דברי פרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית בוועידת המדע של האוניברסיטה העברית וקבוצת הארץ
האוניברסיטה העברית גאה לחגוג יחד עם עיתון הארץ ועם כל משתתפות ומשתתפי הוועידה את המדע. לרבים מאתנו, אולי אפילו לכל היושבים באולם, חשיבות המדע נראית מובנת מאליה. אחרי הכול, כולנו יודעים שהמדע עומד מאחורי ההתקדמות העצומה שהאנושות עשתה במאות השנים האחרונות. כמעט כל דבר שנמצא סביבנו, כמעט כל דבר שבו אנו משתמשים בחיי היומיום, הוא תוצר של המדע: החשמל שכרגע מאיר את האולם, המצלמות שמשדרות את האירוע, כלי התחבורה שבהן הגענו הנה, המעליות שחלקנו משתמש בהן וכן הלאה וכן הלאה. המדע גם תרם תרומה משמעותית לעיצוב המוסדות החברתיים שקיימים במדינות מודרניות ומשפיע על חיי הרוח. אי אפשר לדמיין אפילו עולם ללא תוצרי המדע. אני מניח שאף אחד לא רוצה לחיות בתנאים ששררו בימי הביניים. ההבדל בין רווחת האדם היום וזו שהייתה בימי הביניים הוא במידה רבה תוצאה של התפתחות המדע.
המדע קריטי לא רק בגלל תרומתו לחברה עד כה אלא בגלל שהוא פתרון מרכזי לרבים מהאתגרים הרבים שבפניהם אנו עומדים. שתי דוגמאות ברורות הן הרפואה המודרנית, שעדיין עומדת בפני סידרה של אתגרים בריאותיים כמו מחלות שהן עדיין חשוכות מרפא, והאקלים שמשתנה לנגד עינינו וגורם לכך, שלראשונה מאז תחילת המהפכה התעשייתית, יש סכנה אמתית שתנאי החיים של הדור הבא יהיו פחות טובים מתנאי החיים בדור הנוכחי.
הדרך העיקרית ולפעמים היחידה למציאת פתרונות לאתגרים אלה ואתגרים רבים נוספים שבפניהם עומד העולם היא באמצעות מחקר מדעי. מחקר כזה בא לידי ביטוי במעבדות, בשיתופי פעלה בין מוסדות להשכלה גבוהה (כפי שתוכלו להיווכח היום), ובעיקר באמצעות אנשים ונשים חדים, שלא מתפשרים שמשקיעים את כל חייהם לפריצת הדרך הבאה, כדי לייצר לנו- בני האדם- עתיד טוב יותר.
חקר המדע בישראל הוא בין המובילים בעולם. האוניברסיטאות כאן בארץ, נמצאות בחזית המחקר העולמי. החוקרים והחוקרות בישראל מייצרים ממש מדי יום תגליות פורצות דרך בכל תחומי החיים, מפיזיקה קוונטית וגרעינית, דרך כימיה וביולוגיה וכלה במדעי הרוח והחברה. לתגליות אלה יש השפעה עצומה על רווחת החיים ועל התרבות בישראל. רואים את זה בתעשיית ההיי-טק הביו-טק והננו-טק שפורחות סביבנו, רואים את זה במוסדות החברתיים הקיימים בארץ, ורואים את זה בחיי הרוח בישראל. וכדי למנוע מכם מחשבה שהנחתום מעיד על עיסתו חשוב לציין שהמוסדות הישראלים מככבים בדירוגים הבינלאומיים של האוניברסיטאות בעולם. אוניברסיטאות מובילות בעולם שמחות לשתף פעולה הן במחקר והן בהוראה עם מוסדות ישראליים. חזרתי זה עתה מנסיעות עבודה באוסטרליה, סינגפור, ושוודיה שבכולן יש אוניברסיטאות בחזית המחקר העולמי וכולן מעוניינות בשיתוף פעולה אינטנסיבי עם האוניברסיטה העברית. נשיא אוניברסיטת הרווארד ביקר זה עתה באוניברסיטה העברית על מנת להגדיל את שיתוף הפעולה שלהם אתנו. אוניברסיטאות אחרות בארץ נמצאות במצב דומה. מכל הסיבות האלה ראוי לחגוג את המדע וזאת מטרה מרכזית של הוועידה שלנו.
אבל, בשנים האחרונות אנו שומעים גם התייחסויות אחרות למדע. אנו שומעים קולות שמטילים ספק בתוצרי המדע ובמקרים קיצוניים מטילים ספק בתועלת המדע ובחשיבותו. ראינו את זה בצורה מאד בולטת בתקופת מגפת הקורונה אבל שמענו קולות כאלה בתחומים אחרים כמו למשל סביב משבר האקלים. למה זה קורה?
לפחות חלק מההסבר לתופעת הספקנות הזאת קשור לדרך שבה אנו מנגישים את המדע לציבור. באופן טבעי כשאנו מדברים על המדע אנו מדברים על ההצלחות של המדע, על תוצריו. אבל, מבחן התוצאה הזה הוא מבחן שיכול להיות מאד בעייתי אם הוא לא מונגש נכון. כאשר התופעות הן פשוטות- מבחן התוצאה עובד. למעט מקרים מאד חריגים, מעליות וגשרים תמיד עובדים. לעומת זאת, כאשר התופעות שאנו מנסים להסביר הן מורכבות ומושפעות ממספר רב של גורמים - גם מבחן התוצאה הוא יותר מורכב ולכן יותר בעייתי.
קחו למשל את התחממות האקלים. היום אנחנו יודעים בוודאות גדולה שהאקלים מתחמם בטווח הארוך. כולנו מבינים עד כמה המשבר הזה מאיים על הביטחון התזונתי ותנאי המחיה. אם לא ניערך אליו כמו שצריך יהיה זה אחד המשברים הקשים ביותר שתחווה האנושות. אבל, בנוסף לגורמים שיוצרים את התחממות האקלים יש גם גורמים עונתיים שמשתנים מעונה לעונה שאשר יכולים לגרום לכך שבעונה מסוימת תהיה התקררות למרות הנטייה היותר כללית להתחממות. במקרים כאלה מבחן התוצאה של שנה אקלימית אחת אינו מספיק ועלינו לבחון את התוצאה על פני מספר שנים כדי להראות שאכן יש התחממות.
מגפת הקורונה סיפקה דוגמה אפילו ברורה יותר לכך שמבחן התוצאה הפשוט יכול להיות בעייתי: החיסון כנגד הקורונה הוא הצלחה מסחררת. אבל הביולוגיה שמסביב למחלת הקורונה היא מאד מסובכת ומושפעת מגורמים רבים. לכן, למרות שהחיסון משפר את ההתמודדות עם המחלה, יהיו לצערנו כאלה שאותם גורמים ביולוגיים נוספים יובילו אצלם להחרפת המחלה למרות ההשפעה החיובית של החיסון. כמו בדוגמת האקלים, מבחן התוצאה הוא יותר מורכב ורק כאשר מסתכלים על מספר חולים ולא על חולה בודד ניתן לראות את חשיבות החיסון. השימוש במבחן התוצאה בלבד עלול להטעות אם לא מבינים את התהליך, המורכבות, ואם לא עושים את מבחן התוצאה הנכון.
אז מה הם המרכיבים המשותפים למחקר מדעי? אלה שמובילים להצלחה ולפריצות דרך? ראשית, כל המחקרים המדעיים מחפשים הסבר לתופעות שקיימות בעולם ולעיתים קרובות מציעים תיאוריות שהן סוג של הסברים רחבים לתופעות. שנית, כל ההסברים המדעיים מבוססים על עובדות. תאוריה מדעית הופכת להיות מקובלת כאשר העובדות תומכות בה. נכון, לא תמיד העובדות נגישות לנו. העובדות לא תמיד נגישות לציבור ובשלבים יחסית מוקדמים של מחקרים רבים- לא כל העובדות נגישות למדענים. למשל, כשאלברט איינשטיין יצר את תיאוריית היחסות הכללית – לא היו עדיין עובדות מתועדות שתמכו ישירות בתיאוריה. זאת אגב הסיבה שאיינשטיין זכה בפרס נובל על תיאוריה מדעית חשובה אחרת שאותה הציע ושהיו כבר עובדות שתמכו בה ולא על תורת היחסות הכללית. מספר שנים מאוחר יותר נאספו עובדות שאכן תמכו ישירות בתורת היחסות הכללית ואז היא הפכה לתיאוריה שמקובלת על כל המדענים. אי אפשר להגזים בחשיבות ההסתכלות הקפדנית על עובדות בפרויקט המדעי.
התהליך המדעי קשור קשר הדוק לשני העקרונות של תיאוריות והסברים מבוססי עובדות. המקרה של תורת היחסות הכללית שבעת הצגתה לא היו עדיין עובדות שתמכו בה ישירות הוא מקרה שקורה לעיתים קרובות בשלבים ראשונים של פיתוח תאוריה, בעיקר כאשר עוסקים בתופעות מורכבות שמושפעות מהרבה גורמים. למשל, כאשר הובע לראשונה החשש שהאקלים משתנה גם כתוצאה ממעשה ידינו – עדיין לא היו מספיק עובדות שתמכו באמיתות החשש הזה. במצבים האלה אנו נתקלים בלא מעט מקרים שבהם יש יותר מהסבר אחד לעובדות ואין הסכמה בין מדענים על ההסבר הנכון. מה עושים? ממשיכים לחקור ואוספים עוד עובדות ואלה בסופו של דבר קובעות מהו ההסבר היותר נכון. אם נחזור לנושא האקלים, כיום, לאחר איסוף הרבה מאד עובדות חדשות אנו יודעים במידה רבה של וודאות שהאקלים אכן מתחמם ושאנו, בני האדם, תורמים לכך. אני רוצה לחזור ולהדגיש את שאמרתי כעת: בהרבה מחקרים מדעיים בתחילת דרכם יש אי הסכמה מהו ההסבר הנכון מכיוון שאין מספיק עובדות שמכריעות בין ההסברים הקיימים. ובמקרים האלה, רק עובדות נוספות וחדשות התומכות במחקר יהפכו את התאוריה, המחקר, לכזו שהיא אכן פורצת דרך. כל עוד אין לנו עובדות חדשות תהיה אי וודאות ביחס להסבר הנכון.
אבל, וזאת נקודה חשובה ביותר, גם כאשר יש אי הסכמות, ההסברים שעליהם מתווכחים בהחלט חייבים להתאים לעובדות שכבר קיימות. אי הסכמה בין מדענים בנושא מסוים איננה הזמנה להציע תאוריות שאין להן שום תמיכה. השלב הזה שבו יש אי הסכמות בין המדענים ויש צורך באיסוף נתונים נוספים הוא חלק הכרחי מהתפתחות המדע בכל הפרויקטים. זה גם מה שקרה במגפת הקורונה. בשלבים רבים היו אי הסכמות בין מדענים לגבי לא מעט שאלות הקשורות למגפה. בהדרגה נתונים נוספים נאספו שבמקרים רבים הצביעו על התאוריה היותר מדויקת. ואולם, היו גם כאלה שניצלו את אי הוודאות האמתית והציעו תאוריות מופרכות שאינן מבוססות על עובדות. לצערנו תופעות אלה פגעו במידה מסוימת באמון הציבור והקשו על ההתמודדות עם המגפה.
חזרה למציאות של היום, ולסיכום:
המדע אינו נעשה בחלל ריק. עשיית מדע בימינו היא מאד יקרה והציבור בכל העולם תומך במדע הן באמצעות מיסים והן באמצעות תרומות ישירות. הוא נעשה ברובו הגדול על ידי חוקרים וחוקרים מצוינים באקדמיה. והוא תורם תרומה אדירה לכלכלה ולחיי התרבות. הוא התקווה שלנו לעתיד טוב יותר. עלינו באקדמיה מוטלת האחריות להנגיש לציבור את מה שאנחנו עושים במעבדות ובקבוצות המחקר, הן באמצעות הצגת ההצלחות שלנו והן בעזרת הקניית ידע על הכלים של המדע, על השיטות שבהן המדע משתמש.
ולכן אנחנו כאן, בוועידת המדע, שמטרתה לעשות בדיוק את זה- לחגוג את המדע ואת הצלחותיו כפי שראוי באמצעות חוקרות וחוקרים מובילים מהארץ ומהעולם ולדון בשיטות שבהן נוכל להנגיש את המדע לציבור. קהל נכבד, כולי תקווה שבתום היום המרתק הזה תחושו שעמדנו במטרות אלה.
ולבסוף, אי אפשר להתעלם מהקורה בישראל סביב הניסיון למהפכה חוקתית.
אומר רק זאת: המדע בישראל משגשג בין היתר בגלל תנאי החיים בישראל, וכן, בגלל הדמוקרטיה. ללא דמוקרטיה תהיה לנו אקדמיה נכה ואקדמיה נכה היא פגיעה קשה במדינה.