לחוקרי מערות מזדמן מדי פעם לחדור אל מקום שרגל אדם טרם דרכה בו, אך התדהמה בגילוי מערת איילון הייתה מעל ומעבר לצפוי. ישראל נעמן, סטודנט במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, מצא את עצמו לפתע בעולם תת קרקעי ענק (2.7 ק"מ אורכו) חי ורוחש מתחת פני האדמה. בעלי החיים שבמערה התגלו מאז כאנדמיים – אינם חיים בשום מקום אחר בעולם. האנדמיות בולטת במיוחד לאור מציאת סוגים, שבט ומשפחה אנדמיים. כל המינים עברו אבולוציה לקיום בתנאי חשיכה (הם עיוורים וחסרי צבע). קיימים עשרות מאמרים ודוחות מתארים היטב את המערכת. כל המינים מנותקים לחלוטין מאנרגיית אור השמש, ומנצלים רק את האנרגיה הפנימית שבגוף מי התהום הנחשף במערה, שהינו חלק מאקוות (אקוויפר) ירקון תנינים, וקיים קשר הדוק ביניהם. התברר במהלך המחקר כי אין בעולם עוד אף מערכת כל כך מנותקת מפני השטח, ועולם המחקר הבינלאומי החל לחקור איתנו את התופעה.

ב-16.4.2021 פורסמה תכנית תשתיות לאומיות תתל/33/א שמאיימת על כל זה. התכנית מיועדת להקטין את זרימת השיטפונות בנתיבי איילון לשם הקמת מסילת רכבת בתוואי התעלה. הכוונה היא להזרים את שיטפונות נחל איילון לכמה מאגרים במעלה הזרימה, ביניהם מחצבת נשר רמלה, שבתחומה נמצאת מערת איילון. אך הזרימה בנחל איילון העילי העובר ליד המחצבה אינה עולה לכדי שליש מן הזרימה המגיעה לנתיבי איילון. רוב המים מגיעים לנתיבי איילון מנחל נטוף ונחלים אחרים המצטרפים לנחל איילון במורד הזרימה. לכן, גם התועלת שבתכנית המוצעת הינה זניחה.

המחצבה העמיקה לחדור לסלע הגיר עד שהגיעה אל פני מי התהום בשנים בהן מפלס המים גבוה. כשבמפלס נמוך המים נמצאים מטרים אחדים מתחת לקרקעית המחצבה, וזו מחוררת בסדקים ומערות. המשמעות היא שמי השיטפונות שיוזרמו חלילה למחצבה יחדרו מיד לגוף המים של המערה ויהפכו גוף זה למים 'רגילים', כאלו הזורמים בשיטפונות. זאת ועוד, איגום והחדרת מי השיטפונות למחצבה תביא למילוי מכתש החציבה שסביב המערה בשנים ברוכות בכמה מלמ"קים (מיליון מטר מעוקב) של מי נגר, שתכונותיהם שונות לחלוטין מן המים האנומליים של האקוויפר במערת איילון. אין כל חציצה טבעית בין המים הללו לבין האקוויפר והמערה. הכמות הגדולה של מי השטפונות שיוזרמו ביחס לכמות המים במערה (הבדל של ארבעה סדרי גודל!) תביא להפיכת מי האגם במערה למים באיכות של מי השיטפונות. איטום של המחצבה, שהינו יקר, לא יחזיק מעמד לאורך זמן, וכל חלחול יהרוס את האקוסיסטמה החשובה. למותר לציין כי בהיעדר כל סינון של מי השטפונות שיוזרמו למחצבה, הם עלולים גם לזהם את מימי האקווה המרכזית של ישראל בחומרים שיגיעו בשוגג או במזיד, מן הערוצים שבמעלה הזרימה.

קיימים פתרונות אלטרנטיביים לניהול הזרימה בנחל איילון. הפשוט שבהם הוא הקמה ושדרוג של מאגרים במעלה הזרימה. ואכן, מאגר איילון שבין שעלבים למשמר איילון כבר מבצע את תפקידו כשישים שנה ועוצר היטב את השיטפונות בנחל איילון העליון. גם הזרמת מי שיטפונות למחצבת מודיעין שליד שוהם כלולה בתכנית, וכך גם איגום מים בפארק אריאל שרון. פרופ' חיים גבירצמן, הידרולוג במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, ציין לאחרונה כי מאגרים אלה יחד עם אחרים במעלה יובלי נחל איילון והירקון (שתוכננו כבר לפני עשרות שנים אך טרם בוצעו) יפתרו כליל את בעיית ההצפה בנתיבי איילון.

אם בכל זאת יוזרמו מי השיטפונות למחצבת נשר, הזרמה זו כשלעצמה לא תפתור את בעיית ההצפות בנתיבי איילון, אך ייעלמו התכונות המיוחדות של מימי המערה – בעיקר תכולת הגופרית (מימן גפריתי) שבמים. חומר זה הוא מקור האנרגיה של המיקרואורגניזמים, שמהם ניזונה כל המערכת הביולוגית של המערה. המשמעות ברורה - חיסול המערכת הביולוגית המיוחדת של מערת איילון!

מערה זו, ייחודית בתנאיה ובבידודה מהסביבה החיצונית במשך זמן כה רב, מהווה מערכת אקולוגית סגורה בה התפתחו מינים שהסתגלו היטב לתנאיה וקרוב לוודאי שלא יצליחו לעמוד בחשיפה לתנאים חיצוניים, בהם מי שיטפונות שיחלחלו אליה אם תמומש התכנית. ייחוד זה מהווה אוצר בלום של מגוון ביולוגי שעל ישראל לפעול כדי לשמרו, במסגרת מחויבויותיה לאמנת המגוון הביולוגי הבינלאומית (Convention on Biological Diversity). מבין הקריטריונים החשובים להערכת סיכוני הכחדה נמנים מספר האתרים בהם המין חי והשטח אותו הוא מאכלס. עבור מינים רבים שהתגלו במערת איילון, זהו האתר היחיד בו הם נמצאו אי פעם, חרף סקרי שטח מקיפים של מומחים שחיפשו אחריהם גם במערות סמוכות בהם התנאים דומים לכאורה. על כן, למינים הללו אין שום עתודות, אין הם מצויים בשמורת טבע אחרת בארץ או בחו"ל, הם אינם מגודלים בגני חיות או במעבדות ועל כן הכחדתם ממערת איילון פירושה הכחדתם מהעולם כולו, ללא שום דרך עתידית להשיבם.

פרופ' אריאל צ'יפמן, ראש החוג למדעי החיים באוניברסיטה העברית, מעריך כי הזרמת מי השטפונות למחצבה תביא בוודאות להרס המערכת האקולוגית הייחודית של המערה הכוללת פרוקי רגליים הקיימים רק בה. שינוי ההרכב הכימי של המים ימוטט לדבריו את מארג המזון במערה המבוסס באופן בלעדי על פעילות חיידקים כמו-אוטוטרופיים (חיידקים המשתמשים בגפרית שבמים ליצירת אנרגיה, במקום באור השמש).

במערת איילון, המנותקת לחלוטין מפני הקרקע, המערכת מנותקת מן העולם שבחוץ. חומר אורגני מפני הקרקע לא מגיע למערה, לא אור ולא מזון. במקום נוצרה מערכת סגורה, בת מיליוני שנים, המתבססת על אנרגיה המופקת בתהליך כימי בו חיידקים מפרקים גופרית ויוצרים אנרגיה בתהליך הזה. כך נוצרת לה שרשרת ייחודית, בה סרטנים זעירים ניזונים מהבקטריות מפרקות הגופרית, כשבתורם הם נאכלים על ידי יצורים גדולים יותר, כשהגדול שבהם החי במי המערה הוא המין סומית איילון, סרטן ארוך בטן מרשים, שאבותיו חיו בעבר בים התיכון ונכחדו משם.

מערת איילון הינה היחידה בעולם המוכרת לנו בהרכב המינים החיים בה ובין הבודדות בעולם בה מוכרת מערכת עצמאית המנותקת לחלוטין מ"העולם החיצון", ומתבססת על מערכת אנרגטית עצמאית ייחודית שכזו. המערכת האקולוגית שבמערה כוללת שתי שרשרות מזון, אחת במים ואחת בשטח שמחוץ למים. בראש המערכת היבשתית במערה עומד עקרב ('עקרב סומא ישרחנני' בשמו המדעי), שקרובים לו לא נמצאו כלל בארץ ובעולם, ולכן הוא הוגדר כמשפחה חדשה – Akravidae, תגלית נדירה ביותר. הוא וחבריו חדרו למערה כנראה כשהאקלים בארץ היה חם ולח, בתקופת המיוקן. במיליוני השנים שחלפו מאז, קרובי המשפחה שבפני השטח ובים נכחדו בשל השינויים הסביבתיים הטבעיים, בעוד אלה שהצליחו לחדור למערה ולהסתגל לחשכה ולמקור המזון הייחודי שבה – שרדו עד היום.

מערכת זו שרדה מיליוני שנים, כפי שהוכח במאמרים מדעיים שהתפרסמו לאחרונה. עד שהגענו אנחנו, בני האדם, המתיימרים לשנות סדרי בראשית. עוללנו זאת לטבע פעם ראשונה ביבוש ימת החולה. כולנו סובלים מן התוצאות ההרסניות עד היום. אסור לתת לזה לקרות שוב, וזה עלול לקרות!

להגשת התנגדות לתכנית היכנסו אל: http://bit.ly/3clDhvl.

* הכותב הוא עמוס פרומקין, פרופסור במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, העומד בראש המרכז לחקר מערות בישראל (מלח"ם).

פרסומים בתקשורת: ynet, ynet, mako, מקור ראשון, ערוץ 7.