מחקר חדש בהובלת פרופ' גדעון שלח-לביא ודן גולן מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שופך אור חדש על אחד ההיבטים הפחות מובנים של הארכולוגיה וההיסטוריה של מונגוליה וסין בימי הביניים: חומת גובי.
החומה, המשתרעת לאורך 321 קילומטרים במדבריות ההרריים של מונגוליה, היא חלק ממערכת חומות רחבה יותר שהשתרעה בעבר מסין ועד מונגוליה. עד כה, שאלות כגון מי בנה את החומה, מטרתה וההקשר ההיסטורי שלה נותרו בגדר תעלומה. במסגרת משלחת בינלאומית ובשיתוף פעולה עם פרופ' צ'ונג אמרטובשין מהאוניברסיטה הלאומית של מונגוליה ופרופ' ויליאם הניצ'רץ' מאוניברסיטת ייל, נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים כמו חישה מרחוק, סקרים רגליים וחפירות ממוקדות. פרופ' שלח-לביא וצוותו הצליחו לחשוף עדויות חדשות ומשכנעות באשר לבניית החומה , המטרות שלשמה היא נבנתה ודרך תפקודה.
מהמחקר, שפורסם בכתב העת Land, עולה כי החומה והמתחמים מוקפי החומות שלאורכה נבנו בעיקר בתקופת שושלת שי שיאה ( שיא המערבית, 1038–1227 לספירה), שושלת שהוקמה על ידי הטונגוטים במערב סין ודרום מונגוליה. תקופה זו התאפיינה בהתרחבות של מערכות הגנה בגבולות בעקבות שינויים גיאופוליטיים משמעותיים. בניגוד לתפיסה המסורתית הרואה בחומות אלו מבנים הגנתיים בלבד, המחקר מדגיש את תפקידה הרב-תכליתי של חומת גובי — כסמן גבול, כמנגנון לניהול משאבים, שליטה במסחר ובמעבר של אוכלוסיות וכאמצעי לחיזוק השליטה הקיסרית.