תפקידן החברתי של המחלות במאה ה-17 כהזדמנות לשחרור ממחויבויות ומנורמות מקובלות

5 דצמבר, 2021
birmingham-museums-zn_pwhgvqhm-unsplash.jpg

מחקר חדש בוחן את תפקידן החברתי של מחלות במאה ה 17, דרך דיון שנערך בפני אב בית הדין היהודי במצרים, העוסק בפנייתו של גביר יהודי הסבל ממלנכוליה מסכנת חיים עקב הצטברות זרע בגלל ריחוקה הפיזי של אשתו

סביב אמצע המאה ה-17, הגיע גביר יהודי עשיר מאיסטנבול, למצרים ואחר ימים אחדים, תקפה אותו מחלה שסיכנה את חייו. מצבו הכלכלי הטוב אפשר לו לשכור את מיטב רופאי מצרים, בכללם גם רופא נוצרי, שסבר כי הגביר סובל ממלנכוליה הנגרמת מהצטברות זרע וטען כי הפתרון היחידי למצב הוא קיום יחסי מין באופן מידי. המקרה שהובא לפתחו של ר' מרדכי הלוי, אב בית הדין היהודי במצרים, נכלל בספר השאלות והתשובות שלו, "דרכי נועם", שהובא לדפוס אחר מותו בשנת 1697. כיוון שאשתו של אותו הגביר התגוררה באיסטנבול, נדרש הלוי לדון בדילמה האתית הנוגעת למימוש הפתרון הרפואי המוצע. 

המקרה המשפטי מהווה את הבסיס למאמר של ד"ר טלי בוסקילה מהמחלקה להיסטוריה , שהתפרסם בכתב העת Gender & History ובוחן בין היתר את התייחסות למלנכוליה וההיסטריה בספרות הרפואית של התקופה. המאמר מתחקה אחר שכיחותן של המלנכוליה, כמו גם אחר מחלת "חנק הרחם" המוכרת במערב כ"היסטריה". המחקר מתאר את תפקידיהם החברתיים של המחלות, ואת התפקיד שהיה למטופלים כ"סוכנים היסטוריים", ואף מדגים את החשיבות שיש בהבנת תפיסת הגוף הפיזי להיסטוריה החברתית.  

לטענת ד"ר בוסקילה, ההשוואה בין מלנכוליה והיסטריה, הנזכרות בדיונו הארוך של ר' מרדכי הלוי, מאפשרת להתחקות אחר התפקידים החברתיים של גברים ונשים במזרח התיכון הטרום-מודרני. הפרשנות המוצגת במאמר לבחירותיו של הגביר מלמדת על תפקיד חברתי חשוב של המחלות: האפשרות להשתמש בהן כהזדמנות לשחרור ממחויבויות ומנורמות מקובלות. מעין "טקטיקה" המאפשרת פריצה של הגבולות החברתיים, תוך הכרה בהם במקביל.  

נדמה, כי ניתן לראות את "המפגש הרפואי" הנזכר, כצומת שבה נפגשו שיחים ואינטרסים משלימים. המלנכוליה, הייתה למחלה המשרתת את מטרות המשתתפים: הרופא הנוצרי הוכיח את מיומנותו ואת בקיאותו המקצועית העומדת בניגוד לחוסר הידיעה של המרפאים האחרים. הרב, באמצעות "יראת החטא" של הגביר והתעלמותו מפתרונות אחרים כדוגמת אוננות, ביסס שיח הלכתי וחיזק את תוקפן של הנורמות הקבליות. והגביר, באמצעות תסמינים מובחנים, תמרן בין שיחים רפואיים, הלכתיים וחברתיים, כך שיוכל להפר את שבועת הנישואין שנשבע לאשתו. בכך שימשה לו המלנכוליה כ"טקטיקה" המאפשרת שחרור מן הנורמות החברתיות, מבלי להפר את תוקפן. 

המאמר המדעי

פרסומים בתקשורת: הארץ