האוניברסיטה העברית עלתה 5 מקומות ומדורגת השנה במקום ה- 81, מבין 100 האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם, כך לפי מדד שנגחאי לשנת 2024 שפורסם היום (ה').
את רשימת חמש האוניברסיטאות המובילות בעולם פותחת הרווארד, לאחריה סטנפורד, MIT, קיימבריג', וברקלי שבקליפורניה.
בדומה לשנה שעברה, גם השנה מדורגות שלוש אוניברסיטאות ישראליות במאה המוסדות המובילים בעולם. לצד האוניברסיטה העברית, שמדורגת במקום ה- 81, מדורגים הטכניון (85) ומכון ויצמן (69). זהו הישג מצוין לאקדמיה הישראלית, ובמיוחד לאוניברסיטה העברית.
חוקרי הפקולטה הסבירו לשר על אתגרי החקלאות בעקבות שינויים האקלים, המחקר החדשני והפיתוחים המתהווים באוניברסיטה. השר פורר: "לאוניברסיטה חשיבות עצומה במפת ההזדמנויות שקיימת היום, להעניק יכולות טובות יותר לעולם. לצערי, הממשלה בשנים האחרונות זלזלה בחשיבות הנושא. בניגוד אליהם, אנחנו הולכים להשקיע הרבה מאוד בתחום"
שנה מאז העסקה הראשונה והיחידה לשחרור החטופים, ומצבם של המשוחררים, בפרט ילדים, רק נהיה יותר מורכב ויותר חמור. כך עולה מדוח תמונת מצב שחיברו ארבע פסיכולוגיות ממטה משפחות החטופים ומארגון המטפלים והמטפלות FLM - FIRST LINE MEDICINE שהתנדבו לתת טיפולים נפשיים מאז 7 באוקטובר 2023, ובפרט למשפחות החטופים ולחטופים.
האקלים בשיא תקופת הקרח האחרונה במזרח התיכון, לפני כ- 20 אלף שנים, לרוב נחקר באמצעות מידע עקיף הנאסף ממערות נטיפים, מפלסי אגמים, שאריות צמחייה קדומה ועוד.. מחקר חדש, של ד''ר אסף הוכמן מהאוניברסיטה העברית וד"ר פטריק לודוויג מהמכון הטכנולוגי בקרלסרוהה, גרמניה, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי ''Environmental Research Letters'', חוקר לראשונה את התקופה באמצעות מודלים אקלימיים בהפרדה מרחבית גבוהה, המדמים את התנאים ששררו בשיא תקופת הקרח האחרונה. לפי תוצאות המחקר, עלייה בשכיחות הסופות, לצד ירידה בכמות הגשם ופיזורו לאורך כל העונה, ככל הנראה אפשרו את המעבר של בני האדם ליישובי קבע וחברה חקלאית.
המזרח התיכון וישראל שימשו כמסדרון היבשתי העיקרי להגירת בני אדם קדומים מאפריקה לכיוון אירופה ואסיה, כחלק מתהליך של מעבר מחברה של ציידים לקטים לחברה של יישובי קבע וחקלאות. אכן, העדויות הראשונות לתרבויות חקלאיות נמצאו באזורינו. התחזיות האקלימיות לאזור זה, מצביעות על מעבר לאקלים חם ויבש יותר, שמלווה בשכיחות ובעוצמה גבוהות יותר של אירועי מזג אויר קיצוני. החוקרים עשו שימוש בשני מודלים אקלימיים ייעודיים שמאפשרים לערוך השוואה בין תנאי מזג האוויר אז והיום, ובכך לבחון הבדלים בין משתנים שונים כמו טמפרטורה, אידוי, גשם, שכיחות הסופות ועוצמתן. מהתוצאות עולה כי שינויים דרמטיים ביחס שבין כמויות הגשם והאידוי (כלומר הרבה פחות אידוי לאורך השנה ובעיקר בקיץ כתוצאה מטמפרטורה נמוכה יותר מהיום בכ- 5 מעלות) בשיא עידן הקרח האחרון, הובילו להיווצרות אקלים רטוב ונוח יותר לבני אדם ולכן אפשרו, בנוסף לגורמים אחרים, מעבר ליישובי קבע וחברה חקלאית.
ד''ר הוכמן: ''סופות החורף באותה העת היו ככל הנראה שכיחות יותר מהיום, אך עם פחות גשם בכל סופה. כלומר, הגשם היה מפוזר יותר על פני העונה, זאת בניגוד לסופות קצרות ועצימות שאנו רואים בשנים האחרונות וחוזים כי יימשכו גם בעתיד. הבנה טובה יותר של אקלים העבר והקשר שבין האדם לאקלים ולסביבתו הטבעית באלפי השנים האחרונות מסייעת בהערכות לשינויי האקלים בהווה ובעתיד".
פרסומים בתקשורת: מעריב
ביום שלישי (28.7) ייערך האקתון ראשון מסוגו בזום, מטעם ובהובלת המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשותפות עם משרד המשפטים ומשטרת ישראל, בנושא האלימות החמורה הגואה בחברה הערבית. במהלך ההאקתון ישתתפו גורמים שונים ממספר גופים, ביניהם בכירים ממשטרת ישראל, משרד המשפטים, השלטון המקומי, המשרד לביטחון פנים ועוד. לצורך ההאקתון נבחרו שישה יישובים בהם בעיית האלימות היא חמורה במיוחד, ומכל יישוב נבחרו מספר גורמים מהגופים שצוינו לעיל, שיידרשו לשתף פעולה יחד בתחרות ייחודית.
הפרס הוענק השנה לעמוס חורב וישעיהו (שייקה) גביש, בהוקרה על תרומתם הייחודית למדינת ישראל לאורך חייהם עתירי הפעילות. החל משרות צבאי ארוך ותובעני שכלל את בניית הכוח, ועד תפקידי הנהגה במערכות החינוך והכלכלה, תוך הובלת פרויקטים משמעותיים שהשפיעו על דמותה של החברה הישראלית. חורב וגביש הפכו עם השנים לאנשי מופת ודוגמה לרבים שהולכים בעקבותיהם.
צוות חוקרים, בהובלת פרופ' אלכסנדר ויינשטיין וד"ר דומיניקה בדנרקזיק מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית' באוניברסיטה העברית בירושלים, חשף תגלית מדעית מרתקת: גן הומאוטי המוכר כתורם לעיצוב הפרח (אחראי על יצירת עלי הכותרת) נמצא גם כבקר מרכזי של ייצור הריח בפרחי פטוניה (Petunia) - סוג צמח עשבוני ממשפחת הסולניים, שמוצאו בדרום אמריקה ומיניו השונים שימשו לפיתוח עשרות רבות של זני מכלוא תרבותיים בגדלים וצבעים שונים.