check
יוסף אלעסיבי, הבדואי הראשון שסיים תואר דוקטור לרפואה וטרינרית בביה"ס לרפואה וטרינרית, חולם להקים עמותה למגדלי כבשים וגמלים | האוניברסיטה העברית בירושלים

יוסף אלעסיבי, הבדואי הראשון שסיים תואר דוקטור לרפואה וטרינרית בביה"ס לרפואה וטרינרית, חולם להקים עמותה למגדלי כבשים וגמלים

28 ינואר, 2021
משפחת אלעסיבי נפרדת מהנהלת ביה"ס. קרדיט צילום: פרופ' גד בנעט.

יוסף אלעסיבי (Yosif Alasibi), בדואי תושב חורה ואב לשישה ילדים, מאמין במשפט "מי שאוהב ללמוד לא מפסיק ללמוד". לאחרונה הוא סיים את תואר דוקטור לרפואה וטרינרית, בגיל 46, בביה"ס לרפואה וטרינרית ע"ש קורט של האוניברסיטה העברית, והגיע עם משפחתו כדי להודות להנהלת ביה"ס לאחר שקיבל לידיו את הרישיון לרופא וטרינר מהשירותים הווטרינריים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר. קודם לכן הוא סיים תואר ראשון בהנדסה כימית במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, תעודת הוראה באוניברסיטת בן גוריון, ותואר ברוקחות מהאוניברסיטה העברית אותו התחיל בשנת 2007 וסיים בשנת 2011.

משפחת אלעסיבי נפרדת מהנהלת ביהס. קרדיט צילום: פרופ גד בנעט.

מה הקשר בין התחומים? לדברי אלעסיבי, "במגזר שלנו לרוב אין מי שיכוון אותך ללימודים אקדמיים מתאימים, לצערי מגיעים לבגרות בלי חלום. התחלתי ללמוד הנדסה כימית כי הייתי טוב בכימיה, אני אוהב ללמוד ולנסות תחומים שונים. בחרתי ללמוד מקצועות פרקטיים אבל גיליתי שבחלקם המשכורת לא הוגנת או שהשעות לא מספיק היו מתאימות לי והחלטתי לשנות כיוון. אם אמשיך לתואר נוסף? אני בספק, אני לא צעיר ולא חופשי כבעבר, יש לי מחויבות משפחתיות וחברתיות שאני צריך לעמוד בהן, לפרנס את המשפחה".

למה דווקא רפואה וטרינרית? אלעסיבי מסביר כי זה נוצר מצורך לסייע למגזר הבדואי בו הוא חי במלאכת הטיפול הרפואי בחיות, בדגש על כבשים וגמלים. "יש כיום מעט מאוד רופאים וטרינרים במגזר, אולי 6-7 באזור הדרום, ואני רוצה לתרום מהידע שרכשתי לקידום ענף חיות משק הן מהיבט של שמירה על בריאות הציבור, כמו מניעת העברת מחלות זואונוטיות, והן מההיבט הכלכלי של גידול חיות, שיהיה רווחי עבורי. אני שואף לעזור ולייעץ לכמה שיותר אנשים שמגדלים חיות משק  ללא תשלום. זה לא רק חלום, זו גם המטרה הכי חשובה שלי. לכן אני חושב להקים עמותה שתעזור למגדלים להשיג מטרות אלו. אני גם מעוניין לעבור קורס וטרינר רשותי כדי להתחיל לעבוד בתחום באזור מגוריי", הוא מספר.

ילדיו הבנים לא מתכוונים ללכת בדרכו וללמוד רפואה וטרינרית, אולם אחת מבנותיו, אותה הוא מגדיר "מחוננת", שוקלת ללמוד את התחום. לאלעסיבי המיקום של בית החולים לרפואה וטרינרית בבית דגן ושעות הלימוד הארוכות הקשו עליו והוא חשב לא אחת לפרוש מהלימודים. "בהתחלה, בשלוש השנים הראשונות, עבדתי כרוקח בחצי משרה וביתר הזמן שהיה לי הייתי לומד. איכשהו הסתדרנו במשפחה, בזכות אהובתי נורה. היה לי מאוד קשה לקום כל בוקר בשעה חמש וחצי, לנסוע שעה ורבע לכל כיוון ולחזור לפעמים בשעה שמונה בלילה הביתה. מהדרום לבית דגן ובחזרה לדרום, כל יום, זה לא פשוט. לכן פיצלתי את שנת הלימודים האחרונה הקלינית כי לא הייתה לי ברירה. הייתי חייב לעזור לפרנסת המשפחה. היה גם מצב שבו נכנסתי לחובות וכמעט שהרמתי ידיים. מנהל ביה"ס פרופ' גד בנעט הבין את המצוקה שלי, התערב והצליח להשיג לי מלגה. גם דיקן הפקולטה לחקלאות בה פועל ביה"ס, פרופ' בני חפץ, היה בתמונה ולא ויתר עלי. פשוט החזקתי מעמד".

"במקום ארבע שנים רגילות למדתי בסך הכל חמש וחצי שנים, אבל למזלי סיימתי את הלימודים ממש לפני תחילת השנה האזרחית החדשה", הוא מסכם בגאווה. "האוניברסיטה העברית היא משפחה אחת שלמה ובלעדי העזרה של כולם, כולל המרצים שלי שהקשיבו לכל הבעיות שלי ונתנו לי זמן, לא הייתי מסיים את התואר הזה. אני חייב להודות שחשבתי בהתחלה שזה 'עוד' תואר, שאני יכול לעשות אותו בקלות, אבל וטרינריה באוניברסיטה העברית זה תחום לא קל אבל שווה ללמוד מהטובים ביותר".