חוקרים מהאוניברסיטה העברית מצאו כי לזיהום חנקני הנגרם מפעולות האדם יש השפעה ישירה על הירידה במגוון המינים בכמאה אתרים בעולם, ביניהם בית גוברין: "לא נעשו די מאמצים בישראל לאמוד את חומרת הבעיה"
ידוע כי הוספת משאבים כגוון חנקן, זרחן ואשלגן למערכות אקולוגיות גורמת להכחדה של מיני צמחים, אך הסיבות לתופעה נמצאות במחלוקת. בעוד שמחקרים מסויימים קישרו את התופעה לעלייה במסה הכוללת של הצמחים, שמגבירה את התחרות בין המינים, אחרים ייחסו את הכחדת המינים לרעילות של עודף חנקן בקרקע. צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית, מצא שרעילות החנקן היא הגורם המרכזי להכחדה, בעוד שלעלייה במסה הייתה השפעה שולית על מגוון המינים.
המחקר שהתבצע במסגרת עבודת המוסמך של הסטודנט ניר בנד ונערך בהנחיית פרופ' רונן קדמון מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות וד''ר ניב דה מלאך מהמכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות, בשיתוף עם פרופ' מיכה מנדל מהמחלקה לסטטיסטיקה, כולם מהאוניברסיטה העברית, שהתפרסם השבוע בכתב העת המדעי PNAS. הצוות ביצע ניתוח על של נתונים שנאספו מ-630 ניסויים, שבחנו את ההשפעה של הוספת משאבים על מגוון מיני הצמחים בכמאה אתרים שונים בעולם. כך לדוגמא, בחן הצוות את המערכת האקולוגית באזור בית גוברין שבישראל ומצא כי מגוון המינים היה נמוך בעשרות אחוזים בחלקות בהן הייתה נוכחות גבוהה של חנקן, לעומת חלקות אחרות.
באמצעות שיטות סטטיסטיות מתקדמות, החוקרים הפרידו בין ההשפעה הישירה של חנקן לבין ההשפעה העקיפה, שקשורה לעלייה בביומסה כתוצאה מתוספת חנקן. התוצאות הראו שההשפעה הישירה של החנקן הייתה הגורם העיקרי לירידה במגוון המינים והביאה להכחדה של 20% מהמינים בממוצע.
ניר בנד, מוביל המחקר, טוען ''מחקר זה מדגיש את חשיבות הצמצום הגלובלי בפעולות שגורמות לעליה ברמת החנקן במערכות אקולוגיות, לאור ההשלכות ההרסניות של הזיהום החנקני". ביחס למצב בישראל, מוסיף בנד ''בעוד שבאירופה ובארה"ב שילוב של ניטור ומאמצים להפחת פליטות חנקן הובילו לירידה בזיהום, בישראל לא קיימת תוכנית ניטור של שקיעת חנקן, למרות שניסויים בישראל הראו שהמערכות האקולוגיות בארץ רגישות מאוד לתוספות חנקן.
פרסומים בתקשורת: YNET