מה היתה טמפרטורת הגוף של דינוזאורים?

מה היתה טמפרטורת הגוף של דינוזאורים?

פרופ' חגית אפק בדקה באמצעות שיטה גיאוכימית שפיתחה, האם ולאילו זנים של לדינוזאורים היתה את היכולת המטבולית לחמם את עצמם על ידי בחינה של ביצי דינוזאורים בנות כמאה מיליון שנים

בכל הנוגע לדינוזאורים וחייהם על פני כדור הארץ לפני עשרות עד מאות מיליוני שנים, רב הנסתר על הגלוי. לפי מה שידוע עליהם כיום, ניתן לחלק את הדינוזאורים לשתי קבוצות לפי חלוקה גסה: דינוזאורים בעלי אגן דמוי לטאות ודינוזאורים בעלי אגן דמוי עופות. לפי המידע הזה, ניתן היה להניח שקבוצות הדינוזאורים אוחזות במאפיינים ביולוגיים של אותן קבוצות מוכרות. לטאות משתייכות לקבוצה של  בעלי החיים בעלי דם קר שטמפרטורת הגוף שלהם קשורה ישירות לטמפרטורת הסביבה. עופות הם בעלי דם חם ויש להם שליטה מטבולית בחום הגוף שלהן. מאז גילוי הדינוזאורים נשאלת השאלה, מה הייתה טמפרטורת הגוף של דינוזאורים ובאיזה שלב התפתחה היכולת לשליטה מטבולית בחום הגוף?

לפני מספר שנים, פרופ' חגית אפק, כיום מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, פיתחה שיטה ייחודית למדידת טמפרטורות היסטוריות, שנקראת שיטת האיזוטופים המוצמדים, בה היא בוחנת את הסידן הפחמתי (calcium carbonate) במאובנים ומודדת את הטמפרטורה שבה הוא נוצר באמצעות קשר כימי בין שני איזוטופים נדירים כבדים. במחקר הנוכחי, יישמה פרופ' אפק את השיטה שהמציאה על ביצי דינוזאורים שנשתמרו במצב טוב משלושה מינים שונים של דינוזאורים, על מנת לבדוק מה הטמפרטורה בה נוצרו הביצים לפני כמאה מיליון שנים, הלא היא טמפרטורת האם הדינוזאור שהטילה אותן.

טמפרטורת הגוף שנמדדה בביצי הדינוזאורים היתה גבוהה משמעותית מהטמפרטורה של הסביבה בה הם חיו, מה שמעיד על היכולת המטבולית שלהם – הדינוזאורים ידעו לחמם את עצמם, להבדיל מזוחלים.

פרופ' אפק: "באמצעות אנליזה של ביצי דינוזאורים משלושה מינים שונים על הרצף האבולוציוני שבין זוחלים לציפורים, תוך שימוש בשיטה הגיאוכימית 'איזוטופים מצומדים', מדדנו את הטמפרטורה שבה נוצרו הביצים. במקביל, מדדנו את טמפרטורת הסביבה באזור על ידי אנליזה של איזוטופים מצומדים במאובנים של צדפות מאותה תקופה. בשלושת מיני הדינוזאורים טמפרטורת הגוף שנמצאה הייתה גבוהה מטמפרטורת הסביבה, בין 35 ל-40 מעלות צלזיוס, מה שמעיד על התפתחות מוקדמת של היכולת המטבולית לשלוט בטמפרטורת הגוף".

במחקר היו שותפים גם ד"ר רובין דוסון, ד"ר דניאל פילד וד"ר פינצ'לי הול מאוניברסיטת ייל, פרופ' דרלה זלינסקי מאוניברסיטת קלגרי וד"ר פרנסוא תריין ממוזיאון טירל המלכותי לפלאונטולוגיה.