חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת טורונטו מצאו כי ההומינידים הקדומים התיישבו במערות והחלו לייצר כלים כבר לפני כ-1.8 מיליון שנה בדרום אפריקה: "המחקר מאשר ומבסס בצורה מהימנה את ההערכות הקודמות שלנו לגבי הגילים של ההתיישבות הראשונה במערה, השינויים בטכנולוגיות ייצור כלי האבן והשימוש הראשון המכוון באש"
מערת וונדרוורק (Wonderwerk) בדרום אפריקה, הממוקמת באגפים המזרחיים של גבעות קורומן (Kuruman Hills) על שפת מדבר הקלהרי, היא אחד ממוקדי ההתיישבות במערה הקדומים ביותר הידועים לעולם המדע, ומהווה מקור מידע עיקרי לגבי ההתפתחות התרבותית והטכנולוגית של ההומינינים הקדומים. במחקר חדש, בהובלת חוקרים מהאוניברסיטה העברית - פרופ' רון שער, פרופ' ארי מטמון, ד''ר ליאורה קולסקה הורביץ - ופרופ' מיכאל חזן מאוניברסיטת טורונטו, הצליחו החוקרים לתארך מחדש את רצף ההתיישבות במערה וקבעו שגילו של המפלס התחתון בה, בו נמצאו שרידי כלי אבן פשוטים מהתרבות האולדובאית (Oldowan), הוא לפחות 1.8 מיליון שנה. ממצא זה מאשר כי זו, ככל הנראה, ההתיישבות המכוונת העתיקה ביותר בעולם בתוך מערה. כמו כן, המחקר מביא ראיות חדשות לכך שהמעבר מכלים פשוטים לסיתות אבני-יד במערה התרחש לפחות לפני כמיליון שנה, ושהשימוש הראשון באש התרחש בסביבות מיליון שנה לפני ימינו ומהווה עדות העתיקה בעולם לטכנולוגיה זו. המחקר פורסם ב-"Quaternary Science Reviews".
Archaeologists find oldest home in human history, dating to 2 million years ago: Wonderwerk Cave in South Africa also houses the first known fire use, and another collection of useless crystals – but this one is half a million years old https://t.co/IA6PKAbqu5 Haaretz pic.twitter.com/EeKPAPIZBK
— Jewish Community (@JComm_NewsFeeds) April 26, 2021
התרבות האולדובאית מסמנת שלב קריטי באבולוציה האנושית בו הומינינים קדומים במזרח אפריקה החלו לראשונה לסתת כלי אבן פשוטים לפני כ-2.6 מיליון שנה במזרח אפריקה. איזה מין של הומיניד ייצר את הכלים הללו, כיצד התפשטה הטכנולוגיה באפריקה והקשר האפשרי שלה למעבר לצייד שיטתי - הן בין השאלות המעניינות בחקר הפרה-היסטוריה. עד כה, התקשו החוקרים לתארך את רצף האירועים ההיסטורי שקשור לתרבות האולדובאית בדרום אפריקה, מאחר ורוב הממצאים מתקופה זו התגלו באתרים פתוחים או נשטפו מבחוץ לתוך מערות, לדוגמה המערות באזור המכונה ׳ערש המין האנושי׳. מערת וונדרוורק היא ייחודית בהקשר זה. זו המערה היחידה בעולם בה נחשף רצף של שכבות גאולוגיות, אשר משמרות באתרם את ההתיישבות האולדובאית. בנוסף, מעל האולדובן ישנו רצף נוסף של שכבות המייצגות את תרבות האשלית (Acheulean), המאפשרים לחוקרים לתעד את המעבר לייצור מתקדם יותר של אבני יד – החל מאבני יד גולמיות ופשוטות ועד צורות מפותחות ומעודנות.
החשיבות של מערת וונדרוורק נובעת גם מעצם היותה המקום הקדום ביותר בו נעשה שימוש מכוון באש. מחקרים קודמים זיהו במערה את השימוש באש, כנראה על ידי המין הומו-ארקטוס, על סמך נוכחות של עצמות וכלים שרופים, קרקע שרופה, ונוכחות של אפר. ניתוח מיקרוסקופי של המשקעים שהתגלו בעומק של יותר מ-30 מטר בתוך המערה אישר שמדובר בשרפה מכוונת ולא בחומר שנסחף מבחוץ. במחקר האחרון באתר, החוקרים תיארכו את השימוש באש לפני כמליון שנה. המחקר הנוכחי מחזק ומאשר אמינות הגילים הקודמים.
לצורך קביעת הגיל של השכבות הארכאולוגיות במערה, צוות המחקר הנוכחי הפעיל שתי שיטות שונות המשמשות בדרך כלל לתיארוך חומרים גאולוגיים - תיארוך פליאומגנטי וגילי קבורה קוסמוגניים. עבור התיארוך הפליאומגנטי, החוקרים אספו מאות דוגמאות של משקעים מכל הרצף הארכיאולוגי, ומדדו את הכיוון המגנטי שהוקלט בקרקע לאחר שזו נחתמה בשכבה. הם זיהו כי חלק מהרצף הארכיאולוגי הקליט שדה מגנטי שמכוון דרומה, בדיוק הפוך לשדה המגנטי של כדור הארץ היום. שילוב של רצף ההיפוכים הפליאומגנטיים, שגילם ידוע היטב, עם תוצאות שהתקבלו משיטת תיארוך נוספת הנקראת גיל קבורה קוסמוגני, הביא לקביעת סולם זמנים המתאר את רצף ההתיישבות במערה – שהחל כאמור, לפי המחקר, לפני כ1.8 מיליון שנה.
פרופ׳ רון שער מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, הכותב המוביל במאמר, מסביר את האתגר בתיארוך של משקעי מערה: ״השכבות במערה נוצרו במשך מיליוני שנה, בתהליך מאוד איטי בו חול וחרסיות שמגיעים מבחוץ נסחפים בהדרגה ושוקעים בתוך מערה ברצף של שכבות הכוללות, בין השאר, שרידים של פעילות ההומינינים הקדומים כמו כלי אבן ועצמות בעלי חיים - הטרף מהם הם ניזונו. היות ואין שיטה אחת פשוטה לקביעת הגיל של שכבות כה עתיקות, בחרנו לשלב שתי שיטות״.
פרופ׳ ארי מטמון, שמכהן כעת כראש המכון למדעי כדה״א, מסביר את העיקרון של גיל קבורה קוסמוגני: ״החול שמחוץ למערה מכיל גרגרי קווארץ שפועלים כמו שעון גאולוגי. כל עוד גרגרי הקווארץ נמצאים מחוץ למערה, הם חשופים לקרינה קוסמית. הקרינה מניעה שרשרת של תגובות גרעיניות שבסופן נוצרים בתוך גבישי הקווארץ יסודות חדשים – אלומיניום ובריליום. כאשר גרגרי חול נכנסים למערה ואינם חשופים יותר לקרינה קוסמית השעון מתחיל לפעול כתוצאה מדעיכה רדיואקטיבית של היסודות הללו הנקראים ׳איזוטופים קוסמוגניים׳. במעבדה, אנחנו מסוגלים למדוד את הריכוזים של האיזוטופים הקוסמוגניים ולקבוע מתי החול נכנס למערה והפך לחלק מהשכבה הארכיאולוגית״.
פרופ׳ מיכאל חזן וד״ר ליאורה קולסקה הורביץ שמובילים את המחקר במערה כבר למעלה מ-15 שנה מסכמים: ״כעת, יש בידינו מסגרת גיל מוצקה להתחלה של התרבות הפרה-היסטורית בדרום אפריקה. המחקר החדש מאשר ומבסס בצורה מהימנה את ההערכות הקודמות שלנו לגבי הגילים של ההתיישבות הראשונה במערת וונדרוורק באולדובאן, ראשית ייצור כלי האבן והשימוש הראשון המכוון באש. החשיבות של העדויות החדשות היא שהן מגדירות לוח זמנים ברור של התפתחות התרבות האנושית הקדומה בדרום אפריקה. ממצאים אלה מאפשרים הבנה עמוקה יותר של האבולוציה האנושית באפריקה, והקשר בין התרבויות העתיקות לשינויים באקלים ובסביבת ההתיישבות״.
לפרסום המדעי: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0277379121001141?via%3Dihub#
פרסומים בתקשורת:
הארץ - https://www.haaretz.com/archaeology/.premium-archaeologists-find-oldest-...
הידען - https://www.hayadan.org.il/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%A9%D7%A0%D7%A2%D...
שלושה שיודעים - https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=211035