בתקשורת

workers. by etienne girardet, unsplash

מחקר: מה עמד מאחורי ההחלטה לאפשר לפועלים פלסטיניים להישאר בלילות בשטחי ישראל במשבר הקורונה

16 יוני, 2021

קרא עוד
ד״ר יעל ברדה מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וד״ר עמרי גרינברג ממכון טרומן באוניברסיטה העברית וממרכז מינרבה שבאוניברסיטת חיפה, ביצעו לאחרונה מחקר הבודק את השפעת מגפת הקורונה על מנגנון הניהול הבירוקרטי של אשרות עבודה ותנועה של פלסטינים בידי ישראל. המחקר יוצג במסגרת הכנס "ימים של מגפה: השפעת הקורונה על יהודים, ערבים, היחסים והסכסוך", שהתקיים מטעם מכון טרומן באוניברסיטה העברית ב-16.6 בקמפוס הר הצופים. בהמשך הוא צפוי להתפרסם בהמשך בכתב עת מדעי.

המחקר מתמקד בשינוי המהותי שהתרחש בשל המגיפה בנוגע ליחסה של ישראל לפועלים הפלסטיניים מהגדה המערבית ועזה. מאז 1967, לישראל מדיניות קפדנית שלא התירה לפועלים/ות פלסטיניים/ות מהגדה המערבית ומעזה, אשר עובדים בתוך שטחי ״הקו הירוק״, להישאר במשך הלילה בשטחי ישראל. במרץ 2020, כאשר ישראל והרשות הפלסטינית החלו להגיב לנגיף והתפרצותו הגדולה, צמח באופן מהיר מאוד שינוי רדיקלי - כ-40,000 פועלים פלסטינים, בעיקר בענף הבנייה, קיבלו היתרים ייחודיים להישאר בישראל למשך כל הסגר הראשון. פועלים אשר חזרו (מאילוץ או בחירה) לבתיהם בזמן זה, איבדו את ההיתר. השינוי התרחש בשל לחצים של שחקנים כלכליים על המדינה, ותוך שיתוף פעולה הדוק בין זרועות שונות במדינה. יחדיו, גורמים אלו הובילו לשינוי הקיצוני בבירוקרטיה הישראלית, אשר לפתע לא החצינה את מה שקודם הגדירה כשיקולים ביטחוניים מרכזיים. במחקר הנוכחי ניסו החוקרים להבין כיצד הדבר התרחש, ולשים את ההתרחשות בהקשר היסטורי – לא רק כחריג, אלא כחלק ממערך שמשלב בין שיקולים כלכליים לרטוריקה בטחונית בכל הנוגע לניהול אוכלוסייה פלסטינית.

המחקר מבוסס על מספר דרכים לאיסוף חומרים ואפיקי ניתוח. בשלב הראשון נאספו מסמכים בהקשר הספציפי של הקורונה, כגון הצהרות ומודעות של ״מטה הבטיחות בענף הבנייה״, התאחדות הקבלנים, המנהל האזרחי, דו״חות של ארגוני זכויות אדם, ועוד. לאחר מכן, התבצע מחקר בארכיונים שונים ונאספו מסמכים נוספים: חלק קטן מלפני 67׳, הרבה מאוד מ-68׳ (לאחר תחילת הכיבוש וגיבוש המדיניות) ועד 72', והרבה מאוד קטעי עיתונות מסוף שנות ה-80, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה - כאשר נושא פועלי הבניין הפלסטינים בלט מאוד בשיח החדשותי והתרבותי. מסמכים אלו כללו, בין היתר, דו״חות של משרדי ממשלה, פרוטוקולים מישיבות של ועדות כנסת, הממשלה ומשרדי ממשלה, התכתבויות בין אזרחים לגורמי מדינה, ועוד.

בשלב השני, בוצע ניתוח שיח תקשורתי וייצוגים תרבותיים לגבי אותם פועלים, ובעיקר העיסוק התקשורתי בלינת הפלסטינים במהלך הקורונה (כולל שלבי שינוי המדיניות וההחרגה), וכן למשל פרויקט צילום בשם Invisible Presence של הצלם רון אמיר. במקביל, החוקרים השתמשו גם במידע שעלה ברשתות חברתיות, כולל על ידי פועלים פלסטינים, אותו הם ניתחו והסיקו ממנו מסקנות. בנוסף, קיימו החוקרים סדרת ראיונות גם עם פועלים פלסטינים - וגם עם עיתונאים/ות, אקטיביסטים/ות, בכירים לשעבר במערכת הביטחון (בעיקר במנהל האזרחי) ועוד. בסך הכל התקיימו 12 ראיונות במסגרת מחקר מתגלגל. חלק מהראיונות היו קבוצתיים.

אחד הדגשים של המחקר הוא האופן בו גורמים לא-מדינתיים (השחקנים הכלכליים) משפיעים על מה שהמדינה מציגה כתחום שבו השיקול המרכזי הוא ביטחוני. השלב המשברי והצורך בהחרגה אפשרו להציץ לתוך חלק מהגורמים שמשפיעים גם בזמנים ״רגילים״ (ולא רק בזמן משבר והחרגה): שיקולים כלכליים – גם של המדינה כגוף וגם של שחקנים עצמאיים – הכתיבו ומכתיבים חלקים מהותיים ממנגנוני ההיתרים והאשרות של ישראל, באמצעותו היא גם מנטרת פלסטינים רבים, וגם מהדקת את האחיזה שלה על הכלכלה הפלסטינית וגם על החיים של פלסטינים. זאת ועוד, זמן הקורונה הראה שגם מדיניות אשר נראית חקוקה בסלע, עשויה הלכה למעשה להתהפך כאשר יש בכך אינטרס עבור גורמים כלכליים, אשר מפעילים יחד עם המדינה אמצעי שכנוע - תקשורתיים-רטוריים ואחרים - על מנת להצדיק זאת באופן ציבורי.

"אפשרות שליטה של המדינה במקום הלינה של מי שחיים תחת שליטתה (גם אם אינם אזרחים – כפי שמתקיים במקרה של הפועלים הפלסטינים) מהווה ממד מרכזי בניהול אוכלוסייה, בוודאי בהקשרים (כמו אלו בישראל/פלסטין) של אוכלוסייה מוחלשת ויחסים שכוללים תלות הדדית מסוימת בין כלכלת מדינה לבין השימוש בכוח העבודה הזול והמוחלש (מבחינת תנאים, זכויות, שכר, ואפשרויות תעסוקה)", מסבירים החוקרים השבוע. "הכוונה כאן היא שזה כלי מרכזי בשליטה של המדינה, גם מעבר ליחסי ההעסקה – היתרי ואיסורי לינה הם רכיב קריטי באפשרויות התנועה והשהות של מי שתלויים באישורים כאלו, וכך מאפשרים למדינה גם ניטור ומעקב, וגם קרימינליזציה של פרקטיקות מסוימות שלעתים המדינה מעלימה מהן עין ולעתים מקפידה עליהן במיוחד (כגון לינה ומעבר ללא היתר)".

עוד ציינו החוקרים: "לא ניתן לנתק בין מדיניות כלכלית ניאוליברלית (של הפרטת שירותים, אי-פיקוח של המדינה על גורמים כלכליים, עידוד תחרות, וניצול כוח העבודה), לבין היבטים של גזענות וקולוניאליזם. הבירוקרטיה של המדינה עשויה לשרת גם אינטרסים של שחקנים כלכליים שאינם חלק ממנגנוני המדינה. נגיף הקורונה אילץ מדינות ושחקנים כלכליים להתמודד באופן חשוף יותר עם אג׳נדות מהותיות מבחינתן, אשר לרוב נותרות עלומות מבחינת הציבור והתקשורת. בשל מצב החירום, התגובות הרטוריות והסנקציות השונות הנכללות בהתמודדויות אלו הופכות אסטרטגיות חבויות לפרקטיקות גלויות".

לפרסום בתקשורת - ערוץ 7

קראו פחות
החגיגה הספרדית-לטינית הגדולה ביותר בישראל

החגיגה הספרדית-לטינית הגדולה ביותר בישראל

16 יוני, 2021

קרא עוד

החוג ללימודים ספרדיים ולטינו-אמריקניים באוניברסיטה העברית יזם אירוע מיוחד הפתוח לציבור הרחב ובו התארחו כל שגרירויות אמריקה הלטינית וספרד בישראל. באירוע היו דוכני מזון ומשקאות מהאזור, מופעים ופאנלים מרתקים בהשתתפות שגרירים ונציגים מאמריקה הלטינית ומספרד ונציגים מאיגוד הכדורגל הספרדי La Liga.

 

עשרות אלפי ישראלים טסים מדי שנה למדינות אמריקה הלטינית, אך בתקופות מעורערות כמו זו של הקורונה, לא חייבים לטוס שעות רבות כדי לחוות את התרבות והאווירה שלהן. "יום ספרד ואמריקה הלטינית", שיזם החוג ללימודים ספרדיים ולטינו אמריקניים באוניברסיטה העברית, התקיים ביום שישי האחרון, ה-11.06, במתחם "התחנה הראשונה" בירושלים והיה פתוח לקהל הרחב. האירוע התקיים בשיתוף מתחם "התחנה הרא שונה" וכל שגרירויות מדינות אמריקה הלטינית וספרד.

באירוע הספרדי-לטינו-אמריקאי הגדול בישראל לקחו חלק נציגים מ-16 שגרירויות, ביניהן ארגנטינה, ברזיל, מקסיקו, קולומביה, פרו, קוסטה ריקה, אל-סלבדור, גואטמלה, ספרד וכן נציגים מאיגוד הכדורגל הספרדי LaLiga. ד"ר דימנט: "האירוע הוא חלק משיתוף פעולה מתמשך של מדינות אמריקה הלטינית וספרד עם החוג שלנו באוניברסיטה העברית. במשך שנים אנחנו מיישמים, הלכה למעשה, את המגמה באוניברסיטה שלנו לא רק ללמד סטודנטים, אלא גם לתת להם להרגיש ולחוות מקרוב את תחום הלימודים".

מעבר לביקורם של נציגי השגרירויות השונות, הייתה גם הרקדת בצ'אטה עם רקדנים מקצועיים מהרפובליקה הדומיניקנית, מופע מוזיקה ברזילאית ועוד. בנוסף, חולקו מאכלים ומשקאות אותנטיים מכל אחת מהמדינות, ביניהם גם אוכל מקסיקני ואמפנדה קולומביאנית, מוצרים ייחודיים מאמריקה הלטינית, מזכרות ועוד.

באירוע נערכו גם שני פאנלים שונים. הפאנל הראשון עסק בכדורגל ביום שאחרי הקורונה, בשיתוף איגוד הכדורגל הספרדי La Liga והפאנל השני עסק במעמד הנשים באמריקה הלטינית והשתתפו בו שגרירות אקוודור וקולומביה.

 

לפרסום בתקשורת: חדשות ירושלים

קראו פחות
ציפורים

מחקר חשף: כיצד הצליחו הציפורים לעוף (ומדוע בני האדם לא מנתרים כל היום)?

15 יוני, 2021

במחקר בינלאומי חדש, שבוצע בין היתר בהובלת פרופ׳ אביהו קלר מבית הספר לרפואה באונ' העברית, ופורסם בכתב העת היוקרתי Science Advances, מופתה הרשת העצבית של העופות, המבקרת את התנועה המתואמת של הכנפיים. הם מצאו שהבסיס האבולוציוני להתפתחות יכולת הנפנוף המתואמת והאחידה של הכנפיים בציפורים נוצר בזכות מוטציה טבעית שהתפתחה בגן נחייה, שגרמה להתפתחות של רשת עצבית ייחודית

ראה גם: בתקשורת, מחקר
כלל המשלחת

סיכום ההישגים של הסטודנטים והסטודנטיות שלנו באליפות באילת

13 יוני, 2021

 

קרא עוד
היחידה לספורט הישגי של עמותת קוסל גאה לבשר על ההישגים של חמש הנבחרות שייצגו את האוניברסיטה העברית באליפויות הסטודנטים וסטודנטיות באילת (בחוד יוני) בענפים - טיפוס, שחייה, טניס, כדורעף חופים וכדורסל.

שחייה:
בר ירדני (סטודנטית מהפקולטה ברחובות) זכתה במדליית זהב ב-50 מטר גב, ובמדליית כסף ב-50 מטר חתירה.
נוער סער (סטודנטית מהר הצופים) זכתה במדליית זהב ב-200 מטר מעורב אישי, ובמקום 3 ב-100 מטר חזה.
כרמל פרחי (סטודנט מהפקולטה ברחובות) זכה במדליית ארד ב-100 מטר גב.

ריצת שליחים:

מקום השלישי - זכייה במדליות ארד על סיום במקום השלישי ב-4*50 מעורב וב-4*50 חתירה בנשים ובגברים.

 

כדורסל נשים:

מקום שלישי באליפות 3על3 בטורניר שהיה חלק מהסבב העולמי (הסטודנטיות: גילי ליאור, עדן פורת, מורן שחם ודבי בלייברג).

טיפוס:

הסטודנטית אמי זמלר (סטודנטית מהר הצופים) סיימה במקום החמישי הסופי והמכובד בתחרות, מתוך כ-80 מטפסות.


טניס:

הסטודנטית ליתום פרץ סיימה במקום השלישי והמכובד.

ברכות לכולם/ן!

קראו פחות
Dr Orna Keren-Carmel

מאמר דעה: למה ישראל חייבת להכיר לעומק את המודל הנורדי?

13 יוני, 2021

קרא עוד
המודל הנורדי הוא תפיסה כלכלית-חברתית ייחודית שהתפתחה החל משנות ה-30 של המאה ה-20 בשוודיה, דנמרק, נורווגיה, פינלנד ואיסלנד, ואשר הפכה לאחת המצליחות בעולם על-פי מדדים של ה-OECD. ב-2013 הוכתר המודל ב"אקונומיסט" בתואר The Next Supermodel, בהתבסס על השילוב שמתקיים בו בין תחרותיות, יוזמה, שוויון ורווחה. הקונצנזוס סביב מדינת הרווחה, שניצבת במוקד המודל הנורדי, כה רחב שאין כיום אף מפלגה פוליטית נורדית, מהקצה השמרני ועד לזה הליברלי, שמציעה לבטל אותה. ההבדלים בין המפלגות נוגעים רק למידת הרווחה הראויה, לא לעצם קיומה.

המודל הנורדי לא מעניין רק את הנורדים עצמם. ברני סנדרס מנסה בעקביות ליישם תהליכי-מדיניות המבוססים על אלה של המודל הנורדי, מדינות רווחה במערב נושאות אליו עיניים ואפילו מדינות מסוימות באסיה מביעות בו לאחרונה עניין רב. מכאן, שגם למנהיגי ישראל כדאי להכיר מודל זה, שמוכיח את עצמו קרוב למאה שנים, יותר לעומק, ויש גם מי שכבר מבקש לאמץ חלקים ממנו בהקדם. ח"כ לשעבר עליזה לביא ממפלגת "יש עתיד" אמרה עליו: "המודל הנורדי נוחל הצלחה מסחררת ומוביל לירידה חדה בצריכת הזנות".

בזירה הבינלאומית, אחד מיתרונותיו הבולטים של המודל הוא שאין צורך (וגם לא ניתן) להעתיקו במלואו. מספיק לאמץ, בשינויים המתבקשים, רכיבים מסוימים מתוכו ואת ההשפעה ניתן יהיה לזהות במעגלים רחבים יותר. לאחר המחאה החברתית העזה של 2011, כשמיליון ישראלים יצאו לרחובות, עלה המודל לרגע קצר לכותרות בישראל כדגם שראוי לחקותו. אלא שבאותה מהירות הוא גם ירד. הטענה השגורה הייתה ש"אנחנו לא נורווגיה, לא שוודיה ולא דנמרק", כפי שהכריז באותה שנה שר האוצר דאז יובל שטייניץ, היות ולא ניתן להשוות בין ההומוגניות של האוכלוסייה השוודית להטרוגניות של זו הישראלית. האם יש כיום פוליטיקאי/ת בישראל, מימין או משמאל, שיצאו בגלוי כנגד רכיבים במודל הנורדי כגון הגברת השקיפות לצמצום השחיתות, תמיכה בחיבורים פוליטיים חוצי-מפלגות, נסיון למיגור העוני והאבטלה, העלאת תחושת הסולידריות בתוך ובין המגזרים השונים והגדלת האמון של האזרח במוסדות המדינה? אני מאמינה שלא. הממד החברתי של המודל מקיף יותר מהממד הכלכלי שלו, ועל כן פעמים רבות הוא עומד מעל המחלוקות הקונבנציונליות בפוליטיקה הישראלית. ייתכן כי בישראל יוכל המודל הנורדי לשמש מעין גשר בין בעלי עמדות פוליטיות מנוגדות.

המודל הנורדי מתפרש על מגוון רחב של תחומי מדיניות, ביניהם ביטחון, עבודה, רווחה, פוליטיקה, תקשורת, חינוך, כלכלה, משבר האקלים, קיימות, עיצוב ודיפלומטיה. המשותף לכולם – וזהו הייחוד של המודל הנורדי – הוא שילוב הערכים שמונחים בבסיס המודל: אמון רחב, גם כלפי מוסדות המדינה וגם כלפי יתר האזרחים (גם אנחנו כאן, בישראל, זקוקים לו כעת אפילו יותר מתמיד); דגש על דמוקרטיה יום-יומית באמצעות שימוש בכלים להגברת המעורבות והאחריות של הפרט בחיי הקהילה והמדינה; אוניברסליות, משמע הכללה של כל חלקי החברה במדינת הרווחה הן מבחינת מיסוי והן מבחינת זכויות, בדגש על מעמד הביניים; איגודי עובדים חזקים, שפורשים רשת בטחון לעובד/ת תוך כדי קידום תחרותיות בינלאומית; חתירה לשוויון, גם במובן של צמצום פערי שכר וגם במובן המגדרי; מסורת של התפשרות והגעה להסכמות בין המדינה, העובדים והמעבידים; ולבסוף טיפוח של ההון האנושי – המשאב החשוב ביותר של מדינת הרווחה.  

בתחום הביטחוני, המדינות הנורדיות משמשות, כבר מאז ימי המלחמה הקרה, דוגמה ל'קהילה בטחונית' (Security Community) שהסיכון במסגרתה לסכסוכים אזוריים אלימים נמוך מאד, בזכות שיתופי-פעולה הדוקים בתחום הצבאי, בפוליטיקה הבינלאומית ולא פחות מכך בתחומי הכלכלה והתרבות. לאחר 1989 ניתן אפילו לזהות התקרבות נוספת של המדינות הנורדיות בתחום הבטחוני, כתוצאה מהאיום הרוסי המתגבר. האם ניתן לייצר גם במזרח התיכון, בהתאמות הנדרשות, קהילה בטחונית שמבוססת יותר על שיתופי פעולה ופחות על סכסוכים?

גם בשילוב בין כלכלה לרווחה, נחשבות המדינות הנורדיות למובילות. מדובר במדינות קטנות ובעלות כלכלות סטארט-אפ מפותחות, מבוססות יצוא, אשר בד בבד מצליחות גם לשמור על תנאי רווחה ברמה גבוהה לעובד/ת. השילוב הזה מתאפשר הודות למדיניות ה-flexicurity שמשלב גמישות בתנאי ההעסקה (והפיטורים) עבור המעסיקים ובטחון תעסוקתי עם רשת תמיכה נרחבת עבור העובדים. כך, הכלכלה הנורדית מאפשרת לעסקים ליטול חלק בתחרות הבינלאומית, ובמקביל מנווטת את העובדים לתעשיות רווחיות.

בפוליטיקה, המודל הנורדי בא לידי ביטוי בממשלות מיעוט, אשר נסמכות על תמיכה מהאופוזיציה (הדבר נכון בעיקר בדנמרק, שוודיה ונורווגיה, ואילו בפינלנד ובאיסלנד יש בדרך כלל ממשלות רוב). התרבות הפרלמנטרית הנורדית מבוססת על פשרות חוצות-מפלגות ובמקרים של רפורמות משמעותיות - על הגעה להסכמות נרחבות ככל הניתן. לא משהו שניתן למצוא כרגע בפוליטיקה הישראלית רווית הסכסוכים והיעדר הפשרות.

לסיכום, נהוג לתאר את המודל הנורדי כמודל אחד עם חמישה יוצאי דופן. כל אחת מהמדינות הנורדיות הגיעה אליו בעקבות תהליכים היסטוריים שונים, ופעמים רבות ההבדלים בין המדינות בדרך שבה המודל בא לידי ביטוי עולים בהרבה על הדמיון ביניהן. חשוב גם לציין, כי למרות הצלחתו של המודל הנורדי, הוא אינו נטול אתגרים ומכשולים. עליית הימין הקיצוני, גלי הגירה שמערערים את האיזון העדין בין החברה לכלכלה, הזדקנות האוכלוסייה ועוד הם האתגרים שעמם מתמודד המודל הנורדי בהווה. ובכל זאת – כדאי למנהיגי ישראל להכיר אותו יותר לעומק. יש מה ללמוד ממנו.

הכותבת היא ד"ר אורנה קרן-כרמל מהתוכנית ללימודי אירופה באוניברסיטה העברית, אחת ממארגנות הכנס "The Nordic Model: an Israeli Viewpoint" שהתקיים ב-9 ביוני באוניברסיטה.

לאתר הכנס: https://nordic.huji.ac.il/ 

לפרסומים בתקשורת: גלובס

קראו פחות
בולות מחימר שהתגלו בתל צף. צילום - טל רוגובסקי

איך אטמו מבנים ומשלוחים לפני 7,000 שנה? עדות לצורת מינהל ששרדה מהאלף ה-5 לפנה"ס באתר חפירות בעמק בית שאן

10 יוני, 2021

טביעת החותם הנדירה שנמצאה היא העדות הקדומה ביותר בארץ לשימוש בחותם לצורך חתימת משלוחים או נעילת דלתות. החותם מתוארך לתקופה הכלקוליתית התיכונה, כאלפיים שנה לפני הופעת הכתב

צילום: שי בן אפרים

חיי יום יום של יהודים באירופה בימי הביניים: עבודות מחקר של סטודנטים הפכו לתערוכת אומנות בהשתתפות אמנים ישראלים

10 יוני, 2021

התערוכה "פנים וחוץ, בתווך ומעֵבר: חיי יום יהודיים באירופה בימי הביניים" כוללת יצירות אומנות בהשראת עבודות המחקר של הסטודנטים בקבוצת המחקר "אל מעבר לאליטה" ומוצגת בגלריה בקמפוס הר הצופים

 

גזירת הסרט. במרכז - נשיא האוניברסיטה העברית פרופ אשר כהן [מימין], וראש העיר ירושלים משה ליאון [משמאל]. צילום - ברונו שרביט, האוניברסיטה העברית

"יעניק לתלמידי העיר י-ם הוראת מדעים מודרנית ברמה גבוהה": הושק מרכז שוורץ/רייסמן לחינוך מדעי

9 יוני, 2021

קרא עוד
ביום שלישי בצהריים (25.5) הושק מרכז שוורץ/רייסמן (מש/ר) לחינוך מדעי בקמפוס ספרא (ג. רם) באוניברסיטה העברית בשיתוף תכנית מורים-חוקרים. מדובר במרכז הרביעי מסוגו בארץ והיחיד בו מלמדים מורים שהם גם חוקרים פעילים באוניברסיטה. המרכז מהווה קמפוס עתידני, אשר יוכל להכיל עד כ-400 תלמידים, המיועד לספק לתלמידי התיכונים בעיר הבירה הוראת מדעים כמותיים איכותית, במתכונת חדשנית וברמה גבוהה. מטרתו של המרכז היא הקניית כלי חשיבה וטיפוח ההון האנושי הירושלמי. בערים ת"א, רחובות, וראשל"צ, בהן כבר פועלים מרכזים דומים, מספר לומדי הפיזיקה גדל בצורה ניכרת בעקבות הקמת המרכזים.

אל אירוע ההשקה הגיעו בכירים רבים, ביניהם נשיא האוניברסיטה פרופ' אשר כהן, ראש העיר מר משה ליאון, יו"ר עמותות מש/ר ונשיא מכון ויצמן לשעבר פרופ' דניאל זייפמן, מנכ"ל האוניברסיטה מר ישי פרנקל, ראש מינהל החינוך בירושלים (מנח"י) אביב קינן והמנהלים האקדמיים של תכנית מורים-חוקרים באוניברסיטה העברית: פרופ' ערן שרון, ראש מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ופרופ' נטלי בלבן.

ראש העיר ירושלים, משה ליאון: "אני מברך על השקתו של הקמפוס המיוחד בירושלים, אשר יעניק לתלמידי התיכונים בבירה מסלול איכותי להוראת מדעים כמותיים. נמשיך להוביל עשייה לפיתוח וטיפוח החינוך כבסיס איתן לדור הצעיר".

נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן: "המרכז החדשני יעניק לתלמידי העיר ירושלים הוראת מדעים מודרנית ברמה גבוהה, ומהווה חלק מהעשייה של האוניברסיטה למען העיר וחיזוקה בתחום החינוך. אני מודה לכלל הגורמים שנרתמו להקמת המרכז ולחוקרי האוניברסיטה העברית שלוקחים חלק במיזם החשוב הזה".

ההוראה במרכז תסתמך על גישה ייחודית המשלבת את גישת "מרכזי שוורץ-רייסמן" שפותחה במכון ויצמן למדע (מייושמת ביתר המרכזים), בשילוב עם תוכנית "מורים חוקרים" שפותחה באוניברסיטה העברית בשיתוף עם מנח"י, ואשר הכשירה מורים מצטיינים במדעים המלמדים ב-14 בתי ספר בירושלים. המורים במרכז יהיובעלי תואר דוקטור העוסקים במחקר פעיל במקביל להוראה, בשילוב עם מורים בעלי תארים מתקדמים בתחומי הדעת הרלוונטים. המורים יוכשרו על ידי מש/ר, תוך שימוש בציוד לימודי ובערכות ניסויים והדגמות מתקדמות במיוחד, בכיתות המהוות "חממת הוראת המדע"- הן לתלמידים והן למורים. 50 תלמידי כיתה י' מחמישה בתי ספר החלו ללמוד השנה במרכז הירושלמי החדש, כשבשנה הבאה צפויים ללמוד בו כ-150 תלמידים משמונה תיכונים בעיר. 

"המרכז לא מכוון לאליטה - להיפך. אין בו מיון של תלמידים", מבהירה השבוע מנהלת התוכנית 'מורים-חוקרים' ומתאמת מש/ר מורים-חוקרים בירושלים, ד"ר ענת בר-גיל מהאוניברסיטה העברית, ומוסיפה כי "התלמידים מקבלים יותר שעות הוראה שבועיות מאשר בבתי הספר. הדבר מאפשר גם לתלמידים הזקוקים ליותר זמן להצליח. כמו כן, שיטת הלימוד מבוססת על התנסות מעשית. החיבור לאוניברסיטה מאפשר להעביר לתלמידים רעיונות ופרויקטים שהם בחזית המחקר - למשל העמדת ניסויים ייחודיים באמצעות ידע וחוקרים רלוונטים באוניברסיטה. בנוסף, תתאפשר השתתפות בקורס אקדמי ייעודי לתלמידי תיכון אשר יביא בפניהם טעימות מן המחקרים העדכניים ביותר בתחומי מדעי הטבע".

המרכז צפוי לגדול לאורך השנים הקרובות, וכרגע הוא מהווה שלב מעבר בדרך למרכז קבע גדול שיוכל לשרת את כל תלמידי העיר. עיריית ירושלים הקצתה סכום של כ-2.3 מיליון ש"ח לשם ההקמה הראשונית של המרכז בשטח שהקצתה האוניברסיטה העברית לטובתו. כמו כן, התקבלה תרומה של מעל 600 אלף שקלים מקרן שוורץ-רייסמן. המרכז כולל שלושה חללים מרכזיים המהווים כיתות מעבדה מרווחות ושני חדרי הכנה מהן מגיע הציוד המדעי אל התלמידים בכיתות. מבנה הכיתות תוכנן בצורה ייחודית, והוא מעודד התנסות מעשית תוך כדי עבודת צוות ודיון.

פרסומים בתקשורת: כל העיר,

קראו פחות
Photo by Ivan Bandura on Unsplash

חוקרים מהמכון למדעי החיים פיתחו שיטה לניטור מהיר ויעיל של חומרים מזיקים לבני אדם בדוגמאות סביבתיות

8 יוני, 2021

טיהור שפכים הוא תהליך של הרחקת חומרים מזהמים, כימיקלים וחיידקים המסוכנים לבני אדם ממי הביוב, במטרה להפוך אותם למי קולחין, בהם ניתן לבצע שימוש חוזר בחקלאות או הזרמה לנחלים. טיהור מי שפכים הוא תהליך חשוב והכרחי, כיוון שגם אם אין כוונה לבצע במים שימוש חוזר, רצוי להימנע מחדירה של החומרים המזיקים לסביבה או למי התהום. הואיל ודוגמאות סביבתיות, דוגמת מי שפכים (אבל גם מי ים, קרקע ואוויר), מכילות בדרך כלל מספר עצום של מרכיבים, האנליזה הכימית שלהן היא מסובכת, יקרה וממושכת – ולעיתים קרובות לא יעילה. עקרונית, אפשר לייעל בהרבה את האנליזה אם נתמקד רק במרכיבים הרעילים של הדוגמה.

חדשות סוף השבוע

2 מתוך 5 פריצות הדרך המדעיות של השנה של חוקרי האוניברסיטה העברית! צפו בכתבת חדשות סוף השבוע, ששודרה במוצ"ש 5.6 בערוץ 12

3 יוני, 2021