מחקר

מידע כללי:

מכון מחקר בינלאומי שעורך מחקרים בינתחומיים ורב תחומיים לסיוע לעושי מדיניות לאתר פתרונות ארוכי טווח לאתגרים גלובליים ואוניברסליים שמדינות מתמודדות עמן. המכון נוסד ב-1972 וכיום חברות בו 23 מדינות מרחבי העולם. במכון שש קבוצות מחקר: אנרגיה, אקלים וסביבה; ניתוח מערכות מתקדם; מגוון ביולוגי ואוצרות טבע; חזיתות בכלכלה; יוזמות אסטרטגית; ודמוגרפיה וקהילות הוגנות; הקבוצות חוקרות מגוון בעיות בעלות אופי גלובלי תוך שימוש במתודות של ניתוח מערכות (Systems Analysis). סגל המכון כלל 6 חתני פרס נובל וכיום מתגאה ב-12 מהמדענים המובילים בתחומם על פי דירוג של חב' קלריווייט. מדינת ישראל הצטרפה לארגון זה ב-2017,  מה שמקנה למדענים ישראליים גישה לתוכניות ההדרכה הכוללות מלגות לפוסט דוקטורט ותוכניות למדענים צעירים וכן משרות לשבתון לחוקרים.
מדינת ישראל חברה באירגון, שהינו אחד הגורמים המובילים בעולם בתחומי מחקר של אקלים, סביבה, קיימות ושלומות, מזה ארבע שנים. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה מתאם פעילויות אל מול הארגון. החברות בארגון מאפשרת לסטודנטים ישראליים להשתתף בהשתלמות הקיץ.

במסגרת ההשתלמות ישהו הזוכים במלגה במעבדות המחקר של המכון ויעסקו בפעילות מחקרית באחד מנושאי ההשתלמות בהנחיה של חוקרי המכון.

ההשתלמות תתקיים במהלך החודשים יוני-אוגוסט 2022.
בתוכנית ישתתפו עד 50 סטודנטים מכלל המדינות החברות בארגון IIASA.

תחומי הפעילות הם:

• Advancing Systems Analysis
• Biodiversity and Natural Resources
• Economic Frontiers
• Energy, Climate, and Environment
• Population and Just Societies

הננו קוראים למעוניינים להגיש בקשות למלגה בקישור https://iiasa.secure-platform.com/a; נודה לכם על העברת הודעה על הגשת המלגה לד"ר רמי אהרוני, מנהל תחום הנדסה וטכנולוגיה מתקדמת במשרד החדשנות מדע וטכנולוגיה ramiaha@most.gov.il לצורך מעקב ותמיכה בבקשה.

פרטים נוספים לגבי הפעילות והמלגות בקישור https://iiasa.ac.at/web/home/education/yssp/Young_Scientists_Summer_Program.html

ד"ר איריס נחום המתמחה בהיסטוריה מודרנית של מרכז אירופה מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקרת את סוגיית הפיצויים בעבור עוולות היסטוריים, בהקשר היהודי-גרמני והפנים-גרמני. מחקרה מתבסס על ניתוח איכותי של חומר ארכיוני שטרם נחשף לציבור. הארכיון הממוקם בעיר ביירוית בגרמניה ונקרא Lastenausgleichsarchiv "ארכיון השוואת הנטל". ד"ר נחום מצאה בו 55 אלף תיקים העוסקים בגזילת רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה. בנוסף, הארכיון מתעד גירוש גרמנים אתניים לגרמניה מאזורים במרכז ומזרח אירופה שנכבשו או סופחו ע"י גרמניה הנאצית ושוחררו אחרי מלחמת העולם השנייה.

מהמחקר עולה, כי החל משנות ה-50 של המאה ה-20, מערב-גרמניה שילמה פיצויים, לא רק לניצולי שואה, אלא גם למיעוטים גרמנים אתניים, שהשתלטו על רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה, תחת השלטון הנאצי. אותם מיעוטים איבדו את הרכוש כתוצאה מתבוסת גרמניה, אך זכו לפיצויים בגין הרכוש שאבד כתוצאה מגירושם. לטענת המחקר, קיים קשר נסיבתי בין הפיצויים עבור ניצולי השואה לפיצויים עבור המגורשים הגרמניים והוא מראה שגרמנים רבים פוצו על-ידי מערב גרמניה, בעבור רכוש אבוד, שבמקורו בבעלות יהודית.

במחקר, בוחנת ד"ר נחום כיצד הקשר הובא לידי ביטוי בהסכם השילומים משנת 1952, בין ישראל למערב-גרמניה ועורכת השוואה בין טיפול החוק הגרמני בגרמני אתני שביקש פיצויים עבור רכוש אבוד שהיה שייך במקור ליהודי, לעומת פניות של יהודים עבור אותו הרכוש. הממצאים העיקריים הם ש"מערכת הפיצויים" המערב-גרמנית העדיפה ניצולי שואה מרקע גרמני על פני ניצולי שואה ללא רקע גרמני. מסתבר, שככל שמגורש גרמני אתני שכנע את שלטונות המערב-גרמניים שהרכוש היהודי הגיע לידיו במהלך הרייך השלישי באופן "תקין" ו"הוגן" - כך גברו סיכויו לזכות בפיצויים. בעוד שלא כל ניצול שואה יהודי שאיבד רכוש במהלך השואה היה רשאי לבקש פיצויים, אלא רק אם יכול היה להוכיח, שלפני המלחמה הוא היה חלק מהעם הגרמני. ברוב המקרים הפיצוי לגרמנים הלא יהודיים היה גבוה בהשוואה לפיצוי ליהודים.

המחקר מעמיד באור חדש את מתן הפיצויים לניצולי השואה ולמגורשים הגרמנים האתניים ומאיר בזווית חדשה את  היחסים בין יהודים לגרמנים בסוגיית הפיצויים, יחס שלטונות מערב-גרמניה לניצולי השואה ולמגורשים ומעורבותם של גרמנים אתניים בגזלת הרכוש היהודי במרכז ומזרח אירופה במהלך הרייך השלישי.

מחקר חדש בכתב העת היוקרתי Nature, שנכתב ע"י צוות בינלאומי בהובלת זוכי פרס נובל ובהשתתפות פרופ' יורם בורק ממכון רקח לפיזיקה וממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המח באוניברסיטה העברית, מסייע לחשוף מנגנונים שבאמצעותם תאי עצב במח פועלים ביחד על מנת לייצג את המיקום של בעל חיים במרחב.

המחקר מאשש תחזיות תיאורטיות מלפני 10 שנים, בנוגע לתבניות הפעילות המשותפת של התאים הללו. להבדיל מהעבר, אז ניתן היה למדוד פעילות של תאים בודדים במח, המחקר בוחן את הפעילות של תאי העצב כרשת שלמה.

לאחרונה פותחה טכנולוגיה המאפשרת לרשום בבת אחת את הפעילות של אלפי תאי עצב, בבעלי -חיים תוך כדי התנהגותם הטבעית. קבוצת המחקר של אדוארד מוזר ומיי-בריט מוזר מאוניברסיטת NTNU בנורבגיה, חתני פרס נובל משנת 2014, היו מהראשונים שהטמיעו את הטכנולוגיה הזו בקליפת המח האנטורינלית, האיזור במח שבו נמצאים ״תאי שריג״. (תאי שריג הינם תאי עצב שפעילותם תלויה במיקום של בעל החיים במרחב, ולכן הם מייצגים מידע הנוגע לניווט במרחב).

חוקרים נוספים באותה אוניברסיטה פיתחו שיטה מתמטית שבאמצעותה ניתן לזהות את התכונה המרכזית של תאי שריג: הייצוג של מיקום על טורוס. השיטה ייחודית בכך שניתן ליישם אותה הן בזמן שבעל-החיים נע במרחב, והן כשהוא ישן. אחת המסקנות המרכזיות של המחקר היא שתבניות הפעילות של התאים דומות מאוד בערות ובשינה. באופן נרחב יותר, המחקר שופך אור על האופן שבו תאי עצב פועלים יחד, על מנת לאפשר יכולות קוגניטיביות כמו ניווט.

הניסויים נעשו ע״י ד״ר ריצ׳רד גרדנר תחת ההנחיה של פרופ׳ אדוורד מוזר ופרופ׳ מיי-בריט מוזר. אריק הרמנסן, סטודנט לדוקטורט באוניברסיטת NTNU, ניתח את הרישומים העצביים תוך שימוש בשיטות מתמטיות אותן פיתח יחד עם פרופ׳ נילס באס ופרופ׳ בנג׳מין דאן. למחקר שותפים גם ד״ר מריוס פאצ׳יטריו (HHMI, ארה״ב), ופרופ׳ יורם בורק מהאוניברסיטה העברית.

פרופ' יורם בורק ממכון רקח לפיזיקה וממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המח באוניברסיטה העברית: ״המחקר הוא תוצר של עידן חדש בחקר המח, שבו אפשר להתבונן בבת אחת בפעילות של תאי עצב רבים, ולבחון כיצד הם פועלים ביחד. לכן ניתן לקשר את התצפיות האלה למודלים תיאורטיים העוסקים בדינמיקה של רשתות נוירונים, באופן שלא היה אפשרי בעבר. התוצאות של המחקר מרגשות עבורי, כיון שהן מאמתות תיאוריה שהייתי שותף לפיתוחה לפני כעשר שנים, על הבסיס לפעילות של תאי שריג במח".

למאמר המלא ב-Nature

לפרסום בישראל היום

הים האדום, הוא אחד מהאזורים שסובל מההתחממות הגלובלית בצורה המשמעותית ביותר, עם שיעור עלייה של 0.4 מעלות צלזיוס לעשור. בים סוף, הגירה מעבר למפרץ אילת בלתי אפשרית וכתוצאה מכך, מינים שאינם יכולים להסתגל לטמפרטורות גבוהות יותר עשויים להיכחד.

מחקר חדש, בהובלת ד''ר מיגל פראדה, מהאוניברסיטה העברית והמכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת, בחן את השפעות התחממות מי הים על פיטופלנקטון מסוג קוקוליתופורים, אצות חד תאיות עם  לוחיות שריון עשויות גיר. החוקרים מצאו כי ב-40 השנה האחרונות קיימת ירידה בכמות אחד ממיני הפיטופלנקטון  במפרץ אילת. המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Global Change Biology, ממחיש את ההשפעה של ההתחממות הגלובלית על האוקיאנוסים בכלל ומפרץ אילת בכלל.

החוקרים ערכו השוואה בין תצפיות עדכניות וניטור מפורט של המפרץ כיום, לבין נתונים שנאספו בשנות ה-70. הם גילו כי היו שינויים דרסטיים בהרכב חברת הפיטופלנקטון במפרץ אילת בעשורים האחרונים וחלק מהמינים שייחודיים למפרץ הולכים ונעלמים, בשל התחממות המים. התוצאות ממחישות כי התנאים במפרץ אילת משתנים. הדבר משפיע כעת על מיקרואורגניזמים, שנחשבים רגישים יותר לשינויים סביבתיים ומהווים את בסיס מארג המזון במפרץ וסביר לחזות שגם אורגניזמים אחרים, גדולים יותר, כמו דגים ואלמוגים יושפעו בעתיד ככל שההתחממות תתקדם.

בתמונה: אצות פיטופלנקטון מסוג קוקוליתופורים, דרך מיקרוסקופ אלקטרונים

ד''ר פראדה הוסיף ואמר כי: '' יש לתוצאות המחקר השפעה חשובה על האקולוגיה והכלכלה של המפרץ. אפשר להסתכל על כך בתור ה 'קנרית במכרה הפחם', המאותת כי ההשפעה של שינויי האקלים העולמיים כבר ניכרת במערכת האקולוגית של מפרץ אילת.''

המחקר המדעי

פרסומים בתקשורת: N12

מחקר חדש בהובלת האוניברסיטה העברית חושף לראשונה בהיסטוריה, תבליטי קיר מצריים המתארים סצנות אינטימיות של מלכת מצרים נפרטיטי ופרעה אחנתון, בהם מתוארים טקסים שביצע הזוג המלכותי לפני הנישואים הקדושים שלהם כאלים חיים. המחקר נערך על-ידי פרופ' ארלט דוד מהחוג לארכיאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום שבאוניברסיטה העברית, יחד עם ד"ר רוברט ורניה מאוניברסיטת בורדו-מונטן שבצרפת, והתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Near Eastern Studies.

המחקר התמקד בשברי תבליטים שבעבר היו חלק ממבנה במתחם הפולחן באזור מזרח כרנך שבמצרים, המתוארך לתחילת שלטונו של פרעה אחנתון (1350 לפנה"ס לערך). בעזרת מאגר נתונים הכולל תמונות של כ-12,000 תבליטים שחולצו על-ידי ארכיאולוגים צרפתים מאחד השערים המונומנטאליים באזור, שחזרו החוקרים את הסצנות המתוארות בהם: פרעה אחנתון שוטף את ידיו ומניח צווארון גדול על כתפיו בטקס של טהרה וטיפוח הגוף. בסצנות אחרות רואים אותם גוזזים ציפורניים, מתרחצים ומאפרים את העיניים. "מדובר בפעולות שביצע הזוג המלכותי לפני הנישואים הקדושים שלהם, כאלים חיים. הם למעשה קיבלו על עצמם תכונות אלוהיות" אומרת פרופ' דוד.

החוקרים משערים כי מדובר בתרגום מדויק של פולחן האל המצרי אמון, כפי שהוא מוזכר בפפירוס מאוחר יותר. הסצנות המתוארות בתבליטים הורכבו מחדש באופן דיגיטלי, והחוקרים טוענים כי פרעה אחנתון המונותאיסט, שהוכר כאויבו של האל אמון, למעשה משחזר בעצמו את הטקס המסורתי שבוצע למען האל אמון. לטענת פרופ' דוד מדובר בדימויים ייחודיים באיקונוגרפיה המצרית העתיקה והדבר מלמד גם על הדרך שבה אחנתון העביר את המסר הפוליטי-דתי המונותאיסטי שלו, שבמרכזו עמד פרעה, בן האל אתון.

לכתבה המלאה באתר ynet

פרסומים נוספים בתקשורת: 103FM, הידען

סיכום שנת 2021 של התצפית הישראלית:

ירידה במקרי רצח נשים על רקע מגדרי בישראל; עלייה ברצח אימהות

מנתוני דוח התצפית הישראלית בנוגע לרצח נשים עולה כי בשנת 2021 חלה ירידה בנרצחות על ידי בני זוג וחברי משפחה (פמיסייד). אולם במקביל חלה עלייה ברצח אימהות על ידי בניהן ("מטריסייד"), כאשר רבע מהמקרים היו רציחות של אימהות. מספר מקרי הרצח של נשים בישראל בשנת 2021 נמוך ב-24% משיעור רציחות הנשים אשתקד בשיא הקורונה והסגרים.

ד"ר שלוה וייל, חוקרת בכירה בביה"ס לחינוך ע"ש סיימור פוקס באוניברסיטה העברית, הקימה את התצפית ישראלית על רצח נשים)  www.israelfemicide.org) אשר שואפת להיות הסמכות הרשמית לאיסוף נתונים בתחום. היא מסבירה כי מסד הנתונים של התצפית נבנה מתוך מעקב רציף אחר דיווחים באתרי חדשות מקומיים וארציים, שימוש בהתראות גוגל והצלבה עם מאגרי נתונים אחרים של ארגונים. על מנת להתאים את איסוף הנתונים לסטנדרטים בינלאומיים, התצפית אוספת נתונים על מקרי רצח בהם הקורבן היא בגירה מעל גיל 18. כך שלמעשה, מקרי רצח כתוצאה מתאונות, רשלנות או פלילים אינם כלולים בנתונים. גם רצח הנערה בת ה- 17 שניהלה רומן עם גבר בוגר לא נכלל במסד הנתונים.

הממצאים העיקריים:  בשנת 2021 נרצחו 16 נשים בהיותן נשים (לעומת 21 אשתקד), כאשר בשישה מקרים מדובר בבני זוג, בארבעה מקרים מדובר במטריסייד, בשני מקרים מדובר באחים ובארבעה מקרים עדיין לא ידועה זהות הרוצח. התפלגות הזהות האתנית של הרוצחים דומה לזו של הקורבנות. מקרה אחד התרחש בקרב קהילת העבריים. 44% מהנרצחות היו יהודיות ו- 50% מהמגזר הערבי  והדרוזי (31% ממוצא ערבי ו19% ממוצא דרוזי(.

רצח נשים במגזר הערבי: בשנת 2021 נצפתה עלייה חדה בנתוני האלימות במגזר הערבי. 125 איש נרצחו, מתוכם 10%  נשים. מתוך 13 מקרים של רציחות נשים במגזר הערבי, חמישה לא נכללו בנתוני התצפית מאחר ולא התקיימו על רקע פשיעה ולא מגדר. בכל המקרים מהמגזר הערבי שהוכללו בנתוני התצפית, יש חשד לרצח על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה".                              

גיל הקורבנות: גיל הנרצחות הממוצע עמד על  .45.6הנרצחת הצעירה ביותר הייתה בת 27, והמבוגרת ביותר הייתה בת 76. גילן הממוצע מהקורבנות מבוגר יותר בהשוואה לשנה שעברה כתוצאה מעלייה חדה במקרי אימהות שנרצחו ע"י בניהן.

כלי הרצח: ברבע מהמקרים השנה נרצחו נשים על ידי סכין. כשליש מהנשים נרצחו ידי אקדח, כשליש על ידי חניקה וב-13% מהמקרים באמצעים אחרים.

היכרות של הרשויות: מתוך 12 מקרים בהם ידועים פרטים על הקשר שבין הקורבן לרוצח, בארבעה מקרים הייתה היכרות מוקדמת של הרשויות (33%). מתוכם בשני מקרים היה ידוע לרשויות על העבר הפסיכיאטרי של הרוצח.

כתבי אישום: נכון להיום הוגשו שמונה כתבי אישום על מקרי פמיסייד (66%). בשלושה מקרים נקבע כי הרוצח אינו כשיר לעמוד לדין. ראוי לציין כי בשנה זו נפסקו גזרי דין חמורים לרוצחים, כגון מאסר עולם בנוגע למקרי פמיסייד שהתרחשו השנה וגם בשנים קודמות. 

לדברי דר' וייל, הסיבות לירידה בפמיסייד קשורות בין היתר ל"הפסקת הגבלות הקשות של הקורונה ותום הסגר. סיבה נוספת היא הסיקור התקשורתי חסר התקדים של רציחות נשים ופעילות משמעותית של ארגוני הנשים. במקביל, חשוב לציין כי ייתכן שגזרי הדין החמורים שקיבלו כמה מהרוצחים יצרו הרתעה".

פרסומים בתקשורת: ישראל היום

מחלת הפרקינסון פוגעת בכ-1% מאוכלוסיית העולם וזוהי אחת ההפרעות הנוירולוגיות הניווניות הנפוצות ביותר. עד היום, חוקרים האמינו כי במחלת הפרקינסון מוות של תאי דופמין מביא לעלייה בעוצמת גלי הבטא במוח, מה שגורם לקשיים המוטוריים האופייניים למחלה. לכן, הדרך הטובה ביותר לטפל במחלה היא לעקוב אחרי עוצמת גלי הבטא ולגרות את המוח כאשר עצמת הבטא גבוהה. מחקר חדש חושף את הקשר בין תדר גלי הבטא במוח למחלה ומציע גישה המאפשרת מתן גירוי ממוקד רק כאשר זוהתה פעילות בתדר חריג.

המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת הנחשב ''Nature Communications'', הובל על ידי  הפוסט-דוקטורנטית לילי יצחקובה והדוקטורנטית פנינה רפל, בהנחיית פרופ' חגי ברגמן מהמרכז לחקר המוח באוניברסיטה העברית. החוקרים מצאו וגילו כי קיים קשר הדוק בין רמת הדופמין במוח לבין עלייה וירידה בתדר גלי הבטא ולאו דווקא העוצמה שלהם, הן אצל בני אדם והן אצל קופים. ממצא זה עשוי לאפשר טיפול ממוקד יותר בחולי פרקינסון, כאשר תדר הגלים יור ד , במקום באופן מתמשך (ללא נסיון לזהות פעילות חריגה) או על סמך עוצמת גלי הבטא.

תפקיד גלי בטא, הוא לשמר את ההתנהגות הנוכחית של האדם ולמנוע מעבר להתנהגות חדשה. רמות מוגברות של גלי בטא זוהו באנשים שסבלו ממחלת פרקינסון, ולכן הם נחשבים כתורמים לקושי של חולי פרקינסון ''לעבור" ממצבי אי תנועה למצבי תנועה. גורם מרכזי שמשפיע על התפתחות המחלה, הוא דופמין, שחולי פרקינסון חווים ירידה משמעותית בכמויות שלו. מחקרים בשנים האחרונות, הובילו חוקרים לחשוב שאובדן הדופמין מוביל לעלייה בכמות גלי הבטא ושעלייה זו תורמת לתסמינים המוטורים ויכולה לשמש כסמן למחלת הפרקינסון. עם זאת, פעילות בטא מוגברת זוהתה גם במוחות בריאים וללא פרקינסון.

 במחקר הנוכחי, רשמו החוקרים את גלי הבטא באזורים השייכים למערכת המוטורית אצל קופים ואצל בני אדם חולי פרקינסון במשך מספר חודשים, לפני ואחרי מתן תרופות שמשפיעות על רמות הדופמין במוח. לאחר מכן, זיהו וניתחו החוקרים את הנתונים של גלי הבטא וגילו כי רמת הדופמין נמצאת בקורלציה עם התדר ולא עם העוצמה של  גלי הבטא, זאת בניגוד לדעה הרווחת בקהילה המדעית.

פנינה רפל, ממובילות המחקר, הוסיפה ואמרה כי ''גירוי מוחי עמוק, הוא תהליך נפוץ מאוד לטיפול בשלבים מתקדמים של מחלת הפרקינסון בעשרים השנים האחרונות. זיהוי של גלי בטא בתדרים ספציפיים יכול לשמש כסמן להתאמה אישית של טיפול לכל מטופל, שיתבצע לפי תדר הגלים, כאשר המטופל נמצא במצב לא תקין ולא באופן מתמשך. הדבר יאפשר טיפול יעיל ומדויק יותר, עם פחות תופעות לוואי ושיבוש הפעילות התקינה של המוח.''

המחקר המדעי

פרסום בתקשורת: mako, הידען

חוקרות מהאוניברסיטה העברית מצאו שאימהות מגיבות בהפרשת דופמין להבעות פנים חיוביות ושליליות של תינוקן

מחקרים רבים עוסקים בפיצוח המנגנון הביולוגי של ההיקשרות האימהית - מה גורם לאם להרגיש תחושת חיבור לתינוק וכיצד נוצרת המוטיבציה שלה לטפל בו. במחקרים שנערכו בעבר על חיות מעבדה, נמצא כי אימהות מפרישות דופמין, מוליך עצבי, בתגובה לגורים שלהן. עם זאת, לא ידוע מהו תפקיד הדופמין בהתנהגות אימהית, ומה בהתנהגות הגורים מעורר את הפרשתו.

את המחקר ביצעה הדוקטורנטית ליאור זאבי, בהנחיית ד''ר שיר אציל מהמעבדה לחקר מנגנוני מוח והתנהגות של היקשרות במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית והוא פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי ''SCAN''. המחקר  בודק לראשונה אצל בני אדם מה בהתנהגות התינוק מפעיל את הפרשת הדופמין במוח האם.

מאחר שתינוקות תלויים לחלוטין בהוריהם לכל צורך פיזיולוגי, הם לא ישרדו יותר מכמה שעות ללא טיפול ודאגה. בהתאם לכך, הורים מפנים קשב רב לסימני הוויסות (affective signals) ששולח התינוק הקשורים לצרכיו הפיזיים והרגשיים. למשל, כאשר התינוק חווה צורך גופני כלשהו כגון רעב וכאב הוא בוכה ומתלונן, וכאשר הוא מתעניין במשהו הוא מתרכז, מחייך ומתבונן. החוקרות שיערו שאותם סימנים שהתינוק מראה יקודדו על ידי הפרשת דופמין במוח האם, וזאת בכדי להבטיח את רגישות האם לצרכיו ההישרדותיים וההתפתחותיים של התינוק.

החוקרות השתמשו בסורק מיוחד שמשלב במקביל סריקות  MRIו PET ומאפשר מדידה של הפרשת דופמין במוח. החוקרות בחנו את תגובת הדופמין בקרב 19 אימהות בזמן שהן צופות בסרטי וידאו של התינוק שלהן. בנוסף, באמצעות ניתוח התנהגותי מפורט, החוקרות כימתו את סימני הוויסות שהתינוקות הביעו באופן טבעי בסרט. החוקרות מצאו שככל שהתינוקות הביעו יותר סימני וויסות, כך גברה הפרשת הדופמין במוח האימהות. ממצא משמעותי נוסף הוא שאין הבדל בכמות הדופמין המופרשת בין הבעות חיוביות ושליליות של התינוק.

הדוקטורנטית ליאור זאבי, סיפרה - ''לתוצאות המחקר יש חשיבות עצומה הן מבחינת הידע שיש לנו על הקשר בין אם ותינוק והן מבחינה קלינית, למשל במקרים של דיכאון לאחר לידה. חוסר ההבחנה בין סימנים חיוביים ושליליים, מרמז על כך שהדופמין משמש כגורם המוביל לקשב וטיפול בצרכי התינוק ולא כמנגנון גמול שאמור לתת רק הנאה וסיפוק לתינוק, כפי שמוצג פעמים רבות.

החשיבות של כך נובעת מהאופן שבו אנחנו חושבים ומבינים את התפקיד האימהי – לא ככזה שאמור לגרום אושר ותחושת סיפוק (למרות שלפעמים גם זה קורה), אלא כתפקוד שמטרתו העיקרית היא לווסת את התינוק ולהשאירו בחיים.''

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34750627/

פרסומים בתקשורת: הארץ

ממחקר חדש עולה כי סופות העתיד יהיו יבשות ומרוכזות יותר, כלומר ממוקדות על פני אזורים קטנים יותר במרחב. הן ימשכו פרקי זמן קצרים אך יהיו עוצמתיות יותר

המחקר, אותו הוביל הדוקטורנט משה (קוקו) ארמון בהנחיית פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל, מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, השתמש במודל אזורי לחיזוי מזג אוויר ברזולוציה גבוהה, מהסוג שמשמש בתחזיות לטווח של ימים ספורים. באמצעות המודל נוצר אוסף גדול של הדמיות סופות שהתקיימו בתנאי אקלים עתידי, תוך מיקוד בישראל ובסביבתה הקרובה (לבנון, ירדן, מצרים, סוריה וערב הסעודית).

המחקר בחן סופות עתירות משקעים הגורמות לנזקים, כתוצאה משיטפונות והצפות, ומצא כי מצבים כמו הצפות עירוניות או שיטפונות בנחלים קטנים או מדבריים, עשויים להפוך למסוכנים יותר ואולי אף נפוצים יותר בעקבות ה"התרכזות" של הסופות. מצבים בהם יורדים כמויות גשמים ממושכות על פני שטח גדול, כמו אלה המייצרים שיטפונות בנחלים הגדולים, או שתורמים מים לאקוויפרים ולכנרת- יהפכו ככל הנראה לנדירים יותר בעתיד.

משה (קוקו) ארמון, ממובילי המחקר ציין כי: "על מקבלי ההחלטות להיערך כבר היום למצב שבו מערכות הגשם יהיו קצרות וממוקדות יותר, ויתכן שתהיה לכך השפעה על מקורות המים שלנו. הערכה כמותית של השינויים הצפויים בכמויות המים הטבעיים הזמינים ובעוצמת השיטפונות בעתיד, עשויה לעזור לנו להתמודד טוב יותר עם ההשלכות של ההתחממות העולמית.''

חוקרים נוספים שהשתתפו בכתיבת המחקר הם ד''ר פרנצ'סקו מארה, מהמכון למדעי האטמוספרה והאקלים במועצה האיטלקית הלאומית למדעים שבבולוניה, וחוקרי האוניברסיטה העברית- פרופ' דוריטה רוסטקייר-אדלשטיין, פרופ' חיים גרפינקל, ד''ר אורי אדם, ופרופ' אורי דיין.

המאמר המקורי

פרסומים בתקשורת: N12, בחדרי חרדים, הידען

במציאות של אקלים משתנה צפויה עלייה מדאיגה בתדירות ובעוצמת סופות גלים המשפיעות על חופי העולם. מחקר חדש במכון למדעי כדור הארץ והמכון הגיאולוגי הישראלי, אשר התפרסם לאחרונה בכתב העת "Geophysical Research Letters", התמקד בהבנה ובכימות תנועת חלוקים לאורך חופים תחת השפעת סופות גלים. המחקר נערך במסגרת עבודת הדוקטורט של חגי איל בהנחיית פרופ' יהודה אנזל ופרופ' נדב לנסקי. צוות החוקרים מדד ולאחר מכן פיתח מודל פיזיקלי המתאר את תנועת החלוקים. המחקר, שהתקיים לחופיו של ים המלח, מאפשר לחזות מהו גובה הגל הדרוש להובלת חלוק ממסה מסוימת ולאיזה מרחק לאורך החוף החלוק ינוע בהשפעת הגלים שנוצרים בסופה. ממצאים אלו יאפשרו לתכנן חופים בצורה יעילה יותר ובכך להגן עליהם מפני סופות גלים חזקות בעתיד.

מחקרו של איל נולד מהתבוננות במיון של חלוקים בגדלים שונים לאורך רכסי החוף המודרניים הנוצרים בים המלח. רכסים אלו נוצרים מדי שנה בגובה נמוך מהשנה הקודמת כתוצאה מירידת המפלס. במקומות אחרים בעולם החופים יציבים יחסית ולכן סופות פועלות ויוצרות רכס חוף אחד שלאורכו נעים החלוקים במשך שנים באותו הגובה. לכן, לא ניתן לקשר בין סופת גלים בודדת או אפילו מספר סופות בתקופה כלשהי לתנועת חלוקים. לטענת החוקרים, ים המלח היורד מאפשר תצפיות ייחודיות שבלעדיהן קשה להגיע לכימות, מידול ולתחזית של התהליך. המחקר התמקד בשנים האחרונות בפיתוח שיטות שבאמצעותן יהיה ניתן למדוד את תנועת החלוקים בזמן אמת בסביבת החוף המורכבת. על מנת למדוד את תנועת החלוקים, החוקרים פיתחו שיטת מדידה חדשנית באמצעות 'חלוקים חכמים'. "אלו חלוקים טבעיים בגדלים שונים, בהם קדחנו חורים והשתלנו חיישנים שמודדים את התאוצות והסיבובים של החלוקים, בדומה לחיישנים שיש בטלפונים שלנו", מסביר חגי איל. מדובר בחיישנים עם מארז אנרגיה שמותאם למדידה בתדירות גבוהה במשך כעשרה ימים, כך שהחוקרים היו מסוגלים להציב את 'החלוקים החכמים' לאורך החוף לפני סופה מתקרבת כפי שנחזתה מטאורולוגית, לאתר אותם לאחריה ולאסוף את הנתונים שנרשמו בתוך החלוק.

פרופ' אנזל מתאר כי "באמצעות השוואת נתוני התנועה שנאספו מתוך החלוקים עם מדידות מקבילות של גלים, רוחות וזרמים בים המלח – ניתן ללמוד על התנועה של החלוק בזמן אמת במהלך הסופה וגם על הגורמים לתנועה. המחקר מאפשר הצצה ראשונית לתהליך של תנועת החלוקים לאורך החוף וזהו חידוש חסר תקדים בעולם". צוות החוקרים מפרט כי לפי התאוצות והסיבובים שהחלוק מקליט ניתן לדעת מתי חלוק בכל גודל זז ממקומו והתחיל תנועה, איזו עוצמת וגובה גל גרמה לו לשנות מיקום ולאיזה מרחק. המחקר הוא בעל חשיבות יישומית מעבר לשאלות בסיסיות ותיאורטיות של מדעני כדור הארץ על היווצרות מיון לאורך החופים.

"לפי התצפיות והאנליזות נראה שניתן לשרטט חוקיות המסבירה את תנועת החלוקים גם במקומות אחרים בעולם, אך מדובר כרגע בניסוי ראשוני, אמנם מוצלח מאוד, בים המלח. מחקרים עתידיים יבדקו סביבות נוספות", מדגיש איל. יישומיות המחקר מאפשרת לחזות יציבות של חופים ושל הגנות על חופים, ולכן הוא בעל חשיבות גם בהגנה על תשתיות, אזורי אוכלוסייה וחופים מלאכותיים. החוקרים מסכמים כי "המחקר מאפשר להבין תנועה ויציבות של חלוקים, ולכן יסייע בתכנון עתידי של הגנות על חופים מפני סופות גלים עוצמתיות".

פרסומים בתקשורת: ynet, המכון הגיאולוגי לישראל

כלי רכב בימינו מקושרים לאינטרנט ולכן פריצות סייבר לכלי רכב הן כבר מזמן לא מדע בדיוני. כיצד יש להתמודד עם סיכוני הסייבר? מה תפקידן של רשויות המדינה וכיצד יפעלו חברות הביטוח?

כחלק מפרויקט מיוחד בנושא, חוקרים העלו אתגרים שונים הקשורים לאיומיי סייבר בכלי רכב פרטיים חכמים, בהם יש  רכיב שמקושר לאינטרנט. הדו''ח מתמקד בבחינת רמת המעורבות המדינתית הנדרשת בנוגע לרמת הגנת הסייבר ברכב ומניעת סיכוני הסייבר וכן עוסק גם בסוגיית הביטוח של רכבים מסוג זה. בהתאם לדו"ח המסכם למחקרים, יש לשקול תפיסה מקיפה, הכוללת סל כלים מדינתיים פוטנצייאלים, לרבות בחינת הצורך ברגולציה מחייבת בהקשרים מסוימים, בהתאם למאפייני שוק כלי הרכב בישראל ולמידת השפעתו של הרגולטור הישראלי בשלביו השונים של מחזור חיי הרכב.

הפרויקט המחקרי והדו''ח המסכם יוצגו בכנס התחבורה החכמה השני, שעתיד להתרחש באוניברסיטה העברית ביום ד', ה-15 בדצמבר 2021, במסגרתו יערכו פאנלים ויוצגו מחקרים שונים בנושא. הפרויקט מבוסס על מחקרים שנעשו על ידי עמיתי מחקר במרכז פדרמן לחקר משפט ומדיניות סייבר בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, ד"ר חיים ויסמונסקי וגדי פרל. הדו"ח המסכם לפרויקט נכתב על ידי עמיתת המחקר במרכז, עו"ד ורד זליכה. למימון הפרויקט תרמו איגוד חברות הביטוח.

בהתאם לדו"ח המסכם לפרויקט, הגנת סייבר ב"רכב חכם" עשויה להיחשב כחלק בלתי נפרד מבטיחות הרכב. בנוסף, בין המלצות הפרויקט, נאמר, שישראל צריכה לפעול להשפעה על תקני הגנת סייבר גלובאליים, בפורומים בינלאומיים שונים, ולאמץ תקנים גלובאליים שיתגבשו. בחירת "סל הכלים" להגנת הרכב לשימוש בידי המדינה, צריכה להיעשות בין היתר, בראי מחזור חיי הרכב, לדוגמא עם יבואו לארץ, עם התקנת רכיבים "חכמים" ברכב; במסגרת מבחן כשירות שנתי; לאחר אירוע סייבר וכ'ו.  

ביחס לביטוח כלי רכב מפני איומים אלה, נטען בדו"ח המסכם, כי כמות הרכיבים המקושרים לאינטרנט עשויה להשתנות מרכב לרכב, ורמת הקישוריות משליכה על רמת החשיפה של הרכב לסיכוני הסייבר. הועלתה האפשרות, כי בהיעדר החרגה מפורשת לאירועי סייבר מפוליסת הביטוח, ביטוחי הרכב הקיימים כבר היום עשויים לכסות נזקים מסוימים בגין אירועי סייבר.

במסגרת מסקנות הפרויקט ציינה מחברת הדו"ח המסכם, עו''ד זליכה, המשמשת במקביל להיותה עמיתת מחקר במרכז פדרמן גם כשותפה וכראשת תחום סייבר ובינה מלאכותית במשרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות', כי ''ניתן לבחון את האפשרות שכחלק מתמחור הביטוח המקיף כיום, מבטחים יתחשבו גם באמצעי הגנת הסייבר ברכב חכם, בהתאם לרמת החשיפה הספציפית ומידת הקישוריות לאינטרנט של רכב (בדומה להערכת אמצעי אבטחה ובטיחות אחרים). בכך עשויים המבטחים לשמש כעין "רגולטור" להעלאת רמת הגנת הסייבר ברכב החכם, תוך מתן תמריץ עקיף לבעלי הרכב להצטייד באמצעי הגנת סייבר לשם הפחתת תמחור פוליסת המקיף. נראה כי המגמה לבחון את רמת הגנת הסייבר ולתמחר את ביטוח הסייבר בהתאם, משתקפת כיום גם בדרישות מבטחים בחלק מביטוחי הסייבר לארגונים.''

תמצית מנהלים של הדוח באתר איגוד חברות הביטוח

פרסומים בתקשורת: וואלה

מחקר חדש, שנערך בתמיכת מרכז סוזן ורוג'ר הרטוג במכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ובסיוע מתנדבים ממועדון שוחרי המערות, והתפרסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי Geoarchaeology חשף מקטעים ארוכים של מנהרת פירים עתיקה שהובילה מים מעין הביאר לירושלים מתקופת בית שני. החוקרים תיעדו לראשונה קטע בן כ-500 מטרים מן המנהרה, העשוי בבניית גזית משובחת שאין כדוגמתה בישראל וטרם נמצאו לה הקבלות מן העולם הרומי. המחקר נערך במסגרת עבודת הדוקטורט של עזריאל יחזקאל מהמכון לארכיאולוגיה, יחד עם יואב נגב ממועדון שוחרי המערות, עמוס פרומקין מהמכון למדעי כדור הארץ והמרכז לחקר מערות, ועוזי ליבנר ראש המכון לארכיאולוגיה.

אמת הביאר, שהובילה מים מעין הביאר לירושלים דרך בריכות שלמה, היא הקצרה והמשוכללת ביותר מבין האמות שהובילו מים לעיר בעת העתיקה. אורכה כחמישה קילומטרים ובה משולבים מעיין, מנהרה תת-קרקעית באורך שלושה ק"מ המנקזת מי תהום, סכר, אמה עילית ומנהרה נוספת החוצה קו רכס. עשרות הפירים היורדים אל המנהרה שימשו במקור לחציבתה ותחזוקתה. במחקר הנוכחי נערך סקר מעמיק ראשון בחלקה התת-קרקעי של מנהרת הפירים במהלכו מופו בעזרת ציוד מתקדם מעל 1,200 מטרים. לראשונה בהיסטוריה, התגלו ותועדו קטעים ארוכים שלא היו מוכרים קודם לכן. "המחקר שערכנו הוא למעשה פרויקט התיעוד התת-קרקעי הגדול והמורכב ביותר שנעשה עד כה במערכת מים קדומה בישראל. גם כיום, כאלפיים שנים מאז הקמתה, חלקה התת-קרקעי מוביל מים ומהווה עדות יחידה במינה לידע הטכנולוגי המפותח של בוניה", מסביר יחזקאל. "במהלך העבודה גלשנו בחבלים אל תוך הפירים בעומק של כ-18 מטרים וזחלנו במים קפואים ובבוץ טובעני. בנקודות מסוימות מפלס המים הגיע כמעט לתקרה", משתף נגב.

ממצאי המחקר חושפים את חלקה הבנוי של מנהרת הפירים, העשויה בבניית גזית משובחת, תוך שימוש בהנדסת מים מתוחכמת וארכיטקטורה ייחודית. כאמור, טרם נמצאו לה הקבלות מן העולם הרומי העתיק. החוקרים מצאו כי אורך המקטע הבנוי הכולל הוא למעלה מ-500 מטרים והוא מחולק לארבעה מקטעים – כאשר כל מקטע בעל ארכיטקטורה ייחודית שקשורה בהנדסה ובעומס שהאמה הייתה אמורה לעמוד בו. יחזקאל מסביר למשל כי "בחלק הראשון, ולאורך 250 מטרים, בשל חשש מקריסה של סלע אם חלש ולא יציב, נחצבה תחילה מנהרה תת קרקעית רחבה וגבוהה. לאחר מכן, נבנה בתוך המנהרה מעין 'שרוול' של אמה הבנויה מאבני גזית מאסיביות שהורדו דרך הפירים. טכנולוגיה זו, של בניית 'שרוול' מאבן בקטעי מנהרה שמועדת לקריסה, תואמת את ההמלצה שכתב הארכיטקט הרומי המפורסם ויטרוביוס בספרו לפני למעלה מאלפיים שנה".

החוקרים מדגישים כי לאחר 150 שנות מחקר במהלכן הועלו  הצעות רבות לתיארוכה של המערכת, לראשונה היא תוארכה במחקר הנוכחי בכלים אנליטיים מדעיים. "לקחנו שמונה דגימות של טיח המכיל פחם מהפירים היורדים למנהרה וקבענו את זמנן באמצעות שיטה מדעית לתארוך חומר אורגני", מסבירים החוקרים, "הדגימות מלמדות שאמת הביאר הוקמה בסביבות המאה הראשונה לספירה, בשלהי ימי בית שני". ככל הנראה היא הוקמה בפקודת הנציב הרומי הנודע של יהודה – פונטיוס פילאטוס – שגזר את דינו של ישו הנוצרי. מקור בן התקופה מציין כי הוא בנה אמת מים לירושלים, וההצעה תואמת את התיארוך האנליטי. הממצאים מלמדים גם כי האמה שוקמה ושופצה במהלך המאה השנייה לספירה בימי העיר הרומית איליה קפיטולינה, שהוקמה על חורבות ירושלים סביב שנת 130 לספירה. במחקרים עתידיים בכוונת החוקרים להמשיך ולחקור את יתר חלקי אמת הביאר, וכן לנסות ולתארך לראשונה בצורה אנליטית אמות מים נוספות ששימשו במערך אספקת המים לעיר ירושלים.

פרסומים בתקשורת: הארץ, JewishPress.com, הידען

מחקר חדש בהובלה ישראלית מוכיח שבני אדם מבייתים צמחי נוי ובעלי חיים ביתיים בעיקר מתוך צורך תרבותי, שכן אבולוציה והשבחה הם לא רק תוצר גנטי, אלא הם מתממשים גם בגלל שיקולים תרבותיים שונים, ביניהם גם של אסתטיקה. המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Trends in Plant Science, נערך בהובלתו של פרופ' אריה אלטמן מהמכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית בירושלים (ופרופ' אורח במחקר התרבות באוניברסיטת תל-אביב). צוות המחקר כלל את פרופ' סטיבן שנאן מאוניברסיטת לונדון ופרופ' ג'ון אודלינג-סמי מאוניברסיטת אוקספורד. לפי החוקרים, גם התרבות (לא רק יצורים חיים) עוברת תהליך אבולוציוני מתמיד, ולכן בני אדם התחילו לביית ולהשביח צמחים ובעלי חיים משיקולים תרבותיים, חברתיים ואסתטיים, ולא רק משיקולים תועלתניים של אספקת מזון. בהמשך, הופיעו גם שיקולים כלכליים וצמחי הנוי הפכו לשוק כלכלי עולמי של מיליארדי דולרים בשנה.

החוקרים ניתחו כמה מקרי בוחן, ביניהם ורדים, צבעונים, עצי בונסאי ומדשאות, על מנת להבין מה הניע את האדם לביית ולהשביח אותם. הממצאים מוכיחים שתהליך הביות תואם את "תיאוריית הסינתזה האבולוציונית המורחבת" החדשה, שמציעה כי התורשה הגנטית והאבולוציה אינן תוצרים של שינויים גנטיים בלבד. במילים אחרות, ביות והשבחת צמחים ובעלי חיים מושפעים בבירור מהסביבה הטבעית ומהתהליכים החברתיים והתרבותיים של הסביבה הספציפית בה הם התפתחו, כמו גם של האנושות כולה. מהלך הביות וההשבחה של צמחי הנוי התפתחה בד בבד עם צרכים סוציו-אקונומיים ועם טכנולוגיות מדעיות חדשות שפיתחו בני האדם לאורך ההיסטוריה.

בעבר, הדעה הרווחת בתחום המחקר הייתה שמדובר על ביות והשבחה של צמחים דרך מוטציות בלבד, אך בפועל הם נעשים בהשראת האדם ותרבותו. בהקשר זה, הכותבים מוסיפים כי ביות צמחי נוי אינו בהכרח צורך קיומי לאדם, ולכאורה חסר תועלת מעשית. עם זאת, פרט לאוכל, סיבים וכדומה, האדם זקוק גם לערכים נוספים הקשורים לתרבות היופי והאסתטיקה, מה שיכול להסביר את הדחף שלנו לביית ולגדל צמחים ובעלי חיים. "מקרים ספציפיים רבים של ביות והשבחת צמחי נוי מראים שהיה דחף תרבותי ליצור אותם, כמו במקרה של ורדים, שהם עתה אחד מפרחי הקטיף והנוי הנפוצים ביותר, וצבעונים שנוצרו במאה ה-17 כתוצאה משיקולים כלכליים ומלחמת מעמדות בין הסוחרים והאצולה", מדגיש פרופ' אלטמן.

במידה רבה, המחקר הזה מסביר ותואם מחקרים אחרים המראים גם את הצורך שלנו בתכשיטים, תמונות, פיסול ואומנויות נוספות, כך שאבולוציה היא לא של גנים בלבד, אלא מתפתחת, בין היתר, גם משיקולים של אטרקטיביות אסתטית, חזותית ותחושתית של האדם. לכן, מדובר בחלק מהותי מההתפתחות שלנו כחברה. החוקרים מסכמים כי "בסופו של דבר, לכאורה אין לאדם צורך חיוני בצמחי נוי וחיות בית, אבל אנחנו לא היינו בני אדם כפי שאנו היום ללא דאגה והתחשבות מובנית גם בצרכים תרבותיים וחברתיים".

פרסומים בתקשורת: זמנים+ (ידיעות אחרונות), פורטל הכרמל והצפון