תמר מחלב ופרופ' אריאל כנפו-נעם

הכותרות שוב עוסקות בעסקת שחרור חטופים, תמורת שחרור מחבלים והפוגה בלחימה. בסקר בין גולשי מאקו בתחילת פברואר היה רוב גורף נגד העסקה – כשלושה מתנגדים על כל אדם שתמך בעסקה. במחקר "בגלל הרוח" לחקר התמודדות החברה הישראלית עם המלחמה, שנעשה באוניברסיטה העברית מאז תחילת המלחמה, נתנו לנבדקים פירוט של תנאי העסקה כפי שהתגבשו בחלק הראשון של פברואר, ושאלנו אותם אם הם בעד או נגד, והוספנו אופציה של חסרי דעה מגובשת. גם במחקר שלנו היה בהתחלה רוב משמעותי שהתנגד לעסקת החטופים.

ואולם, במחקר, שבו השתתפו מעל 3,000 נבדקים שהגיעו דרך אתר "מאקו" נראה שינוי דרמטי בדעה כלפי העסקה (ראה תרשים). בעוד שבשבוע הראשון (אמצע פברואר) היו הרבה יותר משתתפים שהתנגדו לעסקה, ככל שעברו השבועות התהפכה התמונה והיום כ-50% מהמשתתפים הם בעד העסקה, בעוד רק 20% מתנגדים!

כיצד ניתן להסביר את השינוי? ככל הנראה אין סיבה אחת:

אפשרות אחת קשורה לאופן שבו הקהל תופס את סיכויי הצלחת העסקה לנוכח הזירות האחרות במלחמה. השבוע שבו נשאלו נבדקי המחקר על עמדתם, היה סמוך למבצע שבו שוחררו שני חטופים חיים ברפיח. הצלחה זו אולי העלתה את ההתנגדות לעסקה, מתוך תקווה שיהיו עוד מבצעים, אך עם התבדות תקווה זו, ירד האמון ביכולת להחזיר את החטופים ללא עסקה. מעבר לכך, עם הזמן מגיעות יותר ויותר ידיעות על מותם של חלק מבני הערובה, ויתכן וחלק מהקהל מאמין פחות ופחות שלחץ צבאי יביאו בני ערובה הביתה. מצד שני, אפשר והחשש מהתלקחות זירה צפונית מביא אנשים לחשוב שזו הזדמנות אחרונה לבצע עסקה לפני שתמנע האפשרות בשל הגברת הלחימה.  במקביל, החשש הגובר מאובדן תמיכה בינלאומית שאולי תקשה על השגת עסקה טובה יותר, כולל האפשרות שארה"ב עלולה להפסיק לתמוך ישירות בישראל, אם לא נגיע להפסקת אש, עשוי לעמוד מאחרי הרצון הגובר בעסקה.

גם אירועים נקודתיים בשיח הציבורי יכולים להשפיע על התוצאות. השינוי העיקרי בעמדת הגולשים חל בסוף פברואר- תחילת מרץ, בדיוק בתקופה שבה, לקראת יום האשה הבינלאומי, גבר השיח על פגיעות מיניות בנשים המוחזקות בשבי חמאס. בצורה דומה, היה שינוי משמעותי בדיון הציבורי בעקבות האמירה של שר האוצר, ב-20.2, ששחרור החטופים אינו הדבר החשוב ביותר. ב- 10 הימים שלפני האמירה שיעור ההסכמה עם העסקה היה 33%, וב-10 הימים שלאחריה שיעור ההסכמה עלה ל-46%.

אפשרות מטרידה יותר קשורה לכך שרבות מהעסקאות שהוצעו כללו עצירת הלחימה ו/או נסיגה מלאה או חלקית של צה"ל. מחקר "בגלל הרוח" מראה שתומכי העסקה נוטים להיות פחות אופטימיים לגבי עתיד המדינה (תומכים: 31% אופטימיים; מתנגדים: 71% אופטימיים). אנחנו רואים ירידה (קלה) באופטימיות של הנבדקים לגבי עתידה של מדינת ישראל ככל שעוברים השבועות. אם אכן זו הסיבה לשינוי בדעה, הרי שהעליה בנכונות לעסקה משקפת יאוש גובר שמביא לעלייה בנכונות לסיום המלחמה. עם זאת, יש לציין שהשינוי באופטימיות לא מסביר את כל העליה בתמיכה בהסכם.

אפשרות נוספת קשורה למצב הרגשי. לאחרונה יותר ויותר אנשים חוזרים לחיי השגרה (אזרחים ומילואימניקים כאחד). מעל 70% מהנבדקים במחקר "בגלל הרוח" מגדירים עצמם כמרגישים מאוד קרובים למשפחות החטופים. התפיסה שמישהו קרוב אליך נמצא במצב של סבל הולך וגובר יוצרת תופעה שמכונה מצוקה אמפתית – סבל שנוצר בנו מול הסבל של הזולת (איך אני יכול לחיות את חיי כרגיל בזמן שיש בני ערובה?) רבים מאתנו לא יוכלו להרגיש שחזרו לשגרה עד שלא יוחזרו החטופים.

תמר מחלב היא דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית וחברת צוות מחקר "בגלל הרוח"; פרופ' אריאל כנפו-נעם הוא ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית

להשתתפות בסקר לחצו כאן: https://tinyurl.com/ycjx3fss