המחקר חושף את מוגברות הסיכון של אזרחים עם מוגבלות נפשית לסבול מאלימות משטרתית. המחקר בדק פרסומים בתקשורת בשנים 2019-2020, ומצא שבארבעת מתוך חמשת המקרים שהסתיימו במקרי מוות של אזרחים עקב עימות עם שוטרים – הנפגעים היו בעלי מוגבלות נפשית. מספר דומה השתייכו גם לקבוצת מיעוט. ד"ר דניאל ווייסהוט, ממובילי המחקר: "במצב של פילוג בעם, האלימות המשטרתית נוטה להיות מופנית כלפי אוכלוסיות שבשוליים"
רק מספר קטן של מדינות מספקות מידע על תוצאות קטלניות של עימות בין משטרה לבין אזרחים. בהיעדר תיעוד מסודר, עיתונאים וארגוני זכויות אדם ברחבי העולם עושים מאמצים גדולים כדי לתעד ולדווח על אירועים כאלה. הנתונים הקיימים מלמדים שישנם פערים משמעותיים בין מדינות; למשל, שיעור האנשים אשר נהרגו בידי שוטרים לעשרה מיליון איש בארה"ב הוא 28, קנדה 9.7, נורבגיה 1.9 ויפן 0.2. בישראל עד כה לא פורסמו נתונים אודות עימותים בין משטרה לאזרחים שהובילו לפציעה ו/או למוות.
מרבית המידע הינו מארה"ב ומראה שבעלי מוגבלות נפשית מהווים שליש עד מחצית מכל האנשים שנהרגו על ידי המשטרה האמריקאית. מחקרים נוספים מצאו שיש קבוצות אוכלוסייה שנמצאות בסיכון מוגבר לעימות קטלני עם משטרה, כדוגמת אפרו-אמריקאים (רצח ג'ורג' פלויד הוא המוכר מביניהם), להט"בים, ואנשים עם מוגבלויות. ניכר שהסיכון לפגיעה קטלנית על ידי שוטרים עולה כאשר יש הצטלבות של זהויות חברתיות מוחלשות. זאת ועוד, מפגשים בין המשטרה לאנשים עם מוגבלות נפשית הופכים לאחרונה לשכיחים יותר. יש אמנם הבדלים משמעותיים בדינמיקת האלימות במדינות שונות, אך סקירה שיטתית של למעלה מ-300 אלף מקרים ממדינות שונות, מצאה שאחד מארבעה אנשים עם הפרעה נפשית נעצר על ידי המשטרה.
במחקר הנוכחי אספו ארבעה חוקרים - ד"ר דניאל ווייסהוט מהחוג לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית הדסה; ד"ר צבי בנינגה מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ושירותי בריאות כללית, ד"ר לוסי איצ'יסון מאוניברסיטת תל אביב ומשירותי בריאות כללית, וד"ר בטינה שטיינר בירמנס מהמרכז הרפואי שערי צדק - נתונים ראשונים בנושא מתוך כלי התקשורת בשנים 2019-2020. מהמחקר עולה כי במהלך השנתיים (2019-2020) פורסמו בכלי התקשורת חמישה אירועים קטלניים שהובילו למוות של אזרח מירי של אנשי אכיפת החוק. בארבעה מתוך חמשת המקרים האזרחים שנהרגו היו בעלי מוגבלות נפשית כזאת או אחרת, ובארבעה מתוך החמישה השתייכו האזרחים ההרוגים לקבוצות מיעוט בחברה הישראלית. בולט במיוחד הנושא של שילוב זהויות שבהם האזרח ההרוג היה גם בעל מוגבלות נפשית וגם השתייך לקבוצת מיעוט, דבר שנכון בוודאות לגבי 3 מחמשת המקרים.
אחד המקרים המפורסמים ביותר הוא של איאד אל-חלאק, ערבי בן 32 ממזרח ירושלים שהיה מאובחן על הרצף האוטיסטי נורה על ידי שוטרים במאי 2020. מוסטפא יונס, פלסטיני בן 26 שהוגדר אפילפטי עם הפרעה נפשית ונורה למוות בעימות עם אנשי ביטחון באותו חודש. שיראל חבורה, יהודי בן 30, אשר היה מוכר לרשויות עם בעיות פסיכיאטריות נורה אף הוא באפריל 2020 על ידי שוטר. יהודה ביאדגה, צעיר בן 24 ממוצא אתיופי עם הפרעה פוסט טראומטית, שהיה מוכר לשירותי הרווחה, נורה למוות בינואר 2019 על ידי שוטר. סלמון טקה, צעיר בן 18 ממוצא אתיופי, ללא עבר פסיכיאטרי, נהרג מירי של קצין משטרה ביוני 2019. כל האירועים סוקרו על ידי התקשורת המקומית ועוררו סערה משמעותית בציבור. חשוב להבהיר כי המחקר לא כלל בתוכו מקרים שבהם היו מעורבים פלסטינים מהשטחים, וכן המחקר לא עסק בשאלה אם הירי היה מוצדק או לא.
בני משפחתו של מוסטפא יונס בן 27 מעארה שנורה למוות על ידי מאבטחים בבית החולים תל השומר תרמה את איבריו בכדי להעניק חיים לאנשים אחרים pic.twitter.com/pWBfv0ilM6
החוקרים מצאו כי בישראל אין מידע מסודר ונגיש לציבור על אזרחים אשר נפגעים בעקבות עימות עם שוטרים. לפיכך, קוראים החוקרים במאמרם למשטרת ישראל לאסוף נתונים על כל עימות שמתפתח בין שוטרים לאזרחים, שמגיע לידי פגיעה גופנית, ובוודאי על כל מקרה מוות ולפרסם את הנתונים הללו באופן שיהיו נגישים לקהל הרחב. יתרה מזאת, החוקרים מסבירים שרופאים בעבודתם יכולים לקבוע אבחנה לפי סיווג המחלות הבינלאומי ICD-10, בקוד שנקרא Y35, אשר מציין פציעה על ידי משטרה או אנשי אכיפת החוק, אך בפועל ממעטים לעשות זאת. לפיכך, קוראים החוקרים למערכת הרפואית לדווח באופן סטנדרטי על פגיעות שנגרמו עקב עימות עם גורמי אכיפת החוק.
החוקרים מסכמים: "איסוף מסודר של נתונים בהקשר זה הוא כמובן רק מרכיב אחד של התמודדות עם התופעה, שדורשת מודעות והכשרה של גורמי אכיפת החוק כדי למנוע הידרדרות לאלימות ואף מוות במקרים של עימותים בין גורמי ביטחון לאנשים הסובלים ממוגבלות נפשית, אזרחים מקבוצות מיעוט או גם וגם."
לפרסום המדעי: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2352552521000712#
לפרסום בתקשורת: ישראל היום, ערוץ 7