ד״ר יעל ברדה מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וד״ר עמרי גרינברג ממכון טרומן באוניברסיטה העברית וממרכז מינרבה שבאוניברסיטת חיפה, ביצעו לאחרונה מחקר הבודק את השפעת מגפת הקורונה על מנגנון הניהול הבירוקרטי של אשרות עבודה ותנועה של פלסטינים בידי ישראל. המחקר יוצג במסגרת הכנס "ימים של מגפה: השפעת הקורונה על יהודים, ערבים, היחסים והסכסוך", שהתקיים מטעם מכון טרומן באוניברסיטה העברית ב-16.6 בקמפוס הר הצופים. בהמשך הוא צפוי להתפרסם בהמשך בכתב עת מדעי.

המחקר מתמקד בשינוי המהותי שהתרחש בשל המגיפה בנוגע ליחסה של ישראל לפועלים הפלסטיניים מהגדה המערבית ועזה. מאז 1967, לישראל מדיניות קפדנית שלא התירה לפועלים/ות פלסטיניים/ות מהגדה המערבית ומעזה, אשר עובדים בתוך שטחי ״הקו הירוק״, להישאר במשך הלילה בשטחי ישראל. במרץ 2020, כאשר ישראל והרשות הפלסטינית החלו להגיב לנגיף והתפרצותו הגדולה, צמח באופן מהיר מאוד שינוי רדיקלי - כ-40,000 פועלים פלסטינים, בעיקר בענף הבנייה, קיבלו היתרים ייחודיים להישאר בישראל למשך כל הסגר הראשון. פועלים אשר חזרו (מאילוץ או בחירה) לבתיהם בזמן זה, איבדו את ההיתר. השינוי התרחש בשל לחצים של שחקנים כלכליים על המדינה, ותוך שיתוף פעולה הדוק בין זרועות שונות במדינה. יחדיו, גורמים אלו הובילו לשינוי הקיצוני בבירוקרטיה הישראלית, אשר לפתע לא החצינה את מה שקודם הגדירה כשיקולים ביטחוניים מרכזיים. במחקר הנוכחי ניסו החוקרים להבין כיצד הדבר התרחש, ולשים את ההתרחשות בהקשר היסטורי – לא רק כחריג, אלא כחלק ממערך שמשלב בין שיקולים כלכליים לרטוריקה בטחונית בכל הנוגע לניהול אוכלוסייה פלסטינית.

המחקר מבוסס על מספר דרכים לאיסוף חומרים ואפיקי ניתוח. בשלב הראשון נאספו מסמכים בהקשר הספציפי של הקורונה, כגון הצהרות ומודעות של ״מטה הבטיחות בענף הבנייה״, התאחדות הקבלנים, המנהל האזרחי, דו״חות של ארגוני זכויות אדם, ועוד. לאחר מכן, התבצע מחקר בארכיונים שונים ונאספו מסמכים נוספים: חלק קטן מלפני 67׳, הרבה מאוד מ-68׳ (לאחר תחילת הכיבוש וגיבוש המדיניות) ועד 72', והרבה מאוד קטעי עיתונות מסוף שנות ה-80, לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה - כאשר נושא פועלי הבניין הפלסטינים בלט מאוד בשיח החדשותי והתרבותי. מסמכים אלו כללו, בין היתר, דו״חות של משרדי ממשלה, פרוטוקולים מישיבות של ועדות כנסת, הממשלה ומשרדי ממשלה, התכתבויות בין אזרחים לגורמי מדינה, ועוד.

בשלב השני, בוצע ניתוח שיח תקשורתי וייצוגים תרבותיים לגבי אותם פועלים, ובעיקר העיסוק התקשורתי בלינת הפלסטינים במהלך הקורונה (כולל שלבי שינוי המדיניות וההחרגה), וכן למשל פרויקט צילום בשם Invisible Presence של הצלם רון אמיר. במקביל, החוקרים השתמשו גם במידע שעלה ברשתות חברתיות, כולל על ידי פועלים פלסטינים, אותו הם ניתחו והסיקו ממנו מסקנות. בנוסף, קיימו החוקרים סדרת ראיונות גם עם פועלים פלסטינים - וגם עם עיתונאים/ות, אקטיביסטים/ות, בכירים לשעבר במערכת הביטחון (בעיקר במנהל האזרחי) ועוד. בסך הכל התקיימו 12 ראיונות במסגרת מחקר מתגלגל. חלק מהראיונות היו קבוצתיים.

אחד הדגשים של המחקר הוא האופן בו גורמים לא-מדינתיים (השחקנים הכלכליים) משפיעים על מה שהמדינה מציגה כתחום שבו השיקול המרכזי הוא ביטחוני. השלב המשברי והצורך בהחרגה אפשרו להציץ לתוך חלק מהגורמים שמשפיעים גם בזמנים ״רגילים״ (ולא רק בזמן משבר והחרגה): שיקולים כלכליים – גם של המדינה כגוף וגם של שחקנים עצמאיים – הכתיבו ומכתיבים חלקים מהותיים ממנגנוני ההיתרים והאשרות של ישראל, באמצעותו היא גם מנטרת פלסטינים רבים, וגם מהדקת את האחיזה שלה על הכלכלה הפלסטינית וגם על החיים של פלסטינים. זאת ועוד, זמן הקורונה הראה שגם מדיניות אשר נראית חקוקה בסלע, עשויה הלכה למעשה להתהפך כאשר יש בכך אינטרס עבור גורמים כלכליים, אשר מפעילים יחד עם המדינה אמצעי שכנוע - תקשורתיים-רטוריים ואחרים - על מנת להצדיק זאת באופן ציבורי.

"אפשרות שליטה של המדינה במקום הלינה של מי שחיים תחת שליטתה (גם אם אינם אזרחים – כפי שמתקיים במקרה של הפועלים הפלסטינים) מהווה ממד מרכזי בניהול אוכלוסייה, בוודאי בהקשרים (כמו אלו בישראל/פלסטין) של אוכלוסייה מוחלשת ויחסים שכוללים תלות הדדית מסוימת בין כלכלת מדינה לבין השימוש בכוח העבודה הזול והמוחלש (מבחינת תנאים, זכויות, שכר, ואפשרויות תעסוקה)", מסבירים החוקרים השבוע. "הכוונה כאן היא שזה כלי מרכזי בשליטה של המדינה, גם מעבר ליחסי ההעסקה – היתרי ואיסורי לינה הם רכיב קריטי באפשרויות התנועה והשהות של מי שתלויים באישורים כאלו, וכך מאפשרים למדינה גם ניטור ומעקב, וגם קרימינליזציה של פרקטיקות מסוימות שלעתים המדינה מעלימה מהן עין ולעתים מקפידה עליהן במיוחד (כגון לינה ומעבר ללא היתר)".

עוד ציינו החוקרים: "לא ניתן לנתק בין מדיניות כלכלית ניאוליברלית (של הפרטת שירותים, אי-פיקוח של המדינה על גורמים כלכליים, עידוד תחרות, וניצול כוח העבודה), לבין היבטים של גזענות וקולוניאליזם. הבירוקרטיה של המדינה עשויה לשרת גם אינטרסים של שחקנים כלכליים שאינם חלק ממנגנוני המדינה. נגיף הקורונה אילץ מדינות ושחקנים כלכליים להתמודד באופן חשוף יותר עם אג׳נדות מהותיות מבחינתן, אשר לרוב נותרות עלומות מבחינת הציבור והתקשורת. בשל מצב החירום, התגובות הרטוריות והסנקציות השונות הנכללות בהתמודדויות אלו הופכות אסטרטגיות חבויות לפרקטיקות גלויות".

לפרסום בתקשורת - ערוץ 7