במהלך השנים האחרונות האלימות בחברה הערבית תופסת תשומת לב תקשורתית וציבורית רבה, וזאת לאור גל האלימות הקשה המתרחשת בה ואשר מבוצעת ברובה על ידי בני נוער וגברים בעוד שקורבנותיה הם גברים, נשים וילדים/ות. מציאות זו הביאה לכך שרוב המחקר, התיאוריה וההתערבות שנבנו להתמודדות עם אלימות, התמקדה בעיקר בבני נוער ובגברים. עבודת הדוקטורט שלי שמבוצעת בימים אלו בהנחיית פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון, באה להרחיב את הידע הקיים בתחום ולאפשר לנו להכיר לעומק את מידת מעורבותן של נערות באלימות והגורמים המנבאים התנהגות זו. המחקר יאפשר לאנשי מקצוע בתחום העבודה הסוציאלית לתכנן ולבנות תכניות התערבות מותאמות מגדרית תוך התמקדות מבוססת מחקר בהתנהגותן של נערות.

המחקר שלי מתבסס על תיאוריה מוכרת ומקובלת במחקר סוציאלי-פמיניסטי, הנקראת תיאוריית הצטלבות מיקומי השוליים. התיאוריה מנחה אותנו לבחון את האלמנטים הזהותיים של הנערות שמשתייכות לקבוצות שוליים (מעמד, מגדר, גזע, שיוך אתני, נטייה וזהות מינית וגיל) והקשרים ביניהם, שעלולים להשליך על מעורבותן באלימות. במחקר, מונא ואני מנסות להתחקות אחר גורמי סיכון להתנהגות אלימה בקרב נערות ערביות, הקשורים לאוריינטציה מגדרית-לאומית: אפליה אתנית-לאומית, אפליה מגדרית, קורבנות התעללות מינית והימצאות במצבי סיכון.

איסוף הנתונים החל בחודש ספטמבר 2020 ונמשך כחצי שנה. ממצאי המחקר שהתבססו על מדגם של 400 נערות ערביות (מחציתן נערות בסיכון), העלו כי יותר משליש מהנערות (35.6%) דיווחו על אלימות פיזית קשה כלפי אחרים כגון, להרביץ לאחד ההורים או לבני משפחה, או לתת מכות חזקות לאחר;  שיעור דומה (35.9%) ציינו כי נקטו באלימות פיזית מתונה כגון איומים על פגיעה במישהו אחר; ושני שליש (66.1%) מהנערות ציינו כי ביצעו תוקפנות עקיפה כלפי אחרים לפחות פעם אחת במהלך החודש האחרון שקדם למחקר, כגון, לרכל על מישהו או להטיל עליו חרם.

ומה גורם להן לנהוג באלימות?

גורם סיכון עיקרי המעלה את הסבירות להתנהגות אלימה של הנערה כלפי אחרים בסביבתה הוא אפליה מגזרית ואתנית. רוב הנערות ערביות שנשאלו (85.5%), דיווחו על אפליה מגדרית על ידי אנשים שונים בסביבתן. מגמה דומה נמצאה לגבי אפליה אתנית-לאומית (79%) מצד גורמים שונים בציבור. אפליה אתנית, מעבר להיותה גורם המגביר מעורבות באלימות, מגבירה את הסיכון להשלכות שליליות וגורמי סיכון אחרים בהתנהגותן של הנערות. חוויה של אפליה אתנית-לאומית הגבירה את המעורבות בעבריינות של נערות במצבי סיכון, דוגמת נערות שחוו התעללות מינית.

גורם סיכון נוסף הינו קשר קרוב ומשמעותי עם ההורים. נערות שחוות אפליה מגדרית בסביבתן, על ידי משפחתם ומקורביהן, מרגישות קרובות פחות להוריהם, מה שהוכח כמעלה את הסבירות שהם יהיו מעורבות במעשי אלימות.

ההקשר התרבותי של התפקידים המגדריים הוא קריטי בנטייה של הנערות להשתמש באלימות. הרי נערות ערביות בחברה הישראלית מודרות כפליים. מצד אחד, על רקע אתני-לאומי בשל היותן מיעוט בישראל, ומצד שני בשל היותם נקבות/נערות בחברה פטריארכלית. בהקשר זה, לא אפליה מגדרית כשלעצמה הביאה להתנהגות אלימה, אלא הצטלבות של מקומי שוליים מרובים, וגורמי סיכון רבים שהובילו להתנהגות אנטי-סוציאלית ומעורבות רבה יותר של נערות אלו באלימות.

אמנם המחקר שלי עוד לא תם, אך כבר ממצאים אלו אפשר להסיק כי אנשי ציבור ואנשי המקצוע בתחומים הטיפוליים צריכים להיות רגישים שבעתיים למצבן המיוחד של נערות בסיכון שמשתייכות גם למספר קבוצות שוליים, כמו מיעוט אתני-לאומי ולחברה מסורתית פטריארכלית. בנוסף, קשר פתוח ומכיל בין הורים לנערות - קרבה להורים, מיומנויות תקשורת עם הנערה, לצד הצבת גבולות וניטור הורי - הוא חשוב מאין כמותו בהפחתת הנטייה של הנערות להתנהגות אנטי-סוציאלית.

פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון ולנא ג'יריס-לולו, דוקטורנטית בביה"ס לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית