בתקשורת

נועה (שם בדוי) נפגעה מינית בילדותה בידי אחיה. כל חייה התמודדה עם השלכות הפגיעה וניסתה לאחות את פצעיה, אך רק לאחר שנכנסה לקשר זוגי נחשפה לקשיים זוגיים ומיניים שאף אחד לא הכין אותה אליהם. האינטימיות הזוגיות וקיום של יחסי מין זורקים אותה באחת לחוויות הטראומטיות שהתרחשו בילדותה.

נועה חווה מצוקה גדולה בכל הקשור למין ולאינטימיות עם בן זוגה. לעיתים הגוף שלה קופא, ולעיתים המחשבות שלה נודדות והיא לא מצליחה להישאר ברגע. במקרים אחרים, היא חווה ערך עצמי מיני נמוך ומתמודדות עם תחושות של אשמה, בושה ואף גועל כלפי כל מה שנוגע לכך. זיכרונות, פלשבקים או תמונות מהאירוע הטראומטי צפים אצלה ברגעים אינטימיים, והטריגר יכול להיות כל דבר כמעט – מריח, מבט ועד רגש אפילו, כולל הנאה.

חרדה ואשמה נוראית

השכיחות של בעיות בתפקוד המיני בקרב נשים שעברו פגיעה מינית בילדות נע בין 58% ל־94% (לפי הערכות המשרד לביטחון הפנים, 84 אלף נשים נפגעות בשנה) ואצל גברים שעברו פגיעה מינית בילדות היא מגיעה עד ל־80%.

לאור השכיחות הגבוהה של פגיעה מינית בילדות ולאור הקשיים הבולטים ביחסים רומנטיים ובתפקוד המיני בקרב נפגעי.ות פגיעה מינית, ד"ר דנה לסרי מהאוניברסיטה העברית וד"ר עטרת גבירץ־מידן מאוניברסיטת חיפה ערכו מחקר חדשני בנושא.

החוקרות יצרו שאלון הבוחן היבטים שונים של מיניות המתקיימת בצל הטראומה המינית, ובחנו אותו ביחס למאפיינים שונים בקרב שני מדגמים שכללו קרוב ל־800 נבדקים.ות בהם שורדי.ות התעללות מינית הושוו לכאלו שלא חוו פגיעה מינית. במחקר הן הדגימו כיצד הפרעת הדחק הפוסט טראומטית נשזרת ובאה לידי ביטוי במיניותם של שורדי.ות פגיעה מינית בילדות.

״מבחינת שינויים במחשבות, הפגיעה יכולה לעצב את התפיסה בנוגע למהי מיניות ומהי אינטימיות״, הן כותבות. ״למשל, עלולה להתפתח תפיסה כי מין הוא דבר ׳דוחה׳, ׳מגעיל׳ או ׳מסוכן׳, או עלול להתפתח פיצול בין אהבה למין, או, לעיתים, בלבול בין מין לאהבה. כך שנפגע.ת יכול.ה בטעות לחשוב ש׳כדי שיאהבו אותי אני צריכה למלא את הצורך שלו (של בן הזוג) במין׳״ (סכמות שקשורות לאני-המיני).

בין השאר, גם עוררות יתר  הקשורה לטראומה, יכולה להשפיע על התפקוד המיני, בעיקר בחלקים הפיזיולוגיים. כשהגוף נמצא בדריכות יתר, יש תהליכים הפוגעים ביכולת העוררות המינית, אך גם בחשק ובאפשרות להירגע ולהגיע לאורגזמה (המצריכה יכולת לשחרר ולהסיר הגנות).

בכל ההיבטים הללו ניכרות חרדה ואשמה נוראית, הן מסבירות. שורדי.ות פגיעה מינית עלולים לתפוס את עצמם כ"משוגעים" או שהם "הורסים את הזוגיות" הטובה שיש להם. חלק מהנפגעים מתקשים להבין למה זה קורה להם ומדוע הגוף מגיב כך.

״בשלב הזה, חשוב לנרמל את תגובות הגוף ולהסביר את הפונקציונליות והערך שלהן״, אומרות ד״ר גבירץ־מידן וד״ר לסרי ״כך אפשר להסיק שהגוף מגיב באופן המתבטא בבעיות בתפקוד המיני כדי להגן על הנפש מפני זיכרונות טראומתיים, כדי להקנות מרחב של שליטה וביטחון אצל הנפגע או הנפגעת וכן כדי לווסת את הקרבה והאינטימיות בזוגיות הנוכחית, אשר יכולה להיחוות כמציפה".

המשבר של בני הזוג

יריב, בן זוגה של נועה, שלא חווה פגיעה מינית, מתמודד אף הוא עם קשיים. אצל נועה בראש הוא נחווה סביב הנושא המיני כמסוכן, כמעורר חרדה, ואינו מבין שטראומה מהעבר מתערבבת עם קשר בהווה. ייתכן ודברים שהוא עושה מייצרים אצלה טריגרים מהעבר, אך הוא לא רואה זאת.

הספרות המקצועית, על פי החוקרות, מצאה כי בני הזוג של שורדי ושורדות פגיעה מינית בילדות מגיבים לבעיות בתפקוד המיני והאינטימי בזוגיות שלהם במגוון דרכים. יש המרגישים אי־נוחות לבטא את הצרכים המיניים ואף חשים כי ביטוי הצרכים הללו ימקם אותם כ"פוגעים" או כ"לא רגישים". ״הם עלולים לחוש לבד, כבלתי נראים, ולהאמין כי לכאב ולצרכים שלהם אין מקום. חשוב לשקף להם כי הכאב שלהם הגיוני, וכי הם ׳בסדר׳ בכך שהם רוצים אינטימיות בקשר הזוגי״, הן מסבירות.

״בני זוג אחרים מביעים כעס על הנפגע או הנפגעת ואינם מבינים מדוע טראומה מהעבר מתערבבת עם קשר בהווה, ואף מטיחים בבני או בבנות זוגם את המילים ׳אני לא זה שפגע בך!׳. במקרה זה, קשה לבני הזוג להבין כי לעיתים, שלא במכוון, הם מייצרים טריגר עבור הנפגע או הנפגעת״.

רבים מהם, הן אומרות, מוצאים את עצמם מתוסכלים ומרגישים כאילו הם "הולכים על ביצים", חוששים לגרום לבן או בת הזוג שנפגעו לפלשבקים או לניתוק. חלקם אינם מבינים את מנגנוני הטראומה והניתוק, וכועסים על כך שבן או בת הזוג נראים דרוכים או "לא איתי" בזמן קיום היחסים.

נשים וגברים שנפגעו במסגרת יחסי אמון וסמכות מתקשים ליצור קשרים קרובים ואינטימיים, לתת אמון ולבטוח באדם השני. קשר אינטימי עלול להיחוות אצלם כמסוכן וכמעורר חרדה, וכתוצאה מכך הם עשויים לפתח מיניות טראומטית עם דפוסי היקשרות אמביוולנטיים של התקרבות־התרחקות, העשויים להכאיב ולהתיש את בני ובנות זוגם.

בנוגע לבני הזוג, ד"ר דנה לסרי וד"ר עטרת גבירץ־מידן מוסיפות: "בעוד חשוב שבני הזוג יבינו כיצד הם מעוררים את הטריגר, גם חשוב שיכירו בכך שזו לא אחריותם ושהם לא עשו משהו רע במכוון. מהצד השני של הרצף, יש בני זוג שחוששים כל כך לשחזר את המקום של 'הפוגע', עד שהם מפתחים בעצמם בעיות בתפקוד המיני, כדי לא לאפשר קיום יחסים שיכולים להיות מציפים עבור הנפגע או הנפגעת ולהיות מתסכלים עבורם״.

איך מטפלים בטראומה?

ברמה הטיפולית, על המטפל.ת לוודא כי בן או בת הזוג אינם מוותרים על צורכיהם וחוברים למטפל או למטפלת כדי לטפל בנפגע או בנפגעת (מהווים קו-תרפיסט), ויש לאפשר להם לבטא את התסכול ולתת מקום גם לכאבם. בחוויה של בני או בנות הזוג של נפגעי פגיעה מינית, בן או בת הזוג שלהם לא מעוניין/ת בקרבתם ולא נמשך/ת אליהם. תחושת הדחייה הזו היא קשה מנשוא, וצריכה לקבל מקום בתוך המרחב הטיפולי, לצד מתן הסברים על מנגנוני הטראומה.

״יש למסגר את הבעיה בתפקוד המיני לא רק ככזו שצמחה מההיסטוריה של הפגיעה המינית, אלא כבעיה זוגית שלשני בני הזוג יש חלק בהיווצרותה ובשימור שלה״, מסבירות ד״ר לסרי וד״ר גבירץ־מידן. ״בעזרת מסגור כזה, אי אפשר ׳לגלגל את האשמה׳ רק על הנפגע או הנפגעת, וניתן גם לאפשר מרחב בטוח ומרפא לשני בני הזוג לבטא את הכאב שלהם".

מחקרים מראים כי הטיפול בטראומה בלבד אינו משקם באופן מוחלט את הבעיות בתפקוד המיני וכי דווקא התייחסות ישירה למיניות קשורה לשיפור משמעותי יותר בתפקוד המיני. עם זאת, הן מניחות, טיפול מיני "קלאסי", שכולל תרגילים כמו מיקוד חושי, עבודה עם מאמנים להפחתת כאב ועוד, צריך לעבור התאמות להיסטוריה של הטראומה, ולעיתים לא יימצא יעיל כיוון שהוא אינו נוגע בפצע של הטראומה. יש לקחת בחשבון שגם טיפול מיני קלאסי עלול להפעיל את טריגרים מהטראומה.

אי אפשר לדבר על טיפול מיני מבלי להתייחס לתרופות לשיפור התפקוד המיני. גם פה, כשמטפלים בנפגעי ונפגעות טראומה מינית עולות שאלות חשובות ביותר: האם המטרה המרכזית של הטיפול היא השבת התפקוד המיני? האם במתן תרופה לשיפור התפקוד המיני אנחנו סוללים את הדרך לקיום יחסים הצבועים בטראומה?

״עבור נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, הבעיות בתפקוד המיני הן מנגנון הגנה זמני, השומר עליהם מפני מה שנחווה עבורם כמסוכן (אינטימיות, פגיעות, עירום וכדומה), ולנטרול מנגנון ההגנה הזה יכולות להיות השלכות כבדות משקל״, ד"ר גבירץ־מידן וד"ר לסרי מסכמות. "בשונה מאוכלוסיות אחרות שיש להן בעיות דומות בתפקוד המיני, עבור אנשים עם טראומה מינית, לבעיות בתפקוד יש פונקציה חשובה בהגנה עליהם, וכך השבתו צריכה להיות תהליך פרוגרסיבי ומבוקר, הנעשה בידי מטפלים שלהם הבנה מעמיקה הן במיניות והן בטראומה.

עבודה מעמיקה כזו, שמכירה בטראומה ובהשפעותיה על המיניות ומערבת את בן או בת הזוג תוך יצירת מרחב אינטימי ובטוח, יכולה להוביל לשיפור ניכר בתפקוד בסיטואציה האינטימית וביחסים הזוגיים".

ד"ר דנה לסרי היא חברת סגל בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית ופסיכולוגית קלינית. ד"ר עטרת גבירץ־מידן, חברת סגל בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה, ומטפלת מינית מוסמכת

הכתבה המלאה

צריך לומר ביושר, רופאים שלומדים ומוכשרים כאן בישראל, הולכים ומתמעטים. על פי נתוני משרד הבריאות מבין הרופאים שקיבלו רשיון לעסוק ברפואה בישראל בשנת 2020 רק 36% למדו בישראל, לעומת כ- 50% לפני עשור. ואילו אחוז הבוגרים ממוסדות ממזרח אירופה, בשנת 2020 עמד על כ- 50%. המצב ברפואת שיניים גרוע עוד יותר. רק 22% בלבד מרופאי השיניים שקיבלו רשיון בשנה שעברה הם בוגרים שלמדו בארץ!

תמונת המצב הזו של לימודי הרפואה בישראל היא רק דוגמא אחת להיחלשות מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ.

ההסבר להיחלשות הזו פשוט למדיי. לפי נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת תקציב ההשכלה הגבוהה שעמד בשנת 2015 על סך של 3% מתקציב המדינה, ירד משמעותית בכ- 10% לשיעור של 2.7% מהתקציב הכולל. גם בהשוואה בינלאומית מצבנו לא טוב. ההשקעה השנתית לסטודנט נמוכה בישראל בכ- 20% ביחס לממוצע במדינות ה-OECD. לא כך צריכים להיות הנתונים במדינה דלת משאבים פיזיים שחרטה על דגלה יצירת כלכלה מבוססת ידע.

על מנת שמערכת ההשכלה הגבוהה תמשיך לייצר את הבסיס לשוויון חברתי ולשגשוג כלכלי במדינה, יש להעלות את התקציב לכל הפחות לרמות היחסיות שהיה בהן, ולהתייצב על תקצוב שאינו נופל מזה של  המדינות המפותחות. השקעה כספית מושכלת יכולה לייצר הצלחות גדולות. כך, לדוגמא, לפני כחמש שנים הגדירה הות"ת בשיתוף פעולה הדוק עם שר החינוך דאז נפתלי בנט, תכנית להגדלת מספר הלומדים במקצועות ההייטק באוניברסיטאות. בתכנית הושקעו כמיליארד שקלים, והיעד היה הגדלת מספר הבוגרים בתחומים אלה ב-40%. התכנית הצליחה מעל למשוער, ובתוך חמש שנים גדל מספר הסטודנטים ב-60%. סטודנטים אלה השתלבו בשנים האחרונות בתעשיית ההיי טק והם חלק מהסיבה לגידול המבורך של הסקטור הזה בשנים האחרונות. השקעה מושכלת הניבה תוצאה מצוינת.

מערכת ההשכלה הגבוהה משוועת לתכנית חומש מתוקצבת באופן מספק ולתכנון מושכל ושאפתני.
אם לא נעשה זאת היום, לא נצליח להגדיל את שיעורם של הסטודנטים החרדים והערבים בקמפוסים שלנו, והמדינה לא תצליח ליישר קו בתחום ההשכלה בין המגזרים השונים בעשורים הקרובים. השקעה שכזו בסטודנטים, בייחוד אלה שבאים מרקע מוחלש, תתרום גם להעלאת הפריון במשק.
אם לא נשקיע מספיק, נמצא עצמנו הולכים ומידרדרים בתחומי ידע שיגדירו את עתידנו – בינה מלאכותית, ביולוגיה סינתטית ומיחשוב קוונטי. אנחנו הולכים ומידרדרים בתוצרי המחקר שלנו בגלל השקעה שהולכת ופוחתת בהשוואה למקבילים לנו בעולם.

אם לא נשקיע מספיק, לא נראה הרבה רופאים שיוכשרו בבאר-שבע, בתל-אביב או בירושלים. השקעה דלה תמשיך ותאלץ את מיטב בנותינו ובנינו לנדוד ללמוד רפואה בחו"ל, פעמים רבות במוסדות שרמתם ירודה. והרי ברור לכולנו שלאזרחי ישראל מגיע להיות מטופלים על ידי הטובים ביותר.

לאחרונה הקימה הממשלה כח משימה לטיפול במחסור באנשי הייטק, ובמקביל פועלות גם כמה ועדות שמייעצות בנושא המחסור באנשי צוות רפואי. צריך לומר ביושר - הפתרונות הנדרשים אינם כאלה שיניבו תוצאה מהירה. הם מצריכים השקעה תשתיתית בהשכלה הגבוהה. לא יספיקו כאן פלסטרים, מעקפים ופטנטים יצירתיים. כבר מאוחר מדי להגדיל באופן משמעותי את היצע המהנדסים בשלוש השנים הקרובות, אולם עבודה מושכלת תשפר את מצבנו בעוד ארבע שנים ויותר. באופן דומה, לא ניתן לתקן את מספר תלמידי הרפואה בישראל בחמש השנים הקרובות. אבל אם נפעל כעת, נוכל לשפר את המצב במחצית השנייה של שנות ה-20.

מערכת ההשכלה הגבוהה נהנית מתכנון עם אופק רחוק יותר ממרבית הסקטורים במדינה. המערכת שלנו פועלת על פי תכניות חמש-שנתיות. שתי תכניות החומש האחרונות הביאו להצלחות בכמה תחומים, אולם אין בכך די. לקראת תכנית החומש הבאה, זו שתתחיל בשנת 2023, נכון שהמדינה תשקיע סכומים שהמערכת ראוייה להם, ולכל הפחות תשווה את ההשקעה למדינות הדומות לנו בגדלן ובאופי המשק והתעסוקה שלהן. השקעה מושכלת תייצר פירות שהחברה והכלכלה בארצנו משוועות להם.

הכותב הוא ישי פרנקל, מנכ"ל האוניברסיטה העברית.

ד"ר איריס נחום המתמחה בהיסטוריה מודרנית של מרכז אירופה מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקרת את סוגיית הפיצויים בעבור עוולות היסטוריים, בהקשר היהודי-גרמני והפנים-גרמני. מחקרה מתבסס על ניתוח איכותי של חומר ארכיוני שטרם נחשף לציבור. הארכיון הממוקם בעיר ביירוית בגרמניה ונקרא Lastenausgleichsarchiv "ארכיון השוואת הנטל". ד"ר נחום מצאה בו 55 אלף תיקים העוסקים בגזילת רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה. בנוסף, הארכיון מתעד גירוש גרמנים אתניים לגרמניה מאזורים במרכז ומזרח אירופה שנכבשו או סופחו ע"י גרמניה הנאצית ושוחררו אחרי מלחמת העולם השנייה.

מהמחקר עולה, כי החל משנות ה-50 של המאה ה-20, מערב-גרמניה שילמה פיצויים, לא רק לניצולי שואה, אלא גם למיעוטים גרמנים אתניים, שהשתלטו על רכוש יהודי במרכז ומזרח אירופה, תחת השלטון הנאצי. אותם מיעוטים איבדו את הרכוש כתוצאה מתבוסת גרמניה, אך זכו לפיצויים בגין הרכוש שאבד כתוצאה מגירושם. לטענת המחקר, קיים קשר נסיבתי בין הפיצויים עבור ניצולי השואה לפיצויים עבור המגורשים הגרמניים והוא מראה שגרמנים רבים פוצו על-ידי מערב גרמניה, בעבור רכוש אבוד, שבמקורו בבעלות יהודית.

במחקר, בוחנת ד"ר נחום כיצד הקשר הובא לידי ביטוי בהסכם השילומים משנת 1952, בין ישראל למערב-גרמניה ועורכת השוואה בין טיפול החוק הגרמני בגרמני אתני שביקש פיצויים עבור רכוש אבוד שהיה שייך במקור ליהודי, לעומת פניות של יהודים עבור אותו הרכוש. הממצאים העיקריים הם ש"מערכת הפיצויים" המערב-גרמנית העדיפה ניצולי שואה מרקע גרמני על פני ניצולי שואה ללא רקע גרמני. מסתבר, שככל שמגורש גרמני אתני שכנע את שלטונות המערב-גרמניים שהרכוש היהודי הגיע לידיו במהלך הרייך השלישי באופן "תקין" ו"הוגן" - כך גברו סיכויו לזכות בפיצויים. בעוד שלא כל ניצול שואה יהודי שאיבד רכוש במהלך השואה היה רשאי לבקש פיצויים, אלא רק אם יכול היה להוכיח, שלפני המלחמה הוא היה חלק מהעם הגרמני. ברוב המקרים הפיצוי לגרמנים הלא יהודיים היה גבוה בהשוואה לפיצוי ליהודים.

המחקר מעמיד באור חדש את מתן הפיצויים לניצולי השואה ולמגורשים הגרמנים האתניים ומאיר בזווית חדשה את  היחסים בין יהודים לגרמנים בסוגיית הפיצויים, יחס שלטונות מערב-גרמניה לניצולי השואה ולמגורשים ומעורבותם של גרמנים אתניים בגזלת הרכוש היהודי במרכז ומזרח אירופה במהלך הרייך השלישי.

מחקר חדש בכתב העת היוקרתי Nature, שנכתב ע"י צוות בינלאומי בהובלת זוכי פרס נובל ובהשתתפות פרופ' יורם בורק ממכון רקח לפיזיקה וממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המח באוניברסיטה העברית, מסייע לחשוף מנגנונים שבאמצעותם תאי עצב במח פועלים ביחד על מנת לייצג את המיקום של בעל חיים במרחב.

המחקר מאשש תחזיות תיאורטיות מלפני 10 שנים, בנוגע לתבניות הפעילות המשותפת של התאים הללו. להבדיל מהעבר, אז ניתן היה למדוד פעילות של תאים בודדים במח, המחקר בוחן את הפעילות של תאי העצב כרשת שלמה.

לאחרונה פותחה טכנולוגיה המאפשרת לרשום בבת אחת את הפעילות של אלפי תאי עצב, בבעלי -חיים תוך כדי התנהגותם הטבעית. קבוצת המחקר של אדוארד מוזר ומיי-בריט מוזר מאוניברסיטת NTNU בנורבגיה, חתני פרס נובל משנת 2014, היו מהראשונים שהטמיעו את הטכנולוגיה הזו בקליפת המח האנטורינלית, האיזור במח שבו נמצאים ״תאי שריג״. (תאי שריג הינם תאי עצב שפעילותם תלויה במיקום של בעל החיים במרחב, ולכן הם מייצגים מידע הנוגע לניווט במרחב).

חוקרים נוספים באותה אוניברסיטה פיתחו שיטה מתמטית שבאמצעותה ניתן לזהות את התכונה המרכזית של תאי שריג: הייצוג של מיקום על טורוס. השיטה ייחודית בכך שניתן ליישם אותה הן בזמן שבעל-החיים נע במרחב, והן כשהוא ישן. אחת המסקנות המרכזיות של המחקר היא שתבניות הפעילות של התאים דומות מאוד בערות ובשינה. באופן נרחב יותר, המחקר שופך אור על האופן שבו תאי עצב פועלים יחד, על מנת לאפשר יכולות קוגניטיביות כמו ניווט.

הניסויים נעשו ע״י ד״ר ריצ׳רד גרדנר תחת ההנחיה של פרופ׳ אדוורד מוזר ופרופ׳ מיי-בריט מוזר. אריק הרמנסן, סטודנט לדוקטורט באוניברסיטת NTNU, ניתח את הרישומים העצביים תוך שימוש בשיטות מתמטיות אותן פיתח יחד עם פרופ׳ נילס באס ופרופ׳ בנג׳מין דאן. למחקר שותפים גם ד״ר מריוס פאצ׳יטריו (HHMI, ארה״ב), ופרופ׳ יורם בורק מהאוניברסיטה העברית.

פרופ' יורם בורק ממכון רקח לפיזיקה וממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המח באוניברסיטה העברית: ״המחקר הוא תוצר של עידן חדש בחקר המח, שבו אפשר להתבונן בבת אחת בפעילות של תאי עצב רבים, ולבחון כיצד הם פועלים ביחד. לכן ניתן לקשר את התצפיות האלה למודלים תיאורטיים העוסקים בדינמיקה של רשתות נוירונים, באופן שלא היה אפשרי בעבר. התוצאות של המחקר מרגשות עבורי, כיון שהן מאמתות תיאוריה שהייתי שותף לפיתוחה לפני כעשר שנים, על הבסיס לפעילות של תאי שריג במח".

למאמר המלא ב-Nature

לפרסום בישראל היום

הים האדום, הוא אחד מהאזורים שסובל מההתחממות הגלובלית בצורה המשמעותית ביותר, עם שיעור עלייה של 0.4 מעלות צלזיוס לעשור. בים סוף, הגירה מעבר למפרץ אילת בלתי אפשרית וכתוצאה מכך, מינים שאינם יכולים להסתגל לטמפרטורות גבוהות יותר עשויים להיכחד.

מחקר חדש, בהובלת ד''ר מיגל פראדה, מהאוניברסיטה העברית והמכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת, בחן את השפעות התחממות מי הים על פיטופלנקטון מסוג קוקוליתופורים, אצות חד תאיות עם  לוחיות שריון עשויות גיר. החוקרים מצאו כי ב-40 השנה האחרונות קיימת ירידה בכמות אחד ממיני הפיטופלנקטון  במפרץ אילת. המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Global Change Biology, ממחיש את ההשפעה של ההתחממות הגלובלית על האוקיאנוסים בכלל ומפרץ אילת בכלל.

החוקרים ערכו השוואה בין תצפיות עדכניות וניטור מפורט של המפרץ כיום, לבין נתונים שנאספו בשנות ה-70. הם גילו כי היו שינויים דרסטיים בהרכב חברת הפיטופלנקטון במפרץ אילת בעשורים האחרונים וחלק מהמינים שייחודיים למפרץ הולכים ונעלמים, בשל התחממות המים. התוצאות ממחישות כי התנאים במפרץ אילת משתנים. הדבר משפיע כעת על מיקרואורגניזמים, שנחשבים רגישים יותר לשינויים סביבתיים ומהווים את בסיס מארג המזון במפרץ וסביר לחזות שגם אורגניזמים אחרים, גדולים יותר, כמו דגים ואלמוגים יושפעו בעתיד ככל שההתחממות תתקדם.

בתמונה: אצות פיטופלנקטון מסוג קוקוליתופורים, דרך מיקרוסקופ אלקטרונים

ד''ר פראדה הוסיף ואמר כי: '' יש לתוצאות המחקר השפעה חשובה על האקולוגיה והכלכלה של המפרץ. אפשר להסתכל על כך בתור ה 'קנרית במכרה הפחם', המאותת כי ההשפעה של שינויי האקלים העולמיים כבר ניכרת במערכת האקולוגית של מפרץ אילת.''

המחקר המדעי

פרסומים בתקשורת: N12

מחקר חדש בהובלת האוניברסיטה העברית חושף לראשונה בהיסטוריה, תבליטי קיר מצריים המתארים סצנות אינטימיות של מלכת מצרים נפרטיטי ופרעה אחנתון, בהם מתוארים טקסים שביצע הזוג המלכותי לפני הנישואים הקדושים שלהם כאלים חיים. המחקר נערך על-ידי פרופ' ארלט דוד מהחוג לארכיאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום שבאוניברסיטה העברית, יחד עם ד"ר רוברט ורניה מאוניברסיטת בורדו-מונטן שבצרפת, והתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Near Eastern Studies.

המחקר התמקד בשברי תבליטים שבעבר היו חלק ממבנה במתחם הפולחן באזור מזרח כרנך שבמצרים, המתוארך לתחילת שלטונו של פרעה אחנתון (1350 לפנה"ס לערך). בעזרת מאגר נתונים הכולל תמונות של כ-12,000 תבליטים שחולצו על-ידי ארכיאולוגים צרפתים מאחד השערים המונומנטאליים באזור, שחזרו החוקרים את הסצנות המתוארות בהם: פרעה אחנתון שוטף את ידיו ומניח צווארון גדול על כתפיו בטקס של טהרה וטיפוח הגוף. בסצנות אחרות רואים אותם גוזזים ציפורניים, מתרחצים ומאפרים את העיניים. "מדובר בפעולות שביצע הזוג המלכותי לפני הנישואים הקדושים שלהם, כאלים חיים. הם למעשה קיבלו על עצמם תכונות אלוהיות" אומרת פרופ' דוד.

החוקרים משערים כי מדובר בתרגום מדויק של פולחן האל המצרי אמון, כפי שהוא מוזכר בפפירוס מאוחר יותר. הסצנות המתוארות בתבליטים הורכבו מחדש באופן דיגיטלי, והחוקרים טוענים כי פרעה אחנתון המונותאיסט, שהוכר כאויבו של האל אמון, למעשה משחזר בעצמו את הטקס המסורתי שבוצע למען האל אמון. לטענת פרופ' דוד מדובר בדימויים ייחודיים באיקונוגרפיה המצרית העתיקה והדבר מלמד גם על הדרך שבה אחנתון העביר את המסר הפוליטי-דתי המונותאיסטי שלו, שבמרכזו עמד פרעה, בן האל אתון.

לכתבה המלאה באתר ynet

פרסומים נוספים בתקשורת: 103FM, הידען

סיכום שנת 2021 של התצפית הישראלית:

ירידה במקרי רצח נשים על רקע מגדרי בישראל; עלייה ברצח אימהות

מנתוני דוח התצפית הישראלית בנוגע לרצח נשים עולה כי בשנת 2021 חלה ירידה בנרצחות על ידי בני זוג וחברי משפחה (פמיסייד). אולם במקביל חלה עלייה ברצח אימהות על ידי בניהן ("מטריסייד"), כאשר רבע מהמקרים היו רציחות של אימהות. מספר מקרי הרצח של נשים בישראל בשנת 2021 נמוך ב-24% משיעור רציחות הנשים אשתקד בשיא הקורונה והסגרים.

ד"ר שלוה וייל, חוקרת בכירה בביה"ס לחינוך ע"ש סיימור פוקס באוניברסיטה העברית, הקימה את התצפית ישראלית על רצח נשים)  www.israelfemicide.org) אשר שואפת להיות הסמכות הרשמית לאיסוף נתונים בתחום. היא מסבירה כי מסד הנתונים של התצפית נבנה מתוך מעקב רציף אחר דיווחים באתרי חדשות מקומיים וארציים, שימוש בהתראות גוגל והצלבה עם מאגרי נתונים אחרים של ארגונים. על מנת להתאים את איסוף הנתונים לסטנדרטים בינלאומיים, התצפית אוספת נתונים על מקרי רצח בהם הקורבן היא בגירה מעל גיל 18. כך שלמעשה, מקרי רצח כתוצאה מתאונות, רשלנות או פלילים אינם כלולים בנתונים. גם רצח הנערה בת ה- 17 שניהלה רומן עם גבר בוגר לא נכלל במסד הנתונים.

הממצאים העיקריים:  בשנת 2021 נרצחו 16 נשים בהיותן נשים (לעומת 21 אשתקד), כאשר בשישה מקרים מדובר בבני זוג, בארבעה מקרים מדובר במטריסייד, בשני מקרים מדובר באחים ובארבעה מקרים עדיין לא ידועה זהות הרוצח. התפלגות הזהות האתנית של הרוצחים דומה לזו של הקורבנות. מקרה אחד התרחש בקרב קהילת העבריים. 44% מהנרצחות היו יהודיות ו- 50% מהמגזר הערבי  והדרוזי (31% ממוצא ערבי ו19% ממוצא דרוזי(.

רצח נשים במגזר הערבי: בשנת 2021 נצפתה עלייה חדה בנתוני האלימות במגזר הערבי. 125 איש נרצחו, מתוכם 10%  נשים. מתוך 13 מקרים של רציחות נשים במגזר הערבי, חמישה לא נכללו בנתוני התצפית מאחר ולא התקיימו על רקע פשיעה ולא מגדר. בכל המקרים מהמגזר הערבי שהוכללו בנתוני התצפית, יש חשד לרצח על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה".                              

גיל הקורבנות: גיל הנרצחות הממוצע עמד על  .45.6הנרצחת הצעירה ביותר הייתה בת 27, והמבוגרת ביותר הייתה בת 76. גילן הממוצע מהקורבנות מבוגר יותר בהשוואה לשנה שעברה כתוצאה מעלייה חדה במקרי אימהות שנרצחו ע"י בניהן.

כלי הרצח: ברבע מהמקרים השנה נרצחו נשים על ידי סכין. כשליש מהנשים נרצחו ידי אקדח, כשליש על ידי חניקה וב-13% מהמקרים באמצעים אחרים.

היכרות של הרשויות: מתוך 12 מקרים בהם ידועים פרטים על הקשר שבין הקורבן לרוצח, בארבעה מקרים הייתה היכרות מוקדמת של הרשויות (33%). מתוכם בשני מקרים היה ידוע לרשויות על העבר הפסיכיאטרי של הרוצח.

כתבי אישום: נכון להיום הוגשו שמונה כתבי אישום על מקרי פמיסייד (66%). בשלושה מקרים נקבע כי הרוצח אינו כשיר לעמוד לדין. ראוי לציין כי בשנה זו נפסקו גזרי דין חמורים לרוצחים, כגון מאסר עולם בנוגע למקרי פמיסייד שהתרחשו השנה וגם בשנים קודמות. 

לדברי דר' וייל, הסיבות לירידה בפמיסייד קשורות בין היתר ל"הפסקת הגבלות הקשות של הקורונה ותום הסגר. סיבה נוספת היא הסיקור התקשורתי חסר התקדים של רציחות נשים ופעילות משמעותית של ארגוני הנשים. במקביל, חשוב לציין כי ייתכן שגזרי הדין החמורים שקיבלו כמה מהרוצחים יצרו הרתעה".

פרסומים בתקשורת: ישראל היום

אחד הסמלים של אגמון החולה, הם עשרות אלפי העגורים שעוברים דרך האיזור מידי סתיו. השנה, מקרה חמור במיוחד של שפעת העופות הוביל למראות קשים של עגורים מתים ברחבי העמק. פרופ' רן נתן והדוקטורנטית סשה פקרסקי, מהמכון למדעי החיים , סיפרו לכתב יגאל מוסקו, מחדשות 12, על הסיבות לאסון וכיצד ניתן יהיה למנוע את מותם של עגורים נוספים.

לכתבה המלאה

החוקרות בנו מערכת המנסה לחקות את תהליך היצירה האנושי ומייצרת באופן אוטומטי חלופות עבריות למילים לועזיות. המערכת נבנתה בהנחייתה של פרופ' דפנה שחף, החוקרות מורן מזרחי וסתיו ירדני זליג, מבית הספר להנדסה ולמדעי המחשב ומהמרכז למדעי המוח באוניברסיטה. הן השתמשו בשיטות מתקדמות מתחום הבינה המלאכותית כדי שפלטי המערכת ישמרו על חוקי לשון בסיסיים והראו כי באפשרותה להיות לעזר למומחי-שפה ולספק להם השראה. כמחווה למחיה השפה העברית, החוקרות העניקו למערכת את השם אֱלִיעֶזֶר בּוֹט יְהוּדָה

(למעבר לאתר הפרויקט)

אל המערכת שבנו החוקרות מזינים מילה באנגלית (הקלט), והמערכת מספקת רשימה של חלופות עבריות (הפלט). לדוגמה, עבור המילה palette (פָּלֵטָה בלעז, כלי המשמש ציירים לארגון וערבוב צבעים), האלגוריתם של המערכת ייצר כמה חלופות: מַצְבֵּעָה, עַרְבֶּלֶת, קַשֶּׁתֶת, לוּחַ צֶבַע, עִרְבּוּלוּחַ ועוד. למען השוואה, החלופה העברית הרשמית למילה זו היא פְּתֵכָה (מהשורש פ-ת-כ ששימש בלשון חז"ל במשמעות עירוב). דוגמה נוספת: עבור המילה debate (דיבייט בלועזית), המערכת הציעה את החלופות: שִׁיחוּחַ, פִּלְמוּס, נְצִיחָה, נְמִיקָה, תגר שיחה, קרב דיון ועוד. החלופה הרשמית היא מַעֲמָת.

מרב המאמצים בבניית המערכת התמקדו ביצירת חלופות על בסיס שילוב של שורש ומשקל, דרך התצורה המועדפת בשפה העברית. תחילה, באמצעות כלים לכריית מידע, איתרו החוקרות שורשים ומשקלים בעלי עניין לתיאור המושג. לאחר מכן, בעבור כל זוג של שורש ומשקל שנמצאו, הציבו את השורש בתוך המשקל. משום שכשני שלישים מהשורשים בשפה העברית הם שורשים בגזרה מיוחדת, נדרשות התאמות לשוניות. לדוגמה, הצבת השורש ר-פ-א במשקל תַּקְטֵלָה תניב את המילה תַּרְפֵאָה, ולאחר התאמות לשוניות המילה המתקבלת היא תְּרוּפָה. כדי ללמד את המחשב לבצע את ההתאמות הלשוניות השתמשו החוקרות במודל רשתות נוירונים (character-based attentional seq2seq model). המודל כמובן אינו מחליף לשונאי, אך הוא הצליח ללמוד לבד חוקי לשון מוכרים, לדוגמה שאותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה ולאחר שווא נח מקבלות דגש קל.  לסיום, סיננו החוקרות את החלופות שלא סביר שיהוו מילה עברית ומדרגים את אלו שנותרו. כדי שהסינון האוטומטי יעבוד, אימנו החוקרות מודל נוסף הנקרא בשפה המקצועית מודל שפה. מודל זה קרא הרבה טקסטים מנוקדים זמינים בעברית ולמד מהם איך מילים נראות. בתום תהליך הלמידה, המודל נתן ציון לכל מילה שהאלגוריתם ייצר שמעיד על התאמה לשפה. לדוגמה, המילה "חֲמִירָה" קיבלה ציון גבוה, ואילו "מֶשֶׁ", "מִשְׁוֹן" ו"גְּיִיבָה" קיבלו ציון נמוך מאוד.

לקריאת המאמר האקדמי

כדי לבחון את תוצרי המערכת, עברו החוקרות על פרוטוקולי ישיבות האקדמיה ללשון עברית מהעשורים האחרונים ואספו מילים לועזיות שהיו להן מספר חלופות שהועלו להצבעה, וייצרו עבורן חלופות באמצעות המערכת. בנוסף, החוקרות נתנו למספר מתנדבים, שאינם מומחי שפה, להציע חלופות משל עצמם לפני חשיפה לתוצרי המערכת ולאחריה. לאחר מכן, החוקרות הריצו סקר מקוון ובו ביקשו מכ-200 משתתפים לדרג את החלופות בשלושה מדדים: התאמת החלופה למילת המקור, חיבה לחלופה ויצירתיות החלופה. התוצאות היו מרשימות – לרוב הצעות המומחים קיבלו את הציונים המשוקללים הגבוהים יותר בשלושת המדדים, אך הצעות המערכת זכו גם הן לציונים גבוהים ואף ניצחו לא מעט מההצעות האנושיות. בין החלופות שהציעה המערכת הופיעו החלופה "בָּקְבִּיק" עבור המילה הלועזית אמפולה (החלופה שקבעה האקדמיה היא: בַּקְבּוּקִית), וגְּבִיעוּגָה לקאפקייק (אקדמיה: עוּגוֹנִית). באופן מפתיע, חלק מהחלופות שהציעה המערכת היו זהות לחלופות שהועלו להצבעה בישיבות האקדמיה כדוגמת פִּלְמוּס עבור המילה דיבייט ותַקָּן כחלופה להנדימן.

החוקרות נוכחו גם לגלות שהחשיפה לתוצרי המערכת צמצמה את הפער בין הצעות המתנדבים הלא-מומחים והצעות המומחים. עבור 45% מהמילים, החלופה הטובה ביותר של הלא-מומחים, לאחר החשיפה לתוצרי המערכת, עקפה את זו של המומחים (בהשוואה ל-35% בלבד לפני כן). כמו-כן, עבור 70% מהמילים, החלופה הטובה ביותר של הלא-מומחים לאחר החשיפה עקפה את זו של המומחים ביצירתיות (בהשוואה ל-55% לפני כן).

פרופ' שחף סיכמה: "המצאת חלופות חדשות היא תהליך יצירתי מרתק. חשוב להדגיש שלבעיה יש רמות רבות של מורכבות שלא נכנסנו אליהן – למשל, הבנת קונוטציות: המערכת סיפקה את החלופה סָכָּל-זֵעָה עבור דאודורנט (אקדמיה: תַּכְשִׁיר אַל-רֵיחַ), שמתאימה במשמעות, אך הציבור כנראה לא היה מאמץ אותה בגלל הקונוטציות השליליות שלה. אנחנו מקוות שהעבודה תיתן השראה למחקרים נוספים העוסקים בבניית מערכות יצירתיות."

מחלת הפרקינסון פוגעת בכ-1% מאוכלוסיית העולם וזוהי אחת ההפרעות הנוירולוגיות הניווניות הנפוצות ביותר. עד היום, חוקרים האמינו כי במחלת הפרקינסון מוות של תאי דופמין מביא לעלייה בעוצמת גלי הבטא במוח, מה שגורם לקשיים המוטוריים האופייניים למחלה. לכן, הדרך הטובה ביותר לטפל במחלה היא לעקוב אחרי עוצמת גלי הבטא ולגרות את המוח כאשר עצמת הבטא גבוהה. מחקר חדש חושף את הקשר בין תדר גלי הבטא במוח למחלה ומציע גישה המאפשרת מתן גירוי ממוקד רק כאשר זוהתה פעילות בתדר חריג.

המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת הנחשב ''Nature Communications'', הובל על ידי  הפוסט-דוקטורנטית לילי יצחקובה והדוקטורנטית פנינה רפל, בהנחיית פרופ' חגי ברגמן מהמרכז לחקר המוח באוניברסיטה העברית. החוקרים מצאו וגילו כי קיים קשר הדוק בין רמת הדופמין במוח לבין עלייה וירידה בתדר גלי הבטא ולאו דווקא העוצמה שלהם, הן אצל בני אדם והן אצל קופים. ממצא זה עשוי לאפשר טיפול ממוקד יותר בחולי פרקינסון, כאשר תדר הגלים יור ד , במקום באופן מתמשך (ללא נסיון לזהות פעילות חריגה) או על סמך עוצמת גלי הבטא.

תפקיד גלי בטא, הוא לשמר את ההתנהגות הנוכחית של האדם ולמנוע מעבר להתנהגות חדשה. רמות מוגברות של גלי בטא זוהו באנשים שסבלו ממחלת פרקינסון, ולכן הם נחשבים כתורמים לקושי של חולי פרקינסון ''לעבור" ממצבי אי תנועה למצבי תנועה. גורם מרכזי שמשפיע על התפתחות המחלה, הוא דופמין, שחולי פרקינסון חווים ירידה משמעותית בכמויות שלו. מחקרים בשנים האחרונות, הובילו חוקרים לחשוב שאובדן הדופמין מוביל לעלייה בכמות גלי הבטא ושעלייה זו תורמת לתסמינים המוטורים ויכולה לשמש כסמן למחלת הפרקינסון. עם זאת, פעילות בטא מוגברת זוהתה גם במוחות בריאים וללא פרקינסון.

 במחקר הנוכחי, רשמו החוקרים את גלי הבטא באזורים השייכים למערכת המוטורית אצל קופים ואצל בני אדם חולי פרקינסון במשך מספר חודשים, לפני ואחרי מתן תרופות שמשפיעות על רמות הדופמין במוח. לאחר מכן, זיהו וניתחו החוקרים את הנתונים של גלי הבטא וגילו כי רמת הדופמין נמצאת בקורלציה עם התדר ולא עם העוצמה של  גלי הבטא, זאת בניגוד לדעה הרווחת בקהילה המדעית.

פנינה רפל, ממובילות המחקר, הוסיפה ואמרה כי ''גירוי מוחי עמוק, הוא תהליך נפוץ מאוד לטיפול בשלבים מתקדמים של מחלת הפרקינסון בעשרים השנים האחרונות. זיהוי של גלי בטא בתדרים ספציפיים יכול לשמש כסמן להתאמה אישית של טיפול לכל מטופל, שיתבצע לפי תדר הגלים, כאשר המטופל נמצא במצב לא תקין ולא באופן מתמשך. הדבר יאפשר טיפול יעיל ומדויק יותר, עם פחות תופעות לוואי ושיבוש הפעילות התקינה של המוח.''

המחקר המדעי

פרסום בתקשורת: mako, הידען

חוקרות מהאוניברסיטה העברית מצאו שאימהות מגיבות בהפרשת דופמין להבעות פנים חיוביות ושליליות של תינוקן

מחקרים רבים עוסקים בפיצוח המנגנון הביולוגי של ההיקשרות האימהית - מה גורם לאם להרגיש תחושת חיבור לתינוק וכיצד נוצרת המוטיבציה שלה לטפל בו. במחקרים שנערכו בעבר על חיות מעבדה, נמצא כי אימהות מפרישות דופמין, מוליך עצבי, בתגובה לגורים שלהן. עם זאת, לא ידוע מהו תפקיד הדופמין בהתנהגות אימהית, ומה בהתנהגות הגורים מעורר את הפרשתו.

את המחקר ביצעה הדוקטורנטית ליאור זאבי, בהנחיית ד''ר שיר אציל מהמעבדה לחקר מנגנוני מוח והתנהגות של היקשרות במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית והוא פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי ''SCAN''. המחקר  בודק לראשונה אצל בני אדם מה בהתנהגות התינוק מפעיל את הפרשת הדופמין במוח האם.

מאחר שתינוקות תלויים לחלוטין בהוריהם לכל צורך פיזיולוגי, הם לא ישרדו יותר מכמה שעות ללא טיפול ודאגה. בהתאם לכך, הורים מפנים קשב רב לסימני הוויסות (affective signals) ששולח התינוק הקשורים לצרכיו הפיזיים והרגשיים. למשל, כאשר התינוק חווה צורך גופני כלשהו כגון רעב וכאב הוא בוכה ומתלונן, וכאשר הוא מתעניין במשהו הוא מתרכז, מחייך ומתבונן. החוקרות שיערו שאותם סימנים שהתינוק מראה יקודדו על ידי הפרשת דופמין במוח האם, וזאת בכדי להבטיח את רגישות האם לצרכיו ההישרדותיים וההתפתחותיים של התינוק.

החוקרות השתמשו בסורק מיוחד שמשלב במקביל סריקות  MRIו PET ומאפשר מדידה של הפרשת דופמין במוח. החוקרות בחנו את תגובת הדופמין בקרב 19 אימהות בזמן שהן צופות בסרטי וידאו של התינוק שלהן. בנוסף, באמצעות ניתוח התנהגותי מפורט, החוקרות כימתו את סימני הוויסות שהתינוקות הביעו באופן טבעי בסרט. החוקרות מצאו שככל שהתינוקות הביעו יותר סימני וויסות, כך גברה הפרשת הדופמין במוח האימהות. ממצא משמעותי נוסף הוא שאין הבדל בכמות הדופמין המופרשת בין הבעות חיוביות ושליליות של התינוק.

הדוקטורנטית ליאור זאבי, סיפרה - ''לתוצאות המחקר יש חשיבות עצומה הן מבחינת הידע שיש לנו על הקשר בין אם ותינוק והן מבחינה קלינית, למשל במקרים של דיכאון לאחר לידה. חוסר ההבחנה בין סימנים חיוביים ושליליים, מרמז על כך שהדופמין משמש כגורם המוביל לקשב וטיפול בצרכי התינוק ולא כמנגנון גמול שאמור לתת רק הנאה וסיפוק לתינוק, כפי שמוצג פעמים רבות.

החשיבות של כך נובעת מהאופן שבו אנחנו חושבים ומבינים את התפקיד האימהי – לא ככזה שאמור לגרום אושר ותחושת סיפוק (למרות שלפעמים גם זה קורה), אלא כתפקוד שמטרתו העיקרית היא לווסת את התינוק ולהשאירו בחיים.''

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34750627/

פרסומים בתקשורת: הארץ

ממחקר חדש עולה כי סופות העתיד יהיו יבשות ומרוכזות יותר, כלומר ממוקדות על פני אזורים קטנים יותר במרחב. הן ימשכו פרקי זמן קצרים אך יהיו עוצמתיות יותר

המחקר, אותו הוביל הדוקטורנט משה (קוקו) ארמון בהנחיית פרופ' אפרת מורין ופרופ' יהודה אנזל, מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, השתמש במודל אזורי לחיזוי מזג אוויר ברזולוציה גבוהה, מהסוג שמשמש בתחזיות לטווח של ימים ספורים. באמצעות המודל נוצר אוסף גדול של הדמיות סופות שהתקיימו בתנאי אקלים עתידי, תוך מיקוד בישראל ובסביבתה הקרובה (לבנון, ירדן, מצרים, סוריה וערב הסעודית).

המחקר בחן סופות עתירות משקעים הגורמות לנזקים, כתוצאה משיטפונות והצפות, ומצא כי מצבים כמו הצפות עירוניות או שיטפונות בנחלים קטנים או מדבריים, עשויים להפוך למסוכנים יותר ואולי אף נפוצים יותר בעקבות ה"התרכזות" של הסופות. מצבים בהם יורדים כמויות גשמים ממושכות על פני שטח גדול, כמו אלה המייצרים שיטפונות בנחלים הגדולים, או שתורמים מים לאקוויפרים ולכנרת- יהפכו ככל הנראה לנדירים יותר בעתיד.

משה (קוקו) ארמון, ממובילי המחקר ציין כי: "על מקבלי ההחלטות להיערך כבר היום למצב שבו מערכות הגשם יהיו קצרות וממוקדות יותר, ויתכן שתהיה לכך השפעה על מקורות המים שלנו. הערכה כמותית של השינויים הצפויים בכמויות המים הטבעיים הזמינים ובעוצמת השיטפונות בעתיד, עשויה לעזור לנו להתמודד טוב יותר עם ההשלכות של ההתחממות העולמית.''

חוקרים נוספים שהשתתפו בכתיבת המחקר הם ד''ר פרנצ'סקו מארה, מהמכון למדעי האטמוספרה והאקלים במועצה האיטלקית הלאומית למדעים שבבולוניה, וחוקרי האוניברסיטה העברית- פרופ' דוריטה רוסטקייר-אדלשטיין, פרופ' חיים גרפינקל, ד''ר אורי אדם, ופרופ' אורי דיין.

המאמר המקורי

פרסומים בתקשורת: N12, בחדרי חרדים, הידען

במציאות של אקלים משתנה צפויה עלייה מדאיגה בתדירות ובעוצמת סופות גלים המשפיעות על חופי העולם. מחקר חדש במכון למדעי כדור הארץ והמכון הגיאולוגי הישראלי, אשר התפרסם לאחרונה בכתב העת "Geophysical Research Letters", התמקד בהבנה ובכימות תנועת חלוקים לאורך חופים תחת השפעת סופות גלים. המחקר נערך במסגרת עבודת הדוקטורט של חגי איל בהנחיית פרופ' יהודה אנזל ופרופ' נדב לנסקי. צוות החוקרים מדד ולאחר מכן פיתח מודל פיזיקלי המתאר את תנועת החלוקים. המחקר, שהתקיים לחופיו של ים המלח, מאפשר לחזות מהו גובה הגל הדרוש להובלת חלוק ממסה מסוימת ולאיזה מרחק לאורך החוף החלוק ינוע בהשפעת הגלים שנוצרים בסופה. ממצאים אלו יאפשרו לתכנן חופים בצורה יעילה יותר ובכך להגן עליהם מפני סופות גלים חזקות בעתיד.

מחקרו של איל נולד מהתבוננות במיון של חלוקים בגדלים שונים לאורך רכסי החוף המודרניים הנוצרים בים המלח. רכסים אלו נוצרים מדי שנה בגובה נמוך מהשנה הקודמת כתוצאה מירידת המפלס. במקומות אחרים בעולם החופים יציבים יחסית ולכן סופות פועלות ויוצרות רכס חוף אחד שלאורכו נעים החלוקים במשך שנים באותו הגובה. לכן, לא ניתן לקשר בין סופת גלים בודדת או אפילו מספר סופות בתקופה כלשהי לתנועת חלוקים. לטענת החוקרים, ים המלח היורד מאפשר תצפיות ייחודיות שבלעדיהן קשה להגיע לכימות, מידול ולתחזית של התהליך. המחקר התמקד בשנים האחרונות בפיתוח שיטות שבאמצעותן יהיה ניתן למדוד את תנועת החלוקים בזמן אמת בסביבת החוף המורכבת. על מנת למדוד את תנועת החלוקים, החוקרים פיתחו שיטת מדידה חדשנית באמצעות 'חלוקים חכמים'. "אלו חלוקים טבעיים בגדלים שונים, בהם קדחנו חורים והשתלנו חיישנים שמודדים את התאוצות והסיבובים של החלוקים, בדומה לחיישנים שיש בטלפונים שלנו", מסביר חגי איל. מדובר בחיישנים עם מארז אנרגיה שמותאם למדידה בתדירות גבוהה במשך כעשרה ימים, כך שהחוקרים היו מסוגלים להציב את 'החלוקים החכמים' לאורך החוף לפני סופה מתקרבת כפי שנחזתה מטאורולוגית, לאתר אותם לאחריה ולאסוף את הנתונים שנרשמו בתוך החלוק.

פרופ' אנזל מתאר כי "באמצעות השוואת נתוני התנועה שנאספו מתוך החלוקים עם מדידות מקבילות של גלים, רוחות וזרמים בים המלח – ניתן ללמוד על התנועה של החלוק בזמן אמת במהלך הסופה וגם על הגורמים לתנועה. המחקר מאפשר הצצה ראשונית לתהליך של תנועת החלוקים לאורך החוף וזהו חידוש חסר תקדים בעולם". צוות החוקרים מפרט כי לפי התאוצות והסיבובים שהחלוק מקליט ניתן לדעת מתי חלוק בכל גודל זז ממקומו והתחיל תנועה, איזו עוצמת וגובה גל גרמה לו לשנות מיקום ולאיזה מרחק. המחקר הוא בעל חשיבות יישומית מעבר לשאלות בסיסיות ותיאורטיות של מדעני כדור הארץ על היווצרות מיון לאורך החופים.

"לפי התצפיות והאנליזות נראה שניתן לשרטט חוקיות המסבירה את תנועת החלוקים גם במקומות אחרים בעולם, אך מדובר כרגע בניסוי ראשוני, אמנם מוצלח מאוד, בים המלח. מחקרים עתידיים יבדקו סביבות נוספות", מדגיש איל. יישומיות המחקר מאפשרת לחזות יציבות של חופים ושל הגנות על חופים, ולכן הוא בעל חשיבות גם בהגנה על תשתיות, אזורי אוכלוסייה וחופים מלאכותיים. החוקרים מסכמים כי "המחקר מאפשר להבין תנועה ויציבות של חלוקים, ולכן יסייע בתכנון עתידי של הגנות על חופים מפני סופות גלים עוצמתיות".

פרסומים בתקשורת: ynet, המכון הגיאולוגי לישראל

כלי רכב בימינו מקושרים לאינטרנט ולכן פריצות סייבר לכלי רכב הן כבר מזמן לא מדע בדיוני. כיצד יש להתמודד עם סיכוני הסייבר? מה תפקידן של רשויות המדינה וכיצד יפעלו חברות הביטוח?

כחלק מפרויקט מיוחד בנושא, חוקרים העלו אתגרים שונים הקשורים לאיומיי סייבר בכלי רכב פרטיים חכמים, בהם יש  רכיב שמקושר לאינטרנט. הדו''ח מתמקד בבחינת רמת המעורבות המדינתית הנדרשת בנוגע לרמת הגנת הסייבר ברכב ומניעת סיכוני הסייבר וכן עוסק גם בסוגיית הביטוח של רכבים מסוג זה. בהתאם לדו"ח המסכם למחקרים, יש לשקול תפיסה מקיפה, הכוללת סל כלים מדינתיים פוטנצייאלים, לרבות בחינת הצורך ברגולציה מחייבת בהקשרים מסוימים, בהתאם למאפייני שוק כלי הרכב בישראל ולמידת השפעתו של הרגולטור הישראלי בשלביו השונים של מחזור חיי הרכב.

הפרויקט המחקרי והדו''ח המסכם יוצגו בכנס התחבורה החכמה השני, שעתיד להתרחש באוניברסיטה העברית ביום ד', ה-15 בדצמבר 2021, במסגרתו יערכו פאנלים ויוצגו מחקרים שונים בנושא. הפרויקט מבוסס על מחקרים שנעשו על ידי עמיתי מחקר במרכז פדרמן לחקר משפט ומדיניות סייבר בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, ד"ר חיים ויסמונסקי וגדי פרל. הדו"ח המסכם לפרויקט נכתב על ידי עמיתת המחקר במרכז, עו"ד ורד זליכה. למימון הפרויקט תרמו איגוד חברות הביטוח.

בהתאם לדו"ח המסכם לפרויקט, הגנת סייבר ב"רכב חכם" עשויה להיחשב כחלק בלתי נפרד מבטיחות הרכב. בנוסף, בין המלצות הפרויקט, נאמר, שישראל צריכה לפעול להשפעה על תקני הגנת סייבר גלובאליים, בפורומים בינלאומיים שונים, ולאמץ תקנים גלובאליים שיתגבשו. בחירת "סל הכלים" להגנת הרכב לשימוש בידי המדינה, צריכה להיעשות בין היתר, בראי מחזור חיי הרכב, לדוגמא עם יבואו לארץ, עם התקנת רכיבים "חכמים" ברכב; במסגרת מבחן כשירות שנתי; לאחר אירוע סייבר וכ'ו.  

ביחס לביטוח כלי רכב מפני איומים אלה, נטען בדו"ח המסכם, כי כמות הרכיבים המקושרים לאינטרנט עשויה להשתנות מרכב לרכב, ורמת הקישוריות משליכה על רמת החשיפה של הרכב לסיכוני הסייבר. הועלתה האפשרות, כי בהיעדר החרגה מפורשת לאירועי סייבר מפוליסת הביטוח, ביטוחי הרכב הקיימים כבר היום עשויים לכסות נזקים מסוימים בגין אירועי סייבר.

במסגרת מסקנות הפרויקט ציינה מחברת הדו"ח המסכם, עו''ד זליכה, המשמשת במקביל להיותה עמיתת מחקר במרכז פדרמן גם כשותפה וכראשת תחום סייבר ובינה מלאכותית במשרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות', כי ''ניתן לבחון את האפשרות שכחלק מתמחור הביטוח המקיף כיום, מבטחים יתחשבו גם באמצעי הגנת הסייבר ברכב חכם, בהתאם לרמת החשיפה הספציפית ומידת הקישוריות לאינטרנט של רכב (בדומה להערכת אמצעי אבטחה ובטיחות אחרים). בכך עשויים המבטחים לשמש כעין "רגולטור" להעלאת רמת הגנת הסייבר ברכב החכם, תוך מתן תמריץ עקיף לבעלי הרכב להצטייד באמצעי הגנת סייבר לשם הפחתת תמחור פוליסת המקיף. נראה כי המגמה לבחון את רמת הגנת הסייבר ולתמחר את ביטוח הסייבר בהתאם, משתקפת כיום גם בדרישות מבטחים בחלק מביטוחי הסייבר לארגונים.''

תמצית מנהלים של הדוח באתר איגוד חברות הביטוח

פרסומים בתקשורת: וואלה