מחקר

prof. barak kol. by Michael Yakirevich

פרופ' ברק קול ממכון רקח לפיזיקה חושף תאוריה חדשה לפתרון אחת הבעיות הוותיקות במדע

11 מרץ, 2021

קרא עוד
מחקר ישראלי חדש מבשר על גישה חדשה לבעיית שלושת הגופים וחוזה במדויק את הסטטיסטיקה של התנהגות המערכת

                                                            פרופ' ברק קול בהרצאה על הבעייה התלת-גופית

בעיית שלושת הגופים הכרחית להבנה של מגוון תהליכים אסטרונומיים ואף להבנה של מחלקה רחבה של בעיות במכניקה ולכן היא העסיקה את מיטב הפיזיקאים, האסטרונומים והמתמטיקאים למעלה משלוש מאות שנים. ניסיונותיהם הובילו לגילויים של מספר תחומי מדע חשובים, אך פתרונה נותר בגדר מסתורין ותעלומה.

בסוף המאה ה-17 סר אייזיק ניוטון הצליח להסביר את תנועתו של כל אחד מכוכבי הלכת סביב השמש על ידי חוק יחיד ופשוט המתאר את כוח המשיכה ביניהם. הוא שאף להסביר גם את תנועת הירח, ומכיוון שתנועתו נקבעת הן על ידי כדור הארץ והן על ידי השמש, התעניין בבעיה של חיזוי תנועתם של שלושה גופים כלשהם הנעים בחלל בהשפעתו של כוח הכבידה ההדדי ביניהם (ראו איור מצורף), בעיה שזכתה בהמשך לכינוי "הבעיה התלת-גופית". ואולם, בניגוד לבעיה הדו-גופית, ניוטון לא הצליח למצוא עבורה פתרון מתמטי סגור וכללי. אם כן, בעיית שלושת הגופים קלה להגדרה אך קשה לפתרון.

בשלהי המאה ה-19, לאחר כמאתיים שנות מחקר פורה בתחום כולל על ידי אוילר, לגרנז' ויעקובי, גילה המתמטיקאי הגדול פואנקרה (Poincare), שהבעיה מציגה רגישות גבוהה למיקומם ומהירותם ההתחלתיים של הגופים. לדבר משמעות מרחיקת לכת - רגישות זו מעידה שלא קיים פתרון דטרמיניסטי (קבוע מראש) ומדויק לבעיה התלת-גופית. במאה ה-20 פיתוחם של מחשבים איפשר לבחון מחדש את הבעיה בעזרת סימולציות המדמות את תנועת הגופים. הסימולציות הראו כי בדרך כלל מערכת תלת-גופית תחווה פרקי זמן של תנועה כאוטית (אקראית) וביניהן פרקי זמן של תנועה סדירה עד שלבסוף המערכת מתפרקת לזוג הסובב סביב מרכז המסה המשותף ולגוף שלישי המתרחק או נחלץ מהם. בשל הרגישות לתנאי התחלה גם הסימולציה הממוחשבת לא מספקת פתרון אמין עבור מערכת תלת-גופית בודדת, ואולם ביצוע סימולציות עבור אוספים גדולים של מערכות הוביל בשנת 1976 לרעיון שניתן לחזות את הסטטיסטיקה של תנועת המערכת, ובפרט לחזות את סיכוי ההיחלצות של כל אחד משלושת הגופים. במובן זה, השאלה המקורית, למצוא פתרון דטרמיניסטי, התגלתה כלא נכונה, והוכר כי השאלה הנכונה היא למצוא פתרון סטטיסטי.

קביעתו של הפתרון הסטטיסטי הוכחה כמשימה לא קלה בשל מספר אלמנטי קושי המתקיימים בבעיה זו: המערכת מציגה תנועה כאוטית המתחלפת בתנועה סדירה, והמערכת לא חסומה ומאפשרת התפרקות. פריצת דרך בנושא אירעה כאשר דר' ניקולס סטון ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית ושותפיו השתמשו בשיטת חישוב חדשה, והשיגו לראשונה ביטוי מתמטי סגור עבור הפתרון הסטטיסטי. לאחרונה אף שופרה שיטה זאת על ידי יונתן ברי גינת ופרופ' חגי פרץ מהטכניון. אך שיטה זו, כמו כל קודמותיה בנושא הפתרון הסטטיסטי, נשענת על הנחות מסוימות. בהשראתן של תוצאות אלו החל פרופ׳ ברק קול ממכון רקח לפיזיקה בבחינה מחודשת של ההנחות. נמצא כי ההנחה שהתנועה אקראית אינה מדויקת משום שאינה מביאה בחשבון את התנועה הסדירה שלאחר ההתפרקות, וכי באחד המשתנים ישנו מרכיב שרירותי.

במחקר שיפורסם בקרוב בכתב העת המדעי Celestial Mechanics and Dynamical Astronomy, הוצעה תאוריה חדשה לפתרון הסטטיסטי, אשר מתקנת פגמים אלו על ידי בסיס מושגי שונה. סיכויי ההיחלצות הנחזים על ידי תאוריה זו שונים מכל העבודות שקדמו לה, ופרופ' קול מדגיש כי "בחינתן על ידי מיליוני סימולציות ממוחשבות הראתה התאמה גבוהה בין התאוריה והסימולציה". התאמה זו מוכיחה כי הבנת המערכת דורשת שינוי תפיסתי וכי הבסיס המושגי החדש מתאר את המערכת היטב. מתברר אם כן, כי ניתן לחדש גם לגבי יסודותיה של בעיה כה וותיקה.

השלכותיו של מחקר זה רחבות. הוא צפוי להשפיע הן על פתרונן של מגוון בעיות אסטרו-פיזיקליות והן בהבנה של מחלקה שלמה של בעיות במכניקה. באסטרופיזיקה הוא עשוי לשמש למציאת המנגנון שיוצר זוגות של גופים קומפקטיים המהווים מקור של גלי כבידה, וכן להעמיק את ההבנה של הדינמיקה בתוך צבירי כוכבים. במכניקה, הבעיה התלת-גופית הינה אב-טיפוס למגוון בעיות כאוטיות, ולכן התקדמות בה צפויה להקרין על בעיות נוספות במחלקה חשובה זו.

למאמר המדעי: http://old.phys.huji.ac.il/~barak_kol/Kol_3body_CM.pdf

לפרסומים בתקשורת: https://www.hayadan.org.il/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%97%D...

 

קראו פחות
מודל להאטה של מערכת העיכול בעקבות ביטוי של חלבון אלפא-סינוקלאין בגזע המוח. קרדיט - באדיבות החוקרים

עצירות והתכווצות תאי מוח - המפתח לאבחון מוקדם של מחלת הפרקינסון?

11 מרץ, 2021

במחקר פורץ דרך בהובלתו של פרופ' יהושע גולדברג מהאוניברסיטה העברית נמצא שהתכווצות תאי מוח עשויה להסביר את תסמין העצירות בקרב חולי פרקינסון. הממצא החשוב צפוי לסייע בעתיד באבחון מחלת הפרקינסון כבר בשלביה המוקדמים

ראה גם: בתקשורת, מחקר
Bacteria Streptococcus pyogenes

מחקר חדש חושף את האופן שבו ניתן לרסן חיידק טורף: "ישפר את היכולת לתכנן טיפולים יעילים נגדו"

10 מרץ, 2021

פרופ' עמנואל הנסקי מהאוניברסיטה העברית, עומד בראש צוות של מחקר משותף שנערך בסינגפור וישראל. הצוות פרסם מחקר בכתב העת היוקרתי Cell Reports: "מחקר זה מספק הבנה מדויקת של האינטראקציות בין החיידק סטרפטוקוקוס מסוג A למאכסן, ומשפר את היכולת לתכנן טיפולים יעילים נגדו, כגון פפטידים מהונדסים שהחיידק לא יכול לבקע"

ראה גם: בתקשורת, מחקר
ריח בתמונה

הדוקטורנט ולד שומייקו ופרופ' עודד שוסיוב מהפקולטה לחקלאות פיתחו אף אופטי ממוחשב שיכול לזהות ריחות ולהפוך אותם לתמונה על מסך המחשב

9 מרץ, 2021

פרופ' אלי קשת. קרדיט צילום - קרן א.מ.ן

חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א הוא פרופ' אלי קשת מהפקולטה לרפואה

25 פברואר, 2021

קרא עוד
פרופ' אלי קשת מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א. ועדת הפרס התכנסה בראשותו של פרופ' יוסף ירדן ובהשתתפותם של החברים: פרופ' יהודית ברגמן, פרופ' שולמית מיכאלי ופרופ' גרא נויפלד. בנימוקיה ציינה הוועדה כי: "פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א מוענק לפרופ' אלי קשת, מהאוניברסיטה העברית, על תרומותיו החלוציות בהבנת המנגנון בו תנאי מחסור בחמצן מעוררים צמיחה של כלי דם חדשים. לתהליך זה יש השפעות מרחיקות לכת על התפתחות מחלות רבות כגון מחלות רשתית העין וסרטן. תגליותיו אלו הביאו להכרה בכך שעודף חמצן הניתן בטיפול בפגים מוביל לעיוורונם והביא לשינוי  בטיפול בפגים לאחר לידתם".

עוד הדגישה הועדה כי "תגליותיו הביאו לזיהוי הפקטור העיקרי האחראי לעידוד צמיחת כלי דם חדשים אל תוך גידולים סרטניים. תגליות אלו תרמו לפיתוח תרופות המעכבות התפתחות של גידולים. פרופסור קשת הוא מורה בחסד והעמיד תלמידים רבים הממשיכים את דרכו המדעית". 

פרופ' אלי קשת נולד בישראל ב 1945 ולאחר שירותו הצבאי למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטור ביצע בשנים 1970 עד 1975 בהנחית פרופ' נתן דה-גרוט במחלקה לביוכימיה, בנושא האינטראקציות בין ריבוזומים ו-tRNA .לאחר סיום הדוקטורט נסע להשתלמות בתר דוקטורט באוניברסיטה של ויסקונסין, בהנחייתו של חתן פרס נובל לרפואה, מגלה הרברס- טרנסקריפטזה, פרופ' Temin Howard. לאחר השתלמות בנושא רטרווירוסים ומנגנוני האינטגרציה שלהם לגנום, התמקדה עבודתו של פרופ' קשת כחוקר עצמאי ברטרוטרנספוזונים תאיים ומנגנוני יצירת סרטן. במשך כעשור חקר נושא זה במעבדתו בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, והגיע לתגליות חשובות של משפחות טרנספוזונים חדשות, וכן הדגמה כיצד טרנספוזונים משנים את דגמי הביטוי של גנים תאיים שבסמיכותם.

בשנת 1982 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בשנת 1986 מונה לפרופסור חבר ומאז 1993 הינו פרופסור מן המנין. בשנת 1991 שינה פרופ' קשת את כיוון מחקרו באופן דרמטי בעקבות ממצאים מפתיעים שהתקבלו במעבדתו ותובנות תאורטיות חדשות אליהן הגיע, ופנה לחקור את תהליך היצירה של כלי דם חדשים (אנגיוגנזה). בתחום זה הוא עוסק עד היום ובו הפך למוביל עולמי האחראי למספר פריצות דרך קונצפטואליות בעלות משמעות לטיפול במספר רב של מחלות חשובות. עבודתו הראשונה בתחום האנגיוגנזה נחשבת עד היום לעבודה המכוננת של התחום, שזיהתה את הפקטור האנגיוגני המרכזי (VEGF) ואת המנגנון הבסיסי השולט על ביטוי הגן ל-VEGF ועל תהליך היצירה של כלי דם בבריאות ובחולי: מחסור רקמתי בחמצן.

בשלושת העשורים שחלפו פרסם קשת מספר רב של עבודות שגילו זוויות חדשות על תהליכי היצירה של כלי דם, על המשמעות הפיסיולוגית והפתולוגית של יצירת כלי דם, ועל הפוטנציאל התרפויטי הגלום בתובנות חדשות אלה. בשנים האחרונות מתמקד מחקרו בהבנת האינטראקציות ההדוקות של המערכת הוסקולרית והפקטור VEGF עם התפתחות ותפקוד מערכת העצבים והמערכת ההמטופואטית, אינטראקציות המגלמות בחובן משמעויות תרפויטיות מלהיבות למגוון מחלות אנושיות.

בסך הכל פרסם פרופ' קשת מעל 130 מאמרים בעיתונים מהשורה הראשונה ואשר צוטטו למעלה מ-33,000 פעמים. פרופ' קשת זכה בפרסים יוקרתיים רבים לאורך השנים, כולל פרס א.מ.ת. בשנת 2006 שהוענק לו "על מחקריו החלוציים ופורצי הדרך בחקר מערכת כלי הדם ונגיעותיה לסרטן ולמחלות קרדיו וסקולריות ועל שילוב נדיר של מצויינות וגישות מחקר חדשניות שהביאו לתובנות כיצד ניתן ליישם את הידע אודות יצירת כלי דם למטרות רפואיות". פרס רוטשילד (2014) הוענק לו על מחקריו פורצי הדרך בביולוגיה של כלי דם, בהם גילוי חשיבותו של גורם גידול האנדותל (VEGF) בתהליכי היווצרותם של כלי דם, גילויים שתרמו רבות לפיתוח שיטות ריפוי חדשות לסרטן וברפואת העין". הוא גם זכה בפרס המייסדים של "טבע" (2014) ,ופרס מפעל-חיים האמריקאי הגבוה ביותר למחקר מחלות כלי-דם (2016 ,Award Meritorious Beneditt). בשנת 2015 נבחר פרופ' קשת כחבר באקדמיה הישראלית למדעים.

תלמידיו הרבים לתארים מתקדמים (18 דוקטורנטים, 10 פוסט-דוקטורנטים) מאיישים כיום משרות בכירות באקדמיה, בתעשיה, ובמערכות החינוך והבריאות.

 

קראו פחות
sleeping

ישן כמו תינוק? מחקר חדש קובע - שנת לילה לקויה של תינוקות עלולה להשפיע על היכולת של ההורים להיות טובים יותר

25 פברואר, 2021

קרא עוד
קשיי שינה בגיל הרך הינה סוגיה שמטרידה הורים רבים. חלקם מנסים לקבל את המצב ו"להתעלם" מקשיי השינה, מתוך תקווה או אמונה שקשיים אלה יחלפו באופן טבעי, בעוד שהורים אחרים נעזרים בטיפולים שמטרתם לעזור לילדים לרכוש את היכולת להירדם באופן עצמאי ולישון ברציפות. לא משנה כיצד ההורים מתמודדים עם סוגיה זו, אחת השאלות המרכזיות שמעסיקה את אנשי המקצוע בתחום היא האם קשיי השינה של הילדים משפיעים לרעה גם על שנת ההורים ועל תפקודם במהלך היום. קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת בן-גוריון בנגב התעניינה כיצד קשיי השינה הללו, הנפוצים אצל משפחות רבות ברחבי העולם, קשורים ליחסים שמתפתחים ונוצרים בין הורים לילדיהם בגילים מוקדמים. "מעניין אם הורים חושבים בכלל ששינה לא טובה של ילדיהם עלולה להשפיע  או להיות קשורה להתנהגות היומיומית שלהם כלפי ילדיהם", תוהה ד"ר דנה ורצברגר, בעבר דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית וכיום פוסט דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה סטנפורד.

במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה על ידי ד״ר ורצברגר יחד עם אוריה ברוכי ופרופ׳ אריאל כנפו-נעם מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ובשיתוף פרופ' ליאת טיקוצקי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בכתב העת המדעי Journal of developmental and behavioral pediatrics, נבחן הקשר בין הרגלי השינה של פעוטות לבין איכות ההורות אותה הם מקבלים, ומצא כי שנת תינוקות וילדים קטנים קשורה להתפתחות היחסים בין הילדים עם הוריהם, ובעיקר עם אמם. עד כה היה ידוע כי בין 20% –30% מכלל התינוקות והילדים חווים נדודי שינה התנהגותיים, ואם לא ניקח זאת בחשבון ונתייחס לכך בהתאם - עלולות להיות לכך השלכות שליליות על תפקודנו כהורים, קובעים החוקרים. למרבה הפלא, מעט מאוד ידוע כיום במחקר לגבי הקשר בין שנת הלילה של התינוקות לדפוסים השליליים שמפתחים הורים כלפי ילדיהם עם הזמן, ולגבי עוצמת אותן תחושות.

במחקר הנוכחי השתתפו 392 משפחות ישראליות והוא נערך במעבדה להתפתחות חברתית בראשות פרופ׳ כנפו-נעם, במסגרת המחקר הישראלי להתפתחות המשפחה (מ.י.ל.ה). במסגרת המחקר הוזמנו הורים והתינוקות שלהם למעבדה - פעם אחת כשהפעוטות היו בני 9 חודשים, ופעם נוספת כשהיו בני 18 חודשים. בנוסף למטלות שונות שהפעוטות והוריהם עשו במעבדה, כגון מטלות שבודקות את האמפתיה של התינוקות או הפחד שלהם מזרים, ההורים התבקשו לענות על שאלון שבחן את ההורות שלהם ואת הרגלי השינה של ילדיהם - למשל, באיזו שעה הפעוטות הולכים לישון, כמה שעות הם ישנים במהלך הלילה, ומשך זמן הערות שלהם בשעות הלילה, משך חביון השינה הלילי (הזמן שלקח לתינוק להירדם). בנוסף, ההורים מילאו שאלון שנוגע להתנהגות ההורית שלהם כלפי ילדיהם. כדי לבחון את תחושות ההורים, הם נדרשו להתייחס בשאלון למשפטים כמו "אני לא מתייחס לתינוק שלי", "אני מעניש את הילד שלי בצורה קשה כשאני כועס", "התינוק שלי הוא מטרד בעיניי" ועוד. על השאלון הם נדרשו לענות פעמיים – בכל פעם שהגיעו למעבדה.

מתוצאות המחקר עולה בבירור כי חלה עלייה ברגש השלילי של הורים לתינוקות מגיל 9 חודשים לגיל 18 חודשים, שהייתה קשורה, בחלקה, לבעיות השינה של אותם תינוקות בגיל 9 חודשים. "התוצאות הללו התקבלו בעקבות הדיווחים של ההורים על עצמם. הניתוח הסטטיסטי הראה שבעיות השינה של התינוקות ניבאו עליה בהורות השלילית כלפי התינוקות מצד ההורים", מסבירה ד"ר ורצברגר. עוד נמצא במחקר כי תפיסת ההורים את שנת ילדיהם כבעייתית יותר בגיל 9 חודשים ניבאה עלייה ברגש השלילי של האם, ולא אצל האב, כלפי אותו הילד עד גיל 18 חודשים (שנה וחצי). החוקרים הציעו כי "הבדלים בין אמהות לבין אבות (בממצאים) עשויים להתרחש במידה שאמהות מעורבות יותר בטיפול בתינוקות בלילות מאשר האבות (סוגיה שלא הייתה יכולה להיבדק במסגרת המחקר הנוכחי)". כמו כן, נבדק אם התוצאות הושפעו בעקבות הרגלי האכלה שונים של התינוקות (כלומר, הנקה או בבקבוק) או סידורי שינה שונים של התינוקות (למשל, שינה לבד או עם אחים), אך לא נמצאו עדויות לכך. עוד התגלה שבממוצע שנת הילדים משתפרת ככל שהפעוטות גדלים והופכים לילדים.

"בעיות שינה של פעוטות, שאמנם טבעיות בינקות, עלולות להשפיע על איכות השינה של ההורים בלילה, אשר בתורה עלולה להשפיע על איכות ההורות שהפעוטות חווים. התוצאות אליהן הגענו מדגישות שהורים לא רק משפיעים על התפתחות ילדיהם, אלא עשויים להיות גם מושפעים מנטיות ילדיהם (במקרה זה שנת ילדיהם), כבר מהינקות, ומדגישה את העובדה שגם לילד יש תפקיד משמעותי ביחסי הורה-ילד. על ההורים להיות מודעים להשפעה שיש לילדיהם עליהם ועל התנהגותם כלפי ילדיהם, על מנת שיוכלו לצמצם השפעה שלילית אפשרית, ויאפשרו לילד לגדול בסביבה מטיבה", מסכמת ד"ר ורצברגר. 

לפרסום המדעי:https://journals.lww.com/jrnldbp/Abstract/9000/Parents__Perceptions_of_Infants__Nighttime_Sleep.98995.aspx

לפרסום בתקשורת:

https://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-a32249ebf12d77...

קראו פחות
פרופ' נחמיאס

טכנולוגיה חדשנית שפיתח פרופ׳ יעקב נחמיאס מהמכון למדעי החיים מאפשרת פיתוח מהיר של תרופות בעזרת שבבים ביוניים, ללא צורך בניסויים בבעלי חיים

25 פברואר, 2021

מחקר חדש בהובלת פרופ' יעקב נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית ומייסד חברת טישו דינאמיקס שפורסם בכתב העת היוקרתי Science Translational Medicine, פיתחו החוקרים מערכת כליה על שבב שמכילה סנסורים זעירים המדווחים על ההשפעה הישירה של תרופות על הרקמה האנושית. הטכנולוגיה אפשרה לצוות לפתח תרופה חדשה למניעת זנק כיליתי בטיפולי כימותרפיה על רקמות אנושיות. הטכנולוגיה מאפשרת לראשונה לבטל את השימוש בחיות מעבדה לצרכי ניסוי. 

TD_GIF, Credit - NASA's Goddard Space Flight Center

ד"ש לוהט ממרחקים: חלקיק נייטרינו הגיע לכדור הארץ מסביבת חור שחור סופר מאסיבי

23 פברואר, 2021

קרא עוד

צוות מדענים בינלאומי נרחב - הכולל כ-60 חוקרים ממרכז המחקר DESY הגרמני, מאוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטאות ניו-יורק, מרילנד וקולומביה האמריקאיות, אוניברסיטת ליידן ההולנדית, אוניברסיטת קורטין האוסטרלית, ואניברסטאות נוספות בהן גם האסטרופיזיקאי התצפיתי ממכון רקח לפיסיקה ד״ר אסף חרש והדוקטורנט איתי ספרדי מהאוניברסיטה העברית וכן האסטרופיזיקאי פרופ׳ אבישי גל-ים ממכון וייצמן - גילה לראשונה חלקיק נייטרינו המגיע מסביבת חור שחור סופר מאסיבי לאחר אירוע קטסטרופלי בו כוכב נקרע לגזרים בעקבות כוחות גאות חזקים שהפעיל עליו החור השחור. גילוי זה מעיד על כך שאירועים מהסוג הזה משמשים כמאיצים טבעיים של חלקיקים לאנרגיות מאד גבוהות. המחקר פורסם כיום (שני) בכתב העת המדעי המפורסם nature astronomy, המחקר השני של ד"ר חרש שנוגע לחורים שחורים, המתפרסם בגיליון זה.

הנייטרינו (מאיטלקית, נייטרלי קטן) הוא חלקיק יסוד בעל מסה נמוכה במיוחד (כמעט חסר מסה) ונטול מטען חשמלי (ועל כן אינו מגיב לכוח אלקטרומגנטי). ההסתברות לאינטראקציה של נייטרינו עם אטומי החומר דרכו הוא עובר היא נמוכה מאוד, ולכן יכול לעבור בתוך חומר בקלות ולאורך דרך ארוכה מאד מבלי שיקרה לו דבר או מבלי שיעבור התמזגות עם חומר אחר. הוא יכול להגיע אלינו ממרחקים מבלי להתפזר בדרך. לשם הבנת ייחודיותו, נדרש קיר עופרת בעובי מספר שנות אור על מנת לחסום מחצית מכמות חלקיקי הנייטרינו העוברים דרכו. באופן כללי חלקיקים מהסוג הזה שוטפים את כדור הארץ כל הזמן. לדוגמה, שטפי נייטרינים (נייטרינו ברבים) מגיעים מהשמש שלנו, אך גם ממקורות אסטרופיזיקליים אחרים. דוגמא מפורסמת היא שטף חלקיקי הנייטרינו שהתגלה מסופרנובה 1987A (שהתרחשה במרחק של כ – 170 אלף שנות אור מאתנו).

בשנים האחרונות, מתגלים עוד ועוד הבזקי אור נראה (אופטי) בהירים במרכזי גלקסיות. הבזקי האור נמשכים מספר שבועות עד חודשים. הדעה הרווחת היא שהבזקי אור אלו נובעים מאירוע אלים במיוחד, במהלכו כוכב נע קרוב מידי לחור שחור סופר מאסיבי הנמצא במרכז אותה הגלקסיה, ונקרע לגזרים על ידי כוחות הגאות שמפעיל עליו החור השחור. הכוכב חדל להתקיים כשהגז שהרכיב את הכוכב עד כה הופך לזרם של חומר (גז) שחלקו נשאר לחוג מסביב לחור השחור, וחלקו עף במהירות עצומה הרחק מן החור השחור. אירועים מהסוג הזה נקראים אירועי הרס כוכבים על ידי כוחות גאות (Tidal Disruption Events, או בקיצור TDEs).

אירוע מסוג זה התגלה בחודש אפריל 2019 כהבזק אור נראה (ניתן לו השם AT2019DSG), על ידי פרויקט ZTF (The Zwicky Transient Facility). בעקבות גילוי אירוע זה, אסטרונומים ברחבי העולם כיוונו טלסקופים הצופים באורכי גל שונים (אור נראה, קרינת X, וקרינת רדיו) לעבר האירוע על מנת לאסוף עליו עוד נתונים ולעמוד על טיבו (צוות מהאוניברסיטה העברית בראשותו של ד״ר אסף חרש ביצע תצפיות רדיו על האירוע במשך חודשים באמצעות טלסקופ בשםAMI  הנמצא באנגליה). בהמשך, כחצי שנה לאחר גילוי הבזק האור הנראה, גילו מדענים בפרוייקטIceCube , הנמצא בקוטב הדרומי של כדור הארץ, חלקיק נייטרינו, והמדענים מאמינים כי החלקיק נוצר בתהליך שקשור להרס הכוכב שהתגלה חצי שנה קודם לכן. גלאי Icecube מורכב למעשה מסדרה של גלאים על פני שטח ענקי בתוך הקרח האנטרקטי (בקוטב). החוקרים באתר זה גילו כי חלקיק הנייטרינו פגע בקרח האנטרקטי באנרגיה של יותר מ-100 טרה אלקטרון וולט (שקול לפי עשר מהאנרגיה שאליה אפשר להאיץ חלקיק במאיץ החלקיקים הכי חזק בעולם).

המידע שנאסף בתצפיות על האירוע מתחילתו יכול להיות מוסבר על ידי זריקה של חומר בצורה סילונית במהירות גבוהה מסביבת החור השחור בעקבות אירוע הרס הכוכב, שלמעשה יצר מעין ״מנוע״ אנרגיה מרכזי האחראי לזריקת החומר והפועל במשך חודשים. ״מנוע״ זה יכול להסביר ככל הנראה גם את החלקיק שהתגלה. "מקור החלקיק באירוע המדובר הוא לא בכוכב עצמו. עקב הרס הכוכב, ככל הנראה יש ספיחה של חומר מן הכוכב שנהרס אל תוך החור השחור", מסביר ד"ר חרש. "התהליך הזה של הספיחה יוצר כנראה סילונים של חומר שעף במהירות עצומה מסביבת החור השחור (חשוב לציין שפרטי התהליך לא ידועים לגמרי למדע). בתהליך שבו נוצרים הסילונים שמעיפים חומר במהירות גבוהה גם ישנה האצה של חלקיקים לאנרגיות גבוהות ונוצרים כתוצאה מכך גם נייטרינים. אחד החלקיקים האלה עשה דרכו אלינו והתגלה".

לסיום מבהיר ד"ר חרש כי ״אירועים של הרס כוכבים על ידי כוחות גאות מחורים שחורים הם תופעות שאנחנו יודעים עליהם עדיין מעט מאוד. גילוי הנייטרינו מאירוע אלים כזה הוא עדות לכך שבאירועים אלו מופעל מנגנון המאיץ חלקיקים לאנרגיות מאוד גבוהות. החלקיק שהתגלה הוא פיסת מידע חשובה בהבנה הכוללת שלנו את האירועים הללו. עצם השימוש באמצעי התצפית הרבים באירוע הנוכחי, החל מגילוי האירוע לראשונה באור נראה לעין, מעקב אחר התפתחות קרינת הרדיו מהאירוע מרגע גילויו וכלה בגילוי חלקיק הנייטרינו, מדגים את הכוח המדעי הנוצר בשילוב מספר ערוצי תצפית יחדיו. שילוב זה הולך ונעשה נפוץ יותר ויותר בעולם האסטרופיזיקה כיום ומגדיל את פוטנציאל הגילוי המדעי בכל אירוע אסטרונומי״.

לפרסום המדעי: https://www.nature.com/articles/s41550-020-01295-8

לפרסומים בתקשורת: 

https://www.haaretz.co.il/science/space/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.95...

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/267U52A39

https://www.hayadan.org.il/%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94-%D...

שלושה שיודעים בכאן תרבות [להאזנה, החל מדקה 30:00]: https://www.kankids.org.il/Podcast/item.aspx?pid=21182

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
דר אסף חרש. צילום - Michael Yakirevich.

הרדיו ״מתעורר״: דר' אסף חרש מהאונ' העברית חשף תופעה חדשה ומפתיעה הנוגעת להרס כוכבים על ידי חורים שחורים

23 פברואר, 2021

קרא עוד
החוקר וצוותו הצליחו לחשוף שחרור של הבזקי קרינת רדיו חודשים ושנים לאחר שהכוכב נקרע לראשונה לחתיכות ע"י החור השחור. עד כה לא הצליח אף חוקר להוכיח שקיימים הבזקי קרינת רדיו כאלה, זמן רב יחסית לאחר הרס הכוכב. המחקר אף מוכיח את עוצמת האירוע ואת ההבנה החלקית של עולם המדע בנושא. המחקר פורסם ב-nature astronomy

בשנים האחרונות, מתגלים עוד ועוד הבזקי אור נראה (אופטי) בהירים במרכזי גלקסיות. הבזקי האור נמשכים מספר שבועות עד חודשים. הדעה הרווחת היא שהבזקי אור אלו נובעים מאירוע אלים במיוחד, במהלכו כוכב נע קרוב מידי לחור שחור סופר מאסיבי הנמצא במרכז אותה הגלקסיה, ונקרע לגזרים על ידי כוחות הגאות שמפעיל עליו החור השחור. הכוכב חדל להתקיים כשהגז שהרכיב את הכוכב עד כה הופך לזרם של חומר (גז) שחלקו נשאר לחוג מסביב לחור השחור, וחלקו עף במהירות עצומה הרחק מן החור השחור. אירועים מהסוג הזה נקראים אירועי הרס כוכבים על ידי כוחות גאות (Tidal Disruption Events, או בקיצור TDEs).

לאירועים מעין אלה יש חשיבות רבה בתחום של חקר חורים שחורים. ראשית, אנו יודעים כיום שברוב מרכזי הגלקסיות כיום קיים חור שחור סופר-מאסיבי (לדוגמא בגלקסיית שביל החלב שלנו קיים חור שחור במסה של כארבע מיליון מסות שמש, גילוי שעבורו הוענק פרס נובל השנה). בחלק מהגלקסיות החור השחור מוגדר כפעיל - ישנו מאגר גז גדול במרכז הגלקסיה בתצורה של דיסקה, הנקראת דיסקת ספיחה, מסביב לחור השחור וחומר מהדיסקה נספח אל החור השחור. בתהליך זה משתחררת קרינה חזקה וכתוצאה מכך מסביבת החור השחור (אך לא ממנו ישירות) נפלטים סילונים רבי עוצמה שנראים באורכי גל שונים ובמיוחד בקרינת רדיו. ישנם גם חורים שחורים ״רדומים״ שאין מסביבם דיסקה שכזו ולא נפלטת מאזור זה קרינה חזקה באופן יוצא דופן.

אירועי הרס כוכבים עם ידי כוחות גאות של חור שחור יכולים להתרחש גם בעקבות מעבר של כוכב בסביבה של חורים שחורים אלו (הרדומים כביכול), ובעצם גילוי הבזק הקרינה הזמני כתוצאה מקריעת הכוכב על יד החור השחור הרדום מעידים על קיום אותו חור שחור במרכז אותה הגלקסיה. אירוע זה, אם כך, הוא דרך נוספת לחשוף חורים שחורים. הוא גם מאפשר לנו ללמוד על מבנה החומר הנמצא בסביבה המאוד קרובה של החור השחור, גם בגלקסיות רחוקות, מה שלא מתאפשר בשום דרך אחרת כיום. מעבר לכך אירועים אלו מאפשרים לנו לחקור תהליכים של ספיחת חומר אל החור השחור. לדוגמה, לא ברור לנו כיצד נוצרות דיסקות הספיחה. גם כשהכוכב נקרע לגזרים על ידי החור השחור ישנה שאלה פתוחה מה מוביל להבזק האור שאנו רואים - האם הוא נגרם כתוצאה מספיחה מהירה של החומר של הכוכב אל תוך החור השחור? יש הגורסים שספיחה של חומר מן הכוכב שחדל להתקיים לא יכולה להתרחש באופן מיידי, וזרם החומר שנקרע מהכוכב ממשיך לחוג מסביב לחור השחור, ושגלי הלם שנוצרים מהפגיעה של חלק אחד של הזרם בחלק אחר שלו גורמים להבזק האור שאנו רואים.

קבוצת המחקר בראשות ד״ר אסף חרש מכון רקח לפיסיקה באוניברסיטה העברית, בשיתוף מנהל טלסקופ החלל סוויפט פרופ׳ בראד סנקו, וד״ר יאיר הרכבי מהחוג לאסטרופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, חוקרת בעת האחרונה אירועים מהסוג הזה על ידי תצפיות של חיפוש אחר קרינת רדיו המסוגלת להגיע לכדור הארץ ולבשר על פעילות החור השחור. מחקר חדש של הקבוצה התפרסם השבוע בכתב העת המדעי היוקרתי nature astronomy. החוקרים הצליחו להבחין בקרינת רדיו שהתגלתה רק במעט אירועים מן הסוג הזה, ובדרך כלל מעידה על קיומו של חומר המועף מיד לאחר אירוע קריעת כוכב במהירות גבוהה (או מסילון רב עוצמה הנפלט מסביבת החור השחור כתוצאה מהספיחה, אם מתקיימת, של חומר מהכוכב שנהרס בגלל פעילות החור השחור). עם זאת,  בכל המקרים המועטים שבהן התגלתה קרינת רדיו עד כה, באירועים מסוג זה, היא התגלתה כמעט מיד לאחר הרס הכוכב, דבר שמעיד על חומר המועף במהירות גבוהה מסביבת החור השחור באופן מיידי באירוע. הפעם לעומת זאת, הופתעו החוקרים לגלות הבזקי רדיו מהאירוע שנפלטו באיחור של חודשים (ולאחר מכן בנוסף גם שנים) לאחר הזמן בו נהרס הכוכב.

תצפיות הרדיו הרגישות בוצעו במסגרת מחקר על אירוע (המכונה ASASSN-15oi) של הרס כוכב על ידי כוחות גאות של חור שחור, חושפות בפעם הראשונה הבזקי רדיו מאוחרים (בהשהייה) הנפלטים באירועים מסוג זה. אירוע הרס הכוכב התגלה כהבזק אור נראה לעין בפרויקטASASSN . מיד עם גילוי האירוע, ביצע דר' חרש ועמיתיו למחקר תצפית רדיו על האירוע עם טלסקופ הרדיו הידוע בשם ״המערך הגדול מאוד״ (Very Large Array), שבניו מקסיקו בארה״ב (טלסקופ המורכב מ-27 אנטנות רדיו בקוטר של 25 מטר כל אחת).

בתצפית הראשונה לא התגלתה קרינת רדיו למרות הרגישות הגבוהה של התצפית. החוקרים חזרו על התצפית פעמיים נוספות בשלושת החודשים שלאחר התצפית הראשונה, וגם בתצפיות אלו לא התגלתה כל קרינת רדיו. למרבה הפלא, התעקשותם של החוקרים בראשות דר׳ חרש להמשיך ולבצע בדיקות הייתה משתלמת. "התאוריה הרווחת בשלב זה היא שאם לא התגלתה קרינת רדיו אז לא מצופה שתתגלה קרינה בהמשך", מספר דר' חרש. "עם זאת, החלטנו לצאת מגבולות התחזיות של התיאוריות המוכרות, ולבצע תצפית נוספת כחצי שנה לאחר הזמן שבו התגלה לראשונה האירוע באור נראה לעין, ולהפתעתנו הרבה גילינו קרינת רדיו בהירה. מיד לאחר הגילוי אספנו נתונים נוספים ומפורטים יותר באמצעות טלסקופ הרדיו לאורך כשנה, במהלכה דעכה קרינת הרדיו. בנוסף, גילינו בניתוח נתונים שנאספו כחלק מסקר שמיים גדול (שבוצע על ידי המצפה הלאומי לאסטרונומיית רדיו של ארה״ב באמצעות אותו טלסקופ הרדיו) בשנת 2019 הבזק רדיו נוסף (שני) מאותה נקודה בשמיים, כארבע שנים לאחר הגילוי הראשון של האירוע באור נראה לעין. זו הפעם הראשונה בה מתגלים הבזקי קרינת רדיו המתרחשים בדיליי (השהייה) של חודשים ושנים לאחר האירוע הראשוני בו נהרס כוכב על ידי חור שחור".

ניתוח הממצאים העלה שלוש מסקנות מרכזיות. הראשונה, שאף אחד מהמודלים הסטנדרטים של הרס כוכב על ידי חור שחור לא יכולים להסביר את הבזקי הרדיו המופיעים בהשהייה כל כך ארוכה לאחר הרס הכוכב (ובכלל זה לא את התנהגות קרינת הרדיו שהתפתחה באופן שונה מהדרך בה מתפתחת קרינת רדיו באירועים דומים, בהן התגלתה קרינת רדיו בעבר סמוך לזמן הרס הכוכב). השנייה, שישנה אפשרות שהתפרצויות של קרינות רדיו מאוחרות באירועים אלה הינן תופעות שכיחות ושניתן יהיה לגלות עוד כאלו, ולחקור את התופעה החדשה שהתגלתה אם יערכו תצפיות רדיו בזמנים מאוחרים יותר מכפי שהיה נהוג לעשות עד כה. השלישית, שאפשרי כי חלק מהחומר שנותר מהכוכב ההרוס נספח אל החור השחור ביעילות גבוהה אך לא מיידית, באיחור של מספר חודשים.

"מה גרם לעיכוב זה ומה הוביל בסופו של דבר לספיחה של החומר לחור השחור, אלו שאלות שעדיין נותרו פתוחות. אם אכן התרחשה ספיחת חומר מאוחרת שכזאת, יתכן שייפלט סילון במהירות גדולה לאחר הספיחה, כשהסילון הוא שיהיה אחראי להבזק הרדיו המאוחר אותו גילינו במחקר הנוכחי", מסביר דר' חרש שאף מאמין כי התגלית שלו חשובה כדי להבין כיצד חורים שחורים גדלים (צוברים מסה) ביקום, ואיך הם מתפתחים והופכים להיות סופר-מאסיביים. ספיחת חומר היא דרך אחת לגידול החורים השחורים וגילוי תקופות שבהן מתרחשת גדילה של החור שחור על ידי ספיחה מושהת (אם השערה זו תוכח בהמשך) היא צעד חשוב נוסף להבנת התהליך כולו.

כמו כן, דר' חרש וצוות מחקרו מאמינים כי גילוי התפרצויות רדיו מאוחרות (מושהות) יאפשרו לא רק לחקור את הפיזיקה שמאחורי אירועים אלו, אלא הן יכולות לחשוף ולהעיד על קיומם של חורים שחורים נוספים במרכזי גלקסיות. לדוגמה, לא תמיד יתגלה הבזק אור נראה כשייהרס כוכב על ידי חור שחור, אבל אם כתוצאה מכך ייווצרו מספר הבזקי קרינת רדיו מאוחרים, אלו האחרונים יחשפו את קיומו של החור השחור המעורב באירוע ויאפשרו לחקור אותו. "לאור גילויים אלו אנו נערכים לבצע תצפיות רדיו נוספות על אירועים מסוג זה באמצעות טלסקופי רדיו ברחבי העולם, על מנת לנסות ולגלות הבזקי רדיו נוספים מסוג זה ולרדת לעומק התופעה", מציין דר' חרש.

 

לפרסום המדעי: https://www.nature.com/articles/s41550-021-01300-8

לפרסומים בתקשורת: 

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/267U52A39

https://www.haaretz.co.il/science/space/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.95...

שלושה שיודעים בכאן תרבות [להאזנה, החל מדקה 30:00]: https://www.kankids.org.il/Podcast/item.aspx?pid=21182

https://www.israelhayom.com/2021/02/28/radio-emissions-from-galaxy-chall...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
nsp2. צילום באדיבות דר דינה שניידמן

"התחלה עם בשורות טובות": חוקרות וחוקרים הצליחו לפענח את המבנה והפעילות של 3 מחלבוני SARS-COV-2

23 פברואר, 2021

אחד החלבונים הגדולים ביותר של הנגיף, אותו הצליחו החוקרות לפענח בשיטה חדשה וייחודית, הוא חלבון בשם Nsp2, שנודע כ"סרבן" לפיענוח מבני. דר' דינה שניידמן: "עכשיו יש לנו טכנולוגיה ופרוטוקול ניסויי לחקור לא רק את חלבוני הנגיף עצמם, כי אם גם את השותפים שלהם מתוך התא האנושי". פרופ' מיכל ליניאל: "בהמשך יהיה צורך לפצח את הנגיף השלם בהקשר התאי כדי לדמות את כל חלבוני הנגיף והאינטאקציות ביניהם"

broken glass. by jilbert ebrahimi unsplash

"תוצאות מפתיעות": מחקר בראשות פרופ' ג'אי פיינברג מהאונ' העברית חושף לראשונה מה קורה בקצהו של הסדק

17 פברואר, 2021

קרא עוד

סדקים מחלישים חומר שנשבר, את זה רבים יודעים, אך קיומם הם הדבר הקובע את מידת חוזקו של חומר באופן כללי. סדקים מרכזים כמות עצומה של אנרגיה באזור הקצה שלהם, כשהמאמצים באזור המיקרוסקופי הזה יכולים להגיע מבחינה מתמטית עד אינסוף. בטבע, בניגוד לתחזיות התיאורטיות, מנגנון מיקוד המאמצים המופעל ברגע של יצירת סדק בחומר משתנה בין חומר לחומר, וכמובן שיש גבול לכל מאמץ אנרגטי המתבטא בסופו של תהליך בשבר של החומר. לדוגמה, הזכוכית היא חומר שמציב גבול חלש יחסית למאמצים האינסופיים שסדק מרכז בקצה שלו - ועל כן היא נשברת בקלות כשהוא נוצר. לעומתה, באלומיניום או בפלדה מתרחש בקצה הסדק מנגנון אחר, אשר מונע ממאמצי הסדק לשבור את החומר.

במחקר שפורסם לאחרונה ביצעו חוקרים באופן יזום "רעידות אדמה" קטנות בחומר פרספקס (perspex, סוג של זכוכית אקרילית שקופה) והפנו את ה"זרקורים" על ההתנהגות המסתורית המתרחשת בקצוות סדקים בזמן שבירה. מחקר זה, שבוצע לאחרונה על ידי פרופ' ג'אי פיינברג ונרי ברמן ממכון רקח לפיסיקה, פורסם בעיתון היוקרתי Physical Review Letters. המחקר חשף, לראשונה, את ההתנהגות בסביבה הקרובה של קצה הסדק. למעשה, זאת הפעם הראשונה בעולם שאזור זעיר זה, בו שבירת חומרים מתרחשת, נצפה בניסוי מעבדה.

אחד הממצאים החשובים במחקר הוא שקצה הסדק עובר פאזה במהירות התקדמות קריטית, בה הוא משנה לחלוטין את אופיו. מעבר הפאזה אנלוגי למעבר הפאזה המאפיין את המעבר של המים לקרח. "הקושי המרכזי בצפייה בקצה הסדק הוא הגודל המיקרוסקופי של האזור, המסוגל לנוע במהירות הקול (כ-ק''מ/שנייה)", מסביר פרופ' פיינברג. "למרות המדידה המאתגרת, הצלחנו לראשונה לבצע הדמיה של הסדקים הרצים במהירות הקול, וגילינו דרכה את הצורה שבה החומר עצמו מתארגן על מנת למנוע את הלחצים הגדולים הנמצאים בקצה הסדק. כלומר החומר מושפע מהתהליך של יצירת הסדק. הצורה שהתגלתה התבררה כשונה לחלוטין מהציפיות המתוארות בספרות המדעית בעשרות שנים האחרונות".

אין מדובר בעבודה הראשונה של פרופ' פיינברג בנוגע לאינסופיות של מאמצי סדקים. בפרסום קודם בכתב העת היוקרתי Nature, הסביר פרופ' פיינברג כי "כשחקרנו את תופעת החיכוך במעבדה, גילינו שתחילת תהליך ההחלקה, בעצם, מתוארת על ידי התקדמותן של רעידות אדמה השוברות את המגעים בין כל שני גופים המתחככים זה על זה. 'רעידות האדמה' אלו המתחילים בנקודה חלשה ומתקדמים במהירות המתקרבת למהירות הקול. כדי להבין את התנהגותן, המצאנו שיטה המאפשרת לנו לעקוב אחרי מהלכי רעידות האדמה הללו באמצעות צילום מהיר (כמיליון תמונות בשנייה) של שטח המגע בכל נקודת מגע בין שני לוחות המחליקים זה  על זה.. מדידות אלו הראו שרעידות האדמה מהוות את המנגנון שדרכו חיכוך מתנהל. זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו מדד דבר כזה. מעבר לכך, הראנו כי לרעידות אדמה תכונות שמקבילות לחלוטין לתכונותיהם של סדקים נעים. במחקר הנוכחי, ניצלנו את הידע הזה כדי לפענח את התנהגותם של חומרים בהשפעת המאמצים האדירים הנוצרים בקצה של סדק בזמן שבו חומרים נשברים".

למחקר עשויות להיות השלכות רבות, היות ותוצאותיו מערערות את התפיסה הבסיסית בנוגע לתכונותיהם ויציבותם של חומרים. התפיסה המסורתית מניחה כי בזמן השבירה החומר הוא די פסיבי, דהיינו הוא מושפע על ידי הלחצים האדירים המופעלים עליו – אך הוא אינו משפיע על מאמצים אלו, ובוודאי לא אמור היה להשפיע על צורת ההתארגנות של המאמצים המופעלים עליו. "לאור התוצאות המפתיעות של המחקר, אנו חייבים לקחת את ההדדיות הזאת בחשבון", מבהיר פרופ' פיינברג. זאת ועוד, המודלים החדשים שיפותחו יצטרכו לכלול את תהליכי 'מעבר הפאזה' המתרחשים כאשר חומר נכנע ללחצים המופעלים עליו – ואולי זה יהיה המפתח בהבנת השוני הגדול בחוזקם של חומרים – בעיקר בנוגע לחומרים שדומים מאוד בכל יתר התכונות המכאניות המאפיינות אותם.

מחקר עתידי של פרופ' פיינברג ינסה לבחון כיצד ניתן להשפיע על האזור המיקרוסקופי של הסדק על מנת לשנות את ההתנהגות והחוזק של חומרים ברבדים השונים. אפיונו של אזור קריטי זה הוא הצעד הראשון לקראת שינוי תכונותיו בצורה יזומה, אפשרות מרתקת שבעזרתה ייתכן ויתאפשר להנדס בצורה משכילה את התכונות של חומרים חדשים, וליצור חומרים חזקים יותר לתועלת האנושית. פרופ' גאי פיינברג מסכם: "בהרבה מקרים, השגת הבנה חדשה מובילה לדרכים חדשות 'לכוון' ולשנות התנהגות טבעית. אנו מצפים (ומקווים) שהשגת ההבנה החדשה הזאת בהתנהגותו של החומר בקצה של סדק, תוביל לפיתוח של חומרים חדשים שניתן יהיה 'לכוון' את חוזקם".

למאמר המדעי: https://journals.aps.org/prl/abstract/10.1103/PhysRevLett.125.125503

לפרסום בתקשורת: 

ynet: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/HyeNPV9Zu

שלושה שודעים, כאן תרבות: https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=191579

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
smoking

"הפילטר הוא אלמנט חשוב בצמצום נזקי העישון, יש צורך בפיתוח פילטרים טובים יותר כמסנני רעלים"

11 פברואר, 2021

מחקר חדש חושף זווית נוספת לנזק הבריאותי החמור שנגרם למעשני הסיגריות. אחד הממצאים המשמעותיים של המחקר נוגע לכך שעשן הסיגריות עלול לפגוע בתקשורת בין תאי החיידקים. ממצא זה רלוונטי בייחוד בעידן המגיפה ומדגיש את החשיבות של הפרעות לנשימה. בנוסף, נמצא כי ככל שהסיגריה עם פילטר יקרה יותר, כך נצפו רמות נמוכות יותר של רעילות

ראה גם: בתקשורת, מחקר