מחקר

חוקרות מהאוניברסיטה העברית וצה"ל בדקו היריונות של נשות קבע בצה"ל ומצאו כי הסיכון להדבקה ב-CMV בזמן ההיריון בקרב נשים המתגוררות באזור תל אביב גבוה פי 2.67 לעומת נשים שאינן מתגוררות באזור זה. כמו כן, נמצא כי נשים עם הריונות קודמים מרובים, המעידים בדרך כלל על הימצאות ילדים קטנים בבית, נמצאות גם הן בסיכון מוגבר עד פי 2 להדבקה. תוצאות אלה פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי:International Journal of Gynecology&Obstetrics, בעקבות מחקר אותו הובילה בר זמר טוב, סטודנטית לרפואה במסלול הצבאי "צמרת" של חיל הרפואה באוניברסיטה העברית, בהנחייתן של פרופ׳ אסנת ולפיש - מנהלת מחלקת נשים ויולדות בהדסה הר הצופים וסא״ל ד"ר ורד קלייטמן - ראש תחום נשים בחיל הרפואה של צה"ל.

הדבקה בווירוס הציטומגלווירוס (CMV, cytomegalovirus) בילדים ומבוגרים בריאים לא גורמת בדרך כלל נזק, ופעמים רבות חולפת ללא סימפטומים כלל. לעומת זאת, הדבקה בווירוס לראשונה בזמן היריון מהווה מצב רפואי מורכב משום שהדבקה של האם ובהמשך של העובר, עלולה לגרום להשלכות קשות עבורו, הכוללות בין היתר חירשות, עיוורון ונזק מוחי (פיגור שכלי). נכון להיום, לא קיים חיסון למניעת ההדבקה במהלך ההיריון ולכן הדרך הטובה ביותר למניעת ההדבקה של העובר היא הימנעות של האם מהדבקה בזמן ההיריון, באמצעות שמירה על היגיינה ומעקב באוכלוסיות בסיכון גבוה. נשים הנדבקות בנגיף במהלך הריונן נדרשות לעבור בדיקות מקיפות מדי שבוע כדי לבדוק אם עוברן נדבק אף הוא בנגיף, דרישה לביצוע דיקור מי שפיר ואף לשקול בכובד ראש הפסקת היריון.

במחקר הרטרוספקטיבי של בר זמר טוב, פרופ' ולפיש וסא״ל ד"ר קלייטמן נבדקו ההריונות של נשות קבע בצה"ל לאורך עשור (2009-2019). כל המשתתפות במחקר חיו ושירתו בישראל במהלך כל תקופת המחקר. דרך מאגר הנתונים הממוחשב של צה"ל, נאספו נתונים שכללו את בדיקות הנוגדנים ל-CMV, כמו גם משתנים סוציו-דמוגרפיים (כגון מקום הלידה ורמת ההשכלה) ומשתנים הקשורים לבריאות (כגון מדד מסת הגוף, סולם הבריאות הצבאי. החוקרות בדקו את תוצאות בדיקות הנוגדנים ל-CMV שנלקחה בזמן ההיריון מ-7,665 הריונות. על סמך הנוגדנים, קבעו החוקרות את סטטוס ההדבקה של הנשים בווירוס - זיהום ראשוני בזמן ההיריון, זיהום ישן או היעדר נוגדנים (כלומר לא הייתה הדבקה בווירוס מעולם).

ראוי לציין כי בהתאם לנוהל השגרתי בצה"ל, בכל היריון מתאפשרת בדיקת נוגדנים אחת לפחות ל-CMV בטרימסטר הראשון, ובדיקה נוספת אופציונלית בהמשך ההיריון. במחקר הנוכחי נכללו גם נשים שעברו הפלה או הפסקת הריון. "חשוב לציין כי נבדקו הריונות ולא נשים, כך שיכול להיות לאישה אחת יותר מהיריון אחד ואז בפועל כמות הנשים הנבדקת הייתה קטנה יותר מכמות ההריונות. בהמשך, כאשר השוו המאפיינים שלהן, לכל אישה עם יותר מהיריון אחד נבחר באקראי אחד ההריונות לבדיקה", מבהירות החוקרות.

תוצאות המחקר חשפו כי בכ-6,000 הריונות, המהווים כ-80% מהמדגם, נמצאה עדות להדבקה ישנה בווירוס, כלומר שלא התרחשה בהיריון. כמו כן, בכ-1,500 מהיריונות לא נמצאו נוגדנים לווירוס בתחילת ההיריון, כלומר נשים אלו היו בסיכון להדבקה ראשונה בווירוס בזמן ההיריון. מתוכן, בקרב 66 נשים (4.15%) נצפתה עדות להדבקה בווירוס במהלך ההיריון. כלומר, אחת מתוך 25 נשים נדבקו בווירוס לראשונה בזמן ההיריון, בממוצע לאורך כל תקופת המחקר. "שיעורי ההידבקות ב-CMV היו יחסית יציבים וללא מגמה ברורה לאורך השנים. הנתונים שנמצאו בקבוצתנו היו דומים לשיעורים שתוארו בעבר באוכלוסייה הכללית בישראל. לפיכך, נראה כי שירות הצבא באופן כללי אינו משפיע על הסיכון להידבק מ-CMV", מוסבר במאמר המדעי.

בהמשך, נערכה השוואה של מאפיינים דמוגרפיים, סוציואקונומיים, בריאותיים ומיילדותיים, בין הנשים שעברו הדבקה בזמן ההיריון, לבין נשים שלא נדבקו אף פעם ונשים שנדבקו טרם ההיריון. על סמך השוואה זו, בוצעה אנליזה ממוקדת להערכת גורמי סיכון בלתי תלויים להדבקה ב-CMV בזמן ההיריון. באנליזה זו התגלו תוצאות מפתיעות - התברר כי דווקא רמה סוציואקונומית גבוהה, מספר הריונות קודמים גבוה, ובעיקר מגורים במחוז תל אביב המשויך לרמת הכנסה גבוהה, מהווים גורמי סיכון משמעותיים לסרוקונברסיה (זיהוי של הזיהום דרך בדיקת דם) ל-CMV בזמן ההיריון בקרב הנשים שנבדקו.

זאת ועוד, לדברי החוקרות במאמר, "הוכח כי גורמים אחרים כגון מדד מסת הגוף, שנחשבו לגורמי סיכון להידבקות בנגיפים ויראליים אחרים ובמשך חומרת המחלה, כמו בנגיף הקורונה, אינם קשורים באותה מידה ואינם משפיעים על שכיחות ההידבקות ב-CMV בהיריון".

אמנם תוצאות המחקר אינן מייצגות את כלל אוכלוסיית ישראל (שכן המדגם נאסף מבסיס הנתונים של נשים המשרתות בצה"ל), אך החוקרות מקוות כי הנתונים שמצאו יהוו בסיס למחקר רחב יותר בקרב אוכלוסיות נוספות בישראל ובעולם. "נראה כי מעמד חברתי גבוה מהווה גורם סיכון משמעותי להידבק ב-CMV במהלך ההיריון, בקרב נשים בצבא. נראה כי נשים המתגוררות במחוז תל אביב עלולות להיות בסיכון מוגבר להידבקות", סוכם במאמר המדעי.

בר זמר טוב סיכמה: "אתחיל ואומר שזו זכות גדולה עבורי לקחת חלק במחקר החשוב הזה, ועוד יותר לבצע אותו בהנחייתן של רופאות וחוקרות מעוררות השראה. תוצאות המחקר שופכות אור על נושא חשוב שעדיין חסר בו מידע רב, והפך להיות רלוונטי מתמיד לאור מחקר חדש מישראל שהציג טיפול מוכח חדש לנשים שנדבקו בשלב מוקדם בהיריון. כולנו מקוות שתוצאות המחקר יעזרו להעריך בצורה טובה יותר את האוכלוסיות בסיכון גבוה, ועל ידי כך יהוו בסיס למחקרים עתידיים של תוכניות מניעה ממוקדות".

למאמר המדעי: https://obgyn.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/ijgo.13679

לפרסומים בתקשורת: רצועת הבטחון - גלי צה"ל (בסוף התוכנית, 25.8.21), ערוץ 7, מגזין הבריאות של שרית יוכפז, יתד נאמן,

מחקר חדש של הדוקטורנט בועז שרקי וד"ר שלמה ישראל מהמחלקה לפסיכולוגיה ופרופ' אייל וינטר מהמחלקה לכלכלה, שפורסם לאחרונה במגזין הרפואי Psychoneuroendocrinology, התמקד בהשפעה של ההורמון אוקסיטוצין, המשחק תפקיד משמעותי בבני אדם בוויסות התנהגות וקוגניציה חברתית – על תחרותיות. עד כה היה ידוע כי אוקסיטוצין, המכונה גם "הורמון האהבה" קשור מאוד לקשרים חברתיים, אמפתיה ואהבה, עוזר לנו לתפקד טוב יותר במצבים חברתיים ולמעשה גורם לנו גם לרצות אותם יותר ולחפש מגע וקשר חברתי אנושי. לדוגמה, לאחרונה פורסם כי יצירת מוזיקה בצוותא (כמו בקורונה, מוזיקת המרפסות) מביאה להפרשת אוקסיטוצין (פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי "American Psychologist"). ההורמון הזה גם מאפשר לנו להתחבר במהירות לרך הנולד או לבן\בת זוג חדש. אלא שהמחקר הנוכחי מצא כי לא רק שאוקסיטוצין משפיע על התחרותיות בין בני אדם, אלא שהוא גם משפיע על הקשר שבין טסטוסטרון לתחרותיות.

במסגרת המחקר, 204 סטודנטים וסטודנטיות מהאוניברסיטה העברית השתתפו בניסוי שנערך בתנאי סמיות-כפולה (double-blind, החוקרים והנחקרים כאחד אינם יודעים מי מהנחקרים משתייך לקבוצת הניסוי ומי לקבוצת הביקורת). מטרת המחקר הייתה להבין את הקשר אוקסיטוצין-טסטוסטרון-תחרותיות. לאחר שהמשתתפים קבלו אוקסיטוצין או פלסבו, הם ביצעו משימה של פתירת תרגילי חשבון פשוטים, שנועדה להעריך את מידת הנכונות שלהם להתחרות זה בזה. לפני ביצוע המשימה, כל משתתף בחר בין תגמול נמוך אך וודאי עבור כל פתרון, לבין תחרות בה הוא יכול היה לזכות בתגמול גבוה יותר, שיתקבל אך רק בתנאי שביצועיו יעלו על ביצועיהם של שלושה משתתפים אחרים - אחרת המשתתפ/ת לא יקבלו דבר. במהלך הניסוי, נאספו מהמשתתפים דגימות רוק, שאמצעותן נמדדו רמות הטסוסטרון לפני ואחרי ביצוע המשימה.

המחקר העלה מספר ממצאים מעניינים. ראשית, בעוד שאצל משתתפים שקבלו פלסבו (טיפול דמה) לא היה הבדל בין גברים לנשים ברמת התחרותיות, תחת אוקסיטוצין גברים היו פי 1.5 יותר תחרותיים מאשר נשים. בנוסף, תוצאות הניסוי הצביעו על קשר בין שינוי ברמות הטסטוסטרון במהלך המשימה לבין רמת התחרותיות אצל גברים. כלומר, גברים עם עלייה חדה ברמות הטסטוסטרון היו פי שלוש תחרותיים יותר מאשר גברים עם ירידה חדה ברמות הטסטוסטרון. החידוש המרכזי של המחקר הוא שאצל גברים, מתן אוקסיטוצין לפני ביצוע המשימה, מבטל את הקשר בין שינוי ברמות הטסטוסטרון לבין תחרותיות. אצל נשים, לעומת זאת, לא נמצא קשר בין שינוי ברמות הטסטוסטרון לבין תחרותיות, ולא נמצאה השפעה של אוקסיטוצין על כך. ההשפעה המשולבת בין אוקסיטוצין, שינוי ברמות הטסטוסטרון ומין על תחרותיות היתה תקפה גם לאחר ניטרול של גורמים אחרים שקשורים בתחרות, כגון, יכולת, בטחון עצמי, ושנאת-סיכון.

ממצאי המחקר מצביעים, איפוא, על כך שבנוסף להשפעה הישירה של אוקסיטוצין על התנהגות חברתית, כגון תחרותיות, יש לו גם תפקיד חשוב בוויסות ההשפעה של הורמונים אחרים על התנהגות זו. "ממצאים אלו, מסייעים לנו להעמיק את ההבנה בנוגע למנגנונים הביולוגיים הסבוכים שעומדים בבסיס התנהגות חברתית בבני-אדם", מסבירים החוקרים.

במחקרים עתידיים, ינסו החוקרים לבחון את ההשפעה של אוקסיטוצין על התנגותיות ותפיסות חברתיות נוספות, כגון, התנהגות בהקשר של קונפליקט קבוצתי ותפיסה של חברי קבוצת החוץ, ואת ההשפעה המשולבת שלו עם הורמונים אחרים על התנהגויות ותפיסות אלה.

למאמר המדעי: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34298279/

לפרסומים בתקשורת: שוונג, שלושה שיודעים - כאן תרבות,

ההיסטוריה האבולוציונית של יצורים חיים תלויה במידה רבה בתפוצה הגיאוגרפית של הקבוצות הטקסונומיות, המשתנה לרוב במהלך התקופות. כאשר משתנים התנאים באזור מסוים, האוכלוסייה המקומית יכולה להיעלם (הכחדה) או להישאר באותו אזור לאחר שינוי תכונות עקב סלקציה (מנגנון עיקרי של האבולוציה) או להתאים לתנאים החדשים באופן גמיש ללא סלקציה (תופעה המכונה פלסטיות פנוטיפית). פרטים או יחידות הפצה מאותה אוכלוסייה יכולים גם להגיע למקומות רחוקים ולייסד שם אוכלוסייה חדשה, בתהליך הקרוי "הפצה ארוכת-טווח".

למרות שציארלס דארווין תיעד בספרו מוצא המינים (1859) עדויות רבות להפצה ארוכת-טווח של צמחים ובעלי חיים, מרבית החוקרים במאה ה-20 המעיטו בחשיבותה של הפצה ארוכת-טווח בטענה שאירועי הפצה אלה הם נדירים ומקריים ביותר, ולכן לא ניתנים למחקר מדעי רציני. מגמה זו השתנתה בשני העשורים האחרונים כאשר חוקרים הדגימו מספר מנגנונים שאחראים על הפצה ארוכת-טווח, כגון זרמי אוקיאנוס, שינויי אקלים ואירועי מזג אוויר קיצוני (סופות), וציפורים נודדות. אולם מעט מאוד מחקרים בחנו באופן ישיר את התפקיד של מנגנונים אלה בקביעת הדינמיקה הגיאוגרפית של קבוצה טקסונומית מסוימת במשך מיליוני שנים.

צמחים מהסוג ציקס (Cycas) שייכים לשושלת האבולוציונית הקדומה ביותר בעולם הצמחים הקיימים היום. בתקופת היורה, לפני כ-200 מיליון שנים, צמחי הציקס נפוצו מאוד בכל העולם, אך בסוף תקופת הקרטיקון, במקביל להכחדת הדינוזאורים לפני כ-65 מיליון שנים, נעלמו מרבית המינים ונותרו מעט שרידים כ"מאובנים חיים" במספר מועט של אתרים בעיקר בדרום מזרח אסיה.

באופן מפתיע, קבוצה עתיקה זו עברה "התרעננות" והרחבת תפוצה מחודשת בתקופות הגיאולוגיות הצעירות ובעיקר בפלייסטוקן (בשני מיליוני השנים האחרונות). כיום מוכרים מעל 100 מיני ציקס הנפוצים במגוון גדול של בתי גידול בחגורה רחבה סביב קו המשווה, באסיה, אוסטרליה, אפריקה ואמריקה. מיני הציקס מזכירים בצורתם דקל (למרות שהם רחוקים מאוד מבחינה אבולוציונית מדקלים) ומוכרים היטב לחובבי גינון וגינות, כמו גם לבעלי כלבים בשל הרעלים המצויים בזרעים המרוכזים באצטרובלי ענק בחלק גדול של המינים. כעשרה מיני ציקס מתאפיינים בהתאמות של הזרעים לציפה במים ונפוצים בעיקר בחופי מערב האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי סביב קו המשווה. מינים אלה ותהליך ההתפשטות שלהם לאורך השנים היו מוקד מחקר של קבוצת חוקרים בינלאומית מסין (אוניברסיטת פקין ומכון קונמינג לבוטניקה), תאילנד (Global Biodiversity Conservancy) וישראל - פרופ' רן נתן מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות באוניברסיטה העברית. מאמר מדעי בנושא פורסם לפני ימים אחדים בכתב העת New Phytologist.

החוקרים שיערו שזרמי האוקיינוס הם מנגנון ההפצה העיקרי של קבוצה זו. כדי לבחון השערה זו באופן ישיר, שולבו במחקר שתי מתודולוגיות שונות. דגימות גנומיות מדנ"א של הכלורופלסט ואברונים אחרים העוברים בהורשה אימהית ("פלסטומים") שימשו לשחזור האילן הפילוגנטי, המייצג את ההיסטוריה האבולוציונית של 10 המינים. סימולציות מחשב של תנועת עצמים המוסעים על ידי זרמי האוקיינוס שימשו לבדיקת ההתאמה שבין הדגמים הצפויים לפי תהליך הפצה זה ובין דגמי השינוי הגיאוגרפי במהלך ההיסטוריה האבולוציונית המשוחזרת בעזרת הפלסטומים. בהתאם לידע על הקבוצה, ניתוח הפלסטומים הראה שמרנות קיצונית ללא שינויים ניכרים עד להתפצלות דרמטית בתקופת הפלייסטוקן לשלוש תת -קבוצות, אחת באוקיינוס ​​השקט, השנייה במדף הסונדה (דרום-מזרח אסיה) והשלישית באוקיינוס ​​ההודי.

סימולציות ההפצה התאימו היטב לדגם ההתפשטות של עשרה מיני ציקס בתקופת הפלייסטוקן. מסלולי סחיפה בזרמי האוקיאנוס הראו פוטנציאל להסעת זרעים בעלי מנגנון ציפה למרחקים של מאות ואלפי קילומטרים, אך רק במסלולים מסוימים אשר צפויים לייצר חלוקה לאזורים גיאוגרפיים נפרדים בהתאם למצב המוכר כיום.

"ממצאים אלה מהווים עדות ייחודית לתפקיד של מערכות זרמי האוקיינוס בעיצוב דגמי התפוצה וההיסטוריה האבולוציונית של צמחים, והמחקר ממחיש את הפוטנציאל הגלום בשילוב של נתונים גנומיים וסימולציות מחשב לחקר מנגנוני הפצה ארוכת-טווח הקובעים את דפוסי השינוי של המגוון הביולוגי בזמן ובמרחב", סיכם השבוע פרופ' נתן.

לפרסום המדעי: https://nph.onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/nph.17663

לפרסומים בתקשורת: Ynet, הידען, הפורטל לחקלאות טבע וסביבה,

מהפכת הננו-מדע והננוטכנולוגיה משפיעה על חיי היום יום שלנו במגוון תחומים, החל מחומרים חדשים לאנרגיה, דרך עיבוד מידע ותקשורת, מכשור מדויק וכלה בתחומי הרפואה. המזעור של התקנים ורכיבים לממדים של ננומטרים בודדים מביא איתו תופעות קוונטיות שיש להתמודד איתן מחד, ומאידך ניתן לנצל אותן לטובת פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות. במעבדה של פרופ' אוריאל לוי מהמחלקה לפיסיקה ישומית ומהמרכז לננומדע וננוטכנולוגיה באוניברסיטה העברית עוסקים מזה מספר שנים בפיתוח שבבים ננופוטונים למגוון יישומים. לאחרונה הצליחו במעבדה לפתח שבבים בגודל מילימטרים, ובתוכם צורות ננומטריות - מבנים אופטים ממוזערים העשויים מסיליקון, ביחד עם תאים ממוזערים המכילים אדים של אטומי רובידיום. אמנם זה נשמע מורכב, אך השבבים הללו הם העתיד שלנו, והם משמשים אותנו כבר היום כבסיס להתקנים מתקדמים כגון שעונים אטומים, חיישני שדה מגנטי, מכשירים לייצוב תדר ועוד.

קושי מרכזי במימוש הטכנולוגיה ובשילובה בצורה מקסימלית בחיי היומיום נעוץ בעובדה שמדובר במכשירים גדולים ומסובכים, המיוצרים בצורה ידנית ובעלויות גבוהות יחסית, צורכים לא מעט הספק, תופסים נפח משמעותי, וקשה לעשות להם אינטגרציה עם מעגלים אלקטרונים מתקדמים על שבב. כאן נכנסה לפעולה המעבדה לננו-פוטוניקה באוניברסיטה העברית. "המעבדה השיגה פריצת דרך חסרת תקדים בעזרת תכנון ויצור של שבב היברידי המכיל מעגלים ננופוטונים, המשלבים בתוכם את אותם אטומי רובידיום", אומר פרופ' לוי. "בעזרת פריצת דרך זו חקרה המעבדה את הפיסיקה של השבבים והדגימה את הפוטנציאל שלהם במגוון יישומים".

אך לא הכל היה ורוד. הסתבר שהמזעור אומנם חשוב מאוד על מנת להקטין נפחים וצריכת הספק, והוא כמובן קריטי להקטנת עלויות ושילוב עם אלקטרוניקה, אך עצם המזעור פוגע בדיוק של המכשיר. "האטומים נעים במהירות רבה, חולפים מהר על פני קרן האור הממוזערת בתוך השבב האופטי, מתנגשים באופן תכוף בקירות התא וכך נגרמת סטייה בתדר העבודה, סטייה המקטינה בצורה משמעותית את דיוק ההתקן", הסביר החוקר את הפן המדעי של הפגיעה. נדרשה פריצת דרך נוספת, שאכן הגיעה.

פריצת הדרך הנוכחית מאפשרת מצד אחד שמירה על עקרונות המזעור והאינטגרציה על השבב, ומצד שני קבלת דיוק מירבי, המתקרב לזה המתקבל בתאים גדולים יותר. "החידוש העיקרי מבוסס על תכנון וייצור של מוליכי גל אופטיים ננומטרים, דמויי חוטים דקיקים בעובי של מספר ננומטרים הממומשים בצורה של ממברנות דקות, ונראים במיקרוסקופ כמו גשרים התלויים באוויר. גודלם של מוליכי גל ננומטרים אלה קטן בהרבה מאורך הגל והם מוקפים באטומי רובידיום מכל הכיוונים. החוטים הללו מנותקים למעשה מהמצע עליו הם יושבים וניתן לתכנן אותם כך שממדי קרן האור הנעה בתוך חוטים אלה מאפשרים את בליעת האור על ידי האטומים, תוך שמירה על דיוק מירבי וביצועים אופטימלים", מדגיש החוקר.

פריצת דרך זו אפשרה גם לקבוצת המחקר לקבל שבבים ייחודיים, עם ביצועים משופרים, וכן להדגים את חשיבותם במגוון יישומים כגון ייצוב תדר של לייזר ברמה גבוהה ביותר, ואפילו תהליכים לא מורכבים המאפשרים את המרת האינפורמציה מאורך גל (צבע) אחד לאורך גל אחר, תוך שמירה על דיוק אטומי. עבודת המחקר כולה, המתארת את כל ההישגים הללו, התפרסמה בעיתון היוקרתי Nature Photonics, בה לקח חלק משמעותי ד"ר רועי זקצר מהמחלקה לפיסיקה ישומית ומהמרכז לננומדע וננוטכנולוגיה.

ומה צופן העתיד? ישנם עדיין אתגרים רבים. בקבוצת הננופוטוניקה ממשיכים לפתח ולשכלל את השבבים, מתוך מטרה להמשיך ולמזער אותם, ולבצע אינטגרציה עם רכיבים נוספים במעגל כגון לייזרים וגלאים. כך ניתן יהיה להוזיל עוד יותר את יצור השבבים ולהפוך אותם לאטרקטיביים עוד יותר. בעתיד ייתכן שנראה את הטכנולוגיה הזאת חודרת לתוך הטלפונים הסלולריים שלנו, ומשמשת כהתקן בסיס ברכיבים של "האינטרנט של הדברים" (היכולת של הטלפון החכם שלנו לשלוט על מכשירי חשמל כגון תאורת הבית, מכונות כביסה ועוד), הדורשים צריכת הספק מינימלית ודיוק רב. כמו כן, בשיתוף עם קבוצת מחקר חדשה במחלקה לפיסיקה יישומית בהובלתו של ד"ר לירון שטרן, שהיה שותף חשוב לפיתוח המקורי של הטכנולוגיה, החוקרים מאמינים כי שבבים אלה יוכלו להשתלב במערכות מדידה וחישה מדויקות, המתאימות לניידים שלנו, המבוססות על טכנולוגיה חדשנית של "מסרקי תדר על שבב".

יתר על כן, ואולי חשוב מכך, החוקרים מאמינים כי לאחר שנים רבות בלי קפיצת דור משמעותית במיוחד ונגלית לעין במכשירים הסלולריים, יישום הטכנולוגיה שפיתחו עשוי להוביל לזינוק הטכנולוגי המיוחל. "בטלפון הסלולרי שלנו יש חיישנים רבים. עצם העובדה שהשבבים שלנו קטנים, זולים וממוזערים יותר, אמורה לאפשר את האינטגרציה שלהם למכשירים כגון הטלפון הסלולרי. השבבים הללו מסוגלים לשמש כחיישנים של זמן, תדר, שדות חשמליים, שדות מגנטיים, מידות וכדומה. לכן, אם נכניס אותם בסופו של דבר לטלפון, נוכל לממש פונקציות ניווט ללא צורך ב-GPS רלוונטי במקומות ללא קליטה, ליצור הולוגרמות של פרצופים או של מספרים ואותיות להקלדה כמו שרואים בסרטים העתידניים, יתאפשר למדוד גלי מוח והטלפון אולי גם יוכל לקרוא את המחשבות שלנו (כאשר נשים את הטלפון קרוב לראש), נצליח כנראה למצוא מתכות אבודות מאחורי קירות – כמו מפתחות לרכב שכולם מחפשים על הבוקר (המתכות משפיעות על השדות החשמליים והמגנטים), ועוד דברים יצירתיים שלא חשבנו עליהם עדיין. הכל כמובן ברמת הספקולציה, לצערי עדיין לא משהו שהולך לקרות מחר בבוקר".

לסיכום אומר פרופ' לוי כי "השבבים ההיברידים הממוזערים יהיו שבבים אולטימטיביים הניתנים ליצור המוני בעלויות נמוכות, משקל קל, אינטגרציה, צריכת הספק מזערית ודיוקים מעולים על פני תחומי תדר רחבים. המידות הקטנות, ההספק הנמוך והעלויות הנמוכות יעשו את הטכנולוגיה המדוברת למשהו פרקטי. המחקר הזה הוא פשוט הגשמת החלום שלי!", מסכם פרופ' לוי.

למאמר המדעי: https://www.nature.com/articles/s41566-021-00853-4

לפרסומים בתקשורת: ynet, ערוץ 7, צ'יפורטל, ישראל דיפנס, סופטניוז, שלושה שיודעים, 

ידוע שחולי סוכרת הם בסיכון מוגבר לזיהום קשה כתוצאה מווירוס הקורונה, COVID-19, אולם עד עתה לא נבחן הקשר הישיר בין רמת הסוכר (בצום) בבדיקת הדם שקדמה להידבקות בקורונה, לבין הסיכון לתחלואה קשה. מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים בקופת חולים מאוחדת, בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, המרכז האקדמי לב והמרכז הרפואי הדסה, מצא כי ערכי סוכר גבוהים מהנורמה בגוף האדם, גם בקרב אנשים שאינם מאובחנים כחולי סוכרת, קשורים לסיכון מוגבר לתחלואה קשה ולתמותה ממחלת הקורונה. בחולים עם אבחנה של סוכרת, סוכר נמוך מהנורמה קשור לסיכון מוגבר לסיבוכים מהווירוס. המחקר פורסם בסוף החודש שעבר בכתב העת PLOS ONE.

"מטרת המחקר הייתה לאתר גורמי סיכון לתחלואה קשה בקורונה שבהם ניתן לטפל מבעוד מועד, על מנת שנוכל להעלות את המודעות לאותם גורמים בקרב הציבור הרחב", מסבירה ד"ר מיכל שאולי-אהרונוב מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית ומהחוג להנדסת תעשייה וניהול במרכז האקדמי לב, שהובילה את המחקר יחד עם ד"ר אשר שפריר מומחה לרפואה פנימית בקופ"ח מאוחדת ובית חולים הדסה. "איתור גורמים הקשורים לתחלואה קשה ואף למוות, חלילה, הוא חשוב גם כדי לשפוך אור על אוכלוסיות בסיכון, על מנת שיקבלו עדיפות במתן החיסונים. למיטב ידיעתנו, לא פורסמו עד כה מחקרים מבוססי אוכלוסייה בנוגע לקשר בין רמות גלוקוז לפני ההדבקה לבין הסיכון לחלות בקורונה, בחולים שסובלים או שאינם סובלים ממחלת הסוכרת".

החוקרים ערכו מחקר קוהורט-היסטורי בקרב כל מבוטחי קופת חולים מאוחדת מעל גיל 18, בעלי בדיקת קורונה חיובית בין מרץ לאוקטובר 2020. אישור הידבקות בנגיף הקורונה הוגדר על ידי תוצאה חיובית של בדיקת PCR בזמן אמת, בבדיקות לוע ואף, בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי. בסך הכל היו 37,121 מבוטחים עם בדיקת קורונה חיובית (16.7%), 707 מתוכם חולים קשים (1.9%) - מתוכם 244 מתו (34.5%), 188 אושפזו במחלקה לטיפול נמרץ (26.5%), ו-538 אושפזו במשך 10 ימים או יותר (76%). זיהום קשה הוגדר על ידי החוקרים כאשפוז בטיפול נמרץ ו/או עשרה ימי אשפוז לפחות ו/או מוות. החולים שסבלו מזיהום חמור היו מבוגרים יותר, בעלי BMI גבוה, בעלי אבחנה של סוכרת, ו/או סובלים מיתר לחץ דם.

רמת הסוכר התקינה בדם אצל אדם בוגר או אישה בוגרת הינה 70 עד 100 מ"ג לד"ל סוכר בדם, לאחר צום שנמשך שמונה שעות. במחקר הנוכחי, נמצא קשר מובהק בין רמת סוכר בצום בבדיקת הדם שקדמה להידבקות, לבין הסיכון למחלת קורונה קשה. למעשה, אופי הקשר בקרב חולי סוכרת היה שונה מזה שנמצא בקרב חולים ללא אבחנה של המחלה.

בחולים ללא אבחנה של סוכרת, ככל שערכי הסוכר היו גבוהים יותר, כך גבר הסיכון - חולים עם ערכי סוכר בצום (להלן: "ערכי סוכר") -125105 מ"ג לד"ל היו בסיכון גבוה פי 1.5 למחלת קורונה קשה מאשר חולים עם סוכר נמוך מ- 105. חולים עם סוכר בין 125-140 מ"ג לד"ל היו בסיכון גבוה פי-2 לפתח סיבוכי קורונה מאשר חולים עם סוכר נמוך מ-105. בחולים עם אבחנה של סוכרת, הסיכון הגבוה ביותר היה דווקא בחולים עם ערכי סוכר נמוכים, מתחת ל-80 מ"ג לד"ל (1 מכל 4), והסיכון הנמוך ביותר (1 ל-12) היה בחולים עם ערכי סוכר 106-125 מ"ג לד"ל. "לפיכך, יש לשים דגש גם על מניעת אירועי היפוגליקמיה (מצב בו רמת הסוכר בדם יורדת באופן קיצוני מהרמה הנורמטיבית) באוכלוסיות הנמצאות בסיכון לתחלואת קורונה קשה", קובעת ד"ר אורית ברנהולץ-גולצ'ין, רופאה ב"שערי צדק" ומנהלת מרפאת סוכרת מחוזית במאוחדת.

חשוב לציין שכל ניתוח של קשרים כאלה חייב לנטרל את השפעתם של גורמי סיכון מבלבלים (confounders) הרווחים בקרב חולי סוכרת, כגון גיל, מין, BMI, מחלת לב, ויתר לחץ דם. נטרול הגורמים הללו נעשה באמצעות טכניקות סטטיסטיות ייעודיות כגון רגרסיה לוגיסטית ו-matching. "בשל אופיו התצפיתי, לא ניתן היה להעריך את הסיבתיות באופן מלא במחקר, שכן לעולם לא ניתן לשלוט בכל ההשפעות המבלבלות הנסתרות", אומר ד"ר יהושע סטוקאר, רופא אנדוקרינולוג בבי"ח הדסה. "בנוסף, השימוש בבדיקת דם אחת אינו לוכד באופן מלא את תבנית הגלוקוז בדם של המטופל, אך מכיוון שמצאנו דפוסים דומים מאוד גם כשבחנו המוגלובין A1C (המייצג את רמת הסוכר הממוצעת ב 2-3 החודשים האחרונים), נראה שהממצאים העיקריים של המחקר תקפים. בסופו של דבר, העוצמה העיקרית של המחקר נובעת מהמדגם הגדול שלו".

לסיכום, הן אבחון של סוכרת והן עלייה בערכי הסוכר הם גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות מחלת קורונה חמורה. החוקרים ממליצים כי יש לשים לב במיוחד לחולים ללא אבחנה של סוכרת אך עם סוכר בצום או ערכי המוגלובין מסוכררHbA1C  גבוה, וגם לחולי סוכרת עם ערכי סוכר נמוכים, שגם הם בסיכון מוגבר לסיבוכי קורונה. "עלייה ברמות הסוכר בדם לפני ההידבקות מהווה גורם סיכון ל-COVID-19 חמור גם בקרב אנשים שאינם מאובחנים כסוכרתיים. עבור חולים עם אבחנה של סוכרת, הן רמות גלוקוז גבוהות מ-125 מ"ג לד"ל והן נמוכות מ-80 מ"ג לד"ל הן גורמי סיכון ל-COVID-19 חמור. יש להודיע ​​באופן ספציפי לחולים ללא אבחנה רשמית של סוכרת אך עם רמות סוכר חריגות בדם לאחר בדיקה בצום (FBG) או המוגלובין מסוכרר (HbA1C) גבוה, כמו גם לחולי סוכרת עם FBG או HbA1C נמוכים, שגם הם בסיכון מוגבר לחלות ב-COVID-19 חמור", מוסבר במאמר המדעי. זאת ועוד, הם מדגישים שכדאי לצאת ולבדוק ערכי סוכר בדם דווקא בתקופה הזאת, שבה יש התפרצות חוזרת של המגיפה בישראל, גם אם אין חשש לערכי סוכר גבוהים או נמוכים בדם.

פרופ' אורה פלטיאל מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, שהשתתפה במחקר, מסכמת: "המחקר מדגים בצורה יפה עד כמה ניתן ללמוד מתיעוד רפואי איכותי ורציף, כפי שיש לנו במערכת הבריאות הישראלית". ד"ר שפריר, מקופת חולים מאוחדת, ציין עוד כי "הקורונה הדגישה את החשיבות של הקפדה על אורח חיים בריא ועל ערכי סוכר מאוזנים בקרב חולי סוכרת וגם בקרב כאלה שאינם מאובחנים כסוכרתיים".

לפרסום המדעי: https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0254847

לפרסומים בתקשורת: מקור ראשון, ישראל היום, News1, סרוגים, שלושה שיודעים (כאן תרבות), בחזית, דוקטורס אונלי, בחדרי חרדים, ערוץ 7, jdn, medpage, theworldnews, newsbeezer, אשדוד בכותרות

במחקר משותף של פרופ' עמנואל הנסקי מהפקולטה לרפואה ופרופ' בעז תירוש, מרצה וחוקר מביה"ס לרוקחות - שניהם מהאוניברסיטה העברית, שהתפרסם החודש ב-Science Translational Medicine, נראה שהחיידק הטורף מגביר את אלימותו דרך עידוד יצירה ושחרור של חומצה אמינית, אספארגין, מרקמת החולה תוך כדי התהליך הדלקתי. הוא משתמש בחומצה אמינית זאת לבנות את יכולת האלימות והפולשנות שלו. במאמר הנוכחי צוות המחקר זיהה במדויק את המסלול המולקולרי ליצירת אספארגין בתא המודבק. מתברר שהחיידק באמצעות הרעלנים שלו משרה בתאי החולה מצב עקה ידוע אשר התגלה לפני מספר עשורים כמרכזי בוויסות יכולת ההפרשה של חלבונים בתאים. למסלול זה פותחו מספר מעכבים. השערת העבודה שלנו הייתה שאם נחסום את המסלול הזה נמנע את אלימות החיידק ונחזק את המערכת האימונית שלנו שתאפשר לגוף לסלק את החיידק הטורף ללא שימוש באמצעים אחרים. פרופ' עמנואל הנסקי הסביר השבוע כי "השתמשנו במעכבים של המסלול הספציפי והראנו במודל עכבר של הדבקה בחיידק טורף, שמחקה היטב את המחלה באדם, שאכן המעכבים הללו מאפשרים לגוף לסלק את החיידק הטורף לחלוטין על ידי הגברת הפעילות של המערכת החיסונית".

הצוות זיהה שהמעכבים פעלו גם אם ניתנו אחר ההדבקה - כלומר קיים חלון זמן טיפולי. יתרון נוסף הוא שמאחר והמעכבים פועלים על רקמת החולה, לא סביר שתתפתח עמידות לטיפול. טיפול במאכסן ולא בחיידק מהווה פריצת דרך לפיתוח טיפולים חדשניים ויעילים שלא גורמים להתפתחות עמידויות לאנטיביוטיקה. 

למאמר המדעי: https://stm.sciencemag.org/content/13/605/eabd7465

חיפוש הוא חלק אינטגרלי ויומיומי של החיים האנושיים - אנחנו מחפשים מפתחות, פלאפונים, מצרכים בסופר, חולצה בארון, רכב בחניה ועוד. לפי סקר שנערך לפני כעשור אנו מבלים כ-10 דקות ביום בחיפוש אחר דברים שונים, מה שמסתכם בכ-153 ימים לאורך החיים. ליכולות החיפוש האנושיות יכולות להיות גם השלכות מצילות חיים; אם אתה מציל, רדיולוג או מאבטח, חשוב להבין מה יאפשר לחיפוש שלך להיות יעיל ומהיר. אין פלא אם כך, שמשימות חיפוש הפכו לאחד מנושאי המחקר המרכזיים בפסיכולוגיה קוגניטיבית, אשר מעוררים עניין בקרב קהילת החוקרים ומחוצה לה מזה מספר עשורים. בלב תחום המחקר הזה עומדת ההנחה כי על מנת שאנשים יוכלו להכווין את החיפוש אל עבר המטרה בצורה יעילה, נדרש ידע בנוגע למטרת החיפוש שיאפשר להם לבנות תבנית של המטרה שתנחה את החיפוש. נראה כי ההנחה הזו הינה טריוויאלית – כיצד ניתן להכווין את החיפוש אל עבר המטרה מבלי לדעת איך היא נראית?

חוויה אנושית שכיחה, מאתגרת את ההנחה הזו. תארו לעצמכם שאתם הולכים לכנס או לאיצטדיון הומה אדם, ומחליטים לחפש מישהו מוכר לשבת לצידו. אתם לא יודעים מי מהמכרים שלכם צפוי להיות בכנס או באיצטדיון, אבל פתאום "קופץ" לכם לשדה הראיה אדם מוכר שלא ציפיתם לראותו. בחיפוש מסוג זה, לא ייתכן שהייתה לכם תבנית שהנחתה את החיפוש, משום שיש מספר גדול מאוד של ייצוגים בזיכרון לטווח ארוך שיכלו להוות את מטרת החיפוש. אם אין מנגנון פעיל של תבנית מוחית מנחה ופעילה, מה התהליכים הקוגניטיביים העומדים בבסיס חיפוש מסוג זה?

במחקר בינלאומי חדש שפורסם בתחילת החודש במגזין המדעי "Psychological Science", תחת הכותרת "Search for the Unknown", הדגימה קבוצת חוקרים מישראל וגרמניה, מהמחלקות לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ואוניברסיטת וירצבורג, כי גם אם זה נראה פרדוקסלי, אנשים יכולים למצוא את מטרת החיפוש ביעילות, אפילו אם היא אינה ידועה להם. על מנת להדגים את היכולת הזאת, גויסה קבוצת נבדקים בת עשרות ישראלים ועשרות גרמנים, לה הראו החוקרים מעגל של חמש תמונות פנים. בכל מעגל, אחת מהתמונות הייתה של מפורסם ישראלי ואחת של מפורסם גרמני. הנבדקים התבקשו למצוא את האדם המוכר להם, מבלי שנמסר להם שום פרט בנוגע לזהותו של אותו אדם. כל אחת מתמונות הפנים הוצגה פעם אחת בלבד, מה שהקשה על הנבדקים לבנות תבנית מנחה פעילה לאורך כל הניסוי. בנוסף, לאור הכמות הרבה של אנשים מפורסמים, במקרה זה, לא הייתה לנבדקים שום יכולת ליצור דימוי מנטלי של המטרה אשר יכווין את החיפוש.

למרות שבמחקר נבדקו שתי קבוצות משתתפים בשתי מעבדות שונות ובשתי יבשות שונות, תנועות העיניים שנבדקו על ידי החוקרים היו דומות בצורה מרשימה בשתיהן. בפרט, נמצאו אינדיקציות לחיפוש יעיל - הנבדקים הסתכלו על הפנים המוכרות להם מהר יותר, הן ביחס לחיפוש רנדומלי והן ביחס למטרת החיפוש של הקבוצה השנייה. בנוסף, תנועות העיניים לעבר הפנים המוכרות הוצאו לפועל ממרחקים גדולים יותר. ממצא זה מעיד על כך שלמרות היעדר הידע בנוגע למאפיינים החזותיים של המטרה, המטרה זוהתה ומשכה את הקשב של הנבדקים, מה שאפשר ביצוע מהיר יותר של משימת החיפוש. "ממצאינו מצביעים על כך שהיכרות ארוכת טווח עם הדמויות, ביניהם הסלבס, הספיקה כדי להנחות את המבט לעבר המטרה, גם בהיעדר תבנית חיפוש פעילה", הסבירו החוקרים במאמרם.

הממצאים עולים בקנה אחד עם תיאוריה שפורסמה לאחרונה, לפיה המפתח להבנת ההתנהגות האנושית במשימות חיפוש טמון בהבנת היכולת של האדם לעבד מידע מחלקים נרחבים של שדה הראיה, גם כאלו שהוא אינו מתבונן בהם ישירות. בפרט, ככל שלאדם קל יותר לעבד מידע הנקלט בזווית העין, כך אותו מידע יוכל להכווין את החיפוש ביתר קלות; בהתאם לכך, למשל, חיפוש אחר מטרה בצבע שונה יהיה מהיר יותר מחיפוש אחר פנים מוכרות. ובמילים אחרות, יכולת לעבד חלקים נרחבים יותר של שדה הראייה עוזרת להקל על פעולת החיפוש שאנו מבצעים.

לאור זאת, הבדלים בין-אישיים ביכולת העיבוד של שדה הראייה יכולים להסביר הבדלים בין-אישיים בביצוע במשימת חיפוש. כך, אדם המסוגל לעבד חלקים נרחבים משדה הראייה יהיה גם טוב יותר במשימת חיפוש, וככל הנראה יהיה גם מציל או מאבטח טוב יותר. "באופן זה הממצאים התיאורטיים במחקר הנוכחי מתקשרים אל החיים עצמם", מדגישה הדוקטורנטית אוריה לנקרי-דיין, ממובילי המחקר באוניברסיטה העברית, ומוסיפה כי "הבנה של היכולת האנושית לעיבוד חלקים שונים של שדה הראיה משליכה על היכולות במשימות חיפוש אשר רלוונטיות לתפקוד יומיומי, ולעיתים קריטיות להצלת חיים".

פרופ' יוני פרצוב מהאוניברסיטה העברית, אף הוא ממובילי המחקר, מסר בנוסף כי "המחקר מאתגר את המודלים הקיימים המתארים את המנגנון הקוגניטיבי האחראי לחיפוש חזותי. מחקרי המשך עשויים לתרום לשיפור יכולות החיפוש במקרים בהם יש השלכות מצילות חיים (כגון רדיולוגיה) ובמקרים בהם יכולת החיפוש נפגעת בעקבות בעיה מוחית (כגון אלצהיימר)".

למאמר המדעי: https://journals.sagepub.com/doi/10.1177/0956797621996660

לפרסומים בתקשורת: מדינט, הידען, עיתון שחרית

סיסטיק פיברוזיס (CF) הינה מחלה תורשתית מקצרת ומסכנת חיים, הנגרמת על ידי מוטציות שונות בגן הסיסטיק פיברוזיס (CFTR). המחלה פוגעת קשות במערכות גוף רבות וגורמת נזק חמור לתפקוד הריאות והלבלב. הגן CFTR שנפגע מקודד לתעלת כלוריד(Cl) , הממוקמת על פני תאי אפיתל לאורך מערכת הנשימה, דרכי העיכול והבלוטות האקסוקריניות. פעילות לקויה של תעלת ה-CFTR מובילה להצטברות של ריר סמיך, המצטבר לאורך עץ סימפונות הריאה ומהווה מצע להתרבות חיידקים, פוגע ביכולת חילוף הגזים, ומוביל למחלת ריאות כרונית אשר מהווה את הגורם העיקרי לתחלואה ולתמותה.

המחלה אמנם אינה מדבקת אך היא נחשבת כיום למחלה חשוכת מרפא. קבוצת חוקרים נרחבת מהאוניברסיטה העברית וחברת SpliSense, בשיתוף עם האוניברסיטאות אלבמה האמריקאית, אמורי האמריקאית, פריס הצרפתית, מורדוך האוסטרלית, והמרכז הרפואי הדסה - בהובלת פרופ' בת-שבע כרם מהמחלקה לגנטיקה באוניברסיטה העברית, הציבה לעצמה למטרה לפתח טיפול חדש לחולי CF הנושאים מספר מוטציות למחלה. אחת המוטציות, המוגדרת בשם "3849+10 KB C-to-T", מובילה לפירוק מולקולות ה-RNA מגן ה-CFTR או לחילופין ליצירת חלבון CFTR קצר ולא פעיל. למעשה, מוטציה זו היא השביעית בשכיחותה בארה"ב והשמינית בשכיחותה באירופה, ונישאת על ידי כ- 1600 חולי CF בעולם. זאת ועוד, המוטציה שכיחה בקרב אוכלוסיות מסוימות כגון יהודים אשכנזים. "היות והטיפולים התרופתיים הזמינים כיום לחולי CF נותנים מענה רק לחלק מהחולים, יש צורך באסטרטגיות נוספות לפיתוח תרופות אשר יתנו מענה לחולים נושאי מוטציות שאינן מגיבות לתרופות הקיימות, ביניהן מוטצית השחבור 3849+10 KB C-to-T", מסבירים החוקרים.

המחקר שפורסם לאחרונה במגזין המדעי Journal of Cystic Fibrosis, התמקד בגישה ייחודית המתבססת על מולקולות המכונות אנטיסנס אוליגונוקליאוטידים (antisense oligonucleotides), אשר ביכולתן להיקשר לרצפים ספציפיים לאורך מולקולות ה-RNA ולמנוע את השפעת המוטציה. סריקה של כ-30 מולקולות אלה במודל תאי הובילה לזיהוי של מספר מולקולות מסוימות, שהצליחו לתקן באופן יעיל את דפוס שחבור ה-RNA ולמנוע את הכללת הרצף השגוי התורם להתעוררות המחלה.

לאחר מכן נבדקה יעילות המולקולות הנבחרות בתאי אפיתל עצמם שמקורם במערכת הנשימה של חולי CF, הנושאים לפחות עותק אחד של המוטציה 3849+10kb C-to-T. נמצא כי למולקולות הנבחרות הייתה יכולת משמעותית לתקן את דגם שחבור ה-RNA וכן את פעילות תעלת ה- CFTR. במילים אחרות, מולקולות האנטיסנס אוליגונוקליאוטידים הצליחו לחדור ביעילות לתאי האפיתל, ללא שימוש בנשאים ש"יסיעו" אותם למקום הדרוש תיקון, ולבצע בהן את השינויים הגנטיים הנדרשים. לאחר בחינה של יעילות המולקולות הנבחרות במערכות תאיות שונות, שמקורן מחולי CF שונים, זיהו החוקרים מולקולה אחת מרכזית, אשר הראתה יעילות גבוהה בתיקון דגם השחבור ושיקום מלא של התפקוד התקין של התעלה.

"רמות פעילות תעלת ה-CFTR לאחר הטיפול במולקולה שנמצאה צפויות להעניק יתרון קליני משמעותי לחולים ולשפר את איכות חייהם", אמרה פרופ' כרם השבוע. "התוצאות שהושגו במחקר הנוכחי מהוות את הבסיס לפיתוח קליני של המולקולה המובילה על ידי חברת SpliSense. התרופה החדשה שנפתח תינתן באינהלציה לחולי CF הנושאים את המוטציה".

לפרסום המדעי: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S156919932101287X?via%3Dihub

לפרסום בתקשורת: mako, שלושה שיודעים, ערוץ 7, הידען, עיתון המבשר, עיתון המחנה החרדי,