מאמר במחלקה לפסיכולוגיה מציע תיאוריה חדשה על הקשר בין מוזיקה להישרדות: "בגלל הערכים המתגמלים של המוזיקה, בני אדם ממשיכים ללמוד ולהעביר אותה לדורות הבאים, ולאו דווקא באמצעות תכונות גנטיות ספציפיות כפי שחשבנו עד היום"
חוקרי האוניברסיטה העברית בחנו את השאלה האם מוזיקה התפתחה באבולוציה כדי לקדם חברתיות בבני אדם, והאם היא מסוגלת לעזור לאנשים לשרוד יחד לאורך שנים? מאמר חדש של ד"ר שיר אציל וד"ר ליאור אברמזון מהמחלקה לפסיכולוגיה, מציע נקודת מבט חדשה על הקשר בין התפתחות המוזיקה לבין יחסים חברתיים בין בני אדם. המאמר התפרסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי Behavioral and Brain Sciences של אוניברסיטת קיימברידג' הבריטית.
החוקרות מציעות שבניגוד לתהליך אבולוציוני מסורבל ונוקשה, ייתכן והמוח שלנו פיתח לאורך ההיסטוריה תכונה אולטימטיבית אחת פשוטה: היכולת ללמוד את הסביבה בשביל לשרוד. תלות בבני אדם אחרים להישרדות מספקת את הכוח המניע האולטימטיבי לחזק כישורים חברתיים כמו מוזיקליות. לטענת החוקרות, מנגנון אבולוציוני זה ממקסם את ההסתגלות לסביבה חברתית דינמית ומשתנה. "כולנו מכירים את הפסוק 'לא טוב היות האדם לבדו' כך שעוד מימי קדם, בני אדם היו תלויים בבני מינם כדי לשרוד. זה מייצר כוח מניע חזק ללמידה של יכולות חברתיות מורכבות – כולל שפה, תרבות ומוזיקה, באמצעות מנגנונים עצביים גמישים", מסבירה ד"ר אברמזון.
ההנחה הרווחת עד היום הייתה שהחברתיות האנושית בעצמה התפתחה באבולוציה כסט תכונות מולד, המאפשר לבני אדם לנהל קשרים חברתיים מורכבים. עם זאת, התיאוריה החדשה מסבירה את תפקיד המוזיקה בתרבות האנושית בכך שההתנהגות שלנו מעוצבת מבחינה תרבותית בתהליך מתמשך של הסתגלות לסביבה. ד"ר אציל מדגישה כי "בגלל הערכים המתגמלים של המוזיקה, בני אדם ממשיכים ללמוד ולהעביר אותה לדורות הבאים, ולאו דווקא באמצעות תכונות גנטיות ספציפיות כפי שחשבנו עד היום". המוזיקליות והחברתיות הן דינמיות ולכן מדובר במנגנון כללי של תגמול וחיזוי לשיפור ההישרדות על-ידי גמישות ומחוברות לסביבה.
לדברי החוקרות, המאמר מעלה שאלות וכיווני מחקר חדשים שיכולים לספק תשובות שלא חשבנו עליהן קודם בתחום התפתחות המוח והתפתחויות חברתיות וקוגניטיביות שונות. "המחקר שלנו עוסק בכיוונים שונים על מנת לבדוק את התיאוריה הזאת, ולחקור איך התפתחות חברתית ורגשית תלויה בסביבה החברתית בראשית החיים", מסכמות החוקרות.