ד"ר דפנה טנר, מרצה וחוקרת מביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית, חוקרת ב-13 השנים האחרונות פגיעה מינית בתוך המשפחה. היא תיעדה וחקרה מקרים קשים ומורכבים ביותר של פגיעות מחוץ ובתוך המשפחה, כגון מעורבות במעשים מיניים בין אחים ואחיות כולל בחברה הדתית והחרדית. מחקריה מטלטלים, תוצאותיהם לעיתים קרובות קשים לקריאה. בעבודת מחקר בינלאומית שמתבצעת הימים אלה בשיתוף עם הדוקטורט אמתי מרמור, אף הוא מביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה ושותפים נוספים מהארץ ומארצות הברית, נחקר האופן שבו עידן הקורונה השפיע ומשפיע עד היום על משפחות בהן הייתה פגיעה מינית בעבר בתוך המשפחה (למשל בין אחים).

במסגרת המחקר כ-30 אנשי מקצוע מישראל וכ-30 אנשי מקצוע מארה"ב נדרשים לענות על שאלונים מקוונים, ביניהם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלים שעובדים עם משפחות שבהן הייתה פגיעה מינית. ד"ר טנר ומרמור ציינו כי הם שוקלים להעביר בימים אלה את השאלון גם למומחים בגרמניה. השאלון חולק לשלושה חלקים, והוא היה פתוח לתשובות מלאות ולא הוגבל במילים (לא שאלון אמריקאי). בחלקו הראשון נשאלו המומחים על משפחות שבהן הם טיפלו בעבר ומה קורה איתן כעת, בזמן הקורונה. בחלק השני, נשאלו על המקרים במשפחות אלו שהתגלו בזמן הקורונה ושאנשי המקצוע טיפלו בהם. החלק השלישי עסק בהשערותיהם האפשריות לגבי השפעת מגפת הקורונה על שכיחות הפגיעות המיניות במשפחות, כמו גם האם יהיה קל או פחות קל לדווח על מקרים כאלה בעתיד. השאלון כלל כ-12 שאלות עומק.

על פי הממצאים הראשונים של המחקר שהותרו לפרסום בשלב זה ושהתבסס רק על המענים של אנשי המקצוע מישראל, מרבית אנשי מקצוע ראו בתקופת הקורונה ככזאת שמייצרת קשיים ומצבים מאתגרים מאוד עבור המשפחות בהן התרחשה פגיעה מינית. הקשיים שהם העלו כוללים את האילוץ של בני ובנות המשפחה לחיות בבית אחד, במרחב אחד, סגורים ומבודדים, מצב שמייצר אינטראקציות רבות בין הפוגע לבין הנפגע או הנפגעים (כאשר מדובר בפגיעות מיניות בין אחים), וקושי לייצר מוגנות בבית עבור הנפגע ולהבטיח שהוא לא יפגע שוב על ידי הפוגע. "אנשי המקצוע שהשתתפו במחקר תיארו מצבים מורכבים מאוד עבור משפחות וקושי של אנשי מקצוע להתערב. אחת ממשתתפות המחקר תיארה לדוגמא משפחה בה קיים חשש לא מאומת שהאב פוגע מינית בבת. בשל הסגר הקורונה הילדה הקטינה כבר אינה יכולה להגיע לטיפול או ללכת למועדונית, והקשר הטלפוני איתה לא מסייע. המשתתפת תיארה כיצד עד שלא יסתיים הסגר לא ניתן יהיה בעצם לדעת את מצבה", סיפרה ד"ר טנר.

עוד תיארו משתתפי המחקר כי ההצטופפות באותו מרחב וצמצום של פעילויות הפנאי הביאה לכך שילדים רבים במשפחות אלה שהו שעות רבות מול המסכים, ללא פיקוח. לעיתים היעדר הפיקוח התקשר לכך שאחד ההורים או שניהם היו בעבודה או עבדו מהבית. מצב זה, על פי תיאוריהם של משתתפי המחקר, הוביל לחשיפה גבוהה יותר לפורנוגרפיה ושיתוף של האחים אחד עם השני בתכנים מיניים פוגעניים. 

בנוסף, היו אנשי מקצוע תיארו כיצד התרבו העימותים הקשים בתוך המשפחה, למשל בין הפוגע להורים שהביעו כעס רב כלפיו. אחד ממשתתפי המחקר תיאר לדוגמא הורים שביקשו לנקום בבנם הפוגע וניסו להעניש אותו על פגיעת העבר החמורה (שכבר קיבלה טיפול), ובעקבות כך הזמינו לו משטרה הביתה בשל אירוע אחר שקרה בבית. 

יחד עם זאת, חלק קטן מאנשי המקצוע שרואיינו למחקר מציינים בשאלונים כי תקופת הקורונה דווקא עשויה לפתוח הזדמנויות חיוביות עבור משפחות אלו. לדבריהם, היו ההורים סיפרו שהשהות הארוכה ביחד בתוך הבית אפשרה להם לתת, לדוגמה, הרבה יותר תמיכה לבתם שנפגעה מינית. כמו כן, דווקא השהות המשותפת של הורים עם האח הפוגע גרמה לכך שהם התחילו לשוחח אחד עם השני, ונוצרה אינטראקציה טובה בין האח הפוגע לאחים הצעירים. אצל חלק מנפגעים שסובלים מפוסט טראומה ההסתגרות הביאה לרגיעה - הם הרגישו מוגנים יותר, היה להם הרבה פחות הזדמנויות להיפגע מחוץ לבית. היו גם מטפלים בילדים שסיפרו שהמעבר לטיפול דרך אפליקציית ה"זום" בתקופת הקורונה אפשרה להם לקיים תקשורת יותר טובה ויצירתית עם חלק מהילדים. תקשורת דרך האפליקציה, מסתבר, הייתה משמעותית עבור הנפגעים. ד"ר טנר מציינת כדוגמה שאחד הילדים שנפגע מינית רצה להראות למטפלת שלו בווידאו את המקום בבית ואת המיטה שבה הוא נפגע מינית, מצב שאליו המטפלת לא הצליחה להגיע לפני התפרצות המגיפה. 

"הממצאים מאוד הפתיעו אותי כי בתחילה היה נראה שמשבר הקורונה יגרום לשבר קשה במשפחות הללו, שעברו טלטלה רצינית בעברן, אבל גיליתי מטפלים שתיארו גם שינויים לטובה, את ההזדמנויות שקיבלו המטופלים לשיפור מצבם ואת השיפור שחל בהן", מסכמת ד"ר טנר. "לצערי, אני בטוחה שבעוד כמה חודשים, אחרי שנשתחרר לגמרי מהמשבר הנוכחי, נגלה סיפורים ודיווחים חדשים ולא מעטים על פגיעה מינית בין אחים במשפחות, נגלה את ממדי השבר שהמגיפה הזאת הותירה. חשוב לציין שהממצאים אליהם הגענו עד כה הם ראשוניים בלבד, אנחנו נמצאים באמצע הדרך ואני בטוחה שבהמשך נוכל לקבל תמונה מקיפה וברורה יותר על המצב של המשפחות".

אמיתי מרמור הוסיף כי "תחושות רבות שעלו אצלי בעקבות המפגשים עם הפגיעות המיניות בתקופה זו החל לקבל שם והסבר בעקבות המחקר. השיתוף של המטפלים כאילו משלים זה את זו ושאלות שהאחד שואל נענות בתשובותיו של מטפל או מטפלת אחרים, וכאיש טיפול בתחום מצאתי עצמי נתרם כבר בתחילתו של תהליך ניתוח הנתונים. אני בטוח שאלמד מתוצאות המחקר הסופיות, שיגיעו בהמשך, על העולם הלא פשוט אותו אני חוקר".

 

פרסומים בתקשורת:

הארץ - https://www.haaretz.co.il/family/.premium-MAGAZINE-1.8964907

NEWS1 - https://www.news1.co.il/Archive/001-D-428751-00.html