מה ניתן ללמוד בכלים של תורת המשחקים על תהליכי קבלת ההחלטות בהפצת חיסונים נגד קורונה לעולם המתפתח? שיחה עם פרופ' רענן סוליציאנו-קינן מבית ספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל, ופרופ' אדם למפרט מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית.אחרי שנה של מגיפת קורונה - פותח חיסון. כמובן שרק המדינות העשירות יכלו להרשות זאת לעצמן. אבל מה עם שאר העולם? כמו שאנחנו יודעים, ארגון הבריאות העולמי ניסה לארגן מנגנון של תרומת חיסונים מאת המדינות העשירות בעולם, אבל המשימה כשלה. פחות מ-15 אחוזים מהיעד הושגו. במגיפה, כך נראה, אין סולידריות.האם המדינות העשירות והמפותחות יכלו לנהוג בצורה אחרת, שלא הייתה פוגעת ביכולת שלהן לחסן את אזרחיהן, ויחד עם זאת הייתה מיטיבה עם תושבי המדינות העניות? האם ניתן לצפות ממדינה לתרום את החיסונים שלה כשלא ידוע על האם ומתי יגיע וריאנט נוסף למחלה? כמה יעיל לאגור חיסונים? האם פניה רחבה, לכל מי שיכול, יעילה יותר מפניה ספציפית יותר?בפרק הזה בהוג'יקאסט, שיחה עם רענן סוציליאנו-קינן ולמפרט שניסו לענות על השאלה הזו בעזרת כלים מתחום תורת המשחקים וקבלת ההחלטות. לפי המחקר שלהם, ניתן היה ליצור מנגנון במסגרתו מדינות עשירות היו יכולות לתרום הרבה יותר חיסונים, גם במצבים של אי ודאות לגבי העתיד, ויכול מאוד להיות שצורה אחרת של פנייה למדינות יכולה הייתה להניב תוצאה אחרת לגמרי. לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן... נקווה שנלמד טוב יותר עד המגיפה הבאה.