החוקרות ערכו שני ניסויים חברתיים של חלוקת ממתקים, בהם השתתפו למעלה מ-600 ילדים בגילאי יסודי ממרכז הארץ. המחקר השווה בין ילדים צעירים, בגילאי 7-9, לילדים גדולים יותר, בגילאי 10-12. "השווינו בין רגש של גאווה, שהוא רגש שקשור לעמידה בסטנדרט מוסרי, לרגש של הנאה, שהוא רגש חיובי כללי שיכול להתעורר בעקבות החלטה לעזור לאחר, בזכות התחושה הנעימה בעשיית מעשה טוב ולאו דווקא בשל ההתנהגות הערכית והמוסרית", מסבירות החוקרות. במהלך הניסויים, למחצית מהילדים נאמר שהילד האחר נזקק, ולמחצית השנייה לא ניתן מידע לגבי הנזקקות שלו. בניסוי השני, כל ילד החליט באופן פרטי בלי ידיעת הנסיינית האם וכמה ממתקים לחלוק. לאחר מכן, הילדים דירגו את מידת הגאווה וההנאה שהרגישו בעקבות ההחלטה. הממצאים הראו שהילדים הגדולים יותר ציפו שבני גילם ירגישו יותר גאווה בעקבות נתינה לילד נזקק על-פי הנורמה החברתית. בנוסף לכך, הילדים הגדולים יותר דיווחו על יותר רגש חיובי בעקבות נתינה לנזקקים, וככל שנתנו יותר – דווקא לילד נזקק – הם דיווחו על יותר גאווה.

"מחקרים קודמים הראו שילדים רגישים לנזקקות האחר כבר מגיל גן, וגם שעם הגיל הרגישות גוברת ומתבטאת בהחלטה לעזור לנזקקים", משתפת ד"ר סבטו. לטענת החוקרות, לילדים לא קל לחלוק עם אחרים ממתקים או כל משאב נחשק אחר, אבל המחקר הנוכחי מראה שבתנאים מסוימים ילדים מקשרים בין נתינה לאחר וגאווה. פרופ' אייל מסכמת כי המחקר עוזר לבסס את ההשלכות הרגשיות של התנהגות נתינה של ילדים בגילאים שונים, תורם להבנת התהליך ההתפתחותי של הפנמת ערך הנתינה ומהווה בסיס למחקרים עתידיים בקשר שבין גאווה להתנהגות חברתית חיובית.