אושוויץ, מקום הירצחם של למעלה ממיליון ומאה אלף יהודים, הוא מפעל המוות הגדול בהיסטוריה והזיקוק המוחלט של הרוע האנושי. מראות אושוויץ טבועים בנו הרבה לפני שהדורות האחרונים של הישראלים נסעו לבקר במקום; כולנו מכירים את המשרפות, השער עם הכתובת המצמררת, הרמפה, הדרגשים הצרים בבלוקים הצפופים, המוזלמנים. מראות שצרובים בנפש הקולקטיבית.אבל לפעמים, מרוב שאנחנו יודעים על אושוויץ, נראה שיש גם דברים שאנחנו פחות רוצים לראות והרבה פחות רוצים לדעת. מה עוד התרחש באושוויץ, לצד הרצח השיטתי?פרק מיוחד של HUJICAST לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה. דרור פויר משוחח עם ד''ר נוח בנינגה, מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית שהמחקר שלו על אושוויץ עוסק בממד נסתר יחסית ומציג זווית מפתיעה, מאתגרת ומרתקת על חיי המחנה. בנינגה חוקר את התרבות החומרית של האסירים באושוויץ, בדגש על אופנה באושוויץ.המחקר של בנינגה עוסק ב-15 עד 20 אחוזים מהאסירים באושוויץ (קאפואים וכו') ש"נהנה" ממעמד מיוחד במחנה, הוא שלא חי בסכנת חיים והיה יכול לאגור רכוש, לענוד שעונים, לגדל שיער ואף לתפור לעצמו חליפות. לצד ההשמדה, אושוויץ היהמקום מושחת במיוחד. כמות אדירה של רכוש הגיעה לאושוויץ עם היהודים, והשחיתות פשתה במחנה. שוחחנו על המסחר בשוק השחור של אושוויץ, על דרכים שונות ומשונות להתפרנס באושוויץ, וגם על צוי האופנה של המחנה.שיחה שמאירה באור חדש זווית נוספת של אושוויץ.