קבוצת חוקרים מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית בהובלתו של פרופ' נורמן מטאנס, הצליחו לייצר אינסולין באופן כימי, שחיי המדף שלו ויציבותו היא פי 4 מאינסולין טבעי
סוכרת היא אחת המחלות הכרוניות השכיחות ביותר בעולם, ואחוז הלוקים בה עולה בהתמדה מדי שנה. קרוב ל-10% מהאוכלוסייה במדינות מפותחות סובלים ממחלת הסוכרת, ו-8.8% מכל המבוגרים בעולם. במדינות צפון אמריקה, מזרח אסיה, המזרח התיכון וצפון אפריקה, האחוזים אף גבוהים מכך. בישראל האחוזים של חולי הסוכרת נמוכים מעט מהנתונים שצוינו (כ-7% מהאוכלוסייה היהודית וכ-14% מהאוכלוסייה הערבית), אך מגמת העלייה בשכיחות המחלה דומה.
מאז גילוי האינסולין לפני כ-100 שנה, הזרקות אינסולין הפך לטיפול היעיל והנפוץ ביותר במחלת הסוכרת. כיום, האינסולין שנמצא בשימוש תרופתי, מופק בעזרת ביטוי הגן בתוך חיידקים ומתפרק בגוף במהירות גבוהה יחסית ובכך מאבד מיעילותו. חסרון זה מאלץ חולי סוכרת לקבל מנות אינסולין על ידי הזרקות באופן תדיר ולעתים מספר פעמים ביום. האינסולין העמיד ביותר שפותח עד היום ניתן לחולים בהזרקה עצמית פעם ביום.
פיתוח חדש של צוות חוקרים מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית, בראשות פרופ' נורמן מטאנס, מאפשר ייצור כימי ביעילות גבוהה של אינסולין אנושי ומגדיל את יציבותו והשפעתו על האיזון ההורמונלי בגוף האדם, בהשוואה לאינסולין שמופק בדרכים אחרות. בעקבות עמידות ההורמון, ניתן יהיה להפחית את תדירות הזרקת ההורמון לגוף לפעם אחת בכמה ימים, בניגוד למספר הזרקות ביום כפי שקיים כעת. שינוי משמעותי זה עתיד להשפיע על צריכת האינסולין ולשפר את איכות החיים של אנשים חולי סוכרת.
זאת ועוד, עמידות ההורמון הכימי שפותח במעבדתו של פרופ' מטאנס לא תשפיע רק על משך הפירוק שלו בגוף, אלא גם על יכולת השינוע שלו. כיום, האינסולין נשלח למקומות שונים בעולם במתקני קירור מיוחדים, מה שמקשה על ההעברה שלו למדינות מרוחקות ומדינות עולם שלישי. עמידותו של האינסולין החדש תאפשר שינוע פשוט, ללא הוראות אחסון מיוחדות ומתקני קירור, באמצעי תחבורה נורמטיביים יחד עם תרופות נוספות, מבלי לייעד לו משלוחים, מה שיוזיל את מחיר התרופה ויאפשר הנגשה לאוכלסיה מוחלשת. המחקר פורסם במגזין הנחשב Chemistry - A European Journal בסוף חודש אפריל.
פרופ' מטאנס: "האנסולין בנוי משתי שרשראות פפטידיות, A ו-B, שמחוברות ביחד בשלושה קשרים דיסולפידים (S-S). השינוי שעשינו היה החלפה של אחד הקשרים הדיסולפידים לקשר דיסילינידי (eSe-S), שהם מאוד דומים. השינוי הקטן הזה גרם לשיפור משמעותי בניצולת קבלת האינסולין, כמו כן שמר על המבנה ופעילות האינסולין, אך העלה את היציבות באופן משמעותי. למעשה, אנלוג האינסולין החדש הינו יציב פי ארבע יותר מאשר האינסולין הטבעי ועמיד יותר לפירוק בגוף, בנוסף לתכונות פיסיקליות משופרות אחרות. אנחנו עובדים עכשיו על אנלוגים חדשים של אנסולין אשר יהיו עוד יותר יציבים מה שעתיד להפחית את תדירות הזרקות האינסולין במקום מספר פעמים ביום לכדי הזרקה אחת לכמה ימים ואפילו זמן ארוך יותר, כמו גם יפתור את בעיית השינוע ויעלה את חיי המדף של אנסולין".