן. ״מיד כשראיתי את התמונות המרהיבות של ה-Nissl-ST הבנתי שמצאנו אוצר, לא פחות מכך, שחוקרים מחפשים אחריו מזה שנים", משתף פרופסור מצר ומוסיף: "מצאנו שיטה פשוטה לזהות את התיאור המבני של החומר הלבן ברמה התאית״.

לסיכום, לדברי החוקרים, הפרעות מוחיות רבות מקושרות לשינויים בקישוריות העיצבית, ולכן ליישום של Nissl-ST יש פוטנציאל רב לשימוש במחקרים עתידיים של חומר לבן בהתפתחות תקינה, הזדקנות תקינה ומצבים פתולוגיים המשפיעים על החומר הלבן במוח, כמו במחלות נוירו-דגנרטיביות וסכיזופרניה.

למאמר המדעי: http://science.sciencemag.org/lookup/doi/10.1126/science.abj7690

לפרסומים בתקשורת: ynet, הידען,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
שיגור הרקטה

שאפו להם: סטודנטים וסטודנטיות מהאוניברסיטה שיגרו בהצלחה רקטה ניסויית בדרום הארץ

7 נובמבר, 2021

קרא עוד
ביום שישי האחרון שוגרה רקטה ניסויית משטחי קיבוץ בית-ניר. מדובר בשיגור לא מסווג, ייחודי, מהבודדים שנעשו באזורנו

חברי המועדון הרקטי לסטודנטים מצטיינים מהאוניברסיטה העברית שיגרו בסופ"ש האחרון רקטה ניסויית משטחי קיבוץ בית-ניר. מדובר בשיגור רקטה בגודל בינוני, לראשונה מזה זמן רב בישראל, באופן לא מסווג, בלתי פורמלי ולמטרות אזרחיות - מהשיגורים הניסויים הבודדים שנערכו עד כה בארץ. הרקטה הצליחה להגיע לגובה שיא של כ-720 מטר, ולמהירות של 430 קמ"ש שהם כחצי מאך. לאחר מכן נחתה הרקטה בבטחה על פני הקרקע. במהלך שהיית הרקטה באוויר צוות הקרקע בוצע ניסוי וכן שודרה טלמטריה של מדידות טיסה מהרקטה אל תחנת קרקע.

כ-30 מחברי וחברות המועדון הרקטי האוניברסיטאי הגיעו לחזות בשיגור הרקטה יחד עם עשרות צופים נוספים, ביניהם נציגים מהאקדמיה והתעשייה, וכן חברת 'זיק דינור' שהייתה אמונה על הצד הפירוטכני של השיגור הרקטי. לאחר השיגור המוצלח, הרקטה הוחזרה לקרקע באמצעות מצנח שעצר את מהירות נפילתה - כדי למנוע את הפגיעה במכשור הרגיש ואמצעי האלקטרוניקה שהותקנו עליה. "ההישגים החשובים מבחינתנו הושגו. עלינו לגובה הנדרש, הצלחנו לפתוח את המצנח והצלחנו לקבל טלמטריה בזמן אמת את המידע מהטלמטריה מהניסוי ומהזיכרון של הרקטה נפענח בהמשך. בקרוב יתחיל תהליך ארוך של ניתוח התוצאות", ציינו עוד במועדון הרקטי.

במועדון הרקטי מציינים עוד כי מטרת השיגור הייתה בראש ובראשונה לאזן ולו במעט את הקונוטציה השלילית של המילה 'רקטה', ולהזכיר שישנם שימושים חיוביים ברקטות כמו לקידום מדע וטכנולוגיה. הרקטה נקראת בשם RAM-1:RAM  או "רם" על שם מיקום הרכבתה, קמפוס ספרא של האוניברסיטה העברית בגבעת רם. רם, גם כי הרקטה צפויה לעוף לגבהים, למקום רם. כמו כן ראשי התיבות של ר"ם הם רקטת מחקר. והספרה 1 - כי מדובר ברקטה הראשונה מסוגה. הרקטה נצבעה בוורוד, צבע שנבחר על ידי כלל חברי המועדון במטרה להעלות את המודעות לסרטן השד, שכן השיגור תוכנן לקרות בחודש המודעות למחלה.

הפרויקט כולו מתקיים בסיוע מספר רב של חברות, ארגונים ועמותות, ביניהם קונדור פסיפיק, רפאל, התעשייה האווירית, הטכניון, סי.אס.אס מע' מדויקות, ב.א. מיקרוגלים מקבוצת קומיט וקרן ענת ואמנון שעשוע - שהציבו עבור הסטודנטים מומחי תוכן שונים וציוד מתקדם כמו מערכת מדידה אינרציאלית מערכות שידור וקליטה וחניכה בהקמת תחנת קרקע.

השנה זו השנה השלישית בה מועברת במכון רקח לפיזיקה, אשר באוניברסיטה העברית, תכנית העשרה של המועדון. הפעילות פתוחה לכל סטודנט מן המניין באוניברסיטה וכל דיסציפלינה באה לידי ביטוי בפעילות השנתית של המועדון הרקטי, ממנהל ציבורי ועד כימיה פיזיקה מנהל עסקים וחינוך. פרופ' ראם סרי, חבר בוועדת ההיגוי של המועדון וראש הרשות למחקר ופיתוח באוניברסיטה העברית, הוסיף ומסר לגבי הפרויקט: "הכלים אותם רוכשים הסטודנטים בתחילת דרכם הינם קריטיים להמשך הדרך, אך אם זאת החשיפה לשימושים בכלים אלו אינה מתאפשרת עקב האינטנסיביות של התארים התובעניים באוניברסיטה. מועדון כזה מאפשר קיום אינטראקציה מעט פחות פורמלית, ולשמוע מפי חוקרים ומומחי תוכן על עצמם על המחקרים והניסויים אותם הם מבצעים. בנוסף הסטודנטים מתנסים בעבודת צוות ומביאים את הידע המגוון אותו רכשו במהלך התואר לכדי ביטוי בדרך לפתרון בעיה הנדסית אמיתית. "

לפרסומים בתקשורת:  ישראל היוםערוץ 20ערוץ 7ישראל דיפנס, המחדש, הידען,  מבזקלייב

קראו פחות
Joshua Hoehne, unsplash

מחקר חדש בוחן את ההשפעה של מצבי לחץ וטראומה על מבוגרים בגילאי 65 ומעלה

4 נובמבר, 2021

קרא עוד
העלייה בתוחלת החיים הובילה לשלל מחקרים שמתמקדים בגורמי הסיכון להידרדרות המצב הבריאותי בגיל מבוגר. גורם סיכון בולט הוא התמודדות עם מצבי טראומה, לחץ ומתח, מה שעשוי להוביל למחלות ולבריאות לקויה. כאשר מדובר במצבים חוזרים ונשנים, כלומר לחץ מצטבר, ההשלכות עשויות להיות משמעותיות אף יותר, על אחת כמה וכמה בגילאים מבוגרים.

מחקר חדש של הדוקטורנטית מיכל לוינסקי, בהנחיית פרופ' מרים שיף מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, בחן לראשונה את הקשר בין מצבי לחץ מצטברים וההתדרדרות במצב הבריאותי של אנשים מבוגרים לאורך תקופת זמן ארוכה בתהליך ההזדקנות - 14 שנים ושש נקודות זמן. הנתונים נאספו בסקר הבריאות, הזקנה והפרישה באירופה ובישראל (SHARE) שנערך על האוכלוסייה המבוגרת החל משנת 2004. ניתוחים על מדגם של כ-7,000 איש מתוכו הראו כי מבוגרים בני 65 ומעלה, שדיווחו על מצבי לחץ וטראומה מצטברים, נמצאים בסיכון גבוה להידרדרות בריאותית מהירה וחמורה יותר. התוצאות חזרו על עצמן גם כאשר משתנים כמו גיל, מין, הכנסה, מדינת המגורים ובריאות נפשית נלקחו בחשבון.

ממצאי מחקר זה מחזקים את הטענה כי חשוב לבחון את ההשלכות של הצטברות של מצבי לחץ שמתרחשים לאורך כל החיים, ולא בעיקר בילדות כפי שבוחנים מרבית המחקרים. עם זאת, הנתונים הראו כי ההשלכות של לחץ וטראומה לא זהות על היבטים שונים בבריאות. כך, ההשלכות על ההתדרדרות במדד האובייקטיבי, בו בדקו את מגבלות התנועה של הנבדקים, הייתה משמעותית יותר מאשר ההתדרדרות במדד הסובייקטיבי בו המשתתפים נדרשו לדרג בעצמם את הערכת הבריאות הכללית שלהם.

ממצא זה עשוי להצביע על מורכבות ההשלכות של לחץ וטראומה על הבריאות – על אף שקיימת התדרדרות אובייקטיבית מהירה יותר בבריאות, אנשים עשויים לתפוס את הבריאות שלהם באופן שונה, ולדווח על תחושת התדרדרות מועטה יותר. הסבר אפשרי אחד לכך עשוי להיות טמון בעובדה שטראומה יכולה להיות גם בעלת השלכות חיוביות לבריאות לעתים, וליצור דווקא חוסן פיזי או נפשי במצבים מסוימים, ויתכן שהמדד הסובייקטיבי משקף גם את ההיבט הבריאותי הזה.

לסיכום, החוקרות אמרו כי "בהתחשב בכך שממוצע הגילאים באוכלוסיות במדינות רבות עולה במהירות, חשוב להבין את גורמי הסיכון הקשורים להידרדרות הבריאותית, במיוחד עבור קובעי המדיניות ומומחי הבריאות הרפואיים. אנו יודעים כיום, ובמיוחד לאור המחקר הנוכחי, שהצטברות לאורך החיים של אירועים מלחיצים מבחינה רגשית עשויים להשפיע שנים רבות אחר כך על הבריאות הפיזית. התופעה בולטת במיוחד כשמדובר בתקופת ההזדקנות בה יש אתגרים רבים, ויתכן שאפשר לאפיין מבוגרים מסוימים כבעלי סיכון גבוה להתדרדרות מוגברת בשל האירועים שחוו לאורך החיים. יש להעלות את המודעות לקשר בין לחץ וטראומה לבין ירידה בריאותית בגיל המבוגר, ולבנות מנגנונים שיספקו מענה מותאם, ויעזרו בהתמודדות של אותם מבוגרים עם השלכות אלה".

*'סקר SHARE' (The Survey of Health, Aging and Retirement in Europe), עליו מבוסס המחקר, התחיל בשנת 2004 ונמשך עד היום ב-28 מדינות אירופה וישראל. הסקר נערך בחסות מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסייה בישראל באוניברסיטה העברית, ומבוצע במסגרת התקשרות של המשרד לשוויון חברתי עם מרכז הידע, במימונו השתתפו משרד ראש הממשלה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, משרד המדע והטכנולוגיה, משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי והוועדה לתכנון ותקצוב.

 

טור אישי- לחץ בגיל המבוגר וההתמודדות עמו/ מיכל לוינסקי

תוחלת החיים ב־100 השנים האחרונות היא הארוכה ביותר בהיסטוריה האנושית. אחוז בני הגיל המבוגר מתוך אוכלוסיית העולם ממשיך לעלות, ושנות החיים הארוכות עלולות לגרום לחשיפה גדולה יותר לאירועי לחץ לאורך החיים. מעבר לאירועי הלחץ האישיים שאנשים עשויים להיתקל בהם לאורך חייהם, חשיפה ללחץ מצויה על סדר היום העולמי לאור המלחמות, אירועי הטרור ואסונות הטבע המתחוללים בעולם, או לאור דוגמה אקטואלית במיוחד - מגיפת הקורונה.
בעוד שההשלכות הפוטנציאליות השליליות של לחץ הן אוניברסליות וחלות לאורך כל החיים, בני הגיל המבוגר עשויים להיות פגיעים במיוחד. תקופת חיים זו מאופיינת באובדן רב וכן בירידה במשאבים הזמינים וביכולות. מודלים שונים של חוסן מתארים את המרכיבים שעשויים לסייע לאדם לפתח יכולת להתמודדות עם מצבי לחץ ולהסתגל לנסיבות החיים.
הם מצאו מרכיבים שונים שעשויים לסייע עם השלכות של לחץ בגיל מבוגר, בהם גורמים פסיכולוגיים, רגשיים, סביבתיים והתנהגותיים. מבחינה מעשית, מספר אסטרטגיות להפחתת לחץ נמצאו יעילות בתקופת הזקנה. משמעותית במיוחד היא שמירה על חיים חברתיים פעילים ועל קשרים קרובים עם בני משפחה וחברים, דבר שמאפשר שיתוף בקשיים וברגשות, מקנה תחושת ביטחון ואף מהווה כלי ללמידה על אסטרטגיות התמודדות נוספות. בהמשך לכך פעילות התנדבותית נמצאה כשימושית לשיפור התחושה החיובית והמסוגלות של האדם בגיל המבוגר, וכן אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית, תזונה מאוזנת ותרגילי הרפיה.

 

המאמר המדעי

פרסומים בתקשורת: מעריב, רינונים, ישראל היום, בחזית

קראו פחות
ראה גם: מחקר
christopher catbagan, unsplash, depression;

טוב יותר מציפרלקס: גילויים חדשים על מבנה ותפקוד תאים במוח יובילו לתרופות יעילות יותר נגד דיכאון

3 נובמבר, 2021

קרא עוד
קבוצת חוקרים חושפת לראשונה את מנגנון הפעולה של טיפול בשוק חשמלי, הפרוצדורה היעילה ביותר לטיפול בדיכאון קליני, ופיתחו בעקבות כך תרופה שמחקה את מנגנון הפעולה שלו ומפחיתה תסמיני דיכאון

בכל זמן נתון כ-5-7% מאוכלוסיית העולם סובלת מדיכאון קליני, ואחד מכל ששה בני אדם יסבלו מאפיזודה דיכאונית לפחות פעם אחת במהלך חייהם. למרות עשרות שנות מחקר בתחום, הגורמים הביולוגיים שאחראים להתפתחות מחלת הדיכאון עדיין לא ברורים. כיום, על פי מחקרים מדעיים רבים בתחום הפסיכיאטריה, הפרוצדורה היעילה ביותר לטיפול במחלה היא טיפול בשוק חשמלי, למרות שהמנגנון הביולוגי שעומד בבסיס טיפול זה לא היה ברור עד כה.

מחקר חדש חושף לראשונה את מנגנון הפעולה של הטיפול בשוק חשמלי, שמבוסס על בלימת ההיווצרות של מולקולות שמשבשת את המבנה והתפקוד של תאים מסוג מיקרוגליה במוח. המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת ''Molecular Psychiatry'', נערך על ידי פרופ' רז ירמיה, ראש המעבדה לפסיכונוירואימונולוגיה במחלקה לפסיכולוגיה, יחד עם הפוסט-דוקטורנטית דר' נטע רימרמן וחוקרים נוספים במעבדה, במימון הקרן הלאומית למדע. החוקרים מצאו שבמודל של דיכאון בחיות ניסוי, טיפול בשוק חשמלי בולם את ההיווצרות של מולקולות שמנטרלות ומנוונות את תאי המיקרוגליה במהלך ההתפתחות של דיכאון. כמו כן, הם גילו תרופה חדשה שמחקה את מנגנון הפעולה של שוק חשמלי על תאי מיקרוגליה ומפחיתה תסמיני דיכאון בצורה יעילה יותר מתרופות קונבנציונליות, כמו ציפרלקס.

תאי מיקרוגליה, המהווים כעשרה אחוזים מתאי המוח, הם הנציגים של מערכת החיסון במוח, ויש להם תפקיד מרכזי בהתמודדות עם גורמי מחלה כגון וירוסים, חיידקים, נזק מוחי ומצבי לחץ פיזיים ופסיכולוגים. החוקרים גילו כי ההשפעה של שוק חשמלי על תאי מיקרוגליה מהווה את הבסיס המנגנוני של התכונות נוגדות הדיכאון של הטיפול. בהמשך, החוקרים בחנו איזה גנים מופעלים ביתר או בחסר במוח בתגובה לשוק חשמלי, וגילו שינויים ב-15 גנים, כאשר רק אחד מהם, ,LAG3 ייחודי לתאי מיקרוגליה.  במצבי דיכאון, הביטוי של הגן עולה וגורם לירידה ולשיבוש בתאי המיקרוגליה, בעוד שהטיפול בשוק חשמלי מוריד בחזרה את הביטוי שלו למצב נורמלי.

באופן מעניין, הייצור של LAG3 וחומרי נקודות בקרת חיסון דומים עולה גם בגידולים סרטניים בגוף, וגורם לשיבוש היכולת של מערכת החיסון לחסל את הסרטן. אי לכך, התרופות הביולוגיות החדשניות לסרטן (שמגליהן קיבלו פרס נובל ברפואה ב-2018) מבוססות על נוגדנים שחוסמים מנגנון זה. החוקרים השתמשו בגישה דומה וגילו שטיפול בנוגדן ל-LAG3, החזיר את תאי המיקרוגליה למצבם הנורמלי, העלה את ההיווצרות של נוירונים חדשים במוח, והיווה טיפול מהיר פעולה ויעיל, אפילו יותר מהתרופה הפופולרית ציפרלקס.

לדברי פרופ' ירמיה, "במחקר זה, מצאנו שתיקון השיבושים בתאי מיקרוגליה מהווה את מנגנון הפעולה של טיפול בשוק חשמלי, שהוא אחת הפרוצדורות הרפואיות היחידות שנמצאות בשימוש כבר כמעט 100 שנים. הממצאים מראים שבדומה למנגנונים שבהם סרטן משבש את מערכת החיסון שאמורה להתמודד נגדו, לחץ פסיכולוגי מפעיל גם הוא מולקולות בקרת חיסון כמו LAG3, שמשבשות את התפקוד של תאי המיקרוגליה, ובדרך זאת תורמות לתחלואה פסיכיאטרית ונוירולוגית."

פרופ' ירמיה סיכם ואמר כי ''אני מאמין שעל בסיס הממצאים שפרסמנו נוכל בקרוב לפתח תרופות חדשניות, שבדומה לשוק חשמלי יהוו תרופות נוגדות דיכאון מהירות פעולה ויעילות יותר מהתרופות הקיימות כיום."

המחקר המדעי

פרסומים בתקשורת: mako, ישראל היום, הידען

קראו פחות
ראה גם: מחקר
החסה המשופרת

מחקר חדש הופך את החסה ל"סופר פוד"

3 נובמבר, 2021

קרא עוד

העתיד כבר כאן- חוקרים באוניברסיטה העברית הצליחו לערוך גנטית חסה ולהפוך אותה לבריאה במיוחד ועשירה בערכים תזונתיים. חמישה עלים מהחסה המשופרת ביום, יספקו את תצרוכת וויטמין המומלצת לאדם

חסה היא ירק מאכל פופולרי שכולנו מכירים, אך מעניין לדעת שלמרות שיש לה דימוי בריא, בהשוואה לעלים ירוקים אחרים שאנחנו אוכלים, היא ענייה יחסית בערכים תזונתיים. היא מכילה כמות קטנה יחסית של חומצה פולית (בתרד יש פי 4), ויטמין K (בעלי סלק ומנגולד יש פי 8), או ויטמין C (בקייל יש פי 20). מחקר חדש משפר את הערך התזונתי של החסה באמצעות טכנולוגיית "עריכה גנטית" והופך אותה לירק אטרקטיבי יותר מבחינה תזונתית.

במחקר, הצליחה הדוקטורנטית ירין ליבנה, בליווי פרופ' סשה ויינשטיין מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, לערוך גנטית עלי חסה ולהוסיף להם וויטמינים וערכים תזונתיים חשובים. לדוגמא, העלים החדשים מכילים עד פי 4 יותר ויטמיןC  או כ- 50% יותר בטא קרוטן, ממנו הגוף מפיק ויטמין A, לעומת הגידולים המקוריים.

הטכנולוגיה בה השתמשו החוקרים, מאפשרת לגשת לחומר התורשתי (ה-DNA) של החסה, ולעשות שינויים קטנים מאוד, אך משמעותיים ליכולת הצבירה של ויטמינים. "היתרון בטכנולוגיה הוא שאפשר להחליט מראש בדיוק מה השינוי שרוצים לעשות ולקבל אותו בזמן קצר יחסית ל'דרך הטבעית'", הסבירה ירין. "הטכנולוגיה קיימת כבר כמה שנים ומתאפשרת בזכות מערכת שנקראת CRISPR. למערכת יש פוטנציאל רב גם בעולם הרפואה, עבור ריפוי מחלות גנטיות וגם בתחומי החקלאות והסביבה, עבור ייצור זני צמחים עם תכונות רצויות משופרות, כמו הגדלת ערכים תזונתיים, שיפור טעם וריח, הגדלת יבול ועמידות טבעית למזיקים שתחסוך בריסוס".

"בחרנו בכוונה להשתמש בחסה מסוג 'נגה', זן מסחרי של חסה רומית ('חסה ערבית') המותאמת לגידול באקלים הישראלי, בעלת עלים ירוקים בהירים וטעם עדין. הכוונה הייתה לייצר חסה משופרת שתוכל לצאת במהרה מגבולות המעבדה והלכה למעשה לתרום לתזונה בריאה יותר", המשיכה ירין. "ייתכן כי כבר בקרוב נוכל לראות חסה משופרת ועשירה בערכים תזונתיים ברשתות השיווק".

''חוץ מהיתרון הברור של אכילת חסה בריאה יותר, אני חושבת שההשפעה החשובה של המחקר היא ההוכחה שאכן אפשר להשתמש בטכנולוגיית העריכה הגנטית בפרקי זמן קצרים יחסית כדי להשביח גידולים חקלאיים. חברות הזרעים והחקלאים מעוניינים בשיפור תכונות של הגדלת יבול ועמידות למזיקים, אבל לצרכן בבית אולי יותר חשוב שהאוכל שלו יהיה בריא, מזין וטעים יותר.''

בנוסף למעבדתו של פרופ' סשה ויינשטיין מהפקולטה לחקלאות, לקחו חלק במחקר גם פרופ' יוסי הירשברג, דור אגמון, טל מקוב-בואניש וד"ר יוליוס בן-ארי מהאוניברסיטה העברית, וד"ר ארי שפר, ילנה יסלסון, ד"ר דנה חרובי וד"ר ויווקאננד טיווארי ממכון וולקני.

פרסומים בתקשורת: N12, EATI, הידען, שלושה שיודעים

קראו פחות
ראה גם: מחקר
מי יתרום יותר? jinyun, splash

מי יתרום יותר למיזמי הדסטארט, גברים או נשים? מחקר חדש ניסה לענות על השאלה

19 ספטמבר, 2021

קרא עוד

האם תרומה חייבת להיות בעלת משמעות כדי שנרצה לעזור האחד לשנייה? בשנים האחרונות, אנחנו עדים לעלייה חדה בפופולריות של פלטפורמות מימון ההמונים, ובפרט כאלה המבוססות תגמול, כמו הדסטארט הישראלית. כתוצאה מכך, שאלה שהחלה להעסיק כלכלנים ברחבי העולם היא האם נשים נדיבות יותר מגברים, או שההפך הוא הנכון, במיוחד בנוגע לאתרי מימון המונים?

מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Behavioral and Experimental Economics, בחן הבדלים מגדריים בפלטפורמות מימון המונים במטרה להבין מוטיבציות שונות בין המינים. המחקר נערך על-ידי פרופ' אייל וינטר מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, ד"ר יהונתן בצלאל מבית-הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית וד"ר יבגני מוגרמן מבית-הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן. תוצאות המחקר מראות כי פרסים חומריים עבור תרומה כספית בפלטפורמות מימון המונים פוגעות במוטיבציה של נשים לתרום ובתחושת המשמעות של העשייה למען האחר, יותר מאשר אצל גברים. כלומר, נשים רגישות יותר מגברים להשפעת תמריצים חומריים על הנכונות לתרום למען הזולת.

המחקר התבסס על ניתוח אפשרויות התרומה של משתתפים בפלטפורמות מימון ההמונים כדי לאפשר בחינה והשוואה של "אינטראקציות בין מוטיבציות", כדברי החוקרים, כלומר – מוטיבציות שונות בין המינים. החוקרים ערכו מספר ניסויים על שתי קבוצות נבדקים עם הגדרות שונות לקמפיינים של גיוס המונים, למשל, פסטיבלים אומנותיים ומוזיקאים המבקשים להקליט אלבום, ובעבור תרומה מוכנים להעביר עותק שלו במחיר נמוך יותר. ההבדל בין הקבוצות היה האפשרות לקבל מתנה מהפרויקט שהמשתתפים תורמים עבורו. כך, בקמפיינים של מימון המונים ללא מתנה בתמורה, נמצא שנשים נוטות לתרום ברמה גבוהה יותר מהגברים. ד"ר מוגרמן מוסיף: "בהתייחס לנשים, משמעות התרומה כשמדובר בקמפיין ללא פרס כלשהו עולה בכ-10% וזה מאוד מובהק סטטיסטית".

ממצא קריטי זה מעיד כי פרסים חומריים חשובים יותר לגברים מאשר לנשים. פרופ' וינטר מסביר כי "מצאנו שברגע שמסירים תמריצים חומריים, נשים מייחסות משמעות רבה יותר להשתתפותן במימון ונוטות לתרום יותר. השפעה זו נעדרת במידה רבה או אפילו מוחלטת אצל גברים. המחקר שלנו מראה שההבדלים בין המינים עשויים להתבטא לא רק בתרומה האובייקטיבית, אלא גם – ואף יותר – במשמעות הסובייקטיבית המיוחסת על-ידי גברים ונשים לתרומותיהם".

צוות החוקרים טוען שלמאמר השלכות גם לגבי פלטפורמות גיוס תרומות אחרות. הם משערים כי "פלטפורמות כמו לוטו וטוטו שמשלבות תרומה לציבור עם פוטנציאל לפרס כספי יפגעו בתמריץ לנתינה, ותחושת הסיפוק הסובייקטיבית המתלווה לה אצל נשים יותר מאשר אצל גברים". צוות החוקרים מסכם שכאשר מתכננים קמפיין לגיוס כספים חייבים לשים לב ליחסים שבין תמריצים פנימיים וחיצוניים. אחת המסקנות המעשיות מהמחקר היא שנשים שואפות ליעדים שמהם מעל לכל רווח כספי או חומרי, ולכן לדעת החוקרים: "יזמי קמפיינים חייבים לקחת בחשבון גם את זהות המשתתפים במימון ולבנות את אסטרטגיית השיווק בהתאם".

המאמר המדעי: https://doi.org/10.1016/j.socec.2021.101757

הפרסום בתקשורת: ynet, כלכליסט

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ivf. by maxpixel

איך נבחר את העובר הבריא ביותר? מחקר ישראלי בוחן דרך חדשנית לבחירת עובר בהפריה חוץ-גופית

27 אוקטובר, 2021

קרא עוד
היכולת של הורים לבחור עובר כחלק מהפריה חוץ-גופית, מעלה שאלות רפואיות ואתיות. מחקר ישראלי חדש בוחן את החידושים בתחום וסיכויי ההצלחה שלהם

ישראל היא אחת מהמדינות המובילות בעולם בביצוע הפריות חוץ-גופיות, בהן מספר ביציות מופרות מחוץ לגוף האם, ולאחר מכן נבחר עובר אחד לקליטה ברחם (השרשה). מזה מספר שנים שהורים פוטנציאליים יכולים לבדוק האם העוברים שלהם נושאים פגמים גנטיים נדירים העשויים להתפתח למחלות קשות, דוגמת סיסטיק פיברוזיס או מחלת טיי-זאקס, כדי להחליט אם להמשיך בלידה. טכנולוגיה חדשה, הקיימת כיום רק בארה''ב, מאפשרת להורים לבדוק האם עוברים הנושאים גורמי סיכון גנטיים למחלות כרוניות נפוצות כמו סוגים שונים של סרטן, סוכרת, מחלת קרון, מחלות לב או סכיזופרניה, ולבחור מהם עובר מתאים, הבריא ביותר.

פרופ' שי כרמי מביה''ס לבריאות הציבור וד''ר אור צוק מהמחלקה לסטטיסטיקה, שניהם מהאוניברסיטה העברית, ביחד עם פרופ' טוד לנץ ממכון פיינשטיין למחקר רפואי בניו יורק, מפרסמים כעת בכתב העת המדעי eLife מחקר הבוחן את היעילות הצפויה של השיטה החדשה, ומספק הערכה מהו הסיכוי שהעובר הנבחר יפתח במהלך חייו מחלה גנטית ספציפית. תהליך בחירה זה נועד להפחית תחלואה עתידית, אך יש לו גם השלכות אתיות וחברתיות משמעותיות, והוא  עשוי לשנות את האופן שבו יתבצע בעתיד תהליך ההפריה החוץ גופית.

החוקרים בחנו תרחיש שבו ההורים מקבלים את הערכת הסיכון של כל עובר לחלות במחלה נתונה. הורים אלה יעמדו אז בפני שתי אסטרטגיות בחירה: לסנן את העוברים להם סיכון גנטי גבוה במיוחד למחלה לא רצויה, ואז לבחור באקראי באחד מהעוברים הנותרים, או לחלופין לבחור מראש את העובר בעל הסיכון הנמוך ביותר. האסטרטגיה הראשונה מורכבת פחות מבחינה אתית, מכיוון שאף עובר לא מסומן כ"טוב ביותר". עם זאת, החוקרים הראו כי בחירה זו לא הפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לפתח מחלה. כלומר, מבחינה סטטיסטית עדיף לפעול על פי האסטרטגיה השנייה ולבחור את העובר בעל הסיכון הנמוך ביותר. בדרך זו, תחת תנאים מסוימים ומספר מגבלות מעשיות, ניתן יהיה להוריד את הסיכון לחלות במחלות כמו סכיזופרניה או קרון בכ-40-50%.

יש לציין כי כרגע תהליך זה רלוונטי בעיקר לזוגות צעירים, להם בדך כלל מספר עוברים רב יותר, וכן לזוגות ממוצא אשכנזי, מכיוון שהמחקרים הגנטיים עליהם מתבססת השיטה התבצעו בעיקר באוכלוסיות ממוצא אירופאי.

ביחס להיבטים האתיים והחברתיים שעשויים לעלות מהטכנולוגיה, פרופ' כרמי מסביר כי חוקרים רבים נרתעים מטכנולוגיות הדורשות להחליט אילו עוברים ''אינם ראויים'' שיוולדו. טכנולוגיות מסוג זה מעלות חשש מהתדרדרות ל-"אאוגניקה", תנועה שהיתה פופולרית במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובמסגרתה נרצחו או עוקרו בכפייה מאות אלפי אנשים שנחשדו כנחותים מבחינה גנטית. בחירת עוברים על פי מדדי סיכון למחלות נפוצות גם עלולה להוביל לסטיגמטיזציה של חולים, להגדלת אי-שיוויון חברתי, ולבלבול ולתסכול בקרב מטופלים. מאידך, הטכנולוגיה החדשה מהווה, במובן מסוים, התפתחות טבעית של בדיקות לגילוי מוטציות המעלות סיכון לסרטן השד והשחלה שקיבלו זה מכבר לגיטימציה ציבורית. בנוסף, חוקרים אחרים טוענים כי החובה המוסרית של ההורים היא לבחור את העובר בעל הסיכון הנמוך ביותר לחלות.

פרופ' כרמי מוסיף כי בשלב הבא של המחקר יתבצעו "ראיונות עם הורים ורופאים, גם מישראל, כדי לגלות את עמדותיהם בנוגע לשימוש בטכנולוגיה החדשה. בהתחשב במורכבות, אנו קוראים לכל בעלי העניין – רופאים, הורים המעוניינים לעבור הפריה חוץ גופית, איגודים מקצועיים, וקובעי מדיניות – לדון בתוצאות''.

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר