דף ראשי - 3 חדשות א'

ברכות חמות למקבלות ולמקבלי התואר דוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט היא פרויקט קשה ומורכב, וההצלחה שלכם להגיע לקו הסיום, להשלים את הפרויקט הגדול הזה, היא דבר שאתם רשאים להיות גאים בו.

אתן ואתם מצטרפים היום לקבוצה ייחודית של מי שמוטלת עליהם חובה אזרחית ראשונה במעלה, של מחויבות לשיטות המדעיות. כאינטלקטואלים, עליכם להימנע מלרתום עצמכם – את יכולותיכם ומעמדכם – לקידום תפיסות פופוליסטיות, לאומניות וגזעניות. אינטלקטואלים, בלשונו של ז'יליֶן בֶּנדָה, הם מי "שתנועתם נמצאת בניגוד גמור לריאליזם של ההמונים", אלה הם, כדבריו, "עושי דברו של צדק מופשט". הענקת תואר הדוקטור של האוניברסיטה העברית מבוססת על ההכרה שלנו בכך שמתקיימת בכם התכונה הזו של אינטלקטואלים, של מי שמחויבים לחיפוש אחר האמת, אחר הידיעה לשמה. עושי דברו של צדק מופשט.

אתם ואתן דור העתיד של ההשכלה הגבוהה בישראל ושל מוסדות המחקר המובילים בעולם ושל הנהגת החברה האזרחית שלנו. לא פחות משישה מבין מקבלי התארים על במה זו בעבר זכו בפרס נובל, ואני מאחל לכולנו שגם אתם תעשו חיל, בקידום הידע האנושי.

ביסוד המהלך הקמת האוניברסיטה העברית, לפני כמאה שנה, עמדה ההכרה בכך שלשם יצירת תשתית למדינה נאורה הכרחי לאפשר לציבור לרכוש השכלה גבוהה, הכרחי לקיים מחקר מדעי. בעיקר, ביסוד הקמת האוניברסיטה מונחת ההכרה בכך שאוניברסיטה עצמאית וחזקה נחוצה לקיומה של חברה דמוקרטית, מכבדת זכויות אדם, דוגלת בשוויון, בסובלנות ובפלורליזם. לאוניברסיטה נועד תפקיד מפתח בהטמעה של חשיבה ביקורתית ובהגנה על הדמוקרטיה הישראלית.

האוניברסיטה העברית בירושלים היא מוסד להשכלה גבוהה בעל חזון ייחודי. אנחנו מחויבים למצוינות אקדמית במחקר ובהוראה אך גם לקידום החברה הישראלית והאנושות בכללה. המחויבות שלנו לחברה הישראלית אינה באה כמובן על חשבון המחויבות למצוינות אקדמית – ההפך הוא הנכון. החתירה למצוינות, תוך כיבוד החופש האקדמי, היא שמאפשרת לנו לממש את הייעוד שלנו של קידום החברה הישראלית.

בין היתר, אנו משתדלים לתרום את חלקנו לצמצום פערים בחברה הישראלית ולקידום שוויון בחברה. אחד האתגרים העיקריים שניצבים בפנינו כחברה הוא הפערים הניכרים, באיכות החינוך, בתנאי המחייה, בזמינות השירותים הרפואיים, בתוחלת החיים, בהכנסה ובהיבטים מגוונים נוספים. צמצום הפערים הללו הוא מהלך מורכב וקשה, ולכן גם אפשרי. אנחנו מאמינים שבצד צעדים שנועדו לצמצם כבר בטווח הקצר את אי-השוויון, הדרך המרכזית היא הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה. מבחינתנו, יעד מרכזי הוא הבטחת מגוון בקרב ציבור הסטודנטים שלנו, הן במישור ההשתייכות לקבוצות מכוננות-זהות, באמצעות הגדלת שיעור הסטודנטים הערבים והחרדים, והן במישור החברתי-כלכלי, באמצעות הגדלת מספר הסטודנטים שהם דור ראשון לאקדמיה, בדרכים מגוונות.

אנו מפעילים מגוון רחב של תכניות שנועדו להבטיח שוויון הזדמנויות, לרבות הפעלת מערך נרחב ביותר של מכינות, שאין כדוגמתו באף מוסד אחר להשכלה גבוהה שאני מכיר, בארץ או בעולם, תוך השקעת משאבים כספיים ניכרים; מערך מלגות נרחב מאד, לסיוע למי שנזקק לכך, כדי לוודא שלא תימנע מאף מועמד או מועמדת האפשרות לרכוש השכלה גבוהה באוניברסיטה העברית רק מחמת מצוקה כספית; הפעלת תכניות לימודים בשיתוף פעולה עם גורמי ממשל, כדי להשתתף בהכשרת דור העתידי של מנהיגי הציבור בישראל; הפעלת תכניות רבות לקידום מגוון ורב-תרבותיות בקרב הסטודנטים והסגל באוניברסיטה, מתוך הכרה בכך שהדבר הכרחי להבטחת הכשרה אקדמית נאותה. העיקר הוא במעטפת הנרחבת לסטודנטים, שנועדה להעניק סיוע אקדמי, חברתי ונפשי, והסיוע הזה ניתן, רובו ככולו, על-ידי הסטודנטים המצוינים שלנו. זהו מהלך שמטרתו לא רק לסייע לזקוקים לעזרה אלא גם לחזק בקרב כלל הסטודנטים שלנו את המחויבות לערך החשוב ביותר, נדיבות. נדיבות בשיתוף סיכומי השיעור, בהזמנת מי שמתקשים להצטרף אליכם להגיש עבודות יחד, בהצעת שותפות.

המחויבות הייחודית הזו שלנו למצוינות אקדמית לקידום החברה הישראלית באה לידי ביטוי גם בשיתופי פעולה במחקר עם גורמי חברה אזרחית, גורמי ממשל והמגזר העסקי.

את כל אלה עשו ועושים האנשים שהם האוניברסיטה העברית בירושלים, ובכלל זה אתן ואתם, ועל-כך תודתנו.

עלינו לשאוף להשתפר. זכרו את דבריו של הנביא צפניה, שפעל כאן בירושלים בסביבות שנת 620 לפני הספירה, באחת מנבואות החורבן שלו. צפניה אמר כך: "והיה בעת ההיא, אחפש את ירושלים בנרות, ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע". זהו המקור למנהג לחפש בעזרת נר את החמץ בערב פסח, אך בהקשר הנוכחי, אחפש את ירושלים בנרות משמעו חיפוש אחר החוטאים, אחר מי שבגין מעשיהם ומחדליהם עלול לבוא עלינו אסון, שבגינם החברה שלנו מקולקלת. ומיהם האנשים הללו – מי שקופאים על שמריהם, מי שאומרים בלבבם, לא ייטיב ה' ולא ירע, כלומר מבטאים ייאוש מהאפשרות להביא לשינוי בחברה שלנו, מה זה משנה מה אעשה, זה ממילא לא יועיל ולא יזיק. אל יהי חלקנו עם המיואשים הללו, הציניים. אין לנו ברירה אלא להיאבק, ליטול חלק בפעילות ציבורית, בייעוץ לגורמי ממשל, להסתכן בביקורת ולא לקפוא על השמרים.

אני מבקש לקרוא לכם, תלמידי המחקר וחברי הסגל כאחד, שלא להכפיף עצמכם לסמכות. מוטלת עלינו החובה לדבוק בחשיבה עצמאית וביקורתית, לנהוג באומץ, תוך נכונות לשלם על כך מחיר – בין משום שיתברר שאנחנו טועים ונימצא מבוישים, ובין משום שאף שיתברר שאנחנו צודקים, לא הכול יסכימו לקבל זאת. במסגרת המחויבות שלנו לקדם את הידע האנושי, לפרוץ קדימה, ולהנחיל את הידע הקיים למי שטרם נחשף לו, מוטלת עלינו גם המשימה להיות שומרי סף. מוטל עלינו להצביע על טיעונים שגויים, להפריך תזות שאינן עומדות במבחן הביקורת, לבקר חשיבה לא רציונלית שמוליכה לתפיסות מופרכות ולתיאוריות קונספירציה למיניהן ולגישות שמתיימרות לטעון לעליונותה של קבוצה אתנית כלשהי על פני אחרת. אין לנו ארץ אחרת ומוטלת עלינו החובה להעז.

אל לנו לקפוא על השמרים גם במובן זה שעלינו להכיר בכך שבצד הסיפוק שבהישגים שכבר השגנו, דרך רבה עוד לפנינו. זה נכון במישור המוסדי – האוניברסיטה שלנו היא המובילה בישראל, בה לומדים הסטודנטיות והסטודנטים הכי טובים בארץ ובה נעשה המחקר הטוב ביותר, אבל בעולם יש מוסדות טובים מאיתנו ואנחנו צריכים עוד להשתפר. איננו עושים מספיק לכינון שותפות של אמת של כל בנות ובני החברה בישראל, איננו מצליחים במידה מספקת להבטיח שוויון הזדמנויות לכול ואנחנו צריכים להמשיך ולשאוף להיות טובים יותר. וכל זה נכון גם במישור האישי של כל אחת ואחד מאיתנו. עלינו להרחיב את אופקינו, ללמוד תחומים חדשים, לשמם ולשם הבנה טובה יותר של התחום שבו אנחנו עוסקים; עלינו להוסיף עוד לתרומה של כל אחת ואחד מאיתנו לחברה, עלינו לראות טוב יותר את מי שסביבנו. עלינו לשאוף להשפיע על המדיניות הציבורית. פעילות במישור הציבורי עלולה להיות לעיתים מתסכלת וכמעט מייאשת. לא כל ההחלטות נעשות באופן ענייני ויש מעט מאד פרגון והכרת תודה לפי שפועלים במישור הציבורי; דווקא משום כך, זקוקים לנו שם. אם זה היה קל, לא היה צורך באנשים ונשים מוכשרים כל-כך כמוכם בפעילות ציבורית.

תודה מקרב לב למנחים ולמנחות של תלמידות ותלמידי המחקר, על נדיבותם, על ההכרה שלהם בכך שההנחיה היא לא רק נתינה אלא בראש ובראשונה קבלה, ועל האנושיות שלהם.

תודה גם לבני המשפחה ולחברים, על התמיכה והעידוד גם ברגעים הקשים. ההישגים שלנו – ולא אחת גם החולשות שלנו – הם במידה מכרעת תוצאה של הסביבה שבה אנחנו חיים. הם נובעים מהמשפחה שלנו ומהקהילה שבה גדלנו, הישגינו הם בזכות המסגרת שבה אנחנו פועלים, בזכות העבודה הקשה והחכמה של מי שקדמו לנו. אני משוכנע שתוכלו להמשיך ולהתגאות במעשים הטובים של בנותיכם ובניכם, של בני הזוג וההורים. תודה גם על הבחירה להשתתף איתנו ביום הזה, יום חגה של האוניברסיטה העברית, יום החג שלכם מקבלי התואר דוקטור.

ברכות חמות לכם, מקבלי ומקבלות תארי הדוקטור. אני מאחל לכם המשך הצלחה, בהשתלמות הפוסט-דוקטורט, בפעילות מדעית ומחקרית מגוונת ובהובלה מצוינת של החברה שלנו. אנו שמים בכן ובכם את מבטחנו. עשו טוב.