בתקשורת

earthquake. by Shefali Lincoln, unsplash

להכיר את "נקודת הנוקליאציה": מחקר חדש מנסה להבין לעומק את התהליך המקדים לרעידת אדמה

5 אוגוסט, 2021

הממצאים, לטענת מובילי המחקר הדוקטורנט שחר גבירצמן ופרופ' ג'אי פיינברג ממכון רקח לפיסיקה, הם תחילת התשובה לשאלה בדבר קיומן של רעידות אדמה בעוצמות שונות הנוצרות מלוחות טקטוניים זהים. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי Nature Physics

ראה גם: בתקשורת, מחקר
הפיתוח החדש

סטודנטים פיתחו תוכנה שעוזרת לילדים עם מוגבלויות לבטא רגשות באמצעות העיניים בלבד

5 אוגוסט, 2021

הפיתוח מיועד לילדים שמתקשים בתקשורת בסיסית ובהבעת רגשות, בעקבות מוגבלות פיזית, שכלית או רגשית ונעשה בשיתוף בית החולים השיקומי לילדים אלי"ן. באמצעות התוכנה יכולים הילדים לצלם את עצמם ולבטא את רגשותיהם על ידי העיניים בלבד. צוות ביה"ח אלי"ן: "התוכנה משנה חיים ומאפשרת לילדים להשתלב עם שאר בני גילם – מה שלא יכלו לעשות לפני"

by Ravi Patel, unsplash למצולמת אין קשר להודעה ולכתבה

"פריצת דרך משמעותית": נמצאה דרך חדשה להאטת מחלות הזדקנות, העשויה להפוך את שנות הזדקנות לבריאות יותר

5 אוגוסט, 2021

קרא עוד
ככל שתוחלת החיים עולה, אנו חווים שנים רבות יותר של בריאות רופפת וסיכון גובר לחלות במחלות המאפיינות את הגיל המבוגר. היעד העיקרי של חקר הזקנה, לפיכך, אינו הגדלה נוספת של תוחלת החיים, אלא קידומה של הזדקנות בריאה, להזדקן בקלות עם פחות מחלות. הגישות המובילות כיום להאט את התפתחותן של מחלות להן האוכלוסייה המזדקנת פגיעה במיוחד  כוללות  שינוי אורח החיים (הגברת פעילות גופנית והגבלת הצריכה הקלורית), בחינת יעילותן של תרופות המשנות את דפוסי חילוף החומרים בגוף, או כאלה המביאות לסילוקם המבוקר של תאים ספציפיים המצטברים עם הגיל להם יש פוטנציאל לגרימת נזק רקמתי.

במחקר חדש ממעבדתו של חתן פרס ישראל בחקר מדעי החיים לשנת תשפ"א (2021) פרופ' אלי קשת מהפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, בהובלת החוקרת דר' מרים גרינוולד, נחשף גורם חדש שיש לו תרומה מכרעת להאצת תהליכי הזדקנות, והוא הזדקנותם של כלי הדם. במחקר המתפרסם החודש בעיתון Science מציעים החוקרים כי ההתדרדרות התפקודית של מערכת כלי הדם, ובראש ובראשונה הירידה באספקת חמצן לרקמות הגוף, הינה אירוע מכונן 'המתניע' תהליכים תאיים רבים אחרים שכבר הוכחו כמאיצי הזדקנות. כגורם הישיר לירידה בתפקוד המערכת הוסקולרית עם הגיל, זיהו החוקרים את  הירידה בפעילותו של פקטור הגידול Vascular Endothelial Growth Factor (VEGF) (גורם גדילה של תאי אנדותל שבדופן כל  כלי הדם).

VEGF הוא מושא מחקרו של פרופ' קשת למעלה משני עשורים מאז התגלה כחלבון היוזם את צמיחתם של כלי-דם חדשים. עם השנים הבינו החוקרים כי VEGF הוא גם האחראי העיקרי לאחזקתה השוטפת של מערכת כלי הדם. כך למשל, כאשר אספקת הדם אינה עונה על צרכי הרקמה והתאים 'חשים' בהיעדר חמצן (היפוקסיה), מושרה ייצורו המוגבר של VEGF הפועל מקומית ליצירת כלי-דם חדשים (אנגיוגנזה). במחקר הנוכחי חשפו החוקרים את המנגנון המולקולרי המביא לניטרול פעילותו של VEGF במהלך ההזדקנות, המונע ממנו למלא תפקיד פיזיולוגי חשוב זה, אשר בהעדרו הולכת ומדלדלת הרשת הענפה של נימי הדם (כלי-הדם הזעירים דרכם מתבצע חילוף הגזים בפועל). "יודגש כי העובדה שפגיעה בכלי דם גדולים הינה הגורם המוביל לתמותה אמנם ידועה מזה זמן, ברם העובדה כי לפגיעה תלוית גיל בכלי הדם הקטנים תרומה מרכזית להתפתחות מחלות המאפיינות את הגיל המבוגר, לרבות מחלות שאינן נמנות על מחלות הלב וכלי-דם 'הקלאסיות', לא הייתה ידועה", מסבירה השבוע דר' גרינוולד.

תובנות אלה הביאו את פרופ' קשת ודר' גרינוולד למחשבה כי ניתן אולי לפצות על החסר ב-VEGF המיוצר עצמונית באמצעות תגבורו מבחוץ. ואכן, תוספת מתונה של VEGF בעכברי מודל, המשייט בזרם הדם ובכך הופך זמין לכל אברי הגוף, הביאה לשחזור רמת פעילותו לאותה רמה הנצפית בעכברים צעירים, ודי היה בה כדי להאט באופן דרמטי רבים מהתהליכים המאפיינים הזדקנות. עכברים עם רמה יותר גבוהה של החלבון היו בריאים בגיל מבוגר יותר מאחיהם ואחיותיהם שלא טופלו באמצעותו. בין השאר, הואט קצב איבודה של מסת השריר (סרקופניה), הופחתה הצטברותו של שומן בטני, נמנעה הידלדלותו של שומן תת-עורי, הואט איבודה של מסת העצם (אוסטאופורוסיס), עוכבה התפתחות כבד שומני, ועמו גם הירידה בתפקודי כבד, הופחתו דלקות כרוניות השכיחות באוכלוסייה המזדקנת, ונצפה שיעור מופחת של גידולים סרטניים. כמכלול, הביאו שינויים אלה גם לעלייה בתוחלת החיים של עכברי הניסוי.

על-סמך ממצאי המחקר הנוכחי, החוקרים מציעים את 'הצערתה' היזומה של מערכת כלי הדם כפרדיגמה חדשה, להקניית הגנה גורפת בפני התפתחותן של מחלות הגיל השלישי. "המאמר הזה הוא פריצת דרך מאוד משמעותית בחקר ההזדקנות", מסביר פרופ' רותם קרני, מהמכון למחקר רפואי בפקולטה לרפואה שבאוניברסיטה העברית, שעיין במחקר אך לא לקח בו חלק. פרופ' אלי קשת מסכם ואומר כי "באשר לאפשריות היישום בבני אדם, המחקר הנוכחי הוא בגדר הוכחת התכנותה העקרונית של גישה התערבותית זו להאטת מחלות זקנה, ברם, עד ליישומה בפועל עד נדרש מחקר רב". 

לקריאת המחקר: https://doi.org/10.1126/science.abc8479

לפרסומים בתקשורת

הארץ, עיתון הארץN12, בחזיתשלושה שיודעים, ערוץ 7, N12 - מה חדש במדעכאן ב - מעבירה לראשון,

קראו פחות
by the national cancer institute, unsplash

מחקר: מדוע ישראל יכולה להתמודד בהצלחה עם הגל החדש של הקורונה?

3 אוגוסט, 2021

קרא עוד
הדמוגרף פרופ' עוזי רבהון סבור כי "היקף המתחסנים הגבוה ואמצעי הבטיחות שישראל נוקטת יכולים להבטיח הצלחה בהתמודדות עם הגל החדש והרביעי של המגיפה"

הקורונה מוגדרת כמגיפה כלל-עולמית אבל החותם הבריאותי שלה משתנה מאוד בין מדינות. זה נכון גם כאשר מתמקדים במדינות מודרניות ומתועשות, כמו אלה שהן חברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) לרבות ישראל. למשל, בתום מאה הימים הראשונים לאחר גילוי המאומת הראשון בסין היו בישראל 109 חולים לכל מאה אלף תושבים, בשוויץ 258, ובאיסלנד 539; ובעוד שבנורבגיה מספר המתים באותה העת עמד על אחד לכל אלף חולים בישראל הוא היה שבעה ובצרפת 133. מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית על-ידי הדמוגרף פרופ' עוזי רבהון, ממכון המחקר ליהדות זמננו, שפורסם ב-Migration Lettersתחת הכותרת "שוני בין מדינות בשכיחות COVID-19 מנקודת מבט של מדעי החברה", בדק מהם הגורמים האפידמיולוגיים של מאפייני האוכלוסייה והגורמים הסביבתיים, שיכולים להסביר הבדלים בין מדינות בעיתוי שבו פרצה המגיפה לראשונה, היקפי תחלואה, ושיעורי תמותה מבין הנדבקים.

לשם כך בנה החוקר מסד נתונים, ברמת המדינה, של משתנים תלויים מדיווחים יומיים של ארגון הבריאות העולמי, ומשתנים בלתי-תלויים שנלקחו מפרסומים רשמיים של ארגונים מרכזיים בעולם, לרבות האו"ם והבנק העולמי. הנתונים שולבו למודל שבחן איזה פקטורים משפיעים יותר, ואילו פחות. על פי ממצאי המחקר התברר כי ככל שמספר המהגרים במדינה גדול יותר, כך התפרצות הקורונה בקרבה התרחשה בשלב מוקדם יותר. מהגרים מתגוררים לעיתים קרובות בנישות אתניות צפופות, אינם בקיאים דיים בשפה המקומית כדי להבין הנחיות על אמצעי זהירות, ואילו מביניהם שאינם חוקיים יימנעו מבדיקות של נשאות המחלה ועשויים לפיכך להדביק בני משפחה וחברים קרובים.

מאידך, לרמת הדתיות של התושבים השפעות ממתנות על הקורונה, כלומר ככל שהאוכלוסייה היא דתית יותר גלי המגיפה מתפרצים בשלב מאוחר יותר - ייתכן בגלל שמאמינים משתמשים בדת כדי להתמודד עם מצוקות רפואיות, ולא ממהרים לפנות לטיפול רפואי. דתיות גם התגלתה כמפחיתה שיעורי תמותה מכיוון שהיא מספקת לחולים עזרה קהילתית-חברתית, תמיכה אמוציונלית, ותקווה להבראה מעבר לסיכויים הבריאותיים האובייקטיביים - כל גידול של אחוז אחד במספר התושבים עם זהות דתית חזקה צפוי לצמצם את שיעורי התמותה בכשליש.

בה בעת, נמצא כי ריכוזים גבוהים של אוכלוסייה ביישובים עירוניים ורמת צפיפות גבוהה הגבירו הן תחלואה והן את התמותה. מכאן ניתן גם להבין מדוע תוצר מקומי גולמי גבוה, שהוא קירוב של רווחה חברתית ורמת צריכה, מגדיל את מספר החולים בממוצע במדינה בכשני-שלישים - הוא קשור לתדירות גבוהה של פעילויות פנאי ומפגשים חברתיים, המייצרים מגעים אישיים אינטנסיביים המעלים את הסיכון להידבקות.

הפקטור שיש לו את ההשפעה החזקה ביותר הוא היערכותה של המדינה ואמצעי הבטיחות שהיא נוקטת אל מול המגיפה. בידודים, סגרים, מעקבים, בדיקות, שקיפות מידע, מגבלות על תיירות, איכות השירותים הרפואיים והתנסויות קודמות במצבי חירום לאומיים – כל אלה בסופו של דבר הם הגורמים המובהקים ביותר להתמודדות יעילה עם וירוס הקורונה, ויכולים להפחית בכמחצית הן את מספר החולים ומתוכם, בשיעור דומה, את מספר הנפטרים. לפי פקטור זה, המורכב מ-130 פרמטרים שונים שאומצו למחקר הנוכחי, בתום מאה הימים הראשונים להתפרצות הקורונה דורגה ישראל במקום הראשון מבין מדינות ה-OECD והתמודדותה אז הפך אותה למודל חיקוי למדינות אחרות בעולם.

"עד שהמחקר הרפואי יבין לחלוטין את המבנה של וירוס הקורונה ויפתח חיסון ותרופות המכסות את כלל המוטציות, יהיה הכרחי לאמץ ולשפר גישות אפידמולוגיות", מבהיר פרופ' רבהון "לישראל יש יתרונות מבניים רבים על פני מדינות מודרניות אחרות בעולם – וביחד עם היקף המתחסנים הגבוה, המדיניות של החזרת התו הירוק, הגבלות נסיעה וכניסה מחו"ל, והחיסון השלישי לאוכלוסייה המבוגרת, ואולי צעדים זהירים עתידיים יכולים להבטיח הצלחה בהתמודדות עם הגל החדש והרביעי של המגיפה".

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
מתייחדים מול האנדרטה

"טרור נבזי": נחשף מכתב שנשלח מטעם הילארי קלינטון לנשיא האונ' העברית לאחר הפיגוע בהר הצופים, לפני 19 שנה בדיוק

3 אוגוסט, 2021

ביום חמישי התקיים הטקס השנתי לציון הפיגוע בקמפוס הר הצופים באונ' העברית, בנוכחות קהל. נשיא האוניברסיטה פרופ' אשר כהן: "אנו מייצגים את כל מה שמנוגד לטרור ולרוע". רקטור האוניברסיטה פרופ' ברק מדינה: "האוניברסיטה הזאת שייכת לכל העמים, גם ליהודים וגם לערבים, ואנשיה מסרבים להיות מיואשים"

טרקטור עם מדשנת בתחנת האכלה בעמק החולה. המדשנת משמשת לפיזור גרגירי התירס להאכלת העגורים בשמך החורף כדי למנוע נזקי חקלאות

ממצאים מפתיעים מניתוח צואה ותנועה של ציפורים נודדות: האם האכלה מלאכותית של עגורים משפיעה עליהם לרעה?

2 אוגוסט, 2021

העגור האפור הוא כנראה העוף המעניין ביותר בישראל. להקות קולניות של עגורים נודדים חולפות פעמיים בשנה דרך ישראל ועשרות אלפי עגורים נשארים כאן במשך החורף, בעיקר בעמק החולה, וישראלים רבים נוהרים לראותם. מחקר בינלאומי חדש חושף ממצאים מפתיעים על הקשר שבין חברת חיידקי המעי של העגור האפור ובתי הגידול והאתרים בהם הוא ניזון לפני ואחרי מסע הנדידה מרוסיה לישראל

ראה גם: בתקשורת, מחקר
איאד אל חלאק, צילום באדיבות המשפחה

מחקר חדש: בעלי מוגבלויות נפשיות בישראל נמצאים בסיכון מוגבר לפגיעה קטלנית במהלך עימות עם גורמי אכיפת החוק

1 אוגוסט, 2021

המחקר חושף את מוגברות הסיכון של אזרחים עם מוגבלות נפשית לסבול מאלימות משטרתית. המחקר בדק פרסומים בתקשורת בשנים 2019-2020, ומצא שבארבעת מתוך חמשת המקרים שהסתיימו במקרי מוות של אזרחים עקב עימות עם שוטרים – הנפגעים היו בעלי מוגבלות נפשית. מספר דומה השתייכו גם לקבוצת מיעוט. ד"ר דניאל ווייסהוט, ממובילי המחקר: "במצב של פילוג בעם, האלימות המשטרתית נוטה להיות מופנית כלפי אוכלוסיות שבשוליים"

ראה גם: בתקשורת, מחקר
Image by PicsbyFran from Pixabay

מחקר חדש של פרופ' גד בנעט מביה"ס לרפואה וטרינרית: מקרה ראשון בישראל של תולעת מסתורית שגורמת לעיוורון בכלבים וחתולים ויכולה להדביק גם אנשים

29 יולי, 2021

מקרים של הדבקה בתולעת Onchocerca lupi תועדו בעבר בצפון אמריקה, אירופה, אסיה והמזרח התיכון וכעת לראשונה גם בישראל. פרופ' בנעט: " העובדה שהתולעת נתגלתה בישראל בכלב שמעולם לא עזב את המדינה מעידה שישנו מעגל הדבקה בטפיל בישראל, ולכן קיימת סכנה עתידית גם לבני אדם ולכלבים נוספים"

 

leaf. by borna bevanda unsplash

תנו לגדול בשקט? מחקר חושף לראשונה את השיטה ה"רועשת" שבה נעזרים עלים כדי לגדול

28 יולי, 2021

קרא עוד
עוד מצא המחקר, שבוצע על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית ופורסם בכתב העת Communications Physics, כי צמיחה נורמלית של עלה מתבססת על שינויים חריפים בשדה הגדילה, הן בזמן והן במקום - שינויים שככל הנראה מסייעים לרקמה "לחוש את עצמה"

גדילת רקמות היא אחד הסודות הלא מפוענחים של המדע. כיצד מצליחים אוסף תאים המחוברים זה לזה, לגדול באופן מתואם, כך שיתפתח איבר בעל צורה נכונה? מי מתאם בינם ומה מתואם דרכם? איך הם יודעים היכן, כמה ובאיזה כיוון לגדול? אכן, תהליך הגדילה מורכב ומערב תחומי ידע שונים. הוא מונע על ידי רשת מורכבת של גורמים ביולוגים וכימיים, אך גם מציית לחוקי הפיסיקה והמכאניקה, כל זאת על מנת לייצר גיאומטריה, שלעיתים אינה שטוחה – הנקראת גיאומטריה לא אוקלידית. מכאן עולה שלצורך הבנת מנגנוני-בקרת גדילה, יש צורך בבחירה טובה של המערכת, כך שהביולוגיה, המכאניקה והגיאומטריה שלה תהיינה בנות מדידה ופיענוח.

סרטון מתוך המחקר: עלה טבק גדל באופן שנראה לעין איטי ואחיד (צילום: מיכל סחף).

growth.avi

עלה של צמח יכול לשמש מערכת טובה לחקר השאלות הללו. העלה יכול להכפיל את שטחו פי מאה ולשמור על צורה נכונה, על פי רוב שטוחה. העלים דמויי משטח, וגדילתם היא בעיקר בשני ממדים ולכן צורת פני השטח שלהם, הניתנת למדידה, מכילה את רוב האינפורמציה לגבי תהליך הגדילה. זאת ועוד, ידוע כי מחלות, מניפולציות גנטיות וחומרי הדברה יכולים להפריע לגדילה תקינה ואז העלה מתעוות לצורות תלת-ממדיות, כפי שצפוי מיריעת חומר דקה – כלומר, גיאומטריית העלה רגישה מאוד לאי דיוקים בגדילה.  לבסוף, עלים גדלים בקלות באוויר החופשי ולכן מהווים מערכת מודל אמינה ונגישה.

השערה רווחת הייתה כי עלה גדל בקרוב כמו בלון שטוח - שטחו גדל בהדרגה ובמתינות באופן דומה באזורים שונים, וכך הוא שומר על צורתו, בעודו גדל. בתרחיש כזה, בקרת ותיאום הגדילה הינם תהליכים עדינים ואיטיים שצריכים "לתקן" חריגות (או טעויות) המצטברות על פני תאי שטח גדולים. זו גם התמונה המתקבלת כאשר מודדים את גדילת העלה ברזולוציה נמוכה בזמן ובמרחב, כלומר, מדידות של תאי-שטח גדולים במרווחי זמן ארוכים.

מחקר חדש שנערך בהובלתה של דר' שחף ערמון, במעבדה של פרופ' ערן שרון במכון רקח לפיסיקה באוניברסיטה העברית, בשיתוף דר' מיכאל משה, גם הוא ממכון רקח, מראה כי בדיוק ההיפך הוא הנכון - גדילה נורמלית של עלה מתבססת על שינויים חריפים של שדה הגדילה, הן בזמן והן במקום, שינויים שככל הנראה מסייעים לרקמה "לחוש את עצמה". המחקר פורסם בחודש שעבר בכתב העת המדעי Communications Physics. דר' ערמון בנתה מערכת המודדת את גדילת העלה בתלת-ממד ברזולוציה גבוהה, וניתחה את מדידותיה בעזרת טכניקות המקובלות בתחומי הפיסיקה הלא-ליניארית, פיסיקה סטטיסטית וגיאומטריה דיפרנציאלית. המדידות הראשונות הפתיעו את החוקרים - נראה היה כי במהלך הגדילה, תאי-השטח הקטנים של העלה (המורכבים מ-10-50 תאים) מתנפחים ומתכווצים בשיעורים עצומים ולסירוגין. מה פתאום שעלה שגדל יתכווץ?

 

צילום אילוסטרציה: ערן שרון, מדידות: שחף ערמון. דוגמא של שדה גדילה בתא-שטח קטן של עלה (2 מ"מ) בזמן קצר (רבע שעה), כפי שנמדד במעבדה. הקווים מסמנים את עוצמות וכיווני הגדילה הראשיים (המקסימלי והמינימלי). בכחול - גדילה חיובית, בירוק גדילה שלילית (כיווץ).

 

מדידת גדילה של עלים: עלה גדל באופן חופשי ונמדד ברזולוציה גבוהה (מאות מיקרון, רבעי שעה) בתלת ממד. המדידות בוצעו על ידי שחף ערמון.  בשיטות שאפייניות לניתוח דינמיקה של נוזלים, אנו עוקבים אחר הגדילה. הקווים מסמנים את עוצמות וכיווני הגדילה הראשיים (המקסימלי והמינימלי). בכחול - גדילה חיובית, באדום גדילה שלילית (כיווץ). ככל שרזולוציית המדידה טובה יותר, הגדילה נעשית "רועשת" יותר.

דר' ערמון הקדישה חצי שנה לחיפוש אחר מקור ה"טעות" ו"תיקון" מערכת המדידה. לבסוף הבינה ששדה הגדילה ה"רועש" אותו היא מודדת, אמיתי ואמין. מסתבר כי כך עלה מתפתח וגדל - בכל רגע נתון, שדה הגדילה נראה כבלאגן גדול בו אזורים מתנפחים ומתכווצים ורק בממוצע, על פני זמן ארוך ושטח גדול, מתקבל השדה ה"חלק" והמתואם. דר' ערמון ביצעה ניתוחים סטטיסטיים וזיהתה את הזמנים והמרחקים האופייניים לתנודות (אוסילציות) בגדילה. בעזרת גדלים אלה היא אף הצליחה להראות את קיומם של הבדלים מהותיים בין גדילת העלה בשעות היום לשעות הלילה. בניתוח תיאורטי של שדות הגדילה, הראה דר' משה כי לא ייתכן שהבלגן הנמדד אקראי והוא חייב להיות מתואם בזמנים ומרחקים קצרים.

תגלית זו מציעה תמונה חדשה למנגנון בקרת הגדילה. אין מדובר בתיקונים עדינים ומתונים לגדילה (כמעט) אחידה. להיפך, תאי העלה דוחפים זה את זה בכוח, דוחפים ומרפים שוב ושוב ויוצרים שדה-מאמצים מכאני המשתנה בזמן ובמרחב. כך, הרקמה כולה מתארגנת באופן מתואם, ומונעת הצטברות מאמצים מכאניים על פני שטח גדול. במובן מסוים, התאים מתקשרים זה עם זה על ידי לחיצות והרפיות, וכך מתגבשת אינפורמציה על מצב העלה.

פרופ' שרון מוסיף ומסביר: "חשוב להבין כי אינפורמציה זו אינה מעובדת על ידי 'מוח' מרכזי, אלא על ידי הרקמה עצמה, באופן מקומי. תמונה זו משתלבת בגישות חדשות המציעות כי רקמות צמחיות (ולא רק צמחיות) מסוגלות לעבד מידע סביבתי באופן קולקטיבי. ואכן, אם מיליוני תאים הרגישים לסביבתם (אור, חום, לחות ועוד) נמצאים באינטראקציה הדדית (על ידי שדה המאמצים), הרי שהם מסוגלים לתרגם אותות חיצוניים למצבים משותפים. עובדה זו מצביעה על הטשטוש בין מושגי ה'גדילה' וה'התנהגות', המאפיין את עולם הצומח."

בימים אלה מתקיימים בקבוצת המחקר של פרופ' שרון ניסויי-המשך, החוקרים את המנגנונים הפיסיקליים המעורבים בבקרת גדילת עלים ועל הקשר שלהם למנגנונים הביולוגים בצמח.

לפרסום המדעי: https://www.nature.com/articles/s42005-021-00626-z

לפרסום בתקשורת: הארץ, הידען, פורטל החקלאות הישראלי

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
./

ירידה בערך הנדל"ן המשרדי בשל רצון החברות לעבור למודל היברידי שמשלב עבודה מהבית

27 יולי, 2021

קרא עוד

חוקרים מהאוניברסיטה העברית וממכללת עזריאלי בדקו את השפעת הקורונה על ניצול שטחי משרדים ומצאו ירידה משמעותית בערך נדל"ן משרדי למטר רבוע בשנת 2020 בשל חוסר הביקוש של החברות ורצונם לעבור לעבודה מהבית. החוקרים: "השגרה לפני הקורונה לא תהיה זהה לשגרה לאחריה

מאז התפרצות וירוס הקורונה, המגזרים העסקיים נאלצו, בעקבות התקנות הממשלתיות, לשנות את אופן התעסוקה באופן נרחב, כאשר העבודה מהבית הפכה לחלק בלתי נפרד מהשגרה. נראה כי השינויים בעולם העבודה ש"נכפו" על המעסיקים בתקופת המשבר, כמו המעבר לעבודה מהבית, הוכיחו גם לחברות העוגן במשק כי עבודה מהבית לא פוגעת בהכרח בתפקוד של החברות, ואף עשויה לחסוך הוצאות תפעוליות בצורה משמעותית.

מחקר חדש שפורסם בכתב העת האקדמי Journal of Facilities Management על ידי ד"ר מיכאל נאור, עמית הוראה בביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, בשיתוף עם ד"ר גבריאל דויד פינטו מנהל המחלקה להנדסה, תעשייה וניהול במכללת עזריאלי, והסטודנטים אמיר ישראל חקקיין ועקיבא ג'ייקוב ממכללת עזריאלי, בדק האם ארגונים ממשיכים לשכור שטחי משרדים נרחבים לאור המעבר לעבודה מהבית בתקופת הקורונה ומהי ההשפעה של הקורונה על שוק הנדל"ן?

החוקרים מספרים שבחרו לחקור את שאלתם במדינת ישראל בשל ייחודיותה, ד"ר נאור: "ישראל מספקת זירה ייחודית גם בשל צפיפות האוכלוסין הגבוהה וגם בשל מעמדה המוערך כאומת סטארט-אפ עם כוח אדם טכנולוגי מיומן שמועסק בתעשיית היי-טק מתקדמת". הם ערכו ניתוח של מילות מפתח הקשורות למשבר קורונה דרך מנוע החיפוש של גוגל, סקרי שוק וראיונות אישיים עם סוכני נדל"ן.  ד"ר פינטו מסביר: "השגרה לפני הקורונה לא תהייה זהה לשגרה לאחריה. הקורונה האיצה תהליכים טכנולוגיים שאחד מהם הוא העבודה מרחוק. למשל, מדד משמעותי שעובדים דורשים בעת בחירת מקום עבודה חדש הינו הגמישות של הארגון לעבודה מהבית".

התוצאות מראות מגמת ירידה בערך נדל"ן משרדי למטר רבוע בשנת 2020 בשל חוסר ביקוש וביטול חוזים מתוך רצון חברות לעבור למודל היברידי המשלב עבודה מהבית גם לאחר הסרת מגבלות ריחוק חברתי. ד"ר נאור: "משבר הקורונה הוריד ב-10% את מחירי השכירות של שטחי משרדים במהלך שנת 2020, בתלות במיקום גיאוגרפי ובכמות בעלים". הוא מוסיף: "מעניין לציין שפריון העובדים בזמן עבודה מהבית נותר גבוה למרות הסחות הדעת על-ידי בני משפחה, והביאה ארגונים לקיצוץ ניכר של עלויות, כמו נסיעה, תוך הסכמת עובדים לוותר על חוויה חברתית של עבודה במשרד אשר מיקומו וגודלו היווה לעיתים סמל של סטטוס בהיררכיה ארגונית".

ד"ר נאור מסכם: "אמנם ממצאי מחקר מצביעים בטווח ארוך על מעבר חברות לשבוע עבודה היברידי המשלב תעסוקה במשך יומיים עד שלושה בשבוע מהבית, אך לא בכל סוגי מקצועות במשק אפשרי מעבר לעבוד מהבית באותה מידה, ולכן יש צורך לבצע הערכה של הסיכונים הכרוכים בהשפעה של מודל היברידי על קידום מקצועי, תוך הקפדה על שוויון מגדרי במקום העבודה. למשל, צריך לאסוף נתונים כדי לבצע מחקר בשאלה האם הסיכוי לקבל העלאת שכר של עובדים שנוכחותם תהיה מורגשת על-ידי הנהלה כי נמצאים בכל ימי השבוע במשרד גבוה משל עובדים המועסקים היברידית מהבית?".

לפרסום המדעי

לפרסום בתקשורת:

 וואלה

אייס


קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Croes, Rob C. / Anefo - [1] Dutch National Archives, The Hague, Fotocollectie Algemeen Nederlands Persbureau (ANeFo), 1945-1989

"פיסיקאי מחונן, יהודי חם ותומך ישראל נלהב": פרופ' צבי פירן ממכון רקח לפיסיקה על זוכה פרס הנובל הפיסיקאי פרופ' סטיבן ויינברג, שהלך לעולמו

27 יולי, 2021

crested_rat_insitu

מכרסם שחי במדבר יהודה לפני 100 אלף שנים שופך אור על "הפרוזדורים האקולוגיים" שבני האדם הקדמון הגיעו מאפריקה ללבנט

27 יולי, 2021

קרא עוד
ממכרסם שחי לפני כ-100 אלף שנים במדבר יהודה חושף עדות ל"פרוזדור אקלימי" מאפריקה לאירופה, בו שרר אקלים יבש פחות שאולי היה זה שסייע לבני האדם הקדומים לחצות את המדבריות שבין הסוואנה האפריקאית והלבנט - כך נטען במחקר חדש שפורסם בכתב העת PNAS אותו הוביל ד"ר איגנסיו לזגבסטר מאוניברסיטת חיפה ומהמוזיאון לטבע בברלין בשיתוף עם ד"ר אורי דוידוביץ' מהחוג לארכאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום באוניברסיטה העברית וחוקרים אחרים מאוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת מונפלייה, המכון הגיאולוגי ורשות העתיקות.

המחקר מתאר מכלול עצמות של תת מין של חולדת הרעמה, מכרסם גדול ונדיר שחי כיום במזרח אפריקה והתגלה בחפירות של רשות העתיקות והאוניברסיטה העברית בשנת 2016. "הצלחנו להפיק DNA מהעצמות הקדומות במעבדה לפלאוגנומיקה —ה-DNA הקדום ביותר שהופק מעצמות באזורנו עד כה. ניתוח גנטי ומורפולוגי מעלה שמדובר בתת-מין של חולדת הרעמה שחיה כיום במזרח אפריקה. כלומר, מדובר בבעלי-חיים מאוד-מאוד קרובים ולכן אם היום מין זה חי באזורים לחים, רוב הסיכויים שגם לפני כ-100 שנים תת המין שמצאנו היה זקוק לאותם התנאים", אומרים החוקרים.

לאורך מאות ואף מיליוני השנים האחרונות הייתה נדידה של מיני אדם קדומים מאפריקה לאזור הלבנט ומשם לאירופה. בנדידות הקדומות ביותר, שהחלו כבר לפני 1.8 מילוני שנה מאמינים החוקרים כי "פרוזדורים אקולוגיים" בין הסוואנה של אפריקה לבין הלבנט אפשרו לבני אדם קדמונים אלו לחצות את המדבריות הסהרו-ערבית שחוצצות בין שני אזורי האקלים. אולם כאשר מדובר בנדידה שארעה לפני כ-100 אלף שנים, של בני אדם מודרניים, לא ברור לחוקרים האם הנדידה התאפשרה בזכות "פרוזדורים" כאלה או שמא קפיצה טכנולוגית כלשהי אפשרה להם לחצות את המדבריות.

המחקר הנוכחי נערך במסגרת פרוייקט DEADSEA_ECO במימון המועצה האירופית למדע (ERC). הפרוייקט לומד את קשרי הגומלין בין בעלי-החיים במדבר יהודה לבין האדם במשך עשרות אלפי השנים האחרונות. במהלך עבודתם ניתחו החוקרים מכלול של מאות עצמות ממערה בדרום מדבר יהודה, בהן עצמות של חולדת הרעמה – מכרסם גדול שמגיע למשקל של כק"ג, שחי כיום במזרח אפריקה, אזור עם אקלים גשום, בעל צמחייה ירוקה וצפופה.

בדיקת פחמן 14 הצליחה לתארך את אחת העצמות לתקופה שלפני 42 אלף שנים. שאר העצמות לא היו ניתנות לתארוך בשיטה זו – כלומר, הן היו בנות למעלה מ-50 אלף שנים. חוקרי המכון הגיאולוגי הגיעו לעזרת החוקרים והצליחו לתארך שברי גבס שהתגלו בזיקה לעצמות ולתארך בעזרתם את הגבול התחתון להופעתם של המכרסמים ללפני 120 אלף שנים. כך קיבלו החוקרים את חלון הזמן שבמהלכו חיו חולדות אלה במדבר יהודה.

מה שסייע עוד בתארוך היה ה-DNA שהצליחו החוקרים להפיק מהעצמות, הודות לרמת השימור הגבוהה שלהם. בזכות ה-DNA וניתוח מורפולוגי מדוקדק הצליחו החוקרים לאפיין את השרידים כתת מין נכחד של חולדת הרעמה החייה כיום במזרח אפריקה. החוקרים אף זיהו כי הקרבה הגנטית מעידה על פיצול בין חולדות הרעמה בנות ימינו לבין אלו שנמצאו במדבר יהודה לפני כ-120 אלף שנים, בהלימה עם שיטות התיארוך האחרות. לדבריהם, כמו קרוביו באפריקה גם תת-מין זה התאפיין בהגנות מיוחדות מפני טורפים, הכוללות עצמות גולגולת עבות במיוחד ופרווה רעילה. מקור הרעל בקליפת עץ שחולדת הרעמה לועסת ומורחת על שערות סופגות בצידי גופה. "אולם חשוב מכך, הקרבה הגנטית מאפשרת לנו להניח כי גם תת המין הקדום חי בסביבה אקלימית דומה לזו שהוא חי בה כיום. ומכיוון שמין זה לא מתאפיין ביכולות טכנולוגיות מיוחדות ואופן ההתפשטות שלו הוא באמצעות תזוזות איטיות על פני אזורים דומים מבחינה אקלימית, אנו מניחים כי אותו מין אפריקאי הגיע למדבר יהודה דרך פרוזדור אקלימי קדום. סביר גם להניח שבני האדם שנדדו באותה תקופה מאפריקה ללבנט נעזרו גם הם באותו פרוזדור אקולוגי", סיכמו החוקרים.

לפרסום המדעי: https://www.pnas.org/content/118/31/e2105719118

לפרסום בתקשורת: N12, news1, ynet, הארץ באנגלית

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
פרופ רמי עקילאן

מחקר חדש של פרופ' ראמי עקילאן: האם נמצאה הדרך לטיפול במחלה מוחית נדירה וחשוכת מרפא בילדות?

27 יולי, 2021

קרא עוד
ב-2014 תוארו לראשונה שני סינדרומים נוירולוגים הנובעים ממוטציות בגן WWOX – הראשון, סנדרום "קל" יותר בשם Spinocerebellar ataxia type 12 (SCAR12 syndrome), והשני, סנדרום "חמור" יותר בשם WWOX-related epileptic encephalopathy (WOREE syndrome). שתי המחלות מופיעות בילדות המוקדמת ומאופיינות בין היתר בפגיעה התפתחותית קשה, הפרעות נוירולוגיות פונקציונאליות ובפרכוסים, כאשר WOREE קשור גם במוות בטרם עת. תוחלת החיים הממוצעת של ילדים שחלו בתסמונת WOREE  עומדת על40  חודשים (כשלוש שנים), כך על פי מאמר סקירה שפורסם לאחרונה, ונכון לעכשיו אין תרופה למחלה זו. הילדים יחיו בסבל רב עד למותם. מעט מאוד ידוע על המנגנון ולא קיים טיפול אפקטיבי. על אף שמדובר במחלה נדירה, בישראל תאורו לפחות שמונה מקרים של סינדרומים אלו.

אחד החוקרים המוכרים בעולם לחקר גן ה-WWOX הוא פרופ' ראמי עקילאן, ממרכז לאוטנברג לאימונולוגיה וחקר הסרטן במכון למחקר רפואי ישראל-קנדה (IMRIC) של הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, שהחל לחקור את הגן לראשונה בפוסט דוקטורט שלו, ואף המשיך להעמיק את עבודתו המדעית במעבדה שהקים באוניברסיטה. במהלך תקופת מחקרו קיבל הגן מוניטין רב כחלק מקבוצת גנים המכונים "גנים מדכאי גידול" Tumor suppressor genes)). בעקבות פרסומיו המדעיים ביסס את עצמו פרופ' עקילאן כאחד המומחים הגדולים ביותר בעולם לחקר הגן. לכן, לאחר גילוי הסנדרומים, החלו הורים לילדים חולים מכל רחבי העולם לפנות אליו, חלקם מתחננים בפניו שיציל את ילדיהם מהמחלה הקשה. בעקבות כך, למרות שתחום התמחותו הוא סרטן, החליט פרופ' עקילאן להקדיש מאמצים ומשאבים ניכרים לחקר הסינדרומים הנוירולוגים WOREE ו-SCAR12.

במחקר רב-מוסדי חדש, בהובלתו של דניאל שטיינברג, סטודנט במסלול MD-PhD, ותחת הנחייתו של פרופ' עקילאן, שפורסם בכתב העת היוקרתי EMBO Molecular Medicine, המסתורין מאחורי המחלות מתחיל להיחשף. המחקר מתבסס על פריצות דרך טכנולגיות של העשור האחרון, שמאפשרות חקר של מחלות אנושיות במודל מותאם אישית למטופל. ראשית, נלקחו דגימות דם מחולים בשני סוגי הסנדרומים, הופקו תאי הדם הלבנים, ודרך טכנולוגית "תכנות מחדש"(Reprogramming)  החזירו את התאים למצב דמוי תאי-גזע, אשר מכונה Induced pluripotent stem cells (iPSCs). לתאים אלו יש את היכולת להתמיין כמעט לכל תא בגוף, וכך לדמות למעשה את סוגי התאים השונים בגופם של החולים. שנית, תאים אלה גודלו בתלת-ממד כך שיתמיינו לתאים המרכיבים את המוח – בכך נוצר "מיני-איבר" (או "מיני-מוח") בצלחת במעבדה, הממדל את התפתחות מוח העובר האנושי ולכן נקרא "אורגנואיד מוחי" (Organoid = organ like). "השיטה נוסתה לאחרונה נגד מספר מחלות, אפילו לחקר נגיף הקורונה", הסביר דניאל שטיינברג.

ובהרחבה: ה-iPSCs "נזרעים" בצלחות מיוחדות המונעות מהן להידבק לתחתית הצלחת, ולכן הם נשארים "מרחפים" בנוזל הגידול (מדיום) ויוצרים צבר תאים המכונה Embryoid body, מאחר ובדומה להתפתחות העוברית, הוא מאפשר לתאי הגזע להתמיין ספונטנית לכל סוגי התאים בגוף. לאחר מכן, בהדרגה ולאורך כ-30 יום, מוחלף המדיום בו גדל הצבר למדיום התומך בהתמיינות התאים לתאי המוח. כלומר, רק "מכוונים בעדינות" את התאים לכיוון של תאי המוח, ואז כל תא בוחר בצורה אקראית להתפתח לאיזה תא שהוא בוחר – דבר המאפשר מגוון עשיר של תאים. כשבועיים לאחר תחילת הניסוי, מטביעים את הצברים בחומר מיוחד הנקרא מטריג'ל, שהוא ג'ל עשוי חלבונים אשר מהווה מעין פיגומים המסעיים לצבר לגדול בתלת מימד(3D)  וליצור מבנים מורכבים המדמים את התפתחות המוח. אחרי כ-30 יום, ניתן למצוא המון תתי סוגים של תאים המייצגים אוכלוסיות שונות של תאים ואיזורים שונים במוח, ולכן זה מכונה "אורגנואיד מוחי". את האורגנואיד מגדלים תוך כדי טלטול, וכך למעשה ניתן לאפשר לו להמשיך לגדול, להתפתח ולהבשיל שנה ואף יותר. כך למעשה, מצבר תאים אחיד (תאי גזע, iPSCs) מקבלים "מיני-איבר" הטרגוני (*תמונה למטה, עמוד 3). גישות דומות מייושמות היום על איברים רבים – איברי מערכת העיכול, כליות, עיניים, מערכת המין ועוד.

השלב הבא היה לחקור את המודל החדש שנוצר, ובכך ללמוד מצד אחד את תפקידו של הגן WWOX בהתפתחות המוח, ואת השפעות השינויים (כלומר, המוטציות) בו על התפתחות המחלה. החוקרים השתמשו בשיטות אלקטרופיזיולוגיות, בהן מודדים את הפעילות החשמלית בנוירונים, ושיטות מולקולריות כמו אימונופלורוסנציה וריצוף RNA, אשר מאפשרות חקר של סוגי התאים השונים במוח, שינויים בחלבונים ובביטוי גנים. כך החוקרים גילו כי בשלבים הראשונים של ההתפתחות מערכת העצבים העוברית, הגן WWOX פעיל באופן ספציפי בתאי האב מהם נוצרים כל תאי המוח, אך לא בתאים הבוגרים. כמו כן, הם גילו כי אובדן הגן גורם לפעילות יתר של נוירונים במוח, לשינויים בהרכב התאים המרכיבים את המוח ולשינויים מולקולריים בתוך התא, דוגמת פגיעה ביכולת התא לתקן נזקים לחומר התורשתי של התאים, ה-DNA. "יש לציין כי שינויים אלה היו ספציפיים למחלה ה'חמורה' (סינדרום WOREE), ממצא המדגיש כי המודל מאפשר להבחין בין מחלות אפילפטיות שונות, ובכך הגישה יכולה לאפשר חקר של סנדרומים נוירולוגים נוספים", הסביר פרופ' עקילאן.

לבסוף, החוקרים בדקו את השפעת החזרת הגן התקין לתאי החולים, וגילו שכך ניתן בעצם "לתקן" את מרבית הפגיעות. על אף ששיטה זאת עוד לא מוכנה לשימוש קליני בחולים, היא פותחת צוהר למחקרים עתידיים בנושא, ותומכת ברעיון כי ניתן לסייע לחולים אלו בגישה של תרפיה גנטית. "יש להדגיש כי זו הפעם הראשונה בה מחלות אלו מודלו באמצעות דגימות אנושיות מחולים, וכי מחקר זה מסייע לסלול את הדרך למחקרים עתידיים להבנת הבסיס המולקולרי של מחלות, ולפיתוח אסטרטגיות טיפול חדשות", מסביר דניאל שטיינברג. 

תמונות של האורגנואידים תחת מיקרוסקופ אור

לפרסום המדעי: https://www.embopress.org/doi/10.15252/emmm.202013610

לפרסום בתקשורת: ynet, הידען.

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
כיתת לימוד בבית ספר יסודי. צילום באדיבות MChe Lee, מאתר unsplash

נייר עמדה של מומחי בריאות הציבור לקראת דיון הקבינט בנושא היערכות לשנת הלימודים תשפ"ב

27 יולי, 2021

קרא עוד
לאחר כשנה וחצי של התמודדות עם מגפת הקורונה, למדנו שוב ושוב כי ילדים הנדבקים בקורונה חולים במחלה לרוב קלה, והדבר נכון גם לגבי וריאנט הדלתא. לאור גל התחלואה הנוכחי המתרחש כשבישראל רמת מתחסנים גבוהה, ניתן להניח שהתחלואה בקורונה תישאר ברמה של מחלה אנדמית או בצורה של התפרצויות חוזרות. ניתן לקבוע בזהירות שהתחלואה בקורונה בנגיף הדלתא יחד עם רמה גבוהה של התחסנות באוכלוסייה מלווה בסיכון נמוך לתחלואה קשה ולתמותה. לא קיימת כיום הערכה מדוייקת המבוססת על מחקרים גדולים ואיכותיים לגבי תחלואה מתמשכת בילדים, גם לאחר מחלה קלה. עם זאת, מחקר מעקב עדכני מאנגליה וויילס הכולל 4,678 ילדים, מתוכם 3.7% חיוביים ל- SARS-CoV-2, מצביע על קיומם של סימפטומים מתמשכים בשיעור של 1.6% בילדים שאין עבורם עדות של הדבקה, לעומת שיעור של 4.6% בקרב חיוביים.

מאחר שחינוך הינו ערך עליון לילדים ולחברה, שמירה על הזכות לחינוך חייבת לעמוד בראש סדר העדיפות של הממשלה. מחובתנו לפעול על מנת למנוע פגיעה נוספת בזכותם של ילדי ישראל לחינוך בבתי הספר ובגנים.

אנו מציעים לנקוט בצעדים הבאים:

  1. יצירת מתווה שיאפשר המשך שגרת הוראה פרונטלית במסגרות החינוך ושיצמצם למינימום אפשרי בידוד תלמידים וצוותי הוראה, תוך הבאה בחשבון של סטטוס ההתחסנות של צוותי הוראה, הורים ותלמידי חטיבות ותיכונים.
  2. האצלת סמכויות והקצאת משאבים לרשויות המקומיות ולבתי הספר והגנים לנהל את שנת הלימודים בצל המגפה, תוך סיוע ליישובים מתקשים.
  3. עידוד פעילויות לימודיות, חברתיות וספורטיביות בחוץ, עד כמה שניתן.
  4. עידוד תכניות לאיתור ושיקום הנזקים הלימודיים, הנפשיים והחברתיים שחוו ילדי ישראל מסגרים ממושכים ובידודים ארוכים.

כאמור, ישראל נמצאת כיום במצב בו הכיסוי החיסוני הינו גבוה באוכלוסייה בכלל ובאוכלוסייה בסיכון בפרט. מצב זה מאפשר לפעול בנחישות ומחויבות להשארת מסגרות החינוך פתוחות לאורך כל השנה. מחויבות כזו דורשת הקצאת המשאבים המתאימים.

למרות שהילדים אינם מחוללי המגפה וכמעט שאינם נפגעים מהמחלה עצמה, הם מהנפגעים העיקריים של המדיניות לצמצום התחלואה וצפוי שהם ישלמו מחירים חינוכיים, בריאותיים ורגשיים לטווח ארוך. מוטלת עלינו חובה חברתית, בריאותית ומוסרית למנוע נזקים עתידיים ולדאוג לשיקום וצמצום הפערים שכבר נוצרו.

על החתום: הצוות הבין תחומי לילדים וקורונה של האוניברסיטה העברית והדסה - דר' אלכס גיללס-הלל, דר' חגית הוכנר, פרופ' דוד חיניץ, דר' קטיה יז'מסקי, פרופ' אמנון להד, פרופ' אורלי מנור, פרופ' רן ניר-פז, פרופ' אורה פלטיאל, מר ארי פלטיאל, פרופ' רונית קלדרון-מרגלית.

פרסום במעריב על נייר העמדה: https://www.maariv.co.il/news/Education/Article-855562
 
קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל