"היהודים, כרגיל, יהרסו את עצמם": חוקר באונ' העברית חושף את ההבדלים הפוליטיים בין האחים נתניהו

ינואר 12, 2021
אמיר לולו

מה יוני נתניהו היה חושב על מהלכיו הפוליטיים של ביבי אילו היה חי? האם היה מסוגל לתמוך בהם? מחקר שבוצע לאחרונה באוניברסיטה העברית, על ידי הדוקטורנט אמיר לולו מהמחלקה למדע המדינה, תחת הכותרת "בין יוני לביבי: השוואה בין השקפות האחים נתניהו", ניסה למצוא הבדלים בין התפיסות הפוליטית של שני האחים המפורסמים. להפתעתו, הוא מצא כי אכן ניכרים הבדלים משמעותיים בגישתם הפוליטית, כשההבדל המרכזי הוא בתפיסה של כל אחד את הבעיה המרכזית של העם היהודי החי בישראל.

אמיר לולועל פי המחקר, בעוד יוני האמין שהסכנה הגדולה ביותר של ישראל היא חוסר באמון הפנימי של היהודים בנוגע לצדקת דרכם, האחדות של העם והיכולת שלו לא להתנוון ולהישבר אל מול המציאות של המדינה (בעיה פנימית), מכתיבתו של בנימין, אבל לא פחות במהלכים המדיניים בשנים האחרונות, נראה כי הוא מתרכז בעיקר בחיזוק כוחה הבינלאומי של ישראל (בעיה חיצונית). למעשה, יוני ראה את הקיום של המדינה היהודית כדבר המוטל בספק, בעוד אחיו הצעיר בנימין לא הביע זאת בכתביו וראה בישראל מדינה מספיק חזקה כדי להתמודד עם משברים פנימיים. משברים חיצוניים, בין מדינתיים, הם שהטרידו אותו.

במסגרת המחקר בוצעה השוואה בין הספרים של בנימין נתניהו – ביניהם "מקום תחת השמש", ו"מלחמה בטרור" וגם "נאום בר אילן" לבין הספר הערוך של יוני נתניהו - "מכתבי יוני". נוסף על כך, נעשה שימוש במקורות משניים כמו הספר של אנשל פפר על בנימין נתניהו – "ישראל על פי נתניהו: מה השתנה בחזון של רה"מ ב-25 השנים האחרונות", הספר של הייסטינגס על יוני נתניהו – "יוני", וכתבות מהתקופה האחרונה בשביל לתת הקשר לימינו.

בשנים האחרונות עמל ביבי לחזק את מעמדה הבינלאומי של ישראל, אם זה מול מדינות ערב או אל מול מדינות אחרות בעולם שלא בהכרח מעורבות בסכסוך הישראלי ערבי. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בהתרכזותו בנורמליזציה מול מדינות ערב בעת האחרונה, וכינון יחסי שלום עם מספר מדינות ערביות עמן לא התקיימו יחסים מדיניים. התפיסה של ביבי היא שדרך חיזוק העוצמה הבינלאומית של ישראל היא תצליח לשנות את המציאות האזורית שלה. במילים אחרות, אם אנחנו מעוניינים להגיע להישגים כמו הסכם קבע עם הפלסטינים, אנחנו קודם צריכים להיות כוח משמעותי יותר בזירה העולמית.

בספרו "מקום תחת השמש", בפרק האחרון, תחת הכותרת "לשאלת הכוח היהודי", ביבי מקדיש חלקים נרחבים ממנו בשביל לחדד את תפיסתו בנוגע לבעיה המרכזית שעומדת בפני בישראל ופוגעת באינטרסים שלה. לפי ביבי הבעיה של הפוליטיקה הישראלית היא שהיא לא נותנת מספיק התייחסות לזירה הבינלאומית. ישראל, ביבי גורס, היא אומה קטנה שלא יכולה להסתמך רק על הכוח הצבאי שלה, ולכן היא זקוקה לצאת מהפוליטיקה של הגטאות ולהילחם גם בזירה הבינלאומית - דרך עבודה דיפלומטית במישור הבינלאומי אל מול הממשלות הזרות, ולא פחות חשוב, בגיוס תמיכה ציבורית רחבה, תוכל ישראל לקיים בריתות. ההזנחה של הזירה הבינלאומית אל מול הפלסטינים לפי הבנתו היא שזו שפוגעת בשימור ההישגים של ישראל, ורק דרך פעולה אקטיבית יהיה אפשר לשנות את המצב.

יוני לא ראה בזירה הבינלאומית עניין חשוב כמו אחיו הצעיר בנימין. הוא אמנם חשב שלזירה הבינלאומית יש השפעה חשובה על ישראל, אך לצד התסכול ממדינות העולם שעלה מכתביו יש נקודה אחת שיותר בולטת בכתיבה שלו והיא הסכנה שבחוסן של מדינת ישראל. יוני לא פעם חוזר במכתביו על החשש מפני הסכנה שהיחלשות של העם היהודי אשר נלחם על חייו. ההיחלשות היא תולדה של המלחמה, ההיסטוריה, אבל בעיקר של הפוליטיקה הפנימית. יוני כותב בהקשר זה, לדוגמה, כי "בלי מטרה מוגדרת ומציאותית, לא נצטרך להילחם בערבים כדי לחיות. לערבים לא יהיה צורך בכך. היהודים, כרגיל, יהרסו את עצמם", או על ההיסטוריה של עם ישראל כי "גם אז [בהיסטוריה] כמו היום היו הרבה תקופות מכוערות בדברי ימינו שרק בנו האשם לקיומן".

נדמה שיוני, יותר מכל דבר אחר, חשש ליכולת של העם היהודי להחזיק לאורך המאבק המתמשך אל מול מדינות ערב. בניגוד לדעתו של ביבי לאורך השנים, הפחד שלו היה שהיהודים לא מספיק חזקים מבפנים (אחרי כל שנות הגלות) בשביל לקיים מדינה עצמאית וחופשית היה גדול ביותר.  לא פעם החשש הזה גבר על הפחד ממלחמה, ולבטח חשש זה היה גדול יותר מהדאגות שלו בדבר מעצמות העולם. דברים אלה הטרידו את יוני, אבל לדברים אלה לא היה משקל זהה כמו לחשש שלו מפני כוחם הפנימי ואחדותם של העם היהודי: "כשאין היהודים בצרה, שמאחדת אותם, הם מתחילים להילחם זה בזה... אני נעשה פסימי לגבי סיכויינו להחזיק מעמד...  עם ציבור תושבים שכזה. אם לא נהרס מבחוץ – הנחה היפותטית, כמובן, כיוון שאני בטוח ב-100% שזה לא יקרה – נהרס מבפנים".

"המחקר מספק לנו נקודת מבט שכמעט ולא נחקרה או לא נחקרה בכלל ובכך הוא תורם לקורא רובד נוסף שדרכו ניתן להתבונן על שני אישים חשובים אלה", מסביר החוקר. "במילים פשוטות, העבודה היא מצפן להגות הפוליטית של יוני ובנימין, שתי דמויות מרכזיות, המשפיעות על התרבות הישראלית המודרנית. יונתן שזכה למעמד אלמותי על גבורתו ודרך חייו אשר הפכו לאגדה לאחר מותו, וראש הממשלה בנימין נתניהו שמוגדר כדמות היהודית-ישראלית החשובה ביותר במאה ה-21. החקירה הנוכחית מכילה בתוכה גם את ההנחה שהקשר החזק בין האחים יכול ללמד אותנו על ההגות של כל אחד מהם, ולכן היא (החקירה) חשובה גם למציאות הפוליטית של ימינו. יוני הוא כנראה הדמות המשמעותית ביותר או אחת מהמשמעויות בחייו של בנימין נתניהו. לפיכך אין זה מפתיע שיש דמיון רב בין ההשקפות שלהם, למרות שנמצאו ביניהם גם מספר הבדלים משמעותיים. אפשר להגיד בביטחון שיוני היה גאה ברוב ההחלטות של אחיו הצעיר, אבל היה מזכיר לו כל פעם מחדש, כמה העם היהודי רך מבפנים".

פרסומים בתקשורת: https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IEMKGM&c41t4nzVQ=FJF