"יותר ממחצית משתתפי המחקר ציינו שחברות הטבק נתנו להם ארונות תצוגה או שילוט מיוחד בחינם, על מנת להתמודד ולעקוף את איסור ההצגה ואיסור פרסום המוצרים. יותר מרבע מהמשתתפים ציינו שקיבלו הסברים על החקיקה החדשה ו-11% אף אמרו שההסברים כללו הכוונה איך ניתן לעקוף את החקיקה", מסבירה ד"ר בר-זאב. "בנוסף, מצאנו שחברות הטבק משקיעות בחנויות מסוימות יותר מאחרות, שבהן מוכרים לא רק את הסיגריות של מוצר הטבק בחימום אלא גם את המכשיר עצמו". לטענת החוקרים, בחנויות אלה גם היו יותר דוכנים מיוחדים להצגת המוצר ויותר הכוונה והשפעה של אנשי המכירות של חברות הטבק.

בניגוד להדרכה המקיפה שמקבלים בעלי חנויות מחברות הטבק, רק מיעוט מהמשתתפים ציין שקיבל הדרכה או הכוונה מהממשלה או מהרשות המקומית על החקיקה החדשה. לדעת צוות החוקרים, משרד הבריאות והרשויות המקומיות צריכות לעבוד ישירות עם בעלי החנויות וללוות את החקיקה חדשה בהדרכה בשטח, במקום להפקיר את השטח לחברות הטבק. במקביל, על הממשלה לתקן את החקיקה הקיימת כך שיאסר על חברות הטבק קשר ישיר ומתן תמריצים לחנויות עצמן. לדברי ד"ר בר-זאב, "למרות שמדינת ישראל עשתה פריצת דרך והתקדמות משמעותית עם חוק איסור פרסום ושיווק של מוצרי הטבק והצגתם בנקודות המכירה, המחקר שלנו מוכיח שוב שהחקיקה 'מפגרת' אחרי החברות המסחריות שמוצאות דרכים שונות לעקוף אותה ולהמשיך לשווק את המוצרים".

החוקרות ערכו שני ניסויים חברתיים של חלוקת ממתקים, בהם השתתפו למעלה מ-600 ילדים בגילאי יסודי ממרכז הארץ. המחקר השווה בין ילדים צעירים, בגילאי 7-9, לילדים גדולים יותר, בגילאי 10-12. "השווינו בין רגש של גאווה, שהוא רגש שקשור לעמידה בסטנדרט מוסרי, לרגש של הנאה, שהוא רגש חיובי כללי שיכול להתעורר בעקבות החלטה לעזור לאחר, בזכות התחושה הנעימה בעשיית מעשה טוב ולאו דווקא בשל ההתנהגות הערכית והמוסרית", מסבירות החוקרות. במהלך הניסויים, למחצית מהילדים נאמר שהילד האחר נזקק, ולמחצית השנייה לא ניתן מידע לגבי הנזקקות שלו. בניסוי השני, כל ילד החליט באופן פרטי בלי ידיעת הנסיינית האם וכמה ממתקים לחלוק. לאחר מכן, הילדים דירגו את מידת הגאווה וההנאה שהרגישו בעקבות ההחלטה. הממצאים הראו שהילדים הגדולים יותר ציפו שבני גילם ירגישו יותר גאווה בעקבות נתינה לילד נזקק על-פי הנורמה החברתית. בנוסף לכך, הילדים הגדולים יותר דיווחו על יותר רגש חיובי בעקבות נתינה לנזקקים, וככל שנתנו יותר – דווקא לילד נזקק – הם דיווחו על יותר גאווה.

"מחקרים קודמים הראו שילדים רגישים לנזקקות האחר כבר מגיל גן, וגם שעם הגיל הרגישות גוברת ומתבטאת בהחלטה לעזור לנזקקים", משתפת ד"ר סבטו. לטענת החוקרות, לילדים לא קל לחלוק עם אחרים ממתקים או כל משאב נחשק אחר, אבל המחקר הנוכחי מראה שבתנאים מסוימים ילדים מקשרים בין נתינה לאחר וגאווה. פרופ' אייל מסכמת כי המחקר עוזר לבסס את ההשלכות הרגשיות של התנהגות נתינה של ילדים בגילאים שונים, תורם להבנת התהליך ההתפתחותי של הפנמת ערך הנתינה ומהווה בסיס למחקרים עתידיים בקשר שבין גאווה להתנהגות חברתית חיובית.

פרופ' חיים סומפולינסקי הוא אחד מארבעת חתני הפרס לשנת 2022 על תרומתם החלוצית לתחומי מדעי המוח החישוביים והתיאורטיים. הזוכים הנוספים בפרס היוקרתי, הם לארי אבוט מאוניברסיטת קולומביה, אמרי בראון מאוניברסיטת MIT וטרנס סיינובסקי ממכון סולק ללימודים ביולוגיים. הפרס יוענק באופן רשמי במהלך המפגש השנתי של האגודה למדעי המוח ב-13 בנובמבר.

ועדת המומחים, שבוחרת את הזוכים מדי שנה, הסבירה את הבחירה: "ארבעת המדענים המדהימים יישמו את מומחיותם בניתוח מתמטי וסטטיסטי, פיזיקה ולמידת מכונה כדי ליצור תיאוריות, מודלים מתמטיים וכלים שקידמו מאוד את הלמידה וההבנה של המוח".

"המחקר החלוצי של פרופ' סומפולינסקי", נכתב על ידי חברי הועדה, "סיפק הבנה עמוקה של מודלים של רשתות משיכה המתארות את ההתנהגות הקולקטיבית ועיבוד המידע של מעגלים עצביים גדולים ומורכבים במוח. יתרה מזאת, הוא תיאר כיצד שילוב של עירור ודיכוי עצבי מוביל לדפוסי פעילות כאוטיים, הניתנים לשליטה במוח – ממצאים אשר השפיעו עמוקות על הידע בתחום. על ידי הדגמה שפיזיקה ומתמטיקה יכולות לתרום תרומה עצומה למדעי המוח, פרופ' סומפולינסקי מהווה השראה לדור שלם של פיזיקאים ומדענים כמותיים".

נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן, בירך את הזוכה: "קהילת האוניברסיטה העברית גאה מאוד בהישגיו המדעיים של פרופ' סומפולינסקי. מחקריו פורצי הדרך והתובנות שלו לא רק שינו את האופן שבו מדעני מוח מבצעים את המחקר שלהם, אלא גם מצביעות על דרכים חדשות לספק טיפול קליני איכותי".

פרס גרובר במדעי המוח מוענק משנת 2004 למדענים מובילים בתחומי המחקר של מדעי המוח. הפרסים הבינלאומיים האחרים של הקרן הם פרס גרובר בקוסמולוגיה שנוסד בשנת 2000 ופרס גרובר בגנטיקה שנוסד בשנת 2001.