חברות וחברי סגל אקדמי ומנהלי, סטודנטיות וסטודנטים יקרים,

שנת הלימודים תשפ"ה עומדת להיפתח השבוע, כאשר המדינה שלנו עדיין מצויה במלחמה קשה. למעלה מ- 100 חטופים טרם חזרו לביתם ולמשפחתם, עשרות אלפי תושבי הצפון עדיין לא חזרו לבתיהם, למעלה מאלף מהסטודנטים שלנו עדיין משרתים במילואים, ורבים רבים אחרים רק סיימו לאחרונה את שירותם הצבאי, או עומדים להיקרא לשירות נוסף בקרוב.

מדינת ישראל ניצבת בשנה האחרונה מול אתגרים, שכמותם לא היו מאז מלחמת העצמאות. על אתגרים אלה יש להוסיף את הפילוג הפוליטי העמוק ואת שיח ההסתה והשיסוי המתלווים אליו, אשר מאיימים על החוסן הלאומי שלנו, ועל הערכים הדמוקרטיים שמוסדו במגילת העצמאות.

השבוע ניכנס לכיתות הלימוד על רקע אתגרים כבירים אלה. כבר עכשיו ברור שגם בשנת הלימודים הבאה, בדומה לשנה שזה עתה הסתיימה, נידרש להתמודד עם אתגרים יוצאי דופן. המתחים הלאומיים והבינלאומיים מחוץ לקמפוסים שלנו, לא ייעצרו גם השנה בשערי הכניסה שלנו. וכך גם אמור להיות: איננו מגדל שן—בתוך עמנו אנו חיים.

אבל כפי שהוכחנו בשנה שעברה שאנו יכולים להתמודד עם אתגרים כבירים אלה בתוך הקהילה שלנו, כך אני סמוך ובטוח שנוכל לעשות כן גם בשנת הלימודים הקרובה.

במאמץ משותף שכלל את כל קהילת האוניברסיטה, בנינו בשנה שעברה מערך תמיכה אקדמי, כלכלי ורגשי יוצא דופן במבנהו ובהיקפו, כדי לסייע למילואימניקים ולמילואימניקיות, לבנות ולבני זוגם, ולמפונים מבתיהם, להצליח להשלים בהצלחה את שנת הלימודים. הקשיים של אותם סטודנטיות וסטודנטים היו עצומים, וההתגייסות עבורם הייתה יוצאת דופן. ואכן, מרבית הסטודנטים הצליחו לסיים בהצלחה את שנת הלימודים. ידוע לנו שהקשיים לא הסתיימו. נמשיך להעמיד את הסיוע שלנו לכל אותם סטודנטים ואותן סטודנטיות שיהיו זקוקים לכך גם בשנה הקרובה.

ההתגייסות יוצאת הדופן של חברות וחברי הקהילה שלנו, סגל וסטודנטים כאחד, לסייע לכל אותם סטודנטיות וסטודנטים מעוררת השראה והתרגשות. אני מודה לכל אחת ואחד מכם, גם על מה שעשיתם עבור מטרה זו בשנה שעברה, וגם על מה שתמשיכו לעשות השנה. נמשיך להיות מחויבים לעשות כל מה שאפשר כדי לא להשאיר אף סטודנטית וסטודנט מאחור.  

בתוך עמנו אנו חיים, ואין לי ציפייה וגם לא רצון ששערי הקמפוס יהיו אטומים למתרחש סביבנו, ובכלל זה גם למחלוקות הכואבות ביותר הן בחברה הישראלית והן בזירה הבינלאומית. אך כאן על כולנו להיות מחויבים לערכים של מתינות, הכלה וקבלת האחר. על כולנו להיות מחויבים לשמירה על החופש האקדמי ולדחות מכל וכל שיח של שנאה ושל הפחדה כדי שנוכל להמשיך לקיים את המחויבות העליונה שלנו להוראה מצוינת ולמחקר פורץ-דרך. בכל אלה נשאף להמשיך לשמש דוגמא ומופת למדינה כולה. (ראו כאן מסמך קווים מנחים לפרסום דעות ורעיונות בקהילת האוניברסיטה העברית). 

אני מאמין שנוכל לעמוד בכל המטרות האלה. אני מאמין ביכולת הזו שלנו, בגלל שאני מאמין בכל אחת ואחד מהחברות והחברים בקהילה הנפלאה שלנו באוניברסיטה העברית. האוניברסיטה שלנו תציין השנה 100 שנים להיווסדה, במהלכן חרתה על דגלה ערכים של מצוינות אקדמית ומחקרית, תוך תרומה לחברה הישראלית ולעולם כולו. מאז הקמתה בשנת 1925, שימשה האוניברסיטה מקור ידע וחדשנות, תוך שימת דגש על מחקר פורץ דרך במגוון תחומים, וטיפוח דורות של מנהיגים, חוקרים ואנשי רוח. אין בי ספק כי האוניברסיטה שלנו תמשיך לקדם הישגים אלה ועוד רבים אחרים גם במאה השנים הבאות. 

לא נשכח את הסטודנטיות והסטודנטים שלנו, ואת קרובי משפחתם של חברים מהקהילה שלנו, אשר נרצחו והקריבו את חייהם במלחמה. כרמל גת נחטפה ב- 7 באוקטובר והוצאה להורג על ידי מחבלי חמאס במנהרות עזה, לפני כחודשיים וחצי. מאג'ד איברהים התקבל ללימודים ונרצח בביתו ב 7.10, בעודו מתכונן לפתיחת שנת הלימודים. איתן נאה, ישראל סוקול, איתן קופלוביץ ואייל מאיר ברקוביץ נהרגו בעודם משרתים את מדינתם. שגיא דקל-חן, בנו של פרופ' יונתן דקל-חן, נחטף לעזה וטרם חזר הביתה. ולא נשכח את הבוגרות והבוגרים שלנו שנפלו בשנה האחרונה. כאב האובדן קשה, קשה מנשוא. נאחל החלמה מהירה לפצועים בגוף ובנפש, ונמשיך לייחל לחזרתם בשלום הביתה כל החטופים.

 

שלכם,

פרופ' תמיר שפר

רקטור