בתקשורת

asterfolio-pjojga8eovq-unsplash

קרב אגודלים- למה אנחנו כותבים עם האגודל וכיצד זה משפיע על מה שכתבנו?

28 נובמבר, 2021

קרא עוד
מחקר חדש בוחן את השינויים שעבר האדם בשימוש באצבעות השונות בכף היד לכתיבה וכיצד זה משפיע על התוכן שאנחנו כותבים

בשני העשורים האחרונים ובמיוחד מאז התפשטות הסמארטפונים, האצבע שעובדת ''הכי קשה'' ביד שלנו בעת כתיבה היא האגודל. מדובר בשינוי משמעותי בהיסטוריה של הכתיבה בכלל ושל ההקלדה בפרט. מחקר חדש טוען כי השינוי משפיע לא רק על הדרך שבה אנחנו כותבים, אלא גם על התוכן עצמו, שנכתב יותר ויותר על ידי האלגוריתמים.

המחקר, שנערך על ידי ד''ר עידו רמתי מהמחלקה לתקשורת ומהתוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית והתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי ''Convergence'',  בוחן את ההשתנות ההיסטורית של ממשקי אדם ומכונה בפעולת ההקלדה לכתיבה – מהמצאת המקלדות הראשונות למכונות הכתיבה ושיטות ההקלדה העיוורת שהומצאו יחד איתן, ועד ההקלדה העכשווית בסמארטפונים – ומראה כיצד הקלדה באמצעות אגודלים היא תופעה חדשה ותקדימית בהיסטוריה האנושית.

בעזרת המחקר, ניתן להבין טוב יותר את הקשר שבין בני אדם, תופעות חברתיות שונות והמכשירים שבאמצעותם התנהגויות הללו מתבצעות. לדוגמה, הבחירה באימוג'יז או מילים שלמות באמצעות המקלדת הווירטואלית היא קלה יותר, מאשר הקלדה של מילה אות אחר אות, משום שהמקלדת בעצם לא מותאמת לגודלו של האגודל (האצבע העבה והחזקה ביותר).

השלכה אפשרית לכך, היא שאנחנו משתמשים יותר במה שמציע לנו האלגוריתם – כמו גיפים, אימוג'יז או מילים מתוך המקלדת הווירטואלית, במקום במילים שאנחנו בוחרים בעצמנו. זה אומר שכתיבה כיום אינה תוצר בלעדי לאדם אלא היא שיתופית לבני אדם ומכונות גם יחד.

ככלל, הצורה שבה אנחנו כותבים השתנתה לאורך השנים- בעוד שבתחילת המאה העשרים אנשים שאפו להקליד עם כל עשר האצבעות, המצאת עכבר המחשב הוסיפה לכך גם את הקשר בין העין ליד והתיאום ביניהן. לטענת החוקר, השימוש באגודלים מסדר מחדש את חלוקת העבודה המסורתית בין האצבעות בכף היד. האגודלים, שבאופן היסטורי תמכו באחיזה של כלי כתיבה, משמשים כיום לבדם לכתיבה, ואילו האצבעות האחרות, כגון האצבע המורה, עוברות לראשונה לעמדה התומכת בכתיבה. המאמר קושר בין הטכניקות בהן אנחנו כותבים ובין התוצרים התרבותיים המאפיינים את התקופה – אם עידן של כתיבה בעשר אצבעות התאפיין בסדר וארגון של האותיות על הדף, הרי שהעידן של כתיבה באגודלים מתאפיין בגמישות גבוהה ויצירתיות  –  לדוגמה בשימוש באימוג'יז, גיפים, סטיקרים ועוד.

ד''ר רמתי מוסיף ואומר כי ''בכל מה שקשור לטכנולוגיה, אין רק גורם אחד שיוצר את השינוי אלא שלל גורמים שמייצרים את הממשק. לראיה, המקלדת - למרות שהיא לא אידיאלית בלשון המעטה, ואפשר היה להמציא לה חלופות, ואף המציאו - עדיין היא איתנו כבר למעלה מ-150 שנה. ייתכן שבעתיד רק נדבר אל מכונות (אופציה שכבר קיימת כיום, גם אם לא עובדת כמו שצריך ומעצבנת לרוב) או נשדר אליהן גלי מחשבות בטלפתיה, אבל בהחלט ייתכן שנמשיך להקליד. המאמר מראה כיצד השינויים הטכנולוגיים אינם רק שאלה של "המצאה" או "שיפור" שדוחקים טכנולוגיה "נחותה" או ישנה, אלא הם תוצר של מארג של מגוון שיקולים, צרכים, לחצים, כוחות, התנהגויות ומוסכמות. לדעתי כך גם ימשיך להתאפיין עתיד הקשר בין בני האדם והטכנולוגיות שלהם.''

קרדיט לתמונה: BRUNO CHARBIT

המחקר המדעי

פרסומים בתקשורת: N12, פורטל כרמל והצפון

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
מחקר: חיסון קורונה לנשים בשבועות 31-27 להיריון מעניק הגנה מיטבית ליילוד

מחקר: חיסון קורונה לנשים בשבועות 31-27 להיריון מעניק הגנה מיטבית ליילוד

21 נובמבר, 2021

קרא עוד
מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בעיתון המוביל - Clinical Microbiology and Infection - גילה כי יילודים שאימהותיהם חוסנו כנגד קורונה, במהלך השבועות 27-31 להריונן, הינם בעלי רמת נוגדנים גבוהה יותר, בהשוואה לתינוקות שאימהותיהם חוסנו במהלך השבועות 32-36 להריונן. תוצאה אפשריות של הגילוי: חיסון נשים בהריון באופן יזום בתחילת ההריון ובתחילת השליש האחרון להיריון, יעניק הגנה מקסימלית הן לאם והן ליילוד ממחלת הקורונה

במהלך המחקר החוקרים בהובלת ד"ר עמיחי רוטנשטרייך, ד"ר שי פורת ופרופ' דנה וולף מהמרכז הרפואי הדסה עין כרם בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בחרו שתי קבוצות של נשים בהריון, שהתחסנו כנגד נגיף הקורונה: קבוצה אחת התחסנה בין השבועות 27-31 (החלק הראשון של השליש האחרון של ההיריון) לעומת הקבוצה השנייה, שהתחסנה במהלך השבועות  32-36(החלק האחרון של ההיריון). בהתבסס על ההנחה שהנוגדנים מועברים דרך השליה לעוּברים, בחנו החוקרים באופן השוואתי בין הקבוצות את רמת הנוגדנים אצל התינוקות מיד לאחר הלידה.

במחקר עצמו השתתפו 171 נשים בגיל ממוצע של 31 שנים. מהתוצאות עולה שרמת הנוגדנים בקרב ילודים שאימהותם חוסנו בחלק הראשון של הטרימסטר השלישי הייתה באופן משמעותי גבוהה יותר לעומת הילודים מהקבוצה שאימהותם חוסנו בשלב מאוחר יותר.

החוקרים רוטנשטרייך, פורת ו-וולף אומרים כי "חיסון נשים הרות, גורם לכך שהנוגדנים שנוצרו אצל האם מועברים דרך השליה לעובר ובכך מספקים הגנה לילודים. הדבר בעל משנה חשיבות, כיוון שאצל היילודים מחלת הקורונה יכולה להוביל למחלה קשה יותר לעומת ילדים בוגרים יותר. כמו כן יילודים יכולים להוות מקור נוסף להתפשטות המחלה ויתכן שהנוגדנים המועברים דרך השליה, יכולים לסייע גם בהקשר זה". עוד מוסיפים החוקרים כי "ייתכן וניתן יהיה לאמץ את הממצאים כחלק מהאסטרטגיה במאבק הכללי בקורונה בקרב נשים הרות: מתן חיסון בתחילת ההיריון ובתחילת הטרימסטר השלישי ובכך לשפר את ההגנה החיסונית בקרב נשים הריוניות ויילודיהם"

פרסומים בתקשורת: הארץ, MSN

קראו פחות
טכנולוגיה חדשה תאפשר לראשונה זיהוי מוקדם של סכנת חיים אצל חולים הנמצאים בתרדמת

טכנולוגיה חדשה תאפשר לראשונה זיהוי מוקדם של סכנת חיים אצל חולים הנמצאים בתרדמת

17 נובמבר, 2021

קרא עוד

בעזרת פיתוח חדשני של חוקרי האוניברסיטה, רופאים יוכלו לראשונה למדוד את גודל האישון ואת התגובה שלו לאור גם כשהעיניים עצומות: "הפיתוח יאפשר זיהוי מוקדם של פרמטרים חריגים ויתרום להצלת חיים של מטופלים עם פגיעות מוחיות קשות"

מדידת אישונים היא מרכיב מרכזי בהערכה הנוירולוגית של חולים המאושפזים במצב של תרדמת, למשל לאחר שבץ או פגיעת ראש. א-סימטריה בגודל של האישונים, או חוסר תגובה שלהם לאור, עלולים להעיד על עליה מסכנת חיים בלחץ התוך-גולגלתי, אשר דורשת התערבות רפואית מיידית. כיום, במחלקות טיפול נמרץ, מדידת האישונים בחולים הנמצאים בתרדמת מתבצעת באופן ידני ומידי שעה או יותר - אח או אחות פותחים את העפעף של החולה, מודדים את גודל האישון בעזרת סרגל, ומאירים בפנס על מנת לבדוק אם האישון מגיב לאור. הטכנולוגיה החדשה שפותחה, תאפשר לראשונה לאסוף את המידע הזה אוטומטית ולהקל משמעותית על הצוותים הרפואיים.

הטכנולוגיה פותחה על-ידי צוות בהובלתם של ד"ר צֶבי באטוס וד"ר אמנון בוקסבוים, מבית הספר להנדסה ומדעי המחשב, המכון למדעי החיים ומרכז ביו-הנדסה של האוניברסיטה העברית ופרופ' חוסה כהן, נוירו-כירורג מבית החולים הדסה עין-כרם ותאפשר ניטור של האישונים באופן רציף ללא מגע עם החולה, וקבלת התרעה מיידית לצוות המטפל במקרה של ממצאים חריגים מסכני חיים. הרעיון לפרויקט נולד בקורס היזמות Bio-Design של החוג לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית. בקורס מוקמים צוותים משולבים של רופאים וסטודנטים ממספר תחומים: הנדסה, משפטים וכלכלה, שמטרתם לאפיין צורך בהתקנים ביו-רפואיים חדשים, לבצע מחקר שוק ולהציע התקנים שיענו על הצורך הרפואי.

המכשיר שפיתחו החוקרים מאיר באור אינפרא-אדום דרך אזור הרקה. ד"ר באטוס מסביר כי "הטכנולוגיה מבוססת על העיקרון לפיו אור באורכי גל מסוימים, למשל בתחום האינפרא-אדום, יכול לעבור דרך רקמה. המכשיר שפיתחנו מאיר באור שחודר לתור העין, מתפזר בתוכה, וחלקו יוצא דרך האישון והחוצה דרך העפעף". צוות החוקרים הציב לפני העין מצלמה רגישה לאינפרא-אדום, והצליח לצלם את כתם האור שעובר דרך האישון.

(בתמונה: משמאל, לפני הארה באור לבן, האישון נראה בבירור כעיגול בהיר על רקע העפעף הסגור. מימין, לאחר ההארה באור לבן, האישון התכווץ וכתם האור קטן בהתאם. במהלך המחקר פותחה גם שיטה לעיבוד תמונה לצורך שחזור קוטר האישון מתוך שתי התמונות).

כדי למדוד את התכווצות האישון, השתמשו החוקרים בתכונות העברת האור של הרקמה, אלא בכיוון ההפוך: באותו אופן שבו אנחנו מסוגלים לחוש את אור השמש גם בעפעפיים סגורים, החוקרים האירו על העין מלפנים באור לבן, אשר עבר דרך העפעף והאישון, ונראה על-ידי הרשתית כאור בצבע אדום. האור גרם להתכווצות של האישון, שאותה הצליחו החוקרים למדוד בעזרת צילום נוסף באינפרא-אדום. מאז בוצע ניסוי קליני ראשון במתנדבים בריאים, בו הצליחו לבצע את המדידה ב-38 מתוך 39 מתנדבים, והוכיחו את ההיתכנות והבטיחות של השיטה החדשה.

בעקבות המחקר הוקמה חברה הממשיכה בפיתוח של מכשיר שמבוסס על אותה הטכנולוגיה ויאפשר מדידה של שתי עיניים במקביל בחולים מחוסרי הכרה במצב שכיבה. פרופ' כהן מסכם כי "פיתוח של מכשיר כזה לניטור רציף יאפשר זיהוי מוקדם של פרמטרים חריגים של האישונים ובכך יתרום להצלת חיים של מבוגרים וילדים עם פגיעות מוחיות".

לפרסום בתקשורת: מגזין "בריאות+" בפרינט, DoctorsOnly, ערוץ 7, המבשר

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
מחקר חדש מוכיח: מוזיקה עוזרת לבני אדם לשרוד במשך מאות שנים

מחקר חדש מוכיח: מוזיקה עוזרת לבני אדם לשרוד במשך מאות שנים

16 נובמבר, 2021

קרא עוד

מאמר במחלקה לפסיכולוגיה מציע תיאוריה חדשה על הקשר בין מוזיקה להישרדות: "בגלל הערכים המתגמלים של המוזיקה, בני אדם ממשיכים ללמוד ולהעביר אותה לדורות הבאים, ולאו דווקא באמצעות תכונות גנטיות ספציפיות כפי שחשבנו עד היום"

חוקרי האוניברסיטה העברית בחנו את השאלה האם מוזיקה התפתחה באבולוציה כדי לקדם חברתיות בבני אדם, והאם היא מסוגלת לעזור לאנשים לשרוד יחד לאורך שנים? מאמר חדש של ד"ר שיר אציל וד"ר ליאור אברמזון מהמחלקה לפסיכולוגיה, מציע נקודת מבט חדשה על הקשר בין התפתחות המוזיקה לבין יחסים חברתיים בין בני אדם. המאמר התפרסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי Behavioral and Brain Sciences של אוניברסיטת קיימברידג' הבריטית.

החוקרות מציעות שבניגוד לתהליך אבולוציוני מסורבל ונוקשה, ייתכן והמוח שלנו פיתח לאורך ההיסטוריה תכונה אולטימטיבית אחת פשוטה: היכולת ללמוד את הסביבה בשביל לשרוד. תלות בבני אדם אחרים להישרדות מספקת את הכוח המניע האולטימטיבי לחזק כישורים חברתיים כמו מוזיקליות. לטענת החוקרות, מנגנון אבולוציוני זה ממקסם את ההסתגלות לסביבה חברתית דינמית ומשתנה. "כולנו מכירים את הפסוק 'לא טוב היות האדם לבדו' כך שעוד מימי קדם, בני אדם היו תלויים בבני מינם כדי לשרוד. זה מייצר כוח מניע חזק ללמידה של יכולות חברתיות מורכבות – כולל שפה, תרבות ומוזיקה, באמצעות מנגנונים עצביים גמישים", מסבירה ד"ר אברמזון.

ההנחה הרווחת עד היום הייתה שהחברתיות האנושית בעצמה התפתחה באבולוציה כסט תכונות מולד, המאפשר לבני אדם לנהל קשרים חברתיים מורכבים. עם זאת, התיאוריה החדשה מסבירה את תפקיד המוזיקה בתרבות האנושית בכך שההתנהגות שלנו מעוצבת מבחינה תרבותית בתהליך מתמשך של הסתגלות לסביבה. ד"ר אציל מדגישה כי "בגלל הערכים המתגמלים של המוזיקה, בני אדם ממשיכים ללמוד ולהעביר אותה לדורות הבאים, ולאו דווקא באמצעות תכונות גנטיות ספציפיות כפי שחשבנו עד היום". המוזיקליות והחברתיות הן דינמיות ולכן מדובר במנגנון כללי של תגמול וחיזוי לשיפור ההישרדות על-ידי גמישות ומחוברות לסביבה.

לדברי החוקרות, המאמר מעלה שאלות וכיווני מחקר חדשים שיכולים לספק תשובות שלא חשבנו עליהן קודם בתחום התפתחות המוח והתפתחויות חברתיות וקוגניטיביות שונות. "המחקר שלנו עוסק בכיוונים שונים על מנת לבדוק את התיאוריה הזאת, ולחקור איך התפתחות חברתית ורגשית תלויה בסביבה החברתית בראשית החיים", מסכמות החוקרות.

לפרסומים בתקשורת: ynet, Vesty, וואלה!, הידען

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Eduardo Soares, unsplash

פרופ' רננה פרס בראיון מיוחד על עליית המחירים והתיאום בין רשתות השיווק

14 נובמבר, 2021
קרא עוד

השיח סביב עליית המחירים במשק ותיאום המחירים בין רשתות המזון הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות. כעת, לאחר חשיפת פרשת ''שופרסל מהדרין'' בתקשורת, נדמה שהעיסוק התקשורתי בנושא רק הולך וגובר. האם אנחנו לפני עליית מחירים כללית וכיצד התפתחות הטכנולוגיה במסחר ברשת קשורה לכך? 
 

פרופ' רננה פרס, מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה, עונה על השאלות הללו בראיון מיוחד לישראל היום

הכתבה המלאה

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת
צעד אחד לפני העבריינים: הסוף לזיוף טביעות אצבע?

צעד אחד לפני העבריינים: הסוף לזיוף טביעות אצבע?

10 נובמבר, 2021

קרא עוד

מחקר חדש שנערך בשיתוף פעולה בין המכון לכימיה באוניברסיטה העברית ואוניברסיטת לוזאן שבשוויץ מנסה לשבש את פעילותם העתידית של עבריינים המתמחים בזיוף טביעות אצבעות ובכך למנוע פרצות אבטחת מידע. "אם נדע איך ייראה הדור הבא של זיופי טביעות האצבע, נוכל להכין אמצעי נגד מבעוד מועד"

לאחרונה, אנחנו עדים לעלייה בהיקף הפריצות של האקרים למאגרי מידע ודליפות של פרטים אישיים של משתמשים רבים ברחבי העולם. זה מעורר דאגה גם מפני שטכנולוגיות רבות משתמשות בטביעות האצבע שלנו כדי לאפשר לנו לבצע פעולות מסוימות, החל מהפעלת המחשב האישי ועד לבקרת הכניסה במשרד. עם כל הנוחות שבעניין, ככל שהשימוש בטביעות אצבע גובר, כך גוברת פעילות זיוף טביעות האצבע. באמצעות תוכנות זיוף מתוחכמות, עבריינים כבר מצליחים להשתמש בחלקי נתונים ביומטריים בצורה מושלמת, כזו שאיש לא יחשוד בה. במטרה להתמודד עם עבריינות עתידית, החלו לפתח במכון לכימיה את תחום "המדע הפורנזי היוזם", שבבסיסו ההנחה שהמדע הפורנזי יעזור יותר למלחמה בפשע, מפני שהוא מסוגל לחזות את המהלכים הצפויים של העבריינים באמצעות כלים פורנזיים קיימים.

מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Forensic Sciences לוקח את המדע הפורנזי צעד אחד קדימה ומנסה לנבא כיצד עבריינים יזייפו טביעות אצבע בעתיד במטרה למנוע זאת. המחקר נערך על-ידי פרופ' יוסף אלמוג ופרופ' דניאל כהן מהאוניברסיטה העברית, יחד עם פרופ' כריסטוף שמפו והדוקטורנט מישל שגיא מאוניברסיטת לוזאן שבשוויץ. צוות החוקרים ניסה לאמץ צורת מחשבה של זייפנים ומצא כי ניתן לתכנן חומרים מתוחכמים, המכונים פולימרים, לזיוף טביעות אצבעות, אשר נמצאו כיעילים באופן ניכר מחומרים המשמשים לכך כיום וניתנים לגילוי על-ידי קוראים חכמים. החומרים החדשים התגברו על 3 מתוך 4 הקוראים החכמים שנבדקו.

לטענת המומחים, עם הופעתה של טכנולוגיה חדשה כלשהי לאבטחת מידע, העבריינים המתוחכמים כבר יחפשו דרך לעקוף אותה. בתחום טביעות האצבע, ניתן לעשות זאת על-ידי תכנון מושכל של פולימרים, שמחקים את תכונות העור שלנו, כדי להתגבר על הקוראים החכמים שלא יצליחו לזהות שמדובר בחומר זר. "במטרה לחזות שיטות זיוף עתידיות, ביצענו תכנון פולימרים שיהיו יותר דומים לעור אדם מבחינת המבנה הכימי שלהם מאשר פולימרים הנפוצים כיום לזיוף טביעות אצבע", מסביר פרופ' כהן. הכנת החומרים בוצעה במעבדה, כאשר נלקחו בחשבון המבנה הכימי והתכונות הפיזיקליות של העור האנושי במטרה לפתח יכולת להתגבר גם על הקוראים המתוחכמים ביותר.

"המחקר הראה שכבר עכשיו ניתן לפתח חומרים יעילים יותר לזיוף טביעות אצבע, ומן הסתם, זה מה שיעשו העבריינים בדור הבא של הזיופים. להערכתנו, ראוי ליידע את הקהילה הבינלאומית של סוכנויות אכיפת החוק כדי להתכונן מראש ולפתח קוראים טובים יותר", מדגישים החוקרים. המדע הפורנזי היוזם יכול לסייע לגורמי אכיפת החוק למנוע פשעים מסוגים אחרים ולא רק זיופי ביומטריה. למשל, ניבוי הדור הבא של סמים אסורים שאינם מכוסים בפקודת הסמים. פרופ' אלמוג מסכם כי "אנחנו יכולים להימצא צעד אחד לפני העבריינים. אם אנחנו נדע מה הם יכולים לעשות, נוכל לפתח כלים להתגבר על התופעה עוד לפני שהיא נוצרת בשטח".

המחקר המדעי: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34617603

פרסום בתקשורת: N12, ערוץ 7, בחזית, Chiportal, News1

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
מחקר חדש: החורף מגיע והוא לא נראה מבטיח – ''ייתכן שיגיעו אלינו סופות בעוצמות שלא הכרנו''

מחקר חדש: החורף מגיע והוא לא נראה מבטיח – ''ייתכן שיגיעו אלינו סופות בעוצמות שלא הכרנו''

10 נובמבר, 2021

קרא עוד

מחקר חדש חושף כי העלייה בריכוז גזי החממה תוביל להתעצמותן של סופות קיצוניות, לצד ירידה של כ-25 אחוז בכמויות הגשמים. התחזית העגומה, אך החוקרים מאמינים: 'השליטה עדיין בידיים שלנו''

אחת ההשלכות הבולטות ביותר של משבר האקלים, היא שינויי מזג האוויר הקיצוניים שהוא מביא איתו. פליטת גזי החממה, מובילה לעלייה בטמפרטורה ולשינויים בתנאים בהם נעביר את השנים הבאות על פני כדור הארץ. חוקרי האקלים, משתמשים במודלים ותצפיות על מנת לנסות ולהבין איך וכיצד מזג האוויר בעולם יושפע מעלייה בריכוז גזי החממה. מחקר חדש בודק כיצד הים התיכון בכלל ומזרח הים התיכון וישראל בפרט יושפעו משינויי האקלים בעשרות השנים הקרובות.

במחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי ''Climate Dynamics'', השתתפו חוקרים מרחבי העולם, ביניהם  ד''ר אסף הוכמן, ממרכז האקלים במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים ומהמכון הטכנולוגי של קרלסוהה בגרמניה , והוא הובל על ידי ד"רמרקו ריאלה ממכון המחקר ICTP באיטליה. החוקרים מצאו שככל שריכוז גזי החממה עולה, כך יש ירידה משמעותית של כ-30 אחוז בשכיחות הסופות באזורינו. בנוסף לכך, ישנה גם ירידה של כ-25 אחוז בכמויות הגשם וירידה זהה בעוצמת הרוח בכל סופה. 

ככלל, הים התיכון נחשב כ-''Hot spot'' ל שינויי אקלים, כלומר הוא מאופיין בעליות יותר גדולות בטמפרטורה מאזורים אחרים בכדור הארץ, ובשינויים קיצוניים יותר בסופות המתרחשות בו. החוקרים השתמשו  במודלים מהסוג המתקדם ביותר, שאפשרו לבדוק את הקשר בין העלייה בריכוז גזי החממה לשינויים במאפייני סופות החורף בים התיכון, בעשרות השנים הבאות. מדובר במודלים מדויקים יותר, בעלי רזולוציה גבוהה יותר, שיכולים לצפות את הגעתן ועוצמתן של סופות בים התיכון באופן ספציפי. החוקרים, ביניהם ד"ר הוכמן, צופים באזור מזרח הים התיכון וישראל ירידה מהותית בכמויות הגשמים וחורפים שחונים במיוחד - שעשויים להשפיע בצורה דרסטית על החיים בישראל.

האם זה אומר כי אנחנו לא צפויים לראות בארץ סופות קשות, המובילות לנזקים גדולים ברכוש ובנפש, בעשורים הקרובים? לא בהכרח. למרות הירידה היחסית הצפויה בכמויות הגשם הכוללות, העוצמה של הגשם בפרקי זמן קצרים צפוייה לעלות משמעותית, כך שגם הגשם שירד עלול לייצר הצפות ושטפונות. כלומר, אמנם יהיו פחות סופות באזור ישראל, אבל אלה שיגיעו אלינו יהיו עוצמתיות, אולי אפילו בעוצמות שלא הכרנו לפני כן. בחופי אירופה לעומת זאת, המצב הפוך - המודלים צופים דווקא עלייה בכמויות הגשם הכוללות ובעוצמת הרוח שנובעות מסופות חורף.

למרות שהמודלים צופים חורפים שחונים בעשורים הקרובים, לא מדובר בגזירה משמיים. ד''ר הוכמן טוען כי "כאשר אנחנו בוחנים במודלים אפשרות של ירידה בריכוז גזי החממה, ניתן לראות כי האקלים מגיב לכך בצורה חיובית. כלומר, השינויים באקלים עשויים להתמתן במידה ונפעל לשינוי כמויות פליטת גזי החממה. אם המצב יישאר כפי שהוא, צפויות תוצאות הרסניות - אך השליטה עדיין נמצאת בידיים שלנו."

המחקר המדעי: https://link.springer.com/article/10.1007/s00382-021-06018-x

הפרסום בתקשורת: גלובס, makoהידען, בחדרי חרדים, פורטל כרמל והצפון

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
תל לכיש ושרידי הסוללה

מחקר חדש חושף כיצד נבנתה סוללת המצור האשורית בלכיש (והיחידה שמוכרת בעולם)

9 נובמבר, 2021

קרא עוד

המחקר מוכיח את כוחו, גודלו, עוצמתו וכישוריו המדהימים לאותה תקופה של הצבא האשורי, ולאמת ציטוטים תנ"כיים הנוגעים לדברי הנביא ישעיהו שחי באותה העת

מחקר חדש שפורסם לאחרונה ב-Oxford Journal of Archaeology, כתב העת לארכיאולוגיה של אוניברסיטת אוקספורד, תחת הכותרת "בניית רמפת המצור האשורי בלכיש: טקסטים, איקונוגרפיה, ארכיאולוגיה ומיפוי דיגיטאלי", בחן לעומק את אופן יצירת והקמת סוללת המצור האשורית בתל לכיש - סוללת המצור הקדומה בעולם והיחידה המוכרת במזרח הקדום, ששרדה בצורה טובה עד ימינו. במחקר זה נבדקה הטופוגרפיה של המקום בו נחשפה לפני עשרות שנים, לראשונה, הרמפה – והחוקרים השתמשו בשיטות תיעוד דיגיטליות כדי לנתח את הטופוגרפיה המקומית, ונפח חומרי הגלם שהיו נדרשים לבניית הסוללה.

במחקר השתתפו משלחת חפירות נרחבת מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בראשות פרופ' יוסי גרפינקל וד"ר מדלן מומצוגלו, ופרופ' ג'ון קארול וד"ר מייקל פיטליק מטעם אוניברסיטת אוקלד, במישיגן בארה"ב. האתר נחפר בעבר בהרחבה על ידי מספר משלחות. שתי המשלחות הראשונות חפרו בשנות השלושים ובשנות השישים של המאה הקודמת. התיעוד הראשון של הרמפה, ששרד מעבודות החפירה הראשוניות בשטח, הוא תצלום מסוף שנת 1932 (מצורפת תמונה). בתצלום ניתן לראות גבעה תלולה, הממוקמת בסמוך לתל הראשי, ליד הפינה הדרומית-מערבית של האתר. אולם באותה תקופה הרמפה לא הוכרה ככזאת על ידי החופרים, וכתוצאה מכך נעשו בשטח עבודות חפירה, שלא בהכרח תרמו להשתמרות הסוללה. בהמשך חפרה במקום משלחת שלישית בראשות פרופ' דוד אוסישקין מאוניברסיטת תל אביב בין השנים 1974 ל-1994. במהלך ביקור בחפירות בשנת 1973 הציע הרמטכ"ל והארכיאולוג פרופ' יגאל ידין כי ערימות האבנים בפינה הדרומית-מערבית של האתר עשויות להיות שרידים רמפת המצור האשורית. חפירות אוסישקין אכן הוכיחו דבר זה. המשלחת הרביעית בהובלת פרופ' יוסי גרפינקל מהאוניברסיטה העברית חפרה בלכיש בין השנים 2013 ל-2017, ובדקה מחדש היבטים שונים השופכים אור על בניית הסוללה הצבאית.

תל לכיש ושרידי סוללת המצור האשורית. אבני הסוללה נבדקו בשש נקודות שונות, המסומנות בצילום.

האימפריה האשורית השתלטה על רוב חלקי המזרח הקרוב ומצרים במהלך המאות התשיעית, השמינית והשביעית לפנה"ס. היא כבשה את ממלכת ישראל, והרסה את שומרון בשנת 722 לפנה"ס. הצבא האשורי פיתח טכנולוגיות וטקטיקות צבאיות יעילות, והצליח לנצח כל קרב פתוח או לכבוש כל עיר מבוצרת. בשנת 701 לפנה"ס יצא סנחריב מלך אשור עם צבא גדול לדכא את המרד שפרץ בממלכת יהודה בימי המלך חזקיהו. האירוע הבולט במסע זה היה כיבוש העיר לכיש. לכיש הייתה עיר כנענית פורחת באלף השני לפני הספירה, והעיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה מסוף העשירית עד תחילת המאה השישית לפני הספירה. רמפת המצור שנבנתה באתר על ידי האשורים היא הדוגמה הפיזית היחידה שנותרה בשטח המלמדת על צורת כיבוש העיר באותם ימים.

על אירוע הכיבוש ישנו מידע מארבעה מקורות שונים - במספר ספרים במסורת המקראית (מלכים ב, פרקים יח-יט, דברי הימים פרק לב, ישעיהו לו-לז), בכתבי סנחריב, בתבליט גדול שעיטר את חדר הכס בארמון סנחירב בעיר נינווה, והמחקרים בלכיש שנערכו על ידי משלחות שונות.

שיטת הלחימה האשורית הייתה להצמיד לחומת העיר מכונת מצור, שבתוכה הייתה תלויה קורת עץ גדולה, הנקראת 'אייל ניגוח'. אייל הניגוח היה מתנדנד ומכה בחומת העיר שוב ושוב, עד שהחומה התפוררה ונוצר פתח שאפשר לצבא האשורי לפרוץ לעיר. כיוון שהחומה בלכיש הייתה בראש תל גבוה, האשורים בנו סוללה אלכסונית, שהובילה מבסיס התל אל החומה שבראשה. פעולת הבנייה, לפיכך, הייתה צריכה להיות מחושבת ואסטרטגית ובעיקר מדויקת ומקצועית.

שאלת המחקר הייתה כיצד נבנתה אותה סוללה ומהיכן נלקחו חומרי הגלם שהיו דרושים להקמתה. מסקנות המחקר מצביעות על כך שהסוללה נבנתה מהקצה הרחוק, והיא הלכה והוגבהה ככל שהתקרבה לחומת העיר. הסוללה נבנתה מכשלושה מיליון אבנים, שמשקלן הכולל הגיע לכ-20,000 טון. משקל ממוצע לאבן אחת היה כ-6.5 קילו (ומכאן שניתן היה לשאת אותה בקלות ביד, כדי לבנות את הרמפה). האבנים נחצבו מגבעה סמוכה, ויצרו מצוק תלול הנראה במקום עד היום. שורה של אנשים עמדה מקצה המחצבה ועל גבי הסוללה, ואבנים הועברו מיד ליד והושלכו לכיוון העיר. על פי ההערכות החוקרים, כ-160,000 אבנים הוזזו בצורה זאת מדי יום. בקצה הסוללה הוצבו מגנים גדולים, שהוזזו קדימה ככל שהעבודה התקדמה. כך בוני הסוללה היו מוגנים מחיצים ואבני קלע שנורו מכיוון העיר עצמה.

הצבא האשורי יכל לבנות סוללה כזאת במשך כשלושה שבועות במאמץ מרוכז של 24 שעות ביום. "הזמן היה הדאגה העיקרית של צבא אשור. מאות פועלים עבדו יומם וליל כדי לחצוב את האבנים וכדי לשאת את האבנים, אולי שתיים או שלוש משמרות כל יום. כנראה כוח האדם סופק על ידי שבויי מלחמה ועבודת כפייה של האוכלוסייה המקומית", מצוין במאמר. 

מידע חשוב נוסף התקבל בשטח לגבי ריצוף המשטח העליון של הרמפה. הריצוף כלל שלוש שורות של עצמים מוארכים. "נראה לנו שמדובר בלוחות עץ הממוקמים זה לצד זה, כדי ליצור משטח נוח לדחיפת מכונות המצור הכבדות במעלה הרמפה, ממפלס הקרקע למרגלות התל ועד לבסיס חומת העיר", מוסבר עוד במאמר. זאת ועוד, על רמפת המצור בלכיש נמצאה שרשרת ברזל. שרשרת כזאת מעולם לא נמצאה בלכיש או בעיר אחרת במלכת יהודה קדומה. לפיכך, לדעת החוקרים, סביר להניח ששרשרת הברזל שנמצאה על הרמפה מקורה באייל הניגוח אשורי. ממצא זה מעיד כי אייל הניגוח התנדנד הלוך ושוב כשהוא קשור בשרשראות ברזל.

לסיכום, המחקר מפרש שני קטעים תנ"כיים, המופיעים בדברי הנביא ישעיהו שחי באותה תקופה. בפרק ה' פסוק כז' מתוארת עוצמת הצבא האשורי: "אין עיף ואין כושל בו, לא ינום ולא יישן, ולא נפתח אזור חלציו, ולא נתק שרוך נעליו". היכן פעל הצבא האשורי 24 שעות ביממה אם לא בזמן הקמת סוללת מצור והתקפת עיר? נבואה נוספת של ישעיהו מוזכרת בספר מלכים ב פרק יט, פסוק לב: "לכן כה אמר ה' אל מלך אשור, לא יבא אל העיר הזאת, ולא יורה שם חץ, ולא יקדמנה מגן, ולא ישפך עליה סללה". במילים אחרות, בפסוק זה תואר מה שלא יקרה לעיר ירושלים, וניתן ללמוד מכך את שיטת ההתקפה האשורית - ירי חצים אל חומת העיר כדי למנוע מהנצורים לפגוע באנשים הבונים את הסוללה, קידום מגן על ראש הסוללה ההולכת ומתקרבת את חומת העיר, ושפיכת אבנים מהקצה הרחוק של הסוללה – כפי שהסיקו החוקרים במחקר הנוכחי. 

למאמר המדעי: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/ojoa.12231

לפרסומים בתקשורת: ynet, הידען,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
brain. by fakurian design, unsplash

שימוש חדש ומפתיע לשיטה בת 140 שנה בחקר המוח

8 נובמבר, 2021

קרא עוד
במחקר חדש, שפורסם בכתב העת ''Science'',  השתמשו  לראשונה חוקרים בשיטה חדשה כדי לחשוף את דפוסי הקישוריות במוח ברמה התאית וקבעו כי ליישום השיטה יש פוטנציאל רב בהבנת מצבים פתולוגיים במוח. 

המוח האנושי רוחש פעילות – כ-86 מיליארד תאי העצב (נוירונים) המרכיבים אותו שולחים זה לזה אותות חשמליים ללא הרף. האותות העצביים הללו נשלחים לאורך מערכת של סיבים המכונה "החומר הלבן", והם הבסיס לכל תפקודי המוח. מיפוי הסיבים המקשרים בין אזורי המוח השונים הוא אתגר מתמשך במדעי המוח. השיטות הקיימות כיום למיפוי החומר הלבן מוגבלות למחקר בבעלי חיים, או דורשות ציוד מתקדם לאיסוף הנתונים ולעיבודם.

לאחרונה, פותחה גישה חדשה למיפוי סיבי העצב המוח על ידי פרופ' אביב מצר וד"ר רועי שור ממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח (ELSC) באוניברסיטה העברית בירושלים, שפורסמה היום (חמישי) בכתב העת הבינלאומי Science. צוות החוקרים השתמש בטכניקה נפוצה שקיימת כמעט 140 שנה, אך מעולם לא שימשה לחקר הקישוריות במוח. היא מבוססת על צביעת תאי מוח המכונה צביעת ניסל (Nissl), שפותחה בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה על ידי החוקר הגרמני פרנץ ניסל. שיטה זו, בה נצבעים התאים בצבע סגלגל, משמשת כבר למעלה ממאה שנה בחקר הנוירונים במוח, והשימוש בה הביא למהפכה באופן שבו אנחנו מבינים את מבנה קליפת המוח (השכבה האפורה החיצונית של המוח). ואולם, צוות האוניברסיטה העברית הוא הראשון שהשתמש בצביעת ניסל כדי לחשוף את מסלולי הסיבים בחומר לבן של המוח.

החומר הלבן מורכב בעיקר מסיבים המכונים אקסונים (סיב עצבי) ומתאים המכונים תאי גלייה (תאי תמיכה לא-עצביים לנוירונים, המספקים הגנה לעצבי המוח ומחזיקים את תאי העצב במקומם). עד לשנים האחרונות, תאי הגלייה לא זכו לתשומת לב רבה במחקר, מפני שחשבו שתפקידם במוח שולי. למעשה, השם "גלייה" נגזר מיוונית עתיקה, ופירושו "דבק".

לפני מספר שנים הצטרף ד"ר שור למעבדתו של פרופ' מצר כדוקטורנט, והחליט לחפש תמונות של רקמת מוח הצבועות בשיטת ניסל. "זה פשוט סקרן אותי", נזכר ד"ר שור, "ספרי הלימוד מלאים באיורים, אבל רציתי להבין איך סיבי החומר הלבן של המוח נראים במציאות". להפתעתו, הוא הבחין שתאי הגלייה יוצרים תבנית של שורות קצרות. יתר על כן, נראה כי שורות הגלייה היו מסודרות לאורך סיבי העצב המקומיים. "ערכנו סקירת ספרות כדי לראות אם מישהו אחר כבר הבחין בכך", שיתף ד"ר שור, "ונתקלנו במאמר משנת 1992 שהראה כי אכן נמצא שתאי הגלייה מאורגנים בשורות קצרות לאורך סיבי העצב. המאמר הזה לא זכה לתשומת הלב הראויה לו״.

שור התפנה לעסוק במחקרים אחרים, אך לאחרונה חזר לעבודתו על תאים אלה. בעבודה הנוכחית, החוקרים הבינו שבאמצעות כלים חישוביים פשוטים מתחום עיבוד התמונה, הם יוכלו לנצל את הסידור המרחבי של תאי הגלייה ולהסיק מהו כיוון מסלולי הסיבים בחומר הלבן. ״מיד כשראיתי את התמונות המרהיבות של ה-Nissl-ST הבנתי שמצאנו אוצר, לא פחות מכך, שחוקרים מחפשים אחריו מזה שנים", משתף פרופסור מצר ומוסיף: "מצאנו שיטה פשוטה לזהות את התיאור המבני של החומר הלבן ברמה התאית״.

לסיכום, לדברי החוקרים, הפרעות מוחיות רבות מקושרות לשינויים בקישוריות העיצבית, ולכן ליישום של Nissl-ST יש פוטנציאל רב לשימוש במחקרים עתידיים של חומר לבן בהתפתחות תקינה, הזדקנות תקינה ומצבים פתולוגיים המשפיעים על החומר הלבן במוח, כמו במחלות נוירו-דגנרטיביות וסכיזופרניה.

למאמר המדעי: http://science.sciencemag.org/lookup/doi/10.1126/science.abj7690

לפרסומים בתקשורת: ynet, הידען,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
שיגור הרקטה

שאפו להם: סטודנטים וסטודנטיות מהאוניברסיטה שיגרו בהצלחה רקטה ניסויית בדרום הארץ

7 נובמבר, 2021

קרא עוד
ביום שישי האחרון שוגרה רקטה ניסויית משטחי קיבוץ בית-ניר. מדובר בשיגור לא מסווג, ייחודי, מהבודדים שנעשו באזורנו

חברי המועדון הרקטי לסטודנטים מצטיינים מהאוניברסיטה העברית שיגרו בסופ"ש האחרון רקטה ניסויית משטחי קיבוץ בית-ניר. מדובר בשיגור רקטה בגודל בינוני, לראשונה מזה זמן רב בישראל, באופן לא מסווג, בלתי פורמלי ולמטרות אזרחיות - מהשיגורים הניסויים הבודדים שנערכו עד כה בארץ. הרקטה הצליחה להגיע לגובה שיא של כ-720 מטר, ולמהירות של 430 קמ"ש שהם כחצי מאך. לאחר מכן נחתה הרקטה בבטחה על פני הקרקע. במהלך שהיית הרקטה באוויר צוות הקרקע בוצע ניסוי וכן שודרה טלמטריה של מדידות טיסה מהרקטה אל תחנת קרקע.

כ-30 מחברי וחברות המועדון הרקטי האוניברסיטאי הגיעו לחזות בשיגור הרקטה יחד עם עשרות צופים נוספים, ביניהם נציגים מהאקדמיה והתעשייה, וכן חברת 'זיק דינור' שהייתה אמונה על הצד הפירוטכני של השיגור הרקטי. לאחר השיגור המוצלח, הרקטה הוחזרה לקרקע באמצעות מצנח שעצר את מהירות נפילתה - כדי למנוע את הפגיעה במכשור הרגיש ואמצעי האלקטרוניקה שהותקנו עליה. "ההישגים החשובים מבחינתנו הושגו. עלינו לגובה הנדרש, הצלחנו לפתוח את המצנח והצלחנו לקבל טלמטריה בזמן אמת את המידע מהטלמטריה מהניסוי ומהזיכרון של הרקטה נפענח בהמשך. בקרוב יתחיל תהליך ארוך של ניתוח התוצאות", ציינו עוד במועדון הרקטי.

במועדון הרקטי מציינים עוד כי מטרת השיגור הייתה בראש ובראשונה לאזן ולו במעט את הקונוטציה השלילית של המילה 'רקטה', ולהזכיר שישנם שימושים חיוביים ברקטות כמו לקידום מדע וטכנולוגיה. הרקטה נקראת בשם RAM-1:RAM  או "רם" על שם מיקום הרכבתה, קמפוס ספרא של האוניברסיטה העברית בגבעת רם. רם, גם כי הרקטה צפויה לעוף לגבהים, למקום רם. כמו כן ראשי התיבות של ר"ם הם רקטת מחקר. והספרה 1 - כי מדובר ברקטה הראשונה מסוגה. הרקטה נצבעה בוורוד, צבע שנבחר על ידי כלל חברי המועדון במטרה להעלות את המודעות לסרטן השד, שכן השיגור תוכנן לקרות בחודש המודעות למחלה.

הפרויקט כולו מתקיים בסיוע מספר רב של חברות, ארגונים ועמותות, ביניהם קונדור פסיפיק, רפאל, התעשייה האווירית, הטכניון, סי.אס.אס מע' מדויקות, ב.א. מיקרוגלים מקבוצת קומיט וקרן ענת ואמנון שעשוע - שהציבו עבור הסטודנטים מומחי תוכן שונים וציוד מתקדם כמו מערכת מדידה אינרציאלית מערכות שידור וקליטה וחניכה בהקמת תחנת קרקע.

השנה זו השנה השלישית בה מועברת במכון רקח לפיזיקה, אשר באוניברסיטה העברית, תכנית העשרה של המועדון. הפעילות פתוחה לכל סטודנט מן המניין באוניברסיטה וכל דיסציפלינה באה לידי ביטוי בפעילות השנתית של המועדון הרקטי, ממנהל ציבורי ועד כימיה פיזיקה מנהל עסקים וחינוך. פרופ' ראם סרי, חבר בוועדת ההיגוי של המועדון וראש הרשות למחקר ופיתוח באוניברסיטה העברית, הוסיף ומסר לגבי הפרויקט: "הכלים אותם רוכשים הסטודנטים בתחילת דרכם הינם קריטיים להמשך הדרך, אך אם זאת החשיפה לשימושים בכלים אלו אינה מתאפשרת עקב האינטנסיביות של התארים התובעניים באוניברסיטה. מועדון כזה מאפשר קיום אינטראקציה מעט פחות פורמלית, ולשמוע מפי חוקרים ומומחי תוכן על עצמם על המחקרים והניסויים אותם הם מבצעים. בנוסף הסטודנטים מתנסים בעבודת צוות ומביאים את הידע המגוון אותו רכשו במהלך התואר לכדי ביטוי בדרך לפתרון בעיה הנדסית אמיתית. "

לפרסומים בתקשורת:  ישראל היוםערוץ 20ערוץ 7ישראל דיפנס, המחדש, הידען,  מבזקלייב

קראו פחות
וודקה, Sam Hojati, unsplash

דעה: האם יש חיים (במזרח אירופה) ללא וודקה? הערות ליום הוודקה הבינלאומי

4 אוקטובר, 2021

 

קרא עוד

אדוארד סלינגרלנד פרסם השנה חיבור מלומד בו טען כי הציביליזציה האנושית כולה הושתתה על המצאת המשקאות האלכוהוליים בתקופה הפרה-היסטורית. ייתכן בהחלט כי מדובר בהגזמה מסוימת ואולם ככל שהדבר נוגע למזרח אירופה הטענה כי הציוויליזציה שלה מבוססת על הוודקה שרירה בהחלט. ולא, לא מדובר רק על כך שבין פולין ורוסיה ניטשת מלחמת עולם מגוחכת בדבר השאלה מי המציא את הוודקה, כבסיס לשאלת הזהות הלאומית העמוקה ביותר. אף לא בטענתו של הסופר הרוסי המפורסם וונדיקט ירופייב, בפואמה שלו "מוסקבה-פיטושקי", כי כל השתלשלותה של ההיסטוריה הרוסית המודרנית, ממרד הדיקבריסטים ועד בעיותיה של החברה הרוסית בתקופה הסובייטית של שנות השישים מקורה בהרגלי שתיית הוודקה בקרב פשוטי העם והאליטות בחברה הרוסית. הדימוי הרווח על אנשי מזרח אירופה, ורוסיה בפרט, כעל שתיינים כרוניים, המזיח את כל העיסוק בשאלה הזאת לתחום הקומי והשולי, מושך אמנם את הסטודנטים לקורס שלי "וודקה, שתיינים ופונדקים במזרח אירופה" באוניברסיטה העברית כמו זבובים לדבש ואולם מצפה להם הפתעה. מדובר במחקר רציני, ואף משעמם בחלקו, של תהליכים כלכליים וחברתיים שחלו במזרח אירופה בעת החדשה ואשר הוודקה שיחקה בהם תפקיד מרכזי.

האמת היא כי את הוודקה לא המציאו הפולנים, הרוסים וגם לא האוקראינים, אלא ככל הנראה עשו זאת הגרמנים. מדוע אם כן היא התפשטה במזרח אירופה וקיבלה שם סלבי, הגזור מהמילה הסלבית למים? הוודקה לא הייתה גם המשקה המסורתי במזרח אירופה, עד שלב מאוחר יחסית – המאה ה-16, שהמשקאות האלכוהוליים המסורתיים בה היו תסיסת הדבש והבירה. אל הבירה הסקנדינבי – ברגי – נושא שם סלאבי ולא גרמני (ראוי לזכור שהוויקינגים ממוצא סקנדינבי הם שהקימו את רוסיה ופולין בימי הביניים המוקדמים). אצל הפינים, שקדמו לשבטים הסלאביים ברוסיה האירופאית של היום, מופיע אפילו מיתוס, הכלול באפוס הלאומי שלהם – "קאלוואלה" - על הולדת הבירה כתוצאה מהאהבה העזה בין השעורה לבין הכשות.

זיקוק האלכוהול המצוי בבסיס ייצור הוודקה הומצא עוד בימי הביניים דווקא על ידי הערבים, ומכאן שמו הערבי. הוא הומצא תוך עיסוק מדעי בכימיה ולא לצרכי שתייה. עצם הרעיון שניתן לשתות את הרעל הזה היה וודאי מעורר בערבים זעזוע נפשי עמוק. תהליך זיקוק האלכוהול הגיע לאירופה במאה השלוש עשרה אך גם שם היה מוגבל במשך תקופה ארוכה למעבדותיהם של אלכימאים. הוודקה המסחרית הומצאה סביב שנת 1500 והתפשטה במהירות שיא ברחבי מזרח אירופה, ובעיקר בממלכת פולין-ליטא וברוסיה המוסקבאית. המשקה החדש התאים ככפפה ליד למזרח אירופה הודות לצירופם של שני גורמים עיקריים: עלייה תלולה בביקוש לתבואה במערב אירופה, כתוצאה מהעיור המתגבר ותהליכים טרום-קפיטליסטיים אחרים, וסגירת הים השחור ליצוא תבואה על-ידי הקיסרות העות'מאנית.

מצד אחד מזרח אירופה הופכת בעת החדשה ל"אסם התבואה" של מערב אירופה, תהליך שהוביל לשינויים מרחיקי לכת במבנה החברתי, הפוליטי, התרבותי וכמובן הכלכלי של האזור כולו. מאידך, יצוא התבואה מחלק מהאזורים במזרח אירופה, דווקא אלה הפוריים יותר מבחינת גידול התבואה – כמו אוקראינה שכל נהרותיה המרכזיים זורמים לים השחור ולא לים הבלטי,  או רוסיה המוסקבאית שהייתה מנותקת אז כמעט מכל מוצא לים (חוץ מארכנגלסק) - נעשה קשה יותר. בנקודה זאת בדיוק נכנסת הוודקה לתמונה. מהר מאוד התברר למחזיקי הזכות לייצר ולשווק משקאות חריפים, בעלי האחוזות בממלכת פולין ליטא ושליטי המדינה הריכוזית ברוסיה המוסקבאית, שהרבה יותר כדאי וקל לשווק עודפי תבואה במקום, בצורת "לחם נוזלי" – הוודקה. כך נוסד הפונדק המזרח אירופי, לא כמקום בילוי לשולי החברה, כמו במערב, אלא כמוסד חברתי, תרבותי וכלכלי מרכזי אחרי המדינה והכנסייה.

לא זו בלבד שאין חיים במזרח אירופה ללא וודקה אלא מסתבר גם שאין היסטוריה יהודית ללא וודקה, לפחות בעת החדשה. בממלכת פולין-ליטא נמצא באותה התקופה היישוב היהודי הגדול והחשוב ביותר בעולם והעיסוק הכלכלי הטיפוסי והמרכזי של היהודים הללו היה בדיוק חכירת הזכויות לייצור ומכירת המשקאות האלכוהוליים, ובראש ובראשונה הוודקה. הדבר גרם לכך שחלקים נכבדים מהאוכלוסייה היהודית, בניגוד לכל סטריאוטיפ של היהודי העירוני, יישבו כחוכרים בכפרים, התנתקו ממערכת החינוך והשירותים הדתיים בקהילה היהודית, הפכו להיות בורים הזקוקים לתיווך בינם לבין הקדוש ברוך הוא והמסורת היהודית. מתווך כזה אמנם הופיע במהרה דמות הצדיק החסידי, והייתה זאת התשתית החברתית והכלכלית לצמיחת החסידות. מצד שני, העובדה כי היהודים נתפסו כסוכנים של המאגנטים הפולנים, שלא רק השקו לשוכרה את האיכרים אלא גם עשקו אותם הביאה להתגברות השנאה כלפיהם ולהתפרצויות אלימות, שהידועה שבהן הייתה פרעות בוגדן חמלניצקי בת"ח-ת"ט.

בניגוד לרפובליקת האצילים הביזורית של ממלכת פולין-ליטא, בה היה המונופול על ייצור היי"ש שייך לבעלי האדמות כולם, ברוסיה המוסקבאית היה זה, כאמור, מונופול של המדינה. איוון האיום הוא שהקים את מערכת פונדקי הצאר במאה השש עשרה ואילו פיוטר הגדול הביא למקסום רווחי המדינה משיווק אלכוהול והיה בעצמו שתיין לא קטן שנהג להשקות לשוכרה את כל סביבתו הקרובה, כולל נשים ודיפלומטים זרים. כך למשל, השקה את דוכס קורלנד, בחתונתו של זה האחרון עם אחייניתו של פיוטר הגדול, עד כדי כך שמת כעבור ימים ספורים לאחר החתונה. פיוטר הגדול הנהיג בצבא שלו גם מנה יומית של וודקה לכל חייל, שנקראה "כוסית הצאר", ושהייתה נהוגה עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה - אז בוטלה. אולם, לאחר תבוסות הצבא האדום בראשית הפלישה הגרמנית לרוסיה בקיץ 1941, הרגישה ההנהגה שהצבא לא יצעד בלי חזרתה של מכסת הוודקה היומית והיא הוחזרה תחת שם חדש – "כוסית קומיסר העם".

כל התהליכים המוזכרים ורבים אחרים, שקצרה היריעה מלתאר כאן, הביאו להתפשטות תרבות שתיית הוודקה במזרח אירופה בקרב כל המעמדות, הרבדים והקבוצות הלאומיות, כולל שתיה מסיבית בקרב נשים ואנשי כנסייה.

ד"ר יהודית קליק היא מרצה בכירה בחוג ללימודים רוסיים וסלאביים באוניברסיטה העברית.

הפרסום בתקשורת: ynet

קראו פחות
עיראק, Mostafa Meraji, usplash

דעה: כמה מטורף היה סדאם חוסיין? אולי לא כמו שחשבנו

23 ספטמבר, 2021

קרא עוד

כשישראל הצעירה ניהלה בשנות השישים דיון ציבורי ביתרונות ובחסרונות של הצטיידות בנשק אטומי, הזהיר השר יגאל אלון כי במזרח התיכון לא יכול להיווצר "מאזן של אימה". במקום הרתעה הדדית, טען אלון, יתקיים מצב של "אימה ללא מאזן". במילים אחרות, אלון חשב שבעוד שבשאר העולם מנהיגים נמנעים להשתמש בנשק גרעיני בשל החשש מההרס העצום שנשק זה ממיט, במזרח התיכון אי אפשר לצפות לכך. מנהיגי האזור, לפי הלך מחשבה זו, נוהגים בצורה לא רציונלית ולכן לא יירתעו משימוש בפצצה. מעט השתנה מאז. גם כיום רוב של ההנהגה בישראל סבורה, למשל, שאם לאיראן תהיה פצצה, היא תשתמש בה נגד ישראל, אף שהדבר יכול להביא לתגובה ישראלית מוחצת. זהו הרקע לדיון אם ישראל צריכה לפעול נגד מתקני הגרעין באיראן.

לפני 41 שנה ישראל חשבה באותו אופן על סדאם חוסיין, הרודן העיראקי. בספטמבר 1980 הוא החליט החלטה הרת אסון לסבך את ארצו במלחמה עם איראן. איראן גדולה פי 4 מעיראק ומספר התושבים בה כפול מזה של עיראק. לכן היא נחשבה למדינה החזקה ביותר במפרץ הפרסי ובשל כך בשנת 1975 סדאם חוסיין חתם על הסכם עם השאה האיראני, שהיה למעשה הסכם כניעה ובו סדאם קיבל את מרבית דרישותיו של השאה בנוגע לבעלות על הנהר שאט אל-ערב. כאשר החליט לפלוש לאיראן, פרשנים בני הזמן הניחו שסדאם ניסה לנצל הזדמנות. בעקבות המהפכה האיסלאמית של 1979 ותהליכי הטיהור והמעצרים בשורות הצבא, איראן נחלשה משמעותית. למרות זאת, המלחמה נמשכה כשמונה שנים. היא הביאה למותם של מאות אלפי עיראקים והסתיימה למעשה בתיקו. עיראק יצאה מהמלחמה עם חוב חיצוני גדול ובלי אף הישג משמעותי.

האמנם פתח סדאם במלחמה זו מתוך שגעון גדלות? צלילה לנבכי הסיפור מעלה תמונה אחרת. לו רצה סדאם לנצל את הכאוס בתוך איראן, הוא היה יכול לפתוח את המלחמה בתחילת 1979, כאשר כהן הדת הקיצוני, רוחאללה ח'ומייני, עלה לשלטון. במקום זאת סדאם דווקא ברך את השלטון החדש באיראן והביע תקווה ששתי המדינות יוכלו לחיות בשלום. אולם תוך זמן קצר החלה סדרה של התנגשויות על קו הגבול בין כוחות עיראקים ואיראנים. סדאם הבין שח'ומייני מחפש עימות עם עיראק על מנת לחזק את מעמדו בתוך איראן מול הגורמים המתונים, החילוניים והפרו-מערביים. בתגובה, סדאם החל להתייחס בנאומיו לאיראנים שרוצים בעימות עם עיראק וכאלו שלא. אבל מה שסדאם לא היה יכול להבליג עליו היה תמיכה איראנית במחתרת חמושה שפעלה בדרום השיעי. השליטה בדרום עיראק הייתה חשובה מאוד למשטרו של סדאם. המוצא של עיראק אל המפרץ הפרסי עובר דרך אזור זה וחלק משדות הנפט הגדולים נמצאים שם. כאשר המחתרת השיעית בדרום ניסתה להתנקש בחייו של בכיר במשטר, טארק עזיז, נפל הפור בבגדד. סדאם, אם כן, החליט לצאת למלחמה כדי להגן על יציבות שלטונו, לא כדי לנצל את חולשתה של איראן.

גם הסיבה שבגללה המלחמה התארכה קשורה לרגישות הפוליטית שגילה סדאם. צבא עיראק הוא זה שבחר את נקודת הפתיחה של המלחמה כאשר הוציא לפועל מתקפת פתע. זו התמקדה בהתקדמות לתוך חבל חוזיסטאן בדרום איראן, המאוכלס באוכלוסייה ערבית ברובה וכולל את שדות הנפט הגדולים באיראן. השתלטות עיראקית עליו הייתה יכולה להנחית מכת מחץ על כלכלה האיראנית. אבל במקום להתקדם במהירות, הצבא העיראקי נע בזהירות ובאיטיות והפעיל עוצמת אש גדולה. כל זה הבטיח מספר נפגעים נמוך לכוחות העיראקיים, אולם התנהלות זו בזבזה זמן יקר ואפשרה לאיראן להתארגן מחדש ולנצל את היתרון שלה בכוח אדם. איראן גייסה אפילו נערים צעירים ישירות לשדה הקרב. כל זה אפשר לאיראן להטות את הכף, להדוף את הצבא העיראקי ולפלוש לשטחה של עיראק בקיץ 1982. אם כן, המחיר של הניסיון של סדאם לחסוך בחיי חייליו היה יקר. בשנים הבאות עיראק נאלצה לנקוט בצעדים נואשים, בכלל זה שימוש בנשק כימי נגד חיילים איראנים ומורדים כורדים כדי למנוע תבוסה במלחמה.

הפחד של סדאם משינוי לרעה בדעת הקהל בעיראק התבטא גם בהתנהלות הכלכלית של המשטר תוך כדי המלחמה. ממשלת עיראק עשתה מאמצים ניכרים כדי למנוע פגיעה ברמת החיים של האזרחים. למרות ההוצאות העצומות שהמלחמה דרשה, לא נרשם מחסור במוצרים כלשהם בשווקים. החשש של סדאם לא היה מוגזם. בכירי המשטר היו שייכים לאליטה צרה ביותר שכללה בעיקר את חברי המשפחה המורחבת של סדאם. שאר גורמי הכוח בעיראק הורחקו מהשלטון. הדיקטטורה של סדאם שרדה רק בזכות רווחי הנפט העצומים והשימוש בהם כדי לשחד את הנאמנים למשטר ולבנות מנגנוני בטחון חזקים שיוכלו לבלוש אחר האופוזיציה ולדכא אותה.

סדאם, אם כן, היה דווקא מנהיג רציונלי. השיקול העליון שלו היה ניסיון להבטיח את הישרדות המשטר במדינה שחוותה מספר רב של הפיכות צבאיות אלימות. השיקול הזה קבע את מועד המלחמה, וההתנהלות הצבאית והכלכלית של עיראק בזמן המלחמה. ההיסטוריה של האזור מראה ששיקול זה הוא השיקול המכריע עבור רוב שליטי המדינות במזרח התיכון, ובכלל זה איראן. לכן אפשר לצפות שאם ההנהגה בטהראן תיווכח שחזרה להסכם הגרעין עם ארה"ב תוכל דווקא להבטיח את המשך שלטונה, היא תהיה מוכנה לחדש את ההסכם.

ד"ר גיא לרון הוא מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית.

הפרסום בתקשורת: ynet

קראו פחות
מי יתרום יותר? jinyun, splash

מי יתרום יותר למיזמי הדסטארט, גברים או נשים? מחקר חדש ניסה לענות על השאלה

19 ספטמבר, 2021

קרא עוד

האם תרומה חייבת להיות בעלת משמעות כדי שנרצה לעזור האחד לשנייה? בשנים האחרונות, אנחנו עדים לעלייה חדה בפופולריות של פלטפורמות מימון ההמונים, ובפרט כאלה המבוססות תגמול, כמו הדסטארט הישראלית. כתוצאה מכך, שאלה שהחלה להעסיק כלכלנים ברחבי העולם היא האם נשים נדיבות יותר מגברים, או שההפך הוא הנכון, במיוחד בנוגע לאתרי מימון המונים?

מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Behavioral and Experimental Economics, בחן הבדלים מגדריים בפלטפורמות מימון המונים במטרה להבין מוטיבציות שונות בין המינים. המחקר נערך על-ידי פרופ' אייל וינטר מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, ד"ר יהונתן בצלאל מבית-הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית וד"ר יבגני מוגרמן מבית-הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן. תוצאות המחקר מראות כי פרסים חומריים עבור תרומה כספית בפלטפורמות מימון המונים פוגעות במוטיבציה של נשים לתרום ובתחושת המשמעות של העשייה למען האחר, יותר מאשר אצל גברים. כלומר, נשים רגישות יותר מגברים להשפעת תמריצים חומריים על הנכונות לתרום למען הזולת.

המחקר התבסס על ניתוח אפשרויות התרומה של משתתפים בפלטפורמות מימון ההמונים כדי לאפשר בחינה והשוואה של "אינטראקציות בין מוטיבציות", כדברי החוקרים, כלומר – מוטיבציות שונות בין המינים. החוקרים ערכו מספר ניסויים על שתי קבוצות נבדקים עם הגדרות שונות לקמפיינים של גיוס המונים, למשל, פסטיבלים אומנותיים ומוזיקאים המבקשים להקליט אלבום, ובעבור תרומה מוכנים להעביר עותק שלו במחיר נמוך יותר. ההבדל בין הקבוצות היה האפשרות לקבל מתנה מהפרויקט שהמשתתפים תורמים עבורו. כך, בקמפיינים של מימון המונים ללא מתנה בתמורה, נמצא שנשים נוטות לתרום ברמה גבוהה יותר מהגברים. ד"ר מוגרמן מוסיף: "בהתייחס לנשים, משמעות התרומה כשמדובר בקמפיין ללא פרס כלשהו עולה בכ-10% וזה מאוד מובהק סטטיסטית".

ממצא קריטי זה מעיד כי פרסים חומריים חשובים יותר לגברים מאשר לנשים. פרופ' וינטר מסביר כי "מצאנו שברגע שמסירים תמריצים חומריים, נשים מייחסות משמעות רבה יותר להשתתפותן במימון ונוטות לתרום יותר. השפעה זו נעדרת במידה רבה או אפילו מוחלטת אצל גברים. המחקר שלנו מראה שההבדלים בין המינים עשויים להתבטא לא רק בתרומה האובייקטיבית, אלא גם – ואף יותר – במשמעות הסובייקטיבית המיוחסת על-ידי גברים ונשים לתרומותיהם".

צוות החוקרים טוען שלמאמר השלכות גם לגבי פלטפורמות גיוס תרומות אחרות. הם משערים כי "פלטפורמות כמו לוטו וטוטו שמשלבות תרומה לציבור עם פוטנציאל לפרס כספי יפגעו בתמריץ לנתינה, ותחושת הסיפוק הסובייקטיבית המתלווה לה אצל נשים יותר מאשר אצל גברים". צוות החוקרים מסכם שכאשר מתכננים קמפיין לגיוס כספים חייבים לשים לב ליחסים שבין תמריצים פנימיים וחיצוניים. אחת המסקנות המעשיות מהמחקר היא שנשים שואפות ליעדים שמהם מעל לכל רווח כספי או חומרי, ולכן לדעת החוקרים: "יזמי קמפיינים חייבים לקחת בחשבון גם את זהות המשתתפים במימון ולבנות את אסטרטגיית השיווק בהתאם".

המאמר המדעי: https://doi.org/10.1016/j.socec.2021.101757

הפרסום בתקשורת: ynet, כלכליסט

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר