חוקרי האוניברסיטה העברית מציעים פתרון פשוט לאניגמה שהעסיקה חוקרי תרבות: איך הצליחו חברות אנושיות קטנות ליצור ולשמר תרבויות מורכבות? הסוד הוא באינטראקציות תרבותיות נדירות אך חשובות
מחקר חדש באוניברסיטה העברית בהובלת הדוקטורנט יותם בן אורן, יחד עם ד"ר אורן קולודני מהמכון למדעי החיים ופרופ' אריאלה חוברס מהחוג לארכאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום ובשיתוף חוקרות מאוניברסיטת ונדרבילט בארה"ב מציע פתרון אלגנטי לסוגייה שהעסיקה חוקרי תרבות בשנים האחרונות: איך הצליחו חברות אנושיות קטנות ליצור ולשמר תרבות מורכבת? במחקר, שפורסם בכתב העת Biology Letters, החוקרים מדגימים שאפילו לאינטראקציות תרבותיות נדירות, שאנתרופולוגים יכולים היו בקלות שלא להבחין בהן בשל תדירותן הנמוכה, יכולה להיות השפעה גדולה על העושר התרבותי של החברות הבאות במגע זו עם זו.
שאלות העוסקות בתרבות האנושית מושכות אליהן חוקרים מתחומים שונים ומגוונים. בענף האבולוציה התרבותית חוקרים באמצעות מודלים מתחום האבולוציה את הגורמים המובילים להמצאות תרבותיות, למשל המצאה של כלי מסוג חדש, מה משפיע על התפשטותן של המצאות ומה מנבא את הישרדותן. בדומה לקשר בין גודל אוכלוסיה למגוון הגנטי שלה, מודלים תיאורטיים באבולוציה תרבותית מנבאים שלאוכלוסיות גדולות יותר תהינה תרבויות חומריות עשירות יותר, כלומר שיכללו מגוון רחב יותר של כלים מסוגים שונים. עם זאת, כאשר אנתרופולוגים ניסו לכמת את העושר התרבותי של חברות מסורתיות שונות, של חקלאים מסורתיים, דייגים, וציידים-לקטים, הם מצאו שקשר כזה לא תמיד מתקיים.
במחקרם החדש, החוקרים מציעים כי התשובה לסתירה הזאת עשויה להימצא בקשרים שבין האוכלוסיות. "אפשר להסתכל על שבט קטנטן בלב אמזונס ולהידהם מהמורכבות התרבותית שלו", מסביר יותם בן-אורן, "אבל בעצם, גם האוכלוסיות הנידחות ביותר בעולם לא מתקיימות בניתוק מוחלט מאוכלוסיות אחרות". במאמרם, הדגימו החוקרים בעזרת מודל חישובי פשוט, כי גם לקיומם של קשרים ספורדיים בין אוכלוסיות עשויה להיות השפעה מכרעת על גודל הרפרטואר התרבותי שלהן. "אם לאותו שבט קטנטן מגיע, אפילו אחת לכמה דורות, מבקר משבט אחר, או אפילו אם השבט הזה רק נלחם מדי פעם בשבט אחר, הוא עשוי לרכוש רעיונות וכלים חדשים. למעשה, הקשרים התרבותיים שקבוצה בגודל מסוים מקיימת עם קבוצות אחרות עשויים להוביל לכך שתרבותה תהיה עשירה בהרבה משהיינו מצפים לו הייתה מתקיימת בבידוד".
החוקרים יצרו סימולציות מחשב שבהן יש שתי אוכלוסיות דמיוניות (או יותר) שמוגדרים עבורן כללי משחק מסוימים, לדוגמה באיזה קצב מתרחשות המצאות בכל אוכלוסייה, איך מתבצעת הגירה בין אוכלוסיות, וכדומה. החוקרים מצאו כי קשר בין אוכלוסיות לא מוביל בהכרח להומוגניזציה תרבותית. אחת הדרכים בהן עושר תרבותי יכול לגדול בזכות המגע בין האוכלוסיות מבלי ליצור הומוגניזציה היא בתרחיש שבו אוכלוסייה קטנה מאמצת תכונה תרבותית מהאוכלוסייה הגדולה ומשמרת אותה, בעוד שבאוכלוסייה הגדולה התכונה אובדת עם הזמן. דוגמאות לכך הן שפות כמו היידיש והלדינו, אשר התפתחו מהגרמנית והספרדית של ימי הביניים, מתוך הקשר התרבותי שהאוכלוסיות היהודיות קיימו עם שכניהן, ושימרו בתוכן מאפיינים מסוימים שכבר אינם קיימים בגרמנית ובספרדית בנות זמננו.
"מן המודל אנו למדים כי קשרים בין קבוצות אנושיות ותהליכי היווצרות של מגוון תרבותי עשויים להיות חשובים הן להבנת תרבויות בנות זמננו והן לפענוח של מהלך האבולוציה התרבותית האנושית בתקופות קדומות. אנו מציעים שכדי להבין תרבויות אנושיות רצוי אולי לא להתמקד בהשוואה ביניהן כיחידות נפרדות, אלא דווקא לשים במרכז את ההבנה שתרבויות אנושיות, גם אלו ששונות זו מזו באופן ניכר, מתפתחות ונבנות מתוך אינטראקציה והפריה הדדית ביניהן", סיכם יותם בן אורן את המחקר.