ד"ר אורן גוטפלד ומיכל הבר מהאוניברסיטה העברית בירושלים השיקו את עונת החפירות הראשונה אי פעם במבצר הורקניה, אתר ארכיאולוגי מבודד במדבר יהודה. במסגרתה, חשפו כתובת נדירה ביוונית מהתקופה הביזנטית, המהווה פרפרזה מספר תהילים. פרויקט החפירות התקיים בעקבות פעילות הולכת וגוברת של שודדי עתיקות במקום.

מבצר הורקניה שוכן על כיפה מבודדת החולשת על סביבתה כ-250 מ׳ מעל פני בקעת הורקניה וכ-17 ק״מ מדרום-מזרח לירושלים ו-8 ק״מ מדרום-מערב לקומראן. למעט מספר בדיקות וסקרים שנערכו באתר לאורך השנים, טרם נערכה בו חפירה ארכיאולוגית מדעית מסודרת עד לעונה המדוברת. מיקום האתר בשטח אש צה״לי, דרך גישה מאתגרת ולוגיסטיקה מורכבת הם רק חלק מהסיבות לכך.

חרף הקשיים, בחודש מאי האחרון משלחת בראשות ד״ר אורן גוטפלד ומיכל הבר מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף של אוניברסיטת קרסון-ניומן (ג׳פרסון סיטי, טנסי) וארגון American Veterans Archaeological Recovery, חפרו באתר במשך ארבעה שבועות וחשפו ממצאים מרתקים.

המשלחת התמקדה בשני שטחי חפירה עיקריים. בקצה הדרומי-מערבי של הפסגה נחשפו קטעי ביצורים מימי בית שני, בהם חומה איתנה ומגדל שמירה. ד״ר אורן גוטפלד מסביר: ״בביצורים אנו מבחינים באלמנטים אדריכליים המזכירים את התמונה בהרודיון, כחלק מאותו חזון בנייה של הורדוס- אם כי בקנה מידה מצומצם יותר. יתכן שהעבודה נעשתה אפילו על ידי אותם מהנדסים ובנאים. זה לא במקרה שאנו מכנים את הורקניה ׳האחות הקטנה של הרודיון.״

בחלקו הצפוני-מערבי של ההר המשלחת הסירה שכבת מפולת מסיבית של אבני בנייה שקרסו מהקומה העליונה אל תוך אולם בקומת המרתף של מבנה רחב. לאורך קירותיו הפנימיים של האולם שולבו אומנות (עמודים בנויים ואחוזים בקירות, בדרך כלל בעלי מתאר רבוע), אחת מול השנייה, דבר שרומז על הימצאותן של קשתות שתמכו בתקרה ובקומה עליונה של המנזר—שלא שרדו.

פרפרזה של מזמור תהילים פ"ו

במהלך החפירה, התגלתה על רצפת הטיח הפשוטה של האולם אבן בנייה גדולה המונחת על צידה ועליה, בצבע אדום, תשע או עשר שורות של טקסט וצלב בראשן. הבר וגוטפלד זיהו את הכתב כיוונית קוֹינֵה—השפה בה נכתבה הברית החדשה—אך פנו לקולגה שלהם, האפיגרף ד"ר אבנר אקר מאוניברסיטת בר-אילן, לפיענוח. מקריאה ראשונית (סוף הטקסט אינו קריא), עולה שמדובר בפרפרזה של תהילים פרק פ"ו, "תפילה לדוד."

בעוד שהשורות המקוריות הן "תְּפִלָּ֗ה לְדָוִ֥ד הַטֵּֽה-יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי-עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי: שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי...," כך הגרסה מהורקניה:

  †  Ἰ(η)σοῦ Χ(ριστ)ὲ                                                    יאזו כריסטו†

φύλαξ<ο>ν με ὅτι                                                      שָׁמְרָה נַפְשִׁי

[π]τ<ω>χὸς (καὶ)                                                    כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי

[π]έν[ης] <εἰ>μὶ <ἐ>γώ

ד"ר אקר הסביר כי "מדובר באחד ממזמורי התהילים הנפוצים ביותר בליטורגיה הנוצרית בעת העתיקה. ככל הנראה אחד הנזירים צייר גרפיטי של הצלב על הקיר ומתחתיו רשם תפילה שהכיר היטב." ד"ר אקר המשיך והסביר כי "לפי סגנון הכתב, הכתובת מתוארכת לא יאוחר למחצית הראשונה של המאה הו' לסה"נ". הוא אף ציין כי "כמה שגיאות תחביר שנעשו בתעתיק מעידות שכותב השורות לא דיבר יוונית כשפת אם, אלא היה יליד האזור, אולי אפילו מקומי, ודובר שפה שמית."

כתובת נוספת נחשפה מתחת לשכבת המפולת באולם, גם היא של אבן בנייה, אך קריאתה טרם הושלמה. לדברי מיכל הבר: "למעט ממצאים ברקורד ההיסטורי והארכיאולוגי יש חשיבות רבה כפי שיש לכתובות. יש להדגיש שכתובות אלה הן בעצם הראשונות שהתגלו בחפירה סטרטיגרפית מסודרת מתועדת באתר. אנחנו מכירים את פיסות הפפירוסים מראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת, חלקן הגיעו לשוק העתיקות וחלקן נמצאו באתר עצמו, אך בשני המקרים מקורם המדויק לא ידוע."

טבעת זהב שלמה וזעירה

בהמשך החפירה באולם, המשלחת גילתה טבעת זהב זעירה, בקוטר של כ-1 ס"מ בלבד, המתאימה לילד או לילדה. הטבעת משובצת באבן טורקיז אובאלית ועליה כתובת חרוטה בערבית כופית. ד"ר ניצן אמיתי-פרייס, מומחית לאפיגרפיה ערבית מהאוניברסיטה העברית, ציינה כי "סגנון הכתב מתאים לראשית התקופה האסלאמית, בימי הח'ליפות האומאית במאות הז' והח' לספירה." היא המשיכה וסיפרה כי "קיים מאפיין ייחודי בכתובת, כאשר המילה הראשונה והשלישית כתובה בכתב ראי, דבר שאולי מעיד על שימוש הטבעת כחותם." ד"ר אמיתי-פרייס פיענחה את הכתובת המיניאטורית כדלקמן:

مَا شَاءَ ٱللَّٰهُ משאללה, או "כך אללה רצה."

לגבי מקורה של אבן הטורקיז ששובצה בטבעת, ציינה ד"ר אמיתי-פרייס כי "הטורקיז בתקופה זו הגיע מח'וראסאן או מנישאפור, כיום באיראן. המסלול שעשתה הטבעת בדרכה להורקניה יישאר בגדר תעלומה, כמו גם זהות מי שענדה אותה.

החופרים כבר מצפים לעונת החפירות הבאה באתר, המתוכננת לתחילת שנת 2024, ולהמשך שיתוף הפעולה עם אוניברסיטת קרסון-ניומן וארגון AVAR. על חלקם של הווטרנים (יוצאי הצבא) האמריקניים בפרויקט, מייסד הארגון, ד"ר סטיבן האמפריז, מספר: "AVAR נועד לשפר באופן מוחשי את איכות חייהם של הווטרנים באמצעות עבודת שטח ארכיאולוגית. אנו עושים זאת על ידי מתן הזדמנויות מאתגרות, ולאחר מכן מספקים את כלי התמיכה וההכשרה הדרושים. בהורקניה ראינו את הקבוצה כולה מתחברת ומתחזקת כתוצאה מהאתגרים הפיזיים ועצם ההתרגשות של חפירה באתר היוצא הדופן הזה. ההכשרה שהווטרנים שלנו זכו לה מצוות האוניברסיטה העברית תסייע להם לתעסוקה עתידית בתחום."

קצין המטה לארכיאולוגיה במנהל האזרחי, בני הר-אבן, ציין בהקשר זה כי ״המנהל האזרחי ימשיך לפעול ללא לאות למען שמירת ופיתוח האתרים הארכיאולוגים ברחבי יהודה ושומרון. אנו שמחים במיוחד לפעול בשיתוף פעולה ביחד עם המוסדות האקדמיים המובילים בארץ וכלל הגורמים העוסקים בארכיאולוגיה של ארץ ישראל על-מנת לחשוף את העבר העתיק והעשיר במרחב״.

לצד ההתרגשות והציפייה להמשך החפירות, הבר וגוטפלד מעריכים את המורכבות של השמירה על האתר. הם מדגישים את הסיוע שמקבלים מקמ"ט ארכיאולוגיה בבלימת תופעת שוד העתיקות ומסכמים כי "אנחנו מודעים לכך שעצם החפירות עלול לעורר את שודדי העתיקות, אך הם היו לפנינו וכנראה שימשיכו גם אחרינו. יחד עם זאת, נזקי השוד מדגישים את הצורך בחפירות מדעיות, בוודאי באתר רגיש כמו הורקניה. שם, ובאתרים אחרים, קיים סוג של מרוץ נגד הזמן.״

מידע על חורבת הורקניה, מיקום וההיסטוריה של המקום

חורבת הורקניה שוכנת על כיפה מבודדת החולשת על סביבתה כ-250 מ׳ מעל פני בקעת הורקניה, כ-17 ק״מ מדרום-מזרח לירושלים ו-8 ק״מ מדרום-מערב לקומראן. האתר  נבנה כאחד מסדרה של שבעה מבצרי מדבר שנוסדו בימי הבית השני על ידי החשמונאים בסוף המאה הב׳ או תחילת המאה הא׳ לפנה״ס וקרוי על שמו של יוחנן הורקנוס. מאוחר יותר, הוא שופץ והורחב עי ידי הורדוס הגדול. הידועים והמפוארים ביותר מבין שבעת מבצרי המדבר הם מצדה והרודיון.

זמן קצר לאחר מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה״ס, הורקניה איבדה מחשיבותה וננטשה למשך כחמש מאות שנה. בשנת 492 לספירה, הנזיר סבאס הקדוש, מראשי תנועת נזירות מדבר יהודה ואב מנזר המרסבא הסמוך, הקים בין חורבות האתר מנזר קטן. המנזר, שידוע גם בכינוי ״קסטליון״ או ״ מבצר קטן״ ביוונית, המשיך להיות פעיל גם אחרי הכיבוש האסלאמי סביב שנת 635 לספירה, אך ככל הנראה ננטש שוב בראשית המאה הט׳ לספירה. בערבית, המבצר ידוע בשם ״חירבת אל-מירד״ או ״חורבת המבצר.״

בשנות ה-30 של המאה הקודמת נזירים ממנזר המרסבא ניסו לחדש את המנזר, אך הניסיון כשל תוך פרק זמן קצר.

למעט מספר בדיקות וסקרים שנערכו באתר לאורך השנים, טרם נערכה בו חפירה ארכיאולוגית מדעית מסודרת קודם לחפירה שנוהלה ע"י גוטפלד והבר.