קבוצת החוקרים, בהובלת פרופ' לירן כרמל מהמכון למדעי החיים, הצליחו לספק הצצה ראשונה לאנטומיה של קבוצת האדם שהידע המחקרי עליה מועט.

כולנו נולדו לתוך עולם בו אנו בני האדם היחידים על פני הפלנטה. אולם, עד לפני כמה עשרות אלפי שנים, חיו כאן קבוצות בני אדם נוספות במקביל אלינו. אחת הידועות שבהן היא הניאנדרתלים, עליהם הצטבר במרוצת השנים ידע רב בזכות שרידיהם הרבים שנמצאו. קבוצת בני אדם אחרת, מסתורית הרבה יותר, נקראת הדניסובנים. אלו בני אדם שחיו בסיביר ובמזרח אסיה, ובעקבות מפגש בין אבות אבותיהם לחלק מאבות אבותינו לפני כ-50,000 שנים, דנ"א דניסובני נמצא עד היום בכמויות קטנות באנשים שחיים באיי האוקינוס השקט, באוסטרליה ובמזרח אסיה.

 

אוסף הממצאים הדניסובניים זעום, ומסתכם בעצם זרת, שלוש שיניים ולסת תחתונה. בשל מספר הממצאים הנמוך, רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לבני אדם אלה, ובעיקר לא היה ידוע כיצד הם נראו.

בעבודה קודמת, פיתחנו שיטה שמאפשרת להבין אילו גנים עבדו בצורה שונה בדניסובנים, בניאנדרתלים ובבני אדם מודרניים. בהתבסס על שיטה זו, פיתחנו במאמר הנוכחי שיטה להבין כיצד ההבדלים בפעולת הגנים משפיעה על האנטומיה. על מנת להראות את יעילות השיטה, הראנו תחילה שהיא משחזרת בדיוק גבוה את האנטומיה של מינים מוכרים כמו הניאנדרתל והשימפנזה. את השיטה הפעלנו לאחר מכן על גנום הדניסובן. כך עלה בידינו לראשונה לבנות פרופיל אנטומי מלא שלו, ולספק הצצה ראשונה לאנטומיה של קבוצה מסתורית זו.

 

במאמר אנחנו מדווחים על 56 תכונות אנטומיות המבדילות את הדניסובנים מאיתנו או מניאנדרתלים. בתכונות רבות הם מזכירים את הניאנדרטלים, בין היתר במצחם המשוך אחורה, פניהם המשוכות קדימה והאגן הגדול שלהם. במקביל, לדניסובנים היו מספר תכונות ייחודיות להם כגון קשת שיניים גדולה מאוד וגולגולת רחבה באופן מיוחד, שמצביעה כנראה על מח גדול במיוחד. תכונות אלו מספקות צוהר ראשון להתאמות השונות של קבוצת אדם זו לסביבתו והן שופכות אור על התהליכים שעיצבו אותנו לעומת קבוצות האדם האחרות שלא שרדו.

 

המחקר בוצע ע"י תלמיד הדוקטורט דוד גוכמן (היום פוסט-דוקטורנט בסטנפורד) בהובלתי (פרופ' לירן כרמל). אני מוביל המחקר, אבל תרמו לו גם שותפים מספרד ומישראל. בין השותפים פרופ' יואל רק מאוניברסיטת ת"א, פרופ' ערן משורר מהאוניברסיטה העברית, ופרופ' תומאס מרקס-בונט מברצלונה. המחקר פורסם במגזין הנחשב cell ואף הופיע בשער.

אילוסטרציה של האדם הדניסובני, כפי ש באה לידי ביטוי במחקר. קרדיט: Cell