כשזה מגיע לרפואה, הרוב המכריע של הפרקים ב-HUJICAST, הסכת המדע והמחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים, מתמקד באופן טבעי בהצלחה ובהתקדמות של המדע: טכנולוגיות חדשות לאבחון מוקדם, פיתוח תרופות חדשות, בדיקות רגישות יותר, טיפול יעיל יותר, מניעת מחלות והארכה ושיפור של איכות החיים. ועדיין, בסוף כולם מתים. איך מתמודדים החולה, הרופא והרפואה כולה עם השלב הסופי בחיי אדם? ד"ר אדיר שאולוב, הוא המטולוג ומומחה ברפואה פליאטיבית, שנקראת גם רפואה מקילה או רפואה תומכת, שתפקידה לשפר את איכות חייהם של חולים בשלב שבו המחלה לא מגיבה עוד לטיפול מרפא, ומה שנותר הוא הקלה על סבלו של החולה, הן הפיזי והן הנפשי והרוחני. ד"ר שאולוב ניצב בחזית הקשה הזאת. בשיחה כנה ומרגשת מספר ד"ר שאולוב על ההתמודדות עם המוות, נושא ש"בתי הספר לרפואה לא מכינים אותך אליו" לדבריו. שוחחנו על תהליך קבלת ההחלטות במצב הקשה הזה: הארכת חיים מול איכות חיים. איך מתקבלת ההחלטה, מה נעשה במקרה של חולה שלא יכול לתקשר. שאלנו על רגע המוות, על איך אנשים שונים מתמודדים עם סוף חייהם, איך אנשים מגיבים למוות, לבשורה שאי אפשר עוד לרפא אותם.שוחחנו על המשבר הקיומי אל נוכח הסוף - הרי כולנו הולכים למות וכולנו מכחישים את זה. מה סט התכונות שנדרש מרופא פליאטיבי, האם כמו בכל תחום, גם בתחום הזה יש טרנדים ואפנות? עד כמה התגובות תלויות גיל? שוחחנו על חוק החולה הנוטה למות, על איך מרגיש רופא כשהוא כבר לא "האביר על הסוס הלבן" שבא לרפא, אלא זה שבא ללוות לקראת הסוף, מה אפשר לומר כשאין מילים? מה מפחיד אנשים? איך נראה רגע המוות? ומה נחשב ליום טוב בעבודה עבור רופא פליאטיבי?