במבט ראשון, יתושים זכרים ונקבות נראים כמעט אותו דבר. אבל ההבדל הזה קריטי, שכן היתושות הן אלו שעוקצות ותורמות להתפשטותן של מחלות כגון מלריה, דנגי וזיקה. אחד האמצעים היעילים להדברת יתושים, הוא שיבוש יכולת הרבייה של יתושים באמצעות "הצפה" של השטח בזכרים עקרים. כדי להבטיח יישום בטוח של אמצעים אלה ולמנוע מטרד והפצת מחלות, חשוב מאוד למנוע שחרור של נקבות. כיום, ההפרדה בין המינים בטרם השחרור מתבססת על הבדלי גודל בפרטים הבוגרים, שיטה מכנית זו דורשת השקעה רבה, ואינה תמיד מדוייקת - עניין המגביל את יישומה של השיטה לתאי שטח קטנים.
מחקר חדש בהובלת ד"ר דורון צעדה ופרופ’ פיליפוס פפתאנוס מהמחלקה לאנטומולוגיה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, אשר פורסם בכתב העת Nature Communications, מציג גישה גנטית מהפכנית להפרדה בין יתושים זכרים לנקבות. במחקר זה פותח זן חדש של יתוש הטיגריס האסייתי (Aedes albopictus) בו לכל מין צבע שונה לאורך כל חיי היתוש. פיתוח זה מאפשר להפריד ביעילות ובמהירות בין זכרים לנקבות לשיפור יעילותן של תוכניות הדברה מודרניות.
החוקרים השתמשו בעריכה גנומית בשיטת CRISPR כדי לשבש גן הדרוש ליצירת הפיגמנט הכהה של גוף היתוש. שיבוש זה יצר זן יתושים בו לכל היתושים גוון צהוב-חיוור. בשלב הבא, החוקרים החזירו את הצבע הכהה – אך רק אצל זכרים. זאת באמצעות הצמדה בין גן הפיגמנטציה לגן קובע הזוויג. למעשה, החוקרים יצרו כרומוזום מין מלאכותי, וכל נקבה צהובה שתירש אותו תהפוך לזכר שחור. התוצאה היא זן יציב שבו כל הזכרים כהים וכל הנקבות בהירות. כך ניתן להפריד בין המינים במהירות ובדיוק, כבר בשלבים מוקדמים של ההתפתחות, וללא צורך בציוד מורכב.