מחקר

בחפירות שנערכו לאחרונה בהובלת חוקרים מהאוניברסיטה העברית בגן הלאומי תל לכיש נחשף מקדש כנעני המתוארך למאה ה-12 לפני הספירה, ובו התגלו חפצי פולחן וחפצי יוקרה רבים ומיוחדים. חשיפת מקדש כנעני הוא אירוע נדיר בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ובודדים כאלו נמצאו עד היום. המקדש תורם להבנת מנהגי הפולחן הכנעני שכללו מצבות, פסלי אלים ושפע של חפצי יוקרה העשויים מברונזה, כסף וזהב. פרופ' יוסי גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, שהוביל את החפירה יחד עם פרופ' מייקל היזל מהאוניברסיטה האדוונטיסטית הדרומית שבארצות הברית, מתאר את התגלית: "חפירת המקדש הזה היא אירוע מרגש במיוחד, שכן מקדש כנעני כזה נחפר בארץ פעם בשלושים או ארבעים שנה. אין ספק שגם הממצאים שהתגלו בו הם יוצאי דופן בחשיבותם". התגלית פורסמה בכתב העת לארכיאולוגיה "Levant" בחודש שעבר.

לכיש נבנתה כעיר כנענית גדולה ומבוצרת בסביבות 1,800 לפני הספירה בתקופת הברונזה התיכונה. עיר זו נהרסה על ידי המצרים בסביבות שנת 1,550 לפני הספירה ועל חורבותיה קמה עיר חדשה בתקופת הברונזה המאוחרת. לכיש הייתה אחת הערים הכנעניות החשובות בארץ ישראל, ואנשיה שלטו על חלקים גדולים בשפלת יהודה, והיא מוזכרת במקורות מצריים שונים. העיר הזאת עברה שני חורבנות - אחד בסביבות 1200 לפני הספירה והחורבן הסופי בסביבות שנת 1150 לפני הספירה, ממנו לא הצליחה להשתקם. עוצמתה וכוחה אפשרו לה להיות אחת הערים הכנעניות הבודדות ששרדו אל תוך המאה ה-12 לפני הספירה. התנ"ך מכיר את לכיש כאחת הערים הכנעניות שכבש יהושע: "וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה" (יהושע, י', ל"ב).

לחוקרים לא ברור מי החריב את שתי הערים בנות תקופת הברונזה המאוחרת שנבנו בלכיש, אחת על גבי השנייה. "אולי המצרים ששלטו אז בארץ, אולי מלחמה עם עיר כנענית אחרת, אולי בני ישראל כפי שכתוב בתנ"ך, ואולי הפלישתים שהשתלטו על דרום מישור החוף וחלקים מהשפלה באותה התקופה", טוען פרופ' גרפינקל ומוסיף כי "המקדש שהתגלה מציג תמונה יפה על התפוררות וחורבן התרבות הכנענית לאחר מאות שנים של פריחה כלכלית ותרבותית".

במאמר המדעי צוין כי במקדש נמצאה כתובת כנענית בת שלוש שורות, שנחרטה על כלי חרס לפני הצריפה ממנה שרדו תשע אותיות, כשבשורה האמצעית ניתן לזהות את המילה "ספר", שלטענת פרופ' גרפינקל "יכול להיות שפרושה מכתב או סופר". הפעם האחרונה שבה נתגלתה כתובת כנענית הייתה לפני כ-40 שנה. הכתובת זוהתה לפני כחמש שנים אך אז לא ידעו להעריך את החשיבות של מקום הימצאה. "לכתובת חשיבות מיוחדת מאוד לתולדות התפתחות כתב האל"ף-בי"ת, כי מופיעה כאן האות סמ"ך הקדומה ביותר בעולם. היא הופיעה לראשונה בכתובת הכנענית של לכיש ותאריכה הוא כ-1150 לפני הספירה. כלומר במשך 650 שנה של הכתב הכנעני לפני כן, לא השתמשו באות סמ"ך. הכתובות בדרך כלל קצרות מאוד כוללות אותיות ספורות בלבד. בכתובות קודמות נמצאו המילים בשלשת, מתן, שי בעלת, רב נקבים, בעל. יש לציין כי בניגוד לפרסומים מהעבר, לא מדובר בעדות הראשונה לאות S", מציין פרופ' גרפינקל.   

מבנה המקדש כלל בחזיתו שני עמודים וככל הנראה גם שני מגדלים. בחלק הפנימי נמצא אולם גדול, בתוכו ניצבו ארבעה עמודים תומכים, וכן מעגל של אבנים ובתוכו מצבות נפולות. מצבות אלו הן אבנים צרות וארוכות שעמדו במקור על צידן הצר, ושימשו כמוקד של פעילות פולחנית במקדש. תוכנית המקדש כוללת מאפיינים מסוימים המוכרים מ"מקדשי המגדל", המקדשים הכנעניים הגדולים שמוכרים באתרים כגון שכם, מגידו וחצור. בשונה ממקדשים מונומנטליים הללו, המקדש בלכיש הינו קטן יותר וכולל בנוסף על האולם המרכזי גם חדרים צדדיים, דבר המוכר במקדשים כנעניים קטנים כמו גם ממקדשים מאוחרים יותר, בתקופת המלוכה, כגון מקדש שלמה ומקדש שנחפר בשנים האחרונות במוצא.

אחד הממצאים המשמעותיים שהתגלו במקדש הכנעני בלכיש היה שלוש קדרות ברונזה גדולות ממדים. קדרות אלו הינן נדירות ביותר ועד כה נמצאו באתרים אחרים בארץ וסביבתה רק שתי קדרות דומות ושברים בודדים. על פי החוקרים, הקדרות הללו הוטמנו מתחת לרצפת המבנה בעת בנייתו, כמנחות יסוד. קדרה אחת הוטמנה בצדו המזרחי, ושתי קדרות גדולות הוטמנו זו על גבי זו בצדו המערבי. מטמון נוסף שנמצא במקדש כולל תכשיטים וכלי נשק שכללו ראש חץ, פגיון וראש גרזן שעוטר בדמות ציפור.

החוקרים הצליחו למצוא במבנה הקדוש, שנחרב בשריפה עזה, שתי צלמיות מטיפוס "האל המכה" עשויות ברונזה ומצופות כסף. צלמיות מטיפוס זה, המוכרות מאתרים נוספים, זוהו לרוב במחקר כייצוג של האלים הכנעניים בעל או רשף, והן מציגות את האל כשהוא עומד ומניף את ידו הימנית הנושאת נשק. הצלמיות נמצאו בסמוך לכניסה לקודש הקודשים של המקדש, לצד לקיר האחורי של האולם הראשי. במקדש הכנעני התגלו גם חלקי תליון כסף עליו נחרטה דמות של אלת פריון עירומה, המחזיקה בכל יד פרח לוטוס. דמויות אלים אלו ודאי ייצגו את האלוהיות אותן עבדו תושבי העיר והכפרים שהיו בסביבתה במקדש זה.

במקדש התגלו גם שתי קמעות מצריות בצורת חיפושית, הידועות בשם 'חרפושיות'. בנוסף, נמצאו כמה שברים של בקבוק קטן שהיה עשוי מברונזה, מצופה זהב, עליו נחרט שמו של רעמסס השני, שנחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים. כן נמצאו במקדש גם: עשרות חרוזים שחלקם נעשו מזהב, עגילי כסף וזהב, צמיד מחוט זהב מעוגל, רדידי זהב דקים שציפו כנראה פסל אל וטבעת פאיאנס שעוטרה בדמות האלה המצרית חתחור. בחצר שמחוץ למבנה נמצא שבר של מסכה מחרס, ממנה שרד האף, וכנראה שימשה בטקסים דתיים שהתקיימו במקום.

במקדש גם נמצאו כלי חרס פשוטים, כלי שחיקה גדול ותנור לאפיית לחם. ממצאים אלו, כמו גם הוספה של קירות ומתקנים, מעידים לדעת החוקרים על כך שלפני חורבנה הסופי של לכיש הכנענית, התרכזו בה פליטים מהכפרים שסביבה, ומחוסר מקום הם שוכנו בחלקו הקדמי של המקדש. בשלב המשבר הזה, האזור הפולחני הצטמצם רק לחלק הפנימי של המקדש, בקרבת קודש הקודשים.

לאחר החורבן המוחלט של המקדש והעיר הוטמנו בין חורבות המקדש נר חרס בין שתי קערות. מטמונים מסוג זה, המכונים "מטמוני קערה ונר" מוכרים באתרים כנעניים אחרים כמנחות שהוטמנו ביסודות של מבנים. הטמנה זו, לאחר החורבן, מעידה לדעת החוקרים על הפעילות הפולחנית האחרונה שנעשה בהקשר למקדש. זאת אולי על ידי ניצולים מהחורבן שזכרו את המקדש ובאו להעניק לו כבוד אחרון, ואולי אף ביטאו באופן סמלי את התקווה שלהם שהמקדש ישוקם בעתיד.

החפירה בתל לכיש, שהוא גן לאומי, התבצעה בתיאום עם רשות הטבע והגנים. על מנת לשמור על המקדש בוצעו בו עבודות שימור והוא כוסה בשכבת עפר עבה. לפיכך אין אפשרות כעת לראות את המקדש ופריטיו בשטח. עבודת החפירה ולימוד הממצאים כללה עבודת צוות נרחבת של ארכיאולוגים וחוקרים, ביניהם איתמר וייסביין, איגור קריימרמן, ברוך ברנדל, הדס משגב ובנימין זאס. ראוי לציין כי הפולחן הכנעני מוצג באור שלילי מספר פעמים במסורת המקראית, למשל בספר דברים פרק י"ב פסוק ג', מצווה על בני ישראל: "וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא".

לאתר המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית

מקדש כנעני

יוסי גרפינקל

המכון לארכיאולוגיה

נגיפי הקורונה הראשונים התגלו בשנות ה- 30 של המאה העשרים, הם נקראו קורונה בגלל צורתם המזכירה כתר. נכון להיום מוכרים ארבעה סוגים של קורונה - אלפא, בטא, גמא ודלתא, כאשר רק שני הראשונים ידועים ביכולתם להדביק אנשים. נגיפי קורונה אחראיים על 10-30 אחוז ממקרי הצינון, והם הנפוצים ביותר אחרי נגיפים מסוג ריינווירוסים. נגיפים אלה, בדומה לנגיף השפעת, הם עונתיים, ומועברים בד"כ בחורף. הם גורמים בד"כ לדלקות של מערכת הנשימה העליונה.

נגיפי הקורונה הם נגיפי RNA חד-גדילי. גודל הגנום שלהם הוא כ-32,000 בסיסים, הגנום הגדול ביותר בין כל נגיפי ה-RNA. לנגיפים אלה מנגנון שכפול דו-שלבי מתוחכם ומסובך. ההבדל בין הזנים השונים של הנגיף נמצא גם בחלבון ה-S שלו, אשר נמצא על גבי המעטפת החלבונית, וגורם לקישור לקולטנים שונים על פני תאים במערכת הנשימה ועל ידי כך להדבקה של תאים שונים.

עד לשני העשורים האחרונים, לא נמצאו נגיפי קורונה הגורמים למחלות מסכנות חיים. בשנת 2002 התפרץ נגיף הסארס, נגיף ממשפחת הקורונה שזוהה בפעם הראשונה וגרם לתסמונת נשימתית חמורה. נגיף זה גרם לתמותה של כ-10% מהנדבקים אך ההדבקה נבלמה מהר מאוד, ובסארס חלו רק 8000 אנשים לפני שהמחלה נעלמה לאחר כשבעה חודשים מהזמן שבו הופיעה. בשנת 2012 הופיעה מחלה חדשה בערב הסעודית, שגם היא נגרמה מנגיף מסוג קורונה - מרס, מחלה זו היתה קטלנית עוד יותר (תמותה של כ-30% מהחולים), וגם היא נבלמה מיד אחרי ההתפרצות.

הנגיף האחרון שהתגלה הוא הנגיף הגורם בימים אלה למגיפה שמקורה בסין, והוא נגיף הקורונה 2019 (או בשמו הרשמי 'קוביד 19', כפי שנקבע על ידי ארגון הבריאות העולמי). מקרים ראשונים של המחלה התגלו בעיר ווהאן במחוז חוביי שבסין במהלך דצמבר 2019, והם אובחנו על ידי הצוות הרפואי כסארס. לאחר שהנגיף בודד ורוצף בידי הרשויות הסיניות, הוא זוהה כזן חדש של נגיף קורונה. ההערכה היא שהנגיף עבר מבעלי חיים בשוק הגדול בווהאן לבני אדם, ורכש יכולות מעבר מאדם לאדם. מקרים ראשונים של העברה מאדם לאדם אומתו בינואר 2020.

שמועות רבות מסתובבות לגבי יכולות ההדבקה של הנגיף, דרכי ההדבקה שלו, ויכולת השרידות שלו באויר ועל משטחים שונים. ישנן גם שמועות על כמות הנדבקים, החולים והמתים מהמחלה. שמועות אלה נובעות מחוסר אמון בממשל הסיני ובאמיתות העובדות המגיעות משם. האמת היא שרב הנסתר על הגלוי, וכרגע אין לנו מספיק מידע מהימן על הנגיף. במכוני מחקר ברחבי העולם נעשים מאמצים בראש ובראשונה לפתח חיסון לנגיף זה, למקרה שלא יצליחו להתגבר על המגיפה. בנוסף, יצאו לאחרונה קולות קוראים למימון מחקרים שיעזרו להבנה, דיאגנוסטיקה ודרכי התמודדות עם התפשטות של הנגיף.

ובכל זאת, מה אנחנו כן יודעים (המידע מארגון הבריאות העולמי ומהמרכז לבקרה ומניעת מחלות בארה"ב)? ההדבקה מתרחשת כנראה במגע קרוב (עד מטר וחצי-שניים) עם אדם נשא, דרך טיפות זעירות מדרכי הנשימה שלו המתפזרות לאחר עיטוש או שיעול. טיפות אלה יכולות להגיע לפה ולאף של אנשים קרובים, או להישאף לריאות. דרך העברה זו נפוצה בנגיפים אחרים מסוג קורונה וגם בשפעת. בדרך כלל אנשים מדבקים ביותר כשהם בשיאה של המחלה (שיאם של הסימפטומים). לא ידוע מה פרק הזמן שהנגיף שורד על משטחים, אך סביר להניח שלא הרבה זמן.

הסימפטומים של המחלה כוללים חום, שיעול וקשיים בנשימה.

ויש גם כמה מיתוסים לא נכונים:

1. אין אפשרות לקחת אנטיביוטיקה לאחר ההדבקה וגם לא למניעת ההדבקה. בכלל, אנטיביוטיקה אינה פועלת על נגיפים.

2. חיסון נגד דלקת ריאות לא יעזור במניעת הדבקה.

3. אין בעיה בקבלת חבילות מסין - נגיפי הקורנה אינם שורדים כל כך הרבה זמן על משטחי נייר ובד.

אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים ברשתות החברתיות, חפשו מקורות מהימנים.

נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין אין מקרים מאומתים של קורונה בארץ. ישנה אזהרת מסע חמורה ממשרד החוץ לסין, וכן אזהרה ממשרד הבריאות לא לטוס לתאילנד, יפן, סינגפור, הונג קונג, מקאו ודרום קוריאה.

כדי להמנע מהדבקה, ההמלצה הגורפת היא לשמור כמה שיותר על היגיינה ולהקפיד על שטיפת ידיים מרובה.