מחקר

koshu-kuni-unsplash.jpg

מאחורי תופעת ההתנגדות לחיסונים קיימים מאפיינים אישיותיים מורכבים וחוסר אמון חברתי מתמשך

22 פברואר, 2022

קרא עוד

שילוב של  מאפיינים אישיותיים כגון היסמכות על אינטואיציה עצמית, אמונה בתיאוריות קונספירציה, "צורך בכאוס" וחוסר צניעות אינטלקטואלית,  לצד מצב חריג של חוסר אמון חברתי מתמשך, מוביל לכך שאנשים בו-זמנית דוחים כל מידע קיים, מבוסס ואמין ומאמצים מידע חדש, מופרך לחלוטין, רק בגלל שהוא מהווה אלטרנטיבה. 

ניסוי שנערך ע"י ד"ר רות מאיו והדוקטורנטית דבורה ניומן מהאוניברסיטה העברית, בשיתוף פעולה עם פרופסור סטיבן לבנדובסקי מאוניברסיטת בריסטול באנגליה והתפרסם בכתב העת Personality and Individual Differences מהווה בסיס אמפירי ראשון לאפיון פרדוקס בו אנשים מקבלים מידע חדש, מופרך ככל שיהיה, ודוחים כל מידע קיים, מבוסס ואמין ככל שיהיה.

החוקרות שיערו כי הפרדוקס קשור באי-אמון, ולכן מדדו אותו בקרב קבוצה הידועה ברמת אי-אמון גבוהה – מתנגדי חיסון הקורונה בארה"ב תוך השוואה למשתתפים תומכי החיסון. כ-400 אמריקאים בגילאי 18-40, כמחיצתם תומכים בחיסוני הקורונה וכמחציתם מתנגדים לו, הוזמנו להשתתף בניסוי. עמדת המשתתפים כלפי החיסונים נמדדה מספר שבועות מראש, כך שהם לא היו ערים להיותה סיבה להזמנתם לניסוי. בניסוי, הוצגו בפני המשתתפים עשרה משפטים שאינם קשורים לאמונות או לעמדות קיימות. מחציתם תיארו עובדות נכונות, מוסכמות ומקובלות בנושאים כלליים שאינם מעוררי מחלוקת ויתר המשפטים הומצאו על-ידי החוקרות ותיארו "עובדות אלטרנטיביות" לעובדות מוסכמות, שלא מציעות כל הסבר או מוטיבציה לקבלתן. המשתתפים התבקשו לדרג כל משפט על סקלה שנעה בין "אמיתי" (ציון מספרי של 6) ל"שקרי" (ציון מספרי של 1). לאחר מכן, מילאו שאלונים נוספים שמדדו תכונות שנמצאו במחקרים קודמים כקשורות באמונה במידע אלטרנטיבי – היסמכות על אינטואיציה, אי-אמון, אמונה בתיאוריות קונספירציה, "צורך בכאוס" ו"צניעות אינטלקטואלית". 

מהמחקר עולה כי בקרב קבוצת מתנגדי החיסון הפער בין דרוג האמת של עובדות לבין דירוג האמת של ״עובדות אלטרנטיביות״ היה קטן יותר (2.71) בהשוואה לזה שבקרב תומכי החיסון (3.27). ספציפית, מתנגדי החיסון האמינו יותר ל"עובדות האלטרנטיביות" (2.44) בהשוואה לתומכים בחיסון (1.98) והאמינו פחות לעובדות (5.13 בקרב מתנגדי החיסון לעומת 5.26 בקרב התומכים בו).  הקבוצות נבדלו זו מזו גם בכך שמתנגדי החיסון נסמכו יותר על האינטואיציה שלהם, הפגינו רמת אי אמון כללית גבוהה יותר ואמונה גבוהה יותר בתיאוריות קונספירציה יחסית לתומכים בחיסונים. מתנגדי החיסונים גם היו בעלי צורך רב יותר בכאוס והפגינו פחות צניעות אינטלקטואלית.

לדברי החוקרות מאיו וניומן "ההשערה שלנו היא שהשילוב בין אי-אמון, מתן משקל רב יותר לאינטואיציה האישית וצניעות אינטלקטואלית נמוכה, מובילים לחשיבה פרדוקסלית שבה מצד אחד לא מאמינים למידע קיים, מבוסס ואמין ומצד שני נוטים להאמין לכל מידע חדש ומופרך, שכל מהותו הוא היותו אלטרנטיבה למידע הקיים״. עוד הן מוסיפות כי " טשטוש הגבולות בין אמת ושקר, פוגע בתפיסת המציאות המשותפת של כולנו".

המחקר המקורי

פרסומים בתקשורת: הארץ

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
ron-whitaker-unsplash.jpg

מחקר בינלאומי חדש מצא ריכוז גבוה ומסוכן של תרופות מזהמות בנהרות בעולם ביניהם נחל אלכסנדר הישראלי

21 פברואר, 2022

קרא עוד
המחקר דגם מעל 1000 אתרי בדיקה ומצא כי ב-25% מהם קיים זיהום מתרופות שפוגע באיכות המים. "גם מפעלי הטיהור היעילים ביותר אינם מסוגלים להעלים את המזהמים לפני שהם מגיעות לנהרות. הזיהום רק עתיד להחמיר כיוון שהשימוש בפתרונות תרופתיים לכל מחלה גובר"

מחקר בינלאומי חדש, מהמחקרים הנרחבים ביותר על זיהום תרופתי של נהרות שנערך בעולם, מדד את הנוכחות של 61 תרופות שונות במים בנחלים שונים מ-100 מדינות, הכוללות 36 מדינות שלא נבדקו בעבר. החוקרים, ביניהם פרופ' בני חפץ, דיקן הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, מצאו כי נמצא קשר ישיר בין המצב הסוציו-אקונומי של המדינה ובין זיהום גבוה יותר של תרופות בנהרותיה.

מבין התרופות שנבדקו, שתי התרופות שהתגלו בתדירות הגבוהה ביותר היו קרבמזפין, המשמש לטיפול באפילפסיה וכאבי עצבים ומטפורמין, המשמש לטיפול בסוכרת. כמו כן נמצאו ריכוזים גבוהים של "מוצרים מתכלים" כמו קפאין וניקוטין וכן משכך הכאבים אקמול. באפריקה נמצא גם ריכוז גבוה של ארטמיסינין, המשמש כנגד מלריה. ההשפעה של רבות מהתרכובות הנפוצות ביותר בנהרות עדיין לא ידועה, אך מדענים חוששים שהנוכחות המוגברת של אנטיביוטיקה בנהרות עלולה להגביל את יעילותה כתרופה, כמו גם מהשפעת החומרים על התפתחותם ורבייתם של דגים.

במחקר נבדקו נהרות מוכרים כמו האמזונס, מיסיסיפי, התמזה והמקונג, ונהרות מוכרים פחות הנמצאים גם באזורים מוכי אסון. דגימות המים התקבלו ממגוון רחב של מקומות; החל מהערים המפותחות והמיושבות ביותר בעולם, כמו דלהי, לונדון, ניו יורק, לאגוס, לאס וגאס וגואנגז'ו, אך גם אזורים מרוחקים דוגמת כפר יאנומאמי בוונצואלה, ואזורים של חוסר יציבות פוליטית כמו בגדד, שכם ויאונדה שבקמרון. הנהרות המזוהמים ביותר שנמצאו במחקר נמצאים בפקיסטן, בוליביה ואתיופיה, בעוד שבנהרות באיסלנד, נורבגיה ויער הגשם של האמזונס היו האחוזים הנמוכים ביותר של תרופות מזהמות. בין הנהרות המזוהמים בעולם, נמצא גם נחל ישראלי. פרופ' חפץ: "לצערנו נחל אלכסנדר שנבדק במחקר הזה נמצא כאחד מהמזוהמים ביותר מכל האתרים. הדבר קשור גם לקונפליקט הפוליטי מדיני עם הפלסטינים ומחייד נחלים חוצי גבולות באזורי קונפליקט".

פרופ' חפץ מסביר כי ''בדרך כלל אנחנו מכניסים לגוף שלנו את הכימיקלים האלה, מקבלים מהם את ההשפעות הרצויות עלינו ואז הם עוזבים את הגוף שלנו. כעת, אנחנו לומדים שאפילו מפעלי טיהור השפכים היעילים ביותר אינם מסוגלים לחלוטין להעלים את התרכובות הללו לפני שהן מגיעות לנהרות. הדבר צפוי רק להחמיר ככל שאנחנו משתמשים יותר ויותר בפתרונות תרופתיים לכל מחלה פיזית או נפשית. הדבר מדאיג עוד יותר בגלל שהאוכלוסיות הפגיעות ביותר, עם הכי פחות גישה לשירותי בריאות, הן האוכלוסיות שהכי חשופות לנזק''. על מנת להתמודד עם התופעה, מציע חפץ ''להגביל את השימוש בתרופות, כלומר להקשות על השגת תרופות כמו אנטיביוטיקה, ולשים הגבלות מחמירות על המינונים שלהן".

למאמר המלא

פרסומים בתקשורת: גלובס

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
שלמי אהרן, דוקטורנט באוסף העכבישנים הלאומי, האוניברסיטה העברית

מין חדש של עכביש התגלה בישראל

21 פברואר, 2022

קרא עוד
העכביש, שהתגלה לראשונה באזור הערבה, מעדיף קרקעות נקיות מזיהום נפט ובכך מהווה סמן ביולוגי

מאמר מדעי שפורסם לאחרונה, חושף מין של עכביש חדש למדע שהתגלה לראשונה בדרום הערבה, על ידי ד''ר אפרת גביש-רגב, מנהלת אוסף פרוקי-הרגליים באוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית, ופרופ' יעל לובין מאוניברסיטת בן-גוריון וצוותי המחקר שלהן. החוקרות הבחינו בעכביש המיוחד במהלך ניטור עכבישנים שביצעו, שנועד לאמוד את הנזקים שגרמו אסונות דליפת הנפט בדרום הערבה בשנים 1975 ו-2014. העכביש שנקרא ''Sahastata aravaensis . Ganem, Magalhaes, Zonstein and Gavish-Regev'', תועד עד כה רק מאזור ישראל וירדן.

העכביש שהתגלה הוא הגדול שבמיני משפחת החגוויתיים בארץ והוא בולט בצבעו השחור הקטיפתי. החוקרות מעריכות כי אורך חייו של העכביש הוא כארבע שנים (הרבה במונחי עכבישים), אותן הוא מבלה בתוך מחילה אנכית, המדופנת במשי. לאחר גילויו ובתום חמש שנות ניטור, מצאו החוקרות כי מספר מחילות העכבישים בשטחים שזוהמו בנפט בשנים 2014 ו-1975 נמוך משמעותית בהשוואה למספרן בשטחים סמוכים, שנשארו נקיים. בנוסף, נמצא כי גודל מחילות העכבישים בשטחי הדליפה קטן במובהק מגודל מחילות העכבישים בשטחים שנותרו נקיים. בניסויי מעבדה, בהם עכבישים מהמין החדש הונחו בכלים החצויים בין קרקע מזוהמת לקרקע נקייה, ניתן היה לראות כי באופן מובהק רוב העכבישים התמקמו על האדמה הנקייה, כבר בסוף היום הראשון של הניסוי.

ד"ר גביש-רגב הסבירה את הממצאים: ''נתוני הניטור ותוצאות הניסוי במעבדה מציעים כי לנפט השפעה ארוכת טווח על הקרקע ועל בעלי החיים המשתמשים בקרקע למחייה. ממצאים אלה מדגישים את העובדה שרבים מסודותיו של המדבר הישראלי טרם התגלו לנו" מוסיפה ד"ר גביש רגב, "אך גם מביאים נתונים מדאיגים על שבריריותה של האקולוגיה המדברית למול מפגעי האדם".

המאמר מדעי שבו מתואר העכביש החדש

מאמר נוסף שמתפרסם כעת, ובין מחבריו ד''ר גביש-רגב, עוסק באבולוציה של מחלקת העכבישנים וכיבוש היבשה על ידי עכבישנים קדומים. המאמר מנסה לפתור את הקשרים האבולוציוניים בין סדרות העכבישנים השונות, בעזרת בסיס הנתונים המולקולרי הגדול ביותר שפורסם עד כה, הכולל 506 גנומים של עכבישנים המשתייכים לסדרות המלקוחנים בנות-זמננו. המלקוחנים הם פרוקי-רגליים עם גפי פה מסוג מלקוחים, הכוללים את העכבישים, העקרבים, הקרציות ועוד. לעומתם, קיימות סדרות של פרוקי-רגליים בעם גפי פה מסוג לסתות הכוללים את החרקים, הסרטנים רבי-הרגל והנדלים. כחלק מהמחקר, רוצפו מספר גנומים ייחודים של עכבישנים מדבריים שנאספו בישראל (למשל אקרית ארוכת-רגל (Opilioacariformes), עכשוב (Solifugae) ועקרבים).

בנוסף החוקרים יצרו בסיס נתונים מורפולוגי הכולל 514 נציגים בני-זמננו ומאובנים של מלקוחנים שנכחדו בכדי להבין טוב יותר את הקשרים האבולוציונים בין סדרות שנכחדו לבין סדרות עם נציגים בני-זמננו, ולבחון את השפעת הנתונים המורפולוגיים על העץ הפילגנטי ביחס להשפעת הנתונים המולקולריים. התוצאה החשובה של מחקר זה מצביעה על כך שמלקוחנים אקווטיים כדוגמת מינים בני-זמננו של זנב-חרב (horseshoe crabs) ועקרבי-ים שנכחדו, מקוננים בתוך מחלקת העכבישנים, שנחשבה לקבוצה יבשתית עד כה. "תוצאה זו משפיעה על הבנתנו את האבולוציה של המלקוחנים", מסבירה ד"ר גביש-רגב. "אם עד כה מקובל היה שהעכבישנים הם מחלקה יבשתית עם אב-קדום יחיד שכבש את היבשה, בעקבות מאמר זה ההשערה החדשה גורסת כי היו מספר כיבושים נפרדים של היבשה על ידי מלקוחנים, ושה'עכבישנים' הם קבוצה הכוללת גם מלקוחנים ימיים שנחשבו בעבר לקדומים והוצעו כקרובים לאב-קדום ימי של ה'עכבישנים' היבשתיים, אבל לא נכללו במחלקת העכבישנים".

שני מחקרים אלו מדגישים את החשיבות של גילוי ותיעוד המגוון הביולוגי, המחקר הבסיסי הנעשה באוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, והשלכותיו המעשיות בשמירת טבע ותרומתו הגדולה להבנת ההיסטוריה האבולוציונית של החיים בכדור הארץ.

המאמר המדעי שהתפרסם על האבולוציה של העכבישנים

פרסומים בתקשורת: YNET

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
איינשטיין

תמיכה בכנסים מדעיים בינלאומיים

21 פברואר, 2022

קרא עוד
האוניברסיטה מעודדת קיומם של כנסים מדעיים בינלאומיים המאורגנים על-ידי חוקריה, ורואה חשיבות בכנסים אלו להידוק הקשרים בין החוקרים לעמיתיהם בארץ ובעולם. לצורך כך מקצה האוניברסיטה משאבים כספיים ופיזיים שחלוקתם נקבעת על ידי הוועדה לכנסים מדעיים בינלאומיים, בראשות סגן הרקטור, המתכנסת פעמיים בשנה.
הקול הקורא מתפרסם בסמוך לתחילת כל סמסטר.

ועדת הכנסים פועלת מתוקף הוראת ההנהלה מס' 17-001. בסמכות הוועדה להעניק סיוע כספי לארגון כנס בינלאומי, אשר נע בדרך כלל בין $500 ל-$5,000. החלטות הוועדה מתקבלות בהתאם לאמות מידה שנקבעו לעניין זה.

על אמות המידה לתמיכה בכנסים מדעיים בינלאומיים קרא כאן.
הטיפול המנהלי בבקשות המוגשות לוועדה נעשה ע"י הרשות לבינלאומיות.
לשאלות אנא פנו לגב' אלמה לסינג, ​טל': 02-855-0454, דוא"ל: almal@savion.huji.ac.il

​מימון חיצוני לארגון כנסים מדעיים ניתן לחפש באמצעות החיפוש המתקדם.

תאריך הגשה קובע: יום שלישי, 17 במאי 2022
 קול קורא מקורי

קראו פחות
קרדיט: פרופ' צבי פלג

פריצת דרך מדעית שתחזיר את גידולי השומשום לישראל

17 פברואר, 2022

קרא עוד
צמח השומשום הינו אחד מגידולי השמן העתיקים בעולם, וזרעיו משמשים למגוון רחב של מוצרים בתחום המזון (טחינה, שמן וציפוי מאפים) והרפואה. ערכו התזונתי הגבוה וסגולות הטעם הביאו להגדלת הביקוש העולמי לזרעי השומשום ומוצריהם כ"מזון על". כיום רוב שטחי הגידול מתרכזים במדינות מתפתחות, מגודלים באופן מסורתי ומניבים יבולים נמוכים. 

מחקר חדש, בהובלת הדוקטורנט עידן סבאג ובהנחיית פרופ' צבי פלג, מהפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית, גילה לראשונה את הגן שאחראי על הקשר בין תזמון הפריחה של הצמח ליבול הזרעים. תגלית זו תאפשר התאמת השומשום לסביבות גידול שונות - ביניהן בישראל.

השומשום הוא צמח בעל אופי גידול לא מסיים, כלומר הפריחה שלו נמשכת ככל שהתנאים מאפשרים זאת, ולכן לימוד הבקרה הגנטית של הפריחה תוכל לתרום לשיפור היבולים. החוקרים אפיינו אוסף רחב של צמחי שומשום ממקורות גיאוגרפיים שונים בעולם ובדקו את תכונת זמן הפריחה שלהם, תכונות מורפולוגיות ופיזיולוגיות וכן את רכיבי היבול השונים תחת תנאי גידול ים-תיכוניים. במטרה ללמוד על הבקרה הגנטית של התכונות בוצע מיפוי שהניב 50 אתרים גנטיים שנמצאים באסוציאציה עם התכונות שאופיינו. אחד מהם, המכיל שבעה גנים, נמצא כמשפיע גם על תכונת מועד הפריחה וגם על רכיבי היבול שונים. תוצאה זו מעידה על הקשר הגנטי החזק של תכונות אילו ומדגימה את חשיבות תזמון הפריחה להעלאת היבולים בשומשום.

לפי פרופ' פלג , ''בעבר גידול השומשום היה אחד מהגידולים המרכזיים בחקלאות הישראלית, אולם, עקב הצורך בכוח אדם רב לגידולו הוא נזנח לטובת גידולים ריווחים יותר. העלייה המתמדת בביקוש והתאמתו של השומשום לגידול תחת טמפרטורות גבוהות הקשורים בשינויי האקלים, הביאו לניסיון להשיבו לחקלאות בישראל. מציאת הקשר בין תזמון הפריחה לרכיבי היבול, תוכל לעזור בעתיד להתאמת גידול זה להתמודדות עם שינויי האקלים, וביחד עם פיתוחים אחרים במעבדתנו, להפוך את גידול השומשום מגידול מסורתי-מקומי לגידול מודרני וגלובלי''. 


המחקר המדעי

פרסומים בתקשורת: מעריב

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Maximillian Conacher, unsplash

נבחרי הציבור ברשויות המקומיות: רוצים שיבנו דירות, אבל לא אצלם

10 פברואר, 2022

קרא עוד
מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת ״Political Geography״, בחן את תגובותיהם של פוליטיקאים ועובדי ציבור מקומיים ללחץ הציבורי להרחבת הבנייה העירונית ולהקמת פרויקטים לדיור בר השגה. הממצאים מוכיחים שהפוליטיקאים המקומיים תומכים פחות בפתרון למשבר הדיור הלאומי בהשוואה לעובדי העירייה המקצועיים. "מצאנו שהפוליטיקאים תומכים פחות מעובדי העירייה הבכירים בפתרון למשבר הדיור, כי הם נוטים לחשוב על האינטרסים של התושבים שלהם, ולא במונחים של פתרון למשבר הדיור הלאומי", מסבירה פרופ' גלעד.

המחקר נערך על-ידי פרופ' שרון גלעד מהמחלקה למדע המדינה וביה"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, ד"ר סער אלון-ברקת מביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, הפוסט-דוקטורנטית שרה גולדברג והדוקטורנט ניצן פייביש מהמחלקה למדע המדינה ומכון טרומן באוניברסיטה העברית. המחקר התבסס על סקרים וראיונות עומק עם עשרות עובדי עירייה וחברי מועצה במספר ערים במרכז הארץ.

הנתונים מראים שהפוליטיקאים המקומיים מוטרדים לא רק מההיבט הכלכלי של הרחבת הבנייה, אלא גם מההשלכות על הפקקים ומההשפעה שתהיה להרחבה זו על אופי הערים שלהם. ד"ר אלון-ברקת מוסיף כי כאשר מדובר בתמיכה כללית בפתרון משבר הדיור "רק 55% מהפוליטיקאים המקומיים תומכים בהרחבת היצע הדיור לעומת 80% מהעובדים הבכירים, אך כאשר מדובר בפרויקטים עם עדיפות לתושבים שכבר מתגוררים בעיר, 81% מהפוליטיקאים תומכים לעומת 60% מהעובדים הבכירים". לטענת החוקרים, גם הזהות האישית משפיעה על העדפות המדיניות בנושאי דיור ובנייה. מרואיינים שראו את עצמם או את ילדיהם הבוגרים כמי שבאופן אישי נפגעים מהמחסור בדירות וממחירן הגבוה, נטו לתמוך יותר בבנייה צפופה ובפרויקטים לדיור בר השגה בערים שבהן הם עובדים.

בנוסף, עובדי העירייה המקצועיים המתגוררים בעיר נטו פחות לתמוך בבנייה למגורים בהישג-יד בהשוואה לאלו שגרים מחוצה לה, אך עדיין יותר בהשוואה לחברי המועצה: 55% מהפוליטיקאים לעומת 82% מהעובדים הבכירים שגרים מחוץ לעיר שבה הם עובדים.

החוקרים מעריכים כי אם רוצים שעיריות יתמכו פרויקטים לדיור בר השגה, צריך שתהיה להן מעורבות גדולה יותר בעיצוב תכניות המדינה בשטחן. "חלק משמעותי מהתנגדות הפוליטיקאים לבנייה היה מחשש בנוגע לפקקים, ולכן יש צורך בשיתוף פעולה בין העיריות לממשלה גם בנושאי תחבורה ציבורית. בנוסף, אם באמצעות שינויים ברגולציה או במימון – הממשלה צריכה לקדם בניית שכונות איכותיות שישתלבו ויהיו פחות בולטות בנוף השכונות הוותיקות בערים", מסכמת ד"ר גולדברג.

לפרסום המלא במוסף נדל"ן גלובס

קראו פחות
Ousa Chea, unsplash

שלושה חוקרים מהאוניברסיטה זכו במענקי מחקר יוקרתיים מטעם תכנית האיחוד האירופי למחקר וחדשנות (ERC)

10 פברואר, 2022

קרא עוד

שלושה חוקרים מהאוניברסיטה העברית – פרופ' יוסי בוגנים מהמחלקה לביולוגיה התפתחותית וחקר הסרטן בפקולטה לרפואה, פרופ' עפרה בני מבית הספר לרוקחות בפקולטה לרפואה ופרופ' אורי בנין מהמכון לכימיה בפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע – זכו במענקי European Research Council (ERC) על מחקריהם פורצי הדרך. מדובר במענקי המשך בשווי ממוצע של 150 אלף יורו כל אחד, אשר יסייעו להם לגשר על הפער בין תוצאות המחקר החלוצי שלהם לבין השלבים המוקדמים של מסחורו. המענקים הם חלק מתוכנית Horizon Europe  של האיחוד האירופי בתחומי המחקר והחדשנות.

מימין לשמאל: פרופ' בנין (קרדיט תמונה: נתי שוחט, פלאש 90), פרופ' בני (קרדיט תמונה: Yoram Aschheim) ופרופ' בוגנים (קרדיט תמונה: AG).

מימון זה יועיל לפרויקטים במגוון תחומים, למשל ביצירת ערכת כלים חדשה לפיתוח המחקרים. בזכות המענק, פרופ' בוגנים ועמיתיו מפתחים עתה שיטת טיפול חדשנית לתופעת הניוון המקולרי הקשור לגיל (Age-Related Macular Degeneration), המהווה הגורם המוביל בעולם לעיוורון ופגעה בשנים האחרונות ב-196 מיליון בני אדם ברחבי העולם. "השיטה החדשה לא רק תאפשר לעכב את המחלה, אלא גם תשפר את התפקוד התאי בטיפול בה", משתף פרופ' בוגנים. התוצאות כבר מוכיחות שהטכניקה המוצעת בטוחה ויעילה בשיפור תפקוד תאי עור זקנים אצל עכברים, והמוצר הסופי, המכונה "I See", יציע טיפול ראשון מסוגו שיכול לשחזר את הראייה גם אצל בני אדם.

מחקרו של פרופ' בנין מתמקד בננו-גבישים, נקודות קוונטיות, המכונים גם "אטומים מלאכותיים". חלקיקים אלה מיושמים כיום במסכי תצוגה, כאשר כל אחד מהם מעניק למסך צבע שונה המרכיב את התמונה המלאה. על-ידי שינוי גודל הגביש, ניתן לשלוט גם בצבע האור שהוא פולט. הרעיון של פרופ' בנין ועמיתיו היה לחבר ננו-גבישים כאלה כאטומים מלאכותיים וליצור מהם מולקולות מלאכותיות. למולקולות מלאכותיות אלה עשוי להיות יישום במסכים. פרופ' בנין מסביר כי "כל מולקולה מלאכותית כזו, המורכבת מננו-גבישים, תכיל את כל הצבעים הבסיסיים של המסך, ולאו דווקא צבע אחד שמוגדר בהתאם לגודל שלה. נוכל לשלוט בצבע של המולקולה באמצעות הפרעה חשמלית, כך שזה צפוי לחסוך שלבים רבים בייצור המסכים העתידיים". המענק הנוכחי יאפשר פיתוח מעשי והמעבר למולקולות האלה נראה לחוקרים כבעל פוטנציאל להקל על תהליך הייצור הטכנולוגי.

כמו כן, המענק יאפשר פריצת דרך משמעותית בתחום הננו-רפואה והטיפול במחלת הסרטן. צוות המחקר בהובלת פרופ׳ עפרה בני מפתח ננו-חלקיקים מכילי תרופה המורכבים מפולימר מתכלה ומתכת. החלקיקים המולטי-פונקציונליים מתוכננים למיקוד מקסימלי בגידול הדרוש לריפוי מחלת הסרטן. הננו-חלקיקים פוגעים בתאי סרטן בו זמנית באמצעות טיפול תרופתי, וגם באמצעות חימום המקום הנגוע – שיטה שמייעלת את חיסול המחלה. "הטכנולוגיה החדשה בה אנו מכינים את החלקיקים מאפשרת שליטה בתכונות הפיזיות שלהם כך שיוכלו לחדור לתאים הסרטניים בלבד, מבלי לפגוע בתאים בריאים מסביב. המענק יאפשר את פיתוח הטכנולוגיה ליצירת נשאי התרופה המתוחכמים, אשר תשפר את יעילות הטיפול בסרטן", מסבירה פרופ' בני.

המענקים החדשים הוענקו בסך הכל ל-18 חוקרים הפועלים בישראל, מתוכם שלושת חוקרי האוניברסיטה העברית. הם מצטרפים ל-166 חוקרים ברחבי העולם שזכו במענקי הוכחה למחקריהם מטעם התוכנית.

קראו פחות
Austin Neill, unsplash

מטען של אוניה טרופה שנמצאה בחופי ישראל, חושף את הקשר בין קפריסין וסרדיניה בתקופת הברונזה המאוחרת

10 פברואר, 2022

קרא עוד

המטען, שמכיל מטילי מתכת ועוגני אבן שתוארכו ללפני כ- 3500 שנה, מוכיח כי היו קשרי מסחר משמעותיים בין קפריסין לסרדיניה הרחוקה

בתקופת הברונזה המאוחרת התקיימה באגן הים התיכון מערכת של קשרים מסועפים ודיפלומטיה שכללה בין היתר, מסחר וחלופת מתנות. מטילי עופרת ועוגני אבן, שהתגלו לאחרונה לחופי ישראל, חושפים קשרי מסחר רחוקים שלא הכרנו, המספרים על האנשים שחיו באזור זה לפני 3500 שנה, בתקופת הברונזה המאוחרת.

החוקרים פרופ' נעמה יהלום מאק מהמכון לארכיאולוגיה ופרופ' יגאל אראל מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, הצליחו לתארך את העופרת, לקבוע את מקורה ודרכה להסיק כי התקיימו קשרי מסחר ענפים בין קפריסין וסרדיניה של אותה תקופה, הנמצאות במרחק של כ 2500 ק''מ. המחקר התפרסם בכתב העת המדעי ''Journal of Archaeological Science: Report'' ונערך בשיתוף ד''ר אודי גלילי ופרופ' אסף יסעור לנדאו מאוניברסיטת חיפה.

בעזרת אנליזה איזוטופית של העופרת, השוו החוקרים את המתכת למקורות אחרים בים התיכון והוכיחו כי המטילים עצמם עשויים מעופרת הנמצאת במרכז הים התיכון, באי סרדיניה. על המטילים עצמם נמצאו סימני כתב קיפרו-מינואי, שלא פוענח עד היום, אך ידוע כי היה בשימוש בקפריסין של תקופת הברונזה המאוחרת . כך הסיקו החוקרים כי התקיימו קשרי מסחר בין המדינות ושהקפריסאים יזמו את הקשר הזה, במטרה להביא חומרי גלם שהיו זקוקים להם.

פרופ' יהלום מאק מסבירה: '' המחקר מלמד אותנו על התפקיד האקטיבי ששיחקו הקפריסאים במסחר התקופה ועל כך שהם הרחיקו עד קפריסין על מנת להביא עופרת ששמשה אותם ביחד עם הנחושת ליצור חפצי יוקרה בסוף התקופה. אנחנו מעריכים שביחד עם העופרת הם הביאו גם בדיל, שהיה מצרך מבוקש בקפריסין ובכל המרחב על מנת ליצר ברונזה. את שלוש המתכות, נחושת, עופרת ובדיל הם סחרו לערי נמל לאורך החופים, בין השאר לחופי ארץ ישראל.''

המחקר המקורי

פרסומים בתקשורת: ynet

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Vadym Alyekseyenko, unsplash

טירוף הפטריות: ד"ר קובו החייה את מחקר פטריות הבר באוניברסיטה

7 פברואר, 2022

קרא עוד
בימים אלה ישראלים רבים נוהרים לטבע בחיפוש אחר 750 זני הפטריות שקיימים בישראל. ד"ר שי קובו החייה את מחקר פטריות הבר באוניברסיטה העברית

עבור רובנו פטריות הן רק עוד מרכיב בארוחה שאפשר להוסיף לפשטידות, לסלטים ולמרקים. אבל יש כאלו שבשבילם הן הרבה יותר מזה. ד"ר שי קובו מהפקולטה לחקלאות הקים פרויקט של חקר פטריות בר באוניברסיטה. בישראל יש בין 750 ל-800 זני פטריות, והנתונים האלו מתבססים בעיקר על נתונים של פרופ' ניסן בנימיני ז"ל, שהיה מומחה בתחום. כעת ד"ר שי קובו הרים את הכפפה, והפקולטה לחקלאות חוקרת בימים אלה את פטריות הבר בישראל, במטרה לעדכן את הנתונים בשנים הקרובות. "פרויקט כזה של איסוף וזיהוי גנטי של כל פטריות הבר הוא מאוד-מאוד חשוב. ייתכן שנגלה מינים חדשים או תתי-מינים שלא היו מוכרים לנו בכלל", מספר קובו, שגם פתח קורס מיוחד בפקולטה על פטריות.

לכתבה המלאה בחדשות 12

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
l-w-1qisv86s79e-unsplash

מזג האוויר במזרח התיכון בעידן הקרח האחרון תרם למעבר של בני אדם ליישובי קבע

2 פברואר, 2022

 

קרא עוד

מחקר חדש  חושף כי עלייה בשכיחות הסופות, לצד ירידה בהתאדות לפני כ-20 אלף שנים, היוו ככל הנראה גורמים משמעותיים שאפשרו את המעבר ליישובי קבע וחברה חקלאית

האקלים בשיא תקופת הקרח האחרונה במזרח התיכון, לפני כ- 20 אלף שנים,  לרוב נחקר באמצעות מידע עקיף הנאסף ממערות נטיפים, מפלסי אגמים, שאריות צמחייה קדומה ועוד.. מחקר חדש, של ד''ר אסף הוכמן מהאוניברסיטה העברית וד"ר פטריק לודוויג מהמכון הטכנולוגי בקרלסרוהה, גרמניה, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי ''Environmental Research Letters'', חוקר לראשונה את התקופה באמצעות מודלים אקלימיים בהפרדה מרחבית גבוהה, המדמים את התנאים ששררו בשיא תקופת הקרח האחרונה. לפי תוצאות המחקר, עלייה בשכיחות הסופות, לצד ירידה בכמות הגשם ופיזורו לאורך כל העונה, ככל הנראה אפשרו את המעבר של בני האדם ליישובי קבע וחברה חקלאית.

המזרח התיכון וישראל שימשו כמסדרון היבשתי העיקרי להגירת בני אדם קדומים מאפריקה לכיוון אירופה ואסיה, כחלק מתהליך של מעבר מחברה של ציידים לקטים לחברה של יישובי קבע וחקלאות. אכן, העדויות הראשונות לתרבויות חקלאיות נמצאו באזורינו. התחזיות האקלימיות לאזור זה, מצביעות על מעבר לאקלים חם ויבש יותר, שמלווה בשכיחות ובעוצמה גבוהות יותר של אירועי מזג אויר קיצוני. החוקרים עשו שימוש בשני מודלים אקלימיים ייעודיים שמאפשרים לערוך השוואה בין תנאי מזג האוויר אז והיום, ובכך לבחון הבדלים בין משתנים שונים כמו טמפרטורה, אידוי, גשם, שכיחות הסופות ועוצמתן. מהתוצאות עולה כי שינויים דרמטיים ביחס שבין כמויות הגשם והאידוי (כלומר הרבה פחות אידוי לאורך השנה ובעיקר בקיץ כתוצאה מטמפרטורה נמוכה יותר מהיום בכ- 5 מעלות) בשיא עידן הקרח האחרון, הובילו להיווצרות אקלים רטוב ונוח יותר לבני אדם ולכן אפשרו, בנוסף לגורמים אחרים, מעבר ליישובי קבע וחברה חקלאית.

ד''ר הוכמן: ''סופות החורף באותה העת היו ככל הנראה שכיחות יותר מהיום, אך עם פחות גשם בכל סופה. כלומר, הגשם היה מפוזר יותר על פני העונה, זאת בניגוד לסופות קצרות ועצימות שאנו רואים בשנים האחרונות וחוזים כי יימשכו גם בעתיד. הבנה טובה יותר של אקלים העבר והקשר שבין האדם לאקלים ולסביבתו הטבעית באלפי השנים האחרונות מסייעת בהערכות לשינויי האקלים בהווה ובעתיד".

המחקר המדעי

פרסומים בתקשורת: מעריב

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
priscilla-du-preez-xm4wunvbckk-unsplash

מיניות וזוגיות בצל הטראומה

25 ינואר, 2022

קרא עוד
חרדה, אשמה, גועל, בעיות בתפקוד, טריגרים והמנעות. מחקר חדש של ד״ר דנה לסרי וד״ר עטרת גבירץ-מידן מגלה כיצד משפיעה טראומה מינית בגיל צעיר על האינטימיות ועל היחסים הזוגיים בעתיד

נועה (שם בדוי) נפגעה מינית בילדותה בידי אחיה. כל חייה התמודדה עם השלכות הפגיעה וניסתה לאחות את פצעיה, אך רק לאחר שנכנסה לקשר זוגי נחשפה לקשיים זוגיים ומיניים שאף אחד לא הכין אותה אליהם. האינטימיות הזוגיות וקיום של יחסי מין זורקים אותה באחת לחוויות הטראומטיות שהתרחשו בילדותה.

נועה חווה מצוקה גדולה בכל הקשור למין ולאינטימיות עם בן זוגה. לעיתים הגוף שלה קופא, ולעיתים המחשבות שלה נודדות והיא לא מצליחה להישאר ברגע. במקרים אחרים, היא חווה ערך עצמי מיני נמוך ומתמודדות עם תחושות של אשמה, בושה ואף גועל כלפי כל מה שנוגע לכך. זיכרונות, פלשבקים או תמונות מהאירוע הטראומטי צפים אצלה ברגעים אינטימיים, והטריגר יכול להיות כל דבר כמעט – מריח, מבט ועד רגש אפילו, כולל הנאה.

חרדה ואשמה נוראית

השכיחות של בעיות בתפקוד המיני בקרב נשים שעברו פגיעה מינית בילדות נע בין 58% ל־94% (לפי הערכות המשרד לביטחון הפנים, 84 אלף נשים נפגעות בשנה) ואצל גברים שעברו פגיעה מינית בילדות היא מגיעה עד ל־80%.

לאור השכיחות הגבוהה של פגיעה מינית בילדות ולאור הקשיים הבולטים ביחסים רומנטיים ובתפקוד המיני בקרב נפגעי.ות פגיעה מינית, ד"ר דנה לסרי מהאוניברסיטה העברית וד"ר עטרת גבירץ־מידן מאוניברסיטת חיפה ערכו מחקר חדשני בנושא.

החוקרות יצרו שאלון הבוחן היבטים שונים של מיניות המתקיימת בצל הטראומה המינית, ובחנו אותו ביחס למאפיינים שונים בקרב שני מדגמים שכללו קרוב ל־800 נבדקים.ות בהם שורדי.ות התעללות מינית הושוו לכאלו שלא חוו פגיעה מינית. במחקר הן הדגימו כיצד הפרעת הדחק הפוסט טראומטית נשזרת ובאה לידי ביטוי במיניותם של שורדי.ות פגיעה מינית בילדות.

״מבחינת שינויים במחשבות, הפגיעה יכולה לעצב את התפיסה בנוגע למהי מיניות ומהי אינטימיות״, הן כותבות. ״למשל, עלולה להתפתח תפיסה כי מין הוא דבר ׳דוחה׳, ׳מגעיל׳ או ׳מסוכן׳, או עלול להתפתח פיצול בין אהבה למין, או, לעיתים, בלבול בין מין לאהבה. כך שנפגע.ת יכול.ה בטעות לחשוב ש׳כדי שיאהבו אותי אני צריכה למלא את הצורך שלו (של בן הזוג) במין׳״ (סכמות שקשורות לאני-המיני).

בין השאר, גם עוררות יתר  הקשורה לטראומה, יכולה להשפיע על התפקוד המיני, בעיקר בחלקים הפיזיולוגיים. כשהגוף נמצא בדריכות יתר, יש תהליכים הפוגעים ביכולת העוררות המינית, אך גם בחשק ובאפשרות להירגע ולהגיע לאורגזמה (המצריכה יכולת לשחרר ולהסיר הגנות).

בכל ההיבטים הללו ניכרות חרדה ואשמה נוראית, הן מסבירות. שורדי.ות פגיעה מינית עלולים לתפוס את עצמם כ"משוגעים" או שהם "הורסים את הזוגיות" הטובה שיש להם. חלק מהנפגעים מתקשים להבין למה זה קורה להם ומדוע הגוף מגיב כך.

״בשלב הזה, חשוב לנרמל את תגובות הגוף ולהסביר את הפונקציונליות והערך שלהן״, אומרות ד״ר גבירץ־מידן וד״ר לסרי ״כך אפשר להסיק שהגוף מגיב באופן המתבטא בבעיות בתפקוד המיני כדי להגן על הנפש מפני זיכרונות טראומתיים, כדי להקנות מרחב של שליטה וביטחון אצל הנפגע או הנפגעת וכן כדי לווסת את הקרבה והאינטימיות בזוגיות הנוכחית, אשר יכולה להיחוות כמציפה".

המשבר של בני הזוג

יריב, בן זוגה של נועה, שלא חווה פגיעה מינית, מתמודד אף הוא עם קשיים. אצל נועה בראש הוא נחווה סביב הנושא המיני כמסוכן, כמעורר חרדה, ואינו מבין שטראומה מהעבר מתערבבת עם קשר בהווה. ייתכן ודברים שהוא עושה מייצרים אצלה טריגרים מהעבר, אך הוא לא רואה זאת.

הספרות המקצועית, על פי החוקרות, מצאה כי בני הזוג של שורדי ושורדות פגיעה מינית בילדות מגיבים לבעיות בתפקוד המיני והאינטימי בזוגיות שלהם במגוון דרכים. יש המרגישים אי־נוחות לבטא את הצרכים המיניים ואף חשים כי ביטוי הצרכים הללו ימקם אותם כ"פוגעים" או כ"לא רגישים". ״הם עלולים לחוש לבד, כבלתי נראים, ולהאמין כי לכאב ולצרכים שלהם אין מקום. חשוב לשקף להם כי הכאב שלהם הגיוני, וכי הם ׳בסדר׳ בכך שהם רוצים אינטימיות בקשר הזוגי״, הן מסבירות.

״בני זוג אחרים מביעים כעס על הנפגע או הנפגעת ואינם מבינים מדוע טראומה מהעבר מתערבבת עם קשר בהווה, ואף מטיחים בבני או בבנות זוגם את המילים ׳אני לא זה שפגע בך!׳. במקרה זה, קשה לבני הזוג להבין כי לעיתים, שלא במכוון, הם מייצרים טריגר עבור הנפגע או הנפגעת״.

רבים מהם, הן אומרות, מוצאים את עצמם מתוסכלים ומרגישים כאילו הם "הולכים על ביצים", חוששים לגרום לבן או בת הזוג שנפגעו לפלשבקים או לניתוק. חלקם אינם מבינים את מנגנוני הטראומה והניתוק, וכועסים על כך שבן או בת הזוג נראים דרוכים או "לא איתי" בזמן קיום היחסים.

נשים וגברים שנפגעו במסגרת יחסי אמון וסמכות מתקשים ליצור קשרים קרובים ואינטימיים, לתת אמון ולבטוח באדם השני. קשר אינטימי עלול להיחוות אצלם כמסוכן וכמעורר חרדה, וכתוצאה מכך הם עשויים לפתח מיניות טראומטית עם דפוסי היקשרות אמביוולנטיים של התקרבות־התרחקות, העשויים להכאיב ולהתיש את בני ובנות זוגם.

בנוגע לבני הזוג, ד"ר דנה לסרי וד"ר עטרת גבירץ־מידן מוסיפות: "בעוד חשוב שבני הזוג יבינו כיצד הם מעוררים את הטריגר, גם חשוב שיכירו בכך שזו לא אחריותם ושהם לא עשו משהו רע במכוון. מהצד השני של הרצף, יש בני זוג שחוששים כל כך לשחזר את המקום של 'הפוגע', עד שהם מפתחים בעצמם בעיות בתפקוד המיני, כדי לא לאפשר קיום יחסים שיכולים להיות מציפים עבור הנפגע או הנפגעת ולהיות מתסכלים עבורם״.

איך מטפלים בטראומה?

ברמה הטיפולית, על המטפל.ת לוודא כי בן או בת הזוג אינם מוותרים על צורכיהם וחוברים למטפל או למטפלת כדי לטפל בנפגע או בנפגעת (מהווים קו-תרפיסט), ויש לאפשר להם לבטא את התסכול ולתת מקום גם לכאבם. בחוויה של בני או בנות הזוג של נפגעי פגיעה מינית, בן או בת הזוג שלהם לא מעוניין/ת בקרבתם ולא נמשך/ת אליהם. תחושת הדחייה הזו היא קשה מנשוא, וצריכה לקבל מקום בתוך המרחב הטיפולי, לצד מתן הסברים על מנגנוני הטראומה.

״יש למסגר את הבעיה בתפקוד המיני לא רק ככזו שצמחה מההיסטוריה של הפגיעה המינית, אלא כבעיה זוגית שלשני בני הזוג יש חלק בהיווצרותה ובשימור שלה״, מסבירות ד״ר לסרי וד״ר גבירץ־מידן. ״בעזרת מסגור כזה, אי אפשר ׳לגלגל את האשמה׳ רק על הנפגע או הנפגעת, וניתן גם לאפשר מרחב בטוח ומרפא לשני בני הזוג לבטא את הכאב שלהם".

מחקרים מראים כי הטיפול בטראומה בלבד אינו משקם באופן מוחלט את הבעיות בתפקוד המיני וכי דווקא התייחסות ישירה למיניות קשורה לשיפור משמעותי יותר בתפקוד המיני. עם זאת, הן מניחות, טיפול מיני "קלאסי", שכולל תרגילים כמו מיקוד חושי, עבודה עם מאמנים להפחתת כאב ועוד, צריך לעבור התאמות להיסטוריה של הטראומה, ולעיתים לא יימצא יעיל כיוון שהוא אינו נוגע בפצע של הטראומה. יש לקחת בחשבון שגם טיפול מיני קלאסי עלול להפעיל את טריגרים מהטראומה.

אי אפשר לדבר על טיפול מיני מבלי להתייחס לתרופות לשיפור התפקוד המיני. גם פה, כשמטפלים בנפגעי ונפגעות טראומה מינית עולות שאלות חשובות ביותר: האם המטרה המרכזית של הטיפול היא השבת התפקוד המיני? האם במתן תרופה לשיפור התפקוד המיני אנחנו סוללים את הדרך לקיום יחסים הצבועים בטראומה?

״עבור נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, הבעיות בתפקוד המיני הן מנגנון הגנה זמני, השומר עליהם מפני מה שנחווה עבורם כמסוכן (אינטימיות, פגיעות, עירום וכדומה), ולנטרול מנגנון ההגנה הזה יכולות להיות השלכות כבדות משקל״, ד"ר גבירץ־מידן וד"ר לסרי מסכמות. "בשונה מאוכלוסיות אחרות שיש להן בעיות דומות בתפקוד המיני, עבור אנשים עם טראומה מינית, לבעיות בתפקוד יש פונקציה חשובה בהגנה עליהם, וכך השבתו צריכה להיות תהליך פרוגרסיבי ומבוקר, הנעשה בידי מטפלים שלהם הבנה מעמיקה הן במיניות והן בטראומה.

עבודה מעמיקה כזו, שמכירה בטראומה ובהשפעותיה על המיניות ומערבת את בן או בת הזוג תוך יצירת מרחב אינטימי ובטוח, יכולה להוביל לשיפור ניכר בתפקוד בסיטואציה האינטימית וביחסים הזוגיים".

ד"ר דנה לסרי היא חברת סגל בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית ופסיכולוגית קלינית. ד"ר עטרת גבירץ־מידן, חברת סגל בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה, ומטפלת מינית מוסמכת

הכתבה המלאה

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Dimitry Anikin, unsplash

מלגה להשתלמות קיץ של סטודנטים לתואר שלישי במכון הבינלאומי לניתוח מערכות יישומיות – IIASA, בוינה

16 ינואר, 2022

קרא עוד


מידע כללי:

מכון מחקר בינלאומי שעורך מחקרים בינתחומיים ורב תחומיים לסיוע לעושי מדיניות לאתר פתרונות ארוכי טווח לאתגרים גלובליים ואוניברסליים שמדינות מתמודדות עמן. המכון נוסד ב-1972 וכיום חברות בו 23 מדינות מרחבי העולם. במכון שש קבוצות מחקר: אנרגיה, אקלים וסביבה; ניתוח מערכות מתקדם; מגוון ביולוגי ואוצרות טבע; חזיתות בכלכלה; יוזמות אסטרטגית; ודמוגרפיה וקהילות הוגנות; הקבוצות חוקרות מגוון בעיות בעלות אופי גלובלי תוך שימוש במתודות של ניתוח מערכות (Systems Analysis). סגל המכון כלל 6 חתני פרס נובל וכיום מתגאה ב-12 מהמדענים המובילים בתחומם על פי דירוג של חב' קלריווייט. מדינת ישראל הצטרפה לארגון זה ב-2017,  מה שמקנה למדענים ישראליים גישה לתוכניות ההדרכה הכוללות מלגות לפוסט דוקטורט ותוכניות למדענים צעירים וכן משרות לשבתון לחוקרים.
מדינת ישראל חברה באירגון, שהינו אחד הגורמים המובילים בעולם בתחומי מחקר של אקלים, סביבה, קיימות ושלומות, מזה ארבע שנים. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה מתאם פעילויות אל מול הארגון. החברות בארגון מאפשרת לסטודנטים ישראליים להשתתף בהשתלמות הקיץ.

במסגרת ההשתלמות ישהו הזוכים במלגה במעבדות המחקר של המכון ויעסקו בפעילות מחקרית באחד מנושאי ההשתלמות בהנחיה של חוקרי המכון.

 

ההשתלמות תתקיים במהלך החודשים יוני-אוגוסט 2022.
בתוכנית ישתתפו עד 50 סטודנטים מכלל המדינות החברות בארגון IIASA.

תחומי הפעילות הם:

הננו קוראים למעוניינים להגיש בקשות למלגה בקישור https://iiasa.secure-platform.com/a; נודה לכם על העברת הודעה על הגשת המלגה לד"ר רמי אהרוני, מנהל תחום הנדסה וטכנולוגיה מתקדמת במשרד החדשנות מדע וטכנולוגיה ramiaha@most.gov.il לצורך מעקב ותמיכה בבקשה.

 

פרטים נוספים לגבי הפעילות והמלגות בקישור https://iiasa.ac.at/web/home/education/yssp/Young_Scientists_Summer_Program.html

 

לנתונים נוספים ושאלות ניתן לפנות לד"ר רמי אהרוני: RA-MOS@LISTSERV.BIU.AC.IL
 
קראו פחות
Colin C Murphy, unsplash

יום השואה הבינלאומי: גרמנים רבים זכו לפיצוי ממשלת מערב גרמניה עבור רכוש אבוד שגזלו מיהודים

16 ינואר, 2022

קרא עוד
מחקר שביצעה חוקרת מהאוניברסיטה מגלה קשר לכאורה, בין הפיצויים לניצולי שואה לבין פיצויים שניתנו לגרמנים ממיעוטים אתניים, שהשתלטו על רכוש יהודי במדינות מזרח ומרכז אירופה וגורשו משם בתום מלחמת העולם השנייה

ד"ר איריס נחום המתמחה בהיסטוריה מודרנית של מרכז אירופה מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקרת את סוגיית הפיצויים בעבור עוולות היסטוריים, בהקשר היהודי-גרמני והפנים-גרמני. מחקרה מתבסס על ניתוח איכותי של חומר ארכיוני שטרם נחשף לציבור. הארכיון הממוקם בעיר ביירוית בגרמניה ונקרא Lastenausgleichsarchiv "ארכיון השוואת הנטל". ד"ר נחום מצאה בו 55 אלף תיקים העוסקים בגזילת רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה. בנוסף, הארכיון מתעד גירוש גרמנים אתניים לגרמניה מאזורים במרכז ומזרח אירופה שנכבשו או סופחו ע"י גרמניה הנאצית ושוחררו אחרי מלחמת העולם השנייה.

מהמחקר עולה, כי החל משנות ה-50 של המאה ה-20, מערב-גרמניה שילמה פיצויים, לא רק לניצולי שואה, אלא גם למיעוטים גרמנים אתניים, שהשתלטו על רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה, תחת השלטון הנאצי. אותם מיעוטים איבדו את הרכוש כתוצאה מתבוסת גרמניה, אך זכו לפיצויים בגין הרכוש שאבד כתוצאה מגירושם. לטענת המחקר, קיים קשר נסיבתי בין הפיצויים עבור ניצולי השואה לפיצויים עבור המגורשים הגרמניים והוא מראה שגרמנים רבים פוצו על-ידי מערב גרמניה, בעבור רכוש אבוד, שבמקורו בבעלות יהודית.

במחקר, בוחנת ד"ר נחום כיצד הקשר הובא לידי ביטוי בהסכם השילומים משנת 1952, בין ישראל למערב-גרמניה ועורכת השוואה בין טיפול החוק הגרמני בגרמני אתני שביקש פיצויים עבור רכוש אבוד שהיה שייך במקור ליהודי, לעומת פניות של יהודים עבור אותו הרכוש. הממצאים העיקריים הם ש"מערכת הפיצויים" המערב-גרמנית העדיפה ניצולי שואה מרקע גרמני על פני ניצולי שואה ללא רקע גרמני. מסתבר, שככל שמגורש גרמני אתני שכנע את שלטונות המערב-גרמניים שהרכוש היהודי הגיע לידיו במהלך הרייך השלישי באופן "תקין" ו"הוגן" - כך גברו סיכויו לזכות בפיצויים. בעוד שלא כל ניצול שואה יהודי שאיבד רכוש במהלך השואה היה רשאי לבקש פיצויים, אלא רק אם יכול היה להוכיח, שלפני המלחמה הוא היה חלק מהעם הגרמני. ברוב המקרים הפיצוי לגרמנים הלא יהודיים היה גבוה בהשוואה לפיצוי ליהודים.

המחקר מעמיד באור חדש את מתן הפיצויים לניצולי השואה ולמגורשים הגרמנים האתניים ומאיר בזווית חדשה את  היחסים בין יהודים לגרמנים בסוגיית הפיצויים, יחס שלטונות מערב-גרמניה לניצולי השואה ולמגורשים ומעורבותם של גרמנים אתניים בגזלת הרכוש היהודי במרכז ומזרח אירופה במהלך הרייך השלישי.

קראו פחות