חרדה, אשמה, גועל, בעיות בתפקוד, טריגרים והמנעות. מחקר חדש של ד״ר דנה לסרי וד״ר עטרת גבירץ-מידן מגלה כיצד משפיעה טראומה מינית בגיל צעיר על האינטימיות ועל היחסים הזוגיים בעתיד

נועה (שם בדוי) נפגעה מינית בילדותה בידי אחיה. כל חייה התמודדה עם השלכות הפגיעה וניסתה לאחות את פצעיה, אך רק לאחר שנכנסה לקשר זוגי נחשפה לקשיים זוגיים ומיניים שאף אחד לא הכין אותה אליהם. האינטימיות הזוגיות וקיום של יחסי מין זורקים אותה באחת לחוויות הטראומטיות שהתרחשו בילדותה.

נועה חווה מצוקה גדולה בכל הקשור למין ולאינטימיות עם בן זוגה. לעיתים הגוף שלה קופא, ולעיתים המחשבות שלה נודדות והיא לא מצליחה להישאר ברגע. במקרים אחרים, היא חווה ערך עצמי מיני נמוך ומתמודדות עם תחושות של אשמה, בושה ואף גועל כלפי כל מה שנוגע לכך. זיכרונות, פלשבקים או תמונות מהאירוע הטראומטי צפים אצלה ברגעים אינטימיים, והטריגר יכול להיות כל דבר כמעט – מריח, מבט ועד רגש אפילו, כולל הנאה.

חרדה ואשמה נוראית

השכיחות של בעיות בתפקוד המיני בקרב נשים שעברו פגיעה מינית בילדות נע בין 58% ל־94% (לפי הערכות המשרד לביטחון הפנים, 84 אלף נשים נפגעות בשנה) ואצל גברים שעברו פגיעה מינית בילדות היא מגיעה עד ל־80%.

לאור השכיחות הגבוהה של פגיעה מינית בילדות ולאור הקשיים הבולטים ביחסים רומנטיים ובתפקוד המיני בקרב נפגעי.ות פגיעה מינית, ד"ר דנה לסרי מהאוניברסיטה העברית וד"ר עטרת גבירץ־מידן מאוניברסיטת חיפה ערכו מחקר חדשני בנושא.

החוקרות יצרו שאלון הבוחן היבטים שונים של מיניות המתקיימת בצל הטראומה המינית, ובחנו אותו ביחס למאפיינים שונים בקרב שני מדגמים שכללו קרוב ל־800 נבדקים.ות בהם שורדי.ות התעללות מינית הושוו לכאלו שלא חוו פגיעה מינית. במחקר הן הדגימו כיצד הפרעת הדחק הפוסט טראומטית נשזרת ובאה לידי ביטוי במיניותם של שורדי.ות פגיעה מינית בילדות.

״מבחינת שינויים במחשבות, הפגיעה יכולה לעצב את התפיסה בנוגע למהי מיניות ומהי אינטימיות״, הן כותבות. ״למשל, עלולה להתפתח תפיסה כי מין הוא דבר ׳דוחה׳, ׳מגעיל׳ או ׳מסוכן׳, או עלול להתפתח פיצול בין אהבה למין, או, לעיתים, בלבול בין מין לאהבה. כך שנפגע.ת יכול.ה בטעות לחשוב ש׳כדי שיאהבו אותי אני צריכה למלא את הצורך שלו (של בן הזוג) במין׳״ (סכמות שקשורות לאני-המיני).

בין השאר, גם עוררות יתר  הקשורה לטראומה, יכולה להשפיע על התפקוד המיני, בעיקר בחלקים הפיזיולוגיים. כשהגוף נמצא בדריכות יתר, יש תהליכים הפוגעים ביכולת העוררות המינית, אך גם בחשק ובאפשרות להירגע ולהגיע לאורגזמה (המצריכה יכולת לשחרר ולהסיר הגנות).

בכל ההיבטים הללו ניכרות חרדה ואשמה נוראית, הן מסבירות. שורדי.ות פגיעה מינית עלולים לתפוס את עצמם כ"משוגעים" או שהם "הורסים את הזוגיות" הטובה שיש להם. חלק מהנפגעים מתקשים להבין למה זה קורה להם ומדוע הגוף מגיב כך.

״בשלב הזה, חשוב לנרמל את תגובות הגוף ולהסביר את הפונקציונליות והערך שלהן״, אומרות ד״ר גבירץ־מידן וד״ר לסרי ״כך אפשר להסיק שהגוף מגיב באופן המתבטא בבעיות בתפקוד המיני כדי להגן על הנפש מפני זיכרונות טראומתיים, כדי להקנות מרחב של שליטה וביטחון אצל הנפגע או הנפגעת וכן כדי לווסת את הקרבה והאינטימיות בזוגיות הנוכחית, אשר יכולה להיחוות כמציפה".

המשבר של בני הזוג

יריב, בן זוגה של נועה, שלא חווה פגיעה מינית, מתמודד אף הוא עם קשיים. אצל נועה בראש הוא נחווה סביב הנושא המיני כמסוכן, כמעורר חרדה, ואינו מבין שטראומה מהעבר מתערבבת עם קשר בהווה. ייתכן ודברים שהוא עושה מייצרים אצלה טריגרים מהעבר, אך הוא לא רואה זאת.

הספרות המקצועית, על פי החוקרות, מצאה כי בני הזוג של שורדי ושורדות פגיעה מינית בילדות מגיבים לבעיות בתפקוד המיני והאינטימי בזוגיות שלהם במגוון דרכים. יש המרגישים אי־נוחות לבטא את הצרכים המיניים ואף חשים כי ביטוי הצרכים הללו ימקם אותם כ"פוגעים" או כ"לא רגישים". ״הם עלולים לחוש לבד, כבלתי נראים, ולהאמין כי לכאב ולצרכים שלהם אין מקום. חשוב לשקף להם כי הכאב שלהם הגיוני, וכי הם ׳בסדר׳ בכך שהם רוצים אינטימיות בקשר הזוגי״, הן מסבירות.

״בני זוג אחרים מביעים כעס על הנפגע או הנפגעת ואינם מבינים מדוע טראומה מהעבר מתערבבת עם קשר בהווה, ואף מטיחים בבני או בבנות זוגם את המילים ׳אני לא זה שפגע בך!׳. במקרה זה, קשה לבני הזוג להבין כי לעיתים, שלא במכוון, הם מייצרים טריגר עבור הנפגע או הנפגעת״.

רבים מהם, הן אומרות, מוצאים את עצמם מתוסכלים ומרגישים כאילו הם "הולכים על ביצים", חוששים לגרום לבן או בת הזוג שנפגעו לפלשבקים או לניתוק. חלקם אינם מבינים את מנגנוני הטראומה והניתוק, וכועסים על כך שבן או בת הזוג נראים דרוכים או "לא איתי" בזמן קיום היחסים.

נשים וגברים שנפגעו במסגרת יחסי אמון וסמכות מתקשים ליצור קשרים קרובים ואינטימיים, לתת אמון ולבטוח באדם השני. קשר אינטימי עלול להיחוות אצלם כמסוכן וכמעורר חרדה, וכתוצאה מכך הם עשויים לפתח מיניות טראומטית עם דפוסי היקשרות אמביוולנטיים של התקרבות־התרחקות, העשויים להכאיב ולהתיש את בני ובנות זוגם.

בנוגע לבני הזוג, ד"ר דנה לסרי וד"ר עטרת גבירץ־מידן מוסיפות: "בעוד חשוב שבני הזוג יבינו כיצד הם מעוררים את הטריגר, גם חשוב שיכירו בכך שזו לא אחריותם ושהם לא עשו משהו רע במכוון. מהצד השני של הרצף, יש בני זוג שחוששים כל כך לשחזר את המקום של 'הפוגע', עד שהם מפתחים בעצמם בעיות בתפקוד המיני, כדי לא לאפשר קיום יחסים שיכולים להיות מציפים עבור הנפגע או הנפגעת ולהיות מתסכלים עבורם״.

איך מטפלים בטראומה?

ברמה הטיפולית, על המטפל.ת לוודא כי בן או בת הזוג אינם מוותרים על צורכיהם וחוברים למטפל או למטפלת כדי לטפל בנפגע או בנפגעת (מהווים קו-תרפיסט), ויש לאפשר להם לבטא את התסכול ולתת מקום גם לכאבם. בחוויה של בני או בנות הזוג של נפגעי פגיעה מינית, בן או בת הזוג שלהם לא מעוניין/ת בקרבתם ולא נמשך/ת אליהם. תחושת הדחייה הזו היא קשה מנשוא, וצריכה לקבל מקום בתוך המרחב הטיפולי, לצד מתן הסברים על מנגנוני הטראומה.

״יש למסגר את הבעיה בתפקוד המיני לא רק ככזו שצמחה מההיסטוריה של הפגיעה המינית, אלא כבעיה זוגית שלשני בני הזוג יש חלק בהיווצרותה ובשימור שלה״, מסבירות ד״ר לסרי וד״ר גבירץ־מידן. ״בעזרת מסגור כזה, אי אפשר ׳לגלגל את האשמה׳ רק על הנפגע או הנפגעת, וניתן גם לאפשר מרחב בטוח ומרפא לשני בני הזוג לבטא את הכאב שלהם".

מחקרים מראים כי הטיפול בטראומה בלבד אינו משקם באופן מוחלט את הבעיות בתפקוד המיני וכי דווקא התייחסות ישירה למיניות קשורה לשיפור משמעותי יותר בתפקוד המיני. עם זאת, הן מניחות, טיפול מיני "קלאסי", שכולל תרגילים כמו מיקוד חושי, עבודה עם מאמנים להפחתת כאב ועוד, צריך לעבור התאמות להיסטוריה של הטראומה, ולעיתים לא יימצא יעיל כיוון שהוא אינו נוגע בפצע של הטראומה. יש לקחת בחשבון שגם טיפול מיני קלאסי עלול להפעיל את טריגרים מהטראומה.

אי אפשר לדבר על טיפול מיני מבלי להתייחס לתרופות לשיפור התפקוד המיני. גם פה, כשמטפלים בנפגעי ונפגעות טראומה מינית עולות שאלות חשובות ביותר: האם המטרה המרכזית של הטיפול היא השבת התפקוד המיני? האם במתן תרופה לשיפור התפקוד המיני אנחנו סוללים את הדרך לקיום יחסים הצבועים בטראומה?

״עבור נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, הבעיות בתפקוד המיני הן מנגנון הגנה זמני, השומר עליהם מפני מה שנחווה עבורם כמסוכן (אינטימיות, פגיעות, עירום וכדומה), ולנטרול מנגנון ההגנה הזה יכולות להיות השלכות כבדות משקל״, ד"ר גבירץ־מידן וד"ר לסרי מסכמות. "בשונה מאוכלוסיות אחרות שיש להן בעיות דומות בתפקוד המיני, עבור אנשים עם טראומה מינית, לבעיות בתפקוד יש פונקציה חשובה בהגנה עליהם, וכך השבתו צריכה להיות תהליך פרוגרסיבי ומבוקר, הנעשה בידי מטפלים שלהם הבנה מעמיקה הן במיניות והן בטראומה.

עבודה מעמיקה כזו, שמכירה בטראומה ובהשפעותיה על המיניות ומערבת את בן או בת הזוג תוך יצירת מרחב אינטימי ובטוח, יכולה להוביל לשיפור ניכר בתפקוד בסיטואציה האינטימית וביחסים הזוגיים".

ד"ר דנה לסרי היא חברת סגל בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית, האוניברסיטה העברית ופסיכולוגית קלינית. ד"ר עטרת גבירץ־מידן, חברת סגל בכירה בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה, ומטפלת מינית מוסמכת

הכתבה המלאה