מחקר חדש שערכה ד"ר גליה פרס בר-נתן מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באונ' העברית, ביחד עם פרופ' אילן ברון מאוניברסיטת דורהאם, בחן את הנרטיב של הסכסוך הישראלי-פלסטיני כפי שמשתקף בספרי בישול שמיועדים לקהל שאינו ישראלי. הספרים חושפים את הקוראים למגוון האוכלוסיות שחולקות את הארץ, אך בו זמנית הם למעשה גם מנרמלים את הקונפליקט
המטבח הישראלי הפך בשנים האחרונות לשם דבר בקולינריה העולמית. מעבר לקיומן של מסעדות ישראליות רבות מסביב לעולם, ריבוי ספרי הבישול הישראלי בשפה האנגלית מספק את הראיות הטובות ביותר למגמה זו. ספרי בישול ישראלי מספקים הצצה למגוון באוכלוסייה הישראלית ולסכסוך של ישראל עם שכנותיה הערביות. מחקר חדש שפורסם בכתב העת International Political Sociology שנעשה על ידי ד"ר גליה פרס בר-נתן, מהמחלקה ליחסים בינלאומיים והמכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית, ופרופ' אילן ברון מאוניברסיטת דורהם, בחן את הנרטיבים הבאים לידי ביטוי בספרים אלו (לא במתכונים עצמם, אלא במלל העוטף וממסגר אותם). המחקר, שבחן כעשרה ספרי בישול ישראלי באנגלית שזכו להצלחה, זיהה שני נרטיבים מרכזיים. נרטיב פוליטי באופן ברור, שדן במטבח הישראלי כנתיב לדו קיום והכרה של האחר, ונרטיב שעל פניו הינו א-פוליטי המתמקד בעיקר בסיורים קולינריים בישראל. בהתייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, הספרים מאפשרים הכרות של הקבוצות השונות במציאות הפוליטית המורכבת , אך במקביל גם יוצרים נורמליזציה של הסכסוך באמצעות הקולינריה.
הנרטיב הפוליטי משקף חזון לפיו האוכל הישראלי ישמש אמצעי לבניית גשרים של תקשורת עם האחר, ומכונה על ידי החוקרים 'דיפלומטיה של אוכל'. אחד מרבי המכר הקולינריים העולמיים, "ירושלים", מאת השפים יותם אוטולנגי וסמי תמימי, הוא דוגמה לאופן בו נרטיב זה בא לידי ביטוי. מחברי הספר, יותם אוטולנגי, ירושלמי יהודי-ישראלי, וסמי תמימי, פלסטיני ממזרח ירושלים, מביאים לידי ביטוי תרבות אוכל אזורית משותפת, ולא תרבויות שונות נפרדות ומתחרות, ובפועל יוצרים נרטיב קולינרי אחד שאינו מתנגש עם השונות הפוליטית. למשל, החומוס בספרם הוא דוגמה לחוויית אוכל משותפת מאחדת, ולא מפלגת: "למרבה הצער, למרות שלירושלמים, יהודים ופלסטינים, יש הרבה מן המשותף. נראה כי אוכל כרגע הוא הכוח המאחד היחיד במקום המפולג ביותר. זה דורש קצת אמונה, אבל מה יש לנו להפסיד? - אולי החומוס יאחד בסופו של דבר את ירושלים, אם שום דבר אחר לא יגרום לכך" (Ottolenghi and Tamimi, 2012).
I just love #ottolenghi and #tamimi pic.twitter.com/wJQ4jrFalW
הנרטיב הא-פוליטי מיועד לתיירים המעוניינים לחקור ולחוות את ישראל דרך האוכל. חלק מהספרים מדגישים את ארץ היהודים המקראית, וחלק מבטאים נרטיב תיירותי סטנדרטי החוקר את ישראל כעוד אטרקציה תיירותית קולינרית חפת קונפליקטים. נרטיב זה מתעלם מהמורכבות של האזור והקולינריה המשתקפת ביחסי הכוחות של הלאומים השונים, ומצייר חוויה ישראלית-יהודית שהחוקרים מתייחסים אליה כ"ציונות קולינרית". פרס בר-נתן וברון מסבירים: "ציונות קולינרית", הוא ביטוי להתחדשות לאומית יהודית, אך במקום השפה, מה שנוצר הוא תרבות קולינרית לאומית ("מטבח לאומי"). במיוחד הספרים הללו המיועדים מראש לקהל זר, וההצלחה המסחרית הבינלאומית שלהם, מעידים על הצלחת הפרוייקט התרבותי הציוני. דוגמה אחת לכך המובאת במאמר היא הספר "ישראל אוכלת"(Rothfeld, 2016) שנכתב על ידי היהודי-אמריקאי סטיבן רושפלד, המציע מסע קולינרי כזר בישראל שלומד עליה ומופתע מהמגוון הקולינרי הקיים בה. החוקרים מוצאים שהספר מתמקד בעיקר באנשים ובעושר הרב שיש במטבח הישראלי, ולא במציאות הפוליטית המורכבת.
[article] Foodways and Foodwashing: Israeli Cookbooks and the Politics of Culinary Zionism (Ilan Z. Baron, Galia Press-Barnathan) https://t.co/3ZQfsImFeQ
— The Syllabus (@syllabus_tweets) April 1, 2021
בנוסף, החוקרים בוחנים את ההשפעה של מוצרי תרבות כמו ספרי בישול אלו על היחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. מצד אחד הם מאפשרים היכרות ((foodways והבנה של הקבוצות השונות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומצד שני הם מייצרים נורמליזציה של הסכסוךfoodwashing) ), כלומר ניתוק מהמציאות הפוליטית הישראלית באמצעות הקולינריה. בהתייחס לנרטיב הפוליטי, הספרים שנחקרו אינם מתעלמים מהתרומות הפלסטיניות למטבח הישראלי, אך הפוליטיקה הישראלית והאלימות המעורבת בסכסוך נדחקת הצידה לטובת העונג מהמאכלים הישראליים. בנרטיב הא-פוליטי, אין התייחסות למחלוקת והבעייתיות של החיים בישראל בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והחיים בישראל מתוארים כאידיליים בדפי ספרי הבישול. לפי אותם ספרים, אין שום דבר יוצא דופן במטבח הישראלי, רק סגנונות בישול ומאכלים מקומיים. בפועל אם כך גם נרטיב זה הינו פוליטי במהותו.
החוקרים טוענים שהמתח בין המקום החשוב של ספרים אלה ביצירת מרחבים חדשים לדיאלוג, היכרות והבנה הדדית, לבין התוצאות (הלעיתים לא מכוונות) של נירמול הסכסוך מייצר דילמה מעשית ונורמטיבית בבואנו להבין את מקומם כטקסטים פוליטיים וחברתיים.
לפרסום המדעי:
https://academic.oup.com/ips/advance-article/doi/10.1093/ips/olab007/6179989