פרופ' פמלה רונלד, מהמחלקה לפתולוגיה של צמחים ובמרכז הגנום באוניברסיטת קליפורניה, דיוויס וזוכת פרס וולף בחקלאות לשנת 2022, הגיעה להרצאה מרתקת ומפגש פתוח עם הסטודנטים בפקולטה לחקלאות!
ברכות חמות למקבלות ולמקבלי התואר דוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט היא פרויקט קשה ומורכב, וההצלחה שלכם להגיע לקו הסיום, להשלים את הפרויקט הגדול הזה, היא דבר שאתם רשאים להיות גאים בו.
אתן ואתם מצטרפים היום לקבוצה ייחודית של מי שמוטלת עליהם חובה אזרחית ראשונה במעלה, של מחויבות לשיטות המדעיות. כאינטלקטואלים, עליכם להימנע מלרתום עצמכם – את יכולותיכם ומעמדכם – לקידום תפיסות פופוליסטיות, לאומניות וגזעניות. אינטלקטואלים, בלשונו של ז'יליֶן בֶּנדָה, הם מי "שתנועתם נמצאת בניגוד גמור לריאליזם של ההמונים", אלה הם, כדבריו, "עושי דברו של צדק מופשט". הענקת תואר הדוקטור של האוניברסיטה העברית מבוססת על ההכרה שלנו בכך שמתקיימת בכם התכונה הזו של אינטלקטואלים, של מי שמחויבים לחיפוש אחר האמת, אחר הידיעה לשמה. עושי דברו של צדק מופשט.
אתם ואתן דור העתיד של ההשכלה הגבוהה בישראל ושל מוסדות המחקר המובילים בעולם ושל הנהגת החברה האזרחית שלנו. לא פחות משישה מבין מקבלי התארים על במה זו בעבר זכו בפרס נובל, ואני מאחל לכולנו שגם אתם תעשו חיל, בקידום הידע האנושי.
ביסוד המהלך הקמת האוניברסיטה העברית, לפני כמאה שנה, עמדה ההכרה בכך שלשם יצירת תשתית למדינה נאורה הכרחי לאפשר לציבור לרכוש השכלה גבוהה, הכרחי לקיים מחקר מדעי. בעיקר, ביסוד הקמת האוניברסיטה מונחת ההכרה בכך שאוניברסיטה עצמאית וחזקה נחוצה לקיומה של חברה דמוקרטית, מכבדת זכויות אדם, דוגלת בשוויון, בסובלנות ובפלורליזם. לאוניברסיטה נועד תפקיד מפתח בהטמעה של חשיבה ביקורתית ובהגנה על הדמוקרטיה הישראלית.
האוניברסיטה העברית בירושלים היא מוסד להשכלה גבוהה בעל חזון ייחודי. אנחנו מחויבים למצוינות אקדמית במחקר ובהוראה אך גם לקידום החברה הישראלית והאנושות בכללה. המחויבות שלנו לחברה הישראלית אינה באה כמובן על חשבון המחויבות למצוינות אקדמית – ההפך הוא הנכון. החתירה למצוינות, תוך כיבוד החופש האקדמי, היא שמאפשרת לנו לממש את הייעוד שלנו של קידום החברה הישראלית.
בין היתר, אנו משתדלים לתרום את חלקנו לצמצום פערים בחברה הישראלית ולקידום שוויון בחברה. אחד האתגרים העיקריים שניצבים בפנינו כחברה הוא הפערים הניכרים, באיכות החינוך, בתנאי המחייה, בזמינות השירותים הרפואיים, בתוחלת החיים, בהכנסה ובהיבטים מגוונים נוספים. צמצום הפערים הללו הוא מהלך מורכב וקשה, ולכן גם אפשרי. אנחנו מאמינים שבצד צעדים שנועדו לצמצם כבר בטווח הקצר את אי-השוויון, הדרך המרכזית היא הרחבת הנגישות להשכלה גבוהה. מבחינתנו, יעד מרכזי הוא הבטחת מגוון בקרב ציבור הסטודנטים שלנו, הן במישור ההשתייכות לקבוצות מכוננות-זהות, באמצעות הגדלת שיעור הסטודנטים הערבים והחרדים, והן במישור החברתי-כלכלי, באמצעות הגדלת מספר הסטודנטים שהם דור ראשון לאקדמיה, בדרכים מגוונות.
אנו מפעילים מגוון רחב של תכניות שנועדו להבטיח שוויון הזדמנויות, לרבות הפעלת מערך נרחב ביותר של מכינות, שאין כדוגמתו באף מוסד אחר להשכלה גבוהה שאני מכיר, בארץ או בעולם, תוך השקעת משאבים כספיים ניכרים; מערך מלגות נרחב מאד, לסיוע למי שנזקק לכך, כדי לוודא שלא תימנע מאף מועמד או מועמדת האפשרות לרכוש השכלה גבוהה באוניברסיטה העברית רק מחמת מצוקה כספית; הפעלת תכניות לימודים בשיתוף פעולה עם גורמי ממשל, כדי להשתתף בהכשרת דור העתידי של מנהיגי הציבור בישראל; הפעלת תכניות רבות לקידום מגוון ורב-תרבותיות בקרב הסטודנטים והסגל באוניברסיטה, מתוך הכרה בכך שהדבר הכרחי להבטחת הכשרה אקדמית נאותה. העיקר הוא במעטפת הנרחבת לסטודנטים, שנועדה להעניק סיוע אקדמי, חברתי ונפשי, והסיוע הזה ניתן, רובו ככולו, על-ידי הסטודנטים המצוינים שלנו. זהו מהלך שמטרתו לא רק לסייע לזקוקים לעזרה אלא גם לחזק בקרב כלל הסטודנטים שלנו את המחויבות לערך החשוב ביותר, נדיבות. נדיבות בשיתוף סיכומי השיעור, בהזמנת מי שמתקשים להצטרף אליכם להגיש עבודות יחד, בהצעת שותפות.
המחויבות הייחודית הזו שלנו למצוינות אקדמית לקידום החברה הישראלית באה לידי ביטוי גם בשיתופי פעולה במחקר עם גורמי חברה אזרחית, גורמי ממשל והמגזר העסקי.
את כל אלה עשו ועושים האנשים שהם האוניברסיטה העברית בירושלים, ובכלל זה אתן ואתם, ועל-כך תודתנו.
עלינו לשאוף להשתפר. זכרו את דבריו של הנביא צפניה, שפעל כאן בירושלים בסביבות שנת 620 לפני הספירה, באחת מנבואות החורבן שלו. צפניה אמר כך: "והיה בעת ההיא, אחפש את ירושלים בנרות, ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע". זהו המקור למנהג לחפש בעזרת נר את החמץ בערב פסח, אך בהקשר הנוכחי, אחפש את ירושלים בנרות משמעו חיפוש אחר החוטאים, אחר מי שבגין מעשיהם ומחדליהם עלול לבוא עלינו אסון, שבגינם החברה שלנו מקולקלת. ומיהם האנשים הללו – מי שקופאים על שמריהם, מי שאומרים בלבבם, לא ייטיב ה' ולא ירע, כלומר מבטאים ייאוש מהאפשרות להביא לשינוי בחברה שלנו, מה זה משנה מה אעשה, זה ממילא לא יועיל ולא יזיק. אל יהי חלקנו עם המיואשים הללו, הציניים. אין לנו ברירה אלא להיאבק, ליטול חלק בפעילות ציבורית, בייעוץ לגורמי ממשל, להסתכן בביקורת ולא לקפוא על השמרים.
אני מבקש לקרוא לכם, תלמידי המחקר וחברי הסגל כאחד, שלא להכפיף עצמכם לסמכות. מוטלת עלינו החובה לדבוק בחשיבה עצמאית וביקורתית, לנהוג באומץ, תוך נכונות לשלם על כך מחיר – בין משום שיתברר שאנחנו טועים ונימצא מבוישים, ובין משום שאף שיתברר שאנחנו צודקים, לא הכול יסכימו לקבל זאת. במסגרת המחויבות שלנו לקדם את הידע האנושי, לפרוץ קדימה, ולהנחיל את הידע הקיים למי שטרם נחשף לו, מוטלת עלינו גם המשימה להיות שומרי סף. מוטל עלינו להצביע על טיעונים שגויים, להפריך תזות שאינן עומדות במבחן הביקורת, לבקר חשיבה לא רציונלית שמוליכה לתפיסות מופרכות ולתיאוריות קונספירציה למיניהן ולגישות שמתיימרות לטעון לעליונותה של קבוצה אתנית כלשהי על פני אחרת. אין לנו ארץ אחרת ומוטלת עלינו החובה להעז.
אל לנו לקפוא על השמרים גם במובן זה שעלינו להכיר בכך שבצד הסיפוק שבהישגים שכבר השגנו, דרך רבה עוד לפנינו. זה נכון במישור המוסדי – האוניברסיטה שלנו היא המובילה בישראל, בה לומדים הסטודנטיות והסטודנטים הכי טובים בארץ ובה נעשה המחקר הטוב ביותר, אבל בעולם יש מוסדות טובים מאיתנו ואנחנו צריכים עוד להשתפר. איננו עושים מספיק לכינון שותפות של אמת של כל בנות ובני החברה בישראל, איננו מצליחים במידה מספקת להבטיח שוויון הזדמנויות לכול ואנחנו צריכים להמשיך ולשאוף להיות טובים יותר. וכל זה נכון גם במישור האישי של כל אחת ואחד מאיתנו. עלינו להרחיב את אופקינו, ללמוד תחומים חדשים, לשמם ולשם הבנה טובה יותר של התחום שבו אנחנו עוסקים; עלינו להוסיף עוד לתרומה של כל אחת ואחד מאיתנו לחברה, עלינו לראות טוב יותר את מי שסביבנו. עלינו לשאוף להשפיע על המדיניות הציבורית. פעילות במישור הציבורי עלולה להיות לעיתים מתסכלת וכמעט מייאשת. לא כל ההחלטות נעשות באופן ענייני ויש מעט מאד פרגון והכרת תודה לפי שפועלים במישור הציבורי; דווקא משום כך, זקוקים לנו שם. אם זה היה קל, לא היה צורך באנשים ונשים מוכשרים כל-כך כמוכם בפעילות ציבורית.
תודה מקרב לב למנחים ולמנחות של תלמידות ותלמידי המחקר, על נדיבותם, על ההכרה שלהם בכך שההנחיה היא לא רק נתינה אלא בראש ובראשונה קבלה, ועל האנושיות שלהם.
תודה גם לבני המשפחה ולחברים, על התמיכה והעידוד גם ברגעים הקשים. ההישגים שלנו – ולא אחת גם החולשות שלנו – הם במידה מכרעת תוצאה של הסביבה שבה אנחנו חיים. הם נובעים מהמשפחה שלנו ומהקהילה שבה גדלנו, הישגינו הם בזכות המסגרת שבה אנחנו פועלים, בזכות העבודה הקשה והחכמה של מי שקדמו לנו. אני משוכנע שתוכלו להמשיך ולהתגאות במעשים הטובים של בנותיכם ובניכם, של בני הזוג וההורים. תודה גם על הבחירה להשתתף איתנו ביום הזה, יום חגה של האוניברסיטה העברית, יום החג שלכם מקבלי התואר דוקטור.
ברכות חמות לכם, מקבלי ומקבלות תארי הדוקטור. אני מאחל לכם המשך הצלחה, בהשתלמות הפוסט-דוקטורט, בפעילות מדעית ומחקרית מגוונת ובהובלה מצוינת של החברה שלנו. אנו שמים בכן ובכם את מבטחנו. עשו טוב.
כבוד נשיא האוניברסיטה, רקטור האוניברסיטה, חבר הנאמנים, עמיתי מקבלי ומקבלות תארי דוקטור לשם כבוד, זוכי הפרסים, בוגרות ובוגרים, אורחות ואורחים יקרים.
מה נורא ומה נפלא המקום הזה! המקום שבו עומדות עכשיו רגלינו יקר לי עד מאוד, ונפשי קשורה בו בחבלי אהבה וגעגוע.
שלושה מחבלי האהבה והגעגוע האלה ברצוני לחלוק אתכם עכשיו:
בין מקבלי התואר, הבמאי והתסריטאי זוכה פרס האוסקר קוונטין טרנטינו, שאחראי לחלק מהיצירות הקולנועיות הקאנוניות של העשורים האחרונים – כלבי אשמורת, ספרות זולה, להרוג את ביל, ממזרים חסרי כבוד, ג'אנגו ללא מעצורים ועוד. בנימוקי הזכייה, כתבה הוועדה: ''סרטיו של קוונטין טרנטינו מאופיינים בסגנונו הייחודי והאייקוני והשפיעו רבות על סצנת הקולנוע העולמית. מר טרנטינו עוסק גם בפילנתרופי ומעניק תמיכה רחבה לשחקנים צעירים וילדים המתמודדים עם מצבים רפואיים קשים. כיום, בעקבות נישואיו לשחקנית והמוזיקאית דניאלה פיק, רואה טרנטינו במדינת ישראל בית ומביע את תמיכתו בה באופן פומבי ברחבי העולם".
בנוסף לטרנטינו, קיבלו השנה תואר דוקטור לשם כבוד גם אספן האומנות, איש העסקים היהודי חוזה מוגרבי, שקיבל את התואר בעקבות פעילותו הפילנתרופית להקמת בית איינשטיין. למוגרבי, שמתגורר בימים אלה בניו יורק, האוסף הגדול ביותר בעולם של יצירות אנדי וורהל. קיבלה את הפרס גם האמנית הישראלית סיגלית לנדאו, על עבודתה האקולוגית והחברתית המתמקדת באזור ים המלח. לנדאו היא אמנית פיסול, ווידאו ומיצב מהמצליחות בעולם. לנדאו הינה בעלת עיטור אבירות מטעם מסדר האומנויות והספרות בצרפת.
עוד קיבלו השנה את התואר: פרופ' לוטי ביילין מאוניברסיטת MIT בארצות הברית. מחלוצות המחקר בתחום השילוב בין משפחה וקריירה ופועלת לקידום נשים במדע; חיים באר, מגדולי המבקרים וחוקרי הספרות בארץ. זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה וכן בפרס אקו''ם ופרס עגנון; סטנלי ברגמן, פילנתרופ ואיש עסקים אמריקאי, לשעבר נשיא ה AJC; רבקה בוקריס, אשת עסקים ופילנתרופית צרפתיה. מייסדת קרן ''אדליס''; פרופ' ג'ף דנגל מאוניברסיטת UNC בארה"ב, חוקר צמחים ומיקרוביליוג, ממציאי מודל חדשני לאבולוציה של גנים התורמים לעמידות הצמח. פרופ' לי אפשטיין מאוניברסיטת וושינגטון, מומחית עולמית בקבלת החלטות בבתי המשפט ומייסדת מסד הנתונים של החלטות בית המשפט העליון בארה''ב; פרופ' ג'ון גאג'ר, מאוניברסיטת פרינסטון, אחד החוקרים המובילים בעולם בתחום מדע הדתות ובין המובילים בתחומי מדעי הרוח באופן כללי; פרופ' ז'רארד מאייר מאוניברסיטת FHI בגרמניה, עוסק בפיזיקה מולקולרית ומפתח שיטות לקירור, לכידה ועצירה של מולקולות גז; ג'וזף נויבאואר, איש עסקים ופילנתרופ אמריקאי. תומך בהשכלה גבוהה ובארגונים יהודיים; לאוניד נבזלין, פילנתרופ ואיש עסקים ישראלי. יו''ר מייסד של חבר הנאמנים בבית התפוצות וממקימי מרכז המחקר ליהדות מזרח אירופה ורוסיה; פרופ' יורגן רן מאוניברסיטת MPIWG בגרמניה, עוסק בהיסטוריה של המדע וראש מכון פלאנק בברלין; פרופ' יהודה ריינהרץ מאוניברסיטת ברנדייס, היסטוריון מוערך, נשיא קרן מנדל בהווה ונשיאה לשעבר של אוניברסיטת ברנדייס; הרב יונתן זקס ז''ל, הוגה דעות בריטי. לשעבר הרב הראשי של בריטניה ובעל תואר אבירות; סמי סגול, תעשיין ופילנתרופ ישראלי. תורם רבות לקבוצות מוחלשות ולתוכנית לרפואה חישובית באוניברסיטה; פרופ' ג'ושוע סאנס, נוירוביולוג, ראש המרכז לחקר המוח באוניברסיטת הרוואד. תרם לחקר התפתחות הסינפסות בגוף בעזרת הדמיות מולקולריות; סילביה סויקה, פילנתרופית קנדית. תומכת במחקר מחלת הסרטן באוניברסיטה וכן בקידום ספורט במרכז לרנר.
פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית, בירך את הזוכים: ''מנהיגים מעוררים השראה האם אלו שמראים לנו את הדרך קדימה ומאירים את הדרך עבור הבאים אחריהם. המצטיינים שלנו השנה מונעים מרוח חלוצית ותחושת שליחות עמוקה, כל אחד בתחומו ותרומתם היא בלתי מוגבלת".
במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Polymers, הצליח צוות חוקרים מהאוניברסיטה לחקות את תהליך ההרכבה הטבעי של העץ באמצעות מדפסות תלת-ממד. תוצאות המחקר מפתחות גישה חדשה לתכנון ומידול אובייקטים שמסוגלים לעצב את עצמם. המחקר נערך בהובלת פרופ' ערן שרון מהמכון לפיסיקה שבאוניברסיטה, פרופ' עודד שוסיוב מהפקולטה לחקלאות ופרופ' שלמה מגדסי מהמכון לכימיה, בשיתוף עם הדוקטורנטים דורון קם ועידו לוין.
המחקר בשנים האחרונות הוביל לפיתוח חומרים חכמים המאפשרים לחקות את האופן בו הטבע מייצר צורות, ולפתח מכך שיטות חדשות לתכנון ובנייה של מבנים המשנים את צורתם. אחד החומרים הנפוצים ביותר בשימוש האדם הוא העץ, חומר חכם אשר מתכווץ כאשר הוא מתייבש, וכך לרוב, מבני עץ כמו גדרות ושולחנות שהושארו בחוץ יתעוותו עם הזמן. בניסיון לחקות את תהליך ההרכבה הטבעי של העץ, הצליח צוות החוקרים לפתח שיטה להדפסת משטחים אשר מתכווצים ומשתנים למגוון צורות על-פי תכנות מראש. ההדפסה התלת-ממדית בשיטה החדשה מאפשרת לייצר מבנים מורכבים במינימום פסולת. יתרה מזאת, נעשה שימוש בדיו המבוסס על חומרים צמחיים טבעיים. "חומר הדיו ייחודי לנו ומורכב מאובייקטים מבוססי עץ שניתן לייבש ולקבל מהם מגוון עיוותים וצורות שלא היה ניתן לקבל באופן טבעי בעבר", משתף הדוקטורנט קם.
פרופ' שרון מסביר כי למעשה, "דורון פיתח יכולת מתקדמת להדפיס עץ במדפסת תלת-ממד, וכעת אנו מסוגלים לתכנן את שיעור וכיוון ההתכווצות של הגוף המודפס בזמן הייבוש, דבר הקובע את צורתו התלת-ממדית". במהלך המחקר, נוצרו בשיטה החדשה רצועות עץ שיכולות לחקות התפתלות של תרמילי זרעים במהלך ייבוש. בהתייחס לתוצרים הסופיים, פרופ' שוסיוב מוסיף כי "אנחנו מצליחים לקבל עקמומיות משטח שלא ניתן היה לקבל באמצעים אחרים. לדוגמא, בקיפול נייר רגיל אנחנו לא יכולים לקבל צורה של אוכף, ואילו בשיטה החדשה זה אפשרי".
בשנים האחרונות, חוקרי אפילפסיה גילו כי בהתפתחות המחלה, ובמיוחד זו שעמידה לטיפול התרופתי, קיים חוסר איזון בין חומרים פעילים שעלולים להזיק לגוף (למשל, צורני חמצן פעיל) לבין החומרים שמנטרלים אותן. מצב זה פוגע בתאי המוח ואף יוצר מחלות נלוות, החל מחרדה ודיכאון ועד לאובדן זיכרון. עם זאת, עד היום החוקרים לא הצליחו לזהות איזה סוג תא, אנזים או תהליך בגוף אחראי לכך. מחקר חדש בהובלת ד"ר תאופיק שיח'-אחמד מביה"ס לרוקחות שבאוניברסיטה היה בין הראשונים בעולם לזהות אנזים ספציפי בתוך תאי העצב שאחראי על התהליך, והצליח לעצור אותו על ידי הדבקה מכוונת בנגיפים. המחקר זכה למימון של הקרן הלאומית למדע (ISF) וממצאיו יוצגו בסוף החודש במסגרת הכנס הבינלאומי ה-9 בנושא טיפול תרופתי באפילפסיה.
בישראל חיים כיום כ־90 אלף חולי אפילפסיה, אחת המחלות הנוירולוגיות השכיחות בעולם. כשליש מהחולים לא מגיבים לתרופות הקיימות בשוק וממשיכים לסבול מהתפרצות התקפים ופרכוסים. יחד עם ד"ר שיח' אחמד, צוות המחקר, שכלל את תומכת המחקר ד"ר אתי גרד והדוקטורנטית אסיל סעדי, פיתח תרפיה גנית נוגדת חמצון המכוונת לסוג ספציפי של תאים במוח שאחראים על הייצור הבלתי נשלט של צורני החמצן הפעיל המזיקים. "אנו עוסקים בריפוי ותיקון של גנים בעזרת נגיפים. הנגיף שפיתחנו מסוגל לחדור לתא החולה ולשתול בו גן רצוי שירפא אותו, מבלי לשכפל את עצמו או להדביק במחלות", מסביר ד"ר שיח'-אחמד. לטענת צוות המחקר, בזכות השיטה החדשה ניתן יהיה למנוע את התפתחות המחלה בשלביה הראשוניים או להקל על אפילפסיה שעמידה לטיפול התרופתי הקיים.
הדוקטורנטית סעדי משתפת כי "על-ידי הזרקת וירוסים מהונדסים באופן ממוקד ומבלי לפגוע בתפקוד שאר התאים במוח, הצלחנו למנוע את חוסר האיזון החמצוני בתאים". צוות החוקרים מצא כי במהלך התקף אפילפטי ממושך, שיטת הטיפול החדשה שמגבירה את רמות האנזימים נוגדי החמצון בתוך התא הספציפי, יכולה למנוע מוות תאי ונזק לרקמת המוח. אפילפסיה היא אחת ממחלות המוח היחידות שבהן ניתן לזהות אנשים בסיכון, אך אין טיפול למניעת התפתחות המחלה. הטיפולים הזמינים כיום מכוונים רק לתסמינים של המחלה, וגם אם התרופות יעילות יחסית לחלק מהחולים, הן עדיין לא מצליחות למנוע התפרצות של התקפים. "בעקבות הצלחת המודל שלנו, אנחנו בודקים האם החדרת הווירוסים האלה יכולה למנוע גם התפתחות של אפילפסיה, או לפחות להקל על המחלה באופן משמעותי", מסכמים החוקרים.
מזה שנים שהרפואה מחפשת בעולם החי מודלים מקבילים לאדם במטרה לחשוף את סודות הגוף האנושי ולסייע בריפוי מחלות. בנוסף לשורה ארוכה של קווי דמיון, אולי חלקכם יופתעו לגלות שאנחנו חולקים כ-70% מהגנים שלנו עם דג הזברה – עובדה שהופכת אותו למודל חיה אידיאלי לחקר מחלות ותהליכים ביולוגיים אנושיים. מחקר חדש, שהסתמך על התפתחות תאי ביצית אצל דגי זברה, חשף את אחד המנגנונים שפגמים בו מובילים לבעיות פוריות גם אצל בני האדם. המחקר נערך במעבדתו של ד"ר יניב אלקובי מהפקולטה לרפואה שבאוניברסיטה העברית והתפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Science.
יחד עם הדוקטורנטים אבישג מייטליס וויניט קומר, חקר ד"ר אלקובי שחלות של דגי זברה, בהן שלבי התפתחות תאי המין המוקדמים דומים מאוד לאלו שבאדם. באחד הניסויים, זיהה צוות החוקרים אברון בצורת סיב מפוצל, שלא התגלה במשך יותר ממאה שנות מחקר בתחום. הסיב נצפה יוצא מהתא, נמתח אל מחוצה לו ומתפתל בין הביציות באשכול בו הן מתפתחות. "האברון הזה נוצר בביצית בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלה ונקרא 'סיליום' (ברבים סיליה), או ריס בעברית. מצאנו כי הסיליום קריטי לתהליך חלוקת הגרעין בתאי המין ולמעשה שולט במכניקה של הכרומוזומים, הנחוצה ליצירת תאי מין ולפוריות," מסביר ד"ר אלקובי. בהמשך, החוקרים זיהו את אותו אברון גם בתאי הזרע של דגי זברה, ואפילו בביציות וזרע של עכברים. באמצעות השימוש במיקרוסקופיה, הדמיות חדשניות ואנאליזות גנטיות, הצליחו החוקרים לזהות ולמפות את תפקידי הסיליה בביציות בשחלות של דגי הזברה.
תפקוד הסיליום נחשב לקריטי במיוחד ופגמים בו נפוצים מאוד ומובילים לבעיות פוריות באדם, אך עד היום המנגנון המוביל אליהן היה לא ידוע. ד"ר אלקובי משתף כי "כשל בארגון הכרומוזומים בתוך הביצית ובתאי הזרע האנושיים הוא הגורם הנפוץ להפלות ולעקרות, אך מנגנוני הכשל אינם ברורים. למעשה, גילוי הסוג החדש של הסיליה אשר ממלא תפקיד חיוני בארגון הכרומוזומלי פותח כיווני מחקר חדשים לחלוטין ויכול לספק תובנות שיקדמו אותנו לקראת מציאת פתרונות רפואיים".
התרגשנו לארח באוניברסיטה את ישיבת הממשלה החגיגית לכבוד יום ירושלים!
הישיבה התקיימה בקמפוס ע"ש אדמונד י. ספרא, במרכז לחקר המוח (ELSC) והשתתפו בה כלל שרי הממשלה, רבים מהם בוגרי האוניברסיטה העברית בעצמם.
פרס גרובר לחקר המוח (The Gruber Prize in Neuroscience) מטעם קרן גרובר של אוניברסיטת ייל בארה"ב, הוענק היום (17.5) לפרופ' חיים סומפולינסקי, ממייסדיי מרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח וחוקר במכון רקח לפיסיקה באוניברסיטה העברית. פרס גרובר, שערכו עומד על 500,000 דולרים, הוא אחד הפרסים הבינלאומיים היוקרתיים ביותר המוענקים מדי שנה למדענים מובילים בתחומי המחקר של מדעי המוח. בין זוכי הפרס בעבר, ניתן למצוא את פרופ' ג'פרי סי. הול ופרופ' ג'ון אוקיף, אשר שניהם זכו מאוחר יותר בפרס נובל על עבודתם המחקרית. פרס זה מצטרף לפרסים קודמים של סומפולינסקי בגין תרומתו לחקר המוח, וביניהם פרס א.מ.ת. בשנת 2016.
פרופ' חיים סומפולינסקי הוא אחד מארבעת חתני הפרס לשנת 2022 על תרומתם החלוצית לתחומי מדעי המוח החישוביים והתיאורטיים. הזוכים הנוספים בפרס היוקרתי, הם לארי אבוט מאוניברסיטת קולומביה, אמרי בראון מאוניברסיטת MIT וטרנס סיינובסקי ממכון סולק ללימודים ביולוגיים. הפרס יוענק באופן רשמי במהלך המפגש השנתי של האגודה למדעי המוח ב-13 בנובמבר.
ועדת המומחים, שבוחרת את הזוכים מדי שנה, הסבירה את הבחירה: "ארבעת המדענים המדהימים יישמו את מומחיותם בניתוח מתמטי וסטטיסטי, פיזיקה ולמידת מכונה כדי ליצור תיאוריות, מודלים מתמטיים וכלים שקידמו מאוד את הלמידה וההבנה של המוח".
"המחקר החלוצי של פרופ' סומפולינסקי", נכתב על ידי חברי הועדה, "סיפק הבנה עמוקה של מודלים של רשתות משיכה המתארות את ההתנהגות הקולקטיבית ועיבוד המידע של מעגלים עצביים גדולים ומורכבים במוח. יתרה מזאת, הוא תיאר כיצד שילוב של עירור ודיכוי עצבי מוביל לדפוסי פעילות כאוטיים, הניתנים לשליטה במוח – ממצאים אשר השפיעו עמוקות על הידע בתחום. על ידי הדגמה שפיזיקה ומתמטיקה יכולות לתרום תרומה עצומה למדעי המוח, פרופ' סומפולינסקי מהווה השראה לדור שלם של פיזיקאים ומדענים כמותיים".
נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן, בירך את הזוכה: "קהילת האוניברסיטה העברית גאה מאוד בהישגיו המדעיים של פרופ' סומפולינסקי. מחקריו פורצי הדרך והתובנות שלו לא רק שינו את האופן שבו מדעני מוח מבצעים את המחקר שלהם, אלא גם מצביעות על דרכים חדשות לספק טיפול קליני איכותי".
פרס גרובר במדעי המוח מוענק משנת 2004 למדענים מובילים בתחומי המחקר של מדעי המוח. הפרסים הבינלאומיים האחרים של הקרן הם פרס גרובר בקוסמולוגיה שנוסד בשנת 2000 ופרס גרובר בגנטיקה שנוסד בשנת 2001.