מחקר

ד"ר חביב. צילום: משה וולקוביץ

חוקרים מהאוניברסיטה העברית פיתחו שיטה חדשה לאבחון קורונה שהיא זולה ומהירה פי 4-10 מהבדיקה הנפוצה היום

26 אפריל, 2020

מתחילת חודש מרץ, נרתמו חוקרי האוניברסיטה והסטודנטים לתגבור מערך הבדיקות הקליניות של בית החולים הדסה בראשות פרופ׳ דנה וולף. כתוצאה משיתוף פעולה פורה זה, בוצעו עד היום  כ-20 אלף בדיקות קורונה בשטחי בית החולים והאוניברסיטה.

האוניברסיטה העברית, שהייתה המוסד האקדמי הראשון בישראל שהחל בביצוע בדיקות קורונה בשיתוף עם מרכז קליני, ממשיכה בתהליך המחקר וכעת פורצת דרך בכל הקשור לדרך ביצוע הבדיקה. זול יותר, מהיר יותר וללא תלות בגורמים מסחריים בעולם.

ראה גם: מחקר
img

בחפירות מטעם חוקרי האוני' העברית נחשף מקדש כנעני בגן הלאומי תל לכיש ובו תגליות מפתיעות

18 פברואר, 2020

במתחם נמצאו, בין היתר, צלמיות של אלים כנעניים, בקבוק עם חריטת שמו של רעמסס השני וחריטה על כלי חרס של האות סמ"ך, שלטענת החוקרים היא הקדומה ביותר בעולם. פרופ' יוסי גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה באוני' העברית, ממובילי החפירה: "ממצאים יוצאי דופן בחשיבותם"

קרא עוד

בחפירות שנערכו לאחרונה בהובלת חוקרים מהאוניברסיטה העברית בגן הלאומי תל לכיש נחשף מקדש כנעני המתוארך למאה ה-12 לפני הספירה, ובו התגלו חפצי פולחן וחפצי יוקרה רבים ומיוחדים. חשיפת מקדש כנעני הוא אירוע נדיר בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ובודדים כאלו נמצאו עד היום. המקדש תורם להבנת מנהגי הפולחן הכנעני שכללו מצבות, פסלי אלים ושפע של חפצי יוקרה העשויים מברונזה, כסף וזהב. פרופ' יוסי גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, שהוביל את החפירה יחד עם פרופ' מייקל היזל מהאוניברסיטה האדוונטיסטית הדרומית שבארצות הברית, מתאר את התגלית: "חפירת המקדש הזה היא אירוע מרגש במיוחד, שכן מקדש כנעני כזה נחפר בארץ פעם בשלושים או ארבעים שנה. אין ספק שגם הממצאים שהתגלו בו הם יוצאי דופן בחשיבותם". התגלית פורסמה בכתב העת לארכיאולוגיה "Levant" בחודש שעבר.

לכיש נבנתה כעיר כנענית גדולה ומבוצרת בסביבות 1,800 לפני הספירה בתקופת הברונזה התיכונה. עיר זו נהרסה על ידי המצרים בסביבות שנת 1,550 לפני הספירה ועל חורבותיה קמה עיר חדשה בתקופת הברונזה המאוחרת. לכיש הייתה אחת הערים הכנעניות החשובות בארץ ישראל, ואנשיה שלטו על חלקים גדולים בשפלת יהודה, והיא מוזכרת במקורות מצריים שונים. העיר הזאת עברה שני חורבנות - אחד בסביבות 1200 לפני הספירה והחורבן הסופי בסביבות שנת 1150 לפני הספירה, ממנו לא הצליחה להשתקם. עוצמתה וכוחה אפשרו לה להיות אחת הערים הכנעניות הבודדות ששרדו אל תוך המאה ה-12 לפני הספירה. התנ"ך מכיר את לכיש כאחת הערים הכנעניות שכבש יהושע: "וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה" (יהושע, י', ל"ב).

לחוקרים לא ברור מי החריב את שתי הערים בנות תקופת הברונזה המאוחרת שנבנו בלכיש, אחת על גבי השנייה. "אולי המצרים ששלטו אז בארץ, אולי מלחמה עם עיר כנענית אחרת, אולי בני ישראל כפי שכתוב בתנ"ך, ואולי הפלישתים שהשתלטו על דרום מישור החוף וחלקים מהשפלה באותה התקופה", טוען פרופ' גרפינקל ומוסיף כי "המקדש שהתגלה מציג תמונה יפה על התפוררות וחורבן התרבות הכנענית לאחר מאות שנים של פריחה כלכלית ותרבותית".

במאמר המדעי צוין כי במקדש נמצאה כתובת כנענית בת שלוש שורות, שנחרטה על כלי חרס לפני הצריפה ממנה שרדו תשע אותיות, כשבשורה האמצעית ניתן לזהות את המילה "ספר", שלטענת פרופ' גרפינקל "יכול להיות שפרושה מכתב או סופר". הפעם האחרונה שבה נתגלתה כתובת כנענית הייתה לפני כ-40 שנה. הכתובת זוהתה לפני כחמש שנים אך אז לא ידעו להעריך את החשיבות של מקום הימצאה. "לכתובת חשיבות מיוחדת מאוד לתולדות התפתחות כתב האל"ף-בי"ת, כי מופיעה כאן האות סמ"ך הקדומה ביותר בעולם. היא הופיעה לראשונה בכתובת הכנענית של לכיש ותאריכה הוא כ-1150 לפני הספירה. כלומר במשך 650 שנה של הכתב הכנעני לפני כן, לא השתמשו באות סמ"ך. הכתובות בדרך כלל קצרות מאוד כוללות אותיות ספורות בלבד. בכתובות קודמות נמצאו המילים בשלשת, מתן, שי בעלת, רב נקבים, בעל. יש לציין כי בניגוד לפרסומים מהעבר, לא מדובר בעדות הראשונה לאות S", מציין פרופ' גרפינקל.   

מבנה המקדש כלל בחזיתו שני עמודים וככל הנראה גם שני מגדלים. בחלק הפנימי נמצא אולם גדול, בתוכו ניצבו ארבעה עמודים תומכים, וכן מעגל של אבנים ובתוכו מצבות נפולות. מצבות אלו הן אבנים צרות וארוכות שעמדו במקור על צידן הצר, ושימשו כמוקד של פעילות פולחנית במקדש. תוכנית המקדש כוללת מאפיינים מסוימים המוכרים מ"מקדשי המגדל", המקדשים הכנעניים הגדולים שמוכרים באתרים כגון שכם, מגידו וחצור. בשונה ממקדשים מונומנטליים הללו, המקדש בלכיש הינו קטן יותר וכולל בנוסף על האולם המרכזי גם חדרים צדדיים, דבר המוכר במקדשים כנעניים קטנים כמו גם ממקדשים מאוחרים יותר, בתקופת המלוכה, כגון מקדש שלמה ומקדש שנחפר בשנים האחרונות במוצא.

אחד הממצאים המשמעותיים שהתגלו במקדש הכנעני בלכיש היה שלוש קדרות ברונזה גדולות ממדים. קדרות אלו הינן נדירות ביותר ועד כה נמצאו באתרים אחרים בארץ וסביבתה רק שתי קדרות דומות ושברים בודדים. על פי החוקרים, הקדרות הללו הוטמנו מתחת לרצפת המבנה בעת בנייתו, כמנחות יסוד. קדרה אחת הוטמנה בצדו המזרחי, ושתי קדרות גדולות הוטמנו זו על גבי זו בצדו המערבי. מטמון נוסף שנמצא במקדש כולל תכשיטים וכלי נשק שכללו ראש חץ, פגיון וראש גרזן שעוטר בדמות ציפור.

החוקרים הצליחו למצוא במבנה הקדוש, שנחרב בשריפה עזה, שתי צלמיות מטיפוס "האל המכה" עשויות ברונזה ומצופות כסף. צלמיות מטיפוס זה, המוכרות מאתרים נוספים, זוהו לרוב במחקר כייצוג של האלים הכנעניים בעל או רשף, והן מציגות את האל כשהוא עומד ומניף את ידו הימנית הנושאת נשק. הצלמיות נמצאו בסמוך לכניסה לקודש הקודשים של המקדש, לצד לקיר האחורי של האולם הראשי. במקדש הכנעני התגלו גם חלקי תליון כסף עליו נחרטה דמות של אלת פריון עירומה, המחזיקה בכל יד פרח לוטוס. דמויות אלים אלו ודאי ייצגו את האלוהיות אותן עבדו תושבי העיר והכפרים שהיו בסביבתה במקדש זה.

במקדש התגלו גם שתי קמעות מצריות בצורת חיפושית, הידועות בשם 'חרפושיות'. בנוסף, נמצאו כמה שברים של בקבוק קטן שהיה עשוי מברונזה, מצופה זהב, עליו נחרט שמו של רעמסס השני, שנחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים. כן נמצאו במקדש גם: עשרות חרוזים שחלקם נעשו מזהב, עגילי כסף וזהב, צמיד מחוט זהב מעוגל, רדידי זהב דקים שציפו כנראה פסל אל וטבעת פאיאנס שעוטרה בדמות האלה המצרית חתחור. בחצר שמחוץ למבנה נמצא שבר של מסכה מחרס, ממנה שרד האף, וכנראה שימשה בטקסים דתיים שהתקיימו במקום.

במקדש גם נמצאו כלי חרס פשוטים, כלי שחיקה גדול ותנור לאפיית לחם. ממצאים אלו, כמו גם הוספה של קירות ומתקנים, מעידים לדעת החוקרים על כך שלפני חורבנה הסופי של לכיש הכנענית, התרכזו בה פליטים מהכפרים שסביבה, ומחוסר מקום הם שוכנו בחלקו הקדמי של המקדש. בשלב המשבר הזה, האזור הפולחני הצטמצם רק לחלק הפנימי של המקדש, בקרבת קודש הקודשים.

לאחר החורבן המוחלט של המקדש והעיר הוטמנו בין חורבות המקדש נר חרס בין שתי קערות. מטמונים מסוג זה, המכונים "מטמוני קערה ונר" מוכרים באתרים כנעניים אחרים כמנחות שהוטמנו ביסודות של מבנים. הטמנה זו, לאחר החורבן, מעידה לדעת החוקרים על הפעילות הפולחנית האחרונה שנעשה בהקשר למקדש. זאת אולי על ידי ניצולים מהחורבן שזכרו את המקדש ובאו להעניק לו כבוד אחרון, ואולי אף ביטאו באופן סמלי את התקווה שלהם שהמקדש ישוקם בעתיד.

החפירה בתל לכיש, שהוא גן לאומי, התבצעה בתיאום עם רשות הטבע והגנים. על מנת לשמור על המקדש בוצעו בו עבודות שימור והוא כוסה בשכבת עפר עבה. לפיכך אין אפשרות כעת לראות את המקדש ופריטיו בשטח. עבודת החפירה ולימוד הממצאים כללה עבודת צוות נרחבת של ארכיאולוגים וחוקרים, ביניהם איתמר וייסביין, איגור קריימרמן, ברוך ברנדל, הדס משגב ובנימין זאס. ראוי לציין כי הפולחן הכנעני מוצג באור שלילי מספר פעמים במסורת המקראית, למשל בספר דברים פרק י"ב פסוק ג', מצווה על בני ישראל: "וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא".

לאתר המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית

 

 

מקדש כנעני

יוסי גרפינקל

המכון לארכיאולוגיה

 

קראו פחות
ראה גם: מחקר
img

למה אנטיביוטיקה לא תסייע לנדבקים והאם מותר לקבל חבילות מסין? כל מה שכדאי לדעת על נגיף הקרונה

12 פברואר, 2020

ד"ר יפעת אליעזר מהמחלקה לגנטיקה באוניברסיטה העברית על הנגיף קוביד 19

קרא עוד

 

נגיפי הקורונה הראשונים התגלו בשנות ה- 30 של המאה העשרים, הם נקראו קורונה בגלל צורתם המזכירה כתר. נכון להיום מוכרים ארבעה סוגים של קורונה - אלפא, בטא, גמא ודלתא, כאשר רק שני הראשונים ידועים ביכולתם להדביק אנשים. נגיפי קורונה אחראיים על 10-30 אחוז ממקרי הצינון, והם הנפוצים ביותר אחרי נגיפים מסוג ריינווירוסים. נגיפים אלה, בדומה לנגיף השפעת, הם עונתיים, ומועברים בד"כ בחורף. הם גורמים בד"כ לדלקות של מערכת הנשימה העליונה.

נגיפי הקורונה הם נגיפי RNA חד-גדילי. גודל הגנום שלהם הוא כ-32,000 בסיסים, הגנום הגדול ביותר בין כל נגיפי ה-RNA. לנגיפים אלה מנגנון שכפול דו-שלבי מתוחכם ומסובך. ההבדל בין הזנים השונים של הנגיף נמצא גם בחלבון ה-S שלו, אשר נמצא על גבי המעטפת החלבונית, וגורם לקישור לקולטנים שונים על פני תאים במערכת הנשימה ועל ידי כך להדבקה של תאים שונים.

עד לשני העשורים האחרונים, לא נמצאו נגיפי קורונה הגורמים למחלות מסכנות חיים. בשנת 2002 התפרץ נגיף הסארס, נגיף ממשפחת הקורונה שזוהה בפעם הראשונה וגרם לתסמונת נשימתית חמורה. נגיף זה גרם לתמותה של כ-10% מהנדבקים אך ההדבקה נבלמה מהר מאוד, ובסארס חלו רק 8000 אנשים לפני שהמחלה נעלמה לאחר כשבעה חודשים מהזמן שבו הופיעה. בשנת 2012 הופיעה מחלה חדשה בערב הסעודית, שגם היא נגרמה מנגיף מסוג קורונה - מרס, מחלה זו היתה קטלנית עוד יותר (תמותה של כ-30% מהחולים), וגם היא נבלמה מיד אחרי ההתפרצות.

הנגיף האחרון שהתגלה הוא הנגיף הגורם בימים אלה למגיפה שמקורה בסין, והוא נגיף הקורונה 2019 (או בשמו הרשמי 'קוביד 19', כפי שנקבע על ידי ארגון הבריאות העולמי). מקרים ראשונים של המחלה התגלו בעיר ווהאן במחוז חוביי שבסין במהלך דצמבר 2019, והם אובחנו על ידי הצוות הרפואי כסארס. לאחר שהנגיף בודד ורוצף בידי הרשויות הסיניות, הוא זוהה כזן חדש של נגיף קורונה. ההערכה היא שהנגיף עבר מבעלי חיים בשוק הגדול בווהאן לבני אדם, ורכש יכולות מעבר מאדם לאדם. מקרים ראשונים של העברה מאדם לאדם אומתו בינואר 2020.

שמועות רבות מסתובבות לגבי יכולות ההדבקה של הנגיף, דרכי ההדבקה שלו, ויכולת השרידות שלו באויר ועל משטחים שונים. ישנן גם שמועות על כמות הנדבקים, החולים והמתים מהמחלה. שמועות אלה נובעות מחוסר אמון בממשל הסיני ובאמיתות העובדות המגיעות משם. האמת היא שרב הנסתר על הגלוי, וכרגע אין לנו מספיק מידע מהימן על הנגיף. במכוני מחקר ברחבי העולם נעשים מאמצים בראש ובראשונה לפתח חיסון לנגיף זה, למקרה שלא יצליחו להתגבר על המגיפה. בנוסף, יצאו לאחרונה קולות קוראים למימון מחקרים שיעזרו להבנה, דיאגנוסטיקה ודרכי התמודדות עם התפשטות של הנגיף.

ובכל זאת, מה אנחנו כן יודעים (המידע מארגון הבריאות העולמי ומהמרכז לבקרה ומניעת מחלות בארה"ב)? ההדבקה מתרחשת כנראה במגע קרוב (עד מטר וחצי-שניים) עם אדם נשא, דרך טיפות זעירות מדרכי הנשימה שלו המתפזרות לאחר עיטוש או שיעול. טיפות אלה יכולות להגיע לפה ולאף של אנשים קרובים, או להישאף לריאות. דרך העברה זו נפוצה בנגיפים אחרים מסוג קורונה וגם בשפעת. בדרך כלל אנשים מדבקים ביותר כשהם בשיאה של המחלה (שיאם של הסימפטומים). לא ידוע מה פרק הזמן שהנגיף שורד על משטחים, אך סביר להניח שלא הרבה זמן.

הסימפטומים של המחלה כוללים חום, שיעול וקשיים בנשימה.

 

ויש גם כמה מיתוסים לא נכונים:

1. אין אפשרות לקחת אנטיביוטיקה לאחר ההדבקה וגם לא למניעת ההדבקה. בכלל, אנטיביוטיקה אינה פועלת על נגיפים.

2. חיסון נגד דלקת ריאות לא יעזור במניעת הדבקה.

3. אין בעיה בקבלת חבילות מסין - נגיפי הקורנה אינם שורדים כל כך הרבה זמן על משטחי נייר ובד.

אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים ברשתות החברתיות, חפשו מקורות מהימנים.

נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין אין מקרים מאומתים של קורונה בארץ. ישנה אזהרת מסע חמורה ממשרד החוץ לסין, וכן אזהרה ממשרד הבריאות לא לטוס לתאילנד, יפן, סינגפור, הונג קונג, מקאו ודרום קוריאה.

כדי להמנע מהדבקה, ההמלצה הגורפת היא לשמור כמה שיותר על היגיינה ולהקפיד על שטיפת ידיים מרובה.

קראו פחות
ראה גם: מחקר
דר מגי לוי

פתרון ירוק לעובש האפור: חוקרים הצליחו לפגוע במשאבה ייחודית בפטרייה הגורמת למחלת העובש האפור בגידולים חקלאיים רבים ובכך לנטרל את פעילותה

5 פברואר, 2020

קרא עוד

ד"ר מגי לוי, חוקרת במחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה באוניברסיטה העברית: "יכולת הדברה ממוקדת ויעילה כזו של הפטרייה תוביל לעליה ביבול בנוסף לירידה בשימוש של חומרי ההדברה רעילים וזאת לטובת הסביבה, החקלאים והצרכנים"

קבוצת מחקר בהובלת ד"ר מגי לוי מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, הצליחה לגלות ולפגוע במנגנון נטרול הרעלים של הפטרייה Botrytis cinerea, אחת הפטריות המזיקות והנפוצות ביותר, הידועה בגרימת עובש אפור על גידולים חקלאיים רבים. המחקר פורסם במגזין הנחשב Nature Communications.

 

ד"ר לוי: "מזה מספר שנים אנו מנסים לפענח את יחסי הגומלין בין צמחים לפטרייה  Botrytis cinerea  על מנת למצוא דרכים להדברתה. צמחים ופתוגנים (מעוררי מחלות) נמצאים במרוץ חימוש מתמיד בניהם, פתוגנים משכללים כל הזמן את יכולתם לתקוף צמחים ומן העבר השני צמחים משכללים את יכולותיהם להגן על עצמם מפגיעתם. אחד ממנגנוני ההגנה של הצמח הם הצטברות של חומרים רעילים והפתוגנים מצדם מפתחים מנגנונים להתגבר על חומרים רעילים אלו".

 

הפטרייה הגורמת למחלת העובש האפור תוקפת מגוון רחב של גידולים, דוגמת עגבניות, מלפפונים ותותי שדה, תוך התגברות על החומרים הרעילים שהם מייצרים. לאחרונה, גילתה קבוצת המחקר של ד"ר לוי משאבה חד-כיוונית ייחודית בפטרייה הזו אשר מופעלת במהלך תקיפת הצמח ומסייעת לה להוציא מגופה חומרי צמח רעילים. המשאבה שנמצאה מוציאה את החומרים הרעלים מתוך גוף הפטרייה החוצה, מורידה את ריכוז החומרים בתוכה ועוזרת לה לחמוק מרעילותם וליכולתה לפגוע בצמח.

בהמשך המחקר, נמצא כי פגיעה במשאבה זו מחבלת ביכולת של הפטרייה להוציא את החומרים הרעילים מגופה ובכך פוחתת כמעט לחלוטין יכולתה לתקוף את הצמח. ד"ר לוי: "לאחר שמצאנו כי כך הפטרייה מתמודדת עם החומרים הרעילים אנו מנסים עכשיו למצוא דרכים ממוקדות ויעילות ככל האפשר לפגוע במשאבות הללו ועל ידי כך נוכל למקסם את יכולתו של הצמח להגן על עצמו ולהפחית מחלות בצמחים".

 

"אוכלוסיית העולם הולכת וגדלה וישנו צורך מתמשך לספק מזון לכולם. מחלות צמחים גורמות לנזק גדול ולהקטנת יבולים ברחבי העולם ביותר מ-30%." הוסיפה ד"ר לוי "אנחנו כמדענים מחפשים דרכים ידידותיות להפחתת מחלות והגדלת היבולים. יכולת הדברה ממוקדת ויעילה כזו תוביל לעליה ביבול כמו גם לירידה בשימוש של חומרי ההדברה רעילים וזאת לטובת הסביבה, החקלאים והצרכנים". 

 

 

 

לעיון במחקר: https://www.nature.com/articles/s41467-019-10860-3

 

 

 

 

קראו פחות
ראה גם: מחקר
ד"ר שירלי הרשקו

סטודנטים בעלי הפרעת קשב וריכוז קונים בעיקר מזונות לא בריאים – פרסום נכון ישנה את התנהגותם התזונתית

5 פברואר, 2020

מחקר שבוצע ע"י חוקרים מהאוני' העברית ומאוני' סאות'המפטון, מצא כי פרסום מזון בריא לסטודנטים בעלי הפרעת ADHD ישפיע לטובה ועל הרגלי צריכת המזון שלהם. מובילת המחקר, ד"ר שירלי הרשקו: "לתוצאות המחקר חשיבות רבה בבניית תוכנית מניעה"

קרא עוד

מחקר בינלאומי שבוצע לאחרונה באחת מקפיטריות האוניברסיטה העברית ובחן את העדפות המזון של סטודנטים, חשף ממצאים מדאיגים על הרגלי תזונת סטודנטים רבים שסובלים כיום מהפרעת קשב וריכוז, ומציג דרך לתיקון המצב. המחקר פורסם בכתב העת "Journal of Attention Disorders" ונוהל על ידי ד"ר שירלי הרשקו, מומחית ללקויות למידה ומנהלת המרכז לאבחון ותמיכה בסטודנט בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה שבאוניברסיטה העברית, בשיתוף עם חוקרים נוספים מהאוניברסיטה - ד"ר יהודה פולק מהחוג לחינוך, פרופ' עדינה מאיר מבית הספר לריפוי בעיסוק, ד"ר אנה ארוניס ופרופ' איל ארט מהפקולטה לחקלאות; יחד עם פרופ' סמואל קורטז מאוניברסיטת סאות'המפטון שבאנגליה.

במחקר לקחו חלק 203 סטודנטים מהאוניברסיטה העברית שסעדו באופן קבוע באחת הקפיטריות בקמפוס ברחובות. הם נשאלו מה הם אכלו מדי יום במשך שמונה ימים, וכן נתבקשו לציין אם הם סובלים מהפרעת קשב וריכוז (ADHD). 85 מהם ציינו שהם סובלים מההפרעה. ממצאי המחקר הראו כי רוב מי שציין שהוא סובל מהפרעה זו קנה מזונות פחות בריאים, כאשר תוצאות הפוכות נמצאו אצל קבוצת סטודנטים ללא הפרעת קשב וריכוז (73% מבעלי הפרעת קשב וריכוז בחרו במזון הפחות בריא, לעומת 25% בלבד בקבוצת הביקורת).

בשלב הבא, נבדקה השפעת הפרסום על שתי הקבוצות לאורך זמן, שמנו בסך הכל 427 סטודנטים - 193 מהם בעלי הפרעת קשב וריכוז (45%). במשך שמונה ימים פורסם כריך בריא (ביצה) ובמשך שמונה ימים נוספים פורסם כריך שאינו בריא (גבינת שמנת) בקפיטריה. הפרסום נעשה באמצעות שלט שהוצב במקום נוח לקריאה בקפיטריה ובגובה העיניים, שהבליט את האטרקטיביות של הכריכים. הסטודנטים שנבדקו היו צריכים להשיב איזה מזון הם קנו מהקפיטריה והאם הם סובלים מהפרעת קשב וריכוז.

תוצאות המחקר חשפו כי בעלי הפרעת קשב וריכוז הושפעו בצורה משמעותית מהפרסום ורכשו את הכריכים הבריאים, לעומת הסטודנטים שלא סובלים מהפרעת קשב וריכוז. למעשה, אחוז המזונות הבריאים אותם צרכו בעלי הפרעת קשב וריכוז עלה פי שתיים בימים בהם פורסם הכריך הבריא (בהשוואה לימים שבהם לא פורסם). פרסום מאכלים בריאים, לפיכך, דווקא לבעלי הפרעה שכזו, מגביר אצלם את הרצון לצרוך אותם.

אין מדובר במחקר הראשון של צוות המחקר בראשות ד"ר הרשקו העוסק בתזונת סטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז. מחקר קודם שפורסם ב"Journal of Attention Disorders" בחודש נובמבר 2018 במגזין המדעי "The Journal of Nervous and Mental Disease" בחן מסקנה שהתקבלה במחקרים קודמים, לפיה בעלי הפרעת קשב וריכוז סובלים יותר ממשקל גבוה, כאשר הסיכון עולה עם הגיל. מחקר זה כלל 60 סטודנטים (29 מהם בעלי הפרעת קשב וריכוז) שמילאו שאלון תדירות מזון מקיף על 119 פריטי מזון. עבור כל אחד מהשאלונים דיווחו הנבדקים על תדירות הצריכה התזונתית היומית שלהם באופן מקיף.

לאחר מכן, חולקו המזונות ל'בריאים' ו'לא בריאים' על פי מדריך ארגון הבריאות העולמי (WHO), ונמצא כי סטודנטים עם ובלי הפרעת קשב וריכוז אמנם העדיפו לצרוך כמות דומה של קלוריות ומספר מנות מזון, אך בעלי הפרעת קשב וריכוז העדיפו לאכול יותר פריטים שאינם בריאים ומשמינים כשיחס הפוך נמצא אצל קבוצת הביקורת. על מנת לתקף את הדיווחים לגבי הפריטים הלא בריאים בוצע המחקר הנוכחי, שכאמור הוכיח כי בעלי הפרעת קשב וריכוז קונים בפועל מזונות פחות בריאים.

ד"ר הרשקו ציינה בהקשר זה כי "סטודנטים רבים סובלים מהפרעת קשב וריכוז, אשר פוגעת בתפקוד האקדמי, התעסוקתי, החברתי והבריאותי שלהם. המחקרים האחרונים שערכנו הוכיחו כי הם מתאפיינים בתזונה פחות בריאה, כשדפוסי האכילה שלהם ביומיום מושפעים יותר מאופן ההצגה של המזון. לתוצאות המחקר האחרון חשיבות רבה בבניית תוכנית מניעה והתערבות לבעיית משקל והרגלי התזונה הלא בריאים המאפיינים את בעלי הפרעת הקשב והריכוז".

למאמר המדעי

 

שירלי הרשקו

הפרעת קשב וריכוז

ADHD

Journal of Attention Disorders

קראו פחות
ראה גם: מחקר
האדם הדניסובני

חוקרים מהאוניברסיטה העברית שחזרו את הפרופיל האנטומי של האדם הדניסובני לראשונה בעולם

4 פברואר, 2020

קבוצת החוקרים, בהובלת פרופ' לירן כרמל מהמכון למדעי החיים, הצליחו לספק הצצה ראשונה לאנטומיה של קבוצת האדם שהידע המחקרי עליה מועט.

קרא עוד
כולנו נולדו לתוך עולם בו אנו בני האדם היחידים על פני הפלנטה. אולם, עד לפני כמה עשרות אלפי שנים, חיו כאן קבוצות בני אדם נוספות במקביל אלינו. אחת הידועות שבהן היא הניאנדרתלים, עליהם הצטבר במרוצת השנים ידע רב בזכות שרידיהם הרבים שנמצאו. קבוצת בני אדם אחרת, מסתורית הרבה יותר, נקראת הדניסובנים. אלו בני אדם שחיו בסיביר ובמזרח אסיה, ובעקבות מפגש בין אבות אבותיהם לחלק מאבות אבותינו לפני כ-50,000 שנים, דנ"א דניסובני נמצא עד היום בכמויות קטנות באנשים שחיים באיי האוקינוס השקט, באוסטרליה ובמזרח אסיה.

 

אוסף הממצאים הדניסובניים זעום, ומסתכם בעצם זרת, שלוש שיניים ולסת תחתונה. בשל מספר הממצאים הנמוך, רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לבני אדם אלה, ובעיקר לא היה ידוע כיצד הם נראו.

בעבודה קודמת, פיתחנו שיטה שמאפשרת להבין אילו גנים עבדו בצורה שונה בדניסובנים, בניאנדרתלים ובבני אדם מודרניים. בהתבסס על שיטה זו, פיתחנו במאמר הנוכחי שיטה להבין כיצד ההבדלים בפעולת הגנים משפיעה על האנטומיה. על מנת להראות את יעילות השיטה, הראנו תחילה שהיא משחזרת בדיוק גבוה את האנטומיה של מינים מוכרים כמו הניאנדרתל והשימפנזה. את השיטה הפעלנו לאחר מכן על גנום הדניסובן. כך עלה בידינו לראשונה לבנות פרופיל אנטומי מלא שלו, ולספק הצצה ראשונה לאנטומיה של קבוצה מסתורית זו.

 

במאמר אנחנו מדווחים על 56 תכונות אנטומיות המבדילות את הדניסובנים מאיתנו או מניאנדרתלים. בתכונות רבות הם מזכירים את הניאנדרטלים, בין היתר במצחם המשוך אחורה, פניהם המשוכות קדימה והאגן הגדול שלהם. במקביל, לדניסובנים היו מספר תכונות ייחודיות להם כגון קשת שיניים גדולה מאוד וגולגולת רחבה באופן מיוחד, שמצביעה כנראה על מח גדול במיוחד. תכונות אלו מספקות צוהר ראשון להתאמות השונות של קבוצת אדם זו לסביבתו והן שופכות אור על התהליכים שעיצבו אותנו לעומת קבוצות האדם האחרות שלא שרדו.

 

המחקר בוצע ע"י תלמיד הדוקטורט דוד גוכמן (היום פוסט-דוקטורנט בסטנפורד) בהובלתי (פרופ' לירן כרמל). אני מוביל המחקר, אבל תרמו לו גם שותפים מספרד ומישראל. בין השותפים פרופ' יואל רק מאוניברסיטת ת"א, פרופ' ערן משורר מהאוניברסיטה העברית, ופרופ' תומאס מרקס-בונט מברצלונה. המחקר פורסם במגזין הנחשב cell ואף הופיע בשער.

אילוסטרציה של האדם הדניסובני, כפי ש באה לידי ביטוי במחקר. קרדיט: Cell

 

 

קראו פחות
ראה גם: מחקר
פרופ' נורמן מטאנס

בשורה לחולי הסוכרת: פיתוח פורץ דרך יאפשר בעתיד להפחית את תדירות הזרקות האינסולין להזרקה אחת לכמה ימים במקום מספר פעמים ביום

4 פברואר, 2020

קבוצת חוקרים מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית בהובלתו של פרופ' נורמן מטאנס, הצליחו לייצר אינסולין באופן כימי, שחיי המדף שלו ויציבותו היא פי 4 מאינסולין טבעי

קרא עוד

סוכרת היא אחת המחלות הכרוניות השכיחות ביותר בעולם, ואחוז הלוקים בה עולה בהתמדה מדי שנה. קרוב ל-10% מהאוכלוסייה במדינות מפותחות סובלים ממחלת הסוכרת, ו-8.8% מכל המבוגרים בעולם. במדינות צפון אמריקה, מזרח אסיה, המזרח התיכון וצפון אפריקה, האחוזים אף גבוהים מכך. בישראל האחוזים של חולי הסוכרת נמוכים מעט מהנתונים שצוינו (כ-7% מהאוכלוסייה היהודית וכ-14% מהאוכלוסייה הערבית), אך מגמת העלייה בשכיחות המחלה דומה.

מאז גילוי האינסולין לפני כ-100 שנה, הזרקות אינסולין הפך לטיפול היעיל והנפוץ ביותר במחלת הסוכרת. כיום, האינסולין שנמצא בשימוש תרופתי, מופק בעזרת ביטוי הגן בתוך חיידקים ומתפרק בגוף במהירות גבוהה יחסית ובכך מאבד מיעילותו. חסרון זה מאלץ חולי סוכרת לקבל מנות אינסולין על ידי הזרקות באופן תדיר ולעתים מספר פעמים ביום. האינסולין העמיד ביותר שפותח עד היום ניתן לחולים בהזרקה עצמית פעם ביום.

פיתוח חדש של צוות חוקרים מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית, בראשות פרופ' נורמן מטאנס, מאפשר ייצור כימי ביעילות גבוהה של אינסולין אנושי ומגדיל את יציבותו והשפעתו על האיזון ההורמונלי בגוף האדם, בהשוואה לאינסולין שמופק בדרכים אחרות. בעקבות עמידות ההורמון, ניתן יהיה להפחית את תדירות הזרקת ההורמון לגוף לפעם אחת בכמה ימים, בניגוד למספר הזרקות ביום כפי שקיים כעת. שינוי משמעותי זה עתיד להשפיע על צריכת האינסולין ולשפר את איכות החיים של אנשים חולי סוכרת.

זאת ועוד, עמידות ההורמון הכימי שפותח במעבדתו של פרופ' מטאנס לא תשפיע רק על משך הפירוק שלו בגוף, אלא גם על יכולת השינוע שלו. כיום, האינסולין נשלח למקומות שונים בעולם במתקני קירור מיוחדים, מה שמקשה על ההעברה שלו למדינות מרוחקות ומדינות עולם שלישי. עמידותו של האינסולין החדש תאפשר שינוע פשוט, ללא הוראות אחסון מיוחדות ומתקני קירור, באמצעי תחבורה נורמטיביים יחד עם תרופות נוספות, מבלי לייעד לו משלוחים, מה שיוזיל את מחיר התרופה ויאפשר הנגשה לאוכלסיה מוחלשת. המחקר פורסם במגזין הנחשב Chemistry - A European Journal בסוף חודש אפריל.

 

פרופ' מטאנס: "האנסולין בנוי משתי שרשראות פפטידיות, A ו-B, שמחוברות ביחד בשלושה קשרים דיסולפידים (S-S). השינוי שעשינו היה החלפה של אחד הקשרים הדיסולפידים לקשר דיסילינידי (eSe-S), שהם מאוד דומים. השינוי הקטן הזה גרם לשיפור משמעותי בניצולת קבלת האינסולין, כמו כן שמר על המבנה ופעילות האינסולין, אך העלה את היציבות באופן משמעותי. למעשה, אנלוג האינסולין החדש הינו יציב פי ארבע יותר מאשר האינסולין הטבעי ועמיד יותר לפירוק בגוף, בנוסף לתכונות פיסיקליות משופרות אחרות. אנחנו עובדים עכשיו על אנלוגים חדשים של אנסולין אשר יהיו עוד יותר יציבים מה שעתיד להפחית את תדירות הזרקות האינסולין במקום מספר פעמים ביום לכדי הזרקה אחת לכמה ימים ואפילו זמן ארוך יותר, כמו גם יפתור את בעיית השינוע ויעלה את חיי המדף של אנסולין".

 

קראו פחות
ראה גם: מחקר
פרופ' רון עופרי

מחושך לאור: חוקרים הצליחו לרפא כבשים מעיוורון יום באמצעות ריפוי גנטי

4 פברואר, 2020

קרא עוד
צוות מדענים הכולל רופאים וטרינרים והומניים וחוקרים מתחום מדעי בעלי החיים הצליח לרפא כבשים מעיוורון יום במחקר פורץ דרך, שעשוי להוביל לאותן תוצאות בטיפול דומה בבני אדם

 

מדענים מהאוניברסיטה העברית, בית חולים הדסה ומכון וולקני חקרו בעשור האחרון עדר כבשים הסובל ממחלת עיוורון יום. במהלך המחקר חלה פריצת דרך משמעותית כאשר התגלה כי המחלה בכבשים נגרמת על ידי מוטציה זהה לזו הגורמת למחלה בבני אדם. באמצעות טיפול גנטי הצליח צוות המדענים להחזיר את ראיית היום ל-30 כבשים, והכבשות הוותיקות ביותר ממשיכות לראות למעלה מ-שש שנים לאחר הניתוח.

לטענת החוקרים, פיתוחים אלו יכולים להביא גם לטיפול אפשרי במחלה בקרב בני אדם ועל סמך תוצאות המחקר התקבל לאחרונה אישור ממשרד הבריאות לעריכת ניסויים בבני אדם החולים במחלה, המתוכננים להתחיל עוד השנה. פרופ' רון עופרי מצוות המחקר של האוניברסיטה העברית אומר כי "מה שהחל כחקר מחלה מוזרה בעדר צאן הבשיל תוך כתשע שנים לטיפול בחולים עיוורים. זוהי תחושת סיפוק אדירה".

מחלת עיוורון יום (אכרומטופסיה- (Achromatopsiaהינה מחלה תורשתית וכשמה כן היא - לחולה יש ראיה תקינה בלילה אך במהלך היום עם החשיפה לאור חלה ירידה דרסטית בראייה. מחלה זו, קיימת גם אצל בני אדם אך בנוסף לראיית יום ירודה, בני האדם החולים במחלה סובלים גם מחדות ראייה נמוכה ועיוורון צבעים. צוות המדענים החל בניסויים של ריפוי גנטי בכבשים במסגרתם הוחדר העתק תקין של הגן הפגום לנגיף אשר הוזרק אל מתחת לרשתית. הנגיף הדביק את תאי הרשתית אשר החלו לבטא את הגן התקין, והכבשים החלו לראות גם ביום.

המחקר הינו מחקר משותף של פרופ' רון עופרי, מומחה לרפואת עיניים וטרינרית מבית הספר לרפואה וטרינרית על שם קורט של האוניברסיטה העברית, פרופ' אלישע גוטווין ממכון וולקני למחקר חקלאי, ופרופ' איילן בנין ממחלקת עיניים בית החולים הדסה עין-כרם. חשוב לציין גם את תרומתם ושיתוף הפעולה של פרופ' ביל הוזוורט' מאוניברסיטת פלורידה שפיתח את הנגיף נושא הגן התקין, ושל ד"ר אדי אברבוך מבית החולים הדסה הר-הצופים שפיתח את שיטת הניתוח להחדרת הנגיף לכבשים.

קראו פחות
ראה גם: מחקר
מולקולות חלבונים

הישג אקדמי בינלאומי מרשים לאוניברסיטה העברית: 2 חוקרים מהאוניברסיטה העברית זכו במענק מחקר יוקרתי מהאיחוד האירופי בסך כ-7 מיליון יורו

4 פברואר, 2020

קרא עוד
פרופ' סיגל בן יהודה ופרופ' אילן רוזנשיין, חוקרים במחלקה למיקרוביולוגיה וגנטיקה מולקולרית במכון למחקר רפואי ישראל-קנדה, זכו במענק על הצעת מחקר העוסקת בתקשורת בין חיידקים  ובין חיידקים ותאי אדם

 
המועצה האירופית למחקר של האיחוד האירופי (ERC) הודיעה השבוע כי הצעת המחקר המשותפת של פרופ' בן יהודה ופרופ' רוזנשיין, חוקרים באוניברסיטה העברית, זכתה במענק המחקר היוקרתי לקבוצות חוקרים מצטיינים. הצעת המחקר של שני החוקרים הינה בין 27 הצעות המחקר הזוכות, מתוך כ-300 שהגישו מועמדות. סך הכל יקבלו את המענק שתי קבוצות של חוקרים ממוסדות ישראלים, אולם הקבוצה הזאת היא היחידה שמורכבת רק מחוקרים ישראלים של האוניברסיטה העברית, ללא מעורבות של חוקרים מהעולם.

הצעת המחקר של פרופ' בן יהודה ופרופ' רוזנשיין מתמקדת באינטראקציות בין מיני חיידקים שונים ובין חיידקים אלימים מחוללי מחלות ותאי אדם. החוקרים חשפו מנגנון המשמש לתקשורת בין חיידקים לבין עצמם ובין חיידקים ותאי אדם שלא היה ידוע עד כה, אשר הבנה עמוקה שלו צפויה לשנות את התפיסה הבסיסית של ביולוגיית החיידקים. ההשלכות הפוטנציאליות של המחקר הן מרחיקות לכת ויכללו דרכים חדשות להילחם בחיידקים הגורמים למחלות באדם, בחיות ובצמחים, לפיתוח גישות חדשות לעודד קהילות של חיידקים "טובים" (כגון חיידקי המעי), ואף יאפשרו להנדס ייצור חומרים בגוף חי על ידי קהילות סינטטיות של חיידקים. למעשה, תוצאות המחקר יהיו רלוונטיות ומהפכניות לכל דיסציפלינה העוסקת ביצורים חיים, החל מרפואה וכלה בחקלאות.

פרופ' סיגל בן יהודה: "התגלית כי חיידקים יוצרים מערכת תקשורת ישירה באמצעות גשרים בהם מועברת אינפורמציה בין חיידקים שונים ואף בין חיידקים לתאי אדם היא מרגשת ומסעירה. אני מקווה כי בשנים הבאות המעבדות של פרופ' אילן רוזנשיין ושלי תחשופנה את רזי המנגנון, דבר שיביא לפיתוח טכנולוגיות להנדסת אוכלוסיות חיידקים שתשמשנה ברפואה ובתעשייה".  

מענקי המועצה האירופית למחקר של האיחוד האירופי (ERC) ניתנים מאז 2007 לחוקרים מצטיינים בולטים בהישגיהם. הזוכים נבחרים על פי הצעות מחקר שמוגשות מאוניברסיטאות ברחבי אירופה. האוניברסיטה העברית מברכת את הזוכים ותמשיך לפעול רבות לעידוד הגשת הצעות מחקר לתכנית ה-ERC.

*בתמונה ניתן לראות מולקולות של חלבונים (נקודות לבנות) המועברות באמצעות צינורות זעירות המחברות תאי חיידקים

 

 

 

קראו פחות
ראה גם: מחקר
צבי חיוקה

‏אין תוקף: פיתוח חדש של חוקרים מהאוניברסיטה העברית צפוי להאריך את זמן המדף של מוצרי חלב טריים לחודשים

4 פברואר, 2020

קרא עוד
פפטידים מלאכותיים שפותחו על ידי ד"ר צבי חיוקה מהמחלקה לביוכימיה, מזון ותזונה, מנטרלים את מערכת התקשורת של חיידקי מזון במוצרי חלב ובכך מונעים את פעילותם

 

חיידקים נמצאים באופן טבעי במוצרי המזון שאנחנו צורכים וקצב התרבותם ופעילותם (כמות הרעלים וחומרים נוספים שהם מפרישים) קובע את תאריך התפוגה של המוצר בו הם נמצאים. חלק מהחיידקים במוצרי החלב עמידים לתהליך הפסטור שעובר החלב הגולמי, ובכך מקצרים את זמן המדף של החלב.

פיתוח פורץ דרך של ד"ר צבי חיוקה ותלמידתו גב' אבישג יהודה, מהמכון לביוכימיה, מזון ותזונה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, באוניברסיטה העברית, מונע מהחיידקים העמידים בפסטור את היכולת לתקשר אחד עם השני ולפעול במשותף באופן שגורם נזק למוצרי המזון ומקצר את תוקפם.

במחקרם, ד"ר חיוקה וגב' יהודה למדו על מערכת התקשורת של חיידק מודל בחלב, ופיתחו פפטידים מלאכותיים (שרשראות של חומצות אמינו קצרות), שהוספה שלהם בתחילת תהליך העיבוד של החלב הגולמי, פוגמת ביעילות הפעילות של החיידק. הוספה של הפפטידים המלאכותיים למוצרי החלב מונעת שחרור של רעלנים מהחיידק ופוגמת ביכולת שלו ליצור מבנים שמגנים עליו מפני אנטיביוטיקות או תנאי סביבה קיצוניים. בעזרת חומרים אלו ניתן להעלות את בטיחות המזון ולהאריך את זמן המדף של מוצרי חלב טריים לזמן חסר תקדים.

אמנם יש עוד לא מעט זמן ופערים מחקריים ורגולטוריים עד שתתאפשר כניסתו של הפיתוח לשוק המזון העולמי, אך ד"ר חיוקה בטוח שגילויו יגביר את בטיחות החלב ויאריך את זמן המדף שלו: "מערכת זו הינה הדוגמא הראשונה עליה עבדנו וכרגע אנו עובדים על חיידקים נוספים כדי למנוע את היכולת שלהם לתקשר אחד עם השני ולהפחית משמעותית את יכולתם של החיידקים להפריש רעלנים לסביבה. הממצאים של המחקר שלנו בהחלט מעניינים ובעלי חשיבות עצומה גם לחיידק המסוים שלמדנו עליו אבל יכולים לפתוח כיוון חדש בפיתוח חומרים אנטיביוטיים חדשניים".

קראו פחות
ראה גם: מחקר
פרופ' ברודי  וד"ר לוי

מחקר חדש: עד כמה תוצאות שליליות של אירוע מלחמתי עלולות להשפיע על קביעת מידת החוקיות שלו בדיעבד?

4 פברואר, 2020

קרא עוד
מחקר בינלאומי, בראשות חוקרים מהאוני' העברית ואוני' מלבורן בחן כיצד ידיעת התוצאה של תקיפה צבאית עשויה להטות את שיקול דעתנו לגבי חוקיות ההחלטה לבצע אותה. "גם למשפטנים מומחים קשה מאוד להימנע מהחמרה ביחס למידתיות והסבירות של החלטה, כאשר התוצאות שלה היו לא טובות", קובעים החוקרים

ספטמבר 2009. שתי משאיות טאליבן שהובילו דלק נתקעות על גדת נהר באזור קונדוז שבצפון אפגניסטן. המשאיות נגנבו מכוחות נאט"ו. בעקבות התקלה ברכבים החלו עשרות אזרחים סקרנים להתגודד באזור. זמן קצר לאחר מכן, מטוס קרב אמריקני הפציץ את המכליות לאחר שהגיב לקריאה של כוחות קואליציה גרמניים, שסברו שמדובר בהתקהלות של לוחמים. באותה תקיפה נהרגו על פי הערכות שונות למעלה ממאה בני-אדם, רובם אזרחים. בחקירה שהתקיימה לאחר האירוע בעקבות התוצאות הקשות בשטח הוחלט כי קציני הצבא הגרמניים שהובילו את המתקפה באפגניסטן לא יועמדו לדין. התובע הפדרלי הגרמני מצא כי החלטתם הייתה סבירה על סמך המידע שהיה בידיהם.

ואכן, על פי המשפט הבינלאומי, נמדדים פעולותיהם של מפקדי צבא רק על פי המידע שהיה זמין להם בעת קבלת ההחלטות, ולא על פי התוצאות בשטח. לפיכך, לתוצאות התקיפה בפועל אמורה להיות השפעה מועטה בהערכת חוקיות ההחלטה (למשל, אם ההחלטה לתקוף הייתה מידתית וסבירה בהתייחס לאפשרות של פגיעה באזרחים, שאינם מותרים לתקיפה ישירה כמטרה). קביעה זו חשובה מכיוון שתוצאות צבאיות יכולות להיות מושפעות מאירועים אקראיים ובעיקר מגורמים שאינם בשליטת מקבלי ההחלטות הצבאיות בזמן אמת.

ד"ר ענבר לוי, חוקרת מבית הספר למשפטים באוניברסיטת מלבורן באוסטרליה, בוגרת הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית ששימשה בעברה כיועצת משפטית בפרקליטות הצבאית, מדגישה כי "כאשר התוצאה שלילית, אנשים נוטים יותר לומר שההחלטה הייתה מראש שגויה או לא חוקית, בלי לקחת בחשבון את מגבלות האינפורמציה שהייתה למקבל ההחלטה בזמן אמת. זוהי, למעשה, הטיה פסיכולוגית, מכיוון שצריך לשפוט התנהגות בצורה אובייקטיבית, על פי הדרך ולא על פי התוצאה – כי התוצאה עלולה לנבוע ממידע שלא היה ניתן להשגה, אקראיות או פשוט מזל רע".

ד"ר לוי ביצעה לאחרונה מחקר ניסויי בינלאומי מרתק יחד עם פרופ' תומר ברודי מהפקולטה למשפטים והמחלקה ליחסים-בינלאומיים באוניברסיטה העברית בנוגע לתוצאות של "החלטות צבאיות לא פשוטות". השניים בדקו האם תוצאות יכולות להטות את שיקול דעתנו ולגרום לנו להגדיר בדיעבד עד כמה ההחלטות עצמן היו מראש בלתי מידתיות או בלתי חוקיות. "הטייה זו (יהטיית תוצאה' או הטיית "חוכמה לאחר מעשה") מוכחת ומוכרת במחקר הפסיכולוגי הכללי ואף המשפטי, אולם אנו רצינו לבדוק באיזו מידה היא קיימת בתחום דיני המלחמה, בו מושם בשנים האחרונות דגש חזק על החובה לחקור את החוקיות הבינלאומית של אירועים צבאיים, אפילו בהקשרים פליליים כמו בהחלטתה של תובעת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג לפתוח בחקירה לגבי חשדות לפשעי מלחמה על ידי ישראליים ופלסטינים. בנוסף, רצינו לבדוק האם מומחיות משפטית או צבאית של שופטים בדיעבד משנה את השפעת ההטיה", מסביר פרופ' ברודי.

עוד לפי ד"ר לוי, "שאלה גדולה שמעסיקה את בכירי המשפט הבינלאומי הפומבי בעת האחרונה היא מתי החלטה לתקוף בפעולה צבאית נחשבת חוקית או לא חוקית. מצב זה הופך להיות אקוטי יותר ככל שהלחימה בשטח מערבת אזרחים וכוחות חמושים שאינם צבא של מדינה. לעיתים לא מדובר במצב של צבא מול צבא וסיטואציות כאלה של לוחמה אסימטרית מובילות להחלטות קשות".

במחקר שביצעו פרופ׳ ברודי וד"ר לוי הועברו שאלונים ובהם תיאורים של תרחישים שונים מסוג זה. רוב הנשאלים היו סטודנטים ישראלים ואוסטרלים, חלקם עם רקע צבאי-קרבי, חלקם נטולי רקע צבאי כלל. חולקו המשתתפים לשתי קבוצות. לאחת נאמר שהתוצאה של המתקפה הייתה חיובית, כלומר, התקפת האוויר הגרמנית באפגניסטן היוותה השראה לאחד משלושה מצבים היפותטיים אותם בדקו החוקרים במחקרם, שהוצגו למשתתפי הניסוי. בכל אחד מהמקרים שנבדקו שלא היו נפגעים אזרחיים, ולשנייה הובהר שהתוצאה הייתה שלילית, כלומר שהיו אזרחים שמתו במתקפה. במילים אחרות, המשתתפים קיבלו בדיוק את אותן עובדות לגבי ההחלטה לתקוף אך עם תוצאות שונות לגמרי, זאת כדי לבדוק את תגובותיהם ותחושותיהם לגבי ההחלטות הצבאיות שבוצעו.

"תוצאות המחקר לא היו מפתיעות. מצאנו הטיית תוצאה או 'חוכמה לאחר נעשה' בכל קבוצות המחקר שלנו שקשורה לתוצאות", מסבירה ד"ר לוי. מרבית המשתתפים במחקר הושפעו מידיעת התוצאות במידה מסוימת, כלומר אם התוצאה הייתה שלילית הם אמרו שההחלטה לתקוף הייתה בלתי מידתית, לא סבירה ואף לא חוקית, ואם התוצאה הייתה חיובית הם נטו לומר שההחלטה הייתה חוקית".

המשתתפים בניסוי כללו סטודנטים ישראליים עם ניסיון קרבי, סטודנטים ישראליים ללא ניסיון קרבי, סטודנטים הלומדים משפטים במלבורן שבאוסטרליה וקציני משפט מהצבא האוסטרלי. החוקרים מצאו שסטודנטים ישראלים עם רקע צבאי קרבי הושפעו במידה המועטה ביותר מהתוצאות המוטות ושפטו את ההחלטות כמעט ללא קשר אליהן. לטענת ד"ר לוי, "גם למשפטנים מומחים קשה מאוד להימנע מהחמרה ביחס למידתיות והסבירות של החלטה, כאשר התוצאות שלה היו לא טובות. לעומת זאת, נראה שניסיון מבצעי סייע להבנה טובה יותר מצבים צבאיים מורכבים ואת תוצאותיהם בנעלי מקבלי ההחלטות". יצוין שהקבוצה של הסטודנטים הישראליים בעלי ניסיון מבצעי גם נטתה להחמיר עם שיפוט סבירות החלטה ביחס לקבוצות אחרות.

ד״ר לוי מסבירה כי לא נכון יהיה לקבוע שקציני צה"ל, מנוסים ככל שיהיו, מקבלים תמיד קביעות נכונות בהערכת הסבירות של החלטות צבאיות. ישנן הטיות אחרות אשר יכולות להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות שלהם, למשל "הטיית ביטחון היתר" - הנטייה לחשוב שאנחנו יודעים יותר ויכולים לחזות יותר ממה שאנחנו באמת יודעים או מסוגלים. ״כולנו מתמודדים עם עולם שבו המזל משחק תפקיד יותר משמעותי בחיינו ממה שאנחנו אולי רוצים להודות״, אומרת ד״ר לוי. ״זה יכול להיות מאוד 'מפתה' לשפוט אירועים צבאיים על פי תוצאותיהם וכך למצוא הסבר לשאלה למה דברים רעים קורים לפעמים. בנוסף, קשה לנו לקבל עולם שבו הרבה אירועים הם בלתי צפויים״. פרופ' ברודי מוסיף שאמנם תוצאות המחקר מחזקות את העמדה לפיה יש לשתף בחקירות של אירועים צבאיים בעלי מומחיות וניסיון מבצעיים, אך אין זה מחזק כלל את הטענה שדי בכך שהצבא יחקור את עצמו: "חקירה יכולה גם להיערך על ידי בעלי המומחיות המתאימה וגם לשמור על עצמאות מהגוף הנחקר ובכך לחזק את הלגיטימציה שלה. כמו כן, אנו מציעים מספר דרכים להתגברות על הטיית תוצאה בחקירות צבאיות, כמו פיתוח מיומנות חקירה גם ביחס לאירועים צבאיים בהם התוצאה הייתה טובה, כמקובל בארגונים מתקדמים". 

 

קראו פחות
ראה גם: מחקר
פך בירה

חוקרים ישראלים הצליחו לייצר בירה משמרים שנמצאו בכלים בני אלפי שנים

10 דצמבר, 2019

קרא עוד
מחקר שבוצע ע"י חוקרים מהאוני' העברית, רשות העתיקות, אוני' תל-אביב, אוני' בר-אילן, מצא שיטה ייחודית לבודד שמרים מכלי חרס קדומים כדי לייצר מהם בירות בעלות איכויות טובות. ד"ר רונן חזן מהאוני' העברית וד"ר יצחק פז מרשות העתיקות ממובילי המחקר: "אנו יודעים מה היו טעמי הבירה הפלישתית והמצרית"

 

איזה בירה פרעה מלך מצרים אהב לשתות? כבר בתקופת העולם הקדום בירה היוותה מרכיב חשוב בתזונה היומיומית, ויוחס לה כוח רב בייחוד למטרות פולחן דתי וריפוי. כלי החרס, בהם יוצרו הבירות בימי העת העתיקה, היו הבסיס למחקר החדש. מובילי המחקר, החוקרים ד"ר רונן חזן וד"ר מיכאל קלוטשטיין - מיקרוביולוגים מהפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית, שעוסקים בדרך כלל במחקר רפואי, עשו שימוש בשמרים שיצרו מושבות והתבססו בנקבוביות של כלי החרס וניסו לבדוק דרכם איך הם נשמרים לאורך שנים. באמצעות אותם שמרים יוצרו לבסוף בירות איכותיות וראויות לשתייה.

בחלק הראשון של המחקר, שהתבצע במספר שלבים, נעזרו החוקרים ביקב קדמא מכפר אוריה והוכיחו כי ניתן לבודד שמרים מכלי חרס, באמצעות הטבלתם בתמיסת בירה לא מסוננת, גם לאחר שנשמרו בשמש למשך שנתיים. את השמרים שבודדו החוקרים, צילמה ד"ר ציונה בן גדליה ממרכז המחקר ופיתוח האזורי יהודה בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני סורק. לאחר בדיקה ראשונית זו רצו החוקרים לנסות ולהעמיק את המחקר ויצרו קשר עם הארכיאולוגים ד"ר יצחק פז מרשות העתיקות, פרופ' אהרון מאיר מאוניברסיטת בר-אילן ופרופ' יובל גדות ופרופ' עודד ליפשיץ מאוניברסיטת ת"א, שסיפקו להם חרסים אותנטיים מכלים שזוהו ככלי בירה ותמד (יין דבש) עתיקים.

אוסף הכלים שנבחרו היו מתקופות שונות בהיסטוריה, משנת 3,000 לפנה"ס ועד המאה הרביעית לפני הספירה, מתקופת ייסוד הממלכה המצרית המאוחדת הראשונה בימי המלך נערמר ועד ימי חזאל מלך ארם וימי נחמיה מושל יהודה תחת שלטון פרס. הכלים נלקחו מאתרים שונים כמו עין-בשור שבנגב, חפירות הצלה ברחוב המסגר בתל-אביב והחפירות האוניברסיטאיות בתל צפית ורמת רחל. בשלב זה של המחקר הצליח הסטודנט צמח אויזיראט לבודד שמרים משישה חרסים שונים. כשהחוקרים פנו לאפיין את השמרים על ידי ריצוף מלא של ה-DNA שלהם וניתוח שלו בעזרת ד"ר אמיר שיטנברג ממרכז המחקר ופיתוח מדבר וים המלח, נמצא שהשמרים שבודדו מכלי הבירה העתיקים דומים לכאלה שבודדו מבירות מסורתיות המיוצרות באפריקה, וכן לשמרי בירה מודרניים.

פך בירה מחפירות תל צפית/גת, ממנו הופקה בירה פלישתית. צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות.

בשלב האחרון, ייצרו החוקרים בירות מהשמרים המבודדים בעזרת מומחה הבירות איתי גוטמן. לאחר הייצור, אלה נבדקו באנליזה כימית של חומרי טעם וריח על ידי ד"ר אלישיב דרורי מאוניברסיטת אריאל ובידי צוות טועמים מוסמך מארגון טועמי הבירה הבינלאומי BJCP בהובלת שמואל נקאי. מהבדיקות עלה כי הבירות הן בעלות איכויות טובות וכן ראויות לשתייה. זאת ועוד, להפתעת החוקרים, בנוסף לכלי הבירה הם הצליחו לבודד מספר ניכר של שמרים גם מנרות חרס קדומים, שמוצאם ככל הנראה משמן הזית, ממצא שחיזק את ההנחה שמושבות של שמרים מסוגלות להתבסס במשך שנים ארוכות בכלי חרס.

ד"ר רונן חזן מהאוניברסיטה העברית, ממובילי המחקר, מספר כי "הפלא הגדול כאן זה שמושבות השמרים שרדו בתוך הכלים, מושרים בתוכם במשך אלפי שנים, ופשוט חיכו שנוציא ונגדל אותם. דרכם הצלחנו לייצר את הבירה ועכשיו אנחנו יודעים מה היו הטעמים של הבירה הפלישתית והבירה המצרית. אגב, הם בכלל לא רעים. מעבר לגימיק של שתיית הבירה של פרעה מלך מצרים או אכיש מלך גת, יש למחקר זה חשיבות רבה לתחום של ארכיאולוגיה ניסויית, תחום המנסה לשחזר את העבר. המחקר שלנו מציע כלים חדשים לבחינת שיטות, איכות ומאפשר לכולנו לטעום את טעמם של מוצרי מזון עתיקים".

החפירה ברחוב המסגר בתל-אביב, מכאן הופקה הבירה המצרית 'נערמר' צילום: יולי שוורץ, רשות העתיקות.

ד"ר יצחק פז מרשות העתיקות מדגיש את חשיבות התגלית: "אנחנו מדברים פה על פריצת דרך אמיתית, זאת הפעם הראשונה שהצלחנו להפיק אלכוהול קדום משמרים קדומים, זאת אומרת מהחומרים המקוריים שמהם ייצרו את האלכוהול, זה לא נעשה אף פעם בעבר".

פרופ' יובל גדות, מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל-אביב: "חפרנו ברמת רחל, האתר הפרסי הכי גדול בממלכת יהודה, ומצאנו בו ריכוז גדול של קנקנים שכתוב עליהם את האותיות י', ה', ד' – יהוד. במקום מלכותי כמו רמת רחל הגיוני שתהיה צריכה של אלכוהול, מקום בו ישב הנציב הפרסי".

פרופ' אהרון מאיר, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן: "הממצאים קורמים אור וגידים לדימוי המקראי על כך שהפלישתים שתו לשוכרה."

בחינת דגימה במעבדות ביה"ס לרפואת שיניים של המרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים.צילום: יניב ברמן, רשות העתיקות.

קראו פחות
ראה גם: מחקר
מערת המלח הארוכה בעולם

שיא עולמי לישראל: מערת המלח הארוכה בעולם אותרה בדרום ים-המלח

1 ינואר, 2020

13 שנה לאחר שנלקח בידי האירנים השיא העולמי חוזר לישראל. חוקרי מערות ישראלים ואירופאים סיימו מדידה מחודשת של המערה הארוכה בישראל, ומצאו כי היא באורך של לפחות 10 ק"מ. המשמעות: זוהי מערת המלח הארוכה ביותר בעולם. מובילי הפרויקט מאושרים: "לא כל יום קובעים שיא עולמי חדש"

קרא עוד


הר סדום, הנמצא בפינתו הדרומית של ים המלח, נחקר כבר עשרות שנים והתפרסם בזכות תופעות הטבע הייחודיות הקיימות בו. בהר, העשוי כמעט כולו ממלח, מוכרות כיום כ-150 מערות היורדות למעמקי סלע המלח. המערות נחקרו כבר בשנות ה-80 על ידי פרופ' עמוס פרומקין מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית ומנהל המרכז לחקר מערות. במסגרת המחקר תועדה מערת מלח אדירה, באורך כולל של כ-5.5 ק"מ אשר כונתה מערת מלח"ם. גילוי המערה הציג את עוצמת התופעה ברמה העולמית, שכן יתר מערות המלח שהיו מוכרות אז בעולם היו באורך של מאות מטרים בלבד.

בשנת 2006 פורסם כי נמצאה מערכה ארוכה יותר, מערת 3N באיראן באורך של כ-6.5 ק"מ. בשנתיים האחרונות בוצעה מדידה מחודשת של המערה הישראלית על ידי חוקרים מהארץ והעולם - מהמרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית, מועדון שוחרי המערות (Israel Cave Explorers Club), ומועדון המערות ובית הספר "סופיה" בבולגריה, לצד צוות בינלאומי הכולל חוקרי מערות מבולגריה, צרפת, בריטניה, קרואטיה, רומניה, צ'כיה וגרמניה. העבודה המשותפת, שנתמכה על ידי הפדרציה האירופאית למערנות (European speleological federation) והפדרציה הבולגרית למערנות, ואף על ידי משרד הנוער והספורט הבולגרי וקבוצות נוספות דוגמת ה-FSE, Aventure Verticale, Korda's, Scurion ועוד - הביאה לתוצאה חדשה ומרשימה שהעלתה חיוך על פניהם של הישראלים. נמצא שהאורך הכללי המצטבר של כ-10 ק"מ כאשר ישנם חלקים נוספים שטרם מופו.

פרופ' עמוס פרומקין, מנהל המרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית שמוביל את מחקר מערות המלח כ-4 עשורים, מספר כי "המיפוי שביצענו בשבוע שעבר על ידי משלחת בינלאומית גרם לכולנו לפרץ של שמחה. באמצעות הכלים שנמצאים ברשותנו הצלחנו להבין שהמערה הזאת היא מערת המלח הגדולה ביותר בעולם, ושהיא עוקפת בענק את המערה הארוכה ביותר שתועדה עד כה ונמצאה באיראן, שאורכה הוא מעל שישה ק"מ. בניגוד לבדיקות שביצענו בעבר, הפעם מדובר במיפוי מלא ומקיף של המערה".

עוד טוען פרופ' פרומקין בהקשר לשיטות המדידה החדשות כי "שיטות העבודה שהתפתחו עם השנים הופכים את מאמץ התיעוד המחודש לכדאי. לפני 30 שנה עבדנו עם סרטי מדידה, מצפן וקלינומטר. היום צוותי המיפוי עובדים עם מד טווח לייזר שמשדר ישירות לטאבלט. הדבר מאפשר עבודה מדויקת יותר שמציגה נאמנה את עוצמת התופעה. פתחים קשי גישה המובילים למפלסים עליונים לא נבדקו על ידנו באופן מלא עד עכשיו, ובדיקתם במסגרת העבודה הנוכחית הובילה לחלקים שלא היו מוכרים קודם לכן. הצגת המבנה המלא של המערה תורם להבנה נאמנה של עוצמת התופעה".

מה גילה של המערה? לדברי פרופ' פרומקין, "תארכנו את המערה בעזרת פחמן 14 ואנו יודעים שגילה כ-7000 שנה. קצב התפתחות המחילות בסלע המלח הינו המהיר ביותר בגלל מסיסות המלח".

בועז לנגפורד, סטודנט לגיאולוגיה במכון למדעי כדור הארץ שבאוניברסיטה העברית ומערן במרכז לחקר מערות, שהוביל את המיפוי המחודש, מוסיף כי "מערות המלח בישראל הן תופעה בקנה מידה עולמי. בכל מפגש עם מערנים בחו"ל ההתלהבות פורצת עם הצגת מערות המלח. זו תופעה ייחודית עם תפוצה עולמית מוגבלת, כאשר אצלנו בישראל נמצאות רוב מערות המלח בעולם והנחקרות ביותר. בחינה מחודשת של מערת המלח"ם הייתה מתבקשת על מנת להציג את ממדיה המלאים ביחס למקבילות עולמיות. מסתבר שלישראל יש מקום של כבוד על הפודיום העולמי".

על העבודה במערה סיפר לנגפורד: "על מנת לעבוד בדייקנות בחנו כל מפלס וכל מחילה. המערה היא עם מספר סעיפים שלכל אחד מהם מפלסים וקומות, ביניהם מחברים פירים אנכיים. ממש לא מקום ללכת בו לאיבוד".

יואב נגב, ממובילי הפרויקט ומוביל מועדון שוחרי המערות: "הפרויקט התחיל בהתקשרות עם מועדון המערות של סופיה, בולגריה. המערנים הבולגרים הביעו נכונות לשיתוף פעולה בפרויקט בישראל והיה ברור שמערת מלח"ם תהיה הפרוייקט המרכזי שלהם. אין לנו בארץ מערה כמוה שמתאימה לעבודה במסגרת של משלחות ושיתופי פעולה בינלאומיים, הן מבחינת גודל המערה והן מבחינת העוצמה של תופעת הטבע. בסך הכל השתתפו בפרוייקט כ-50 מערנים, מחציתם ישראלים ומחציתם זרים. כולם חוזרים הביתה בתחושה מיוחדת. לא כל יום קובעים שיא עולמי חדש".

מערן במרכז לחקר מערות באוניברסיטה העברית, אפרים כהן: "העבודה במערה מתאימה לאנשי מערות מנוסים בלבד. 10 שעות ביום מתחת לאדמה בתיעוד של פירים ומחילות מלח "אינסופיות" דורשים סבלנות. לפעמים נדמה לך שאתה מתקדם במעגלים. זחילות בערוצי מלח דמוי קרח, גלריות נטיפי מלח מדהימות וקירות של גבישי מלח - זו אחת החוויות הקרובות ביותר לשהות בכוכב אחר. השלמת תיעוד המערה דורשת עוד שלב ארוך של עיבוד הנתונים והמשך מדידות בשטח. עבודת השטח שנותרה היא הקשה ביותר שכן מדובר על האזורים הנידחים ביותר במערה. כרגע ידוע שאורך המערה הוא לפחות 10 ק"מ והיד עוד נטויה".

קראו פחות
ראה גם: מחקר
פרופ' אורי בנין. צילום באדיבות האוניברסיטה העברית בירושלים

"פריצת דרך של ממש": חוקר מהאוני' העברית הצליח ליצור מולקולות משתי נקודות קוונטיות

26 דצמבר, 2019

קרא עוד
פרופ' אורי בנין מהמכון לכימיה והמרכז לננו-מדע וננוטכנולוגיה הצליח לשלב לראשונה שתי נקודות קוונטיות ליצירת מולקולות מלאכותיות יציבות, וכעת הוא סבור כי הגילוי ישפיע על הטכנולוגיה בעתיד

בשנת 1869 החל דמיטרי מנדלייב לסווג את היסודות לפי תכונותיהם הכימיות, והמציא טבלה שלימים תיקרא "הטבלה המחזורית". "ראיתי בחלום טבלה בה כל האלמנטים נפלו במקומם כנדרש. התעוררתי ומיד רשמתי את זה על דף נייר", סיפר מנדלייב איך יצר את הטבלה המחזורית הראשונה. מאז ועד היום התגלו יסודות נוספים ובעזרתם נוצרו מולקולות חדשות, כשלמדענים ידוע כיום על כ-150 מיליון מולקולות שמורכבות מ-118 האטומים של יסודות הטבלה המחזורית. 150 שנים אחרי התגלית של מנדלייב, פרופ' אורי בנין וצוותו מהמכון לכימיה והמרכז לננו-מדע וננוטכנולוגיה באוניברסיטה העברית יצרו מולקולות חדשות הבנויות מ"אטומים" מלאכותיים, הידועים בתור נקודות קוונטיות. ממצאי המחקר פורסמו במהדורה האחרונה של Nature Communications.

פרופ' בנין וצוותו הצליחו לחבר לראשונה שתי נקודות קוונטיות ויצרו מולקולה חדשה. נקודות קוונטיות הינן גבישים בגודל ננומטרי, שכל אחד מהם מכיל מאות עד אלפי אטומים של מוליכים למחצה. הנקודות הקוונטיות נקראות 'אטומים מלאכותיים' בשל העובדה שהרבה מהתכונות שלהן מזכירות תכונות של האטומים המוכרים לנו מהטבלה המחזורית.  כשמשלבים אטומים מלאכותיים אלו יחד הם יוצרים מולקולה מלאכותית חדשה עם תכונות ומאפיינים ייחודיים לה, בדומה להכנת מולקולה מאטומים.

ראוי לציין כי אין מדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה שחוקרים ניסו לחבר בין נקודות קוונטיות. בעבר הצליחו ליצור קשר דקיק בין נקודות קוונטיות, מעין "גשר", שלא החזיק מעמד לאורך זמן. כל מאמציהם ליצור קשר חזק יותר עלו בתוהו. פרופ' בנין וצוותו הצליחו לחבר את שתי הנקודות הקוונטיות יחד עד לכדי יצירת גביש מאוחד, ובכך נוצר ביניהן קשר שהפך את שתי הנקודות הקוונטיות למולקולה יציבה שמראה גם תופעות צימוד שמאפיינת מולקולות רגילות.

באוניברסיטה העברית מגדירים עמיתיו של פרופ' בנין את עבודתו המדעית "פריצת דרך של ממש". לטענת אחד מהם, המחקר שביצע פרופ' בנין מהווה "צעד ראשוני" כדי "ליצור מולקולה אמיתית מנקודות קוונטיות ולא משהו מאולתר, כפי שהיה ידוע עד היום. עד כה הצליחו חוקרים ברחבי העולם ליצור מעין 'חבל' שמחבר בין שתי נקודות קוונטיות ולא יותר מזה". במחקרים עתידיים ישאף פרופ' בנין ליצור מולקולות מלאכותיות מנקודות קוונטיות עם הרכבים מגוונים. כלומר, תיווצר מעין טבלה מחזורית של אטומים מלאכותיים ליצירת ננו-מולקולות חדשות.

שלא כמו האטומים הידועים בטבלה המחזורית, ניתן לשנות את תכונותיהן הפיזיות, האלקטרוניות והאופטיות של הנקודות הקוונטיות על ידי שליטה בגודלן הננומטרי. לדוגמה, נקודה קוונטית גדולה יותר תפלוט אור אדום, ואילו נקודה קטנה יותר, מאותו חומר, תפלוט אור ירוק. בהקשר לכך, פרופ' בנין וצוותו פיתחו שיטה באמצעותה ניתן ליצור מולקולות קוונטיות מלאכותיות הנשלטות דרך תכנון של האטומים המלאכותיים שמרכיבים אותן, ובכך לכוונן את תכונות המולקולות (למשל, את צבע האור הנפלט).

במהלך עשרים השנים האחרונות, הצליחו חוקרים ברחבי העולם להשיג שליטה מיטבית בהרכב ובגודל הנקודות הקוונטיות והועמקה ההבנה של התכונות הפיזיקליות של החלקיקים הזעירים הללו. ואכן, הנקודות קוונטיות כבר הפכו לחלק אינטגרלי מחיי היומיום שלנו. למשל, ביישומים של אנרגיה סולארית ובמסכי הטלוויזיה מהדור החדש, בהם הנקודות הקוונטיות מעניקות תמונה בעלת צבעים חדים וחיים בשילוב עם חיסכון אנרגטי. "בהתחשב במבחר העשיר של נקודות קוונטיות נשלטות גודל והרכב, אנו יכולים רק לדמיין את האפשרויות המרגשות ליצירת מגוון של מולקולות מלאכותיות מאטומים מלאכותיים אלה. ישנו פוטנציאל משמעותי לשימוש בהן ביישומים טכנולוגיים רבים, כמו בטכנולוגיות אופטו-אלקטרוניות, בטכנולוגיות חישה, ובטכנולוגיות קוונטיות", מסכם פרופ' בנין.

 

פרופ' אורי בנין
קוונטי
מולקולות

קראו פחות
ראה גם: מחקר
ההדמייה הממוחשבת של מפלס מי התהום באקוויפר המזרחי. צילום יהודה לוי

מחקר חדש: מעיינות קדומים וגדולים בבקעת הירדן היו משמעותיים להתפתחותה של המהפכה החקלאית בעולם

6 ינואר, 2020

קרא עוד

יהודה לוי מהמכון למדעי כדור הארץ מהאוניברסיטה העברית, בהנחייתו של פרום' חיים גבירצמן, מצא במחקרו כי מי המעיינות בבקעת הירדן אפשרו את האבולוציה של האדם הקדמון והפיכתו ממלקט-צייד לחקלאי היושב במקום קבוע

המעבר מתרבות הלקטים-ציידים שהיו נוודים לתרבות החקלאים שהתיישבו במקום קבוע, המכונה "המהפכה החקלאית", העסיקה את הארכיאולוגים הפרהיסטוריים בעולם כולו, ובפרט את החוקרים באזור הלבנט, בו התרחשה המהפכה החקלאית הראשונה על פני כדור הארץ. הממצאים למהפכה זו התגלו באתרים רבים, הפזורים בין עמק חרן בטורקיה לבין הדלתה של הנילוס במצרים. אולם הריכוז הגדול ביותר של ממצאים מצוי במרכז בקעת הירדן, בקרבת היישובים פצאל ונתיב הגדוד, שם נמצאו יישובים רבים מהתקופה האפי-פלאוליתית והנאוליתית (לפני כ-11 אלף שנה) המעידים על קיומו של אירוע משמעותי זה בתולדות האדם הקדמון.

בעקבות כך התעוררה זה מכבר השאלה מהו מקור המים שאפשר את קיומם של כל אותם יישובים? אגם הלשון, מאגר המים המרכזי שהתקיים אז בבקעת הירדן, היה מלוח ולא ראוי לשתייה,  ומעיינות מתוקים לא קיימים כלל באזור. לפיכך, החוקרים תהו לאורך השנים כיצד ניתן היה להשקות את השדות החקלאים ואת חיות הבית ובכלל, איך אפשר היה להתקיים באזור זה?

עבודת הדוקטורט של יהודה לוי מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים מציעה פתרון לכל השאלות הללו. לטענתו, באותה התקופה היו קיימים במקום מעיינות גדולים שהזינו ביצה של מים מתוקים, בצמוד לחופו של אגם הלשון. מקצת מהמים שנובעים היום בעיינות צוקים נבעו אז בקרבת היישובים נתיב הגדוד ופצאל ותרמו לשרידותם. 

לוי עורך את מחקרו בארבע השנים האחרונות תחת הדרכתם של פרופ' חיים גבירצמן מהאוניברסיטה העברית ושל פרופ' יוסי יחיאלי וד"ר אבי בורג מהמכון הגיאולוגי. במסגרת עבודתו בנה לוי מודל הידרולוגי ממוחשב המתאר את זרימת מי התהום באקוויפר ההר המזרחי (האגן המזרחי של הרי יהודה ושומרון). מי תהום אלו ניזונים ממי הגשמים היורדים והמחלחלים בהרי יהודה ושומרון, וזורמים מזרחה בתוך סלעי הגיר והדולומיט המקומטים והשבורים. לאחר זרימתם הפתלתלה באקוויפר ההר המזרחי, נובעים מי התהום בעיקר (כ-90%) על חוף ים המלח, במעיינות צוקים, קנה וסמר, ויתרת המים (כ-10%) נובעים במעיינות יריחו ועוג'ה שבבקעת הירדן.

בעבודתו מצא לוי כי כ-40% ממי התהום נבעו בתקופת המהפכה החקלאית במרכז בקעת הירדן, ורק 60% באזור עיינות צוקים, קנה וסמר. במרכז הבקעה נבעו המים לא רק במעיינות יריחו ועוג'ה, אלא אף במעיינות שאינם קיימים היום – בקרבת היישובים שהתקיימו בתקופה האפי-פלאוליתית והניאוליתית ליד נתיב הגדוד ופצאל. במילים אחרות, מי המעיינות הקדומים אפשרו את האבולוציה של האדם הקדמון, והפיכתו מלקט-צייד-נווד לאדם היושב במקום אחד המביית בעלי חיים והמגדל גידולים חקלאיים. 

המעבר ההדרגתי מתקופת הקרח האחרונה (לפני כ18,000 שנה) ועד התקופה הבין-קרחונית הנוכחית היה מלווה בהצטמצמות האגם שהתקיים בבקע (השבר הסורי אפריקאי). בתקופה הקרחונית השתרע אגם הלשון מהכינרת ועד חצבה ברום (גובה) של כ200- מטר תחת הים התיכון. בתקופתנו, ים המלח משתרע על שטח מצומצם יותר ברום של כ400- תחת הים התיכון. צמצום שטח האגם היה מלווה בנדידת המעיינות שנבעו לחופו, ובנדידת האוכלוסייה שהתקיימה בקרבת המעיינות. אכן, במחקרים הארכאולוגיים זיהה פרופ' נייג'ל גורינג-מוריס מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית שהישובים האפי-פלאוליתיים והנאוליטיים נדדו דרומה, מאזור פצאל לאזור נתיב הגדוד וגלגל ומשם לאזור עוג'ה ויריחו. 

המודל ההידרולוגי של אקוויפר ההר המזרחי מאפשר לא רק לשחזר את העבר אלא אף לחזות את העתיד. המחקר קובע עוד כי במידה וים המלח ימשיך להתייבש, כפי שמתרחש היום בקצב מואץ, צפוי מפלסו לרדת עד לרום של 550- מטר מתחת לפני הים וכתוצאה מכך יחולו שינוים נוספים במשטר הזרימה ובמיקום נביעת המעיינות שעשויים להשפיע על כל החיים באזור. מחקרים עתידיים של יהודה לוי, פרופ' גבירצמן, פרופ' יחיאלי וד"ר בורג צפויים לעסוק בנושא.

 

המהפכה החקלאית

בקעת הירדן
פרופ' חיים גבירצמן
פרופ' נייג'ל גורינג-מוריס

קראו פחות
ראה גם: מחקר