פשפשי שלג שמוכרים בעיקר מהגבעות הקפואות של רוסיה וקנדה נמצאו בהר חרמון
פרופ' עידו ברסלבסקי מהאוניברסיטה העברית שמצא את הפשפשים בישראל, חוקר כעת את היכולת הייחודית שלהם לחיות מתחת לטמפרטורת קפיאה.
התמודדות עם קור וחיים בטמפרטורות מתחת לטמפרטורת קפיאה היא מציאות שבעלי חיים וצמחים מתמודדים איתה בטבע בדרכים רבות ומעניינות. לדוגמא, לדגים באנטרקטיקה ישנו חלבון שנקשר לגבישי קרח ומאפשר להם לחיות בטמפרטורות נמוכות אפילו מעלה מתחת לטמפרטורת הקפיאה של נוזלי גופם. דוגמא נוספת היא פשפשי השלג שנמצאו עד היום בעיקר במרחבים המושלגים של ארהב, קנדה ורוסיה. לאחרונה, פרופ' עידו ברסלבסקי, חוקר מהמכון לביוכימיה, מדעי המזון והתזונה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה ע״ש רוברט ה. סמית, באוניברסיטה העברית מצא פשפשי שלג שחיים בשפע ורווחה גם בישראל – בפסגות המושלגות של הר החרמון.
פשפשי השלג נמצאו בישראל במקריות מוחלטת. פרופ' עדו ברסלבסקי, מוביל המחקר: "באחד הביקורים בחרמון לפני כמה שנים שמתי לב להימצאות של פשפשי השלג אותם הכרתי ממחקרים על פשפשי שלג של פרופ' פיטר דוויס, שותף מחקר שלי מקנדה. בתחילה התעניינו לדעת האם הם דומים לפשפשי שלג שנמצאו במקומות אחרים בעולם. התחלתי, עם צוות המחקר שלי, לאסוף פשפשי שלג ולבדוק את התכונות שלהם".
פשפשי שלג אינם באמת פשפשים, כפי שמתפרש משמם, אלא דמוי חרקים פרוקי רגליים מזעריים (בגודל של כ-2 מילימטרים) שחיים על שלג. פשפשי השלג אינם נושכים כי השיניים שלהם פנימיות ואינם מזיקים לבני אדם ובעלי חיים כי הם ניזונים בעיקר משמרים שנמצאים בכמויות קטנות על השלג או באדמה. לפשפשי השלג מנגנונים להתמודדות עם קור וסביבה מימית וקפואה; הקליפה שלהם דוחה מים באופן יעיל ויש להם בגוף חלבונים קושרי קרח. בעברית קוראים להם קפצזנב המעיד על יכולתם לקפוץ בעזרת זנב קפיצי.
פרופ' ברסלבסקי: "שלב האיסוף של הפשפשים היה ארוך במיוחד כיוון שבכל פעם שהשלג נמס חיכינו שנה שלמה להמשיכו. האיסוף כלל איסוף פרטני של אלפי פריטים (שכל אחד שוקל כחצי מיליגרם) בעזרת מתקן ללכידת חרקים קטנים (שואף חרקים). בהמשך בדקנו שיש להם חלבונים קושרי קרח, ולאחר שוידאנו את הפעילות הגדולה של החלבונים במניעת
גדילה של קרח שנובעת מהיכולת של החלבונים להיצמד לקרח, מה שמאפשר מצב של חיים תחת קירור יתר, מצאנו שאותה היכולת מאפשרת לחלבונים ליצור גרעין נוקלאציה בדומה לחלבונים קושרי קרח מדגים וזחלים של חיפושיות קמח".
המחקר נעשה בשיתוף פעולה עם פרופ' יינון רודיך ממכון ויצמן ופרופ' תומאס קופ מאוניברסיטת בילפלד בגרמניה.