מאמר דעה של עמית רפאל צורן הוא פרופסור חבר בבית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית. המאמר הופיע בכתב העת "צירופים חדשים": https://zerufim.siach.org.il/author/amit-zoran/
* * *
במסורות מיסטיות שונות התפתחה אינטראקציה עמוקה בין האדם למרחב. האם ניתן ללמוד מהן גם לאינטראקציה שלנו עם המרחב הוירטואלי?
לאור האתגרים שמהפכת החישוב מביאה לפתחנו, אני מציע במאמר זה גישה חדשה לאינטראקציה עם טכנולוגיה דיגיטליתֿ, השואבת עקרונותיה ממסורות מיסטיות ושמאניות. מסורות שכאלה אוצרות בתוכן גישות אשר שימשו תרבויות רבות לאורך תקופות ארוכות, גישות המאפשרות חווית אינטראקציה רחבה ועמוקה עם העולם, ומסתירות בחובן איכויות עמוקות אשר יכולות להרחיב את מערך האינטראקציה שלנו עם מרחב התופעות בו אנו פועלים. מעבר לכך, גישות מיסטיות הבונות חיבור עמוק בין האדם לעולם התופעות לרוב מכילות בתוכן אכפתיות ואחריות למרחב, ולפיכך הן לבטח יכולות ללמדנו כיצד להשתמש, ולפתח, טכנולוגיה הוליסטית, אחראית ואכפתית, שתחבר בין האדם לבין עולמנו האנושי, הטבעי והטכנולוגי.
* * *
אנו חיים בעידן של שגשוג טכנולוגי. התקשורת הדיגיטלית, מדע הנתונים, הבינה המלאכותית, והעושר העיצובי של אמצעי המחשוב הנפוצים, משפיעים על כל היבטי החיים בימינו. עם זאת, לאחרונה מתחזק הדיון לגבי משמעות העובדה שחלק כה גדול מהאינטראקציה שלנו עם העולם מתנהל דרך מתווכים דיגיטליים, והסכנות הנובעות מאינטרסים כלכליים צרים אשר שולטים במרחבים הוירטואליים. יתרה על כך, אנו מתמודדים כיום עם אתגרים מורכבים וחוסר איזון חברתי וכלכלי אשר הולך וגדל, תוך כדי העמקת הניכור ביננו לסביבתינו הטבעית. בעוד המערכת הכלכלית הגלובלית ממשיכה לצמוח, חלקים גדולים מדי של האנושות נמצאים בתת תזונה, סובלים מעוני חריף וחסרים גישה למים נקיים. הצמיחה הכלכלית שאנו חווים בעידן התעשייתי לא תורמת ליצירת מערכת יחסים מאוזנת ויציבה עם עולמנו, כאשר עוד ועוד ראיות מדעיות נאספות להתחממות גלובלית. התנהלותנו איננה ברת קיימא, ואנו מתקשים לשנות זאת מתוך קבעונות של מערכות כלכליות, פוליטיות וטכנולוגיות.
למרות הפוטנציאל העצום שיש לטכנולוגיות המחשוב לאופטימיזציה, יעילות, ושליטה, נראה שהתקדמות הטכנולוגיה הדיגיטלית ומשאבי המחשוב האדירים לאו דווקא תומכים בשיפור התנאים ליציבות על פני כדור הארץ. הבעיה איננה חוסר יכולת טכנולוגית, כמובן. אנו מחזיקים כיום בטכנולוגיית החישוב העוצמתיות ביותר שידענו, כאשר בשנת 2015 נאמד כוח החישוב העולמי בכערך5×10^20 FLOPS. רובו של כוח חישוב זה מקובץ בחוות מחשבים ענקיות (הידועות בשם data centers), אשר רובן נתון בבעלות תאגידי אינטרנט רב-לאומיים ומוסדות פיננסיים.
כוח חישוב עצום זה אינו מכוון לפתור את האתגרים הגלובליים שלנו, אלא לשרת את הכוח הכלכלי שיצר אותו; הוא מאיץ את התחרות הארגונית ואת מציאתם של מיזמים עסקיים חדשים באמצעות יישומי בינה מלאכותית ולמידה חישובית. מעבר לכך, חוות מחשבים אלו ומשאבי הענן הדיגיטלי צורכים כ-2% מצריכת החשמל ברחבי העולם, וההערכה היא כי צריכה זו תעלה ל-8% מהסך העולמי עד שנת 2030. דוגמה אחת הינה המטבע הדיגיטלי המבוזר ביטקוין, אשר סך הפעולות הדיגיטליות הקשורות אליו צורכות יותר אנרגיה מכל שוויץ. מכיוון שצריכת האנרגיה העולמית הולכת וגוברת, וצמיחת מקורות האנרגיה המתחדשים רחוקה מלהיות מספקת, אפשר לטעון שיש לנו בעיה באופן האינטראקציה שלנו עם העולם, ונראה שלא רק שהמהפכה הדיגיטלית שלנו אינה מכוונת לקדם אותנו בדרך האחראית ביותר, אלא שהיא אף מעצימה את המשבר.
האם יש דרך אחרת?
כחוקר מדעי המחשב באוניברסיטה העברית, אני חוקר את הקשר בין אדם וטכנולוגיה, כולל ההיבטים הקוגניטיביים, התרבותיים והרוחניים של אינטראקציה זו. בשנים האחרונות, מתוך תהליך חקירה שהיה קודם כל אישי ולאחר מכן מקצועי, פגשתי מסורות מיסטיות ושמאניות שונות, אשר הציבו בפני אתגר לדרך החשיבה המדעית, האנליטית, ולהסברים הרדוקציוניסטיים של המדע לעולם הטבע.
בהכללה, שמאניזם עוסק במגוון רחב של שיטות לאינטראקציה עם עולם הנסתר וה'רוחות', על מנת להשיג ריפוי, תובנות, גישור על סכסוכים, מידע והשפעה על כוחות טבע, חיות וצמחים, וכיוצא בכך. ככל שהעמקתי בנושא, בין אם בחוויות מעשיות אישיות, ובין אם בחקירה ספרותית ואתנוגרפית, שוב ושוב עלתה בי תחושה שעולמות הקסם עליהם מדברים השמאנים אינם מופרכים או הזויים, ומה שנדרש מאיתנו המדענים על מנת להבינם הוא שינוי פרספקטיבה: אימוץ גישה אפיסטמולוגית חלופית להבנת המרחב, באופן שיגשר בין מדע ורוח ויאפשר לתחומי ידע עמוקים אלו שיתוף פעולה ותמיכה הדדית.
התבוננות רוחנית על עולם הטכנולוגיה והמחשוב מאפשרת לנו לבדוק היתכנות של אינטראקציות אלטרנטיביות עם העולם. חברות מסורתיות רבות הדגימו התנהלות ברת קיימא לצד המרחב הטבעי שלהן לתקופות ארוכות, כאשר הן השתמשו בלא יותר מצרכיהן וקיימו מערכות יחסים של אכפתיות וחמלה עם הטבע, כפי שיתואר בהמשך המאמר. בבסיס ההתנהלות הזו נמצאות תפיסות הרואות את המרחב באופן שונה מנקודת המבט המודרנית אשר התפתחה במערב, והיא הבסיס לחשיבה המדעית והטכנולוגית שלנו: נקודת מבט אשר אימצה גישה של שליטה ושינוי, ודחתה את הרוח מקרבה. עם זאת, אני מאמין שהטמעת גישות מיסטיות בעולם הטכנולוגיה איננה רק אפשרית, אלא אף הכרחית על מנת לאזן בין התפתחותנו הטכנית הבלתי פוסקת לבין חיבור ואכפתיות לאחר, לסביבה, ולעצמנו, וכן כדי לייצר תנאים יציבים לחיים ברי קיימא.
בעזרת נקודת מבט חדשה (עם שורשים עתיקים) אנו יכולים לפתח מערכות יחסי גומלין עם טכנולוגיה המבוססות על חמלה וחיבור לאחר ולמרחב, ובאופן הזה לעודד אכפתיות ודאגה כתנאי הכרחי להמשך התפתחותנו. מערכות יחסי גומלין שכאלה יאפשרו לנו להשתמש במחשבים כערוץ של אינטראקציות חדשות עם העולם, תוך מתווה של מנגנוני משוב אשר לא ניתן לחוות באמצעות כלים סטנדרטיים של ממשק אדם מחשב, כגון מקלדת ומסך. על מנת לצעוד בדרך זו, אני מזמין את הקורא להצטרף אלי למסע של פתיחה וגילוי, אשר מתחיל בהשלת נקודת המבט המודרנית, אותה נקודת מבט המוכרת לכולנו, המניחה סובייקט אנושי המובדל מהמרחב, מתקשר עמו דרך ערוצי המידע החושיים המוכרים, ומתוך כך בונה ראייה אובייקטיבית של המציאות.
כדי להציע מערכת יחסית חדשה בין אדם לטכנולוגיה בכלל ולמחשב בפרט, נדרש שינוי עמוק באופן בו אנו מבינים את מושג האינטראקציה בכללותו. עלינו לאתגר את כל מה שאנו תופסים כמערכת היחסים בין האדם והעולם, על ידי אימוץ השקפה המחברת בין כל התופעות המרכיבות את המציאות: זו הטבעית, המלאכותית, והטכנולוגית. באופן הזה, נוכל להיכנס לגן של פליאות ואירועים, הקשרים ושיעורים, אשר לא תמיד ניתן להבין בתצורת חשיבה רציונלית הקושרת סיבה ומסובב, תנאים ותוצאות. השכל, אשר הורגלנו לאמנו לחשיבה אנליטית והישגית, מתבקש לשקוט ולתת לתופעות להופיע לפתחינו ולהזמיננו לאינטראקציה. כפי שתיאר הרמח״ל במאה ה-18 במבואו היפה לדרך ה׳, אנו יוצאים לטיול בגן המציאות תוך התמסרות לתחושה וייחוס, ולאו דווקא להבנה:
יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם כפי מחלקותם וסדרי יחסיהם, מידיעתם שלא בהבחנה, כיתרון ראיית הגן המהודר בערוגותיו ומיופה במסילותיו ובשורות מטעו, מראיית חורש הקנים והיער הצומח בערבוב. כי אמנם ציור חלקים רבים, אשר לא נודע קשרם ומדרגתם האמיתית בבניין הכל המורכב מהם, אצל השכל המשתוקק לדעת, אינו אלא משא כבד בלא חמדה, שייגע בו ויעמול ונלאה ועייף ואין נחת. כי הנה כל אחד מהם, שיגיע ציורו אצלו, לא יניח מהעיר בו התשוקה לבוא עד תכליתו, וזה לא יעלה בידו, כיון שנעדר ממנו תשלום עניינו, שהרי חלק גדול מהדבר, הוא יחסיו עם המתייחסים לו ומדרגתו במציאות, וזה נעלם ממנו, ונמצאת תשוקתו טורדתו מבלי שבעתה וחמדתו מכאיבתו ואין מנוחה. לא כן היודע דבר על אופניו, שבהיות נושאו מתגלה לעיניו בעליל כמות שהוא, הלוך ילך והשכל אל אשר יפנה שם, וביופי מלאכותיו יתענג וישתעשע.
הגן שלנו הינו מציאות עולמנו וחיינו, וגן זה מכיל ערוגות ומטעים שונים ומשונים, המסודרים בינות לחלקים הרבים המרכיבים את עולמנו: המרחב הטבעי בו כל זה צמח, צומח ומנהל יחסי גומלין בין כל חלקיו, הטכנולוגיה אותה פיתחנו ואשר הפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו, עושרה החומרי והלא חומרי של תרבותנו, ומערכות היחסים שלנו עם האחר והמרחב הטבעי. על מנת להרחיב את תפיסתנו את גן המציאות אותו מתאר הרמח״ל, עלינו לאתגר את תפיסת העולם שהורגלנו אליה והוטמעה בנו. זה איננו תהליך פשוט, וישנם דרכים שונות להגשימו: דרך לימוד ואתגור השכל הרציונלי ושבירת הלוגיקה המובנית בראיית עולמנו ושפתנו; דרך תרגול תודעתי ומדיטציה; דרך תרגול גופני כצ׳י קונג, יוגה ונשימה; דרך תפילה על סוגיה השונים; ודרך פרקטיקות שמאניות כאלה ואחרות, כולל חומרים מרחיבי תודעה והתנסות במצבי תודעה אלטרנטיביים אשר בהם הוויתינו נסמכת על תחושה וחוויה יותר מאשר על חשיבה.
על כן, אני מעריך שלחלק מן הקוראים הנושאים האלו יהיו חדשים, ואולי אף מרתיעים – הרי עסקינן בין השאר בשמאניזם, בקסם ובחומרים פסיכדליים. על מנת להקל את המסע, אשתדל לבאר מושגים ולתאר תהליכים גם לקוראים שפוגשים את הנושאים הללו לראשונה. יתרה מכך, חשוב לי להבהיר כי הטענה העיקרית אותה אני פורש הינה שאינטראקציה רוחנית הינה אינטראקציה אינטואיטיבית, ובין אם נדון במדיטציה, בקסם, או בשמאניזם, המטרה הינה אחת: פרקטיקות רוחניות שונות מאפשרות פיתוח אינטואיציות עמוקות וראיית עולם עמוקה. ראיית עולם זו, ולאו דווקא הפרקטיקה שיצרה אותה, הינה מה שאני מבקש להפנים לתוך הלימוד והפיתוח של טכנולוגיה דיגיטלית.
מסר מקן נמלים
חשוב לי לציין כי בחירתי לשבץ כאן תיאור חוויתי בגוף ראשון, דבר אשר לרוב איננו מקובל בדיון אקדמי אובייקטיבי, נובעת מהעמדה המרכזית שלי לאורך המאמר אשר שמה דגש על מרכזיות החוויה התודעתית ותרומתה לאינטראקציה באופנים שחשיבה שכלית תתקשה לייצג.
לפני מספר שנים שהיתי כחודש באי בדרום אמריקה, כחלק מתהליך אישי ומחקר על שמאניזם מעשי. טסתי לעבוד עם אוריאל, שמאן ומורה רוחני אשר פגשתי לפני מספר שנים, והייתי תלמידו. תהליך העבודה עם אוריאל וסיפורו שלו לבטח יעלו על הכתב בזמן ובכוונה הראויים להם; פה אתמקד בחוויה מסוימת אשר נטבעה בי למספר חודשים. בבוקר יומי החמישי על האי, יצאנו אוריאל ואני לטיול היכרות עם הטבע המקומי, תחת השפעה של חומר פסיכדלי. לאחר כשעתיים של הליכה, כשהחומר נפתח במלואו, הכווין אותנו אוריאל לנקודה כעשרה מטרים מהשביל עליו הלכנו לתוך סבך הג'ונגל, ושם נשכבנו מתחת לעץ נמוך עם עלים רחבים. שכבתי על לונגי דק, עם בגד ים בלבד לגופי, כאשר האדמה מתחתי מכוסה בשכבה עמוקה של עלים לחים שנשרו מהצמחים המקיפים אותי.
כמות האינפורמציה המגיעה ממגע הגוף החשוף עם המוני העלים, היצורים המהלכים, הזוחלים והמעופפים, הינה אינסופית. כל נקודת מגע מייצרת חוויה תודעתית, כאשר במצב תודעה פסיכדלי המידע נחווה באופן שונה לחלוטין ממצב תודעה 'רגיל'. העלים, השפיריות, הזבובים, היתושים, הצרעות, הציפורים והמוני בעלי החיים האחרים אינם נושאים את דמותם הרגילה בתודעת החווה. תחת השפעה פסיכדלית כל המרחב – אשר באופן נורמלי היה ככל הנראה מייצר עבורי תחושת אי נעימות בגלל זרותו – נחווה כתופעה בה התודעה אינה מחזיקה דימוי מובחן של תפיסה מרחבית, אלא 'נמסה' לתוך חוויה חושית רוטטת, בה הינך אוסף אינסופי של יחידות אנרגטיות המשתנות תדיר. התודעה עוברת התמרה ממהות יחידה למהויות רבות מלתאר, אשר עיקר הוויתן הינה פירוק, הרכבה, ותנועה. להבדיל מחוויות פסיכדליות אחרות שהכרתי, החוויה הזו התרחשה במעטפת הגוף, כאשר כל תודעתי נסובה על שטחי המגע של העור ומשם החוצה – בהיותי נקודת מרכז של ניתוקים וחיבורים אינסופיים, המלווים בדגדוגים, ליטופים צביטות, ותנועות אשר לא מאפשרות לשום מהות תודעתית אחרת לחדור למרחב ולייצר דומיננטיות.
לאחר זמן לא ברור בו נעלמתי לתוך הקסם הראשוני הזה, התחיל מבול חזק, אופייני למזג האוויר המקומי, שירד למשך מספר משמעותי של דקות, אינני יודע אם כעשר או כשישים. אין ספור טיפות המים הנוזלות דרך עלי העץ המחפים עלי, הכפילו את נקודות המגע אשר הייתי מודע אליהן, והוסיפו גם ממד של שטיפה וניקיון, אהבת אם, אדמה וטבע. לא נשאר לי דבר לאחוז בו, נותרה רק ההתמסרות לגשם והפיכתי לאינספור טיפות מים, תוך היפרדות מכל מהות מובחנת אחרת.
הגשם פסק, ועלה בי צורך להטיל מימי – זהו סימן שתת המודע שלי מיצה את השלב הזה במסענו. לאחר סך הכל כשעתיים או שלוש מתחת לעץ יצאה השמש, ואוריאל קרא לי להמשיך בטיולנו. לאחר שעזבנו את העמדה, אוריאל גילה לי כי שכבתי על קן נמלים ענק, ככל הנראה הקן הגדול באי, המונה לטענתו כעשרה מיליארד נמלים. בבדיקה שעשיתי בזמן כתיבת המאמר הזה גיליתי שקיים סוג של נמלים החיות בדרום אמריקה – Argentine Ants – אשר בונות רשתות אדירות של קני נמלים, רשתות אשר מחברות קנים רבים ויכולות במקרים מסוימים להכיל מילארדי פריטים. אוריאל הסביר שהמקום הינו שער כניסה רוחני לאי, מעין 'מרכזייה' המשילה ממך את חוסר ההרמוניה אותו הבאת מבחוץ, מפרקת ומחברת אותך מחדש, ומייצרת קשרים תודעתיים הרמוניים בינך לבין האי והטבע המקומי. האנרגיות של היחיד מול המכלול, ושל רשת התעלות האדירה ששכבתי עליה, הן אנרגיות של חיבור, הרמוניה, ופעולה משותפת. זו התופעה אשר תודעתי פירשה באופן שהשפה מתקשה לתאר, ואני מקווה שמשהו מרשמיה עבר פה.
התפרקות המציאות באספקלריה המיסטית
הפירוק והחיבוריות המנטליים אותם חוויתי בסמיכות לקן הנמלים שינו את מערכת היחסים ביני ובין הטבע המקומי בו במקום. תחושת הגבול שלי התרחבה מעבר לגופי ולעורי, והכילה את כל המרחב, אשר המהות הדומיננטית בו היא האנרגיה ההרמונית של חיבור, רישות וקישור הנובעת מהנמלים הרבות ומקינן. סוג האינטראקציה שחוויתי איננו משהו אשר אנו נוהגים להתבונן בו בלימודי העיצוב והאינטראקציה עם טכנולוגיה ומחשבים, וזאת מסיבה פשוטה – איננו מזהים חוויה רוחנית כתהליך תקשורת, והנושא כלל לא נלמד במסגרת לימודי מדע והנדסה.
הספרות האנתרופולוגית, לעומת זאת, עשירה בתיאורים הדומים לחווית קן הנמלים שלי, חוויות אשר בבסיסן מתארות מערכת יחסים עם המרחב המבוססת על חוויה רגשית, גופנית, היוצאת מחוץ לגבולות החשיבה הסדורה. קיימים תיאורים רבים של אינטראקציות מורכבות שדווחו על ידי אנשים במצבי תודעה בלתי רגילים, בין אם מדובר בטקסי ריפוי של ציידים לקטים, חוויות פסיכדליות רבות ושונות, ומסורות מיסטיות מגוונות. הקבלה, לדוגמא, מסורת הסוד היהודית, עוסקת בעיקר בבניית חיבור בין האדם לאחדות ההוויה, תוך התרחבות תפיסת המציאות של היחיד אל עבר האין-סוף.
בסיס הפעולה של השמאן הינו המעבר למרחבים תודעתיים בהם הייצוג השכלי של עולמנו קורס, ובמקומו מופיע עולם של תופעות המייצגות חיבור עמוק ורב חושי למערכת ההקשרים שהיא המציאות החוויתית שלנו. המציאות המיסטית יכולה לכלול גם את העולם הרגיל, עולם המעשה, אבל מתרחבת הרבה מעבר לחומר ולתהליכים לינאריים, סיבתיים ורציונליים, ומכילה אינסוף עולמות אחרים עם יצוגים רוחניים, מכושפים וקסומים. בראייה קוגניטיבית, מדובר על הקרנה של תת ההכרה שלנו, בנייה אלטרנטיבית למציאות המורכבת מרגשות, דחפים, דפוסים ואינטואיציות אשר מתגבשות לכדי אובייקטים שלא נובעים מחומר ולא מצייתים לחוקי הפיסיקה, ועם זאת עדיין מסוגלים להכיל את כל הייצוגים של התודעה הרגילה.
בפתיחה לספרו המסע לאיכטלאן מתאר ספק מזווית מבט אנתרופולוגית ספק מזווית בדיונית, את תהליך הלימוד שעבר בחברתו של מכשף מקומי מאיזור המדבר של סונורה במקסיקו, דון-חואן מאטוס. המכשף דון-חואן מחזיק בגישה שמאנית לאינטראקציה שבן האדם והעולם, הרואה הבדל מהותי בין הדרך שבה 'עולם העשייה' (דון חואן) נתפש בתודעתנו, לבין קיומה – או חוסר קיומה – של מציאות אבסולוטית.
הרעיון, שלפיו קיימת זרימה של פירושים שבתפיסה היוצרים את דמות העולם, מתיישב עם העובדה שפירושים אלה נמשכים ללא הרף ושרק לעיתים נדירות, אם בכלל, מטילים בהם ספק. לאמיתו של דבר, המציאות של עולמנו, כמו שאנו מכירים אותה, נחשבת כה מובנת מאליה, עד שכמעט אי-אפשר לראות את הנחת היסוד של הכישוף – דהיינו, שהמציאות שלנו אינה אלא תיאור יחיד מני רבים – כעניין רציני.
בשלב מתקדם יותר בספר, מסביר דון חואן כיצד לשיטתו הזנחה של המציאות 'הרגילה' הינה צעד קריטי ברכישת יכולות שמאניות, שאולי החשובה מביניהן היא התחברות לרשת ההקשרים של המציאות, החיבוריות הכוללת:
בוא נגיד, כי בשעת היוולדנו כל אחד מאתנו מביא עמו לעולם טבעת קטנה של עוצמה. וכמעט מיד לאחר מכן מתחילים להשתמש בטבעת קטנה זו. נמצא איפה, שכל אחד מאיתנו מחובר כבר מלידה וטבעות העוצמה שלנו מחוברות לכל אדם אחר. במילים אחרות, טבעות העוצמה שלנו מחוברות לעשיה של העולם כדי לברוא את העולם.
המסע לאיכטלאן, וספרים אחרים של קסטנדה המתארים את מעללי המכשף דון חואן, היו אחת מהנקודות הכניסה העיקריות של מסורות שמאניות למיינסטרים של השיח במערב. לפי דון חואן, הדרך בה אנו חווים את העולם אינה מייצגת אמת מוחלטת או עולם אובייקטיבי, אלא היא פרשנות שמוחנו מייצר בהתאם לתנאים מסוימים המובנים בשכלנו כתגובה לערעור חושי, לאותות שמערכת החושים שלנו קולטת. הרעיון כי תפיסת המציאות שלנו לא בהכרח מייצגת מציאות אבסולוטית נוכח בכל מסורת מיסטית ומהווה בסיס לאינטראקציות אלטרנטיביות בין אדם והעולם, כפי שנפוץ במלאכות כישוף ושמאניזם, בהן אירועים שאינם מתיישבים עם החשיבה האנליטית משמשים כמקור לאינטואיציות לא פחות אמינות – ולעיתים אף יותר אמינות – מראיית העולם שאנו אוחזים בה כברירת מחדל. היטיב לבטא זאת הרב קוק באחת מרשימותיו מתוך 'שמונה קבצים':
גם כשאין השכל מסכים עם הציורים של הדמיון מכל מקום הם עומדים בערכם בפני עצמם, כי הדמיון בעצמו הוא עולם מלא. רק תוספות ברכה שלו הוא שיתאחד עם השכל, ויחד מתאחדים שניהם במקורם העליון, שהוא נעלה מן השכל ומן הדמיון במדה אחת.
המדע, כמובן, מבוסס על חשיבה שכלית, או לכל הפחות יכולת שכלית לנסח טענה ולהוכיחה או להפריכה, וזאת במרחב שהינו בחזקת הרבים, הווה אומר, המרחב אשר כולנו מסתכלים עליו ויכולים להסכים על קיומו – עולם המעשה החומרי. בפילוסופיה, תורת ההוויה (אונטולוגיה) עוסקת בטבע המציאות, ותורת ההכרה (אפיסטמולוגיה) עוסקת במאפייני וגבולות הידיעה והתפיסה שלנו של מציאות זו. הגישה המדעית, אם כן, הינה היבט אפיסטמולוגי מסוים, כזה המבוסס על התבוננות אמפירית וחקירה רציונלית, תכונות אשר מלכתחילה מאפיינות את החשיבה השכלית. על כן, באופן טבעי המדע מתקשה לחקור את שמעבר לכליו, ולרוב נפגוש מדענים שיבטלו כל התייחסות לרוח וללא רציונלי. עם זאת, בשנים האחרונות גישות חדשות בחקר התפיסה האנושית מנשבות גם מכיוונים מדעיים, ולאט לאט סוללות נתיב להבנה של תופעות מיסטיות.
גישות חדשות במדע: חלון המציאות הפרטי
דונלד הופמן הוא פסיכולוג קוגניטיבי, פרופסור מאוניברסיטת קליפורניה, הטוען כי תפיסת המציאות שלנו איננה מייצגת מציאות אבסולוטית. הוא מבסס את קביעתו על מחקרים וניסויים הכוללים ניתוחים של התנהגות בעלי חיים כתגובה למניפולציות מבוקרות על המרחב, בראייה אבולוציונית והישרדותית. הופמן טוען שאנו מגיבים למציאות החיצונית, עולם המעשה והחומר, כפי שמשתמש מחשב מגיב למטאפורות עיצוביות, לדוגמא דימויים של חפצים במערכת הפעלה ממוחשבת. במערכות הפעלה עכשוויות, המשתמש ידע להיזהר מלגרור מסמך חשוב לפח האשפה הדיגיטלי, למרות שהוא יודע שמדובר במטאפורה ושאין באמת פח אשפה וירטואלי במחשב. פח האשפה משמש כסמל, כתמרור, המייצג מערכת יחסי גומלין בין פעולות – אם תגרור את עבודתך לסל המחזור או לפח האשפה, היא תעמוד בסכנת הימחקות.
באותו אופן, טוען הופמן, אנו יכולים להתייחס לאובייקטים שאנו מזהים בתודעתנו כמרכיבי המציאות: אלו סמלים דרכם אנו מתנהלים, אבל לא בהכרח המציאות עצמה. לדוגמא, אם נלך מעבר לצוק – ניפול, וככל הנראה נפגע. כל זה נכון, אבל זה לא בהכרח אומר שהצוק שאנו רואים, על סלעיו המשוננים, החול והאבנים הפזורים למרגלותיו והצמחייה הצומחת בינות סלעיו מייצגים אמת אבסולוטית. לפי הופמן, הדרך בה אנו תופסים את הישות שאנו מכנים 'צוק' הינה פונקציה של תכונות התודעה שלנו ושל הדרך שבה אנחנו חווים את העולם. דרך זו מושפעת רבות מהאופן שבו גודלנו ומהשפעת סביבתנו ותרבותנו, ומחקרים מלמדים שהאבולוציה דווקא מעדיפה תמונות מציאות לא מדויקות, אבל שימושיות. הופמן משתמש בדימוי של חלון במערכת הפעלה חלונות Windows: דימוי זה אשר מאפשר לנו חוויה מסוימת דרך מערכת התניות והתוויות הנובעות ממנגנוני התפיסה שלנו, אבל לאו דווקא מייצג את מצב מערכת המחשוב תחת אמת פיסיקלית. אין במחשב שום חלון במושגו הפיסיקלי, כפי שאין בו תיקיות צהובות, שעוני חול וירטואליים או פחי אשפה ומחזור.
גישות עכשויות בחקר המוח מיישרות קו עם מטאפורת החלונות של הופמן, ותומכות בגישה המניחה שאין לנו גישה למציאות אבסולוטית או אובייקטיבית אלא לייצוג מסויים, ספציפי, שנבנה במוחנו – החלון האפיסטמולוגי הסובייקטיבי שלנו. מוחנו אחראי על מאפייניו של חלון זה, והוא מנהל את פעולותיו באופן מבוקר ומוטה על מנת להתאים אותנו לשרידות מירבית במרחב של חיינו.
פרופסור בני שאנון מהאוניברסיטה העברית חקר לעומק את ההשפעה הקוגניטיבית ותפיסת המציאות של משתמשי איוואסקה, שיקוי פסיכדלי מסורתי מאיזור האמזונס באמריקה הדרומית, כבר החל משנות השמונים של המאה העשרים, והקדים בכעשרים שנה את שינויי הפרדיגמה שפרופסור דונלד הופמן מייצג. לאחר שחקר וראיין מאות נסיינים, ואף התנסה בעצמו מאות פעמים באיוואסקה, הגיע בני שאנון למסקנות מרחיקות לכת אשר אתגרו תפיסות מדעיות מסורתיות:
I began to wonder if science as we normally understand it suffers from some fundamental limitations and that, in fact, it may hinder and inhibit us from understanding some crucial aspects of reality […] I began seriously to entertain the possibility that there are other, complementary sources of knowledge, one that do not employ the instruments and methodologies developed by modern science.
במקום אחר בספרו ממשיך וכותב שאנון כי המציאות שאנו מבינים הינה תוצר של מערכת יחסי גומלין בין אינפורמציה חושית לבין תנאי העבודה של המערכת הקוגניטיבית שלנו. לפי שאנון, החלון המדובר דרכו אנו רואים את המציאות הוא יצירה, בריאה עצמאית, סובייקטיבית שלנו, ובמצבי תודעה שונים היא יכולה להשתנות:
Rather than being an information processor, the mind is the creator of novelty.
כיום חקר המוח מזהה בקר של המערכת הקוגניטיבית, מערכת קישוריות עצבית במוחנו הנקראת רשת הדיפולט ('רשת ברירת המחדל') Default Mode Network – מערכת מורכבת המייצגת קטלוג של מספר איזורים במוח, אשר משויכים לגורם האחראי על התפקוד ה'רגיל', הדיפולטי של מוחנו. במצב רגיל, בו איננו עוסקים בפעולה מסוימת הדורשת ריכוז, מערך זה של מוחנו פועל באופן מוגבר. רשת הדיפולט הינה ככל הנראה המקבילה הפיסית לאגו, לתחושת השיוך העצמי, אותו מנגנון שאנו מנסים 'להשתיק' בזמן מדיטציה. אם אנו גוררים דפוסים המקשים על תפקודנו או מצב רוחנו, לרוב יהיה מדובר על עבודה אינטנסיבית יותר מהרגיל של הבקר המוחי (רשת הדיפולט), כאשר דפוסים חשיבתיים מסוימים פועלים מעבר לצורך הבריא לנו, צורכים אנרגיה רבה ואף מייצרים סבל.
מחקרים עכשוויים מלמדים ששימוש בחומרים פסיכדליים (כמו מיומנויות מדיטציה שונות) מחליש את הדומיננטיות של רשת הדיפולט, ובעקבות זאת, תחת מצב פחות מנוהל ומבוקר, המוח מגיב באופן שונה לגירויים ואיננו מתפקד בדפוסיו הרגילים. אחד הדפוסים הללו הינו הדרך בה אנו חווים את המציאות החיצונית, את העולם.
התיאוריה הנפוצה כיום במדע לתפיסת המציאות שלנו נקראת Predictive Coding: מוחנו מתאים בין מידע חושי לקונספט הנמצא בזכרוננו (כפי שצפה שאנון), באופן כזה שאנו נבחר ׳לראות׳ (או לשמוע, או לייצג באופן אחר) את האובייקט הסביר ביותר תחת התנאים שבהם אנו פועלים: מערך הפרדיקציה המוחי שלנו יקבע איזה אוביקט לייצג בתודעתנו ולנהל מולו אינטראקציה, בהתאם לנתונים שמגיעים מהחושים. לדוגמה, אם ראינו זנב של חיה מעבר למפתן הדלת, אין לנו מספיק מידע לדעת באיזו חיה מדובר. אבל היות וגדלנו במרחב של כלבים וחתולים, ואנו מגדלים שני חתולים, התודעה שלנו תבחין בחתול.
לפי גישה זאת, המוח אשר מוצף במידע חושי, מסנן כל מה שאינו רלוונטי על מנת לבנות תמונת עולם ׳שימושית׳. הסופר הבריטי הנודע אלדוס האקסלי תיאר זאת באופן אינטואיטיבי כבר בשנת 1954, בחיבורו 'דלתות התודעה' אשר נכתב לאחר ניסיונו בחומר הפסיכדלי מסקלין:
The function of the brain and nervous system is to protect us from being overwhelmed and confused by this mass of largely useless and irrelevant knowledge, by shutting out most of what we should otherwise perceive or remember at any moment, and leaving only that very small and special selection which is likely to be practically useful.
למעשה, מערכת הפרדיקציה שלנו על המציאות, הינה חלון המציאות של הופמן. תמונת העולם אותה אנו בונים במוחנו היא החלון הסובייקטיבי שלנו, והוא משתנה תחת חומרים מרחיבי תודעה ומדיטציה. כאשר מערכת הדיפולט במוחנו מוחלשת חלון המציאות מתרחב, על חשבון יכולות קוגניטיביות כגון ניהול מהלך מחשבה לינארי ורציונלי. אנשים הנמצאים תחת השפעה של מרחיב תודעה וחווים חלון מציאות רחב יותר מהרגיל, מדווחים על תופעות רבות ומגוונות הכוללות מראות בלתי רגילים, תובנות חדשות, שחרור מדפוסים עקשניים ויצירתיות גבוהה – תופעות אשר לרוב מפתיעות את המשתמשים עצמם בחוויה שאיננה מוכרת לתהליך השכלי הסדור אליו הם רגילים. ושוב, ציטוטיו של בני שאנון מתגלים כמתאימים במיוחד:
Drinkers of Ayahuasca feel that there are things too fantastic to be merely the products of the imaginative power of their own mind.
Usually, what is seen is so foreign and unexpected that drinkers feel that they themselves contribute nothing to the contents of the vision.
האינפורמציה אליה חשוף האדם במצב הרחבת חלונו ותודעתו איננה אוסף של תופעות חסר הגיון, אלא מערכת של אינטראקציות חושיות, ויזואליות ותודעתיות שנמצאות מחוץ לתפיסת העולם הרגילה, ועם זאת מייצגות תכנים בעלי משמעות רבה למשתמש. ההנחה היא שתת המודע שלנו, אולי בדומה לתהליך חלימה, מאפשר לנו חוויה שאינה מפורשת באופן רגיל תחת ההתניות איתן גדלנו המבוססות על ראיית עולם פיסיקלית, חומרית ומעשית, אלא משקפת מהויות מנטליות בעלות משמעויות נסתרות, כגון היכולת לייצג אינטואיציות, דפוסי התנהגות ודפוסי חשיבה, ותקשורת עם תופעות, אובייקטים ואנשים באופן גולמי יותר ומפורש פחות.
למעשה, ניתוח מנגנוני בניית המציאות המוחיים והקוגניטיבים שלנו נמצא במיתאם לתפיסה הקבלית, הטוענת שראיית העולם שלנו הינה צמצום של מהות אחדותית וכוללת. מערכת הצמצומים מנוסחת על ידי מערכת הספירות ההיררכית, אשר מתארות תנועה המתחילה מאחדות אין סופית אשר איננה נתפסת שכלית, וממשיכה דרך מערכת של ספירות ועולמות לצמצום הסופי שהוא עולם המעשה, ספירת המלכות. במילים אחרות, הקבלה מדברת על צמצום והמדע מדבר על סינון מידע, ולמעשה שתי הגישות טוענות שתודעתנו חווה מציאות שהינה פרשנות אחת, מצומצמת, להוויה כולה. בני שאנון הגיע למסקנה זהה מכיוון של מחקר פסיכולוגי קוגניטיבי:
… drinkers feel that the boundaries between this consciousness and their own individual one are less and less defined. In the limit, I and God become one.
איך מדברים עם יער? על תקשורת הוליסטית עם המרחב
עד כה דנו בזווית המבט התודעתית וחלון המציאות דרכו אנו תופסים את העולם, תפיסה הניתנת לשינוי על ידי מגוון כלים ותרגולים אשר משנים את דרך פעולתה של רשת הדיפולט המוחית – החל מטכניקות מדיטציה ועד שימוש בחומרים מרחיבי תודעה. במצבי תודעה אלטרנטיביים, אנו מנהלים אינטראקציה עם תופעות ותהליכים אשר אינם עולים בקנה אחד עם 'השכל הישר', ומשקפים עולם בו ההזדהות בין הסובייקט החווה לחוויה משתנה, עד כדי התנתקות מכל מה שהאדם מזהה כראיית עולמו הסדורה, ערכיו, התנהגותו, והאינטראקציה שלו עם המציאות.
למעשה, טוען המכשף דון חואן, מצבים שכאלה הינם אמיתיים לא פחות מהמציאות הרגילה אותה אנו חווים. בראי הקבלה, מדובר בחוויות הנובעות מספירות גבוהות מעולם המעשה (אותו מציינת ספירת מלכות), מה שיקרא במסורות מסוימות המרחב האסטרלי, המקום בו הדמיון בורא מהויות שונות ממצב הקיום הרגיל. עם זאת, המסורת הקבלית, כמו הבודהיזם הטנטרי או סיפורו של קרלוס קסטנדה על דון חואן, מדברים על מציאות אחודה ומחוברת, אשר הכניסה אליה מתרחשת תוך כדי עליה בסולם הרוחני.
אדוארדו קון, פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת מקגיל שעבד שנים עם קבוצת ציידים-לקטים בג׳ונגל האקוודורי, טוען את אותה הטענה מכיוון אחר. בספרו 'איך יערות חושבים' מתאר קון מערכת יחסית הוליסטית בין הילידים לבין הג׳ונגל שהוא מציאות קיומם. קון מציג מצבים של תקשור בין היחיד למרחב, וטוען כי חקירה תרבותית – אנתרופולוגיה – צריכה לקחת בחשבון את מערכת היחסים בין כל סוכני המציאות (ולא רק האנושיים שבה), היות וכל הסוכנים הללו, כגון הג׳ונגל עם כל האורגניזמים שבו, מנהלים מערכת יחסי גומלין סימבולית של העברת מידע. באופן זה, היער הינו ישות שלא ניתן להזניח את התקשורת עמה, והינו חלק מהותי ודינמי מראיית עולמם של הציידים. באופן מעשי, שמאן או צייד יכול לשאול את היער כמה חיות אפשר לצוד היום והאם בכלל ראוי לצאת לציד, ובהתאם לתשובת היער כך יפעל.
צילום: עמית ר. צורן
כיצד מדבר הצייד עם היער? באופן אינטואיטיבי, מיידי, על ידי שרשרת של סמלים ומחוות המעבירות אינטואיציה לצייד, כגון מידע לגבי מצב החיות: האם הן במצוקה, הם הן קרובות או רחוקות, האם ישנו טורף מסוכן בסמיכות. הציידים-לקטים שאיתם עובד קון, כמו קבוצות אחרות של ילידים אשר לא הושפעו מחינוך הישגי מודרני המוטה לחשיבה שכלית, מקיימים תקשורת מורחבת עם עולמם הטבעי, תקשורת הנובעת ממצבי תודעה פתוחים גם ללא עזרים פסיכדליים. באופן הזה, שרשרת של סמלים ורמזים מתגבשת לכדי אינטואיציה גופנית אשר לעיתים אף מתבטאת בראיית מציאות אלטרנטיבית אבל שימושית ביותר – כגון רוח היער הלובשת צורה גופנית ויזואלית ומספקת מידע שימושי לצייד. התהליך הזה מתאפשר בגלל החיבוריות העמוקה למרחב אותה חווים הילידים, שהיא הבסיס למערכת יחסים שכזו.
כמות המידע המגיע לחושינו – בין אם אנו ציידים בג׳ונגל או מהנדסים בחברת הייטק – היא אדירה, ובכוחה להציף אותנו ללא יכולת להגיב ולתפקד. על כן, בתהליך בניית תמונת המציאות שלנו אנו מסננים את כל המידע אשר נראה למוחנו כפחות רלוונטי, פעולה שהמוח עושה בהתאם להרגלי חיינו עד כה. תחת מצבי תודעה מורחבים שטף המידע הזה מסונן פחות מהרגיל, ויותר רמזים וסמלים נתפסים בתודעתנו. עלה המונח באופן לא שגרתי על הקרקע, צליל יוצא דופן, טביעת רגל באדמה, מצב מזג האוויר – כל אלה יכולים להתגבש לאינטואיציה המלמדת כי ישנה סכנה באיזור, לדוגמא סכנה הנובעת מהימצאות יגואר. אם נאפשר לתודעתנו להשתחרר, אולי אפילו נאפשר למוחנו ליצור דימוי של יגואר המזהיר אותנו – מה שלרוב יקרא על ידי שמאנים רוח, יישות, מהות או אנרגיה, אבל בסך הכל מתאר חיבור לתת המודע ולאינטואיציה אותה גופנו אוסף מהמידע החושי שנקלט במערכותיו הרבות.
* * *
הקורא מוזמן להתנסות בישיבה אל מול עץ גדול, להתבונן בעץ כמספר דקות באופן מדיטטיבי תוך כדי הרפיה של כל תהליך חשיבתי, והתרכזות בנשימה, בגיאומטריות ומורכבויות הצורה של העץ, ענפיו ועליו, בתחושת הרוח על הגוף ובמגע האדמה בכפות הרגליים. לאחר כמספר דקות, עצום עיניך והפנה אל העץ שאלה. אין זה משנה כלל אם העץ הינו ישות תודעתית אוטונומית אשר העבירה לנו את המידע בטלפתיה, או שהמידע הינו הקרנה של תת ההכרה שלנו. הדבר היחיד שחשוב הוא שבמצב של מיינדפולנס תודעתי, החלשנו את הדומיננטיות של ראיית המציאות הסדורה שלנו, ויצרנו חלל פנוי לדמיון להתבטא.
הפעולה הזו, לשבת בשקט לפני עץ ולתקשר איתו, איננה כה מקובלת כיום בתרבות שלנו, אולם היא מקובלת מאד בתרבויות אחרות וזמנים אחרים. בדיוק כמו הצייד ביער, גם כאן המידע שהתקבל הוא בעל מהות חשובה, היות והוא נוצר תחת תנאי המרחב והתודעה שלנו, ועל כן הוא יספק מידע רלוונטי גם אם לעיתים הוא נראה סתום – בין אם הוא יזכיר לנו משימה ששכחנו, יזהיר מפני נפילת ענף על ראשינו, או יעודד אותנו לבלות יותר בטבע. לא משנה מה עולה בתודעתנו במצב של חיבוריות תודעתית למרחב, מה שעולה הינו הייצוג המהותי של הוויתינו תחת תנאי המציאות הנוכחיים, ועל כן הוא בוודאות מייצג אמת מסוימת תחת ראיית עולם מסוימת.
צילום: עמית ר. צורן
המידע החושי והאינטואיטיבי, לפני עיבוד ורפלקציה, לא עונה לכללי הלוגיקה הלינארית של החשיבה השכלית. יותר מכך, פעמים רבות מדווחים אנשים במצבי תודעה מורחבים על אינטראקציה עם מידע תודעתי ללא הבחנה ברמזים, סימנים או סמלים פיסיים במרחב. מאיפה מתפתחת אינטואיציה, אם כן? גם אם ישנם תנאים תודעתיים של הרחבת התפיסה, המאפשרים לנו להיות מחוברים למרחב באופנים שונים ממצב התודעה הרגיל שלנו, עדיין עלינו להבין מהיכן מגיע מידע למרחב המוכלל והמחובר הזה.
בסדרת מסעות מחקר שעשיתי לנמיביה בשנים 2011-2014 כדי לעבוד עם קבוצה אתנית של ציידים-לקטים החיים במדבר הקלהארי, חוויתי בעצמי מספר לא מבוטל של דוגמאות לאינטואיציות כאלו המתבטאות בדרך בה הילידים מתקשרים עם המרחב, כגון מעקב אחר חיה ללא סימנים או עקבות הנראים על האדמה, או ידיעה עמוקה על פעולתו של אדם קרוב בזמן העדרו. התיוג הנפוץ של אירועים שכאלה כטלפתיה, חוש שישי וכיוצא בזה, לרוב מוביל לביטולם המוחלט במחקר המדעי, היות והם אינם עולים בקנה אחד עם השכל הישר ולא ניתנים לשחזור בתנאי מעבדה – תנאי לתקפות ולידיעה נכונה על פי השיטה המדעית. ועם זאת, המדע עצמו אוסף עדויות רבות לתהליכים שכאלה, אשר מרמזים על ערוצי תקשורת ומידע אשר חורגים מהבנתנו המדעית את המציאות:
Well, who is playing the flute when ordinary cognitive behaviour is concerned? A lay person would say ‘me’ or the ‘self’, but the truth of the matter is that contemporary academic psychology has no answer to this question.
The antipodes of the mind reveal a geography that is much more amazing, much more wondrous than most, if not all, contemporary cognitive scientists seek to surmise.
אני מאמין שעלינו כמדענים להתאמץ יותר, ולסלול דרך יציבה בין תפיסות מציאות שונות. היות וגישות מיסטיות שלטו בתפיסות המציאות של רוב בני האדם רוב תקופת קיומנו, אל לנו לבטל בבוז עולמות תוכן אלה. ישנה חשיבות רבה להבנה של זוויות מבט אלטרנטיביות, תחת ההנחה שעצם קיומן מלמד שהן מספקות וסיפקו אלמנטים חשובים ושימושיים לאוחזים בפרקטיקות אלה, ושהן מייצגות מצב עתיק של אינטראקצית אדם-עולם אשר קדמה לעליית מעמדו של השכל החושב. על כן, בחרתי לנסח הצעה לגישור בין הרציונלי לרוחני, אשר נסמכת על מערכת ההקשרים האינסופית, רשת החיבוריות של המציאות, ודרכה מאפשרת לכל מידע להגיע לכל מקום, בהנחה והמקלט המוחי שלנו רגיש מספיק.
המציאות כגאיה: רשת החיבוריות הכוללת
האנתרופולוג טים אינגולד, במאמר שכתב על קני ציפורים, חושף את מורכבות התנאים אשר גורמים למבנה ולצורה של קן הציפורים להתהוות. הציפור הרי איננה לומדת הנדסה וגם לא מלאכה מסורתית מסוג כלשהו, ועדיין היא מבצעת את מלאכת בניית הקן לתפארת. יתרה מכך, היא איננה לומדת את המלאכה מהוריה, וגם ניתן להניח שתכנון הקן המדויק איננו מקודד במטענה הגנטי. אם כך, מאיפה מופיעים הצורה והידע לבניית הקן? הציפור מפגישה בין אוסף של תנאים ויכולות, הקושרים בין מצאי העלים והזרדים במרחב, יכולות הנשיאה הפיסיות שלה, מיומנויות וראייה מרחבית נתונה, וכמובן הרצון של הציפור. כל הגורמים נפגשים, והציפור, יותר משהיא נושאת עמה דימוי של הקן, נושאת יכולת לנווט אותם ליצירת פתרון מספק. הציפור הינה נקודת המפגש ברשת ההקשרים שמרכיבה את המציאות של היווצרות הקן.
באותו האופן ניתן להסביר את היכולת של ציפורים לנדוד מרחקים אדירים, מסיביר ועד מרכז אפריקה, מצפון אמריקה ועד האמזונס, ללא שימוש במפה, אפליקציית ניווט, או (ניתן להניח) חשיבה שכלית ותכנון מוקדם. קיימות תאוריות מדעיות שונות בדבר יכולת הניווט המופלאה של מיני ציפורים שונים. ואולם, מתוך נקודת המבט המוצגת כאן ניתן לטעון כי הציפור פשוט מתמסרת למידע שנמצא במרחב התופעות, והיות וכל תא בגופה הוא חלק ממרחב זה, המערכת האונטולוגית המגדירה את המציאות (ואת הציפור בתוכה) מנווטת את הציפור לנקודה האופטימלית תחת התנאים הנתונים, בדיוק כפי שעץ יצמח למורכבות חיים אדירה גם ללא שכל הלוקח אחריות על המורכבות המושלמת הזו.
בהיבט האונטולוגי, אפשר לזהות חיבורים עקרוניים בין כל תופעה ותופעה במציאות, ולראות כיצד גישת החיבוריות יוצאת מהיער אל עבר כל תופעה. נתבונן לדוגמא על עלה יחיד בעץ מסויים. למרות שיש עוד המוני עלים על אותו העץ, העלה נושא צורה ייחודית שהינה פונקציה של התנאים הייחודים לקיומו. גם אם מטענו הגנטי זהה לזה של שאר העלים, הזווית בה הוא פוגש את השמש, זמינות הלחות והמינרלים מהענף לנקודה בה הוא צומח וגורמים אחרים משפיעים על הצורה המתפתחת. אם נניח נעמדה ציפור על הענף ופגעה בעלה בתחילת צמיחתו, התפתחות העלה תלויה בפעולה המסוימת הזו של הציפור, ובכך הם קשורים. על כן, תצורת העלה הספיציפי תלויה גם בסיבות שהביאו לכך שהציפור פגשה אותו בשלב מכריע זה: נניח, העובדה שהיא בחרה לעוף לעץ המדובר כדי לחפש מזון, והסיבה שעזבה את העץ ממנו באה. די ברור שאם נמשיך את התהליך נשזור את כל התופעות במציאות זו בזו, על ידי הקשרים פיסיים וביולוגיים, אבל גם הקשרים מטאפיזיים רבים אחרים.
דוגמא פופולרית מוצגת בדמותו הספרותית של שרלוק הולמס, אשר מצליח להפיק תובנות ומסקנות מרשימות משרשרת הקשרים הנובעת מרמז בודד כגון כתם קטן על חולצת האורח: הכתם מרמז שהאדם שתה קפה בשעה האחרונה, היות והוא לא הספיק להתייבש, אבל היות והגיע באופניים ניתן להניח שהוא שתה את הקפה קודם לכן, לפני היציאה לרכיבה, ואם כך הרכיבה הייתה חייבת להיות קצרה, וניתן להניח שהאדם לקח אופניו ממקום בקרבת מקום. מערכת הקשרים, רשת של תופעות במציאות, שוזרת הכל בהכל. הבלש הולמס אומנם מבצע דדוקציה שכלית מבוססת חשיבה, אבל הוא מדגים שימוש מרשים ברשת ההקשרים של המציאות.
למעשה, המציאות הינה מרחב של אינספור תופעות השזורות זו בזו. כל תופעה מקושרת לתופעה אחרת. נניח, המחשב איתו אני כותב את המאמר מחובר לאינטרנט, לשפה העברית, לטרנדים עיצוביים עכשוויים, לטכנולוגיית ייצור של מסכים דיגיטליים, לשפות תכנות, וכיוצא בזה. ככל שנתקדם ברשת האסוציאציות נגלה שאין דבר שאינו מחובר לרשת כולה, ואם נמשיך נאלץ להסכים שהעולם הינו מבנה של חיבוריות ענקית. אולי הדוגמא המפורסמת מכל לתפיסה כזו הינה היפותזת גאיה, היפותזה אקולוגית שפותחה על ידי ג׳יימס לבלוק בשנות השבעים, המבקשת להפוך את הכיוון הקלאסי של מחקר החיים על פני כדור הארץ.
היפותזת גאיה ('השערת גאיה') איננה תיאוריה במובנה הקלאסי, היות והיא איננה ניתנת להוכחה או להפרכה, אלא מציעה נקודת מבט שונה, שינוי פרספקטיבה על מערכת היחסים בין החי, הצומח והדומם. במקום להתבונן על המציאות כאסופת אורגניזמים מופרדים המתקיימים בינות אוויר, מים וקרקע, גאיה מציעה להתבונן על כל כדור הארץ כאורגניזם אחד ויחיד, המפורק אמנם להתפתחויות נבדלות ולתודעות מופרדות, אבל עדיין הינו מערכת מאוד מורכבת שכל חלקיה השונים שזורים זה בזה ליצירת רקמת קיום אחת. כל שינוי משפיע על כל המרחב האקולוגי, ואין אף גורם שעומד בפני עצמו מנותק. החיבוריות של גאיה איננה רק חיבוריות במובן של סיבה ותוצאה, גורם ונגרם, אלא היא מעמידה בקדמת הדיון את רשת ההקשרים והקשרים של המציאות כמהות החשובה עצמה. גם פרופסור בני שאנון (אשר הזכרנו למעלה בהקשר של חקר האיווסקה) הגיע למסקנה כי היפותזת גאיה מספקת זווית מבט הוליסטית, הנתונה במתאם גבוה עם חוויות פסיכדליות שונות כפי שדווחו עלי ידי אלו שהתנסו בהן:
It reflects the view associated with what is nowadays referred to as the Gaia hypothesis, by which the planet Earth is an organism with its own homeostatic and intelligent properties […] It consists of the appreciation that all Existence and all creation are imbued with meaning and that there is a ‘great story’ behind it all.
היפותזת גאיה ספגה ביקורות רבות, ועם זאת, בשנים האחרונות צצות עוד ועוד עדויות מעולם הטבע אשר נותנות תוקף חדש להתבוננות על עולם הטבע דרך נקודת מבט של חיבוריות הכלל. דוגמא אחת אשר התפרסמה בשנים האחרונות הינה עולם הפטריות, הפונגי, ורשתות התפטיר שלהן. להבדיל מצמחים, ממלכת הפטריות איננה נעזרת בשורשים, אלא ברשתות חיבור שהן עיקרו של האורגניזם (הפטריה המוכרת לנו הינה רק אמצעי הרביה העונתי). במקרים מסוימים רשתות התפטיר הללו יכולות להגיע לגדלים אדירים, לדוגמא פטריית הדבש אשר מכסה שטח אדיר באורגון, ארה״ב, שטח הנאמד בכשלושה מיליון מטר מרובע, דבר ההופך את הפטריה הזו לאורגניזם הגדול ביותר בכדור הארץ.
רשתות ענק כאלה לא רק מתקיימות במרחב; הן מעבירות מידע ועוזרות לעצים לתקשר זה עם זה, לדוגמא כדי לסייע ליער אלונים לתמוך בעץ חולה דרך הספקה של חומרים מזינים, או לתאם החלטה משותפת כגון עיתוי הופעת בלוטים. מחקרים שונים מרמזים על עוד דרכי מתאם ותיאום רבות המתאפשרות בעזרת רשתות התקשורת של הטבע, ואנו מגלים שיער, מעבר להיותו אסופת עצים, מקיים אינטראקציה כה גדולה ומתוחכמת בדרכי פעולתה בין כל הגורמים במרחבו, שאולי נכון יותר להתבונן עליו כיחידה אורגנית אחת גדולה, מורכבת מאוד, ומחוברת.
הטכנולוגיה: ממשק לרשת החיבוריות הכוללת
עד כה, הצגתי שתי טענות מרכזיות. הראשונה מבקשת להמשיל את ראיית המציאות שלנו להתבוננות על עולם התופעות דרך חלון אישי, מזווית מבט אישית. טענה זו מביאה אותנו להכיר בכך שאין לנו גישה שכלית שבכוחה להבין את כל מורכבות המציאות, אבל הרחבת החלון התודעתי מאפשרת לנו לקיים אינטראקציה חושית ואינטואיטיבית עם מרחב זה. הטענה השנייה מניחה שכל המציאות מחוברת, ובהתבסס על כך ניתן לפתח רגישות ומיומנות שבכוחה להפיק אינטואיציות ואינפורמציה באופנים שאינם נתפסים על ידי השכל והתודעה הרגילה, כגון יכולת לתקשר עם תופעות מורכבות ברשת המציאות. על ידי הרחבת חלון המציאות שלנו אל מעבר לחשיבה השכלית ניתן לנהל אינטראקציה עם מגוון איכויות ואינטואיציות. במצבי תודעה מסויימים, איכויות ואינטואיציות אלו יכולות להתגבש לכדי מראית של ישויות (או 'רוחות') אשר אולי לא קיימות בעולם המעשה הפיסי אותו אנו מכירים, אבל מאפשרות לנו לתמלל, לזהות ולייצג מידע בעל ערך הנובע מרשת החיבוריות הכוללת של מרחב התופעות.
מצבי פתיחות תודעתית כמו אלו שתוארו עד כה הם מה שמאפשר לפרקטיקות קסם ושמאניזם להתקיים, על ידי הקרסת תפיסת המציאות הרגילה, וההבנה שתמונה זו הינה ייצוג מסויים, לא אבסולוטי, למרחב התופעות, לעולם. תרבויות רבות הכילו דרכים לייצוג התופעות הנגלות במרחב ללא שימוש בייצוג אנליטי, על ידי 'האנשה' או 'החייאה' (Animism) של איכויות הנגלות במרחב, משמאניזם אמריקאי ועד השינטו היפני. באופן הזה יכול השמאן לתקשר עם היער, ולהשיג אינטואיציות על תופעות מורכבות גם ללא מגע ישיר איתן, כמו בניית דימוי של תקשורת עם רוח של יגואר מתוך רמזים שנתגלו בג׳ונגל.
אבל מה אם הג׳ונגל שלנו הינו מרחב וירטואלי, משחק מחשב המדמה יער איך איננו כזה? האם עדיין ניתן לתקשר עם רוחותיו? ואם כן, מה הן מייצגות? מה יראה אדם תחת השפעת חומר פסיכדלי, נניח, אם ייכנס למרחב של מציאות מדומה הנראה כמו יער אמיתי? מה הרמזים יספרו לנו במקרה שכזה – העלה המונח באופן לא שגרתי על האדמה, הקולות המוזרים, הענף השבור, לאיזה דימוי הם יפנו, כאשר אף אחד מהם אינו מייצג יער ביולוגי? מה המשמעות של שמאניזם דיגיטלי, והאם הוא אפשרי?
* * *
הדוגמא הזמינה והמוכרת לכל של רשת חיבוריות טכנולוגית הינה כמובן רשת האינטרנט, אבל דוגמא זו פורשת רק ייצוג אחד של רשתות טכנולוגיות. כבר בשנת 1992, כשהאינטרנט היה בראשית דרכו, פרסם מארק וויזר, אז מדען במרכז המחקר המפורסם Xerox PARC, את מאמרו המשפיע 'המחשב במאה ה-21', בו הוא מציג את חזונו לתחום מחקר ופיתוח במדעי המחשב אשר יקבל לאחר מכן את השם Ubiquitous Computing (או Pervasive Computing). לפי וויזר, עתיד הטכנולוגיה החישובית (מזווית ראייתו בתחילת שנות התשעים) הינו הטמעה והתמזגות במרחב באופן כזה שמחשבים ייעלמו כאובייקטים העומדים ברשות עצמם, ויהפכו לחלק אינטגרלי מרשת המציאות, ארוגים ברקמת חיים כוללת המכילה את כל הסוכנים הנמצאים במרחב:
The most profound technologies are those that disappear. They weave themselves into the fabric of everyday life until they are indistinguishable from it.
להבדיל מרשת האינטרנט, אשר מציגה חיבוריות טכנולוגית בין רכיבי מחשוב, וויזר מדבר על חזון של אינטראקציה כוללת, טבעית ופשוטה, בה רשת המחשבים מתמזגת לרשת החיבוריות הכוללת – לגאיה. לפי וויזר של 1992, ישנם מספר דרכים למימוש החזון: הגדלת המסכים ומיזוגם בקירות מבנים ותכנון אדריכלי; הקטנת המחשוב למסכים נישאים (דבר שהתגשם עם הופעת הטלפונים החכמים ומסכיהם המרשימים); והופעת רכיבי מיחשוב זעירים ומבוזרים הנמצאים במרחב – בצרור מפתחות, במוצרי מזון, ובכל מקום. כמובן, שכל הרכיבים השונים מתקשרים ביניהם (חזון החופף למושג ה IoT–- Internet of Things המקובל היום), אבל חשוב עוד יותר שהאינטראקציה עמם תהיה טבעית וחלקה, מבוססת על מחוות ומטאפורות המוכרות לאנשים – מחוות המכונות בעולם המחשוב 'מניפולציות ישירות' (Direct Manipulation).
מניפולציות ישירות הינו שם למחוות שאנשים רגילים לבצע במרחב הפיסיקלי, מחוות שאנו לומדים לעשות מלידה דרך פיתוח אינטואיציה המשמשת אותנו במרחב. נניח, אני יודע שאם אזיז כוס קפה מצידו השמאלי של שולחן המטבח שלנו לצידו הימני, הכוס תהיה בצידו הימני של השולחן. באותו האופן, הזזת עכבר המחשב משמאל לימין, ממופה על ידי מניפולציה ישירה להזזת אובייקט במסך משמאל לימין, למרות שאין למחווה זו שום משמעות דיגיטלית הקושרת את המידע לימין ושמאל בזיכרון המחשב. ימין ושמאל הם מושגים הקשורים למרחב פיסיקלי ולא לייצוגים דיגיטליים, אבל שימוש במטאפורות ומחוות ישירות מאפשר לנו לבנות אינטואיציה אינטראקטיבית ולעבוד עם 'חלונות' ו'פחי אשפה' דיגיטליים באינטראקציה הגרפית של מערכות ההפעלה המודרניות. במילים אחרות, מניפולציות ישירות הן מה שמאפשר לאינטואיציה שלנו לקחת חלק באינטראקציה עם רשת המחשוב, ולבסס קשרים התנהגותיים ותרבותיים בין בני אדם וטכנולוגיה. וויזר ביקש להטמיע טכנולוגיה במרחב באופנים כאלה, שהטכנולוגיה תהיה שקופה למשתמש ,היות ופעולתו תמשיך להיות טבעית ואינטואיטיבית.
התהליך של הפיכת המחשוב לאינטואיטיבי ושקוף למשתמש מתרחש כבר ארבעה עשורים, בתהליך הדרגתי של הטמעת הטכנולוגיה ברשת המציאות על ידי גישות משתנות לאינטראקציה. בשנות השמונים של המאה העשרים, כשמחשבים אישיים התחילו לחדור למשק הבית ולכלכלת הצרכנות הפרטית, מושגים מחקר הקוגניציה האנושית החלו לחדור לעולם המחשוב ולהתוות דרך בבניית תיאוריות בממשק אדם-מחשב. בהתחלה, המחקר התייחס למחשבים כמכונות הפותרות בעיות המוצגות להן ממשתמש יחיד, והסתמך על פרדיגמות מדעיות מחקר המוח, המתארות זמני תפיסה, יכולות של הזיכרון האנושי, וכיוצא בזה. אבל לאחר מספר שנים תיאוריות אלו התגלו כמוגבלות, היות ובעיות רבות לא ניתן לתאר רק במרחב של סוכן אנושי (משתמש) מול סוכן דיגיטלי (מחשב). נדרשה התבוננות רחבה יותר על סוגי האינטראקציות שמקיים משתמש עם המחשב, ועל סוגי הבעיות שעל הפרק.
אחת הדוגמאות לפרדיגמת מחקר אלטרנטיבית שהושאלו מחקר הקוגניציה למדעי המחשב החל משנות התשעים נקראת אינטליגנציה מבוזרת. פרדיגמה זו טוענת שפתרון בעיות רבות מוטמע במרחב באופן כזה שאנו משתמשים בו, אבל לא מחזיקים עליו סוכנות. לדוגמא, כל פתיחה של ברז מים נסמכת על מערכות הנדסה, צנרת, טכנולוגיות חומרים, ידע בגיאוגרפיה וכיוצא בזה, אינטליגנציות אשר הוטמעו במשך מאות שנים במרחב, בטכנולוגיה, בספרות, בהרגלים ובמיומנויות. כיום, על אדם החושק בכוס מים להפעיל אינטליגניציה פשוטה בשימוש בכוס וברז מים, אבל אינטליגנציה זו הינה חלק מרשת הקשרים במציאות, מרשת התלות האינסופית של המרחב, המידע והטכנולוגיה שנאספו ופותחו במשך היסטוריה ארוכה.
אנו מסתמכים על מניפולציות ישירות ואינטואיטיביות כשאנו מנהלים אינטראקציה עם אינטליגנציות מבוזרות המוטמעות במרחב באופן השקוף למשתמש. אינטליגנציה מבוזרת חשובה לפיתוח אינטראקציה אינטואיטיבית עם טכנולוגיה, היות והיא מעמיקה את רשת הקישוריות הטכנולוגית אל עבר תהליכים הגדולים מההיבטים הטכניים של האינטרנט או מאינטראקציית אדם ומחשב פשוטה, ומאפשרת לנו להביא לידי ביטוי באינטראקציה עם טכנולוגיה דיגיטלית ידע, מיומנות ואינטואיציה אשר פיתחנו לאורך כל חיינו. דוגמא מוכרת הינה ניווט בעזרת אפליקציית הניווט Waze, אשר קושרת בין צרכי המשתמש, פעולות של אנשים רבים אחרים, מידע על רשת הכבישים ושיטות אלגוריתמיקה, כדי למצוא דרך אופטימלית לתנועה.
כל פיתוח טכנולוגי וכל אינטראקציה טכנולגית מהדהדת עמוק לרשת ההקשרים של המציאות, גם באופן פיסיקלי כמו האינטרנט (כפי שעץ אלון מעביר מסרים לעצים אחרים דרך רשתות תפטיר ענקיות), וגם על ידי אינטליגנציות מבוזרות. יישומי מחשב רבים מזמינים אינטראקציה דרך סמלים, תמרורים, מטאפורות ומחוות, הקושרות את עולם המחשבים לידע ולניסיון שבני אדם מביאים עמם, מעצם היותם חלק מרשת החיבורים האינסופית של המציאות. בהתייחסות למושגים מחלקו הראשון של המאמר, מניפולציה ישירה מקבילה להרחבת החלון התודעתי היות והיא מאפשרת למשתמש להביא לידי ביטוי אינטואיציות, ואינטליגנציה מבוזרת מבטאת את רשת החיבוריות של המציאות – העובדה שתופעות שזורות וקשורות זו בזו באופן שהידע נמצא במרחב. השילוב של מניפולציות ישירות עם אינטליגנציה מבוזרת הוא מה שמאפשר שילוב והטמעת המחשוב ברשת המציאות כולה באופן כה מוצלח כפי שאנו חווים כיום.
חזונו של מארק וויזר כבר מתקיים במלוא הדרו, וקשה לנו לדמיין קיום מודרני ללא טכנולוגיה. כל פיסת אוכל הנכנסת לפינו עוברת תהליכים שקושרים אותה לרשתות טכנולוגיות, כל מוצר שאנו באים איתו באינטראקציה, גם אם אינו ממוחשב בעצמו, הושפע מעולם המחשבים. לרוב, אנו מתנהלים במרחבים שכאלה בהסתמך על אינטליגנציות מבוזרות המוטמעות ברשת המציאות, ועל ידי מניפולציות ישירות. הכלכלה שלנו, ואיתה מחירי הדלק, הסוכר ומיסי הארנונה, קשורים לעולמות טכנולוגיים בישירות או בעקיפין, ולא ניתן לדמיין מערכת הוראה ללא שימוש בהודעות וירטואליות, סילבוס אינטרנטי, או שימוש במדיה דיגיטלית להעברת חומר.
רשת ההקשרים הדיגיטלית מוטמעת וארוגה לתוך רשת המציאות של המרחב כולו, ואם אנו שוכחים זאת או לא מבחינים במורכבות הקשרים כולם, זו הינה פונקציה של החלון שדרכו אנו רואים את המציאות, תכונה של מערכת התפיסה שלנו, הדרך בה תודעתנו עובדת. היות והמידע נגיש, והטכנולוגיה בשלה, נפוצה ומזמינה אינטראקציה, נשאר לנו רק ללמוד לתקשר עמה באופנים רחבים ועמוקים. אני מאמין שאנו יכולים לרתום את רשת החיבוריות הטכנולוגית – בין אם מדובר באינטרנט עצמו או כל אינטראקציה מורכבת אחרת הנובעת מקשרינו עם הטכנולוגיה – לבניית מערכת אינטראקציה אינטואיטיבית, רב-ממדית ורוחנית, עם העולם ועם רשת החיבוריות הכוללת של המציאות.
מניפסט לשאמניזם דיגיטלי
הטכנולוגיה החישובית מביאה למערכת היחסים שלנו עם המציאות מהפכה חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית, דרך אספקלריה של מידע וכמות. עם זאת, קצב התפשטותה המהיר של טכנולוגיית המחשוב לא מאפשר יצירת בלמים ומערכות בטיחות. נכנסנו לעידן עם אילוצים וסיכונים כה רבים, עד שנדרש מאיתנו לבדוק מערכות יחסים אלטרנטיביות בינינו לבין העולם המלאכותי שיצרנו. על כן, המאמר הזה הוא מניפסט לשמאניזם דיגיטלי, וקריאה להרחבת מערכת האינטראקציות שלנו עם הטכנולוגיה על מנת לאפשר יחסים מיסטיים עם המציאות המלאכותית שבנינו, העולמות הוירטואליים שבה, הסוכנות האדירה שהיא מייצגת ודרכי התקשורת הרבים שהיא מאפשרת.
עבור תהליך שכזה, אנו יכולים ללמוד רבות מההיסטוריה של האינטראקציה שניהלנו עם העולם רוב תקופת קיומנו. יש להניח שאינטראקציות רוחניות הן הבסיס לשילוב טכנולוגיה במציאות באופן בר קיימא, היות ואינטראקציות שכאלו פותחות צוהר להבנה והכלה רחבות הרבה יותר של פעולותינו על המרחב ומערכת היחסים שלנו עם העולם, כפי שתיארה הפילוסופית אריאן קונטי:
Sympathetic imagination, rather than calculation, is required to see things from the point of view of a jaguar, a flying ant, or a forest […] Such sympathetic imagination and animistic thinking about otherness is necessary to live in a shared world, and there is no such thing as a world that is not shared.
אני מאמין שאם ניכנס לג׳ונגל וירטואלי במצב תודעה פתוח, נראה תופעות מורכבות הנבנות מאסופת רמזים וסמלים, ונחווה אינטראקציה רחבה בה לאינטואיציות ורגישויות חושיות יהיה מקום מהותי בחוויותינו. בדיוק כמו בג׳ונגל הפיסי – במצבי פתיחות תודעתית התופעות הללו יכולות להתגבש לכדי ישויות או ׳רוחות׳. הרמזים והסמלים הדיגיטליים יכולים להיות הודעה הנכנסת לחשבון הדואר האלקטרוני שלנו, פרסומת מכוונת הנובעת מפעילותנו, בעיה מסויימת בתקשורת דיגיטלית עם חבר, או למעשה כל חתימה דיגיטלית הנתפסת בתודעתנו והינה חלק ממערך החוויה השלם באינטראקציה עם טכנולוגיה. הרוחות הללו הינן האינטואיציה שלנו על התנאים שיוצרים את החוויה שלנו במרחב, בין אם מדובר במרחב פיסי או וירטואלי.
לדוגמא, העלה המונח עקום על האדמה הוירטואלית במשחק מחשב איננו עקבה של יגואר פיסי, אלא עקבה של המעצב של המרחב הדיגיטלי, או מנהל הפרויקט בחברת ההייטק שיצרה את המשחק, או אולי שגיאה של איש הבדיקות. אולי בגלל מצב כלכלי קשה נאלצה החברה המפתחת להסתפק בפחות אנשי צוות שעובדים על הפרויקט, והמוצר מייצג זאת באופנים שניתן להרגיש, גם אם לא להבינם שכלית. כיום, לרוב אנו מתארים אינטראקציה עם טכנולוגיה באופנים טכניים, אבל הרחבת החלון התודעתי תאפשר מצבי אינטראקציה חדשים, רגשיים, חוויתיים ואינטואיטיבים. למעשה, אינטראקציות שכאלה כבר מתקיימות, למרות שלרוב איננו נותנים עליהן דגש רב. באותו האופן שאנו יודעים להשתמש במוצר ולומר 'אני אוהב את המשחק הזה, הוא מרגיש לי טוב', כך אנו יכולים להעמיק את היחסים הרגשיים והחושיים שלנו עם מרחבים דיגיטליים, על מנת להגיע אל מעבר למסך האשליות שמרחבים אלו מציגים לרוב בפנינו.
המרחב הדיגיטלי מוצף במניפולציות על תודעת המשתמשים. פרסומות ומאמצי שיווק רבים משתמשים בכל אמצעי על מנת לתפוס את תודעתנו, ועוד ועוד מערכות דיגיטליות לומדות אותנו ומאפיינות את פעולותינו על מנת לספק רווח לגורמים המפעילים אותם. הדאגה הגוברת מאלימות וירטואלית, הפצת חומרים פוגעניים ותעשיית המין הדיגיטלית אינה צריכה הצגה, והעובדה שמערכות מחשוב אדירות צורכות משאבי אנרגיה וטבע ענקיים ללא דאגה או הזנה חוזרת, ללא ספק דורשת מאיתנו שינוי. ֿכאשר אנו חשופים לאינפורמציות מסוגים שונים האינטואיציות שלנו עמוקות יותר, אמינות יותר והוליסטיות יותר. לדוגמא, תמונה שמשכה את עינינו באתר אינטרנט כלשהוא מייצגת את מרחב התופעות והכוחות הכלכליים והחברתיים שיצרו אותה, ולא רק את תכונותיה הגרפיות והויזואליות. באופן הזה, המתבונן בפרסומת לבגד יכול, אם רק יאמן את תודעתו, להרגיש את האינטרסים הכלכליים שהפרסומת מייצגת, את מצב הרוח של הדמות המצולמת מעבר לחיוך המתבקש, את יצרני הביגוד ואת האלמנטים הטכניים שהשתתפו בפרסומת.
על מנת להעמיק את הדיון מעבר להיפותזה פרובוקטיבית, צריכים אנו להבין כי הכוחות המגדירים פעולות כלכליות לא מאפשרים לחוקי משחק אחרים לעלות מתוך המערכת הכלכלית שיצרה אותם. עם זאת, אנחנו השחקנים החזקים ביותר במערכת היחסים הזו, ותודעתנו הינה קודם כל שלנו. על כן, עלינו האחריות לפתח דרכים להרחבת חלון המציאות שלנו בבואנו להמשיך ולבסס את המרחבים הדיגיטליים: על מנת להכיל אותם, להתחבר אליהם ולהבין אותם מעבר למסכי האשליה. כפי שתיארנו בחלקים הקודמים של מאמר זה, התשתית החישובית והאינטראקטיבית כבר נוכחת במרחב, ועיקר השינוי הנדרש הינו מאיתנו, מעצבי ומפתחי האפליקציות והמשתמשים, על מנת להכיל ולבטא ספקטרום רחב יותר של אינטראקציה עם טכנולוגיה ממה שאנו מנצלים כיום.
דוגמא פשוטה אחת תהיה לבטח מוכרת לקורא. אם ברגע זה, תשע בערב במוצאי שבת, אני שומע צליל הודעת וואטסאפ המתקבלת לטלפון הנייד שלי, תהיה לי אינטואיציה על קבוצה מצומצמת של כחמישה אנשי קשר שאניח שמישהו מהם שלח את ההודעה, ולרוב אצדק. אבל אם ההודעה תגיע בשתיים בלילה, או בתשע בבוקר, ההנחה שלי על קבוצת שולחי ההודעה כבר תשתנה. לאחר כשש שנים בלבד של שימוש בטכנולוגיה של וואטסאפ בטלפון חכם, פיתחתי אינטואיציה לא רעה. אני בהחלט מאמין שאם נקדיש לנושא יותר תשומת לב ופתיחות, נוכל לתקשר עם הג׳ונגל הדיגיטלי באינטואיציות, תחושות בטן, וידיעה של מהויות עמוקות המסתתרת מאחורי אינטרסים והסחות דעת, ובאופן הזה נוכל להכיל יותר את רשת החיבוריות הטכנולוגית, להבין שגם היא חלק מגאיה, חלק מהעולם, ולנתבה להרמוניה גבוה יותר עם המרחב הכולל.
על מנת לפתח אינטראקציות רוחניות בעולם טכנולוגי, אני מאמין שעלינו להתחיל קודם כל בהתמודדות עם שינוי נקודות מבט בהכשרת אנשי המקצוע: מהנדסים, מדענים ומעצבים, האלכימאים של עולמנו הטכנולוגי. חינוך לאינטראקציה הוליסטית במרחבים מדעיים וטכנולוגיים, וחשיפת סטודנטים מתחומים שונים לגישות תודעתיות אלטרנטיביות, הינו המפתח לשינוי המתבקש, בין אם מדובר בלימוד קבלה במדעי המחשב, או בתרגילי מדיטציה בחוג לפיסיקה, או סדנאות נשימה הולוטרופית לסטודנטים לפסיכולוגיה, וכיוצא בכך. מהנדסים, מעצבים ויזמים אשר יחשפו לאינטראקציה אלטרנטיבית לעולם ולחוויות תודעתיות מורחבות, יוכלו להטמיע גישות שכאלה במערכות חדשות שיפתחו.
שדים, רוחות, ישויות ותופעות כאלה ואחרות הן פונקציה של זווית מבט תודעתית, המשקפות פרשנות רחבה ומחוברת של התודעה המתבוננת במרחב. יתרון התפיסה הרוחנית הוא בכך שהיא מאפשרת הכלה וביטוי של מגוון רגשות, תחושות ואינטואיציות, באופן שנוכל נניח לומר שאנו מחבבים (או לא) את ׳הרוח׳ של אתר מסוים, ופחות אוהבים את ׳האנרגיה׳ הנובעת מאפליקציה כלשהי. הרוח או האנרגיה הינן השתקפות של האינטראקציה שלנו עם האתר והאפליקציה על המערך הרגשי והחווייתי של המשתמש, ואין מניעה לבצע האנשה והחייאה לאינטראקציה זו.
פיסול, הקלטה והדמיה ממוחשבת: עמית ר. צורן
להמחשה, אציג פה שלוש דוגמאות שנעשו במעבדת המחקר שלי באוניברסיטה העברית, בה מזה שנים אנו מפתחים מערכות ועיצובים היברדיים המכילים רבדים שונים ורוחניים של אינטראקציה עם טכנולוגיה. הדוגמא הראשונה הינה עבודת הדמיה הבאה להנגיש תהליך יצירתי של אומן פיסול בעבודתו על אובייקט פיסי. האומן מחזיק כלי גילוף המשובץ במערכת עקיבה דיגיטלית, שבאמצעותה המחשב יודע את מיקום הכלי בכל רגע נתון. באופן הזה אנו יכולים להציג את התהליך עצמו כאובייקט היצירה, מהלך של שינוי נקודת מבט מטאפיסית מהאובייקט עליו לרוב התודעה מתפקסת – הפסל עצמו, אל עבר ייצוג החתימה בזמן של פעולת האומן, הווה אומר המרחב הנגטיבי של הפסל, הרוח היצירתית של האומן. למעשה, על ידי חשיפת התהליך הנסתר ומיזוגו עם האובייקט, אנו בוראים מרחב לייצוג היברידי והתכה בין הנראה לגלוי, התהליך ומוצרו, או כפי שתיארנו במאמר בנושא:
A medium that unifies the physical product with the spirit of the making process, as a territory with extensive innovative potential for computational artistic practice.
דוגמא מעניינת נוספת התפתחה כחלק ממחקר על מיזוג ייצור דיגיטלי במלאכות קרמיקה מסורתיות. הסטודנט שרן אלרן שיחזר כלים דרום אמריקאיים עתיקים בעזרת כרסום רובוטי ממוחשב, כחלק מעבודת הדוקטורט שלו. בתמונה המצורפת אנו יכולים לראות כיצד מניפולציות על הגדרות התוכנה והרובוט מספקים גימור טקסטורלי לאובייקט, כאשר האובייקט השמאלי מציג פרשנות קיצונית לצורה המקורית, וחושף מהות המזכירה שד או רוח, אשר התלבשה על גבי הפרצוף המקורי.
מאיפה מגיע השד הזה? כמובן, מדובר באוסף של הקשרים, כגון מאפייני הייצור והפעולה של הרובוט, תכונות החומר ותהליך העבודה, החלטות של הסטודנט – אוסף של אירועים הדומים להדמיית התהליך היצירתי שתוארה מקודם. כאן, אוסף האלמנטים הללו מתגבש לכדי מהות שונה בכל אובייקט (בגלל שינוי של פרמטרים מסוימים בין האובייקטים), הנתפסת בתודעה כפרשנות אנימטיבית לאובייקט הסטטי.
תהליך זה מזכיר את ראייתו של השמאן את הרוח ביער, אשר כפי שכבר טענתי הינה אוסף של רמזים, סמלים וסימנים אשר התודעה מגלמת כצורה מובחנת איתה ניתן לנהל מערכת יחסים ותקשורת. לדוגמא, אני יכול לומר שהכלי השמאלי מייצר אצלי תגובה רגשית מסויימת כי יש שם 'שד שמצחיק אותי' (להבדיל, נניח, מהכלי הימני). הערעור הרגשי הזה הינו פונקציה של מערכות שונות בתפיסה שלי המגיבות למיזוג בין הרובוט, המלאכה הקרמית ועבודתי האקדמית, וביחד מייצרים תחושה אותה אייצג בתור שד.
הדוגמה האחרונה שאציג פותחה על ידי מיכל לוריא, סטודנטית לדוקטורט מאוניברסיטת קרנגי-מלון אשר ביקרה במעבדתי לסמסטר לפני שלוש שנים. מיכל פיתחה סדרה של קונספטים לרובוטים, הצעות הנדסיות לעיצוב רובוטים שונים, אשר מספקים מענה אינטראקטיבי לפונקציות רוחניות ורגשיות. נניח, באם משתמש מעוניין לבטא רגש עמוק, תסכול, שמחה, דאגה וכדומה, הוא יוכל לפנות אל ׳הים׳ הוירטואלי ולבצע תשליך: לצעוק צעקתו או לבטא כמיהתו, במערך של אינטראקציות פיסיות, מיידיות, עם הרובוט, אשר מסוגל לתמלל את האינטראקציה למערך של ייצוגים וירטואליים אשר מועלים לאינטרנט.
הדוגמאות הללו ואחרות הינן זרעים ראשוניים לפיתוח של מרחב אינטראקטיבי מיסטי עם טכנולוגיה, אשר אנו עוסקים במחקרו ובהגשמתו. עם זאת, חשוב עוד יותר מהמרחב האקדמי והמחקרי הינו הדיון עצמו אשר פתוח לכלל. כיום ישנה תנועה גלובלית אל עבר הרוח העולה במדינות מתועשות, המביאה לשגשוג של תנועות רוחניות רבות: מטאי צ׳י ויוגה, דרך סדנאות ויפסאנה ומדיטציה מגוונות, לימודי קבלה ורוח, סדנאות שמאניות ודיון הולך וגדל על מרחיבי תודעה ולגליזציה. אני מאמין שחיוני למוסס את ההתנגדות שרבים אוחזים בה, ואולי בצדק, כלפי המרחבים הממוחשבים, ושבאחריות תנועות רוחניות להדגים זאת. היות והטכנולוגיה הינה חלק אינטגרלי מעולמנו, עלינו להכיל אותה, על ידי התאמת כלים רוחניים אל המכונה והמחשב, עד הבאת תיקון מלא למרחב ההיברידי שלנו.
התערבות בעולם התופעות היא בריאה של מציאויות ואפשרויות חדשות, ואנו עושים זאת דרך טכנולוגיות ופעולות במרחב. במאמר הזה צעדנו במעט לגינת התודעה, ודנו על יצירת גשר תפיסתי בין ראיית העולם הרציונלית לזו המיסטית. אני טוען שלא רק שאין סתירה בין המדע והרוח, אלא שניתן לייצר מרחב תפיסתי שבו חשיבה רציונלית, המקבלת ביטויה במדע וטכנולוגיה, תכיל תהליכים ואינטראקציות המרחיבות את תודעת המשתמשים. דבר זה יאפשר ייצוג הולם לרשת האינטראקציות הטכנולוגיות עם עולם התופעות כולו – עם גאיה, ואיתנו – בני האדם. יתירה מכך, אינטראקציה רבת ממדים ביננו לבין המציאות, היוצאת מעבר לממדי המרחב הפיסי אל מרחב התחושות, הדחפים, הרגשות והדמיון, הינה בסיס למערכת יחסים אמפתית וסימפטית היות ואיננו רק עושים, אנו חווים את העולם כישות: את המאמץ של הטרקטור, את רוחו של נתב האינטרנט, את הגורמים שהביאו את הפרסומת למשחת השיניים להיווצר בעמוד הפייסבוק שלי.
אמפתיה וסימפטיה הינן הבסיס לחיבורו של השמאן ליער, על כן הוא דואג לו ואוהב אותו, הוא לא יפגע בו מעבר לצורך, ולא יצוד מה שלא הכרחי לקיומו. באופן הזה חברות מסורתיות התקיימו בהרמוניה עם המרחב שלהן לתקופות ארוכות. השגשוג המדעי והטכנולוגי, איתו פתחנו את המאמר, יוכל להמשיך לפרוח ואף לתרום לפריחה מחודשת של המרחב הטבעי, אם נשתמש בו להרחבת מערכת היחסים שלנו עם העולם, להרגשה והכלה רחבות יותר של המרחב: הטלפון הסלולרי, המחשב הנייד, הטרקטור, הציפור, העץ, היער, המדבר והים.
פרסום בתקשורת: https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.10107863