צוות מחקר בינלאומי בראשות ד״ר לורן דאבין, חוקר פוסט־דוקטורט במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחיית פרופ׳ ליאור גרוסמן, ראשת המעבדה לארכאולוגיה חישובית באוניברסיטה העברית, זיהה את אוסף קישוטי החימר הקדום ביותר הידוע עד כה בדרום־מערב אסיה. הממצאים פורסמו השבוע בכתב העת Science Advances  ומצביעים על כך שחימר שימש באזור זה לביטוי עצמי, וסיפר סיפור של זהות ושייכות כבר לפני כ־15 אלף שנה.

האוסף כולל 142  פריטי התקשטות, חרוזים ותליונים – שיוצרו בידי ציידים־לקטים מהתרבות הנאטופית, שחיו באזור ישראל/הלבנט של ימינו. הם היו מהקהילות הראשונות בעולם שחיו ביישובי קבע במשך דורות, אלפי שנים לפני המעבר לחקלאות. עד היום כמעט שלא היו עדויות לשימוש בחימר לקישוטים בתקופה הזו: בעולם כולו היו מוכרים רק חמישה חרוזי חימר מהתקופה הנאטופית.

״הגילוי הזה משנה את ההבנה שלנו לגבי הקשר בין חימר, סמליות והופעת חיים ביישובי קבע,״ אומר ד״ר דאבין.

הפריטים נמצאו בארבעה אתרים נאטופיים: אל־ואד, נחל אורן, היונים ועיינן־מלאחה, המתוארכים לאורך יותר מ־3,000 שנות פעילות יישובת.  החרוזים זעירים במיוחד, ועוצבו מחימר לא אפוי לצורות של גלילים, דיסקים ואליפסות.

רבים מהפריטים כוסו באוכרה אדומה באמצעות טכניקת אנגובה – שכבה דקה של חימר נוזלי שהוחלקה על פני השטח. לפי החוקרים, זהו המופע הקדום ביותר הידוע של טכניקה זו.

המספר הגדול, המגוון והפיזור בין אתרים וזמנים מראים שלא מדובר בניסיון חד־פעמי, אלא במסורת יציבה שחזרה על עצמה ונמשכה למשך דורות.

לקריאה נוספת

למחקר המלא