במרחבי הערבות הרוחשות של צפון-מזרח מונגוליה, חשפו ארכיאולוגים חלון נדיר לחיי היומיום בגבול אימפריית ליאו (Liao) בימי הביניים. חפירות באתר בו שכן מוצב צבאי מבודד גילו אלפי עצמות של בעלי חיים המהווים עדות לפעולות של רעיית צאן, ציד, דיג ולסביבה קשה, ומציעות מבט קרוב על הישרדות באותן שנים רחוק מהמרכזים האימפריאליים המתועדים בספרי ההיסטוריה. הממצאים מערערים את התיאורים המסורתיים בכך שהם מאירים את חיי החיילים והאזרחים שחיו לא בארמונות, אלא לאורך החומה הארוכה והבודדה של האימפריה.
מחקר חדש בהובלת הדוקטורנטית תקווה שטיינר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שנערך בהנחיית פרופ' גדעון שלח-לביא ופרופ' רבקה רבינוביץ', חשף שכבת שרידים זואו-ארכיאולוגיים עשירה במיוחד באתר 23—מוצב שמירה לאורך מערכת החומות שאורכה כ-4,000 הקילומטרים ושסימנה את גבולות אימפריית הליאוו (בשנים 916–1125 לספירה). המחקר הוא חלק מפרויקט בתמיכת קרן ERC בשם "החומה—אנשים ואקולוגיה בסין ובמונגוליה של ימי הביניים", בניהולו של פרופ' שלח-לביא מהחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית. הממצאים, שפורסמו בכתב העת Archaeological Research in Asia , מציגים דיוקן עוצמתי של חיים בשולי האימפריה: לא רק חיילים, אלא ייתכן שגם משפחותיהם ואנשי סגל תומך שגידלו מקנה, עסקו בציד ובדיג, והתמודדו עם תנאי אקלים קשים—הכול כמעט ללא זכר ברשומות ההיסטוריות.