פיתוח פורץ דרך של חוקרי האוניברסיטה העברית מאפשר ניצול שאריות מלח לטובת חומרי בנייה אקולוגיים
הגידול הדמוגרפי הצפוי בישראל בשנים הקרובות מחייב בנייה מואצת של בתים ומבני ציבור. הצורך בפתרונות דיור איכותיים וזולים שאינם מכבידים על הסביבה, ידוע ומעסיק את המערכת הפוליטית והציבור בישראל כבר שנים רבות. במקביל, בישראל ישנו עודף משמעותי של מלח (כ-20 מיליון טונות בשנה!) שנותר בעקבות פעילות של מפעלי ים המלח, שמאיימות על ענף התיירות באזור בעקבות עליית מפלס הברכות. בשנת 2012 החליטה ממשלת ישראל לפתור את הבעיה על ידי בניית מסוע שיעביר את המלח חזרה לחלק הצפוני של ים המלח. עלות המסוע, שטרם נבנה, מוערך כיום בכ-7 מיליארד שקלים. צוות חוקרים מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית, בראשות פרופ' דני מנדלר, פיתחו במעבדתם פתרון מקורי לבעיית עודפי המלח, והופך את המלח מתוצר לוואי בעל ערך שלילי לאבני בניין, שלהן ערך כלכלי חיובי.
חומר המבנה העיקרי לשלד הבניינים בישראל הוא בטון, בעוד קירות נבנים ממלט וגבס או זכוכית. כיום, מלט וגבס מיובאים לארץ, לא רק מטעמים של תחרות אלא גם בגלל מחסור של חומרים אלו בארץ. בנוסף, ייצור מלט הוא הגורם השלישי בחשיבותו בפליטת פחמן דו חמצני לאטמוספירה ובכך אחד הגורמים המרכזיים להתחממות כדור הארץ. פרופ' דני מנדלר: "המחסור בחומרי בניה מחד גיסא, מול העודף העצום של מלח כתוצר לוואי של הפעילות התעשייתית בים המלח מאידך גיסא, מעלים את האפשרות להפוך את המלח לחומר שניתן לנצלו לבנייה. לבני מלח, בנוסף לתועלת הסביבתית שלהן, יאפשרו בניה מהירה ובריאה יותר לאזרחי ישראל".
למלח יש מספר תכונות שמאפשרות לו להיות חומר בנייה מצוין לבנייה המונית. ראשית, תהליך ייצור לבני הבניין ממלח הוא זול, פשוט, ומהיר משמעותית מייצור לבני בטון. זמן הייצור של תבנית לבני מלח המכילה מספר לבנים הוא שניות בודדות בלבד, בעוד ייצור לבני בטון יכול לקחת עד 28 ימים.
לבני המלח הונדסו כך שיאפשרו בנייה יציבה ובת קיימא; הן עמידות בלחות, חזקות עד פי 10 מלבני בטון באותו הגודל וניתנות למחזור מלא על ידי גריסה ועיצוב מחדש. בנוסף, בנייה ממלח היא בריאה יותר. מלח אינו רעיל או דליק, בעל תכונות שמשפרות את איכות האוויר בחדר ומונעות התפתחות עובש וחיידקים.
צוות החוקרים עיצב את לבני המלח בצורת לבני לגו, שמאפשרות בניה מודולרית קלה וניתנת למיכון, ומשפרות את הבידוד התרמי שהלבנים מקנות. ייצור לבני המלח והתרכובת שלהן מוגנים בפטנט. הפרויקט פותח במסגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, על ידי פרופ' דני מנדלר, ד"ר נועה לפידות וירון שרים.