check
לחשוב מחדש על יעקב ועשו: מחקר חדש מוכיח שריבים בין תאומים לא משפיעים על מידת הקרבה ביניהם | האוניברסיטה העברית בירושלים

לחשוב מחדש על יעקב ועשו: מחקר חדש מוכיח שריבים בין תאומים לא משפיעים על מידת הקרבה ביניהם

16 יוני, 2021
לחשוב מחדש על יעקב ועשו: מחקר חדש מוכיח שריבים בין תאומים לא משפיעים על מידת הקרבה ביניהם

 

מחקר חדש במחלקה לפסיכולוגיה באונ' העברית שופך אור על מורכבות היחסים בין תאומים, ובוחן גם כיצד משפיעה ההורות על יחסים אלו. זהו המחקר המקיף ביותר שנעשה בנוגע ליחסים בין תאומים לאורך הילדות

יחסים בין תאומים מרתקים את הדמיון האנושי משחר ההיסטוריה. יעקב ועשו, קסטור ופולוקס, רמוס ורומולוס, מייצגים רק חלק מהדוגמאות לעיסוק ביחסים בין תאומים. לתאומות יש השפעה מרכזית על מאפיינים רבים בחיי התאומים ומשפחותיהם, בין היתר בנוגע לבריאות נפשית, בעיות התנהגותיות, יכולת ליצירת יחסים חברתיים, השכלה והתפתחות מקצועית. בעוד ששיעור הילודה של תאומים עולה בעשורים האחרונים, ובישראל אחד מתוך 10 ילדים הוא תאום, הידע האקדמי על יחסים בין תאומים הוא דל, ומעט מאוד ידוע על המורכבות של היחסים בין התאומים.

מחקר חדש, הבוחן לעומק את היחסים בין התאומים לאורך הילדות ונחשב למחקר המקיף ביותר בנושא זה, נערך על ידי ד"ר הילה סגל ופרופ' אריאל כנפו-נעם מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ופורסם בכתב העת Journal of Social and Personal Relationships. החוקרים בחנו את יחסי התאומים לאורך תקופת הילדות במטרה להבין מהם הממדים המרכזיים ביחסים אלו, איך הממדים השונים ביחסים מתפתחים עם השנים, וגם כיצד סגנון הורות משפיע על טיב היחסים של התאומים.

המחקר נערך כחלק ממחקר התאומים הישראלי, שבראשו עומד פרופ' כנפו-נעם, ומשתתפים בו תאומים ומשפחותיהם מכל רחבי הארץ. מדגם המחקר כלל מעל 1500 זוגות תאומים ומשפחותיהם והחוקרים עקבו אחריהם מגיל 3 ועד גיל 9. לצורך המחקר, הורי התאומים ענו על שאלון היחסים בין התאומים ועל שאלוני הורות. הזיגוטיות של התאומים (היותם תאומים זהים או תאומי אחווה, כלומר לא זהים) נקבעה על פי בדיקות DNA ושאלוני הורים. שיטת המחקר כללה מידול מסוג Latent Growth Modeling המתאר את ההתפתחות של יחסי התאומים לאורך הילדות, הקשרים בין ממדי היחסים השונים, וההשפעה של זיגוטיות והורות על יחסים אלו.

החוקרים מצאו חמישה ממדים מרכזיים הקיימים ביחסים בין תאומים: קרבה (למשל, ״נהנה מאוד עם התאום האחר״), תלות (למשל, ״מצוברח כשהוא נמצא בנפרד מהתאום האחר״), דומיננטיות (למשל, ״אוהב להגיד לתאום האחר מה לעשות״), קונפליקט (למשל, ״רב ומתווכח עם התאום האחר״) ויריבות (למשל, ״מקנא או לא-שמח כשאת ]האמא[, עושה דברים עם התאום האחר״). נמצא שלאורך הילדות יחסי התאומים מתאפיינים ברמות גבוהות של קרבה ורמות נמוכות של קונפליקט. בעוד שחלה ירידה קלה בממדי הקרבה והתלות בין התאומים, רמת הקונפליקט ביניהם נשארת קבועה למדי. לדברי החוקרים "ההבנה של המורכבות ביחסי התאומים יכולה לשמש הורים ומטפלים בבואם לגדל ולטפל בתאומים. כך למשל, הורים עשויים להיות מודאגים מכך שהריבים בין התאומים ישפיעו על מידת הקרבה שלהם, אך אנו מצאנו במחקר כי שני הממדים, קונפליקט וקרבה, לא קשורים זה לזה, ויכולים להתקיים במקביל".

כמו כן, החוקרים מצאו שרמת היריבות עולה סביב גיל 6, אך יורדת בהמשך. ד"ר סגל: "היריבות בין התאומים קשורה לתחרות ביניהם. אנו משערים שהכניסה למסגרת בית הספר בגיל 6 מגבירה את היריבות בין התאומים מכיוון שהשוואה ביניהם מקבלת סממנים פורמליים. זו הפעם הראשונה שיש קריטריונים ברורים יותר להשוואה, על סמך ציונים, התקדמות בקריאה ובחשבון וכדומה".

בעוד שמחקרים קודמים מצאו שתאומים זהים קרובים זה לזה יותר מתאומי אחווה (״לא זהים״) המחקר הנוכחי מצביע כי הקשר הקרוב מתחיל כבר בילדות המוקדמת. בנוסף, בעוד שאצל תאומי אחווה הקרבה יורדת לאורך הילדות, הקרבה בין תאומים זהים נשארת יציבה. עוד עולה מהמחקר כי רמת הקונפליקט והיריבות בין תאומים זהים לתאומי אחווה - דומה. לדברי ד"ר סגל: "הממצא כי דמיון גנטי משפיע על יחסי קרבה אך לא על יחסי קונפליקט חשוב להבנת המורכבות של יחסי התאומים. אנו משערים כי הקרבה הגדולה בין תאומים זהים נשענת על מנגנון אבולוציוני של קידום גנים משותפים. לעומת זאת, התחרות על ״המשאב ההורי״ נותרת בעינה גם בקרב תאומים זהים, ומייצרת קונפליקטים ביחסים ביניהם כמו גם בין תאומי אחווה״.

ממצא מעניין נוסף קשור להורות. נמצא שהורות חיובית (חמה ותומכת) קשורה ליחסי קרבה בין התאומים, ואילו הורות שלילית (עוינת ומענישה) קשורה לקונפליקט בין התאומים. יותר מכך, הורות שלילית מנבאת עלייה בקונפליקט בין התאומים לאורך הילדות. פרופ׳ כנפו-נעם: "ממצא זה יכול להכווין הורים ביצירת יחסים חיוביים יותר בין ילדיהם התאומים ובהבנת כוחם והשפעתם על היחסים". 

סיפור יעקב ועשו מדגיש את היריבות בין התאומים כבר מבטן אימם, דרך סיפור הבכורה והנתק ביניהם שנמשך 20 שנה, ועד לפגישה המרגשת ביניהם שהובילה לחידוש היחסים. החשש של יעקב הבוגר מפני הפגישה היה כה רב - עד שהוא העדיף לחלק את המחנה כולו שהיה ברשותו לשניים. אלא שהאירוע הסתיים בטוב: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ". ד"ר סגל מסבירה: "המחקר הנוכחי מראה כיצד יחסי התאומים אינם חד-ממדיים - לא רק קרבה כי אם גם קונפליקט, לא רק תלות אלא גם יריבות. לכן, למרות שהסופר המקראי בוחר לתאר לנו את היריבות בין יעקב ועשיו, תאומי אחווה, ניתן להניח כי יחסי היריבות לא מנעו מהם גם רגעים של קרבה הדדית ביניהם".

ד"ר סגל מסכמת וטוענת כי "אחת השאלות שמטרידות הורים, מחנכים ומטפלים היא נושא ההפרדה בין תאומים במסגרות חינוכיות. הממצאים שלנו מראים שלא ניתן לתת המלצה כללית לגבי ההפרדה בין תאומים, ושכדאי לבחון את המורכבות ביחסים אלו באופן ספציפי בין כל זוג".

 

למאמר המדעי: https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/acel.13386 

לפרסום בתקשורת: YNET, פאולה וליאון