Cells infected with CMV. by Centers for Disease Control and Prevention

מחקר על נשים המשרתות בצה"ל: הסיכון להדבקה ב-CMV בהיריון בקרב המתגוררות באזור ת"א גבוה פי 2.67

24 אוגוסט, 2021

קרא עוד
קבוצת חוקרות ישראליות ביצעו מחקר מרתק על נשים בהיריון שמשרתות בקבע בצה"ל, וחשפו את גורמי הסיכון המשמעותיים להידבקות בנגיף ה-CMV, הזיהום המשמעותי והשכיח ביותר בהריון. התוצאות מפתיעות: "נראה כי מעמד חברתי גבוה מהווה גורם סיכון משמעותי להידבק ב-CMV בהריון, בקרב נשים בצבא"

חוקרות מהאוניברסיטה העברית וצה"ל בדקו היריונות של נשות קבע בצה"ל ומצאו כי הסיכון להדבקה ב-CMV בזמן ההיריון בקרב נשים המתגוררות באזור תל אביב גבוה פי 2.67 לעומת נשים שאינן מתגוררות באזור זה. כמו כן, נמצא כי נשים עם הריונות קודמים מרובים, המעידים בדרך כלל על הימצאות ילדים קטנים בבית, נמצאות גם הן בסיכון מוגבר עד פי 2 להדבקה. תוצאות אלה פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי:International Journal of Gynecology&Obstetrics, בעקבות מחקר אותו הובילה בר זמר טוב, סטודנטית לרפואה במסלול הצבאי "צמרת" של חיל הרפואה באוניברסיטה העברית, בהנחייתן של פרופ׳ אסנת ולפיש - מנהלת מחלקת נשים ויולדות בהדסה הר הצופים וסא״ל ד"ר ורד קלייטמן - ראש תחום נשים בחיל הרפואה של צה"ל.

הדבקה בווירוס הציטומגלווירוס (CMV, cytomegalovirus) בילדים ומבוגרים בריאים לא גורמת בדרך כלל נזק, ופעמים רבות חולפת ללא סימפטומים כלל. לעומת זאת, הדבקה בווירוס לראשונה בזמן היריון מהווה מצב רפואי מורכב משום שהדבקה של האם ובהמשך של העובר, עלולה לגרום להשלכות קשות עבורו, הכוללות בין היתר חירשות, עיוורון ונזק מוחי (פיגור שכלי). נכון להיום, לא קיים חיסון למניעת ההדבקה במהלך ההיריון ולכן הדרך הטובה ביותר למניעת ההדבקה של העובר היא הימנעות של האם מהדבקה בזמן ההיריון, באמצעות שמירה על היגיינה ומעקב באוכלוסיות בסיכון גבוה. נשים הנדבקות בנגיף במהלך הריונן נדרשות לעבור בדיקות מקיפות מדי שבוע כדי לבדוק אם עוברן נדבק אף הוא בנגיף, דרישה לביצוע דיקור מי שפיר ואף לשקול בכובד ראש הפסקת היריון.

במחקר הרטרוספקטיבי של בר זמר טוב, פרופ' ולפיש וסא״ל ד"ר קלייטמן נבדקו ההריונות של נשות קבע בצה"ל לאורך עשור (2009-2019). כל המשתתפות במחקר חיו ושירתו בישראל במהלך כל תקופת המחקר. דרך מאגר הנתונים הממוחשב של צה"ל, נאספו נתונים שכללו את בדיקות הנוגדנים ל-CMV, כמו גם משתנים סוציו-דמוגרפיים (כגון מקום הלידה ורמת ההשכלה) ומשתנים הקשורים לבריאות (כגון מדד מסת הגוף, סולם הבריאות הצבאי. החוקרות בדקו את תוצאות בדיקות הנוגדנים ל-CMV שנלקחה בזמן ההיריון מ-7,665 הריונות. על סמך הנוגדנים, קבעו החוקרות את סטטוס ההדבקה של הנשים בווירוס - זיהום ראשוני בזמן ההיריון, זיהום ישן או היעדר נוגדנים (כלומר לא הייתה הדבקה בווירוס מעולם).

ראוי לציין כי בהתאם לנוהל השגרתי בצה"ל, בכל היריון מתאפשרת בדיקת נוגדנים אחת לפחות ל-CMV בטרימסטר הראשון, ובדיקה נוספת אופציונלית בהמשך ההיריון. במחקר הנוכחי נכללו גם נשים שעברו הפלה או הפסקת הריון. "חשוב לציין כי נבדקו הריונות ולא נשים, כך שיכול להיות לאישה אחת יותר מהיריון אחד ואז בפועל כמות הנשים הנבדקת הייתה קטנה יותר מכמות ההריונות. בהמשך, כאשר השוו המאפיינים שלהן, לכל אישה עם יותר מהיריון אחד נבחר באקראי אחד ההריונות לבדיקה", מבהירות החוקרות.

תוצאות המחקר חשפו כי בכ-6,000 הריונות, המהווים כ-80% מהמדגם, נמצאה עדות להדבקה ישנה בווירוס, כלומר שלא התרחשה בהיריון. כמו כן, בכ-1,500 מהיריונות לא נמצאו נוגדנים לווירוס בתחילת ההיריון, כלומר נשים אלו היו בסיכון להדבקה ראשונה בווירוס בזמן ההיריון. מתוכן, בקרב 66 נשים (4.15%) נצפתה עדות להדבקה בווירוס במהלך ההיריון. כלומר, אחת מתוך 25 נשים נדבקו בווירוס לראשונה בזמן ההיריון, בממוצע לאורך כל תקופת המחקר. "שיעורי ההידבקות ב-CMV היו יחסית יציבים וללא מגמה ברורה לאורך השנים. הנתונים שנמצאו בקבוצתנו היו דומים לשיעורים שתוארו בעבר באוכלוסייה הכללית בישראל. לפיכך, נראה כי שירות הצבא באופן כללי אינו משפיע על הסיכון להידבק מ-CMV", מוסבר במאמר המדעי.

בהמשך, נערכה השוואה של מאפיינים דמוגרפיים, סוציואקונומיים, בריאותיים ומיילדותיים, בין הנשים שעברו הדבקה בזמן ההיריון, לבין נשים שלא נדבקו אף פעם ונשים שנדבקו טרם ההיריון. על סמך השוואה זו, בוצעה אנליזה ממוקדת להערכת גורמי סיכון בלתי תלויים להדבקה ב-CMV בזמן ההיריון. באנליזה זו התגלו תוצאות מפתיעות - התברר כי דווקא רמה סוציואקונומית גבוהה, מספר הריונות קודמים גבוה, ובעיקר מגורים במחוז תל אביב המשויך לרמת הכנסה גבוהה, מהווים גורמי סיכון משמעותיים לסרוקונברסיה (זיהוי של הזיהום דרך בדיקת דם) ל-CMV בזמן ההיריון בקרב הנשים שנבדקו.

זאת ועוד, לדברי החוקרות במאמר, "הוכח כי גורמים אחרים כגון מדד מסת הגוף, שנחשבו לגורמי סיכון להידבקות בנגיפים ויראליים אחרים ובמשך חומרת המחלה, כמו בנגיף הקורונה, אינם קשורים באותה מידה ואינם משפיעים על שכיחות ההידבקות ב-CMV בהיריון".

אמנם תוצאות המחקר אינן מייצגות את כלל אוכלוסיית ישראל (שכן המדגם נאסף מבסיס הנתונים של נשים המשרתות בצה"ל), אך החוקרות מקוות כי הנתונים שמצאו יהוו בסיס למחקר רחב יותר בקרב אוכלוסיות נוספות בישראל ובעולם. "נראה כי מעמד חברתי גבוה מהווה גורם סיכון משמעותי להידבק ב-CMV במהלך ההיריון, בקרב נשים בצבא. נראה כי נשים המתגוררות במחוז תל אביב עלולות להיות בסיכון מוגבר להידבקות", סוכם במאמר המדעי.

בר זמר טוב סיכמה: "אתחיל ואומר שזו זכות גדולה עבורי לקחת חלק במחקר החשוב הזה, ועוד יותר לבצע אותו בהנחייתן של רופאות וחוקרות מעוררות השראה. תוצאות המחקר שופכות אור על נושא חשוב שעדיין חסר בו מידע רב, והפך להיות רלוונטי מתמיד לאור מחקר חדש מישראל שהציג טיפול מוכח חדש לנשים שנדבקו בשלב מוקדם בהיריון. כולנו מקוות שתוצאות המחקר יעזרו להעריך בצורה טובה יותר את האוכלוסיות בסיכון גבוה, ועל ידי כך יהוו בסיס למחקרים עתידיים של תוכניות מניעה ממוקדות".

למאמר המדעי: https://obgyn.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/ijgo.13679

לפרסומים בתקשורת: רצועת הבטחון - גלי צה"ל (בסוף התוכנית, 25.8.21), ערוץ 7מגזין הבריאות של שרית יוכפז, יתד נאמן,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
stylized molecule of oxytocin

מקרב לבבות? חוקרים מצאו ש"הורמון האהבה" מגדיל את התחרותיות אצל גברים

24 אוגוסט, 2021

קרא עוד
תחרותיות מהווה מרכיב מרכזי באינטראקציות בין בני-אדם. בעידן של רף קבלה גבוה למסלולי לימוד מבוקשים, של מירוץ בלתי פוסק אחר קידום בעבודה, ושל מחסור במשרות עם שכר גבוה, נכונות להתחרות היא תנאי כמעט הכרחי להצלחה בכל מקום. למרות התפקיד המרכזי שתחרותיות משחקת בחיי היו-יום, עדיין לא ברור מה הם הגורמים הביולוגיים העומדים בבסיסה.

מחקר חדש של הדוקטורנט בועז שרקי וד"ר שלמה ישראל מהמחלקה לפסיכולוגיה ופרופ' אייל וינטר מהמחלקה לכלכלה, שפורסם לאחרונה במגזין הרפואי Psychoneuroendocrinology, התמקד בהשפעה של ההורמון אוקסיטוצין, המשחק תפקיד משמעותי בבני אדם בוויסות התנהגות וקוגניציה חברתית – על תחרותיות. עד כה היה ידוע כי אוקסיטוצין, המכונה גם "הורמון האהבה" קשור מאוד לקשרים חברתיים, אמפתיה ואהבה, עוזר לנו לתפקד טוב יותר במצבים חברתיים ולמעשה גורם לנו גם לרצות אותם יותר ולחפש מגע וקשר חברתי אנושי. לדוגמה, לאחרונה פורסם כי יצירת מוזיקה בצוותא (כמו בקורונה, מוזיקת המרפסות) מביאה להפרשת אוקסיטוצין (פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי "American Psychologist"). ההורמון הזה גם מאפשר לנו להתחבר במהירות לרך הנולד או לבן\בת זוג חדש. אלא שהמחקר הנוכחי מצא כי לא רק שאוקסיטוצין משפיע על התחרותיות בין בני אדם, אלא שהוא גם משפיע על הקשר שבין טסטוסטרון לתחרותיות.

במסגרת המחקר, 204 סטודנטים וסטודנטיות מהאוניברסיטה העברית השתתפו בניסוי שנערך בתנאי סמיות-כפולה (double-blind, החוקרים והנחקרים כאחד אינם יודעים מי מהנחקרים משתייך לקבוצת הניסוי ומי לקבוצת הביקורת). מטרת המחקר הייתה להבין את הקשר אוקסיטוצין-טסטוסטרון-תחרותיות. לאחר שהמשתתפים קבלו אוקסיטוצין או פלסבו, הם ביצעו משימה של פתירת תרגילי חשבון פשוטים, שנועדה להעריך את מידת הנכונות שלהם להתחרות זה בזה. לפני ביצוע המשימה, כל משתתף בחר בין תגמול נמוך אך וודאי עבור כל פתרון, לבין תחרות בה הוא יכול היה לזכות בתגמול גבוה יותר, שיתקבל אך רק בתנאי שביצועיו יעלו על ביצועיהם של שלושה משתתפים אחרים - אחרת המשתתפ/ת לא יקבלו דבר. במהלך הניסוי, נאספו מהמשתתפים דגימות רוק, שאמצעותן נמדדו רמות הטסוסטרון לפני ואחרי ביצוע המשימה.

המחקר העלה מספר ממצאים מעניינים. ראשית, בעוד שאצל משתתפים שקבלו פלסבו (טיפול דמה) לא היה הבדל בין גברים לנשים ברמת התחרותיות, תחת אוקסיטוצין גברים היו פי 1.5 יותר תחרותיים מאשר נשים. בנוסף, תוצאות הניסוי הצביעו על קשר בין שינוי ברמות הטסטוסטרון במהלך המשימה לבין רמת התחרותיות אצל גברים. כלומר, גברים עם עלייה חדה ברמות הטסטוסטרון היו פי שלוש תחרותיים יותר מאשר גברים עם ירידה חדה ברמות הטסטוסטרון. החידוש המרכזי של המחקר הוא שאצל גברים, מתן אוקסיטוצין לפני ביצוע המשימה, מבטל את הקשר בין שינוי ברמות הטסטוסטרון לבין תחרותיות. אצל נשים, לעומת זאת, לא נמצא קשר בין שינוי ברמות הטסטוסטרון לבין תחרותיות, ולא נמצאה השפעה של אוקסיטוצין על כך. ההשפעה המשולבת בין אוקסיטוצין, שינוי ברמות הטסטוסטרון ומין על תחרותיות היתה תקפה גם לאחר ניטרול של גורמים אחרים שקשורים בתחרות, כגון, יכולת, בטחון עצמי, ושנאת-סיכון.

ממצאי המחקר מצביעים, איפוא, על כך שבנוסף להשפעה הישירה של אוקסיטוצין על התנהגות חברתית, כגון תחרותיות, יש לו גם תפקיד חשוב בוויסות ההשפעה של הורמונים אחרים על התנהגות זו. "ממצאים אלו, מסייעים לנו להעמיק את ההבנה בנוגע למנגנונים הביולוגיים הסבוכים שעומדים בבסיס התנהגות חברתית בבני-אדם", מסבירים החוקרים.

במחקרים עתידיים, ינסו החוקרים לבחון את ההשפעה של אוקסיטוצין על התנגותיות ותפיסות חברתיות נוספות, כגון, התנהגות בהקשר של קונפליקט קבוצתי ותפיסה של חברי קבוצת החוץ, ואת ההשפעה המשולבת שלו עם הורמונים אחרים על התנהגויות ותפיסות אלה.

למאמר המדעי: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34298279/

לפרסומים בתקשורת: שוונג, שלושה שיודעים - כאן תרבות,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
הצמח Cycas_thorasa, ציקס הגדל בגן הבוטני. צילום - דר' אורי פרגמן-ספיר, הגן הבוטני

מחקר: צמחים שנכחדו לפני עשרות מיליוני שנים שבו "לחיים" מחדש בזכות זרמי האוקיינוסים

24 אוגוסט, 2021

קרא עוד
פרופ' רן נתן, מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות באוניברסיטה העברית, לקח חלק במחקר שפורסם ב-New Phytologist: "הממצאים מהווים עדות ייחודית לתפקיד של מערכות זרמי האוקיינוס בעיצוב דגמי התפוצה וההיסטוריה האבולוציונית של צמחים"

ההיסטוריה האבולוציונית של יצורים חיים תלויה במידה רבה בתפוצה הגיאוגרפית של הקבוצות הטקסונומיות, המשתנה לרוב במהלך התקופות. כאשר משתנים התנאים באזור מסוים, האוכלוסייה המקומית יכולה להיעלם (הכחדה) או להישאר באותו אזור לאחר שינוי תכונות עקב סלקציה (מנגנון עיקרי של האבולוציה) או להתאים לתנאים החדשים באופן גמיש ללא סלקציה (תופעה המכונה פלסטיות פנוטיפית). פרטים או יחידות הפצה מאותה אוכלוסייה יכולים גם להגיע למקומות רחוקים ולייסד שם אוכלוסייה חדשה, בתהליך הקרוי "הפצה ארוכת-טווח".

למרות שציארלס דארווין תיעד בספרו מוצא המינים (1859) עדויות רבות להפצה ארוכת-טווח של צמחים ובעלי חיים, מרבית החוקרים במאה ה-20 המעיטו בחשיבותה של הפצה ארוכת-טווח בטענה שאירועי הפצה אלה הם נדירים ומקריים ביותר, ולכן לא ניתנים למחקר מדעי רציני. מגמה זו השתנתה בשני העשורים האחרונים כאשר חוקרים הדגימו מספר מנגנונים שאחראים על הפצה ארוכת-טווח, כגון זרמי אוקיאנוס, שינויי אקלים ואירועי מזג אוויר קיצוני (סופות), וציפורים נודדות. אולם מעט מאוד מחקרים בחנו באופן ישיר את התפקיד של מנגנונים אלה בקביעת הדינמיקה הגיאוגרפית של קבוצה טקסונומית מסוימת במשך מיליוני שנים.

צמחים מהסוג ציקס (Cycas) שייכים לשושלת האבולוציונית הקדומה ביותר בעולם הצמחים הקיימים היום. בתקופת היורה, לפני כ-200 מיליון שנים, צמחי הציקס נפוצו מאוד בכל העולם, אך בסוף תקופת הקרטיקון, במקביל להכחדת הדינוזאורים לפני כ-65 מיליון שנים, נעלמו מרבית המינים ונותרו מעט שרידים כ"מאובנים חיים" במספר מועט של אתרים בעיקר בדרום מזרח אסיה.

באופן מפתיע, קבוצה עתיקה זו עברה "התרעננות" והרחבת תפוצה מחודשת בתקופות הגיאולוגיות הצעירות ובעיקר בפלייסטוקן (בשני מיליוני השנים האחרונות). כיום מוכרים מעל 100 מיני ציקס הנפוצים במגוון גדול של בתי גידול בחגורה רחבה סביב קו המשווה, באסיה, אוסטרליה, אפריקה ואמריקה. מיני הציקס מזכירים בצורתם דקל (למרות שהם רחוקים מאוד מבחינה אבולוציונית מדקלים) ומוכרים היטב לחובבי גינון וגינות, כמו גם לבעלי כלבים בשל הרעלים המצויים בזרעים המרוכזים באצטרובלי ענק בחלק גדול של המינים. כעשרה מיני ציקס מתאפיינים בהתאמות של הזרעים לציפה במים ונפוצים בעיקר בחופי מערב האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי סביב קו המשווה. מינים אלה ותהליך ההתפשטות שלהם לאורך השנים היו מוקד מחקר של קבוצת חוקרים בינלאומית מסין (אוניברסיטת פקין ומכון קונמינג לבוטניקה), תאילנד (Global Biodiversity Conservancy) וישראל - פרופ' רן נתן מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות באוניברסיטה העברית. מאמר מדעי בנושא פורסם לפני ימים אחדים בכתב העת New Phytologist.

החוקרים שיערו שזרמי האוקיינוס הם מנגנון ההפצה העיקרי של קבוצה זו. כדי לבחון השערה זו באופן ישיר, שולבו במחקר שתי מתודולוגיות שונות. דגימות גנומיות מדנ"א של הכלורופלסט ואברונים אחרים העוברים בהורשה אימהית ("פלסטומים") שימשו לשחזור האילן הפילוגנטי, המייצג את ההיסטוריה האבולוציונית של 10 המינים. סימולציות מחשב של תנועת עצמים המוסעים על ידי זרמי האוקיינוס שימשו לבדיקת ההתאמה שבין הדגמים הצפויים לפי תהליך הפצה זה ובין דגמי השינוי הגיאוגרפי במהלך ההיסטוריה האבולוציונית המשוחזרת בעזרת הפלסטומים. בהתאם לידע על הקבוצה, ניתוח הפלסטומים הראה שמרנות קיצונית ללא שינויים ניכרים עד להתפצלות דרמטית בתקופת הפלייסטוקן לשלוש תת -קבוצות, אחת באוקיינוס ​​השקט, השנייה במדף הסונדה (דרום-מזרח אסיה) והשלישית באוקיינוס ​​ההודי.

סימולציות ההפצה התאימו היטב לדגם ההתפשטות של עשרה מיני ציקס בתקופת הפלייסטוקן. מסלולי סחיפה בזרמי האוקיאנוס הראו פוטנציאל להסעת זרעים בעלי מנגנון ציפה למרחקים של מאות ואלפי קילומטרים, אך רק במסלולים מסוימים אשר צפויים לייצר חלוקה לאזורים גיאוגרפיים נפרדים בהתאם למצב המוכר כיום.

"ממצאים אלה מהווים עדות ייחודית לתפקיד של מערכות זרמי האוקיינוס בעיצוב דגמי התפוצה וההיסטוריה האבולוציונית של צמחים, והמחקר ממחיש את הפוטנציאל הגלום בשילוב של נתונים גנומיים וסימולציות מחשב לחקר מנגנוני הפצה ארוכת-טווח הקובעים את דפוסי השינוי של המגוון הביולוגי בזמן ובמרחב", סיכם השבוע פרופ' נתן.

לפרסום המדעי: https://nph.onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/nph.17663

לפרסומים בתקשורת: Ynet, הידען, הפורטל לחקלאות טבע וסביבה,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Prof Uriel Levy. Photos by Yoram Aschheim

הטכנולוגיה שתוכל להקפיץ אותנו לדור הבא בסמארטפונים: חוקר הצליח למזער שבבים היברידיים מבלי לפגוע ביעילותם ודיוקם

23 אוגוסט, 2021

קרא עוד
העבודה המחקרית פורסמה בכתב העת המדעי היוקרתי Nature Photonics, אותה הובילו קבוצת חוקרים מהמחלקה לפיסיקה ישומית ומהמרכז לננומדע וננוטכנולוגיה באוניברסיטה העברית. "פריצת דרך, זה חלום!", בישרו החוקרים בהתרגשות בעקבות הממצאים

מהפכת הננו-מדע והננוטכנולוגיה משפיעה על חיי היום יום שלנו במגוון תחומים, החל מחומרים חדשים לאנרגיה, דרך עיבוד מידע ותקשורת, מכשור מדויק וכלה בתחומי הרפואה. המזעור של התקנים ורכיבים לממדים של ננומטרים בודדים מביא איתו תופעות קוונטיות שיש להתמודד איתן מחד, ומאידך ניתן לנצל אותן לטובת פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות. במעבדה של פרופ' אוריאל לוי מהמחלקה לפיסיקה ישומית ומהמרכז לננומדע וננוטכנולוגיה באוניברסיטה העברית עוסקים מזה מספר שנים בפיתוח שבבים ננופוטונים למגוון יישומים. לאחרונה הצליחו במעבדה לפתח שבבים בגודל מילימטרים, ובתוכם צורות ננומטריות - מבנים אופטים ממוזערים העשויים מסיליקון, ביחד עם תאים ממוזערים המכילים אדים של אטומי רובידיום. אמנם זה נשמע מורכב, אך השבבים הללו הם העתיד שלנו, והם משמשים אותנו כבר היום כבסיס להתקנים מתקדמים כגון שעונים אטומים, חיישני שדה מגנטי, מכשירים לייצוב תדר ועוד.

קושי מרכזי במימוש הטכנולוגיה ובשילובה בצורה מקסימלית בחיי היומיום נעוץ בעובדה שמדובר במכשירים גדולים ומסובכים, המיוצרים בצורה ידנית ובעלויות גבוהות יחסית, צורכים לא מעט הספק, תופסים נפח משמעותי, וקשה לעשות להם אינטגרציה עם מעגלים אלקטרונים מתקדמים על שבב. כאן נכנסה לפעולה המעבדה לננו-פוטוניקה באוניברסיטה העברית. "המעבדה השיגה פריצת דרך חסרת תקדים בעזרת תכנון ויצור של שבב היברידי המכיל מעגלים ננופוטונים, המשלבים בתוכם את אותם אטומי רובידיום", אומר פרופ' לוי. "בעזרת פריצת דרך זו חקרה המעבדה את הפיסיקה של השבבים והדגימה את הפוטנציאל שלהם במגוון יישומים".

אך לא הכל היה ורוד. הסתבר שהמזעור אומנם חשוב מאוד על מנת להקטין נפחים וצריכת הספק, והוא כמובן קריטי להקטנת עלויות ושילוב עם אלקטרוניקה, אך עצם המזעור פוגע בדיוק של המכשיר. "האטומים נעים במהירות רבה, חולפים מהר על פני קרן האור הממוזערת בתוך השבב האופטי, מתנגשים באופן תכוף בקירות התא וכך נגרמת סטייה בתדר העבודה, סטייה המקטינה בצורה משמעותית את דיוק ההתקן", הסביר החוקר את הפן המדעי של הפגיעה. נדרשה פריצת דרך נוספת, שאכן הגיעה.

פריצת הדרך הנוכחית מאפשרת מצד אחד שמירה על עקרונות המזעור והאינטגרציה על השבב, ומצד שני קבלת דיוק מירבי, המתקרב לזה המתקבל בתאים גדולים יותר. "החידוש העיקרי מבוסס על תכנון וייצור של מוליכי גל אופטיים ננומטרים, דמויי חוטים דקיקים בעובי של מספר ננומטרים הממומשים בצורה של ממברנות דקות, ונראים במיקרוסקופ כמו גשרים התלויים באוויר. גודלם של מוליכי גל ננומטרים אלה קטן בהרבה מאורך הגל והם מוקפים באטומי רובידיום מכל הכיוונים. החוטים הללו מנותקים למעשה מהמצע עליו הם יושבים וניתן לתכנן אותם כך שממדי קרן האור הנעה בתוך חוטים אלה מאפשרים את בליעת האור על ידי האטומים, תוך שמירה על דיוק מירבי וביצועים אופטימלים", מדגיש החוקר.

פריצת דרך זו אפשרה גם לקבוצת המחקר לקבל שבבים ייחודיים, עם ביצועים משופרים, וכן להדגים את חשיבותם במגוון יישומים כגון ייצוב תדר של לייזר ברמה גבוהה ביותר, ואפילו תהליכים לא מורכבים המאפשרים את המרת האינפורמציה מאורך גל (צבע) אחד לאורך גל אחר, תוך שמירה על דיוק אטומי. עבודת המחקר כולה, המתארת את כל ההישגים הללו, התפרסמה בעיתון היוקרתי Nature Photonics, בה לקח חלק משמעותי ד"ר רועי זקצר מהמחלקה לפיסיקה ישומית ומהמרכז לננומדע וננוטכנולוגיה.

ומה צופן העתיד? ישנם עדיין אתגרים רבים. בקבוצת הננופוטוניקה ממשיכים לפתח ולשכלל את השבבים, מתוך מטרה להמשיך ולמזער אותם, ולבצע אינטגרציה עם רכיבים נוספים במעגל כגון לייזרים וגלאים. כך ניתן יהיה להוזיל עוד יותר את יצור השבבים ולהפוך אותם לאטרקטיביים עוד יותר. בעתיד ייתכן שנראה את הטכנולוגיה הזאת חודרת לתוך הטלפונים הסלולריים שלנו, ומשמשת כהתקן בסיס ברכיבים של "האינטרנט של הדברים" (היכולת של הטלפון החכם שלנו לשלוט על מכשירי חשמל כגון תאורת הבית, מכונות כביסה ועוד), הדורשים צריכת הספק מינימלית ודיוק רב. כמו כן, בשיתוף עם קבוצת מחקר חדשה במחלקה לפיסיקה יישומית בהובלתו של ד"ר לירון שטרן, שהיה שותף חשוב לפיתוח המקורי של הטכנולוגיה, החוקרים מאמינים כי שבבים אלה יוכלו להשתלב במערכות מדידה וחישה מדויקות, המתאימות לניידים שלנו, המבוססות על טכנולוגיה חדשנית של "מסרקי תדר על שבב".

יתר על כן, ואולי חשוב מכך, החוקרים מאמינים כי לאחר שנים רבות בלי קפיצת דור משמעותית במיוחד ונגלית לעין במכשירים הסלולריים, יישום הטכנולוגיה שפיתחו עשוי להוביל לזינוק הטכנולוגי המיוחל. "בטלפון הסלולרי שלנו יש חיישנים רבים. עצם העובדה שהשבבים שלנו קטנים, זולים וממוזערים יותר, אמורה לאפשר את האינטגרציה שלהם למכשירים כגון הטלפון הסלולרי. השבבים הללו מסוגלים לשמש כחיישנים של זמן, תדר, שדות חשמליים, שדות מגנטיים, מידות וכדומה. לכן, אם נכניס אותם בסופו של דבר לטלפון, נוכל לממש פונקציות ניווט ללא צורך ב-GPS רלוונטי במקומות ללא קליטה, ליצור הולוגרמות של פרצופים או של מספרים ואותיות להקלדה כמו שרואים בסרטים העתידניים, יתאפשר למדוד גלי מוח והטלפון אולי גם יוכל לקרוא את המחשבות שלנו (כאשר נשים את הטלפון קרוב לראש), נצליח כנראה למצוא מתכות אבודות מאחורי קירות – כמו מפתחות לרכב שכולם מחפשים על הבוקר (המתכות משפיעות על השדות החשמליים והמגנטים), ועוד דברים יצירתיים שלא חשבנו עליהם עדיין. הכל כמובן ברמת הספקולציה, לצערי עדיין לא משהו שהולך לקרות מחר בבוקר".

לסיכום אומר פרופ' לוי כי "השבבים ההיברידים הממוזערים יהיו שבבים אולטימטיביים הניתנים ליצור המוני בעלויות נמוכות, משקל קל, אינטגרציה, צריכת הספק מזערית ודיוקים מעולים על פני תחומי תדר רחבים. המידות הקטנות, ההספק הנמוך והעלויות הנמוכות יעשו את הטכנולוגיה המדוברת למשהו פרקטי. המחקר הזה הוא פשוט הגשמת החלום שלי!", מסכם פרופ' לוי.

למאמר המדעי: https://www.nature.com/articles/s41566-021-00853-4

לפרסומים בתקשורת: ynet, ערוץ 7, צ'יפורטל, ישראל דיפנס, סופטניוז, שלושה שיודעים

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
insulin pen, diabetic measurement tools and pills. by twfuqu barbhuiya, unsplash

חוקרים ישראלים חקרו לעומק את הקשר בין רמות סוכר בדם לקורונה – וחשפו ממצאים מדאיגים

22 אוגוסט, 2021

קרא עוד
מחקר ענק שבוצע ע"י קבוצת חוקרים מקופ"ח מאוחדת, האוניברסיטה העברית, המרכז האקדמי לב והדסה, מצא כי ערכי סוכר גבוהים מ-105 מ"ג לד"ל בקרב אוכלוסייה שאינה מאובחנת כסוכרתית - עלולים להיות בסיכון גבוה לתחלואה קשה ולתמותה מנגיף הקורונה. המסקנה, בעקבות ההתפרצות המחודשת של נגיף הקורונה: צאו לבדוק את ערכי הסוכר שלכם!

ידוע שחולי סוכרת הם בסיכון מוגבר לזיהום קשה כתוצאה מווירוס הקורונה, COVID-19, אולם עד עתה לא נבחן הקשר הישיר בין רמת הסוכר (בצום) בבדיקת הדם שקדמה להידבקות בקורונה, לבין הסיכון לתחלואה קשה. מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים בקופת חולים מאוחדת, בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, המרכז האקדמי לב והמרכז הרפואי הדסה, מצא כי ערכי סוכר גבוהים מהנורמה בגוף האדם, גם בקרב אנשים שאינם מאובחנים כחולי סוכרת, קשורים לסיכון מוגבר לתחלואה קשה ולתמותה ממחלת הקורונה. בחולים עם אבחנה של סוכרת, סוכר נמוך מהנורמה קשור לסיכון מוגבר לסיבוכים מהווירוס. המחקר פורסם בסוף החודש שעבר בכתב העת PLOS ONE.

"מטרת המחקר הייתה לאתר גורמי סיכון לתחלואה קשה בקורונה שבהם ניתן לטפל מבעוד מועד, על מנת שנוכל להעלות את המודעות לאותם גורמים בקרב הציבור הרחב", מסבירה ד"ר מיכל שאולי-אהרונוב מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית ומהחוג להנדסת תעשייה וניהול במרכז האקדמי לב, שהובילה את המחקר יחד עם ד"ר אשר שפריר מומחה לרפואה פנימית בקופ"ח מאוחדת ובית חולים הדסה. "איתור גורמים הקשורים לתחלואה קשה ואף למוות, חלילה, הוא חשוב גם כדי לשפוך אור על אוכלוסיות בסיכון, על מנת שיקבלו עדיפות במתן החיסונים. למיטב ידיעתנו, לא פורסמו עד כה מחקרים מבוססי אוכלוסייה בנוגע לקשר בין רמות גלוקוז לפני ההדבקה לבין הסיכון לחלות בקורונה, בחולים שסובלים או שאינם סובלים ממחלת הסוכרת".

החוקרים ערכו מחקר קוהורט-היסטורי בקרב כל מבוטחי קופת חולים מאוחדת מעל גיל 18, בעלי בדיקת קורונה חיובית בין מרץ לאוקטובר 2020. אישור הידבקות בנגיף הקורונה הוגדר על ידי תוצאה חיובית של בדיקת PCR בזמן אמת, בבדיקות לוע ואף, בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי. בסך הכל היו 37,121 מבוטחים עם בדיקת קורונה חיובית (16.7%), 707 מתוכם חולים קשים (1.9%) - מתוכם 244 מתו (34.5%), 188 אושפזו במחלקה לטיפול נמרץ (26.5%), ו-538 אושפזו במשך 10 ימים או יותר (76%). זיהום קשה הוגדר על ידי החוקרים כאשפוז בטיפול נמרץ ו/או עשרה ימי אשפוז לפחות ו/או מוות. החולים שסבלו מזיהום חמור היו מבוגרים יותר, בעלי BMI גבוה, בעלי אבחנה של סוכרת, ו/או סובלים מיתר לחץ דם.

רמת הסוכר התקינה בדם אצל אדם בוגר או אישה בוגרת הינה 70 עד 100 מ"ג לד"ל סוכר בדם, לאחר צום שנמשך שמונה שעות. במחקר הנוכחי, נמצא קשר מובהק בין רמת סוכר בצום בבדיקת הדם שקדמה להידבקות, לבין הסיכון למחלת קורונה קשה. למעשה, אופי הקשר בקרב חולי סוכרת היה שונה מזה שנמצא בקרב חולים ללא אבחנה של המחלה.

בחולים ללא אבחנה של סוכרת, ככל שערכי הסוכר היו גבוהים יותר, כך גבר הסיכון - חולים עם ערכי סוכר בצום (להלן: "ערכי סוכר") -125105 מ"ג לד"ל היו בסיכון גבוה פי 1.5 למחלת קורונה קשה מאשר חולים עם סוכר נמוך מ- 105. חולים עם סוכר בין 125-140 מ"ג לד"ל היו בסיכון גבוה פי-2 לפתח סיבוכי קורונה מאשר חולים עם סוכר נמוך מ-105. בחולים עם אבחנה של סוכרת, הסיכון הגבוה ביותר היה דווקא בחולים עם ערכי סוכר נמוכים, מתחת ל-80 מ"ג לד"ל (1 מכל 4), והסיכון הנמוך ביותר (1 ל-12) היה בחולים עם ערכי סוכר 106-125 מ"ג לד"ל. "לפיכך, יש לשים דגש גם על מניעת אירועי היפוגליקמיה (מצב בו רמת הסוכר בדם יורדת באופן קיצוני מהרמה הנורמטיבית) באוכלוסיות הנמצאות בסיכון לתחלואת קורונה קשה", קובעת ד"ר אורית ברנהולץ-גולצ'ין, רופאה ב"שערי צדק" ומנהלת מרפאת סוכרת מחוזית במאוחדת.

חשוב לציין שכל ניתוח של קשרים כאלה חייב לנטרל את השפעתם של גורמי סיכון מבלבלים (confounders) הרווחים בקרב חולי סוכרת, כגון גיל, מין, BMI, מחלת לב, ויתר לחץ דם. נטרול הגורמים הללו נעשה באמצעות טכניקות סטטיסטיות ייעודיות כגון רגרסיה לוגיסטית ו-matching. "בשל אופיו התצפיתי, לא ניתן היה להעריך את הסיבתיות באופן מלא במחקר, שכן לעולם לא ניתן לשלוט בכל ההשפעות המבלבלות הנסתרות", אומר ד"ר יהושע סטוקאר, רופא אנדוקרינולוג בבי"ח הדסה. "בנוסף, השימוש בבדיקת דם אחת אינו לוכד באופן מלא את תבנית הגלוקוז בדם של המטופל, אך מכיוון שמצאנו דפוסים דומים מאוד גם כשבחנו המוגלובין A1C (המייצג את רמת הסוכר הממוצעת ב 2-3 החודשים האחרונים), נראה שהממצאים העיקריים של המחקר תקפים. בסופו של דבר, העוצמה העיקרית של המחקר נובעת מהמדגם הגדול שלו".

לסיכום, הן אבחון של סוכרת והן עלייה בערכי הסוכר הם גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות מחלת קורונה חמורה. החוקרים ממליצים כי יש לשים לב במיוחד לחולים ללא אבחנה של סוכרת אך עם סוכר בצום או ערכי המוגלובין מסוכררHbA1C  גבוה, וגם לחולי סוכרת עם ערכי סוכר נמוכים, שגם הם בסיכון מוגבר לסיבוכי קורונה. "עלייה ברמות הסוכר בדם לפני ההידבקות מהווה גורם סיכון ל-COVID-19 חמור גם בקרב אנשים שאינם מאובחנים כסוכרתיים. עבור חולים עם אבחנה של סוכרת, הן רמות גלוקוז גבוהות מ-125 מ"ג לד"ל והן נמוכות מ-80 מ"ג לד"ל הן גורמי סיכון ל-COVID-19 חמור. יש להודיע ​​באופן ספציפי לחולים ללא אבחנה רשמית של סוכרת אך עם רמות סוכר חריגות בדם לאחר בדיקה בצום (FBG) או המוגלובין מסוכרר (HbA1C) גבוה, כמו גם לחולי סוכרת עם FBG או HbA1C נמוכים, שגם הם בסיכון מוגבר לחלות ב-COVID-19 חמור", מוסבר במאמר המדעי. זאת ועוד, הם מדגישים שכדאי לצאת ולבדוק ערכי סוכר בדם דווקא בתקופה הזאת, שבה יש התפרצות חוזרת של המגיפה בישראל, גם אם אין חשש לערכי סוכר גבוהים או נמוכים בדם.

פרופ' אורה פלטיאל מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, שהשתתפה במחקר, מסכמת: "המחקר מדגים בצורה יפה עד כמה ניתן ללמוד מתיעוד רפואי איכותי ורציף, כפי שיש לנו במערכת הבריאות הישראלית". ד"ר שפריר, מקופת חולים מאוחדת, ציין עוד כי "הקורונה הדגישה את החשיבות של הקפדה על אורח חיים בריא ועל ערכי סוכר מאוזנים בקרב חולי סוכרת וגם בקרב כאלה שאינם מאובחנים כסוכרתיים".

לפרסום המדעי: https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0254847

לפרסומים בתקשורת: מקור ראשון, ישראל היום, News1סרוגים, שלושה שיודעים (כאן תרבות), בחזית, דוקטורס אונלי, בחדרי חרדיםערוץ 7jdn, medpagetheworldnewsnewsbeezer, אשדוד בכותרות

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Necrotizing fasciitis

גישה חדשנית לטיפול בחיידק טורף: "המעכבים שמצאנו מאפשרים לגוף לסלק את החיידק הטורף לחלוטין"

19 אוגוסט, 2021

קרא עוד
סטרפטוקוקים מקבוצה A (GAS) גורמים למגוון מחלות בבני אדם, החל מזיהומים שטחיים כמו דלקת גרון ועד למחלות חודרניות מסכנות חיים, כמו דלקת רקמות נמקית (Necrotizing fasciitis -NF) שהיא המחלה שבעטיה קיבל החיידק את הכינוי "החיידק הטורף". בעשורים האחרונים חלה עליה בשכיחות המקרים של NF. שיעורי התמותה ממחלה זו הם כ-30% שהמחלה מאופיינת בזמן וגם כשהטיפול בחולה הוא מהיר וכולל הסרה כירורגית של רקמות נגועות, מתן אנטיביוטיקה דרך הוריד, ותמיכה בטיפול נמרץ. מכיוון שהתסמינים הראשוניים לא תמיד ברורים, לא תמיד מתאפשר זיהוי מהיר. זיהוי מאוחר של NF עלול לגרום לתמותה של כ-70%.

במחקר משותף של פרופ' עמנואל הנסקי מהפקולטה לרפואה ופרופ' בעז תירוש, מרצה וחוקר מביה"ס לרוקחות - שניהם מהאוניברסיטה העברית, שהתפרסם החודש ב-Science Translational Medicine, נראה שהחיידק הטורף מגביר את אלימותו דרך עידוד יצירה ושחרור של חומצה אמינית, אספארגין, מרקמת החולה תוך כדי התהליך הדלקתי. הוא משתמש בחומצה אמינית זאת לבנות את יכולת האלימות והפולשנות שלו. במאמר הנוכחי צוות המחקר זיהה במדויק את המסלול המולקולרי ליצירת אספארגין בתא המודבק. מתברר שהחיידק באמצעות הרעלנים שלו משרה בתאי החולה מצב עקה ידוע אשר התגלה לפני מספר עשורים כמרכזי בוויסות יכולת ההפרשה של חלבונים בתאים. למסלול זה פותחו מספר מעכבים. השערת העבודה שלנו הייתה שאם נחסום את המסלול הזה נמנע את אלימות החיידק ונחזק את המערכת האימונית שלנו שתאפשר לגוף לסלק את החיידק הטורף ללא שימוש באמצעים אחרים. פרופ' עמנואל הנסקי הסביר השבוע כי "השתמשנו במעכבים של המסלול הספציפי והראנו במודל עכבר של הדבקה בחיידק טורף, שמחקה היטב את המחלה באדם, שאכן המעכבים הללו מאפשרים לגוף לסלק את החיידק הטורף לחלוטין על ידי הגברת הפעילות של המערכת החיסונית".

הצוות זיהה שהמעכבים פעלו גם אם ניתנו אחר ההדבקה - כלומר קיים חלון זמן טיפולי. יתרון נוסף הוא שמאחר והמעכבים פועלים על רקמת החולה, לא סביר שתתפתח עמידות לטיפול. טיפול במאכסן ולא בחיידק מהווה פריצת דרך לפיתוח טיפולים חדשניים ויעילים שלא גורמים להתפתחות עמידויות לאנטיביוטיקה. 

למאמר המדעי: https://stm.sciencemag.org/content/13/605/eabd7465

קראו פחות
ראה גם: מחקר
eye. Victor Freitas, unsplash

לראות להם בעיניים: חוקרים שבחנו את הפניית המבט של עשרות נבדקים חשפו את היכולת המדהימה שלנו לחפש ביעילות

18 אוגוסט, 2021

קרא עוד
מחקר של חוקרי האוניברסיטאות העברית ו-וירצבורג הגרמנית, בראשות פרופ' יוני פרצוב ואוריה לנקרי-דיין, מצא כי היכולת של האדם לעבד חלקים נרחבים בשדה הראייה מייעלת את פעולת החיפוש שהוא מבצע. כתוצאה מכך מציעים החוקרים כי הבדלים בין-אישיים ביכולת העיבוד של שדה הראייה יכולים להסביר הבדלים בין-אישיים בביצוע במשימת חיפוש

חיפוש הוא חלק אינטגרלי ויומיומי של החיים האנושיים - אנחנו מחפשים מפתחות, פלאפונים, מצרכים בסופר, חולצה בארון, רכב בחניה ועוד. לפי סקר שנערך לפני כעשור אנו מבלים כ-10 דקות ביום בחיפוש אחר דברים שונים, מה שמסתכם בכ-153 ימים לאורך החיים. ליכולות החיפוש האנושיות יכולות להיות גם השלכות מצילות חיים; אם אתה מציל, רדיולוג או מאבטח, חשוב להבין מה יאפשר לחיפוש שלך להיות יעיל ומהיר. אין פלא אם כך, שמשימות חיפוש הפכו לאחד מנושאי המחקר המרכזיים בפסיכולוגיה קוגניטיבית, אשר מעוררים עניין בקרב קהילת החוקרים ומחוצה לה מזה מספר עשורים. בלב תחום המחקר הזה עומדת ההנחה כי על מנת שאנשים יוכלו להכווין את החיפוש אל עבר המטרה בצורה יעילה, נדרש ידע בנוגע למטרת החיפוש שיאפשר להם לבנות תבנית של המטרה שתנחה את החיפוש. נראה כי ההנחה הזו הינה טריוויאלית – כיצד ניתן להכווין את החיפוש אל עבר המטרה מבלי לדעת איך היא נראית?

חוויה אנושית שכיחה, מאתגרת את ההנחה הזו. תארו לעצמכם שאתם הולכים לכנס או לאיצטדיון הומה אדם, ומחליטים לחפש מישהו מוכר לשבת לצידו. אתם לא יודעים מי מהמכרים שלכם צפוי להיות בכנס או באיצטדיון, אבל פתאום "קופץ" לכם לשדה הראיה אדם מוכר שלא ציפיתם לראותו. בחיפוש מסוג זה, לא ייתכן שהייתה לכם תבנית שהנחתה את החיפוש, משום שיש מספר גדול מאוד של ייצוגים בזיכרון לטווח ארוך שיכלו להוות את מטרת החיפוש. אם אין מנגנון פעיל של תבנית מוחית מנחה ופעילה, מה התהליכים הקוגניטיביים העומדים בבסיס חיפוש מסוג זה?

במחקר בינלאומי חדש שפורסם בתחילת החודש במגזין המדעי "Psychological Science", תחת הכותרת "Search for the Unknown", הדגימה קבוצת חוקרים מישראל וגרמניה, מהמחלקות לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ואוניברסיטת וירצבורג, כי גם אם זה נראה פרדוקסלי, אנשים יכולים למצוא את מטרת החיפוש ביעילות, אפילו אם היא אינה ידועה להם. על מנת להדגים את היכולת הזאת, גויסה קבוצת נבדקים בת עשרות ישראלים ועשרות גרמנים, לה הראו החוקרים מעגל של חמש תמונות פנים. בכל מעגל, אחת מהתמונות הייתה של מפורסם ישראלי ואחת של מפורסם גרמני. הנבדקים התבקשו למצוא את האדם המוכר להם, מבלי שנמסר להם שום פרט בנוגע לזהותו של אותו אדם. כל אחת מתמונות הפנים הוצגה פעם אחת בלבד, מה שהקשה על הנבדקים לבנות תבנית מנחה פעילה לאורך כל הניסוי. בנוסף, לאור הכמות הרבה של אנשים מפורסמים, במקרה זה, לא הייתה לנבדקים שום יכולת ליצור דימוי מנטלי של המטרה אשר יכווין את החיפוש.

למרות שבמחקר נבדקו שתי קבוצות משתתפים בשתי מעבדות שונות ובשתי יבשות שונות, תנועות העיניים שנבדקו על ידי החוקרים היו דומות בצורה מרשימה בשתיהן. בפרט, נמצאו אינדיקציות לחיפוש יעיל - הנבדקים הסתכלו על הפנים המוכרות להם מהר יותר, הן ביחס לחיפוש רנדומלי והן ביחס למטרת החיפוש של הקבוצה השנייה. בנוסף, תנועות העיניים לעבר הפנים המוכרות הוצאו לפועל ממרחקים גדולים יותר. ממצא זה מעיד על כך שלמרות היעדר הידע בנוגע למאפיינים החזותיים של המטרה, המטרה זוהתה ומשכה את הקשב של הנבדקים, מה שאפשר ביצוע מהיר יותר של משימת החיפוש. "ממצאינו מצביעים על כך שהיכרות ארוכת טווח עם הדמויות, ביניהם הסלבס, הספיקה כדי להנחות את המבט לעבר המטרה, גם בהיעדר תבנית חיפוש פעילה", הסבירו החוקרים במאמרם.

הממצאים עולים בקנה אחד עם תיאוריה שפורסמה לאחרונה, לפיה המפתח להבנת ההתנהגות האנושית במשימות חיפוש טמון בהבנת היכולת של האדם לעבד מידע מחלקים נרחבים של שדה הראיה, גם כאלו שהוא אינו מתבונן בהם ישירות. בפרט, ככל שלאדם קל יותר לעבד מידע הנקלט בזווית העין, כך אותו מידע יוכל להכווין את החיפוש ביתר קלות; בהתאם לכך, למשל, חיפוש אחר מטרה בצבע שונה יהיה מהיר יותר מחיפוש אחר פנים מוכרות. ובמילים אחרות, יכולת לעבד חלקים נרחבים יותר של שדה הראייה עוזרת להקל על פעולת החיפוש שאנו מבצעים.

לאור זאת, הבדלים בין-אישיים ביכולת העיבוד של שדה הראייה יכולים להסביר הבדלים בין-אישיים בביצוע במשימת חיפוש. כך, אדם המסוגל לעבד חלקים נרחבים משדה הראייה יהיה גם טוב יותר במשימת חיפוש, וככל הנראה יהיה גם מציל או מאבטח טוב יותר. "באופן זה הממצאים התיאורטיים במחקר הנוכחי מתקשרים אל החיים עצמם", מדגישה הדוקטורנטית אוריה לנקרי-דיין, ממובילי המחקר באוניברסיטה העברית, ומוסיפה כי "הבנה של היכולת האנושית לעיבוד חלקים שונים של שדה הראיה משליכה על היכולות במשימות חיפוש אשר רלוונטיות לתפקוד יומיומי, ולעיתים קריטיות להצלת חיים".

פרופ' יוני פרצוב מהאוניברסיטה העברית, אף הוא ממובילי המחקר, מסר בנוסף כי "המחקר מאתגר את המודלים הקיימים המתארים את המנגנון הקוגניטיבי האחראי לחיפוש חזותי. מחקרי המשך עשויים לתרום לשיפור יכולות החיפוש במקרים בהם יש השלכות מצילות חיים (כגון רדיולוגיה) ובמקרים בהם יכולת החיפוש נפגעת בעקבות בעיה מוחית (כגון אלצהיימר)".

למאמר המדעי: https://journals.sagepub.com/doi/10.1177/0956797621996660

לפרסומים בתקשורת: מדינט, הידען, עיתון שחרית

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
prof Batsheva Kerem. byDouglas Guthrie, hebrew university

מחקר חדש של פרופ' בת שבע כרם: פיתוח תרופה חדשה לטיפול בחולי סיסטיק פיברוזיס

17 אוגוסט, 2021

קרא עוד
החוקרים ביצעו את מחקרם על מוטציה במחלה, שכיחה בקרב אוכלוסיות מסויימות כגון יהודים אשכנזים. פרופ' בת-שבע כרם מהאוניברסיטה העברית וצוותה היו מעודדים מממצאי המחקר, ובישרו כי "התוצאות שהושגו מהוות את הבסיס לפיתוח קליני על ידי חברת SpliSense. התרופה החדשה שבפיתוח תינתן באינהלציה לחולי CF"

סיסטיק פיברוזיס (CF) הינה מחלה תורשתית מקצרת ומסכנת חיים, הנגרמת על ידי מוטציות שונות בגן הסיסטיק פיברוזיס (CFTR). המחלה פוגעת קשות במערכות גוף רבות וגורמת נזק חמור לתפקוד הריאות והלבלב. הגן CFTR שנפגע מקודד לתעלת כלוריד(Cl) , הממוקמת על פני תאי אפיתל לאורך מערכת הנשימה, דרכי העיכול והבלוטות האקסוקריניות. פעילות לקויה של תעלת ה-CFTR מובילה להצטברות של ריר סמיך, המצטבר לאורך עץ סימפונות הריאה ומהווה מצע להתרבות חיידקים, פוגע ביכולת חילוף הגזים, ומוביל למחלת ריאות כרונית אשר מהווה את הגורם העיקרי לתחלואה ולתמותה.

המחלה אמנם אינה מדבקת אך היא נחשבת כיום למחלה חשוכת מרפא. קבוצת חוקרים נרחבת מהאוניברסיטה העברית וחברת SpliSense, בשיתוף עם האוניברסיטאות אלבמה האמריקאית, אמורי האמריקאית, פריס הצרפתית, מורדוך האוסטרלית, והמרכז הרפואי הדסה - בהובלת פרופ' בת-שבע כרם מהמחלקה לגנטיקה באוניברסיטה העברית, הציבה לעצמה למטרה לפתח טיפול חדש לחולי CF הנושאים מספר מוטציות למחלה. אחת המוטציות, המוגדרת בשם "3849+10 KB C-to-T", מובילה לפירוק מולקולות ה-RNA מגן ה-CFTR או לחילופין ליצירת חלבון CFTR קצר ולא פעיל. למעשה, מוטציה זו היא השביעית בשכיחותה בארה"ב והשמינית בשכיחותה באירופה, ונישאת על ידי כ- 1600 חולי CF בעולם. זאת ועוד, המוטציה שכיחה בקרב אוכלוסיות מסוימות כגון יהודים אשכנזים. "היות והטיפולים התרופתיים הזמינים כיום לחולי CF נותנים מענה רק לחלק מהחולים, יש צורך באסטרטגיות נוספות לפיתוח תרופות אשר יתנו מענה לחולים נושאי מוטציות שאינן מגיבות לתרופות הקיימות, ביניהן מוטצית השחבור 3849+10 KB C-to-T", מסבירים החוקרים.

המחקר שפורסם לאחרונה במגזין המדעי Journal of Cystic Fibrosis, התמקד בגישה ייחודית המתבססת על מולקולות המכונות אנטיסנס אוליגונוקליאוטידים (antisense oligonucleotides), אשר ביכולתן להיקשר לרצפים ספציפיים לאורך מולקולות ה-RNA ולמנוע את השפעת המוטציה. סריקה של כ-30 מולקולות אלה במודל תאי הובילה לזיהוי של מספר מולקולות מסוימות, שהצליחו לתקן באופן יעיל את דפוס שחבור ה-RNA ולמנוע את הכללת הרצף השגוי התורם להתעוררות המחלה.

לאחר מכן נבדקה יעילות המולקולות הנבחרות בתאי אפיתל עצמם שמקורם במערכת הנשימה של חולי CF, הנושאים לפחות עותק אחד של המוטציה 3849+10kb C-to-T. נמצא כי למולקולות הנבחרות הייתה יכולת משמעותית לתקן את דגם שחבור ה-RNA וכן את פעילות תעלת ה- CFTR. במילים אחרות, מולקולות האנטיסנס אוליגונוקליאוטידים הצליחו לחדור ביעילות לתאי האפיתל, ללא שימוש בנשאים ש"יסיעו" אותם למקום הדרוש תיקון, ולבצע בהן את השינויים הגנטיים הנדרשים. לאחר בחינה של יעילות המולקולות הנבחרות במערכות תאיות שונות, שמקורן מחולי CF שונים, זיהו החוקרים מולקולה אחת מרכזית, אשר הראתה יעילות גבוהה בתיקון דגם השחבור ושיקום מלא של התפקוד התקין של התעלה.

"רמות פעילות תעלת ה-CFTR לאחר הטיפול במולקולה שנמצאה צפויות להעניק יתרון קליני משמעותי לחולים ולשפר את איכות חייהם", אמרה פרופ' כרם השבוע. "התוצאות שהושגו במחקר הנוכחי מהוות את הבסיס לפיתוח קליני של המולקולה המובילה על ידי חברת SpliSense. התרופה החדשה שנפתח תינתן באינהלציה לחולי CF הנושאים את המוטציה".

לפרסום המדעי: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S156919932101287X?via%3Dihub

לפרסום בתקשורת: mako, שלושה שיודעים, ערוץ 7, הידעןעיתון המבשר, עיתון המחנה החרדי,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
דר ברק רווה

ד"ר ברק רווה ביצע ניתוח מחקרי חדש של תחלואת הקורונה ומציג נתונים המדגישים את הדחיפות לתת אישור-חירום לחיסון ילדים בני 5-12

17 אוגוסט, 2021

ניתוח מחקרי ראשון מסוגו בוצע על בסיס נתוני תחלואה אותם הפיץ לאחרונה משרד הבריאות, ואותם ניתח ד"ר ברק רווה, חוקר ביולוגיה חישובית בביה"ס להנדסה ולמדעי המחשב באוניברסיטה העברית

ראה גם: בתקשורת, מחקר
Photo by Mathew Schwartz on Unsplash

מחקר ראשון מסוגו בעולם בחן עצמות של בני אדם בין השנים 10,000 לפנה"ס עד המאה ה-17, ומצא כי ריכוז עופרת רעילה בעצמות משתנה בהתאם לקצב הכרייה

16 אוגוסט, 2021

פרופ' יגאל אראל: "לאור העלייה הדרמטית הצפויה בהפקת עופרת ומתכות רעילות נוספות, אנחנו מתריעים מפני סיכון בריאותי רחב היקף, בעיקר במדינות שבהן אין רגולציה ומעקב מסודר אחרי זיהום הסביבה והרעלת בני אדם"

 

 

Pollution. by patrick hendry, unsplash

מחקר: הלחץ הבינלאומי המופעל על ישראל כדי לצמצם את פליטת גזי החממה - משפיע על שיח המדיניות המקומי

15 אוגוסט, 2021

אברי איתן מהאוניברסיטה העברית, מוביל המחקר, מסביר: "ההסכמים הבינלאומיים עליהם חתמה ישראל וכן הלחץ המופעל עליה מטעם מדינות שונות להפחית את פליטת גזי החממה באמצעות הגדלת השימוש באנרגיות מתחדשות, אכן נושאים פרי ומשפיעים בפועל על שיח המדיניות הישראלית בנושא, אשר נוטה להזניח סוגיות הנוגעות להסתגלות לשינוי האקלים"

ראה גם: בתקשורת, מחקר
האוניברסיטה העברית

האוניברסיטה העברית במקום ה-90 בדירוג העולמי של מדד שנגחאי ובמקום ה-1 בישראל מבין כל מוסדות הלימוד האקדמיים!

15 אוגוסט, 2021

הישג: האוניברסיטה העברית חזרה להיות

בין 100 האוניברסיטאות המובילות בעולם והמובילה בישראל

 

האוניברסיטה העברית במקום ה-90 בדירוג העולמי

ובמקום ה-1 בישראל מבין כל מוסדות הלימוד האקדמיים!

 

3d corona gif, by Matthew Butler, giphy

תקווה באופק: קוקטייל ננו-נוגדנים שהופק מ-למה (חיה) הצליח לעצור את הווריאנט דלתא של נגיף הקורונה ביעילות רבה

12 אוגוסט, 2021

המחקר כלל שיתוף פעולה בין חוקרים ישראלים ואמריקאים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת פיטסבורג, פורסם לאחרונה בכתב העת המוביל Nature Communications, וחשף ממצאים מדהימים לגבי יכולתם של ננו-נוגדנים המגיעים מבעלי חיים לנטרל את נגיף הקורונה, על מוטציותיו. בנוסף, המחקר עשוי לסייע במיגור מחלות דומות לקורונה בעתיד

ראה גם: בתקשורת, מחקר
דר מעיין סלטון

בזכות המחקר של ד"ר מעיין סלטון ושרה דהן: התגלה אלמנט נוסף במנגנון שגורם למחלת הלוקמיה

31 אוגוסט, 2021

קרא עוד
במחקר חדשני, שנערך על דוגמאות דם של חולים ומחלימים מלוקמיה, נמצאו רצפים ייחודיים שמבקרים גנים שתורמים להתפשטות המחלה. "מחקירה של גנים אלה נוכל ללמוד כיצד למנוע מהמחלה להתקדם ואף לפתח תרופות עתידיות למניעתה"

בתהליך עריכת הגנים בגופנו, גנים מתפתחים כדי לייצר חלבונים שונים המתאימים לתפקיד של התא. לעיתים התהליך משתבש ואז גן תקין יכול לייצר חלבון בעל פונקציה שמקדמת מחלות - כמו מחלת הסרטן. בשנים האחרונות התגלה שרצפים מרוחקים מהגן יכולים להשפיע על הגן ובכך לגרום לתקלות. אזורים אלו בדנ"א נקראים ״רצפים מקדמים״ והם בעלי יכולת להשפיע על כמויות החלבון שייווצרו ממנו. שינוי במבנה של הרצפים המקדמים יכול לגרום לפעילות יתר של תאים סרטניים וליצירה של כמויות גבוהות של חלבון שיגרמו לתאים להתחלק במהירות וכך להגביר את התקדמות המחלה.

המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת NAR Cancer, נערך בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, במעבדה של ד''ר מעיין סלטון על ידי הסטודנטית שרה דהן, ובשיתוף פעולה עם ד''ר שלמה אליאס, רופא בבית החולים הדסה עין כרם. במחקר התגלה מנגנון חדש שגורם לסרטן דם מסוג לוקמיה מיאלואידית כרונית, שהוכיח כי הרצפים המקדמים גם מייצרים חלבון שפעיל ביצירה של כלי הדם ולכן גורם לסרטן להתקדם בצורה מהירה ואלימה יותר. בעזרת הבנה של תהליכים אלה, ניתן יהיה לשלוט גם בהתפתחות של אותם כלי דם ובכך גם לשלוט בהתפתחות של המחלה עצמה.

הגילוי התאפשר הודות לדוגמאות דם של מחלימים מלוקמיה שנבדקו תוך כדי המחלה ולאחר ההחלמה ממנה. במהלך כחצי שנה נלקחו מספר דגימות מ-12 חולי לוקמיה בשלבים שונים של המחלה, עד להירפאות ממנה. החוקרות התמקדו בתהליכי השינוי של גן ספציפי, בעל השפעה מכריעה על הצורה שבה המחלה מתפתחת- הגן עוזר ליצירה של כלי דם בתוך מוח העצם ובכך תורם להפצת המחלה בכל חלקי הגוף.

ד"ר מעיין סלטון הוסיפה בנושא כי ''עריכה של גנים היא תהליך חשוב בכל התאים בגופינו אשר מתבצעת באופן טבעי. העבודה שלנו מקדמת את ההבנה של מנגנון העריכה של הגנים ומובילה אותנו לגלות את התהליכים שמשתבשים בסרטן. בעתיד הבנה זו יכולה לעזור לנו למצוא תרופות שיעצרו גדילה של תאים סרטניים."

לפרסום המחקרי

https://academic.oup.com/narcancer/article/3/3/zcab029/6320115?login=true

לפרסום בתקשורת: mako, בחדרי חרדים, המבשררינונים, מוקזניוז, בחזית

 

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
פרופ ישי יפה, האוניברסיטה העברית. צילום תומר אפלבאום

פרופ' ישי יפה מביה"ס למנהל עסקים - ברשימת 100 המשפיעים והמשפיעות של ישראל ע"פ עיתון "דה מרקר"

30 אוגוסט, 2021

קרא עוד

אסא ששון בחר בפרופ' ישי יפה, חוקר ומרצה למימון באוניברסיטה העברית וראש הוועדה לבחינת דמי הניהול, ברשימה המכובדת!



מתוך ההחלטה לבחור בו:

בפברואר 2020 מונה ישי יפה ליו"ר ועדה שהקימה רשות שוק ההון, במטרה לתת מענה קבוע לסוגיית ההוצאות הישירות בגין ביצוע עסקות על ידי הגופים המוסדיים עבור לקוחותיהם. עוד חברים בוועדה פרופ' אסף חמדני (עד אפריל 2021), פרופ' אלון ברב, פרופ' אתי איינהורן, ד"ר נדין בודו טרכטנברג, עו"ד ורו"ח מיכל עבאדי־בויאנג'ו וד"ר הראל פרימק. מסקנות הוועדה היו לא פחות ממהפכניות, ואם יתקבלו במלואן, הן עשויות לשנות את שוק הפנסיה בישראל.

הוצאות ישירות – או "דמי ניהול חיצוניים" – הן תוספת לדמי הניהול השוטפים שמשלמים החוסכים עבור ניהול חיצוני שרוכש מנהל השקעות בגוף מוסדי עבור חלק מכספי הפנסיה. דמי הניהול החיצוניים מועברים על ידי קופות הגמל, קרנות ההשתלמות, ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה, לגופים חיצוניים, עבור ניהול השקעות – לרוב אלטרנטיביות, כמו קרנות גידור, נדל"ן וקרנות השקעה פרטיות. סכום זה מגדיל בפועל את דמי הניהול שהחוסך משלם, ללא דיווח מסודר וללא שקיפות.

בוועדה טענו כי השימוש בהשקעות אלטרנטיביות לא בהכרח אפקטיבי, ולכן מומלץ לשנות את מבנה דמי הניהול באמצעות מעבר למחיר ידוע מראש, המחושב כשיעור מהצבירה, וכולל את דמי הניהול מצבירה ומהפקדה וגם סוגי הוצאות ישירות שונות. בנוסף הם קבעו כי יש לעודד מסלולי השקעה פסיביים בעלות נמוכה, שכל אחד מהם יעקוב אחרי כמה מדדי מניות ומדדי אג"ח בולטים בעולם בכלל ובארץ בפרט; לאפשר לגופים המוסדיים להציע מסלולי השקעה בדמי ניהול מבוססי ביצועים, שיחושבו באופן סימטרי על בסיס ארוך טווח, מעל מדדי הייחוס ומתחתם; לשפר את שקיפות המידע המוצג לרשות שוק ההון ולחוסכים; להגביר את העצמאות, לחזק את הסמכויות ולהגדיל את התקציב של הרשות; ולשפר את יכולת הפיקוח שלה על תהליכי השקעה, בפרט על השקעות באפיקים לא סחירים. באופן צפוי, בשוק לא ממש אהבו את ההמלצות, ועכשיו הקרב רק מתחיל.

https://www.themarker.com/magazine/EXT-STATIC-1.10160215?fbclid=IwAR1-rU...

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
covid19_vaccine._by_hakan_nural_unsplash

מומחים טוענים: יעילות החיסון לקורונה יורדת אצל הסובלים ממחסור בברזל

30 אוגוסט, 2021

קרא עוד
האם קיים קשר בין מחסור בברזל ואנמיה ליעילות החיסון לקורונה וחיסונים אחרים? צוות חוקרים מהאוניברסיטאות המובילות בעולם טוען שכן

מחסור בברזל הוא הנפוץ ביותר ברחבי העולם מכל המינרלים, ומשפיע על יותר מ-2 מיליארד בני אדם. ידוע כי הוא עשוי לגרום לירידה בייצור האנרגיה בתאים בשל ירידה בכמות החמצן שמגיעה אליהם ולהוביל לתסמינים כמו עייפות וחולשה. צוות חוקרים בינלאומי מעולמות הביולוגיה והרפואה, המתמחה בחקר ברזל בבני אדם, טוען כי מחסור בברזל ממקור של חסר תזונתי או מחלות דלקתיות כרוניות, עשוי להפחית בצורה משמעותית את יעילות החיסון לקורונה, לצד חיסונים אחרים.

הצוות, בהובלת פרופ' האל דריקסמיט מאוניברסיטת אוקספורד ופרופ' מיכאל צימרמן מ-ETH ציריך, בשיתוף עם פרופ' יואב קבנצ'יק ופרופ' חיים הרשקו מהאוניברסיטה העברית, התייחס למספר מחקרים שנערכו בנושא, בחן אותם והעלה לראשונה את האפשרות כי אנשים הסובלים ממחסור בברזל ואנמיה עשויים להגיב לחיסונים ביעילות נמוכה יחסית - מאלה שאינם סובלים מכך.

על אף היתרונות העצומים שתוכניות החיסון הביאו לבריאות העולמית, לחיסונים מסוימים יש יעילות משתנה באוכלוסיות שונות, בקבוצות גיל ובהקשר לתנאים בסיסיים מסוימים. הסיבות ליעילות השונה הזאת עדיין אינן ברורות. לדוגמה, חיסונים נגד וירוסים וחיסוני שפעת חיים מוחלשים באוכלוסיות תינוקות במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, חיסוני הפטיטיס B בחולים עם מחלת כליות כרונית או צליאק וחיסוני שפעת בקרב אנשים. כל אותם חיסונים מייצגים מקרים בהם המחסור בברזל שכיח, ודווחה יעילות נמוכה יותר של החיסון.

ארגון הבריאות העולמי אף שם לו למטרה להקטין את שכיחות האנמיה בקרב נשים בגיל הפוריות ב-50% עד שנת 2025. זאת ועוד, מגפת הקורונה מגבירה את חוסר הביטחון התזונתי  בעולם, מה שעלול להחמיר את המחסור בברזל בטווח הקצר יותר. אם מחסור בברזל פוגע גם ביעילותם של חיסונים, בנוסף לתרומות המוכרות לאנמיה ולפגיעה קוגניטיבית, ייתכן שההשפעה הקיימת והעתידית של מחסור בברזל על הבריאות העולמית לא מקבלת את תשומת הלב הראויה.  

על פי המאמר, עוד לא ידוע מה היא מידת המחסור בברזל הנדרשת כדי להשפיע על התגובות החיסוניות לחיסונים, או שמא חסרים תזונתיים אחרים, או מצבים דלקתיים, עלולים להחמיר את ההשפעות של מחסור בברזל. יתר על כן, לא ידוע אילו מהענפים השונים של מערכת החיסון הם הרגישים ביותר לחוסר ברזל, או כיצד התפתחות ותחזוקת הזיכרון החיסוני מושפעת מברזל.

לטענת החוקרים, בעזרת מחקרי המשך ובדיקה של ההשפעה של לקיחה של תוספי ברזל, ''ניתן יהיה להעלות את יעילות החיסון ולגרום לשיפור ניכר בתמותה בקנה מידה עולמי. יש לבחון את ההשפעות הפוטנציאליות של מחסור בברזל על איכות, גודל ומשך התגובה החיסונית לחיסון לקורונה''.

למאמר המדעי: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2352302621002015

לפרסומים בתקשורת: mako, בחדרי חרדים, פורטל הכרמל והצפוןערוץ 7, הידען, שלושה שיודעים,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
School photo created by tirachard - www.freepik.com

מחקר חדש מצא כי היקפי המסחר בבורסה פוחתים בכ-12% ביום הראשון של הלימודים, כיוון שאימהות עובדות מלוות את ילדיהם לבית הספר

30 אוגוסט, 2021

קרא עוד
למרות התוצאות השליליות, לתופעה יש דווקא בסיס חיובי. "העובדה כי נפח המסחר מושפע לרעה מפתיחת שנת הלימודים, מעידה על הצלחה של מדיניות הנאבקת באפליה מגדרית בשוק התעסוקה"

הימים הראשונים בגן או בכיתה א', לרוב נחשבים לימי הסתגלות למערכת. כשם שכך, כדי להקל על המעבר, נדרשים הורי התלמידים לקחת יום חופשה ביום הראשון בשנת הלימודים על מנת ללוות את ילדיהם למסגרות. עם העלייה בהשתתפות נשים בשוק העבודה ובתפקידי מפתח בחברה מסחריות, נצפתה תופעה כלכלית מעניינת הקשורה לתקופת הסתגלות למסגרות הלימודיות. מחקר חדש של פרופ' צבי וינר מהאוניברסיטה העברית יחד עם ד"ר מנחם עבודי מאוניברסיטת בר אילן וד"ר יבגני מוגרמן מהאוניברסיטה העברית ובר אילן, מגלה כי היעדרותן הנרחבת של נשים ביום הלימודים הראשון מורגשת בבורסה באופן מובהק עם נפחי מסחר ופעילות שוק נמוכה יותר באותו יום, בהשוואה לימי לימודים אחרים. במדינות עם חוקים המעודדים שוויון מגדרי במקומות העבודה, מורגשת ירידה בולטת אף יותר בפעילות השוק.

במחקר, שפורסם בכתב העת published in the Journal of International Financial Markets, Institutions and Money, החוקרים ערכו סקר בקרב 607 משתתפים מ-32 מדינות שסיווג את הנשאלים לפי מגדר, רמת ההשכלה, האם הם הורים והאם ליוו את ילדם ביום הלימודים הראשון בשנת 2018. בנוסף, הצוות בדק את אחוזי הנשים בכוח העבודה בכל אחת מהמדינות הללו ואת היקף הירידות בהיקפי המסחר ביום הלימודים הראשון. לאחר מכן השוו החוקרים את הנתונים שהתקבלו עם נתונים דומים שנאספו בין השנים 1968-2017, על מנת לאפיין את תהליך השינוי והשילוב של נשים בשוק העבודה. "בידוד הנתונים, ממחיש את ההשפעה של נשים עובדות על נפחי המסחר", הסביר וינר.

החוקרים מצאו כי בשנת 2018 שני שלישים (67%) מההורים שהשתתפו בסקר אמרו שהם מפנים זמן מהעבודה כדי ללוות את ילדיהם ביום הראשון לגן או לכיתה א', ולא מבקשים מאחרים לעשות זאת במקומם. 23 מתוך 32 המדינות שנבדקו דיווחו על נפח מסחר נמוך יותר ביום הראשון ללימודים, עם ירידה ממוצעת של 12% בפעילות השוק. מספרים אלה גבוהים משמעותית מתקופות בהן נשים ואימהות עבדו פחות מחוץ לבית. "בשנות השישים והשבעים, ועד היום בחברות מסורתיות יותר, היו פחות אימהות עובדות ולכן השפעתן על מסחר בכמויות בכל יום נתון הייתה פחות בולטת", הוסיף וינר ,"עם זאת, ככל שנשים מרחיבות את מקומן בשוק העבודה, ההשפעה שלהן על הכלכלה גדלה משמעותית".

המוטיבציה למחקר נעוצה בהתעניינות הגוברת בקשר בין שיקולים חברתיים לשווקי המניות. "העובדה שנפח המסחר הושפע לרעה, במיוחד במדינות עם חוקי אי-אפליה מגדרית בהן המחוקקים מסדירים את הליך ההעסקה בחברות, מצביעה על כך ששוויון בין המינים הצליח במידה רבה", הוסיף וינר.

למאמר המלא

קראו פחות
חרדים בירושלים. צילום מתוך האתר unsplash, Levi Clancy

מחקר: ערים חרדיות לא בהכרח בעלות סיכויי הדבקה גבוהים יותר

29 אוגוסט, 2021

קרא עוד
צוות מומחים ישראלי מציע להעשיר את מכלול השיקולים בתכנון העירוני תוך בחינת הקשר בין צפיפות אוכלוסין לקורונה. האם כל מי שמתגורר בעיר צפופה בעל סיכוי גבוה יותר לחלות בקורונה?

ישראל היא בין המדינות הצפופות ביותר בעולם. כ-90% מהישראלים חיים באזורים עירוניים. מגפת הקורונה, שפרצה לחיינו, מדאיגה מומחים בגלל הצפיפות הגבוהה בערים. מנגד, הנגישות לשירותי הבריאות בערים צפופות טובה יותר, וגם שיעור הרופאים ביחס לאוכלוסייה גבוה יותר. לכן העברת המידע הרפואי בהתייחס למגיפה צפויה להיות טובה יותר, והטיפול הרפואי איכותי ומהיר יותר.

שני מחקרים חדשים, אחד שהתפרסם לאחרונה בכתב העת "Cities" ומחקר נוסף, שהתפרסם בכתב העת “Annals of Regional Science”, בוחנים את השאלה האם ערים צפופות מגבירות את התפשטות מגפות. המחקרים נערכו בשיתוף ד"ר יובל ארבל מהמכללה האקדמית גליל מערבי, ד"ר חיים פיאלקוף מהאוניברסיטה העברית, ד"ר מרים קרנר מהטכניון וד"ר עמיחי קרנר מהמכללה האקדמית נתניה. התוצאות מלמדות, שעלייה בצפיפות האוכלוסין בינואר 2021 (ערב תחילת מבצע החיסונים) בתחום שבין 4 לכ-20,000 נפשות לקמ"ר גוררת עלייה מובהקת בשיעורי ההדבקה הצפויים (היחס בין מספר מקרי קורונה לבין האוכלוסייה העירונית) מ-6% לשיעור מקסימאלי של 11%. צוות החוקרים שיער, שאחת מהסיבות לכך קשורה להתפשטות המגפה לאורך זמן וכניסת ווריאנטים חדשים.

החוקרים בדקו את הקשר שבין שיעורי ההדבקה לשתי קבוצות משתנים: צפיפות אוכלוסין ומדדים חברתיים-כלכליים. המחקר התבסס על ניתוחים סטטיסטיים אזוריים של גורמים המשפיעים על קצב ההידבקות בקורונה, במטרה לבחון איך הושפע שיעור התחלואה בשני פרקי הזמן הנבחרים: בתחילת גל המגפה בישראל ולקראת סוף הגל השלישי. ההערכה הראשונית הייתה, שככל שהמקום צפוף יותר, כך יעלה שיעור התחלואה.

הערכה זו הובילה את מדינת קליפורניה בארה"ב לשנות תכניות בנייה קומפקטיות, השמות דגש על בנייה צפופה יחסית, בעקבות פרוץ המגיפה. יחד עם זאת, מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב על-ידי קבוצת חוקרים, הכוללת את מתכננת הערים שיימה חמידי, מראה, כי שיעור התחלואה בקורונה צפוי לרדת ככל שצפיפות האוכלוסין עולה. ההסבר לכך הוא שבערים צפופות אמנם, מחד גיסא, התושבים חשופים לקשרי גומלין עם מספר רב יותר של אנשים.  אבל, מאידך גיסא, באותם מקומות שירותי הבריאות והתשתיות מפותחים יותר, והנגישות אליהם נוחה יותר.  

החוקרים טוענים, שתוצאות המחקר הן בעלות השלכות חשובות על תחום תכנון הערים בישראל. "שיקולים של תכנון ערים צריכים לכלול היבטים מגוונים של נגישות, וככל שההצדקה לצפיפות היא מוגברת, גם משיקולי קיימות, צריך לראות איך התמודדות עם מגיפות כמו קורונה משתלבת במערך השיקולים הכולל", מדגיש ד"ר פיאלקוף.

עם זאת, שיעור ההדבקה לא צפוי לעלות בכל תחום של צפיפות אוכלוסין. כלומר, ברמות של צפיפות אוכלוסין גבוהה במיוחד (בין כ-20,000 לכ-26,500 נפשות לקמ"ר – הצפיפות בעיר בני ברק, הנחשבת לאחת הערים הצפופות בעולם), ניכרת דווקא ירידה בשיעורי ההדבקה הצפויים בינואר 2021 מ-11% ל-7%. (האופייני לערים עם צפיפות אוכלוסין של בסביבות 10,000 נפשות לקמ"ר). כמו כן, ככל שהמדד החברתי-כלכלי של העיר גבוה יותר, יורד שיעור ההדבקה הצפוי. מסקנה זו מציבה את הנתונים הידועים על מצב התחלואה בערים חרדיות באור שונה. ד"ר ארבל, מוביל המחקרים, מוסיף: "במודל שהצענו נלקח בחשבון גם הדירוג החברתי-כלכלי של ערים בישראל. ירושלים ובני ברק, לדוגמא, הן בתחתית סולם הדירוג החברתי-כלכלי, ולכן שיעורי ההדבקה הצפויים גבוהים יותר בהשוואה לערים בעלות אוכלוסייה מבוססת יותר מבחינה כלכלית, כאשר צפיפות האוכלוסין נשמרת קבועה. מצד שני, המודל שלנו מלמד, כאמור, על ירידה צפויה בשיעורי ההדבקה בערים צפופות, כאשר הדירוג החברתי כלכלי נשמר קבוע". ד"ר פיאלקוף מסכם: "זה לא אומר שצפיפות בפני עצמה מובילה לתחלואה מוגברת, אלא בשילוב של גורמים חברתיים וכלכליים. למרות זאת, הגיוני לשער שהממצאים יוסיפו עוד נדבך במכלול השיקולים לתכנון ערי ישראל".

לפרסום בתקשורת: וואלה, ישראל היום, חרדים 10,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Shai Sabbah, Medicine, Photos by Hadas Parush, Flash90

המחקר של ד"ר שי סבח שינה לחלוטין את מה שמדענים חשבו עשרות שנים על הקשרים בין תאי עצב ברשתית

27 אוגוסט, 2021

קרא עוד
ד"ר שי סבח מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ממובילי המחקר שפורסם ב-Neuron: "הדעה הרווחת הייתה שכל תא עצב מתפקד כישות עצמאית. לעומת זאת, אנחנו מבינים עכשיו, שכל אחת מהסינפסות (צמתים שדרכם עוברים אותות בין תאים) מתפקדת באופן עצמאי. ניתן לתאר כל תא עצב בתור גוף עם מאות או אלפי זרועות (סינפסות), כשכל אחת מהזרועות יכולה לבצע פעולה אחרת לחלוטין, כמעט ללא תלות בזרועות שמסביבה"

אותות עצביים המגיעים לקצות תא העצב, מעובדים בגוף התא ומועברים לתאי עצב אחרים באמצעות צמתים קטנים, הנקראים סינפסות. במשך עשרות שנים, ההנחה הרווחת הייתה שהפעילות בגוף התא דומה לפעילות בכל אחת מהסינפסות שלו, אולם מחקר חדש של ד"ר שי סבח מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ופרופ' קיסוקה יונהרה מהמחלקה הביו-רפואית באוניברסיטת ארהוס, שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Neuron, שינה את התפיסה הקיימת. החוקרים הראו לראשונה כי סינפסות שונות של אותו תא עצב יכולות לשלוח פיסות מידע שונות, כך שלמעשה תא עצב בודד יכול לשלוח מידע שונה למספר רב של תאי עצב. כלומר, החוקרים הראו שהארגון הייחודי של הסינפסות מאפשר לבצע מספר רב של חישובים בו זמנית על ידי תא עצב בודד, ולייצר גיוון עצום בסוג ובכמות המידע המועבר הלאה. גילוי המנגנון הזה עשוי לאפשר למחקרים עתידיים להסביר תופעות רבות אחרות של מערכת העצבים שעדיין לא פוענחו.

החוקרים השתמשו במעגל עצבי ברשתית עכבר המתמחה בגילוי של כיוון התנועה כמערכת מודל. ברשתית, גלאים הנקראים פוטורצפטורים בולעים את האור הנכנס לתוך העין, וממירים אותו לאותות חשמליים. אותות אלה מועברים לאחר מכן לתאי רשתית אחרים, הנקראים תאים דו-קוטביים. תאים אלו נושאים את האות, וכמו רצים במרוץ שליחים, מעבירים את האות דרך סינפסות לתאי עצב אחרים שמדווחים את כיוון התנועה למוח – תאים אלה נקראים תאי גנגליון. תאי הגנגליון פועלים נמרצות כאשר עצמים נעים בשדה הראייה בכיוון אחד, אך אינם פועלים כלל כאשר עצמים נעים בכיוון הפוך. התאים הדו-קוטביים, נתפשו עד כה כשליחים בלבד, המעבירים מסר מהגלאים לתאי הגנגליון, ומשם ליעדו במוח.

מחקרים קודמים מדדו את סך כל האותות שתא דו-קוטבי שולח דרך הסינפסות שלו, ומצאו שסכום זה דומה מאוד לאות שנמדד מגוף התא. לעומת זאת, במחקר הנוכחי מצאו פרופ' יונהרה וד"ר סבח כי הרושם הזה מסתיר תקשורת מעניינת הרבה יותר בין תאי הרשתית. ראשית, על-ידי מדידת הפעילות של כל אחת מהסינפסות בנפרד, נחשף כי כל סינפסה התנהגה אחרת. שנית, החוקרים גילו שחלק מהסינפסות היו רגישות לכיוון התנועה - הן פעלו רק כשהעצם הנצפה נע בכיוון מסוים. להפתעתם, גילו החוקרים שכל תא דו-קוטבי שנבדק כלל ארבע אוכלוסיות של סינפסות, כל אחת עם כיוון תנועה מועדף אחר - למעלה, למטה, קדימה או אחורה.

ידוע שגירוי עצבי יכול להגביר או להנמיך את רמת הפעילות של סינפסות, אבל נראה שהסינפסות בתאים הדו-קוטביים הרבה יותר מתוחכמות – הן מראות רגישות מיוחדת לכיוון תנועה מסוים. החוקרים גם גילו את המנגנון שאיפשר חישוב ייחודי לכל סינפסה שכזאת, ונראה שהמנגנון מבוסס על השוואה בין אותות שנקלטים משני סוגים נוספים של תאי עצב, שכל אחד מהם משתמש בחומר כימי אחר (הנקרא נוירוטרנסמיטר). ממצאים אלה חשפו כי הרגישות לכיוון התנועה מחושבת באופן עצמאי בכל אחת מהסינפסות, כך שתא דו-קוטבי יחיד יכול להעביר אותות על כיווני תנועה שונים לתאי גנגליון שונים. בנוסף לכך, התאים הדו-קוטביים קטנים יותר וצפופים יותר מתאי גנגליון ולכן, המצאות כל ארבע האוכלוסיות השונות של סינפסות, בכל אחד מהתאים הדו-קוטביים, מאפשרת לרשתית להבחין בהבדלים בכיוון התנועה של עצמים ברזולוציה גבוהה במיוחד, על פני כל שדה הראייה.

"מבחינה רעיונית, מחקר זה חושף יכולת חישובית גבוהה באופן בלתי צפוי של סינפסות בתאי העצב של יונקים, ומספק תובנות משמעותיות על האופן שבו ניתן ליצור מספר רב של אותות ייחודיים מתא עצב בודד", סיכם ד"ר סבח השבוע. "עד עתה, הדעה הרווחת הייתה שכל תא עצב מתפקד כישות עצמאית. לעומת זאת, אנחנו מבינים עכשיו, שכל אחת מהסינפסות, שמעבירות אותות לתאים אחרים, מתפקדת באופן עצמאי. באנלוגיה, ניתן לתאר כל תא עצב כגוף עם מאות או אלפי זרועות (סינפסות), כשכל אחת מהזרועות יכולה לבצע פעולה אחרת לחלוטין, כמעט ללא תלות בזרועות שמסביבה. גילויים אלה מהווים פריצת דרך וכיוון חדש בתחום חקר המוח".

העבודה האקדמית בוצעה על ידי שני צוותי מחקר, האחד כלל את אקיהירו מאצומוטו וסטלה סולווייג נולט מהמעבדה של פרופ' קיסוקה יונהרה באוניברסיטת ארהוס שבדנמרק, והשני כלל את ויאם אגבריה, רוואן אנדראוס, והדרה לוי מהמעבדה של ד"ר שי סבח בפקולטה לרפואה שבאוניברסיטה העברית.

לפרסום המדעי: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0896627321005183

לפרסום בתקשורת: הארץ, הידען

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
טריקור

ניסוי קליני ראשון בתרופה TriCor הראה יעילות בטיפול בחולי קורונה קשים

26 אוגוסט, 2021

קרא עוד
פרופ' יעקב נחמיאס מהאוניברסיטה העברית הוכיח בניסוי קליני שנערך בביה"ח ברזילי, כי התרופה שמיועדת להורדת שומנים בדם הפחיתה את הדלקת שנגרמת על ידי נגיף הקורונה תוך 48 שעות בחולי קורונה קשים וייתרה את הצורך בהנשמה מלאכותית

נגיף ה-SARS-CoV-2 הדביק למעלה מ-165 מיליון אנשים ברחבי העולם וגרם לכמעט 3.5 מיליון מקרי מוות מאז הופעתו. מאמצי החיסון האחרונים שהחזירו את ישראל לשגרה לתקופה קצרה, כבר הפכו ליעילים פחות בעקבות מספר וריאנטים של הווירוס שמאתגרים את החיסונים הנוכחיים. בעוד ש-COVID-19 בדרך כלל גורם למחלה קלה, אצל חלק מהחולים היא עלולה להתפתח לדלקת חמורה הדורשת התערבות רפואית.

לפני כשנה, פרופ' יעקב נחמיאס ראש המרכז לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית מצא כי נגיף הקורונה גורם להצטברות של שומנים בריאות, דבר שגורם לדלקת חמורה, במאמר שקיבל חשיפה נרחבת מאוד בישראל ובעולם. פרופ' נחמיאס וצוותו זיהו את התרופה להורדת שומנים TriCor (fenofibrate) כתרופה אנטי-ויראלית יעילה, והראו שהיא מפחיתה את הנזק לתאי הריאה וחוסמת את שכפול הנגיפים בניסויי מעבדה. באוקטובר 2020, הצוות דיווח על מחקר תצפיתי שנערך במספר מרכזים קליניים בישראל שתמך בממצאים המקוריים. לאחר מכן השיק הצוות מחקר קליני התערבותי לטיפול בחולי COVID-19 קשים במרכז הרפואי ברזילי בתמיכת Abbott Laboratories.

כעת, קבוצת החוקרים מדווחת על תוצאות מבטיחות במחקר קליני התערבותי שמובל ע״י פרופ' נחמיאס ומונחה ע״י פרופ' שלמה מעיין מנהל מערך מחלות זיהומיות מהמרכז הרפואי ברזילי. במחקר טופלו 15 חולי COVID-19 שמאושפזים במצב קשה עם דלקת ריאות הדורשים תמיכה נשימתית. המטופלים קיבלו 145 מ"ג ליום של TriCor (fenofibrate) למשך 10 ימים בנוסף לטיפול הסטנדרטי ומעקב אחר המשך התקדמות המחלה.

"התוצאות מצוינות", אמר פרופ' נחמיאס, "סמני הדלקת המתקדמים, שהם סימן ההיכר של הידרדרות המחלה, פחתו משמעותית תוך 48 שעות מתחילת הטיפול. יתר על כן, 14 מתוך 15 החולים החמורים לא נזקקו לתמיכת חמצן תוך פחות משבוע לאחר תחילת הטיפול, כשנתוני העבר מראים שרוב החולים הקשים זקוקים לשבועיים או יותר של תמיכה נשימתית". תוצאות אלו מבטיחות, שכן TriCor (fenofibrate) היא תרופה מוכרת שכבר אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) בשנת 1975 לשימוש ארוך טווח עם רמת בטיחות שימוש גבוהה מאוד. כיוון שכך, הליך אישור TriCor לטיפול בקורונה יהיה קצר בכמה שנים בהשוואה לתרופות שמיוצרות היום למטרה דומה.  "פנופיבראט בטוח הרבה יותר מתרופות אחרות שהוצעו עד כה״, הדגיש פרופ׳ נחמיאס ״ומנגנון הפעולה אינו ספציפי לזן מסוים של הווירוס, כלומר התרופה יכולה להיות רלוונטית נגד רוב הווריאנטים. אנו ממתינים בדריכות לתוצאות המחקר מבוקר הפלסבו".

"כל החולים שוחררו מבית החולים תוך פחות משבוע לאחר תחילת הטיפול ונשלחו הביתה להשלים את הטיפול בן 10 הימים, ללא דיווחים על תופעות לוואי הקשורות לתרופות", מציין פרופ' שלמה מעיין. "באופן מעניין, פחות חולים דיווחו על תופעות לוואי של COVID-19 במהלך תקופת מעקב של 4 שבועות". ממצאים ראשוניים אלה מראים שבאמצעות התרופה ניתן גם להקל על תסמיני המחלה שחווים חולים ששורדים את השלב הקשה של COVID-19.

החוקרים הדגישו כי למרות שהתוצאות היו מבטיחות ביותר, רק מחקרים מבוקרי פלסבו יכולים לשמש בסיס להחלטות קליניות. "נכנסנו לשלב השני של המחקר ואנו מגייסים מטופלים באופן פעיל", אמר פרופ' נחמיאס וציין כי שני מחקרים מבוקרי פלסבו כבר מתקיימים בימים אלה בדרום אמריקה, ארצות הברית וישראל.

 

צפו בכתבה במהדורה המרכזית של חדשות 12

קראו פחות
taking an evening zoom call teleconference meeting. compare fibe, unsplash

מחקר חדש חושף עד כמה מרצים ומרצות מתקשים בהוראה דרך מסכים שחורים בזום

26 אוגוסט, 2021

קרא עוד
המחקר, שכולל מדגם של מרצים/ות מהאוניברסיטה העברית, חשף עוד כי 70% מהנבדקים/ות היו מסוגלים/ות להתמודד ולעשות שימוש מושכל בסביבות הדיגיטליות החדשות, שאליהם הם היו צריכים להסתגל בתקופת הקורונה

ב-10 למרץ 2020, 5 ימים לפני פתיחת סמסטר ב', הודיעה הנהלת האוניברסיטה העברית שהפתיחה תידחה בשבוע, ושתיפתח כלמידה מקוונת. שבוע זה, בין ה-15 ל-19 במרץ, היה צריך לשמש כשבוע היערכות. ברקע, מדינה שלמה נכנסה בהדרגה למצב של סגר (בדיעבד נודע שמדובר בראשון), ובחוץ התגלה עולם קורס תחת כאוס המגפה, שכמוה לא ידענו מאות שנים. המערכת האוניברסיטאית בארץ ברובה לא הייתה מוכנה לאתגר כזה - מעט מאוד תכניות וקורסים נלמדו בשיטה של הלמידה המקוונת (למעט האוניברסיטה הפתוחה), ורק בשנים האחרונות התחיל המל"ג לעודד ולתמרץ את המוסדות בכיוון זה. לא רק האקדמיה הישראלית סבלה, אלא העולם האקדמי כולו. לפי אונסק"ו, 87% מאוכלוסיית הסטודנטים העולמית ב-165 מדינות סבלו מסגירת מערכות החינוך במהלך משבר הקורונה. על פי דו"ח של ה-OECD, כל שבוע של סגירת מוסד אקדמי שווה לאובדן של 28 שעות מתוכנית הלימודים שהם 2.9% מחינוך החובה הנלמד במשך שנה.

מחקר חדש אותו ביצעו חוקר למידה מרחוק (קרוב ל-20 שנה) ד"ר מרסלו דורפסמן והפסיכולוג החינוכי והחברתי פרופ' גבריאל הורנצ'יק - מרצים וחוקרים ותיקים בביה"ס לחינוך באוניברסיטה העברית, ופורסם במגזין המדעי "Education and Information Technologies", ניסה לבחון את ההתמודדות של המרצים והמרצות עם סביבה שהייתה להם זרה עשרות שנים – הזירה המקוונת, והקשיים טכניים לצד ההסתייגות הפדגוגית ואף האידאולוגית שהציפו את השיח האוניברסיטאי בכלל והמחלקתי בפרט. "כחוקרים באוניברסיטה, היינו מודעים לעשרות מחקרים באוניברסיטה ומחוצה לה, העוסקים בהיבטים השונים שהקורונה פגעה בהם, אך מעט הם המחקרים על מרצים באוניברסיטה וההשפעה של COVID 19 על הפרקטיקה שלהם", ציינו חוקרים.

בשלב הראשון, החוקרים הקימו צוות מחקר שכולל שותפים מאוניברסיטאות שונות בעולם - ארה"ב, גרמניה, שוויץ, וארגנטינה. הצוות פיתח שאלון למחקר כמותני ופרוטוקול לצורך השלב של המחקר האיכותני. קבוצת המדגם כללה מאות ממורי האוניברסיטה העברית. המחקר כלל שלושה חלקים - בחינת ההוראה הקונבנציונאלית לפני סגר הקורונה הראשון, בחינת ההוראה במהלך הסגר - שיא המשבר, והוראה (המשוערת) לאחר סיום הסגר. בחלק הראשון נדרשו הנבדקים לתאר את שיטות ההוראה והשימוש שלהם בטכנולוגיות, בחלק השני נשאלו הנבדקים לגבי היכולת שלהם להתמודד עם המצב החדש שנכפה עליהם בהנחה שכל הקורסים שלהם עלו לסביבה הדיגיטלית, ובחלק השלישי של הסקר הם נשאלו לגבי "היום שאחרי". דרך השאלון ניסו החוקרים לבחון  האם מצב חרום יכול לגרום לשינויים משמעותיים (לטובה) בהוראה או, במילים אחרות, האם מצב חרום יכול "לעשות את העבודה" של שנים על גבי שנים של השקעה ועבודה מאומצת שבסוף לא הביא את המרצים למחוז חפצם - מעבר ללמידה מקוונת. כ-250 מרצים ענו על השאלון.

בסוף השאלון התבקשו המורים לציין האם הם מוכנים להשתתף בשלב נוסף - מחקר איכותי, ראיון עומק בן כשעה שמטרתו הייתה להרחיב ולהעמיק את הממצאים שהתקבלו במסגרת השאלון. כ-110 השיבו בחיוב, ומתוכם נבחר מדגם של 15 משתתפים על פי התפלגות שני משתנים - ותק ותחומי הוראה. כל מורה התייחס באופן ספונטני להיבטים המרכזיים של הוראתו - הדגשים, החששות והשימוש בטכנולוגיות לפני משבר הקורונה ובמהלכו.

בתחילת המחקר עסקו החוקרים בטיפולוגיה של מרצים. לקבוצה הראשונה שמצאו הם קראו "הנלהבים" (Enthusiastic teachers), מורים שהמשבר "חשף בפניהם עולם ומלואו". עבור מרצים ומרצות מקבוצה זו, ההוראה מרחוק הייתה חוויה חדשה לגמרי, לא מוכרת. המורים "הנלהבים" מיקדו את מאמציהם בשליטה בטכנולוגיות, כך שיוכלו להעביר את שיטות ההוראה הקודמות שבהן השתמשו לסביבות חדשות וירטואליות או כדי שיוכלו ליישם שיטות חדשות בעתיד. כמה מהמורים "הנלהבים" ציינו בראיונות שלהם כי חוויית ההוראה מרחוק גרמה להם לירידה של מחסומים פסיכולוגיים, ויש שהסבירו כי שיטה שרכשו ניפצה להרבה מהם דעות קדומות. חלק מהם, לדבריהם, נאלצו "לנהוג במכונית" שאף פעם לא עלו אליה, אך לצערם הם עדיין לא הפכו ל"נהגים עם רישיון".

לצד הנלהבים, ניתן לזהות את קבוצת "המנוסים" (Experienced teachers), מורים ומורות הרואים בכלים הדיגיטליים נגישים ונוחים לשימוש. מורים אלה לא הכירו בהכרח כלים דיגיטליים רבים מדי לפני משבר הקורונה, רובם היו צריכים ללמוד את הכלים החדשים שהציעה האוניברסיטה – בהם הזום וה-Panopto - אך ברור מהרקע האישי שלהם שהם היו בעלי אוריינות דיגיטלית ברמה גבוהה, ולכן הצליחו ללמוד בקלות את הכלים הטכנולוגיים החדשים.

הקבוצה השלישית שהוגדרה הייתה זו של "הזהירים" (Cautious teachers), המורכבת ממורים שלא התלהבו להשתמש בכלים טכנולוגיים חדשים במהלך המשבר, ושלא היו פתוחים לאפשרות או רוצים להשתמש בכלים מקוונים בעתיד, לא בפרק זמן קצר וכנראה שלא בפרק זמן ארוך לאחר חלוף המשבר. דוגמה לכך ניתן למצוא בשיחה עם שולמית (שם בדוי, גם השמות הבאים שיצוינו בדויים): "זה לא עבד בכלל, שיטת ההוראה החדשה הזו, בשום אופן, למרות שאני... הייתי מוכנה לשנות את זה [פורמט ההוראה שלי], [היה] שיתוף פעולה אפסי. אפס. אז ויתרתי".

המורים "הנלהבים" היוו כ-40% מכמות הנבדקים והנבדקות, בעוד שהמורים "הזהירים" היוו כ-30% מסך כל הנבדקים, וכ-30% הנותרים היו מורים "מנוסים". "קיימים באוניברסיטה העברית, וסביר להניח שגם באוניברסיטאות אחרות, כ-30% מרצים "מנוסים" שקרוב לוודאי, אחרי המשבר, ההוראה שלהם בפרט וההתנהלות שלהם בכלל תשתנה לטובת המערכת והסטודנטים. וחשוב מזה, יש פוטנציאל של עוד כ-40% מרצים "נלהבים" שעשויים גם להתקדם לכיוון של שינויים משמעותיים ושימוש מושכל של הסביבות הדיגיטליות שעומדות לרשותנו", ציינו החוקרים בעקבות ממצאיהם.

אחד הממצאים המרתקים ביותר נגע לתגובות הראשוניות של הנבדקים במעבר מהכיתה להוראה מקוונת. המורים דיווחו במחקר בעיקר על תגובות רגשיות קשות כגון שיתוק, פאניקה, פחד, ייסורים ודאגה, בעקבות שינוי שיטת ההוראה. לדוגמה, המרצה מיכל ציינה: "כן, אני די חששתי מהמצב הזה, במיוחד בגלל שיש לי שבעה ילדים שהיו לי בבית בתקופה ההיא, והיה צריך גם איכשהו להסתדר ולהעסיק אותם ולעזור להם עם הלמידה שלהם מרחוק גם", ומיטל הוסיפה: "רציתי להיות מוכנה לא לעשות "פאשלה" בפני התלמידים... איזה כיף שפתאום אני לומדת משהו טכני ש-וואי! זה עולם של העתיד ונותנים לי זמן, מביאים לי הכשרות, ואני יכולה לשאול שאלות טיפשיות".

אחד הנושאים שהדאיגו במיוחד את רוב המרואיינים הייתה בעיית המצלמות בכיתה, או כפי שהמרצה יעל סיפרה: "זה היה מבחינתי האסון. כלומר, לשבת מול הקוביות האלה זה גמר אותי. אני הרגשתי שזה משפיל וזה פשוט נורא. זה היה נורא ולסטודנטים... תודה לאל, היו לי תמיד שלושה-ארבעה נחמדים שהיו איתי והם היו לא נחמדים כי אני ביקשתי ואני התחננתי, תפתחו את המצלמות, ביקשתי שמישהו אם יש לו בעיה בבקשה שיודיע לי מראש שהוא לא יכול לפתוח את המצלמה".  המורה מיכל הוסיפה: "אני לא רואה את הסטודנטים מולי, אני פחות חשה אותם, פעם ראשונה שאני עושה את זה - פחדתי שאולי הם לא יבינו [אותי] מספיק טוב בצורה כזאת ופחדתי שבסוף אני ארגיש לא הוגנת עם המבחן שאני נותנת [בסוף הקורס]".

במילים אחרות, העובדה שהתלמידים - לפעמים רובם - שמים את המצלמות שלהם בזמן השיעור במצב כבוי גרמה לתחושת כישלון של המרצים או להרגשה רעה מאוד. כאשר התלמידים הפעילו את המצלמות שלהם הדבר נחווה על ידי מורים כסימן להצלחה. ומארק הוסיף: "בסוף כשהסטודנטים והסטודנטיות] הציגו את הפרויקטים [שלהם] בפעם האחרונה, עשינו פגישות עם הקבוצה, ואז כולם היו עם מצלמה פתוחה כמובן, לא היה אחד שהעז לכבות [אותן] וזה היה מאוד אפקטיבי, זה היה מאוד יפה, כי הם העבירו מצגת גם בזום וכל אחד עבר ו... היו עבודות מאוד מאוד יפות".

מה לגבי מחקרי המשך? "המשך המגיפה והשלכותיה הביאו את האוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוהה בפרט, ואת מערכת החינוך בכלל, להסתגל למצב שהפך לסוג של 'חירום שגרתי'. בהתחשב במצב זה, שלב שני עתידי של המחקר שלנו יכול לבחון את ההשפעה של מצב חירום זה על הסמסטרים שהחלו מאוקטובר 2020 ועד היום, כאשר, בניגוד לסמסטר הקודם, היה מספיק זמן למורים להכין את שיעוריהם המקוונים, כשהמורים היו בעלי ניסיון בהוראה מקוונת בתנאי משבר. נרצה לבחון את ההוראה במצב כזה ובעיקר את השאלות כיצד התכוננו המורים לפני השיעורים המקוונים? באילו שיטות הוראה הם השתמשו? מה למדו מהשלב הקודם של המגיפה, וכיצד הם מאפיינים כעת את המגיפה כולה והשפעתה על יכולותיהם הפדגוגיות", ציינו החוקרים.

למאמר המדעי: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34366690/

לפרסומים בתקשורת: ynet, ערוץ 7,

קראו פחות
tel aviv. by alon sin moshe, hebrew university

מחקר: הסגר שהוטל בשל משבר הקורונה שיפר משמעותית את איכות האוויר בישראל

25 אוגוסט, 2021

קרא עוד
מחקר חדש שבוצע על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית על שני מחוזות בעלי זיהום אוויר מהגבוהים בישראל, גוש דן וחיפה, תוך התחשבות בתנאים מטאורולוגיים, חושף לראשונה את האפקט של הפחתה משמעותית בפעילות המשק על איכות הסביבה. ממצאי המחקר חשפו כי התרומה היחסית המרבית של הסגר לסך השינוי במזהמים הייתה עד 26%, ויחד עם התנאים המטאורולוגיים עד 47%

סגרי הקורונה הביאו לצמצום חד ודרסטי בתחבורה יבשתית, ימית ואווירית, ובפעילות תעשייתית, ולכן חלה ירידה בזיהום האוויר ברחבי ישראל ואף במדינות אחרות – על כך אין עוררין. אולם מה היקף וגודל הירידה הזאת, ומה ההשפעה של כל תקופת הסגר על איכות האוויר שאנו נושמים? מחקר חדש אותו ערכו שני חוקרים מהאוניברסיטה העברית - ד"ר שרית אגמי מהמחלקה לכלכלה ופרופ' אורי דיין מהמחלקה לגאוגרפיה, שהתפרסם במגזין המדעי Atmospheric Environment, עסק בבדיקת ההשפעה של הסגר הראשון (בתאריכים 2.5.20 - 8.3.20) בשל הקורונה על זיהום אוויר בישראל, תוך התחשבות בתנאים מטאורולוגיים שגם הם בעלי השפעה על כמות הריכוזים עצמם. המחקר התמקד באזורי גוש דן וחיפה, שני מחוזות בעלי זיהום אוויר גבוה בארץ. שני המחוזות כוללים פעילות תחבורתית ותעשייתית, כאשר זיהום אוויר בגוש דן נתרם בעיקר מתחבורה, בעוד שבחיפה הוא בעיקר בשל פעילות תעשייתית. היכן נרשמה ירידה משמעותית יותר בזיהום האוויר?

המחקר כלל שני שלבים. בשלב הראשון נבדק ההבדל בממוצע ריכוז המזהמים ב-2020 בתקופת הסגר, בהשוואה לממוצע בתקופה המקבילה ב-2019. בשלב השני נבחן אפקט הסגר על סך כמות המזהמים, וכן הערכת אפקט זה כאשר מוסיפים את השפעת התנאים מטאורולוגיים אשר שררו בזמן הסגר. החישובים בשלב הראשון הראו ירידה משמעותית בריכוז כלל המזהמים באוויר, למעט עלייה בריכוז האוזון. באופן ספציפי, נרשמה ירידה בחלקיקים באוויר שקוטרם קטן מ-2.5 מיקרומטר (PM2.5), המכונים חלקיקים נשימים עדינים המסוגלים לחדור לריאות, בשיעור של 18% בגוש דן, ו- 10% בחיפה. כמו כן, הייתה ירידה של  19% בפחמן חד-חמצני בגוש דן, שמקורו העיקרי כיום הוא בעיקר ממנועי רכבים השורפים פחמימנים כבנזין, לעומת ירידה של 4% בחיפה. הסיבה המסתמנת לירידה הגבוהה יותר בשני מזהמים אלו בגוש דן לעומת חיפה היא כי זיהום האוויר בגוש דן נובע בעיקר מתחבורה לעומת חיפה.

עבור תחמוצות החנקן) סך החנקן החד חמצני והחנקן הדו-חמצני) המגדילות את הסיכון למחלות בדרכי הנשימה - בחיפה נרשמה ירידה של 46% בריכוז החנקן דו-חמצני, לעומת ירידה של 40% בגוש דן, אך בשאר תחמוצות חנקן אובחנה ירידה דומה בריכוזים בחיפה ובגוש דן. לדוגמה, גפרית דו חמצנית (SO2) הנפלטת משריפת דלקים פוסיליים המכילים גפרית, כגון פחם, מזוט וסולר - נשרפים בעיקר בתחנות כוח ובתי זיקוק, ומכאן ההסבר לירידה המשמעותית של 57% בריכוזה בחיפה לעומת ירידה מתונה הרבה יותר של 14% בגוש דן.

תחנות הניטור המוצבות במרכזי האוכלוסייה הגדולים בארץ מודדות מזהמי אוויר אלו באופן רציף. קיימים שלושה סוגים של תחנות ניטור זיהום אוויר - כלליות, תחבורתיות ותעשייתיות. בהשוואת הירידה של כמות ריכוזי המזהמים לפי סוגי תחנות, הירידה הגבוהה ביותר נמדדה בתחנות התחבורתיות. כמו כן, בתהליך כימי מורכב הנקרא טיטרציה נצרכות תחמוצות חנקן להיווצרות האוזון, ולכן דעיכת ריכוזי תחמוצות החנקן בתקופת הסגר אופיינה בעלייה בריכוז האוזון בשיעור של 5% ו-13% בחיפה ובגוש דן בהתאמה. תוצאות צמצום פעילות כלל המשק והשפעתם על ריכוזי האוזון אינה מפתיעה, לטענת החוקרים, שכן תוצאות קרובות לממצאים שהתקבלו במחקר הנוכחי ניתן לקבל בארץ גם בסופי השבוע, במהלכם התחבורה מצומצמת יותר (הציבורית, לדוגמה, אינה פועלת).

עד כמה משפיעים הגורמים המטאורולוגיים על הממצאים? החישובים מהשלב השני של המחקר הראו כי אפקט הסגר בלבד מבחינת השונות המוסברת של כמות הריכוזים היה גדול יותר בגוש דן לעומת חיפה, ברוב תחנות הניטור שנלקחו בחשבון. למרות זאת חשוב לציין כי האפקט הבולט ביותר היה אפקט הסגר על ריכוז הבנזן (תרכובת אורגנית רעילה ומסרטנת, המגיעות מגזי הפליטה של הרכב ואזורי תעשייה), עם שונות מוסברת של 39% בשכונת הדר בחיפה. להוציא את האפקט על בנזן, האפקט בשאר המזהמים היה לכל היותר 26%. אלא שעם הוספת תנאים מטאורולוגיים (טמפרטורה, מהירות וכיוון רוח) אשר שררו בזמן הסגר עולה סך התרומה היחסית של הסגר, ונעה בין 47%-7% בחיפה, לעומת 41%-3% בגוש דן. כלומר, הירידה החדה בתחבורה ובפעילות תעשייתית הסבירה עד 26% בלבד את הירידה בכמות ריכוזי המזהמים, אך תוספת התנאים המטאורולוגיים מצביעה על שינוי משמעותי באפקט הסגר, הבא לידי ביטוי באחוז השונות המוסברת אשר כמעט והכפיל עצמו, והגיע לשיעור דרמתי של 47%.

"למיטב ידיעתנו מחקר זה הינו הראשון אשר בוצע בארץ על מנת להעריך בצורה כמותית את השפעת הסגר על איכות האוויר", מסכמים החוקרים. "תוצאות מפתיעות אלה, הבליטו את הנחיצות לבחון במחקר המשך, את ההשפעה של תחבורה ותעשייה בצורה נפרדת, וכן לתת דגש בפירוט יתר של התנאים המטאורולוגיים הנילווים בעיתות בהם קיים סגר אשר משפיעים מאוד, כפי שהצביע מחקר זה, על השינוי בריכוז המזהמים בסביבה של מרכזים אורבניים גדולים כפי שהתקבל בחיפה ובגוש דן".

 

למאמר המדעי המלא: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1352231021004490

לפרסום בתקשורת: מעריב, אייס, News1ערוץ 7שלושה שיודעים - כאן תרבות

קראו פחות
Cells infected with CMV. by Centers for Disease Control and Prevention

מחקר על נשים המשרתות בצה"ל: הסיכון להדבקה ב-CMV בהיריון בקרב המתגוררות באזור ת"א גבוה פי 2.67

24 אוגוסט, 2021

קרא עוד
קבוצת חוקרות ישראליות ביצעו מחקר מרתק על נשים בהיריון שמשרתות בקבע בצה"ל, וחשפו את גורמי הסיכון המשמעותיים להידבקות בנגיף ה-CMV, הזיהום המשמעותי והשכיח ביותר בהריון. התוצאות מפתיעות: "נראה כי מעמד חברתי גבוה מהווה גורם סיכון משמעותי להידבק ב-CMV בהריון, בקרב נשים בצבא"

חוקרות מהאוניברסיטה העברית וצה"ל בדקו היריונות של נשות קבע בצה"ל ומצאו כי הסיכון להדבקה ב-CMV בזמן ההיריון בקרב נשים המתגוררות באזור תל אביב גבוה פי 2.67 לעומת נשים שאינן מתגוררות באזור זה. כמו כן, נמצא כי נשים עם הריונות קודמים מרובים, המעידים בדרך כלל על הימצאות ילדים קטנים בבית, נמצאות גם הן בסיכון מוגבר עד פי 2 להדבקה. תוצאות אלה פורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי:International Journal of Gynecology&Obstetrics, בעקבות מחקר אותו הובילה בר זמר טוב, סטודנטית לרפואה במסלול הצבאי "צמרת" של חיל הרפואה באוניברסיטה העברית, בהנחייתן של פרופ׳ אסנת ולפיש - מנהלת מחלקת נשים ויולדות בהדסה הר הצופים וסא״ל ד"ר ורד קלייטמן - ראש תחום נשים בחיל הרפואה של צה"ל.

הדבקה בווירוס הציטומגלווירוס (CMV, cytomegalovirus) בילדים ומבוגרים בריאים לא גורמת בדרך כלל נזק, ופעמים רבות חולפת ללא סימפטומים כלל. לעומת זאת, הדבקה בווירוס לראשונה בזמן היריון מהווה מצב רפואי מורכב משום שהדבקה של האם ובהמשך של העובר, עלולה לגרום להשלכות קשות עבורו, הכוללות בין היתר חירשות, עיוורון ונזק מוחי (פיגור שכלי). נכון להיום, לא קיים חיסון למניעת ההדבקה במהלך ההיריון ולכן הדרך הטובה ביותר למניעת ההדבקה של העובר היא הימנעות של האם מהדבקה בזמן ההיריון, באמצעות שמירה על היגיינה ומעקב באוכלוסיות בסיכון גבוה. נשים הנדבקות בנגיף במהלך הריונן נדרשות לעבור בדיקות מקיפות מדי שבוע כדי לבדוק אם עוברן נדבק אף הוא בנגיף, דרישה לביצוע דיקור מי שפיר ואף לשקול בכובד ראש הפסקת היריון.

במחקר הרטרוספקטיבי של בר זמר טוב, פרופ' ולפיש וסא״ל ד"ר קלייטמן נבדקו ההריונות של נשות קבע בצה"ל לאורך עשור (2009-2019). כל המשתתפות במחקר חיו ושירתו בישראל במהלך כל תקופת המחקר. דרך מאגר הנתונים הממוחשב של צה"ל, נאספו נתונים שכללו את בדיקות הנוגדנים ל-CMV, כמו גם משתנים סוציו-דמוגרפיים (כגון מקום הלידה ורמת ההשכלה) ומשתנים הקשורים לבריאות (כגון מדד מסת הגוף, סולם הבריאות הצבאי. החוקרות בדקו את תוצאות בדיקות הנוגדנים ל-CMV שנלקחה בזמן ההיריון מ-7,665 הריונות. על סמך הנוגדנים, קבעו החוקרות את סטטוס ההדבקה של הנשים בווירוס - זיהום ראשוני בזמן ההיריון, זיהום ישן או היעדר נוגדנים (כלומר לא הייתה הדבקה בווירוס מעולם).

ראוי לציין כי בהתאם לנוהל השגרתי בצה"ל, בכל היריון מתאפשרת בדיקת נוגדנים אחת לפחות ל-CMV בטרימסטר הראשון, ובדיקה נוספת אופציונלית בהמשך ההיריון. במחקר הנוכחי נכללו גם נשים שעברו הפלה או הפסקת הריון. "חשוב לציין כי נבדקו הריונות ולא נשים, כך שיכול להיות לאישה אחת יותר מהיריון אחד ואז בפועל כמות הנשים הנבדקת הייתה קטנה יותר מכמות ההריונות. בהמשך, כאשר השוו המאפיינים שלהן, לכל אישה עם יותר מהיריון אחד נבחר באקראי אחד ההריונות לבדיקה", מבהירות החוקרות.

תוצאות המחקר חשפו כי בכ-6,000 הריונות, המהווים כ-80% מהמדגם, נמצאה עדות להדבקה ישנה בווירוס, כלומר שלא התרחשה בהיריון. כמו כן, בכ-1,500 מהיריונות לא נמצאו נוגדנים לווירוס בתחילת ההיריון, כלומר נשים אלו היו בסיכון להדבקה ראשונה בווירוס בזמן ההיריון. מתוכן, בקרב 66 נשים (4.15%) נצפתה עדות להדבקה בווירוס במהלך ההיריון. כלומר, אחת מתוך 25 נשים נדבקו בווירוס לראשונה בזמן ההיריון, בממוצע לאורך כל תקופת המחקר. "שיעורי ההידבקות ב-CMV היו יחסית יציבים וללא מגמה ברורה לאורך השנים. הנתונים שנמצאו בקבוצתנו היו דומים לשיעורים שתוארו בעבר באוכלוסייה הכללית בישראל. לפיכך, נראה כי שירות הצבא באופן כללי אינו משפיע על הסיכון להידבק מ-CMV", מוסבר במאמר המדעי.

בהמשך, נערכה השוואה של מאפיינים דמוגרפיים, סוציואקונומיים, בריאותיים ומיילדותיים, בין הנשים שעברו הדבקה בזמן ההיריון, לבין נשים שלא נדבקו אף פעם ונשים שנדבקו טרם ההיריון. על סמך השוואה זו, בוצעה אנליזה ממוקדת להערכת גורמי סיכון בלתי תלויים להדבקה ב-CMV בזמן ההיריון. באנליזה זו התגלו תוצאות מפתיעות - התברר כי דווקא רמה סוציואקונומית גבוהה, מספר הריונות קודמים גבוה, ובעיקר מגורים במחוז תל אביב המשויך לרמת הכנסה גבוהה, מהווים גורמי סיכון משמעותיים לסרוקונברסיה (זיהוי של הזיהום דרך בדיקת דם) ל-CMV בזמן ההיריון בקרב הנשים שנבדקו.

זאת ועוד, לדברי החוקרות במאמר, "הוכח כי גורמים אחרים כגון מדד מסת הגוף, שנחשבו לגורמי סיכון להידבקות בנגיפים ויראליים אחרים ובמשך חומרת המחלה, כמו בנגיף הקורונה, אינם קשורים באותה מידה ואינם משפיעים על שכיחות ההידבקות ב-CMV בהיריון".

אמנם תוצאות המחקר אינן מייצגות את כלל אוכלוסיית ישראל (שכן המדגם נאסף מבסיס הנתונים של נשים המשרתות בצה"ל), אך החוקרות מקוות כי הנתונים שמצאו יהוו בסיס למחקר רחב יותר בקרב אוכלוסיות נוספות בישראל ובעולם. "נראה כי מעמד חברתי גבוה מהווה גורם סיכון משמעותי להידבק ב-CMV במהלך ההיריון, בקרב נשים בצבא. נראה כי נשים המתגוררות במחוז תל אביב עלולות להיות בסיכון מוגבר להידבקות", סוכם במאמר המדעי.

בר זמר טוב סיכמה: "אתחיל ואומר שזו זכות גדולה עבורי לקחת חלק במחקר החשוב הזה, ועוד יותר לבצע אותו בהנחייתן של רופאות וחוקרות מעוררות השראה. תוצאות המחקר שופכות אור על נושא חשוב שעדיין חסר בו מידע רב, והפך להיות רלוונטי מתמיד לאור מחקר חדש מישראל שהציג טיפול מוכח חדש לנשים שנדבקו בשלב מוקדם בהיריון. כולנו מקוות שתוצאות המחקר יעזרו להעריך בצורה טובה יותר את האוכלוסיות בסיכון גבוה, ועל ידי כך יהוו בסיס למחקרים עתידיים של תוכניות מניעה ממוקדות".

למאמר המדעי: https://obgyn.onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/ijgo.13679

לפרסומים בתקשורת: רצועת הבטחון - גלי צה"ל (בסוף התוכנית, 25.8.21), ערוץ 7מגזין הבריאות של שרית יוכפז, יתד נאמן,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
stylized molecule of oxytocin

מקרב לבבות? חוקרים מצאו ש"הורמון האהבה" מגדיל את התחרותיות אצל גברים

24 אוגוסט, 2021

קרא עוד
תחרותיות מהווה מרכיב מרכזי באינטראקציות בין בני-אדם. בעידן של רף קבלה גבוה למסלולי לימוד מבוקשים, של מירוץ בלתי פוסק אחר קידום בעבודה, ושל מחסור במשרות עם שכר גבוה, נכונות להתחרות היא תנאי כמעט הכרחי להצלחה בכל מקום. למרות התפקיד המרכזי שתחרותיות משחקת בחיי היו-יום, עדיין לא ברור מה הם הגורמים הביולוגיים העומדים בבסיסה.

מחקר חדש של הדוקטורנט בועז שרקי וד"ר שלמה ישראל מהמחלקה לפסיכולוגיה ופרופ' אייל וינטר מהמחלקה לכלכלה, שפורסם לאחרונה במגזין הרפואי Psychoneuroendocrinology, התמקד בהשפעה של ההורמון אוקסיטוצין, המשחק תפקיד משמעותי בבני אדם בוויסות התנהגות וקוגניציה חברתית – על תחרותיות. עד כה היה ידוע כי אוקסיטוצין, המכונה גם "הורמון האהבה" קשור מאוד לקשרים חברתיים, אמפתיה ואהבה, עוזר לנו לתפקד טוב יותר במצבים חברתיים ולמעשה גורם לנו גם לרצות אותם יותר ולחפש מגע וקשר חברתי אנושי. לדוגמה, לאחרונה פורסם כי יצירת מוזיקה בצוותא (כמו בקורונה, מוזיקת המרפסות) מביאה להפרשת אוקסיטוצין (פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי "American Psychologist"). ההורמון הזה גם מאפשר לנו להתחבר במהירות לרך הנולד או לבן\בת זוג חדש. אלא שהמחקר הנוכחי מצא כי לא רק שאוקסיטוצין משפיע על התחרותיות בין בני אדם, אלא שהוא גם משפיע על הקשר שבין טסטוסטרון לתחרותיות.

במסגרת המחקר, 204 סטודנטים וסטודנטיות מהאוניברסיטה העברית השתתפו בניסוי שנערך בתנאי סמיות-כפולה (double-blind, החוקרים והנחקרים כאחד אינם יודעים מי מהנחקרים משתייך לקבוצת הניסוי ומי לקבוצת הביקורת). מטרת המחקר הייתה להבין את הקשר אוקסיטוצין-טסטוסטרון-תחרותיות. לאחר שהמשתתפים קבלו אוקסיטוצין או פלסבו, הם ביצעו משימה של פתירת תרגילי חשבון פשוטים, שנועדה להעריך את מידת הנכונות שלהם להתחרות זה בזה. לפני ביצוע המשימה, כל משתתף בחר בין תגמול נמוך אך וודאי עבור כל פתרון, לבין תחרות בה הוא יכול היה לזכות בתגמול גבוה יותר, שיתקבל אך רק בתנאי שביצועיו יעלו על ביצועיהם של שלושה משתתפים אחרים - אחרת המשתתפ/ת לא יקבלו דבר. במהלך הניסוי, נאספו מהמשתתפים דגימות רוק, שאמצעותן נמדדו רמות הטסוסטרון לפני ואחרי ביצוע המשימה.

המחקר העלה מספר ממצאים מעניינים. ראשית, בעוד שאצל משתתפים שקבלו פלסבו (טיפול דמה) לא היה הבדל בין גברים לנשים ברמת התחרותיות, תחת אוקסיטוצין גברים היו פי 1.5 יותר תחרותיים מאשר נשים. בנוסף, תוצאות הניסוי הצביעו על קשר בין שינוי ברמות הטסטוסטרון במהלך המשימה לבין רמת התחרותיות אצל גברים. כלומר, גברים עם עלייה חדה ברמות הטסטוסטרון היו פי שלוש תחרותיים יותר מאשר גברים עם ירידה חדה ברמות הטסטוסטרון. החידוש המרכזי של המחקר הוא שאצל גברים, מתן אוקסיטוצין לפני ביצוע המשימה, מבטל את הקשר בין שינוי ברמות הטסטוסטרון לבין תחרותיות. אצל נשים, לעומת זאת, לא נמצא קשר בין שינוי ברמות הטסטוסטרון לבין תחרותיות, ולא נמצאה השפעה של אוקסיטוצין על כך. ההשפעה המשולבת בין אוקסיטוצין, שינוי ברמות הטסטוסטרון ומין על תחרותיות היתה תקפה גם לאחר ניטרול של גורמים אחרים שקשורים בתחרות, כגון, יכולת, בטחון עצמי, ושנאת-סיכון.

ממצאי המחקר מצביעים, איפוא, על כך שבנוסף להשפעה הישירה של אוקסיטוצין על התנהגות חברתית, כגון תחרותיות, יש לו גם תפקיד חשוב בוויסות ההשפעה של הורמונים אחרים על התנהגות זו. "ממצאים אלו, מסייעים לנו להעמיק את ההבנה בנוגע למנגנונים הביולוגיים הסבוכים שעומדים בבסיס התנהגות חברתית בבני-אדם", מסבירים החוקרים.

במחקרים עתידיים, ינסו החוקרים לבחון את ההשפעה של אוקסיטוצין על התנגותיות ותפיסות חברתיות נוספות, כגון, התנהגות בהקשר של קונפליקט קבוצתי ותפיסה של חברי קבוצת החוץ, ואת ההשפעה המשולבת שלו עם הורמונים אחרים על התנהגויות ותפיסות אלה.

למאמר המדעי: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34298279/

לפרסומים בתקשורת: שוונג, שלושה שיודעים - כאן תרבות,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
הצמח Cycas_thorasa, ציקס הגדל בגן הבוטני. צילום - דר' אורי פרגמן-ספיר, הגן הבוטני

מחקר: צמחים שנכחדו לפני עשרות מיליוני שנים שבו "לחיים" מחדש בזכות זרמי האוקיינוסים

24 אוגוסט, 2021

קרא עוד
פרופ' רן נתן, מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות באוניברסיטה העברית, לקח חלק במחקר שפורסם ב-New Phytologist: "הממצאים מהווים עדות ייחודית לתפקיד של מערכות זרמי האוקיינוס בעיצוב דגמי התפוצה וההיסטוריה האבולוציונית של צמחים"

ההיסטוריה האבולוציונית של יצורים חיים תלויה במידה רבה בתפוצה הגיאוגרפית של הקבוצות הטקסונומיות, המשתנה לרוב במהלך התקופות. כאשר משתנים התנאים באזור מסוים, האוכלוסייה המקומית יכולה להיעלם (הכחדה) או להישאר באותו אזור לאחר שינוי תכונות עקב סלקציה (מנגנון עיקרי של האבולוציה) או להתאים לתנאים החדשים באופן גמיש ללא סלקציה (תופעה המכונה פלסטיות פנוטיפית). פרטים או יחידות הפצה מאותה אוכלוסייה יכולים גם להגיע למקומות רחוקים ולייסד שם אוכלוסייה חדשה, בתהליך הקרוי "הפצה ארוכת-טווח".

למרות שציארלס דארווין תיעד בספרו מוצא המינים (1859) עדויות רבות להפצה ארוכת-טווח של צמחים ובעלי חיים, מרבית החוקרים במאה ה-20 המעיטו בחשיבותה של הפצה ארוכת-טווח בטענה שאירועי הפצה אלה הם נדירים ומקריים ביותר, ולכן לא ניתנים למחקר מדעי רציני. מגמה זו השתנתה בשני העשורים האחרונים כאשר חוקרים הדגימו מספר מנגנונים שאחראים על הפצה ארוכת-טווח, כגון זרמי אוקיאנוס, שינויי אקלים ואירועי מזג אוויר קיצוני (סופות), וציפורים נודדות. אולם מעט מאוד מחקרים בחנו באופן ישיר את התפקיד של מנגנונים אלה בקביעת הדינמיקה הגיאוגרפית של קבוצה טקסונומית מסוימת במשך מיליוני שנים.

צמחים מהסוג ציקס (Cycas) שייכים לשושלת האבולוציונית הקדומה ביותר בעולם הצמחים הקיימים היום. בתקופת היורה, לפני כ-200 מיליון שנים, צמחי הציקס נפוצו מאוד בכל העולם, אך בסוף תקופת הקרטיקון, במקביל להכחדת הדינוזאורים לפני כ-65 מיליון שנים, נעלמו מרבית המינים ונותרו מעט שרידים כ"מאובנים חיים" במספר מועט של אתרים בעיקר בדרום מזרח אסיה.

באופן מפתיע, קבוצה עתיקה זו עברה "התרעננות" והרחבת תפוצה מחודשת בתקופות הגיאולוגיות הצעירות ובעיקר בפלייסטוקן (בשני מיליוני השנים האחרונות). כיום מוכרים מעל 100 מיני ציקס הנפוצים במגוון גדול של בתי גידול בחגורה רחבה סביב קו המשווה, באסיה, אוסטרליה, אפריקה ואמריקה. מיני הציקס מזכירים בצורתם דקל (למרות שהם רחוקים מאוד מבחינה אבולוציונית מדקלים) ומוכרים היטב לחובבי גינון וגינות, כמו גם לבעלי כלבים בשל הרעלים המצויים בזרעים המרוכזים באצטרובלי ענק בחלק גדול של המינים. כעשרה מיני ציקס מתאפיינים בהתאמות של הזרעים לציפה במים ונפוצים בעיקר בחופי מערב האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי סביב קו המשווה. מינים אלה ותהליך ההתפשטות שלהם לאורך השנים היו מוקד מחקר של קבוצת חוקרים בינלאומית מסין (אוניברסיטת פקין ומכון קונמינג לבוטניקה), תאילנד (Global Biodiversity Conservancy) וישראל - פרופ' רן נתן מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות באוניברסיטה העברית. מאמר מדעי בנושא פורסם לפני ימים אחדים בכתב העת New Phytologist.

החוקרים שיערו שזרמי האוקיינוס הם מנגנון ההפצה העיקרי של קבוצה זו. כדי לבחון השערה זו באופן ישיר, שולבו במחקר שתי מתודולוגיות שונות. דגימות גנומיות מדנ"א של הכלורופלסט ואברונים אחרים העוברים בהורשה אימהית ("פלסטומים") שימשו לשחזור האילן הפילוגנטי, המייצג את ההיסטוריה האבולוציונית של 10 המינים. סימולציות מחשב של תנועת עצמים המוסעים על ידי זרמי האוקיינוס שימשו לבדיקת ההתאמה שבין הדגמים הצפויים לפי תהליך הפצה זה ובין דגמי השינוי הגיאוגרפי במהלך ההיסטוריה האבולוציונית המשוחזרת בעזרת הפלסטומים. בהתאם לידע על הקבוצה, ניתוח הפלסטומים הראה שמרנות קיצונית ללא שינויים ניכרים עד להתפצלות דרמטית בתקופת הפלייסטוקן לשלוש תת -קבוצות, אחת באוקיינוס ​​השקט, השנייה במדף הסונדה (דרום-מזרח אסיה) והשלישית באוקיינוס ​​ההודי.

סימולציות ההפצה התאימו היטב לדגם ההתפשטות של עשרה מיני ציקס בתקופת הפלייסטוקן. מסלולי סחיפה בזרמי האוקיאנוס הראו פוטנציאל להסעת זרעים בעלי מנגנון ציפה למרחקים של מאות ואלפי קילומטרים, אך רק במסלולים מסוימים אשר צפויים לייצר חלוקה לאזורים גיאוגרפיים נפרדים בהתאם למצב המוכר כיום.

"ממצאים אלה מהווים עדות ייחודית לתפקיד של מערכות זרמי האוקיינוס בעיצוב דגמי התפוצה וההיסטוריה האבולוציונית של צמחים, והמחקר ממחיש את הפוטנציאל הגלום בשילוב של נתונים גנומיים וסימולציות מחשב לחקר מנגנוני הפצה ארוכת-טווח הקובעים את דפוסי השינוי של המגוון הביולוגי בזמן ובמרחב", סיכם השבוע פרופ' נתן.

לפרסום המדעי: https://nph.onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/nph.17663

לפרסומים בתקשורת: Ynet, הידען, הפורטל לחקלאות טבע וסביבה,

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
Prof Uriel Levy. Photos by Yoram Aschheim

הטכנולוגיה שתוכל להקפיץ אותנו לדור הבא בסמארטפונים: חוקר הצליח למזער שבבים היברידיים מבלי לפגוע ביעילותם ודיוקם

23 אוגוסט, 2021

קרא עוד
העבודה המחקרית פורסמה בכתב העת המדעי היוקרתי Nature Photonics, אותה הובילו קבוצת חוקרים מהמחלקה לפיסיקה ישומית ומהמרכז לננומדע וננוטכנולוגיה באוניברסיטה העברית. "פריצת דרך, זה חלום!", בישרו החוקרים בהתרגשות בעקבות הממצאים

מהפכת הננו-מדע והננוטכנולוגיה משפיעה על חיי היום יום שלנו במגוון תחומים, החל מחומרים חדשים לאנרגיה, דרך עיבוד מידע ותקשורת, מכשור מדויק וכלה בתחומי הרפואה. המזעור של התקנים ורכיבים לממדים של ננומטרים בודדים מביא איתו תופעות קוונטיות שיש להתמודד איתן מחד, ומאידך ניתן לנצל אותן לטובת פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות. במעבדה של פרופ' אוריאל לוי מהמחלקה לפיסיקה ישומית ומהמרכז לננומדע וננוטכנולוגיה באוניברסיטה העברית עוסקים מזה מספר שנים בפיתוח שבבים ננופוטונים למגוון יישומים. לאחרונה הצליחו במעבדה לפתח שבבים בגודל מילימטרים, ובתוכם צורות ננומטריות - מבנים אופטים ממוזערים העשויים מסיליקון, ביחד עם תאים ממוזערים המכילים אדים של אטומי רובידיום. אמנם זה נשמע מורכב, אך השבבים הללו הם העתיד שלנו, והם משמשים אותנו כבר היום כבסיס להתקנים מתקדמים כגון שעונים אטומים, חיישני שדה מגנטי, מכשירים לייצוב תדר ועוד.

קושי מרכזי במימוש הטכנולוגיה ובשילובה בצורה מקסימלית בחיי היומיום נעוץ בעובדה שמדובר במכשירים גדולים ומסובכים, המיוצרים בצורה ידנית ובעלויות גבוהות יחסית, צורכים לא מעט הספק, תופסים נפח משמעותי, וקשה לעשות להם אינטגרציה עם מעגלים אלקטרונים מתקדמים על שבב. כאן נכנסה לפעולה המעבדה לננו-פוטוניקה באוניברסיטה העברית. "המעבדה השיגה פריצת דרך חסרת תקדים בעזרת תכנון ויצור של שבב היברידי המכיל מעגלים ננופוטונים, המשלבים בתוכם את אותם אטומי רובידיום", אומר פרופ' לוי. "בעזרת פריצת דרך זו חקרה המעבדה את הפיסיקה של השבבים והדגימה את הפוטנציאל שלהם במגוון יישומים".

אך לא הכל היה ורוד. הסתבר שהמזעור אומנם חשוב מאוד על מנת להקטין נפחים וצריכת הספק, והוא כמובן קריטי להקטנת עלויות ושילוב עם אלקטרוניקה, אך עצם המזעור פוגע בדיוק של המכשיר. "האטומים נעים במהירות רבה, חולפים מהר על פני קרן האור הממוזערת בתוך השבב האופטי, מתנגשים באופן תכוף בקירות התא וכך נגרמת סטייה בתדר העבודה, סטייה המקטינה בצורה משמעותית את דיוק ההתקן", הסביר החוקר את הפן המדעי של הפגיעה. נדרשה פריצת דרך נוספת, שאכן הגיעה.

פריצת הדרך הנוכחית מאפשרת מצד אחד שמירה על עקרונות המזעור והאינטגרציה על השבב, ומצד שני קבלת דיוק מירבי, המתקרב לזה המתקבל בתאים גדולים יותר. "החידוש העיקרי מבוסס על תכנון וייצור של מוליכי גל אופטיים ננומטרים, דמויי חוטים דקיקים בעובי של מספר ננומטרים הממומשים בצורה של ממברנות דקות, ונראים במיקרוסקופ כמו גשרים התלויים באוויר. גודלם של מוליכי גל ננומטרים אלה קטן בהרבה מאורך הגל והם מוקפים באטומי רובידיום מכל הכיוונים. החוטים הללו מנותקים למעשה מהמצע עליו הם יושבים וניתן לתכנן אותם כך שממדי קרן האור הנעה בתוך חוטים אלה מאפשרים את בליעת האור על ידי האטומים, תוך שמירה על דיוק מירבי וביצועים אופטימלים", מדגיש החוקר.

פריצת דרך זו אפשרה גם לקבוצת המחקר לקבל שבבים ייחודיים, עם ביצועים משופרים, וכן להדגים את חשיבותם במגוון יישומים כגון ייצוב תדר של לייזר ברמה גבוהה ביותר, ואפילו תהליכים לא מורכבים המאפשרים את המרת האינפורמציה מאורך גל (צבע) אחד לאורך גל אחר, תוך שמירה על דיוק אטומי. עבודת המחקר כולה, המתארת את כל ההישגים הללו, התפרסמה בעיתון היוקרתי Nature Photonics, בה לקח חלק משמעותי ד"ר רועי זקצר מהמחלקה לפיסיקה ישומית ומהמרכז לננומדע וננוטכנולוגיה.

ומה צופן העתיד? ישנם עדיין אתגרים רבים. בקבוצת הננופוטוניקה ממשיכים לפתח ולשכלל את השבבים, מתוך מטרה להמשיך ולמזער אותם, ולבצע אינטגרציה עם רכיבים נוספים במעגל כגון לייזרים וגלאים. כך ניתן יהיה להוזיל עוד יותר את יצור השבבים ולהפוך אותם לאטרקטיביים עוד יותר. בעתיד ייתכן שנראה את הטכנולוגיה הזאת חודרת לתוך הטלפונים הסלולריים שלנו, ומשמשת כהתקן בסיס ברכיבים של "האינטרנט של הדברים" (היכולת של הטלפון החכם שלנו לשלוט על מכשירי חשמל כגון תאורת הבית, מכונות כביסה ועוד), הדורשים צריכת הספק מינימלית ודיוק רב. כמו כן, בשיתוף עם קבוצת מחקר חדשה במחלקה לפיסיקה יישומית בהובלתו של ד"ר לירון שטרן, שהיה שותף חשוב לפיתוח המקורי של הטכנולוגיה, החוקרים מאמינים כי שבבים אלה יוכלו להשתלב במערכות מדידה וחישה מדויקות, המתאימות לניידים שלנו, המבוססות על טכנולוגיה חדשנית של "מסרקי תדר על שבב".

יתר על כן, ואולי חשוב מכך, החוקרים מאמינים כי לאחר שנים רבות בלי קפיצת דור משמעותית במיוחד ונגלית לעין במכשירים הסלולריים, יישום הטכנולוגיה שפיתחו עשוי להוביל לזינוק הטכנולוגי המיוחל. "בטלפון הסלולרי שלנו יש חיישנים רבים. עצם העובדה שהשבבים שלנו קטנים, זולים וממוזערים יותר, אמורה לאפשר את האינטגרציה שלהם למכשירים כגון הטלפון הסלולרי. השבבים הללו מסוגלים לשמש כחיישנים של זמן, תדר, שדות חשמליים, שדות מגנטיים, מידות וכדומה. לכן, אם נכניס אותם בסופו של דבר לטלפון, נוכל לממש פונקציות ניווט ללא צורך ב-GPS רלוונטי במקומות ללא קליטה, ליצור הולוגרמות של פרצופים או של מספרים ואותיות להקלדה כמו שרואים בסרטים העתידניים, יתאפשר למדוד גלי מוח והטלפון אולי גם יוכל לקרוא את המחשבות שלנו (כאשר נשים את הטלפון קרוב לראש), נצליח כנראה למצוא מתכות אבודות מאחורי קירות – כמו מפתחות לרכב שכולם מחפשים על הבוקר (המתכות משפיעות על השדות החשמליים והמגנטים), ועוד דברים יצירתיים שלא חשבנו עליהם עדיין. הכל כמובן ברמת הספקולציה, לצערי עדיין לא משהו שהולך לקרות מחר בבוקר".

לסיכום אומר פרופ' לוי כי "השבבים ההיברידים הממוזערים יהיו שבבים אולטימטיביים הניתנים ליצור המוני בעלויות נמוכות, משקל קל, אינטגרציה, צריכת הספק מזערית ודיוקים מעולים על פני תחומי תדר רחבים. המידות הקטנות, ההספק הנמוך והעלויות הנמוכות יעשו את הטכנולוגיה המדוברת למשהו פרקטי. המחקר הזה הוא פשוט הגשמת החלום שלי!", מסכם פרופ' לוי.

למאמר המדעי: https://www.nature.com/articles/s41566-021-00853-4

לפרסומים בתקשורת: ynet, ערוץ 7, צ'יפורטל, ישראל דיפנס, סופטניוז, שלושה שיודעים

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
insulin pen, diabetic measurement tools and pills. by twfuqu barbhuiya, unsplash

חוקרים ישראלים חקרו לעומק את הקשר בין רמות סוכר בדם לקורונה – וחשפו ממצאים מדאיגים

22 אוגוסט, 2021

קרא עוד
מחקר ענק שבוצע ע"י קבוצת חוקרים מקופ"ח מאוחדת, האוניברסיטה העברית, המרכז האקדמי לב והדסה, מצא כי ערכי סוכר גבוהים מ-105 מ"ג לד"ל בקרב אוכלוסייה שאינה מאובחנת כסוכרתית - עלולים להיות בסיכון גבוה לתחלואה קשה ולתמותה מנגיף הקורונה. המסקנה, בעקבות ההתפרצות המחודשת של נגיף הקורונה: צאו לבדוק את ערכי הסוכר שלכם!

ידוע שחולי סוכרת הם בסיכון מוגבר לזיהום קשה כתוצאה מווירוס הקורונה, COVID-19, אולם עד עתה לא נבחן הקשר הישיר בין רמת הסוכר (בצום) בבדיקת הדם שקדמה להידבקות בקורונה, לבין הסיכון לתחלואה קשה. מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים בקופת חולים מאוחדת, בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, המרכז האקדמי לב והמרכז הרפואי הדסה, מצא כי ערכי סוכר גבוהים מהנורמה בגוף האדם, גם בקרב אנשים שאינם מאובחנים כחולי סוכרת, קשורים לסיכון מוגבר לתחלואה קשה ולתמותה ממחלת הקורונה. בחולים עם אבחנה של סוכרת, סוכר נמוך מהנורמה קשור לסיכון מוגבר לסיבוכים מהווירוס. המחקר פורסם בסוף החודש שעבר בכתב העת PLOS ONE.

"מטרת המחקר הייתה לאתר גורמי סיכון לתחלואה קשה בקורונה שבהם ניתן לטפל מבעוד מועד, על מנת שנוכל להעלות את המודעות לאותם גורמים בקרב הציבור הרחב", מסבירה ד"ר מיכל שאולי-אהרונוב מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית ומהחוג להנדסת תעשייה וניהול במרכז האקדמי לב, שהובילה את המחקר יחד עם ד"ר אשר שפריר מומחה לרפואה פנימית בקופ"ח מאוחדת ובית חולים הדסה. "איתור גורמים הקשורים לתחלואה קשה ואף למוות, חלילה, הוא חשוב גם כדי לשפוך אור על אוכלוסיות בסיכון, על מנת שיקבלו עדיפות במתן החיסונים. למיטב ידיעתנו, לא פורסמו עד כה מחקרים מבוססי אוכלוסייה בנוגע לקשר בין רמות גלוקוז לפני ההדבקה לבין הסיכון לחלות בקורונה, בחולים שסובלים או שאינם סובלים ממחלת הסוכרת".

החוקרים ערכו מחקר קוהורט-היסטורי בקרב כל מבוטחי קופת חולים מאוחדת מעל גיל 18, בעלי בדיקת קורונה חיובית בין מרץ לאוקטובר 2020. אישור הידבקות בנגיף הקורונה הוגדר על ידי תוצאה חיובית של בדיקת PCR בזמן אמת, בבדיקות לוע ואף, בהתאם להנחיות ארגון הבריאות העולמי. בסך הכל היו 37,121 מבוטחים עם בדיקת קורונה חיובית (16.7%), 707 מתוכם חולים קשים (1.9%) - מתוכם 244 מתו (34.5%), 188 אושפזו במחלקה לטיפול נמרץ (26.5%), ו-538 אושפזו במשך 10 ימים או יותר (76%). זיהום קשה הוגדר על ידי החוקרים כאשפוז בטיפול נמרץ ו/או עשרה ימי אשפוז לפחות ו/או מוות. החולים שסבלו מזיהום חמור היו מבוגרים יותר, בעלי BMI גבוה, בעלי אבחנה של סוכרת, ו/או סובלים מיתר לחץ דם.

רמת הסוכר התקינה בדם אצל אדם בוגר או אישה בוגרת הינה 70 עד 100 מ"ג לד"ל סוכר בדם, לאחר צום שנמשך שמונה שעות. במחקר הנוכחי, נמצא קשר מובהק בין רמת סוכר בצום בבדיקת הדם שקדמה להידבקות, לבין הסיכון למחלת קורונה קשה. למעשה, אופי הקשר בקרב חולי סוכרת היה שונה מזה שנמצא בקרב חולים ללא אבחנה של המחלה.

בחולים ללא אבחנה של סוכרת, ככל שערכי הסוכר היו גבוהים יותר, כך גבר הסיכון - חולים עם ערכי סוכר בצום (להלן: "ערכי סוכר") -125105 מ"ג לד"ל היו בסיכון גבוה פי 1.5 למחלת קורונה קשה מאשר חולים עם סוכר נמוך מ- 105. חולים עם סוכר בין 125-140 מ"ג לד"ל היו בסיכון גבוה פי-2 לפתח סיבוכי קורונה מאשר חולים עם סוכר נמוך מ-105. בחולים עם אבחנה של סוכרת, הסיכון הגבוה ביותר היה דווקא בחולים עם ערכי סוכר נמוכים, מתחת ל-80 מ"ג לד"ל (1 מכל 4), והסיכון הנמוך ביותר (1 ל-12) היה בחולים עם ערכי סוכר 106-125 מ"ג לד"ל. "לפיכך, יש לשים דגש גם על מניעת אירועי היפוגליקמיה (מצב בו רמת הסוכר בדם יורדת באופן קיצוני מהרמה הנורמטיבית) באוכלוסיות הנמצאות בסיכון לתחלואת קורונה קשה", קובעת ד"ר אורית ברנהולץ-גולצ'ין, רופאה ב"שערי צדק" ומנהלת מרפאת סוכרת מחוזית במאוחדת.

חשוב לציין שכל ניתוח של קשרים כאלה חייב לנטרל את השפעתם של גורמי סיכון מבלבלים (confounders) הרווחים בקרב חולי סוכרת, כגון גיל, מין, BMI, מחלת לב, ויתר לחץ דם. נטרול הגורמים הללו נעשה באמצעות טכניקות סטטיסטיות ייעודיות כגון רגרסיה לוגיסטית ו-matching. "בשל אופיו התצפיתי, לא ניתן היה להעריך את הסיבתיות באופן מלא במחקר, שכן לעולם לא ניתן לשלוט בכל ההשפעות המבלבלות הנסתרות", אומר ד"ר יהושע סטוקאר, רופא אנדוקרינולוג בבי"ח הדסה. "בנוסף, השימוש בבדיקת דם אחת אינו לוכד באופן מלא את תבנית הגלוקוז בדם של המטופל, אך מכיוון שמצאנו דפוסים דומים מאוד גם כשבחנו המוגלובין A1C (המייצג את רמת הסוכר הממוצעת ב 2-3 החודשים האחרונים), נראה שהממצאים העיקריים של המחקר תקפים. בסופו של דבר, העוצמה העיקרית של המחקר נובעת מהמדגם הגדול שלו".

לסיכום, הן אבחון של סוכרת והן עלייה בערכי הסוכר הם גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות מחלת קורונה חמורה. החוקרים ממליצים כי יש לשים לב במיוחד לחולים ללא אבחנה של סוכרת אך עם סוכר בצום או ערכי המוגלובין מסוכררHbA1C  גבוה, וגם לחולי סוכרת עם ערכי סוכר נמוכים, שגם הם בסיכון מוגבר לסיבוכי קורונה. "עלייה ברמות הסוכר בדם לפני ההידבקות מהווה גורם סיכון ל-COVID-19 חמור גם בקרב אנשים שאינם מאובחנים כסוכרתיים. עבור חולים עם אבחנה של סוכרת, הן רמות גלוקוז גבוהות מ-125 מ"ג לד"ל והן נמוכות מ-80 מ"ג לד"ל הן גורמי סיכון ל-COVID-19 חמור. יש להודיע ​​באופן ספציפי לחולים ללא אבחנה רשמית של סוכרת אך עם רמות סוכר חריגות בדם לאחר בדיקה בצום (FBG) או המוגלובין מסוכרר (HbA1C) גבוה, כמו גם לחולי סוכרת עם FBG או HbA1C נמוכים, שגם הם בסיכון מוגבר לחלות ב-COVID-19 חמור", מוסבר במאמר המדעי. זאת ועוד, הם מדגישים שכדאי לצאת ולבדוק ערכי סוכר בדם דווקא בתקופה הזאת, שבה יש התפרצות חוזרת של המגיפה בישראל, גם אם אין חשש לערכי סוכר גבוהים או נמוכים בדם.

פרופ' אורה פלטיאל מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, שהשתתפה במחקר, מסכמת: "המחקר מדגים בצורה יפה עד כמה ניתן ללמוד מתיעוד רפואי איכותי ורציף, כפי שיש לנו במערכת הבריאות הישראלית". ד"ר שפריר, מקופת חולים מאוחדת, ציין עוד כי "הקורונה הדגישה את החשיבות של הקפדה על אורח חיים בריא ועל ערכי סוכר מאוזנים בקרב חולי סוכרת וגם בקרב כאלה שאינם מאובחנים כסוכרתיים".

לפרסום המדעי: https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0254847

לפרסומים בתקשורת: מקור ראשון, ישראל היום, News1סרוגים, שלושה שיודעים (כאן תרבות), בחזית, דוקטורס אונלי, בחדרי חרדיםערוץ 7jdn, medpagetheworldnewsnewsbeezer, אשדוד בכותרות

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, מחקר
דר גודה קולר. צילום ארקדי ורונין

דר' ג'ודה קולר במאמר דעה לרגל חודש קבלת האוטיזם: אוטיזם היא לא מילה גסה

11 אפריל, 2021

קרא עוד
בשנה שעברה הופנתה למעבדה שלנו משפחה לצורך מחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם. המשפחה בהחלט התאימה למחקר אבל הייתה בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. הסיבה לכך היא שגם בשיחה עם הצוות המאבחן וגם בדו"ח האבחון שנמסר להם, נאמר להם שלילדם יש "בעיית תקשורת". המונח הבעייתי הזה נפוץ היום במידה כזאת שהשם הרשמי לכיתות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוא "כיתות תקשורת". ריכוך זה של המונח להורים אינו משרת אף אחד, והוא גם לא מדויק.

כדי לאבחן א/נשים עם אוטיזם, צריכים להימצא ליקויים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, כמו גם התנהגויות מוגבלות וחזרתיות ו/או תחומי עניין סטריאוטיפיים שמקשים על היכולת של האדם לתפקד באופן יומיומי. תקשורת נמצאת במרכז הסיפור, אך אינה עומדת בפני עצמה. כאן ראוי לציין כי ישנם אנשים עם אוטיזם בעלי יכולות תקשורת תקינות (כלומר מסוגלים להעביר ולקבל מסרים מאחרים), המתקשים רק בשימוש החברתי או הפרגמטי בשפה.

השימוש היופמיסטי ב"תקשורת" אינו האתגר היחיד בטרמינולוגיה בתחום האוטיזם כיום. האם עלינו לומר שמישהו הוא "אוטיסט" או "על הספקטרום"? "הפרעת ספקטרום האוטיסטי" או פשוט "אוטיזם"? במקרה הזה אין נכון או לא נכון, אלא רק ביטוי של השקפות שונות בנוגע לקטגוריה האבחנתית ומוגבלויות בכלל. לעומת זאת, למונח "תקשורת" אין מקום בשיח על אוטיזם. תחשבו רגע על המשפחה מהמחקר שקבלה אבחנה אבל למעשה לא קבלה. שעברה את כל החששות והספקות, לגבי ילדם ולגבי עצמם כהורים, שעברו את רשימת ההמתנה, את התהליך האבחוני ובסוף יצאו עם אבחנה שהיא לא אבחנה. בלי לדעת לאן פניהם ואפילו איזה מילים להכניס לגוגל. כל זה בגלל שמישהו חשש לפגוע, להגיד ולכתוב משהו שאולי יוביל לדמעות, לעצב, לכעס. אלא שזה גם עלול להוביל לתמיכה, ולתהליך של השלמה והתקדמות.

אפשר רק להניח, באופן דומה, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מפני אמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך אנחנו יודעים שכאשר אנו נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה וגדלה, מהדהדת דרך גני ילדים, חצרות בית ספר ומקומות עבודה. כך המונח "אוטיסט" הופך למונח שנעשה בו שימוש מפחית ערך על-ידי ילדים ומבוגרים כאחד. אולי אם ילדים לא-אוטיסטים היו שומעים את התלמידים מהכיתה בהמשך המסדרון, או את הילד בכיתה שלהם, מדברים בפתיחות על היותם אוטיסטים, הם היו מרגישים פחות בנוח עם שימוש בלתי הולם במונח.

בתחילת מרץ פרסמה אגודת האוטיזם באמריקה וארגוני מוגבלויות מובילים אחרים הצהרה כי תפסיק לקרוא לחודש אפריל חודש המודעות לאוטיזם ותתחיל לקרוא לו חודש קבלת האוטיזם. אי לכך, הוחלט על ידי רבים ברחבי העולם כי נציין בסופ"ש הקרוב את יום המודעות והקבלה הבינלאומי לאוטיזם. מודעות? כולם שמעו כבר על אוטיזם, החברה מודעת למונח. בכך שאנו מקבלים ולא רק מודעים לשם הזה, על ידי אמירתו בקול רם, על ידי דחיית הסטריאוטיפים וההטיה הנמשכים, אנו יכולים להתקדם כחברה ממודעות לקבלה.

 

דר' ג'ודה קולר הוא ראש המגמה לחינוך מיוחד ומרצה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית. שם הוא מנהל את המעבדה לחקר אוטיזם בילדים ומשפחות ובין מייסדי המרכז לאוטיזם של האוניברסיטה.

 

פרסום בתקשורת: https://www.zman.co.il/writer/13964/

קראו פחות
Racool_studio

מחקר בהובלת פרופ' מונסונגו אורנן מהפקולטה לחקלאות קבע: אכילת "ג'אנק פוד" בתקופת הגדילה פוגעת בהתפתחות התקינה של העצמות, גם בצריכה מתונה

24 מרץ, 2021

פרופ' ברק מדינה

רקטור האוניברסיטה העברית פרופ' ברק מדינה ימשיך בתפקידו שנה נוספת

21 מרץ, 2021

קרא עוד
פרופ' ברק מדינה, רקטור האוניברסיטה העברית, ימשיך שנה נוספת בתפקידו, עד ל- 30.9.2022.

פרופ' מדינה מכהן בתפקיד הרקטור החל משנת הלימודים תשע"ח (2017-18). בנוסף, הוא מכהן בקתדרה לזכויות האדם על שם השופט חיים כהן בפקולטה למשפטים. הוא כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית והמנהל האקדמי של התכנית לצדק מעברי.

פרופ' מדינה הוא בעל תארי בוגר במשפטים ובוגר ומוסמך בכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, מוסמך במשפטים באוניברסיטת הרווארד ודוקטור לכלכלה באוניברסיטה העברית. הוא כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות קולומביה (בניו-יורק) וברקלי. פרופ' מדינה עוסק במחקר ובהוראה בתחומים משפט חוקתי ודיני זכויות אדם, וכן בניתוח כלכלי של המשפט. הוא חיבר שבעה ספרים, לרבות הספר היסודי במשפט חוקתי של מדינת ישראל (עם פרופ' אמנון רובינשטיין) וספר מקיף על דיני זכויות האדם, וכן למעלה מ-50 מאמרים בכתבי עת אקדמיים.

לפי חוקת האוניברסיטה העברית, הרקטור הוא הראש האקדמי של האוניברסיטה ובידיו מלוא הסמכויות בעניינים אקדמיים; בתפקידו זה הוא אחראי לפני הסינט, בכפוף לחוקה ולתקנון הכללי". הרקטור מכהן לצד נשיא האוניברסיטה, שהוא "ראש האוניברסיטה ונושא באחריות לפני חבר הנאמנים לניהול האוניברסיטה, לרמתה ולאיכותה". חברי סינט האוניברסיטה, שבו מכהנים נציגים של הסגל האקדמי ונציגי אגודת הסטודנטים, בוחרים את הרקטור מבין חברי הסגל בדרגת פרופסור מן-המניין באוניברסיטה. הרקטור נבחר לתקופת כהונה של ארבע שנים. הרקטור ממלא, מתוקף תפקידו, שורה של תפקידים באוניברסיטה, ובהם: חבר הוועד המנהל של האוניברסיטה, יו"ר הסינט ויו"ר הוועדה המתמדת של הסינט, ונשיא בפועל בהיעדר הנשיא מן הארץ או אם נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו. הרקטור מופקד על מכלול ההיבטים האקדמיים שבפעילות האוניברסיטה, ובכלל זה הוראה, מחקר ופעילות ציבורית של חברי הסגל.

 

 

קראו פחות
ראה גם: סגל, סטודנטים
Gerd Altmann from Pixabay

עם זכיית פרופ' אבי ויגדרזון, לשעבר חוקר באונ' העברית וכיום ב-IAS בפרינסטון, בפרס ABEL - האונ' ממצבת את מעמדה כפס ייצור למצוינות מתמטית

18 מרץ, 2021

האירוע השנתי של תכנית סגול לרפואה חישובית תשפא

בשלישי הקרוב: האירוע השנתי של תוכנית סגול לרפואה חישובית תשפ"א

15 מרץ, 2021

 

אנו שמחים להזמינכם/ן לאירוע השנתי של תכנית סגול לרפואה חישובית, תשפ"א, 2021.

האירוע יתקיים ביום שלישי, 16.03.2021, בשעה 18:00-20:00 בפורמט און-ליין

 

lodgif

גמר חתימה טובה: הסכם שת"פ ייחודי בין העיר לוד לאוניברסיטה העברית

9 מרץ, 2021

קרא עוד
המטרה: הגדלה של מספר הסטודנטים בעיר ב – 25%. ראש העיר לוד, עו"ד יאיר רביבו: "זו הבעת אמון נוספת בקפיצת המדרגה של העיר לוד". רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה: "מאמינים כי המיזם יוביל לשינוי חיובי ומהותי"

האם לוד בדרך להפוך לעיר אקדמית? הסכם ראשון מסוגו נחתם היום (רביעי) בין מוסד אקדמי – האוניברסיטה העברית, לעיר בישראל - לוד, כדי להנגיש את ההשכלה הגבוהה לצעירים ולעודד מסוגלות ללימודים אקדמיים בפריפריה העירונית.

שיתוף הפעולה צפוי לכלול עבודה מעמיקה בבתי ספר בלוד, הפעלת תוכניות חינוכיות משותפות ואיתור סטודנטים פוטנציאלים עבור לימודים באוניברסיטה. ראש העיר לוד עו"ד יאיר רביבו ורקטור האוניברסיטה העברית פרופ' ברק מדינה נפגשו בהיכל התרבות בלוד וחתמו על אמנת שיתוף פעולה, בנוכחות דיקן הסטודנטים של האוניברסיטה העברית פרופ' גיא הרפז, מנכ"ל כלכלית לוד עו"ד בן מיוסט, ומנהל אגף החינוך בעיריית לוד שלום עזרן, ונציגים מרכז הצעירים בלוד. שיתוף הפעולה בין הצדדים נועד להגדיל תוך חמש שנים את אחוז הסטודנטים והאקדמאיים בגילאי 25-50 בכ-25%.

העיר לוד בחרה בשת"פ עם האוניברסיטה העברית, האוניברסיטה המובילה בישראל, כדי לקדם מצוינות אקדמית ולאפשר לצעירי וצעירות לוד להתקדם ולממש את הפוטנציאל שלהם. בשנים האחרונות, עיריית לוד משקיעה רבות בחינוך, וזהו עוד נדבך חשוב ביותר בקידום העיר בתחום זה. שיתוף הפעולה יהיה גם בהקמת צוותי חשיבה לימודיים משותפים, בהענקת מלגות ובחשיפת הידע המדעי והמחקרי לילדי העיר לוד ולכלל תושבי העיר.

ראש עיריית לוד, עו״ד יאיר רביבו: "זו הבעת אמון נוספת בקפיצת המדרגה של העיר לוד ובהליכתה למרכז מגורים, תעסוקה ותחבורה בלב ישראל. העיר עוברת מהפיכה של ממש בתחום החינוך, כאשר היא עולה שנה אחר שנה בסולם הארצי, ממשיכה את מגמת העלייה באחוזי הזכאות לבגרות ואף זוכה בפרסים יוקרתיים. כעיר מובילה בתחום החינוך, ובאמצעות מרכז הצעירים הפועל מטעמה, ההשקעה בקידום והנגשת ההשכלה הגבוהה לתושביה הינו המשך טבעי למימוש חזון ופיתוח העיר".

נעמה יונה ממשרד הבריאות, בוגרת תואר ראשון במשפטים, ובוגרת תואר שני במדיניות ציבורית כחלק מהתכנית "צוערים לשירות המדינה" באוניברסיטה העברית שנאמה בכנס, סיפרה כי "כל האירוע הזה היה מרגש מאוד. כילידת העיר לוד, תמיד חלמתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. החוויה האקדמית שלי החלה למעשה עוד בהליך הקבלה לאוניברסיטה – אם זה בלגשת פעמיים לפסיכומטרי, הדאגה לחסוך כסף לטובת הלימודים והמחייה בירושלים וההחלטה לוותר על הטיול הגדול של אחרי הצבא, שרבים מחבריי עשו. הלימודים עצמם באוניברסיטה היו מעצימים ומפתחים, החל מלמידה משותפת בקורסים יחד עם בן של פרופסור ובן של חבר כנסת, וכלה ביציאה לתכנית חילופי סטודנטים בחו"ל שנתנה נופך בינלאומי ללמידה האקדמית. התחושה הטובה בלימודים הובילה אותי יחד עם עוד חברים מהאוניברסיטה להקים את תכנית 'הזדמנות אמתית' עבור תושבים מהפריפריה החברתית והגאוגרפית בישראל, דרכה הזמנו צעירים להגיע ליום פתוח אלטרנטיבי באוניברסיטה העברית שבמהלכו הציגו להם מלגות, מסלולי מעבר, הטבות והקלות בלימודים ואת כל האופציות להצליח להגיע לאקדמיה איכותית ומובילה בישראל. בסוף התוכנית הוטמעה ביחידה למעורבות חברתית באוניברסיטה העברית".

רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה, סיכם: "חלק מהחזון של האוניברסיטה העברית הוא להגדיל את מספר הסטודנטים המגיעים אלינו מאזורי פריפריה גיאוגרפית וכלכלית-חברתית, ולחתור לשוויון הזדמנויות בתחומי ההשכלה הגבוהה. לפיכך, הוחלט על שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה לעיריית לוד. מטרתנו לפתוח את שערי האוניברסיטה עבור צעירים רבים מערים שונות ברחבי הארץ, ולעורר אצל כל מי שרק אפשר את הרצון להצליח ולהצטיין בלימודים אקדמיים. אנחנו מאמינים כי המיזם יוביל לשינוי חיובי ומהותי, ולקידום מערכת החינוך והחברה בישראל".

באמנה המשותפת נכתב, בין היתר, כי "האוניברסיטה העברית, המוסד האקדמי המוביל בישראל, חרטה על דגלה מחויבות עמוקה לקידום שוויון בחברה הישראלית. האוניברסיטה פועלת להגדלת מספר הסטודנטים המגיעים אליה מאזורי פריפריה גיאוגרפית וכלכלית-חברתית. עיריית לוד נבחרה להיות השותף האסטרטגי הראשון של האוניברסיטה מחוץ לעיר ירושלים, לאחר בחינת הנתונים המעידים כי קיים בה פוטנציאל משמעותי להגדלת מספר הסטודנטים מהעיר לוד באוניברסיטה העברית. עיריית לוד והאוניברסיטה העברית יאמצו תוכנית אסטרטגית משותפת ליצירת מרחב בעל אפשרויות מעשיות על מנת להתגבר על החסמים הקיימים כיום עבור הצעירים הניגשים ללימודים. נוסף על כך, מתוכננת השקעה ייחודית בקידום תוכניות לתואר ראשון ושני בקרב העובדים במסגרות השונות בעיריית לוד".

 

פרסומים בתקשורת:

https://www.inn.co.il/news/470333

https://yehudili.co.il/%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%91%d7%a8%d7%a1%...

http://www.ezori.net/articles/lodnews/10517/

קראו פחות
ריח בתמונה

הדוקטורנט ולד שומייקו ופרופ' עודד שוסיוב מהפקולטה לחקלאות פיתחו אף אופטי ממוחשב שיכול לזהות ריחות ולהפוך אותם לתמונה על מסך המחשב

9 מרץ, 2021

לימודים באוניברסיטה העברית

האוניברסיטה תחדש את הלימודים והפעילות המחקרית בכל הקמפוסים לבעלי "תו ירוק" או תשובה שלילית לבדיקת קורונה!

7 מרץ, 2021

קרא עוד
הנהלת האוניברסיטה העברית הודיעה היום לכל קהילת האוניברסיטה העברית כי בשבועות הקרובים הסטודנטים וצוותי המחקר יוחזרו לשגרת לימודים פרונטליים כבר בשבועות הקרובים.

החזרה לשגרה תיערך בשתי פעימות: הפעימה הראשונה תחל ביום ראשון, 14.3.21, מועד פתיחת סמסטר ב' תשפ"א, ומסתיימת בחופשת פסח. בתקופה זו, הכניסה לקמפוסים של האוניברסיטה תמשיך להיעשות בהתאם למגבלות "התו הסגול", שעיקרן הצהרת בריאות או הצגת תו ירוק בכניסה לקמפוס. בתקופה זו, ההוראה בקורסים ה"רגילים" תעשה מרחוק, בדומה להוראה בסמסטר א'. הפעילות במעבדות המחקר תותר אך ורק למי שברשותם "תו ירוק" שהנפיק משרד הבריאות (מתחסנים ומחלימים) או שקיבלו תשובה שלילית בבדיקת קורונה עדכנית (עד 72 שעות לפני מועד הכניסה לקמפוס). גם ההשתתפות בפעילות במעבדות ההוראה, הכשרות מעשיות ולימודים קליניים תפעל לפי אותה מתכונת תותנה בהצגת "תו ירוק" או תשובה שלילית עדכנית, ובכפוף להנחיות המוסד שבו נערכות ההכשרות והפעילות הקלינית. סטודנטים שאינם יכולים לעמוד בתנאים אלה יפנו אל רכז\ת הקורס לקביעת הסדר המיוחד.

הפעימה השנייה תחל ביום ראשון, 4.4.21, עם סיום חופשת פסח. במועד זה תתחדש ההוראה הפרונטלית בכיתות בכל הקמפוסים. החל ממועד זה, הכניסה לכל הקמפוסים של האוניברסיטה העברית תותנה בהצגת "תו ירוק" או תשובה שלילית עדכנית (מי שלפי הנחייה רפואית אינם רשאים להתחסן יוכלו לקבל אישור כניסה מיוחד). ההסדרים המדויקים לעניין הוראה בכיתות ייקבעו בהתאם להנחיות משרד הבריאות שיהיו בתוקף.

הנהלת האוניברסיטה הדגישה בהודעה שהנחיות אלה אינן סופיות ויתכנו בהם שינויים בהתאם להנחיות של משרד הבריאות. בקורסי החובה תהיה אפשרות גם לצפייה מרחוק על ידי הרואה מקבילה.

נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אשר כהן: "האוניברסיטה העברית ממשיכה לפעול מתוך שאיפה למלא את ייעודה בתחומי ההוראה, המחקר, הפעילות המינהלית והתרומה הציבורית, תוך הגנה על הבריאות של כלל חברי קהילת האוניברסיטה ותוך נקיטת יוזמה והובלה הנדרשים להגשמת מטרותינו. אנו מבקשים לחזור ולהדגיש שהתחסנות היא אחריות  אזרחית ראשונה במעלה שמוטלת על כולנו; היא נחוצה לשם הגנה על הבריאות של הפרט ושל זולתו ולשם המשך החזרה לשגרה והסרת המגבלות ששיבשו את הפעילות שלנו בשנה האחרונה".

פרסומים בתקשורת:

חמל (וואלה!) - https://www.hamal.co.il/post/-MVCkj1Nrj2MJPNFA3uD

News1 - https://www.news1.co.il/Archive/001-D-437860-00.html

כל העיר - https://www.kolhair.co.il/jerusalem-news/154537/

מבזקים - https://www.mivzaklive.co.il/archives/415554

לימודים אינפו - http://www.limudim-info.co.il/one_news.asp?IDNews=15560#.YEZeqGgzY2w

לימודים כחול לבן - https://limudimisrael.co.il/%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%A1%D7%A0%D7%99%D7%9D-%...

קראו פחות
פרופ' אלי קשת. קרדיט צילום - קרן א.מ.ן

חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א הוא פרופ' אלי קשת מהפקולטה לרפואה

25 פברואר, 2021

קרא עוד
פרופ' אלי קשת מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א. ועדת הפרס התכנסה בראשותו של פרופ' יוסף ירדן ובהשתתפותם של החברים: פרופ' יהודית ברגמן, פרופ' שולמית מיכאלי ופרופ' גרא נויפלד. בנימוקיה ציינה הוועדה כי: "פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים לשנת תשפ"א מוענק לפרופ' אלי קשת, מהאוניברסיטה העברית, על תרומותיו החלוציות בהבנת המנגנון בו תנאי מחסור בחמצן מעוררים צמיחה של כלי דם חדשים. לתהליך זה יש השפעות מרחיקות לכת על התפתחות מחלות רבות כגון מחלות רשתית העין וסרטן. תגליותיו אלו הביאו להכרה בכך שעודף חמצן הניתן בטיפול בפגים מוביל לעיוורונם והביא לשינוי  בטיפול בפגים לאחר לידתם".

עוד הדגישה הועדה כי "תגליותיו הביאו לזיהוי הפקטור העיקרי האחראי לעידוד צמיחת כלי דם חדשים אל תוך גידולים סרטניים. תגליות אלו תרמו לפיתוח תרופות המעכבות התפתחות של גידולים. פרופסור קשת הוא מורה בחסד והעמיד תלמידים רבים הממשיכים את דרכו המדעית". 

פרופ' אלי קשת נולד בישראל ב 1945 ולאחר שירותו הצבאי למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטור ביצע בשנים 1970 עד 1975 בהנחית פרופ' נתן דה-גרוט במחלקה לביוכימיה, בנושא האינטראקציות בין ריבוזומים ו-tRNA .לאחר סיום הדוקטורט נסע להשתלמות בתר דוקטורט באוניברסיטה של ויסקונסין, בהנחייתו של חתן פרס נובל לרפואה, מגלה הרברס- טרנסקריפטזה, פרופ' Temin Howard. לאחר השתלמות בנושא רטרווירוסים ומנגנוני האינטגרציה שלהם לגנום, התמקדה עבודתו של פרופ' קשת כחוקר עצמאי ברטרוטרנספוזונים תאיים ומנגנוני יצירת סרטן. במשך כעשור חקר נושא זה במעבדתו בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, והגיע לתגליות חשובות של משפחות טרנספוזונים חדשות, וכן הדגמה כיצד טרנספוזונים משנים את דגמי הביטוי של גנים תאיים שבסמיכותם.

בשנת 1982 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, בשנת 1986 מונה לפרופסור חבר ומאז 1993 הינו פרופסור מן המנין. בשנת 1991 שינה פרופ' קשת את כיוון מחקרו באופן דרמטי בעקבות ממצאים מפתיעים שהתקבלו במעבדתו ותובנות תאורטיות חדשות אליהן הגיע, ופנה לחקור את תהליך היצירה של כלי דם חדשים (אנגיוגנזה). בתחום זה הוא עוסק עד היום ובו הפך למוביל עולמי האחראי למספר פריצות דרך קונצפטואליות בעלות משמעות לטיפול במספר רב של מחלות חשובות. עבודתו הראשונה בתחום האנגיוגנזה נחשבת עד היום לעבודה המכוננת של התחום, שזיהתה את הפקטור האנגיוגני המרכזי (VEGF) ואת המנגנון הבסיסי השולט על ביטוי הגן ל-VEGF ועל תהליך היצירה של כלי דם בבריאות ובחולי: מחסור רקמתי בחמצן.

בשלושת העשורים שחלפו פרסם קשת מספר רב של עבודות שגילו זוויות חדשות על תהליכי היצירה של כלי דם, על המשמעות הפיסיולוגית והפתולוגית של יצירת כלי דם, ועל הפוטנציאל התרפויטי הגלום בתובנות חדשות אלה. בשנים האחרונות מתמקד מחקרו בהבנת האינטראקציות ההדוקות של המערכת הוסקולרית והפקטור VEGF עם התפתחות ותפקוד מערכת העצבים והמערכת ההמטופואטית, אינטראקציות המגלמות בחובן משמעויות תרפויטיות מלהיבות למגוון מחלות אנושיות.

בסך הכל פרסם פרופ' קשת מעל 130 מאמרים בעיתונים מהשורה הראשונה ואשר צוטטו למעלה מ-33,000 פעמים. פרופ' קשת זכה בפרסים יוקרתיים רבים לאורך השנים, כולל פרס א.מ.ת. בשנת 2006 שהוענק לו "על מחקריו החלוציים ופורצי הדרך בחקר מערכת כלי הדם ונגיעותיה לסרטן ולמחלות קרדיו וסקולריות ועל שילוב נדיר של מצויינות וגישות מחקר חדשניות שהביאו לתובנות כיצד ניתן ליישם את הידע אודות יצירת כלי דם למטרות רפואיות". פרס רוטשילד (2014) הוענק לו על מחקריו פורצי הדרך בביולוגיה של כלי דם, בהם גילוי חשיבותו של גורם גידול האנדותל (VEGF) בתהליכי היווצרותם של כלי דם, גילויים שתרמו רבות לפיתוח שיטות ריפוי חדשות לסרטן וברפואת העין". הוא גם זכה בפרס המייסדים של "טבע" (2014) ,ופרס מפעל-חיים האמריקאי הגבוה ביותר למחקר מחלות כלי-דם (2016 ,Award Meritorious Beneditt). בשנת 2015 נבחר פרופ' קשת כחבר באקדמיה הישראלית למדעים.

תלמידיו הרבים לתארים מתקדמים (18 דוקטורנטים, 10 פוסט-דוקטורנטים) מאיישים כיום משרות בכירות באקדמיה, בתעשיה, ובמערכות החינוך והבריאות.

 

קראו פחות
sleeping

ישן כמו תינוק? מחקר חדש קובע - שנת לילה לקויה של תינוקות עלולה להשפיע על היכולת של ההורים להיות טובים יותר

25 פברואר, 2021

קרא עוד
קשיי שינה בגיל הרך הינה סוגיה שמטרידה הורים רבים. חלקם מנסים לקבל את המצב ו"להתעלם" מקשיי השינה, מתוך תקווה או אמונה שקשיים אלה יחלפו באופן טבעי, בעוד שהורים אחרים נעזרים בטיפולים שמטרתם לעזור לילדים לרכוש את היכולת להירדם באופן עצמאי ולישון ברציפות. לא משנה כיצד ההורים מתמודדים עם סוגיה זו, אחת השאלות המרכזיות שמעסיקה את אנשי המקצוע בתחום היא האם קשיי השינה של הילדים משפיעים לרעה גם על שנת ההורים ועל תפקודם במהלך היום. קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת בן-גוריון בנגב התעניינה כיצד קשיי השינה הללו, הנפוצים אצל משפחות רבות ברחבי העולם, קשורים ליחסים שמתפתחים ונוצרים בין הורים לילדיהם בגילים מוקדמים. "מעניין אם הורים חושבים בכלל ששינה לא טובה של ילדיהם עלולה להשפיע  או להיות קשורה להתנהגות היומיומית שלהם כלפי ילדיהם", תוהה ד"ר דנה ורצברגר, בעבר דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית וכיום פוסט דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה סטנפורד.

במחקר חדש שהתפרסם לאחרונה על ידי ד״ר ורצברגר יחד עם אוריה ברוכי ופרופ׳ אריאל כנפו-נעם מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ובשיתוף פרופ' ליאת טיקוצקי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בכתב העת המדעי Journal of developmental and behavioral pediatrics, נבחן הקשר בין הרגלי השינה של פעוטות לבין איכות ההורות אותה הם מקבלים, ומצא כי שנת תינוקות וילדים קטנים קשורה להתפתחות היחסים בין הילדים עם הוריהם, ובעיקר עם אמם. עד כה היה ידוע כי בין 20% –30% מכלל התינוקות והילדים חווים נדודי שינה התנהגותיים, ואם לא ניקח זאת בחשבון ונתייחס לכך בהתאם - עלולות להיות לכך השלכות שליליות על תפקודנו כהורים, קובעים החוקרים. למרבה הפלא, מעט מאוד ידוע כיום במחקר לגבי הקשר בין שנת הלילה של התינוקות לדפוסים השליליים שמפתחים הורים כלפי ילדיהם עם הזמן, ולגבי עוצמת אותן תחושות.

במחקר הנוכחי השתתפו 392 משפחות ישראליות והוא נערך במעבדה להתפתחות חברתית בראשות פרופ׳ כנפו-נעם, במסגרת המחקר הישראלי להתפתחות המשפחה (מ.י.ל.ה). במסגרת המחקר הוזמנו הורים והתינוקות שלהם למעבדה - פעם אחת כשהפעוטות היו בני 9 חודשים, ופעם נוספת כשהיו בני 18 חודשים. בנוסף למטלות שונות שהפעוטות והוריהם עשו במעבדה, כגון מטלות שבודקות את האמפתיה של התינוקות או הפחד שלהם מזרים, ההורים התבקשו לענות על שאלון שבחן את ההורות שלהם ואת הרגלי השינה של ילדיהם - למשל, באיזו שעה הפעוטות הולכים לישון, כמה שעות הם ישנים במהלך הלילה, ומשך זמן הערות שלהם בשעות הלילה, משך חביון השינה הלילי (הזמן שלקח לתינוק להירדם). בנוסף, ההורים מילאו שאלון שנוגע להתנהגות ההורית שלהם כלפי ילדיהם. כדי לבחון את תחושות ההורים, הם נדרשו להתייחס בשאלון למשפטים כמו "אני לא מתייחס לתינוק שלי", "אני מעניש את הילד שלי בצורה קשה כשאני כועס", "התינוק שלי הוא מטרד בעיניי" ועוד. על השאלון הם נדרשו לענות פעמיים – בכל פעם שהגיעו למעבדה.

מתוצאות המחקר עולה בבירור כי חלה עלייה ברגש השלילי של הורים לתינוקות מגיל 9 חודשים לגיל 18 חודשים, שהייתה קשורה, בחלקה, לבעיות השינה של אותם תינוקות בגיל 9 חודשים. "התוצאות הללו התקבלו בעקבות הדיווחים של ההורים על עצמם. הניתוח הסטטיסטי הראה שבעיות השינה של התינוקות ניבאו עליה בהורות השלילית כלפי התינוקות מצד ההורים", מסבירה ד"ר ורצברגר. עוד נמצא במחקר כי תפיסת ההורים את שנת ילדיהם כבעייתית יותר בגיל 9 חודשים ניבאה עלייה ברגש השלילי של האם, ולא אצל האב, כלפי אותו הילד עד גיל 18 חודשים (שנה וחצי). החוקרים הציעו כי "הבדלים בין אמהות לבין אבות (בממצאים) עשויים להתרחש במידה שאמהות מעורבות יותר בטיפול בתינוקות בלילות מאשר האבות (סוגיה שלא הייתה יכולה להיבדק במסגרת המחקר הנוכחי)". כמו כן, נבדק אם התוצאות הושפעו בעקבות הרגלי האכלה שונים של התינוקות (כלומר, הנקה או בבקבוק) או סידורי שינה שונים של התינוקות (למשל, שינה לבד או עם אחים), אך לא נמצאו עדויות לכך. עוד התגלה שבממוצע שנת הילדים משתפרת ככל שהפעוטות גדלים והופכים לילדים.

"בעיות שינה של פעוטות, שאמנם טבעיות בינקות, עלולות להשפיע על איכות השינה של ההורים בלילה, אשר בתורה עלולה להשפיע על איכות ההורות שהפעוטות חווים. התוצאות אליהן הגענו מדגישות שהורים לא רק משפיעים על התפתחות ילדיהם, אלא עשויים להיות גם מושפעים מנטיות ילדיהם (במקרה זה שנת ילדיהם), כבר מהינקות, ומדגישה את העובדה שגם לילד יש תפקיד משמעותי ביחסי הורה-ילד. על ההורים להיות מודעים להשפעה שיש לילדיהם עליהם ועל התנהגותם כלפי ילדיהם, על מנת שיוכלו לצמצם השפעה שלילית אפשרית, ויאפשרו לילד לגדול בסביבה מטיבה", מסכמת ד"ר ורצברגר. 

לפרסום המדעי:https://journals.lww.com/jrnldbp/Abstract/9000/Parents__Perceptions_of_Infants__Nighttime_Sleep.98995.aspx

לפרסום בתקשורת:

https://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-a32249ebf12d77...

קראו פחות
פרופ' נחמיאס

טכנולוגיה חדשנית שפיתח פרופ׳ יעקב נחמיאס מהמכון למדעי החיים מאפשרת פיתוח מהיר של תרופות בעזרת שבבים ביוניים, ללא צורך בניסויים בבעלי חיים

25 פברואר, 2021

מחקר חדש בהובלת פרופ' יעקב נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית ומייסד חברת טישו דינאמיקס שפורסם בכתב העת היוקרתי Science Translational Medicine, פיתחו החוקרים מערכת כליה על שבב שמכילה סנסורים זעירים המדווחים על ההשפעה הישירה של תרופות על הרקמה האנושית. הטכנולוגיה אפשרה לצוות לפתח תרופה חדשה למניעת זנק כיליתי בטיפולי כימותרפיה על רקמות אנושיות. הטכנולוגיה מאפשרת לראשונה לבטל את השימוש בחיות מעבדה לצרכי ניסוי. 

סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים שקיבלו את המנה הראשונה של החיסון בקמפוס הר הצופים

נותנים כתף: מבצע חיסונים מיוחד בקמפוס הר הצופים עבור סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים

16 פברואר, 2021

קרא עוד
דואגים שכולם מתחסנים! באוניברסיטה העברית בירושלים הוחלט על מבצע חיסונים מיוחד וחד-יומי, בסיוע צוות ממגן דוד אדום, לטובת סטודנטים ולאנשי מחקר בינלאומיים שעדיין לא זכו להתחסן במנה הראשונה (חלקם הצליחו לעשות זאת בכוחות עצמם, אך יש כאלה שנתקלו בקשיים). וכך, כ-500 סטודנטיות וסטודנטיות ממדינות כגון סין, הודו, דנמרק, צרפת, פינלנד, אירלנד, פרו, מקסיקו, קניה, טיוואן ואחרות שהיו מעוניינים להתחסן קיבלו אתמול (ראשון) באולם מקסיקו שבקמפוס הר הצופים את מנת חיסוני הקורונה הראשונה, כשהיד עוד נטויה – את הסבב השני של החיסונים הם יחזרו לעשות בקמפוס, בעוד כשלושה שבועות.

כעשרה אנשי מד"א שקיבלו את פניהם של הסטודנטים והסטודנטיות הפנו אותם לארבע עמדות חיסונים, שפעלו משעה עשר בבוקר עד חמש אחר הצהריים. לאחר שסיימו לחסן את כולם, יצאו אנשי מד"א לסייר בקמפוס ולהציע לאנשי מחקר ישראלים שחייבים להגיע לקמפוס בימים אלה להתחסן בחיסונים שנותרו. הגיעו לצפות במבצע: נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' אשר כהן וסגן נשיא לבינלאומיות פרופ' אורון שגריר.

לפרסום בתקשורת: https://finance.walla.co.il/item/3417904

קראו פחות
מתייחדים מול האנדרטה

"טרור נבזי": נחשף מכתב שנשלח מטעם הילארי קלינטון לנשיא האונ' העברית לאחר הפיגוע בהר הצופים, לפני 19 שנה בדיוק

3 אוגוסט, 2021

ביום חמישי התקיים הטקס השנתי לציון הפיגוע בקמפוס הר הצופים באונ' העברית, בנוכחות קהל. נשיא האוניברסיטה פרופ' אשר כהן: "אנו מייצגים את כל מה שמנוגד לטרור ולרוע". רקטור האוניברסיטה פרופ' ברק מדינה: "האוניברסיטה הזאת שייכת לכל העמים, גם ליהודים וגם לערבים, ואנשיה מסרבים להיות מיואשים"

Image by PicsbyFran from Pixabay

מחקר חדש של פרופ' גד בנעט מביה"ס לרפואה וטרינרית: מקרה ראשון בישראל של תולעת מסתורית שגורמת לעיוורון בכלבים וחתולים ויכולה להדביק גם אנשים

29 יולי, 2021

מקרים של הדבקה בתולעת Onchocerca lupi תועדו בעבר בצפון אמריקה, אירופה, אסיה והמזרח התיכון וכעת לראשונה גם בישראל. פרופ' בנעט: " העובדה שהתולעת נתגלתה בישראל בכלב שמעולם לא עזב את המדינה מעידה שישנו מעגל הדבקה בטפיל בישראל, ולכן קיימת סכנה עתידית גם לבני אדם ולכלבים נוספים"

 

Croes, Rob C. / Anefo - [1] Dutch National Archives, The Hague, Fotocollectie Algemeen Nederlands Persbureau (ANeFo), 1945-1989

"פיסיקאי מחונן, יהודי חם ותומך ישראל נלהב": פרופ' צבי פירן ממכון רקח לפיסיקה על זוכה פרס הנובל הפיסיקאי פרופ' סטיבן ויינברג, שהלך לעולמו

27 יולי, 2021

כיתת לימוד בבית ספר יסודי. צילום באדיבות MChe Lee, מאתר unsplash

נייר עמדה של מומחי בריאות הציבור לקראת דיון הקבינט בנושא היערכות לשנת הלימודים תשפ"ב

27 יולי, 2021

קרא עוד
לאחר כשנה וחצי של התמודדות עם מגפת הקורונה, למדנו שוב ושוב כי ילדים הנדבקים בקורונה חולים במחלה לרוב קלה, והדבר נכון גם לגבי וריאנט הדלתא. לאור גל התחלואה הנוכחי המתרחש כשבישראל רמת מתחסנים גבוהה, ניתן להניח שהתחלואה בקורונה תישאר ברמה של מחלה אנדמית או בצורה של התפרצויות חוזרות. ניתן לקבוע בזהירות שהתחלואה בקורונה בנגיף הדלתא יחד עם רמה גבוהה של התחסנות באוכלוסייה מלווה בסיכון נמוך לתחלואה קשה ולתמותה. לא קיימת כיום הערכה מדוייקת המבוססת על מחקרים גדולים ואיכותיים לגבי תחלואה מתמשכת בילדים, גם לאחר מחלה קלה. עם זאת, מחקר מעקב עדכני מאנגליה וויילס הכולל 4,678 ילדים, מתוכם 3.7% חיוביים ל- SARS-CoV-2, מצביע על קיומם של סימפטומים מתמשכים בשיעור של 1.6% בילדים שאין עבורם עדות של הדבקה, לעומת שיעור של 4.6% בקרב חיוביים.

מאחר שחינוך הינו ערך עליון לילדים ולחברה, שמירה על הזכות לחינוך חייבת לעמוד בראש סדר העדיפות של הממשלה. מחובתנו לפעול על מנת למנוע פגיעה נוספת בזכותם של ילדי ישראל לחינוך בבתי הספר ובגנים.

אנו מציעים לנקוט בצעדים הבאים:

  1. יצירת מתווה שיאפשר המשך שגרת הוראה פרונטלית במסגרות החינוך ושיצמצם למינימום אפשרי בידוד תלמידים וצוותי הוראה, תוך הבאה בחשבון של סטטוס ההתחסנות של צוותי הוראה, הורים ותלמידי חטיבות ותיכונים.
  2. האצלת סמכויות והקצאת משאבים לרשויות המקומיות ולבתי הספר והגנים לנהל את שנת הלימודים בצל המגפה, תוך סיוע ליישובים מתקשים.
  3. עידוד פעילויות לימודיות, חברתיות וספורטיביות בחוץ, עד כמה שניתן.
  4. עידוד תכניות לאיתור ושיקום הנזקים הלימודיים, הנפשיים והחברתיים שחוו ילדי ישראל מסגרים ממושכים ובידודים ארוכים.

כאמור, ישראל נמצאת כיום במצב בו הכיסוי החיסוני הינו גבוה באוכלוסייה בכלל ובאוכלוסייה בסיכון בפרט. מצב זה מאפשר לפעול בנחישות ומחויבות להשארת מסגרות החינוך פתוחות לאורך כל השנה. מחויבות כזו דורשת הקצאת המשאבים המתאימים.

למרות שהילדים אינם מחוללי המגפה וכמעט שאינם נפגעים מהמחלה עצמה, הם מהנפגעים העיקריים של המדיניות לצמצום התחלואה וצפוי שהם ישלמו מחירים חינוכיים, בריאותיים ורגשיים לטווח ארוך. מוטלת עלינו חובה חברתית, בריאותית ומוסרית למנוע נזקים עתידיים ולדאוג לשיקום וצמצום הפערים שכבר נוצרו.

על החתום: הצוות הבין תחומי לילדים וקורונה של האוניברסיטה העברית והדסה - דר' אלכס גיללס-הלל, דר' חגית הוכנר, פרופ' דוד חיניץ, דר' קטיה יז'מסקי, פרופ' אמנון להד, פרופ' אורלי מנור, פרופ' רן ניר-פז, פרופ' אורה פלטיאל, מר ארי פלטיאל, פרופ' רונית קלדרון-מרגלית.

פרסום במעריב על נייר העמדה: https://www.maariv.co.il/news/Education/Article-855562
 
קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
Image by PublicDomainPictures from Pixabay

לא דמיינתם: הקיץ בישראל מתארך ויש יותר סופות מסוכנות בחורף

22 יולי, 2021

מחקר חדש, בהובלת ד"ר אפרת שפר מהאונ' העברית, בחן את השינויים בעונה הגשומה בישראל ב-45 השנים האחרונות. "שינוי האקלים לא פסח על ישראל. הממצאים מראים מגמה שתציב את התשתיות העירוניות בבעיה, אבל גם עשויה לשנות את המערכת האקולוגית כולה באזור שלנו בשנים הקרובות"

israel observatory on femicide

מחקר: פחות נשים נרצחו השנה בישראל - ירידה של 43% בסך מקרי הפמיסייד בחציון הראשון של 2021 לעומת 2020

20 יולי, 2021

קרא עוד
דר' שלוה וייל, חוקרת בכירה בביה"ס לחינוך ע"ש סיימור פוקס באוניברסיטה העברית, יוזמת מחקר חדש מטעם 'התצפית הישראלית על רצח נשים': "ההד התקשורתי בנושא עצירת אלימות, שירה איסקוב שנבחרה להדליק משואה עם שכנתה עדי גוזי שהצילה אותה ממוות, תגובות הפוליטיקאים, וממשלה שרוצה לשנות את המציאות – ככל הנראה הובילו לתוצאות המעודדות שהתקבלו"

אלימות כלפי נשים הפכה בעת האחרונה למגיפה של ממש, היא חוצת מגזרים, אזורים גאוגרפיים וחתכים סוציו-אקונומיים, ונדמה כי הקורונה ותקופת הפוסט-קורונה שלאחריה הובילו לעלייה דרסטית במקרי האלימות במשפחה. בשבוע שעבר נרצחה אישה נוספת, מייסר עותמאן (27), לעיניי ילדיה בדירה בחיפה, הפעם ביריות. בתחילת החודש נמצאו בני זוג מבוגרים ללא רוח בבית ביישוב כפר יונה שבשרון - נבדק החשד שהגבר ירה באישה ולאחר מכן נטל את חייו בידיו. אם נסתמך על הסיקור התקשורתי הנרחב לאירועים האחרונים, התחושה היא שמגיפת הפמיסייד (מוגדרת בספרות המחקרית כרצח נשים על ידי גברים בגלל היותן נשים) נמצאת בשיאה. האמנם?

בחודש נובמבר האחרון, לפני הקמת ממשלת השינוי של בנט-לפיד, זעק נציג מרכז המחקר והמידע של הכנסת בוועדה לקידום מעמד האיש כי באותה תקופה לא היה גורם שלטוני שבוחן באופן שיטתי את כלל מקרי הרצח שיש חשד שבוצעו על רקע מגדרי. מנובמבר 2020 החלה לפעול "התצפית הישראלית על רצח נשים", המטפלת בנושא באופן יסודי. גוף זה הוקם על ידי דר' שלוה וייל, חוקרת בכירה בביה"ס לחינוך ע"ש סיימור פוקס באוניברסיטה העברית (אשר שואף להיות הסמכות הרשמית לאיסוף נתונים כאלה במדינת ישראל), ומפרסם מעת לעת נתונים לגבי רציחות נשים ופמיסייד בארץ ומנתח אותם בצורה מעמיקה.

השבוע התפרסם דו"ח חדש של 'התצפית הישראלית על רצח נשים', המציג תמונת מצב מרגיעה. מסד הנתונים של הדו"ח נבנה מתוך מעקב רציף אחר דיווחים באתרי חדשות מקומיים וארציים, שימוש בהתראות גוגל והצלבה עם מאגרי נתונים אחרים. על פי המסמך, בחציון הראשון של שנת 2021 נרשמו שמונה רציחות נשים לעומת 14 אשתקד. כלומר, חלה ירידה של 43% בסך מקרי הפמיסייד בחציון זה. בפרט, בחודש מרץ של השנה שעברה, החודש שבו הוכרזה מגפת הקורונה, נרצחו חמש נשים - בעוד שהשנה חודש מרץ היה נטול קורבנות.

"נראה כי הפעילות המשמעותית של ארגוני הנשים והמודעות הגוברת לנושא מניעת אלימות נגד נשים בעולם ובישראל, יצרו הד תקשורתי רב בישראל וגרמו להתגברות העיסוק הציבורי במגפה הנשכחתרצח נשים. העובדה ששירה איסקוב זכתה להדליק משואה בטקס המשואות יחד עם שכנתה עדי גוזי, שהצילה אותה ממוות, גרמה להגדלת החשיפה לנושא ולשינוי היחס בציבור. הלחץ הציבורי בא לידי ביטוי גם  בהצהרות של פוליטיקאים לקראת הבחירות בחודש מרץ2021 , והן בכך שהטיפול באלימות נגד נשים נרשם כקו יסוד רשמי של ממשלת האחדות שקמה. כל אלה ככל הנראה הובילו לתוצאות המעודדות שהתקבלו", הסבירה השבוע ד"ר וייל.

עוד על פי המסמך, ישנם 1.3 מקרי פמיסייד בממוצע בכל חודש בישראל מתחילת שנת 2021, לעומת 2.3 בחציון הזהה של 2020. בחציון הראשון של שנת 2021 הגיל הממוצע עומד על 50.1 שנים, בהשוואה לגיל הממוצע אשתקד של 39.6 - כלומר מרבית הקורבנות משמעותית מבוגרות יותר. בחציון הנוכחי הקורבן הצעירה ביותר הייתה בת 27, והמבוגרת ביותר הייתה בת 76. כ-38% מהמקרים בחציון הנוכחי היו מקרים של female geronticide, כלומר רצח של קשישות. בנוסף, שני מקרים היו מטריסייד (matricide) - אמא שנרצחה על ידי בנה. היה מקרה אחר שבו גם הבן וגם בן הזוג היו חשודים ושוחררו, שלא נכנס לסטטיסטיקה. כ-38% מהמקרים היו מקרים של רצח על ידי בן הזוג , בעוד שבחציון הראשון אשתקד הנתון עמד על 57%.

לגבי הזהות האתנית של הקורבן והרוצח, גם בשנה הנוכחית (בדומה לשנה שעברה) התפלגות הזהות האתנית של הרוצחים הייתה דומה לזו של הקורבנות. בחציון הראשון של 2021, כ-38% מהנשים שנרצחו היו ממוצא ערבי או דרוזי. ב-25% מהמקרים הקורבן והרוצח השתייכו לקהילת יוצאי ברית המועצות, ובמקרה אחד הקורבן והרוצח היו יוצאי קהילת העבריים מדימונה. לשם השוואה, בשנת 2020 57% מהמקרים הקורבן השתייכה לחברה הערבית, כאשר מתוכן שש היו בדואיות. מתוך שאר המקרים, אחת הייתה יוצאת אתיופיה, ארבע היו יוצאות בריה"מ לשעבר, וארבע היו ישראליות ותיקות.

לקריאת הדו"ח במלואו - לחצו כאן

לפרסומים בתקשורת: ישראל היום, ישראל היום - באנגליתערוץ 7.

קראו פחות
ליעם גל מקבל את הפרס

פרס דיקן הסטודנטים על פעילות התנדבותית לקהילה ניתן למייסד הפורום הסטודנטיאלי לרפואת להט"ב

15 יולי, 2021

קרא עוד
היחידה למעורבות חברתית בדיקנט הסטודנטים באוניברסיטה העברית קיימה לאחרונה אירוע סיום למלגאיות ולמלגאים, וטקס הענקת פרס דיקן הסטודנטים על פעילות התנדבותית לקהילה. האירוע נערך בהשתתפות 200 סטודנטים מכל הפקולטות באוניברסיטה שלקחו חלק במהלך השנה החולפת באחת מתכניות היחידה. במרכז האירוע התקיים דיון בשולחנות עגולים על האימפקט החברתי של האוניברסיטה, וכן נדונו הנושאים - כיצד האוניברסיטה יכולה למנף את היותה מקום מפגש בין סטודנטים ערבים ויהודים ולאפשר שיח משותף, כיצד האוניברסיטה יכולה לתת יותר מקום וביטוי לנשים במרחב האקדמי והציבורי, לעודד חינוך לערכים דמוקרטיים ולקדם אותם בחברה ועוד.

בין מקבלי פרסי ההצטיינות מטעם דיקן הסטודנטים על פעילות התנדבותית לקהילה היה ליעם גל מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה, עתודאי בשנתו השישית במסלול צמרת אשר ייסד לראשונה בארץ את הפורום סטודנטיאלי לרפואת להט"ב, שמטרתו להעלות את מודעות הסטודנטים למקצועות הבריאות לסוגיות מרכזיות ברפואת להט"ב. במסגרת עבודתו ההתנדבותית, ליעם הבחין בחוסר מודעות לרפואה ייחודית המותאמת לקהילה הגאה בקרב מקצועות הבריאות השונים, והחל לפעול להקמת פורום מסודר ונגיש. הפורום מארגן שיעורים חודשיים לסטודנטים ממקצועות הבריאות, המועברים מפי רופאים מובילים בתחום, מעודד מחקר לעבודות גמר ברפואת להט"ב, ואף גייס 10,000 שקלים מתורמים לשם הענקת מענקי מחקר בנושא. בנוסף, הוא מעורר מודעות בקרב רופאים לפורום.

פעילותו החברתית של ליעם כוללת גם את התנדבותו בפרויקט "לביא", במסגרתו מנגן ליעם בחצוצרה כדי להנעים למאושפזים והמאושפזות הצעירים בבית החולים לילדים בהדסה עין כרם בירושלים, וכן את היותו רכז האחווה הסטודנטיאלית הגאה בקמפוס עין כרם בין השנים 2017 – 2019.

"ליעם גל הינו סטודנט אשר הבחין בחוסר מערכתי כלל-ארצי, אשר פעל והקים פרויקט בסדר גודל לאומי לשם שינוי באספקט התודעתי והן באספקט המעשי", הסבירו השבוע בדיקנט הסטודנטים באוניברסיטה העברית והוסיפו כי "באופן כללי, אחרי שנה של עבודה מאתגרת שחלקה התקיים מרחוק ולאחר אירועי מאי והמתיחות שהכניסו לקמפוס, היה מרומם לראות את ההתכנסות הגדולה פנים אל פנים, מהמפגש הבלתי אמצעי של סטודנטים מקהילות תרבותיות שונות ששוחחו יחד בפתיחות, כבוד ורצינות והביעו את דעתם ביחס להשפעה שראוי שיהיה לאוניברסיטה בסוגיות חברתיות מרכזיות".

יתר הזוכים בפרסי ההצטיינות השנה מטעם דיקן הסטודנטים על פעילותם ההתנדבותית לקהילה: חנה בחלריס ממדעי הקוגניציה, שמתנדבת מזה כשלוש שנים בפרויקט "יזהר" - פרויקט למזעור נזקים בקרב סובלים מבעיות סמים, דרות רחוב וזנות; נועם אפל מביוטכנולוגיה, שמתנדב למעלה משבע שנים בעמותת "בית הגלגלים" שהינה עמותה לילדים עם צרכים מיוחדים ונכויות פיזיות שונות; שירה ורטיקובסקי נימני מבית הספר לחינוך (תכנית "עמיתי מלטון"), אשר שותפה להקמת מיזם "עושים שכונה" - יוזמה חברתית המתמקדת בשכונות מצוקה וכוללת הקמת מרכז עשייה קהילתי, הפרחת השטחים המוזנחים, שיפוץ גינות, בתים ובניינים ויצירת קשרים עם תושבי השכונה; גלי קרונזון מהחוגים סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ויחסים בינלאומיים, שותפה להקמת מיזם הנקרא "עולים על הגל" אשר נולד בתקופת הקורונה המזמין עולים חדשים לתרגל עברית עם מתנדבים בשיעורי זום בחינם; ויפתח סחאוטן ממדעי בעלי חיים, שהתנדב בארגון "תרבות של סולידריות" - התארגנות אזרחית לעזרה הדדית שתומכת בקהילה ובאנשים מוחלשים שנפגעו ממשבר הקורונה ובכלל.  "האוניברסיטה גאה בסטודנטים שלצד לימודים תובעניים מגלים אחריות אזרחית, ואקטיביזם ומבקשים להשפיע ולחולל שינוי חברתי באמצעות פעולות ומיזמים מעוררי השראה" נמסר מטעם דיקנט הסטודנטים בסיום האירוע.

פרסום בתקשורת - ynet

קראו פחות
צילום: יוסי זמיר

השרה לביטחון מזון ומים של איחוד האמירויות, ביקרה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה על מנת לקדם שיתופי פעולה בתחום הפודטק והאגריטק בין המדינות

14 יולי, 2021

מדובר בביקור הראשון של בכירי ממשלת איחוד האמירויות במוסד אקדמי ישראלי. פרופ' חפץ: "יש לנו הזדמנות לאחד כוחות ומקורות ידע בין שתי מדינות קטנות במזה"ת ולהביא בשורה משמעותית לעולם"

 

הרקטור עורך את טקס ההכתרה. צילום - יוסי זמיר

השיא של כל הזמנים נשבר: הענקנו השנה 383 תארי דוקטור, יותר מבעבר ומכל מוסד אקדמי בישראל!

11 יולי, 2021

מקבלת התואר המבוגרת ביותר בת 76 והצעיר ביותר בן 28 ולראשונה מעל ממחצית ממקבלות התואר הנשים הן מתחומי המדעים הניסויים. רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה: "אני מאחל לכולנו שתעשו חיל, בקידום הידע האנושי"

intel huji

בזכות הקורונה: האוניברסיטה העברית ואינטל מרחיבות את שיתוף הפעולה לטובת הסטודנטים

8 יולי, 2021

קרא עוד
פרופ' דן מרום, ראש המחלקה לפיזיקה יישומית באוניברסיטה: "כמות הסטודנטים בתוכנית צפויה לגדול משמעותית. ייתכן שבזכות הקורונה נפתרה לנו בעיה משמעותית שהייתה יוצרת קשיים רבים עבורנו בחוג בעתיד". מרצה קורסי מעבדות האלקטרוניקה, גבריאל זיני: "ההצלחה עצומה". אינטל: "שמחים לראות ששיתוף הפעולה ההדוק עם החוג להנדסת חשמל ופיזיקה יישומית מביא לתוצאות"

מגיפת הקורונה אילצה את האוניברסיטאות 'לחשב מסלול מחדש' לגבי שיטות ההוראה והתאמתן למציאות שבה סטודנטים אינם נוכחים בקמפוס לתקופות ארוכות ומסוגרים בביתם. הוראה מרחוק באמצעות 'זום' אפשרה את המשך השיעורים העיוניים, אך קיום מעבדות ההוראה בלימודי ההנדסה ומדעי הטבע היווה מכשול גדול יותר ואילץ פתרונות יצירתיים להעברת הקורסים הניסויים.

במסגרת לימודי הנדסת חשמל באוניברסיטה העברית נדרשים תלמידי שנה ג' לקחת שתי מעבדות אלקטרוניקה, אנלוגית וספרתית (דיגיטלית), המהווים הכשרה בסיסית לכל מהנדס אלקטרוניקה. הפתרון שהגו באוניברסיטה העברית לכל אחת מהמעבדות התבסס על הצטיידות בערכות אלקטרוניקה ייעודיות שהושאלו לסטודנטים לעבודה עצמאית מהבית למשך הסמסטר. ההתנסות הראשונית במעבדה לאלקטרוניקה אנלוגית הוכתרה בהצלחה רבה, ואפשרה לסטודנטים לערוך את הניסויים בביתם עם ליווי מקוון מצוות הדרכת הקורס.

לקראת המעבדה באלקטרוניקה ספרתית, נדרשה השקעה גדולה יותר לאור החומרה היקרה בהרבה. חברת אינטל, המקיימת קשרי תעשייה-אקדמיה הדוקים עם האוניברסיטה העברית בכלל ועם התוכנית בהנדסת חשמל ופיזיקה יישומית בפרט, נרתמה למאמץ ותרמה לוחות FPGA מתקדמים שבאמצעותם ניתן לממש מעגלים ספרתיים ברי תכנות. כרטיסים אלו הושאלו לסטודנטים ואפשרו את קיום ואף שדרוג המעבדה לחומרה החדישה ביותר ואפשרה לתלמידי המעבדה לקיים את מערך הניסויים מהבית ולהתנסות בחומרה העדכנית ביותר. 

מרצה קורסי מעבדות האלקטרוניקה, מר גבריאל זיני, ציין השבוע כי "הלוחות שהשאלנו לסטודנטים הפך את מודל המעבדה ממקום מרכזי אליו כולם מתנקזים לסוג של מעבדה מבוזרת. סיפקנו לתלמידים ערכותFPGA  מהמתקדמות ביותר שיש. באמצעותם הוצאנו את המעבדה מתוך הקמפוס והעברנו את העשייה לבתי הסטודנטים. ההצלחה הייתה עצומה".

האם גם בשנה"ל הבאה ילמדו סטודנטים להנדסת חשמל באמצעות אותם כרטיסים, מרחוק? פרופ' דן מרום, ראש המחלקה לפיזיקה יישומית באוניברסיטה העברית, סיפר כי "עד השנה מספר הסטודנטים בשנתון אופייני בתואר היה כ-40, שהתחלקו לשתי קבוצות שבאו למעבדה בשני מועדים שונים בשבוע. כמות הסטודנטים בתוכנית צפויה לגדול באופן משמעותי לאור השקת התואר החדש בהנדסת חשמל ופיזיקה יישומית, כשהיעד הוא להגיע ל-100 סטודנטים בשנתון. עם כמות עצומה כל כך של סטודנטים, נצטרך לפתוח חמש קבוצות מעבדה כל שבוע, וזה מאתגר את שיבוץ המעבדה בלוח הזמנים הצפוף של התלמידים ומעמיס על צרכי ההדרכה. הפתרון שמצאנו, בסיוע חברת אינטל, יאפשר לקיים בעתיד את אותן מעבדות גם מבתיהם של הסטודנטים. ייתכן שבזכות הקורונה נפתרה לנו בעיה משמעותית שהייתה יוצרת קשיים רבים עבורנו בחוג בעתיד".

נועם אבני, מנכ"ל מרכז הפיתוח אינטל ירושלים: "אנחנו שמחים לראות ששיתוף הפעולה ההדוק עם החוג להנדסת חשמל ופיזיקה יישומית בירושלים מביא לתוצאות. חשיבות זו עצומה למיצוב מדינת ישראל כמרכז עולמי לתכנון שבבים ועקב הדרישה האדירה בישראל למהנדסי חומרה ולמתכנני צ'יפים. השימוש ב-FPGA במהלך הקורס נותן טעימה והכנה טובה לסטודנט. הוא מדמה את שלבי תיכנון הרכיב (צ'יפ) ע"י מהנדס מנוסה במרכז פיתוח, ובכך מכין אותו לשילוב בתעשייה".

לפרסום בתקשורת: ynet, בחדרי חרדים, ירושלמים,

קראו פחות
The distribution of 385 REMPEC spills in the Mediterranean Sea for the period 1977–2000

מחקר חדש: איך ניתן להיערך לקראת דליפת הנפט הבאה בים-התיכון בזמן שמאגרי הנתונים על המרחב הימי סותרים אחד את השני?

7 יולי, 2021

קרא עוד
חוקרים מהאונ' העברית וחיפה בדקו האם ניתן להיערך לקראת דליפת הנפט הבאה באמצעות בסיסי הנתונים הקיימים לחקר דליפות בים-התיכון. התוצאות מדאיגות: לא קיים כיום מאגר מידע פתוח לציבור לגבי דליפות נפט, המאפשר ניטור ואכיפה יעילה יותר של הסכמים ואמנות בינלאומיות באזורים ימיים, או לבחינת הפחתה של אירועי זיהום ים

זיהום ים בנפט שמקורו באוניות מהווה איום משמעותי למערכת האקולוגית של הים-התיכון. דליפות נפט מכוונות או נגרמות כתוצאה מתאונות גורמות לפגיעה בסביבה הימית והחופית, במגוון הביולוגי, ובאיכות חיי אדם. בחודש פברואר האחרון אירעה דליפת הזפת החמורה ביותר שנרשמה בישראל, כתוצאה מדליפה מספינה בלב ים (יש לציין כי נסיבות האירוע בחקירה). כתם נפט גדול הגיע אל חופי ישראל, נשטף לחופים בצורה של זפת שחורה ודביקה ופגע בכ-160 ק"מ של רצועת חופים ישראלית (מתוך 195 ק"מ), מחוף בצת בצפון ועד לחופי ניצנים בדרום. למרבה הצער, עד היום מתקשים המומחים בתחום לאמוד את ההשפעות האקולוגיות שנגרמו בעקבות האירוע, ואת הפגיעה לחי ולצומח במערכות האקולוגיות הימיות המקומיות (ולעולם לא נוכל לאמוד את כל ההשפעות האקולוגיות שנגרמו מהאסון במדויק).

מחקר חדש שבוצע על ידי קבוצת חוקרים, במסגרת עבודת הדוקטורט של סמיון פולינוב מאוניברסיטת חיפה, בהנחיית ובהשתתפות ד"ר רויטל בוקמן מביה"ס למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה ופרופ' נעם לוין מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ניסה לבדוק האם ניתן להיערך לקראת דליפת הנפט הבאה באמצעות בסיסי הנתונים הקיימים היום לחקר דליפות בים-התיכון – והאם ניתן לאתר אזורים "בעייתיים" במרחב הימי? המחקר פורסם בגיליון חודש יוני של המגזין המדעי "Marine Pollution Bulletin", תחת הכותרת "הדגמים המרחביים והעיתיים של דליפות נפט בים התיכון".

על פי המידע שהוצג במאמר, הים התיכון הוא בין מסדרונות בתעבורה העמוסים בעולם המהווה כ-15% מהספנות העולמית וחלק ניכר מהובלת הנפט הגולמי ברחבי העולם. בנוסף, יש בו יותר מ-300 נמלים. התרומה השנתית של הנפט שנשפך באופן בלתי חוקי בים התיכון נאמדת בכ-100,000–400,000 טון, בעוד שתאונות הביאו לדליפות נפט בהיקף כולל של כ-310,000 טון בין השנים 1977 ל 2010.

המחקר בחן נתוני דליפות נפט בין השנים 1970 ל-2018. לצרכי המחקר נעשה שימוש בשלושה מסדי נתונים: דליפות נפט שאותרו על ידי EMSA - ארגון אירופאי שעושה שימוש בהדמאות לוויין בתחום הרדאר לאיתור דליפות (שמקורן כולל תאונות, דליפות מכוונות, וכן נביעות טבעיות של נפט) ושהנתונים שלו זמינים רק לנציגים של המדינות השותפות בארגון, ושני מסדי נתונים אודות דליפות כתוצאה מתאונות (ITOPF, REMPEC), אשר מבוססים על איסוף מידע על מסד דיווחים מרשויות מקומיות וכן חברות פרטיות. מכיוון שמסדי נתונים אלו מבוססים על מתודולוגיות שונות וכוללים סוגים שונים של אירועי זיהום ים בנפט, הדגמים המרחביים והעיתיים שעולים מהם אינם זהים, לעיתים סותרים האחד את השני.

החוקרים ניסו להצליב את כל הנתונים בשלושת בסיסי הנתונים כדי לקבל תוצאות מדויקות ככל האפשר. תוצאות הבדיקה של שינויים בזמן הראו כי חלה ירידה משמעותית במספר דליפות הנפט בשלושים השנים האחרונות כתוצאה מתאונות ((ITOPF, REMPEC, וזאת כתוצאה משיפורים הטכנולוגיים של ספנות ובטיחות השייט. בניתוח גיאו-סטטיסטי נמצא כי כ-88% מדליפות טנקרים (לפי REMPEC) נמצאו בצמוד לנמלים ותשתיות חופיות, במים טריטוריאליים של מדינות הים התיכון. לעומת זאת, כ-65% מאירועי דליפות הנפט שזוהו על ידיEMSA  התרחשו במרחק שבין 22-100 ק"מ מהחוף, דהיינו מעבר למים הטריטוריאליים, ככל הנראה בגלל שבדליפות מכוונות יש אינטרס של צוות האוניה להימנע מענישה ולהתרחק מגופי אכיפה שפועלים בקרבת החוף. כלומר, אזורים שנחשבים "מועדים לפורענות" במרחב הים-התיכון, בהם יש חשש לאירועי דליפות נפט ימיים בעתיד – בעיקר בקרבת נמלים ולאורך נתיבי הספנות. זאת ועוד, המדינות עם השכיחות הגבוהה ביותר של דליפות נפט מול החופים שלהן היו לבנון (ערך של 2.18 דליפות ל -1000 קמ"ר) וטורקיה (2.14 דליפות ל-1000 קמ"ר).

למרות המגמה החיובית של ירידה על ציר הזמן בשכיחות דליפות הנפט, החוקרים מבהירים בשלב המסקנות שלהם במאמר המדעי כי יש בעייתיות רבה בהסתמכות מוחלטת על מאגרי המידע הקיימים כיום. כך, לדוגמה, הם מציינים כי "ניתוח מפורט של מתודולוגיות איסוף נתונים גילה הבדלים משמעותיים בין שלושת מאגרי המידע. בעוד ש-REMPEC ו-ITOPF מדווחים בעיקר על דליפות נפט לא מכוונות על ידי מכליות, על סמך מידע של רשויות מקומיות וכלי תקשורת מקצועיים, מאגר ה-EMSA נגזר מחישה מרחוק של תמונות לוויין המסוגלת לזהות את מיקום נזילות הנפט, מבלי להבחין במקורן. יתר על כן, נמצאו סתירות מתודולוגיות בין מאגרי המידע REMPEC ו-ITOPF, למרות שהם חלים על אותו אזור גיאוגרפי ומבוססים כביכול על מתודולוגיות איסוף דומות. בעוד הים-התיכון כולו מכוסה על ידי נתוני ה-EMSA, הכיסוי אינו אחיד".

מסקנות המחקר מצביעות עוד על הצורך בפיתוח מאגר מידע פתוח ושקוף של דליפות נפט, אשר יתבסס על שילוב של שיטות איסוף מידע הן מדיווחי שטח והן על-בסיס שיטות חישה מרחוק. ההתפתחות הנוכחית של טכנולוגיות חישה מרחוק תרחיב את המידע שנאסף על דליפות נפט, כך שתכלול לא רק את מיקומן האפשרי, אלא גם תכלול מידע על הפגיעה המרחבית, התפשטותן ושקיעתן במעמקי המים. "בסיס נתונים פתוח של דליפות נפט יאפשר ניטור וכן אכיפה יעילה יותר של הסכמים ואמנות בינלאומיות באזורים ימיים, הפחתה של אירועי זיהום ים, ושיפור המדדים הסביבתיים תוך לקיחת אחריות של מדינות ברמה הלאומית על תחום המים הכלכליים שלהן", טוענים השבוע החוקרים.

לפרסום המדעי: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0025326X21003726?via=...

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/article/sk5kxag6u#autoplay

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
פרופ ישי יפה, האוניברסיטה העברית. צילום תומר אפלבאום

דו"ח חדש של פרופ' ישי יפה מביה"ס למנהע"ס: "למען הבריאות הפיננסית של הציבור, חשוב ליישם את ההמלצות הללו בהקדם"

4 יולי, 2021

 

קרא עוד
בדו"ח שפורסם בשבוע שעבר, הוזמן על ידי הממונה על רשות שוק ההון משה ברקת, ובוצע על ידי צוות חוקרים בראשות פרופ' ישי יפה מביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים — נבדקו התשואות של כל הקרנות הפרטיות שבהן השקיעו הגופים המוסדיים בישראל בעשור האחרון. החוקרים מצאו כי קרנות הגידור, קרנות הון הסיכון וקרנות הפרייבט אקוויטי שבהן השקיע הציבור בישראל באמצעות המוסדיים לא הצליחו להכות את השוק הסחיר. ליתר דיוק, הקרנות אמנם "ניצחו" את המדדים בשיעור קל, אבל לאחר קיזוז דמי הניהול וההצלחה הגבוהים שהן גובות מהציבור — כ–2% לשנה ועוד 20% מהרווח — התברר שהקרנות הניבו תשואות דומות למדדי הבורסה של תל אביב, ותשואות שפיגרו אחרי מדד S&P 500 האמריקאי. במילים אחרות: אם מנהלי הקרנות בכלל השיגו תשואות עודפות על השוק, הם לקחו אותן לעצמם באמצעות דמי ניהול.

המשמעות של הדו"ח עבור חסכונות הציבור היא גדולה. ראשית, הדו"ח מוכיח פעם נוספת שאף אחד — גם לא המנהלים המתוחכמים ביותר שנהנים כמעט מהיעדר מגבלות השקעה — לא מצליח לאורך זמן לספק תשואה גבוהה יותר מקרן מדדית פשוטה. זו מסקנה שצריכה להבהיר לכל שחקן בורסה חדש, לכל צעיר ולכל בוגר של קורס השקעות או השכלה פיננסית, שגם הוא, לאורך זמן, ייכשל כמעט בוודאות בהשקעות שהוא יבצע.

לכן, הערת האזהרה מפני אי-הבנה על מהותו של חינוך פיננסי היא קריטית: חינוך פיננסי הוא חשוב, אפשר לחסוך הרבה כסף בהתנהלות פיננסית נכונה יותר, בהשוואת מחירים ובמיקוח על עמלות ותעריפים. אפשר גם להימנע מטעויות מביכות. אבל אסור לאדם לחשוב שהוא יכול להשקיע טוב מאחרים או להכות את המדדים. זה פשוט לא יקרה. תובנה זו הוכחה במחקר האקדמי בארה"ב - באופן לא מפתיע, נמצא שככל שאדם משכיל יותר פיננסית, כך הוא משתתף יותר במערכת הפיננסית ולא בורח ממנה. אלא שההשכלה הזאת אינה משפיעה על ההחלטות שלו. גם תוכניות ממשלתיות להשכלה פיננסית בבתי הספר לא שיפרו את ההחלטות של המשתתפים.

מדוע? כי פערי המידע בין ציבור המשקיעים, בוודאי ציבור שנחשף לעולם הפיננסים רק באחרונה, למנהלים ולאנשי השיווק שמוכרים לו את המוצרים הפיננסיים — הם כה גדולים, עד שהסיכוי של המשקיע הפשוט לקבל מהם עסקה טובה במחיר טוב הוא זעום. שנית, וזה חשוב גם למי שכבר הבין את הרמז ואינו מנסה לסחור בשווקים בעצמו, גם המוסדיים אינם מצליחים לספק לציבור החוסכים עסקה הוגנת. הם משקיעים, קונים, מוכרים, רצים, חוקרים, עושים "אנליזות", מגייסים מנהלים בקבלנות משנה (כמו הקרנות האלטרנטיביות) ולוקחים עבור כל זה עמלות גבוהות — אבל בסוף לא מספקים תשואה טובה מקרן מדדית פשוטה.

פרופ' יפה וחברי הוועדה מציעים בדו"ח רפורמה שתתמודד עם הכשל היסודי הזה - היא תכלול מחיר יחיד למוצרי השקעה (במקום מוצרים עם שורה של עמלות שמקשה על השוואה); עידוד משקיעים לטובת אפיקים של קרנות מדדיות זולות; השקה של מוצרים שבהם גם למנהל יהיה חלק בתוצאות ההשקעה, כך שדמי ניהול יוחזרו במקרה של כישלון; וגם הגדלת השקיפות בתעשייה. למען הבריאות הפיננסית של הציבור כולו, חשוב ליישם את ההמלצות הללו בהקדם.

לפרסום המלא שעלה בדה מרקר: דה מרקר.

 

 

 

 

 

קראו פחות
ראה גם: בתקשורת, סגל
הדמייה בתלת ממד של המכשיר. צילום באדיבות מתן עוז

הסוף לפציעות חמורות כתוצאה מנפילות באמבטיה? סטודנטים פיתחו מכשיר אזעקה ייחודי למבוגרים

1 יולי, 2021

קרא עוד
במסגרת האקתון אקדמי שהתקיים לאחרונה בביה"ס להנדסה ולמדעי המחשב באוניברסיטה העברית, פותח מכשיר שיוכל לזהות מצבי מצוקה הנגרמים בשל נפילות בחדרי אמבטיה ובשירותים

האקתון ייחודי שנערך לאחרונה בביה"ס למדעי המחשב באוניברסיטה העברית, התעמק במציאת רעיונות יצירתיים ומיזמים חדשניים בנושא 'פוסט קורונה - היום שאחרי', איך מקלים על החזרה לשגרה וכיצד מתמודדים עם בעיות חברתיות שהתעוררו בעקבות משבר הבריאותי העולמי. כמו כן, לנוכח מבצע "שומר החומות", התמקדו חלק מהמיזמים במציאת פתרונות לבעיות שמעורר המצב הביטחוני ומצבי חירום באופן כללי.

במסגרת התחרות השתתפו לא פחות מ-200 סטודנטים, שחולקו ל-40 קבוצות, בנוסף למנטורים רבים מחברות בולטות בתעשייה, שחלקם נוסדו באוניברסיטה העברית - לייטריקס, מובילאי, אורקם, סינמדיה, אלביט, סמסונג וטאבולה. במקום הראשון זכה מוצר שפותח על ידי קבוצת סטודנטים הנקרא "L.S.S - Life saver sensor", מכשיר שנועד להזעיק סיוע מציל חיים למבוגרים וקשישים, שנמצאים במצוקה בחדר האמבטיה או בשירותים, בעקבות נפילות שעלולות להסתיים בפציעה חמורה או במוות.

הצוות כולל את הסטודנטים לתואר ראשון בהנדסת חשמל ומחשבים מביה"ס להנדסה ולמדעי המחשב באוניברסיטה העברית: מנהל המוצר מפתח תוכנה וחומרה מתן עוז, מפתח התוכנה רועי רייטר, מפתחת התוכנה מעיין בלוך ומפתח התוכנה מתן הירשהורן; יחד עם סטודנטית לתואר משולב במדעי המחשב ובעיצוב תעשייתי מהאוניברסיטה העברית ובצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים - גיל רוזנברג. הצוות זכה בפרס על סך 10,000 שקל.

מתן עוז סיפר השבוע כי "במהלך הקורונה נחשפתי לסיפור מחריד על אדם מבוגר שנפטר לאחר שהחליק במקלחת. בגלל הריחוק החברתי ומגבלות הקורונה גילו אותו רק לאחר מספר ימים, כשהוא במצב של ריקבון מתקדם. המקרה הזה זעזע אותי כל כך, ולכן החלטתי לצלול למספרים ונדהמתי לגלות שכ-80% ממקרי הנפילות של מבוגרים בגילאי 65+ קרו בשירותים ומהמקלחת. מדובר בכ-244 מיליון פציעות בשנה ברחבי העולם. בנוסף, ידוע כי שברי נפילה בקשישים עולים מיליארדים רבים של דולרים למערכות בריאות ולמכוני השיקום ברחבי העולם. מספר מקרי המוות כתוצאה מנפילות שכאלה מטריד לא פחות. זה נושא שחייבים לפתור".

עוד סיפר הוגה המיזם כי "מבוגרים מתמוטטים לבד בבתים ואין מי שיזעיק להם עזרה. כל דקה קריטית, סיוע חברתי מהיר מציל חיים. לצערנו, חלק מהמכשירים היום לא מותאמים ולא מתאימים לגיל השלישי – צמידים או כפתורי מצוקה דורשים אקטיביות, אך מבוגרים רבים שוכחים לשים אותם, מורידים אותם במקלחת מחוסר נוחות, ולעיתים אף לא מסוגלים ללחוץ על כפתור המצוקה בגלל חולשה. בנוסף, המחירים שלהם גבוהים. כששמעתי לראשונה על ההקאתון בבית הספר להנדסה ולמדעי המחשב באוניברסיטה, ועל ההקשר שלו לקורונה ולריחוק חברתי, ידעתי, הבנתי ורציתי לפתח את המוצר דרך התחרות". 

המוצר שהוצג דרך ההאקתון פשוט, זול ונוח לתפעול, ונועד לנטר מצוקה על סמך זיהוי התמוטטות באמצעות חיישני תנועה - כשהקריאה לעזרה נעשית מרחוק דרך מיקרופון מובנה על המכשיר או באמצעות הפעלה יזומה של הקריאה בלחיצה על לחצן מצוקה. ל-LSS שלושה מצבים: 1. רגיעה – אין אף אחד בשירו-קלחת, 2. דרוך – מישהו נכנס לשירו-קלחת וה-LSS מחפש סימני מצוקה. 3. רגע מצוקתי – א. אזעקה מקומית, מתריעה לסביבה, ולאדם במצוקה על קריאה לעזרה. ב. הזעקת כוחות חילוץ למקום, מוציא הודעה מסודרת הכוללת פרטים רפואיים חריגים, אלרגיות, כניסה בעייתית. ג. התראה לאיש קשר לבחירה. את כל הפרטים ניתן לעדכן מראש דרך אפליקציה אותה ניתן להוריד למכשירים הניידים, שמסוגלת להתממשק ישירות ל-LSS.

מתן הדגיש השבוע כי המוצר אמנם הוצג במסגרת ההאקתון, אולם יש עוד מספר שלבים כדי שאנשים מבוגרים יוכלו להשתמש בו: "הרעיונות שפיתחנו, למרבה השמחה, עובדים. קיימת כיום גרסת בטא למכשיר. כמו כן, יש לנו מחשבות לגבי העיצוב החיצוני שלו והדמייה מסוימת בתלת-ממד. אנחנו מעוניינים לקבל בקרוב הצעות מחברות בתעשייה שיעזרו לנו להוביל קדימה את המוצר לשלב היישומי שלו, פיתוח מסחרי בהיקפים נרחבים של המכשיר".

במקום השני בהאקתון זכו אלקנה פנחס טובי, טימותי הרמן ווגל, אליסה מאיה כהן ומיכה בנימין קינג, בעקבות הפרויקט שלהם Animal friend connector - שעוזר לילדים לרכוש מיומנויות חברתיות בעידן שבו זמן המסך גדל משמעותית. במקום שלישי זכו אמיר גאנם, מחמוד גזמאוי,עומר עיסא, מהא מחאגנה, סיף עליאן בעקבות הפרויקט Senior Buddy - שמקשר בין מתנדבים צעירים ואוכלוסייה מבוגרת או מרותקת בית שמעוניינת בביקור. בפרס חביבי הקהל זכו טדסה טפרה, אחמד אבו קטיש, אניס מוגרבי, אורן בלייכמן ושחף כהן ישר בעקבות הפרויקטEventUs - שנועד לעזור לאנשים לגלות על אירועים בקרבתם במהירות ופשטות. אל טקס פתיחת ההאקתון הגיעו, בין היתר, ראש העיר ירושלים משה לאון; נשיא האוניברסיטה העברית פרופ׳ אשר כהן; מנכ"ל לייטריקס זאב פרבמן ודיקן בית הספר להנדסה ולמדעי המחשב באוניברסיטה העברית, פרופ' נעם ניסן.

לפרסומים בתקשורת: ynet, כיפה, בחדרי חרדים, פורטל לימודים כחול לבן,

קראו פחות
משה מילנר, לע"מ

מחקר חדש מהפקולטה לרפואה: כיצד משפיעה מצוקה בילדות על עמידות לפוסט טראומה אצל חיילים?

29 יוני, 2021

במחקר חדש נמצא כי חיילים שנחשפו למצוקה בילדות דיווחו על רמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה וקושי יחסי בויסות רגשי והתנהגותי ויכולת לפתרון בעיות בזמן מנוחה. מנגד, לא דווחה החמרה במרבית המדדים הפסיכולוגיים והקוגניטיביים בקבוצה זו בזמן תרגול המדמה מלחמה, שלא כמו בקבוצה שלא דיווחה על חשיפה למצוקה בילדות, בה נצפתה החמרה מובהקת במרבית המדדים

קרא עוד
חשיפה למצוקה בגיל הילדות, בין אם לאירועים טראומטיים, לפגיעה או חסך רגשי מתמשכים, מגבירה את הסיכוי לפתח הפרעות נפשיות כגון דיכאון, חרדה ותסמונת פוסט טראומטית בהמשך החיים, ולתחלואה גופנית, כגון סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם להתפתחות דמנציה ולקיצור בתוחלת החיים. בנוסף, חשיפה למצוקה בילדות גורמת לשינוי מתמשך בתגובתיות ההורמונלית למצבי לחץ, ולנטייה דלקתית מוגברת בהמשך החיים, אך הבסיס הביולוגי לשינוי המתמשך הזה טרם פוענח במלואו. בעוד שמרבית המחקר עד כה עסק בהשפעה השלילית של מצוקה בילדות באוכלוסיות של חולים, בשנים האחרונות יש ענין גובר בניסיון לאפיין מיעוט שבחשיפה למצוקה בשלבים מוקדמים בחיים דווקא מפתח עמידות למצבי לחץ בהמשך החיים.

פרופ' רונן סגמן מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית וביה"ח הדסה, יחד עם חוקרים נוספים ממחלקות בריאות הגוף והנפש בחיל הרפואה של צה״ל, ביה"ח הדסה והאוניברסיטה העברית, בחנו במחקר חדש שפורסם בכתב העת Molecular Psychiatry האם בני 18 שמתנדבים לשרות קרבי ביחידת הצנחנים בצה"ל לאחר שחוו מצוקה בילדות, מגיבים אחרת ללחץ? האם חשיפה למצוקה בילדות מותירה משקעים פסיכולוגיים קוגניטיביים או ביולוגיים המתמשכים לבגרות גם בצעירים בריאים נפשית וגופנית? האם ניתן לנבא על פי תגובתם ללחץ במהלך הטירונות כי יהיו עמידים או מועדים יותר לפתח תגובות נפשיות בחשיפה בהמשך השירות?

במחקר נבדקה חשיפה למצוקה בילדות בקבוצה של 366 טירוני צנחנים באמצעות שאלונים מובנים. למחקר הנוכחי, נבחרו שתי קבוצות קיצון מבין החיילים שענו על השאלונים: חיילים שדיווחו על טראומה בילדות, בחלקם מדובר במצוקה קשה כולל חסך רגשי הזנחה ופגיעה (כ-17% מהנשאלים) וחיילים שלא דיווחו כלל על חשיפה למצוקה. כל המתנדבים למעקב היו בריאים גופנית ועברו ראיון מובנה על ידי פסיכיאטרים שליוו את הפרויקט, על מנת לוודא שאינם סובלים מתחלואה נפשית. מדדים רלוונטיים של החיילים נבדקו בשתי הזדמנויות. בתחילה, נבדקו אצל החיילים בזמן מנוחה סימפטומים של חרדה, דיכאון, תפקודים קוגניטיביים ניהוליים, רמת הורמון הדחק קורטיזול, רמות הביטוי של הגן המקודד לקולטן לקורטיזול, גן נוסף 2- SKA שלו השפעה על שפעול הקולטן לקורטיזול בתאי מערכת החיסון והדמיה מוחית. נקודת הזמן השנייה בה נדגמו מדדים מהחיילים הייתה בשיא תרגיל ההסמכה המסכם בטירונות המדמה תנאי קרב לוחצים.

בין ממצאי המחקר, חיילים שנחשפו למצוקה בילדות דיווחו בזמן מנוחה על רמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה לעומת חיילים שלא נחשפו למצוקה. בנוסף, נמצאה פגיעה יחסית בתפקודים קוגניטיביים ניהוליים, כמו ויסות רגשי והתנהגותי ויכולת לפתרון בעיות באמצעות תכנון וארגון. לעומת זאת, בשיא התרגיל שמדמה מלחמה, לא דווחה החמרה במרבית המדדים הפסיכולוגיים והקוגניטיביים בקבוצה זו ביחס למדידה במנוחה, וזאת בניגוד לקבוצה שלא דיווחה על חשיפה למצוקה בילדות, בה נצפתה החמרה מובהקת במרבית המדדים בשיא התרגיל לעומת המדידה במנוחה. כלומר, חיילים שנחשפו לטראומה בילדות הגיבו פחות למצבי עקה אליהם נחשפו במסגרת התרגיל, בהשוואה לחיילים שלא נחשפו לטראומה בילדות. בנוסף, בעוד במנוחה לא נמצא הבדל משמעותי ברמות הורמון הקורטיזול בין הקבוצות, רמת הקורטיזול בשיא התרגיל הייתה גבוהה יותר בקרב הקבוצה שלא דיווחה על חשיפה למצוקה בילדות, בהשוואה לקבוצה שנחשפה למצוקה בילדות, אצלה רמת הקורטיזול אף ירדה בשיא התרגיל, ורמת הקולטנים בתאי מע' החיסון היתה מופחתת במנוחה וניבאה את הירידה בקורטיזול בשיא התרגיל. 

פרופ' רונן סגמן מסביר את התוצאות: "מהתוצאות שקיבלנו רואים בבירור כי גם בקרב מתבגרים בריאים שבחרו להתנדב לחיל קרבי, חשיפה למצוקה בגיל הילדות מותירה הבדלים המתמשכים לבגרות במדדים שונים במנוחה ובתגובה למצב לוחץ בחיים. השאלה החשובה העולה מן הממצאים היא האם צעירים אלה יגלו עמידות רבה יותר, או להיפך יהיו מועדים יותר לפתח תגובות נפשיות בלתי מסתגלות כגון חרדה דיכאון והפרעה פוסט טראומטית בחשיפה למצבי לחץ קשים יותר בהמשך החיים?".

"תוצאות המחקר המעידות על העדר החמרה במדדים פסיכולוגיים וקוגניטיביים וכן הנמכה בתגובת קורטיזול בתנאי לחץ, בין אם בשל חווית התרגיל כפחות מעורר לחץ או בשל תכנות מחדש של תגובתיות מופחתת של הורמון הדחק בתנאי לחץ", תומכות בתיאוריות שמציעות שחשיפה מוקדמת לטראומה תורמת להתחסנות ללחץ בקרב מי שמצליחים להתמודד ולפתח חוסן בתגובה. יכולתם של הצעירים שחוו טראומה חסך וסבל בילדותם, להתעמת עם הכאב, לסרב להצטמצם ולסגת, ולמצוא משמעות בבחירה יזומה להתמודד עם מסלול תובעני ומאתגר תוך תרומה לכלל, נראית כבחירה בגדילה והתפתחות.   עם זאת, גם לעובדה שצעירים אלה חווים רמות דיכאון וחרדה מוגברות ותפקוד קוגניטיבי ניהולי פגוע במנוחה, וגם לתגובה המופחתת של הורמון הדחק והשינויים במע' החיסון עשויות להיות השלכות מזיקות בהמשך החיים, כיוון שהצטברות לחצים במהלך החיים עשויה להביא לנזק בריאותי ונפשי מצטבר".

השלב הבא במחקר, לפי פרופ' סגמן, הוא להבין עד כמה ניתן יהיה לעשות שימוש עתידי בסמנים ביולוגיים לניבוי עמידות או מועדות בהמשך החיים לפוסט טראומה, בשילוב מאפיינים פסיכולוגיים וביולוגיים כדוגמת אלה שנמצאו במחקר הנוכחי. "המידע שיתקבל יעזור לאנשי המקצוע לאתר דרכי התערבות שימנעו פגיעות ושחיקה ביולוגית ונפשית, וטיפול יעיל יותר למתמודדים עם פגיעות כאלה".

המחקר התפרסם בעיתון היוקרתי Molecular Psychiatry והוא פרי שיתוף פעולה בין חוקרי המחלקה לפסיכיאטריה והמרכז לפסיכיאטריה של הילד ע"ש הרמן דנה במרכז הרפואי הדסה והפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית והמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, יחד עם המחלקה לבריאות הגוף הנפש בחיל הרפואה של צה"ל. המחקר נערך בתמיכה של קרן הרמן דנה, הקרן ע"ש משפחת מילגרום למחקר צבאי ומענק של תכנית המדע למען שלום וביטחון של ברית נאט"ו. צוות החוקרים שהשתתפו במחקר: אל״ם במיל׳ ד"ר אייל פרוכטר, ובהמשך עם ממשיכו בתפקיד אל״ם ד"ר אריאל בן יהודה ראשי מחלקת בריאות הגוף והנפש בחיל הרפואה של צה"ל, רס״ן ד"ר כרמל קלה כיום הפסיכיאטר החילי של חיל-האויר היה אחראי על כל שלבי הגיוס והמעקב הקליני למחקר והניתוח הפסיכולוגי בהנחיה של דר לאורה קנטי מהחוג לפסיכולוגיה, החלק הביולוגי בוצע ע"י דר' טניה גולצר-דובנר מנהלת המעבדה לפסיכיאטריה מולקולרית ודליה פבזנר תלמידה לתואר שני בחוג לנוירוביולוגיה, פרופ' עמר בונה, פרופ' נטע לוין ואהרון מירמן דוקטורנט בחוג לנוירוביולוגיה ביצעו את ההדמיה המוחית.

למאמר המלא

לכתבה בישראל היום

קראו פחות
Image by Klaus Hausmann from Pixabay

פרופ' אמנון להד: הסגר איננו נחוץ, איננו יעיל ונזקיו גדולים

16 אוגוסט, 2021

מאמר מאת פרופ' אמנון להד, ראש החוג לרפואת המשפחה באוניברסיטה

 

כשדנים בסגר צריך קודם כל לחזור ולשאול לשם מה? בסגר הראשון, בזמן שידענו כה מעט, המטרה הייתה למנוע את קריסת מערכת הבריאות. הונחינו על ידי פיזיקאים ומתמטיקאים ללא ידע וניסיון רפואי שבנו מודלים אפוקליפטיים וניבאו התמוטטות המערכת. כיום דווקא עם ההצלחה של החיסונים בהקטנת תחלואה קשה המערכת איננה קרובה לקריסה. רוב הטיפול והמעקב עברו לקהילה וניתן להרחיב זאת כפי שנעשה בשכונות חרדיות.

פרופ' עמית רפאל צורן Amit Raphael Zoran. The School of Engineering and Computer Science, The Hebrew University of Jerusalem

אינטראקציה מממדים גבוהים: מניפסט לשמאניזם דיגיטלי

15 אוגוסט, 2021

מאמר דעה של עמית רפאל צורן הוא פרופסור חבר בבית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית. המאמר הופיע בכתב העת "צירופים חדשים": https://zerufim.siach.org.il/author/amit-zoran/

* * *

Photo by Andrea Piacquadio from Pexels

פרופ' רונית קלדרון מרגלית: הציבור עייף ולכן הסגר לא יעבוד - הגבלות רכות הן הפתרון

12 אוגוסט, 2021

פרופ' רונית קלדרון מרגלית מביה"ס לבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית וביה"ח הדסה, במאמר דעה על האופציה לסגר רביעי

הגל הנוכחי, הרביעי במספר, בתחלואה בקורונה מאכזב במיוחד. כבר הרגשנו שהמגיפה מאחורינו. יצאנו ממצבים של ריחוק חברתי ועטית מסיכות וחזרנו לחיים של מפגשים חברתיים, סעודות משפחתיות גדולות וחגיגות, הופעות בחללים סגורים ופתוחים, ממש כמו פעם.

"משחקי מחשב הם אמנות במלוא מובן המילה״ - מאמר דעה מאת אליי קורנצקי, סטודנט לתואר שני בחוג לספרות עברית

"משחקי מחשב הם אמנות במלוא מובן המילה״ - מאמר דעה מאת אליי קורנצקי, סטודנט לתואר שני בחוג לספרות עברית

8 אוגוסט, 2021
לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן 
Croes, Rob C. / Anefo - [1] Dutch National Archives, The Hague, Fotocollectie Algemeen Nederlands Persbureau (ANeFo), 1945-1989

"פיסיקאי מחונן, יהודי חם ותומך ישראל נלהב": פרופ' צבי פירן ממכון רקח לפיסיקה על זוכה פרס הנובל הפיסיקאי פרופ' סטיבן ויינברג, שהלך לעולמו

27 יולי, 2021

Dr Orna Keren-Carmel

מאמר דעה: למה ישראל חייבת להכיר לעומק את המודל הנורדי?

13 יוני, 2021

קרא עוד
המודל הנורדי הוא תפיסה כלכלית-חברתית ייחודית שהתפתחה החל משנות ה-30 של המאה ה-20 בשוודיה, דנמרק, נורווגיה, פינלנד ואיסלנד, ואשר הפכה לאחת המצליחות בעולם על-פי מדדים של ה-OECD. ב-2013 הוכתר המודל ב"אקונומיסט" בתואר The Next Supermodel, בהתבסס על השילוב שמתקיים בו בין תחרותיות, יוזמה, שוויון ורווחה. הקונצנזוס סביב מדינת הרווחה, שניצבת במוקד המודל הנורדי, כה רחב שאין כיום אף מפלגה פוליטית נורדית, מהקצה השמרני ועד לזה הליברלי, שמציעה לבטל אותה. ההבדלים בין המפלגות נוגעים רק למידת הרווחה הראויה, לא לעצם קיומה.

המודל הנורדי לא מעניין רק את הנורדים עצמם. ברני סנדרס מנסה בעקביות ליישם תהליכי-מדיניות המבוססים על אלה של המודל הנורדי, מדינות רווחה במערב נושאות אליו עיניים ואפילו מדינות מסוימות באסיה מביעות בו לאחרונה עניין רב. מכאן, שגם למנהיגי ישראל כדאי להכיר מודל זה, שמוכיח את עצמו קרוב למאה שנים, יותר לעומק, ויש גם מי שכבר מבקש לאמץ חלקים ממנו בהקדם. ח"כ לשעבר עליזה לביא ממפלגת "יש עתיד" אמרה עליו: "המודל הנורדי נוחל הצלחה מסחררת ומוביל לירידה חדה בצריכת הזנות".

בזירה הבינלאומית, אחד מיתרונותיו הבולטים של המודל הוא שאין צורך (וגם לא ניתן) להעתיקו במלואו. מספיק לאמץ, בשינויים המתבקשים, רכיבים מסוימים מתוכו ואת ההשפעה ניתן יהיה לזהות במעגלים רחבים יותר. לאחר המחאה החברתית העזה של 2011, כשמיליון ישראלים יצאו לרחובות, עלה המודל לרגע קצר לכותרות בישראל כדגם שראוי לחקותו. אלא שבאותה מהירות הוא גם ירד. הטענה השגורה הייתה ש"אנחנו לא נורווגיה, לא שוודיה ולא דנמרק", כפי שהכריז באותה שנה שר האוצר דאז יובל שטייניץ, היות ולא ניתן להשוות בין ההומוגניות של האוכלוסייה השוודית להטרוגניות של זו הישראלית. האם יש כיום פוליטיקאי/ת בישראל, מימין או משמאל, שיצאו בגלוי כנגד רכיבים במודל הנורדי כגון הגברת השקיפות לצמצום השחיתות, תמיכה בחיבורים פוליטיים חוצי-מפלגות, נסיון למיגור העוני והאבטלה, העלאת תחושת הסולידריות בתוך ובין המגזרים השונים והגדלת האמון של האזרח במוסדות המדינה? אני מאמינה שלא. הממד החברתי של המודל מקיף יותר מהממד הכלכלי שלו, ועל כן פעמים רבות הוא עומד מעל המחלוקות הקונבנציונליות בפוליטיקה הישראלית. ייתכן כי בישראל יוכל המודל הנורדי לשמש מעין גשר בין בעלי עמדות פוליטיות מנוגדות.

המודל הנורדי מתפרש על מגוון רחב של תחומי מדיניות, ביניהם ביטחון, עבודה, רווחה, פוליטיקה, תקשורת, חינוך, כלכלה, משבר האקלים, קיימות, עיצוב ודיפלומטיה. המשותף לכולם – וזהו הייחוד של המודל הנורדי – הוא שילוב הערכים שמונחים בבסיס המודל: אמון רחב, גם כלפי מוסדות המדינה וגם כלפי יתר האזרחים (גם אנחנו כאן, בישראל, זקוקים לו כעת אפילו יותר מתמיד); דגש על דמוקרטיה יום-יומית באמצעות שימוש בכלים להגברת המעורבות והאחריות של הפרט בחיי הקהילה והמדינה; אוניברסליות, משמע הכללה של כל חלקי החברה במדינת הרווחה הן מבחינת מיסוי והן מבחינת זכויות, בדגש על מעמד הביניים; איגודי עובדים חזקים, שפורשים רשת בטחון לעובד/ת תוך כדי קידום תחרותיות בינלאומית; חתירה לשוויון, גם במובן של צמצום פערי שכר וגם במובן המגדרי; מסורת של התפשרות והגעה להסכמות בין המדינה, העובדים והמעבידים; ולבסוף טיפוח של ההון האנושי – המשאב החשוב ביותר של מדינת הרווחה.  

בתחום הביטחוני, המדינות הנורדיות משמשות, כבר מאז ימי המלחמה הקרה, דוגמה ל'קהילה בטחונית' (Security Community) שהסיכון במסגרתה לסכסוכים אזוריים אלימים נמוך מאד, בזכות שיתופי-פעולה הדוקים בתחום הצבאי, בפוליטיקה הבינלאומית ולא פחות מכך בתחומי הכלכלה והתרבות. לאחר 1989 ניתן אפילו לזהות התקרבות נוספת של המדינות הנורדיות בתחום הבטחוני, כתוצאה מהאיום הרוסי המתגבר. האם ניתן לייצר גם במזרח התיכון, בהתאמות הנדרשות, קהילה בטחונית שמבוססת יותר על שיתופי פעולה ופחות על סכסוכים?

גם בשילוב בין כלכלה לרווחה, נחשבות המדינות הנורדיות למובילות. מדובר במדינות קטנות ובעלות כלכלות סטארט-אפ מפותחות, מבוססות יצוא, אשר בד בבד מצליחות גם לשמור על תנאי רווחה ברמה גבוהה לעובד/ת. השילוב הזה מתאפשר הודות למדיניות ה-flexicurity שמשלב גמישות בתנאי ההעסקה (והפיטורים) עבור המעסיקים ובטחון תעסוקתי עם רשת תמיכה נרחבת עבור העובדים. כך, הכלכלה הנורדית מאפשרת לעסקים ליטול חלק בתחרות הבינלאומית, ובמקביל מנווטת את העובדים לתעשיות רווחיות.

בפוליטיקה, המודל הנורדי בא לידי ביטוי בממשלות מיעוט, אשר נסמכות על תמיכה מהאופוזיציה (הדבר נכון בעיקר בדנמרק, שוודיה ונורווגיה, ואילו בפינלנד ובאיסלנד יש בדרך כלל ממשלות רוב). התרבות הפרלמנטרית הנורדית מבוססת על פשרות חוצות-מפלגות ובמקרים של רפורמות משמעותיות - על הגעה להסכמות נרחבות ככל הניתן. לא משהו שניתן למצוא כרגע בפוליטיקה הישראלית רווית הסכסוכים והיעדר הפשרות.

לסיכום, נהוג לתאר את המודל הנורדי כמודל אחד עם חמישה יוצאי דופן. כל אחת מהמדינות הנורדיות הגיעה אליו בעקבות תהליכים היסטוריים שונים, ופעמים רבות ההבדלים בין המדינות בדרך שבה המודל בא לידי ביטוי עולים בהרבה על הדמיון ביניהן. חשוב גם לציין, כי למרות הצלחתו של המודל הנורדי, הוא אינו נטול אתגרים ומכשולים. עליית הימין הקיצוני, גלי הגירה שמערערים את האיזון העדין בין החברה לכלכלה, הזדקנות האוכלוסייה ועוד הם האתגרים שעמם מתמודד המודל הנורדי בהווה. ובכל זאת – כדאי למנהיגי ישראל להכיר אותו יותר לעומק. יש מה ללמוד ממנו.

הכותבת היא ד"ר אורנה קרן-כרמל מהתוכנית ללימודי אירופה באוניברסיטה העברית, אחת ממארגנות הכנס "The Nordic Model: an Israeli Viewpoint" שהתקיים ב-9 ביוני באוניברסיטה.

לאתר הכנס: https://nordic.huji.ac.il/ 

לפרסומים בתקשורת: גלובס

קראו פחות
באנר

מרכז ״אקורד״: כיצד עוצרים את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים?

24 מאי, 2021

שותפות ושותפים שלום,


אני כותב לכם בימים אלה של מלחמה בין ישראל לחמאס ואלימות בין אזרחים יהודים וערבים בישראל, כדי לשתף אתכם בכלים שפתחנו על מנת לסייע לשחקנים בשדה לעצור את ההידרדרות במערכת היחסים שבין יהודים וערבים ולקדם חברה משותפת.

דר גודה קולר. צילום ארקדי ורונין

דר' ג'ודה קולר במאמר דעה לרגל חודש קבלת האוטיזם: אוטיזם היא לא מילה גסה

11 אפריל, 2021

קרא עוד
בשנה שעברה הופנתה למעבדה שלנו משפחה לצורך מחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם. המשפחה בהחלט התאימה למחקר אבל הייתה בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. הסיבה לכך היא שגם בשיחה עם הצוות המאבחן וגם בדו"ח האבחון שנמסר להם, נאמר להם שלילדם יש "בעיית תקשורת". המונח הבעייתי הזה נפוץ היום במידה כזאת שהשם הרשמי לכיתות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוא "כיתות תקשורת". ריכוך זה של המונח להורים אינו משרת אף אחד, והוא גם לא מדויק.

כדי לאבחן א/נשים עם אוטיזם, צריכים להימצא ליקויים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, כמו גם התנהגויות מוגבלות וחזרתיות ו/או תחומי עניין סטריאוטיפיים שמקשים על היכולת של האדם לתפקד באופן יומיומי. תקשורת נמצאת במרכז הסיפור, אך אינה עומדת בפני עצמה. כאן ראוי לציין כי ישנם אנשים עם אוטיזם בעלי יכולות תקשורת תקינות (כלומר מסוגלים להעביר ולקבל מסרים מאחרים), המתקשים רק בשימוש החברתי או הפרגמטי בשפה.

השימוש היופמיסטי ב"תקשורת" אינו האתגר היחיד בטרמינולוגיה בתחום האוטיזם כיום. האם עלינו לומר שמישהו הוא "אוטיסט" או "על הספקטרום"? "הפרעת ספקטרום האוטיסטי" או פשוט "אוטיזם"? במקרה הזה אין נכון או לא נכון, אלא רק ביטוי של השקפות שונות בנוגע לקטגוריה האבחנתית ומוגבלויות בכלל. לעומת זאת, למונח "תקשורת" אין מקום בשיח על אוטיזם. תחשבו רגע על המשפחה מהמחקר שקבלה אבחנה אבל למעשה לא קבלה. שעברה את כל החששות והספקות, לגבי ילדם ולגבי עצמם כהורים, שעברו את רשימת ההמתנה, את התהליך האבחוני ובסוף יצאו עם אבחנה שהיא לא אבחנה. בלי לדעת לאן פניהם ואפילו איזה מילים להכניס לגוגל. כל זה בגלל שמישהו חשש לפגוע, להגיד ולכתוב משהו שאולי יוביל לדמעות, לעצב, לכעס. אלא שזה גם עלול להוביל לתמיכה, ולתהליך של השלמה והתקדמות.

אפשר רק להניח, באופן דומה, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מפני אמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך אנחנו יודעים שכאשר אנו נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה וגדלה, מהדהדת דרך גני ילדים, חצרות בית ספר ומקומות עבודה. כך המונח "אוטיסט" הופך למונח שנעשה בו שימוש מפחית ערך על-ידי ילדים ומבוגרים כאחד. אולי אם ילדים לא-אוטיסטים היו שומעים את התלמידים מהכיתה בהמשך המסדרון, או את הילד בכיתה שלהם, מדברים בפתיחות על היותם אוטיסטים, הם היו מרגישים פחות בנוח עם שימוש בלתי הולם במונח.

בתחילת מרץ פרסמה אגודת האוטיזם באמריקה וארגוני מוגבלויות מובילים אחרים הצהרה כי תפסיק לקרוא לחודש אפריל חודש המודעות לאוטיזם ותתחיל לקרוא לו חודש קבלת האוטיזם. אי לכך, הוחלט על ידי רבים ברחבי העולם כי נציין בסופ"ש הקרוב את יום המודעות והקבלה הבינלאומי לאוטיזם. מודעות? כולם שמעו כבר על אוטיזם, החברה מודעת למונח. בכך שאנו מקבלים ולא רק מודעים לשם הזה, על ידי אמירתו בקול רם, על ידי דחיית הסטריאוטיפים וההטיה הנמשכים, אנו יכולים להתקדם כחברה ממודעות לקבלה.

 

דר' ג'ודה קולר הוא ראש המגמה לחינוך מיוחד ומרצה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית. שם הוא מנהל את המעבדה לחקר אוטיזם בילדים ומשפחות ובין מייסדי המרכז לאוטיזם של האוניברסיטה.

 

פרסום בתקשורת: https://www.zman.co.il/writer/13964/

קראו פחות
graph up

פרופ' אורי חפץ מהמחלקה לכלכלה: השפל הגדול של שנות 30 במאה הקודמת לא חזר ב-2020, אפילו לא קרוב לכך

11 מרץ, 2021

 

קרא עוד

זה לא נגמר. וזה עשוי להידרדר שוב במפתיע. אבל שנה מאז שזה התחיל אפשר כבר לומר בזהירות: החששות הכלכליים הקודרים ביותר התבדו. משבר עולמי בממדי השפל הגדול של שנות ה-1930 לא חזר ב-2020. אפילו לא קרוב .

שנת 2020 הייתה שנה קשה, ואת הנזקים שלה, שממשיכים להצטבר אל תוך 2021 ושילוו אותנו שנים רבות, עוד נלמד ונחקור בעשורים הבאים. היא הייתה שנה שחילקה את הסבל - בריאותי, כלכלי, חברתי, ונפשי - באי שוויון משווע. המדינות התחלקו: אלו שנפגעו יותר ואלו שפחות. גם העובדים התחלקו: ענפים עתירי מדע מול ענפים עתירי מגע; עבודה מרחוק מול רחוק מעבודה. זו הייתה שנה ששינתה את הכול, ולא הכול יחזור להיות כשהיה: הבריאות, אורח החיים, האמון במוסדות השלטון, הסולידריות החברתית, הזכות לפרטיות, המערכת הפוליטית, מצב הדמוקרטיה במדינות השונות, ואפילו היחס שלנו לעובדות - הם כולם השתנו, בדרכים שעוד נגלה, לטוב ולרע. אבל בתוך כל זה, כשבוחנים את מצב הכלכלה העולמית, יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

נראה שהתגובה המאקרו-כלכלית, במיוחד בכלכלות המובילות, הצילה אותנו משפל גדול נוסף, לעת עתה. אולי עוד נפשל. עשינו טעויות ואולי עוד נעשה. פה לא עשינו מספיק, ושם הגזמנו, או עוד נגזים. אנחנו רק מתחילים להבין מה עבד ומה לא, איפה היה בזבוז ואיפה הישג, אילו מדינות הצליחו יותר ואילו פחות. אבל ביחד שלחנו מסר חד משמעי: אנחנו על זה. נעשה מה שצריך, בתעוזה ובהיקפים חסרי תקדים. ונראה שבגדול, זה הצליח. הצליח בגדול.

השפל הגדול והמלחמה

בסופו של דבר, מה שהוציא את העולם מהמשבר הכלכלי החמור ביותר במאה השנים האחרונות הייתה טרגדיה נוראה, מהמזוויעות שידעה האנושות. השפל הגדול של שנות ה-1930 הסתיים בעזרת מלחמת העולם השנייה. האבטלה המייאשת בארצות רבות, שהגיעה בשיאה לכמעט רבע (בארה״ב) ואפילו שליש (בגרמניה) מכוח העבודה, נעלמה כלא הייתה כשהמשקים המתועשים גויסו לטובת המאמץ המלחמתי. בארצות הברית, שיעור האבטלה, שהגיע לשיא ב-1933, היה עדיין 17% בשנת 1939, טרם המלחמה, למרות הניו דיל של פרנקלין רוזוולט, הרגולציה והחוקים החדשים, מפעלי העבודות הציבוריות, ולמרות קמפיין התקווה - לפחות כלפי הציבור - שהנשיא האמריקאי הביא.

בסופו של דבר, זה היה עניין של ביקוש מצרפי. עניין בסיסי במאקרו-כלכלה, בחשבונאות לאומית. ערב פרוץ המלחמה, ההוצאה הצבאית האמריקאית הייתה פחות מ-2% תוצר. בשנת 1944, כשהיא הגיעה לשיעור המדהים של 43% תוצר, האבטלה התאדתה, ושיעורה ירד לאחוז בודד, הנמוך ביותר שידעה ארה״ב מאז השנים ההן ועד היום.

היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול היה, כמו המלחמה, טרגדיה מעשה ידי אדם, ויכול היה להימנע. היסטוריונים כלכליים מאשימים מדיניות מאקרו-כלכלית שגויה. הטראומה הכלכלית הזו, עם הייאוש שהיא הביאה ושתרם לעלייתו של היטלר ואחרים, הולידה גם אופטימיות, אמונה שאפשר לנהל את הכלכלה טוב יותר, שאפשר גם אחרת. היום אנחנו חושבים שהשפל הגדול לא היה גזירה משמיים. מאז, אנחנו הכלכלנים התנצלנו קולקטיבית בשם אבות אבותינו, והבטחנו לילדינו לא לוותר. הבטחנו שנעשה הכול בשביל למנוע שפל גדול נוסף. והפעם בלי מלחמת עולם. לא עוד.

מתוך השפל הגדול נולדה דיסציפלינה חדשה. ג׳ון מיינרד קיינס הבריטי, אבי המאקרו-כלכלה, פרסם את ספרו ב-1936, והפך את המחשבה השמרנית השלטת על פיה. הוא טען בין היתר, כנגד הדעה הרווחת בזמנו, שממשלות יכולות לסיים את השפל הגדול, להקטין אבטלה ולייצב את המשק באמצעות הגדלת הביקושים. המלחמה, שהגדילה את ההוצאה הציבורית, נהייתה בעל כורחה תצוגת תכלית של התיאוריה הקיינסיאנית החדשה. בארצות הברית, רכיב ההוצאה הציבורית בתוצר האמריקאי התנדנד סביב ה-15% בשנות השלושים, אבל זינק בחדות ב-1941, והגיע ל-48% תוצר ב-1943. הגירעון בתקציב הפדרלי, שבמרבית שנות השלושים היה בין 0% ל-5% תוצר, התנפח ל-27%. רק אחרי המלחמה חזרה ההוצאה הציבורית לרמתה המקורית, והגירעון הפך ליתרה (וגם זה, באופן זמני). אבל בינתיים, נראה שהתרופה הקיינסיאנית כבר עבדה: לא רק המלחמה נגמרה; גם השפל כבר לא חזר.

אז מה למדנו?

כשפרץ משבר הקורונה בתחילת 2020, הייתה הסכמה כמעט גורפת בקרב קהילת הכלכלנים העולמית - בהובלת עמיתינו בארה״ב ובאירופה - שבנוסף למדיניות מוניטרית מרחיבה מאוד, הממשלות צריכות להקדיש משאבים גדולים, תוך כניסה לגירעונות גדולים, כדי למנוע את קריסת המשקים הלאומיים. ואכן, הכלכלות המובילות תמכו באופן מסיבי וחסר תקדים במשקי הבית ובעסקים המקומיים. פרטי התוכניות היו שונים ממדינה למדינה, אבל העיקרון היה דומה: ללוות כסף ולהזרים אותו לידי הציבור, העובדים, המובטלים, והמעסיקים. זה יהיה יקר, הזהירו הכלכלנים, ומסוכן. אבל ההססנות, אמרנו באותה הנשימה, תהיה יקרה ומסוכנת יותר.

וזה אכן היה, ועודנו, יקר ומסוכן. כפי שהובטח. הגירעונות ב-2020 הרקיעו שחקים: אומדנים מצביעים על כ- 15% תוצר בארה״ב ובבריטניה, וכ-10% בגוש האירו וביפן. (בישראל, הגירעון היה כ-11% תוצר, כנראה שקצת מתחת לממוצע ה- OECD , מועדון המדינות המובילות.) החובות הלאומיים תפחו גם הם-בדיוק לפי הוראות ההפעלה. נראה שמילטון פרידמן צדק, אם כן, כשאמר לפני יותר מחמישים שנה שבמובן מסוים, כולנו קיינסיאנים עכשיו.

וזה עדיין מסוכן, וזה עדיין לא נגמר. ומה נעשה אם הריביות יעלו? אם האינפלציה תחזור? אם וריאנט חדש יגיע? דאגנו מאוד, ואנחנו עדיין דואגים. אבל כמו שאמר חסידו של קיינס, הכלכלן המנוח ג׳ון קנת גלבריית, על הניו דיל של רוזוולט: דאגנו-ועשינו את זה בכל זאת.

סיכום ביניים: המצב קשה, אבל יש מקום לאופטימיות זהירה

רק לפני שנה, האבטלה בארה״ב זינקה מ-3.5% בפברואר 2020 לכמעט 15% באפריל. זה זינוק, תוך חודשיים בלבד, משיעור האבטלה הנמוך ביותר בחמישים השנים האחרונות, לגבוה ביותר מאז השפל הגדול. התחזיות באפריל 2020 היו שהאבטלה, שהייתה כבר קרובה להחריד ל-17% של 1939, עוד תמשיך לטפס. התמונה במקומות אחרים בעולם נראתה מפחידה לא פחות.

בשבועות האחרונים, עם פרסום הנתונים המצרפים הראשוניים לגבי משקי העולם ב-2020, אפשר לעצור לרגע ולעשות סיכום ביניים. לחזור ולשאול: אז מה היה לנו שם?

היה לנו שם רע. מאוד. אבל יחסית לתרחישים הקודרים ביותר מהם חששנו, הצלחנו מעל ומעבר לציפיות. בדיעבד, מהרבה בחינות, אפריל המר של 2020 היה השיא, נקודת המפנה. הכלכלה העולמית השתפרה מאוד מאז. בארה״ב למשל, שיעור האבטלה מאז רק ירד, ובחודש שעבר כבר התקרב ל-6%. קרן המטבע הבינלאומית העריכה בינואר השנה שכלכלת העולם איבדה 3.5% תוצר ב-2020. זה כואב, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שיכול היה להיות. זה אפילו יותר טוב, בלמעלה מאחוז, מהתחזית הקודמת של הקרן, מאוקטובר 2020, ומהעדכון שלפניה, מיוני. וזה צפוי להשתפר במהירות: הקרן צופה צמיחה עולמית של 5.5% ב-2021 ומעל 4% ב-2022, שני עדכונים חיוביים נוספים של התחזית הקודמת. בקרן מסבירים את העדכון בהתקדמות מבצעי החיסונים, אבל גם בתמריצים פיסקליים בכלכלות הגדולות, כמו ארה״ב ויפן.

וזו לא רק קרן המטבע. מגזין האקונומיסט, למשל, ליקט לאחרונה 14 תחזיות לצמיחה כלכלית בארה״ב ב-2021. החציונית קרובה ל-6%. וגם אצלנו, בנק ישראל חזה בתחילת ינואר השנה צמיחה שנתית של כ-6% בשנתיים הקרובות, תחת תרחיש התחסנות מהירה-וזה עוד לפני בשורת פברואר מהלמ״ס שהתוצר הישראלי התכווץ ב-2020 ב-2.4%, ולא ב-3.7% כפי שהעריכו בבנק. הפעם האחרונה בה ישראל צמחה בקצב של 6% בשנה הייתה לפני עשור, בשנים שלפני ואחרי המשבר הפיננסי העולמי. ארה״ב צמחה בכזה קצב רק שנה אחת בחמישים השנים האחרונות.

אז למרות שהצמיחה המצרפית הצפויה הזו מסתירה מאחוריה הרבה סבל ואי שיוויון, היא עדיפה בהרבה על מה שיכול היה להיות, ועל מה שעד לא מזמן צפינו שיהיה. האופטימיות שהיא מציגה חוזרת גם במדדים אחרים. בישראל למשל, שניים מתוך ארבעת הרכיבים של מדד אמון הצרכנים של הלמ״ס חזרו בשבועות הראשונים של 2021 לרמה קרובה לרמתם אשתקד. שניהם פונים אל העתיד: הם אומדים את השינוי הצפוי במצב הכלכלי בשנה הקרובה - האחד, של משקי הבית, והשני, של המדינה.

שני הרכיבים הנותרים במדד אמון הצרכנים של הלמ״ס פונים פחות אל העתיד ויותר אל ההווה והעבר: הם אומדים כוונות לרכישות גדולות בשנה הקרובה בהשוואה לשנה האחרונה, ואת השינוי במצב הכלכלי של משק הבית בשנה האחרונה. גם הם התאוששו לאחרונה, אבל הם עדיין רחוקים ממצבם בתחילת השנה שעברה. כי המצב הכלכלי עדיין קשה. וזה מבלי לדבר על הבריאות, החברה, החירות, החיים עצמם. עם מאות אלפים בישראל ומיליונים רבים בארצות אחרות שאיבדו את מקור ההכנסה בשנה האחרונה ושלא רואים את הסוף. עם סבל עולמי שמרוכז, כרגיל, בקרב בעלי השכלה נמוכה יותר, נשים, צעירים, אלו שאינם מועסקים פורמאלית, ובאופן כללי אלו שחיים במדינות החלשות.

מוכרחים להמשיך לסייע לכל אלו. אבל הסיוע כעת צריך להיות ממוקד. מבחינת המאקרו-כלכלה, אם הכל יילך כשורה, כנראה שהביקושים המצרפיים כבר החלו לחזור. חיברנו את המשק העולמי למכונת הנשמה, והוא התייצב. 2020 הייתה שנה נוראית, וזה עוד לא נגמר, אבל היא לא מתקרבת לטרגדיה של השפל הגדול. בהינו בתהום, אבל הפעם הכלכלות המובילות עשו את הדבר הנכון, והעולם לא נפל. יש מקום לאופטימיות זהירה.

* הכותב הוא פרופסור במחלקה לכלכלה ע״ש משפחת בוגן ובמרכז פדרמן לרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים; ובבית הספר ס.ק. ג׳ונסון למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל.

*המאמר פורסם בעיתון גלובס: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001363428&after_registra...

קראו פחות
NASA’s Perseverance rover touched down on Mars on February 18, 2021

פרופ' עמרי ונדל אודות רכב החלל Perseverance, שנחת ב-18.2 ויחפש חיים על פני במאדים

21 פברואר, 2021

שמונה חודשים טסה משימת Mars 2020 עם רכב המחקר Perseverance (התמדה) של נאס"א בדרך למאדים, עד לנחיתה המורכבת אך המוצלחת שאירעה ביום חמישי. הנחיתה אירעה שמונה שנים אחרי משימה דומה, Curiosity (סקרנות) שעדיין חוקרת את פני מאדים – וגם הפעם נעתקה נשמתם של מיליוני חובבי חלל ומדענים מנאס"א שצפו בדריכות בחלק האחרון והמסוכן ביותר במסלול בן 500 מיליון הקילומטרים מכדור הארץ, ההאטה באטמוספירה של מאדים, אשר דוברי נאס"א כינו בשם "7 דקות של אימה".

covid-19 vaccine stock photo by hakannural, from UNSPLASH

החיסונים לקורונה כבר כאן - ומה עם חיסון למגפת השנאה?

6 ינואר, 2021

האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

פרופ' אלון פלד

מאמר דעה: כמחצית מהנדבקים בגל השני אותרו בסיוע איכוני השב"כ – האם הביקורת הקשה כלפיו הוגנת?

4 אוקטובר, 2020

המונח ״איכוני השב״כ״ הפך למטבע לשון נפוץ. כותרות עיתונים משדרות מסר קליט - האיכונים לא מדויקים, יש תחליפים טכנולוגיים טובים לאיכונים אלו, והפגיעה בפרטיות האזרח בלתי נסבלת. אבל אם נבחן את משימת המאבק בקורונה של שירות הביטחון הכללי במונחים של מבצע ביג דאטה נראה כי בפועל עבודת השירות משתפרת בהתמדה, האיכונים רבי ערך, והפגיעה בפרטיות האזרח כמעט ולא קיימת.

סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים שקיבלו את המנה הראשונה של החיסון בקמפוס הר הצופים

נותנים כתף: מבצע חיסונים מיוחד בקמפוס הר הצופים עבור סטודנטים וסטודנטיות בינלאומיים

16 פברואר, 2021

קרא עוד
דואגים שכולם מתחסנים! באוניברסיטה העברית בירושלים הוחלט על מבצע חיסונים מיוחד וחד-יומי, בסיוע צוות ממגן דוד אדום, לטובת סטודנטים ולאנשי מחקר בינלאומיים שעדיין לא זכו להתחסן במנה הראשונה (חלקם הצליחו לעשות זאת בכוחות עצמם, אך יש כאלה שנתקלו בקשיים). וכך, כ-500 סטודנטיות וסטודנטיות ממדינות כגון סין, הודו, דנמרק, צרפת, פינלנד, אירלנד, פרו, מקסיקו, קניה, טיוואן ואחרות שהיו מעוניינים להתחסן קיבלו אתמול (ראשון) באולם מקסיקו שבקמפוס הר הצופים את מנת חיסוני הקורונה הראשונה, כשהיד עוד נטויה – את הסבב השני של החיסונים הם יחזרו לעשות בקמפוס, בעוד כשלושה שבועות.

כעשרה אנשי מד"א שקיבלו את פניהם של הסטודנטים והסטודנטיות הפנו אותם לארבע עמדות חיסונים, שפעלו משעה עשר בבוקר עד חמש אחר הצהריים. לאחר שסיימו לחסן את כולם, יצאו אנשי מד"א לסייר בקמפוס ולהציע לאנשי מחקר ישראלים שחייבים להגיע לקמפוס בימים אלה להתחסן בחיסונים שנותרו. הגיעו לצפות במבצע: נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' אשר כהן וסגן נשיא לבינלאומיות פרופ' אורון שגריר.

לפרסום בתקשורת: https://finance.walla.co.il/item/3417904

קראו פחות
בכניסה לתחנת הקורונה. צילום - יוסי זמיר

מחקר: כך הושפעו המורים, הרופאים והשוטרים – "הפנים של המדינה" בקורונה – מההחלטות הלא ברורות של הממשלה

9 פברואר, 2021

המאבק הממושך במגפת הקורונה המאתגר את כל החברה בישראל, מאתגר גם את מערכת היחסים המורכבת שבין עובדי הקצה לבין הפוליטיקאים. עובדי הקצה, אשר במובנים רבים משמשים "הפנים של המדינה", הם אנשי המקצוע המיישמים את מדיניות הממשלה בשטח - רופאים, מורים, שוטרים, עובדים סוציאליים ועוד. הציפייה של קובעי המדיניות מעובדים אלה היא לרוב לא ברורה מאליה ולעיתים גם לא ריאלית. לא רק שמצופה מהם ליישם מדיניות בהתאם לכללים ולהנחיות, המתאפיינים פעמים רבות בעמימות ובסתירות פנימיות, אלא שבמקביל נדרש מהם להיות להיענות לצרכים העולים מהשטח ומהציבור.

אין לימודים. צילום מתוך האתר unsplash, על ידי MChe Lee

חוקרי האונ' העברית והדסה במכתב לראש הממשלה נתניהו ולשרי הממשלה: "הילדים הפכו לקורבנות הקשים ביותר של ההתמודדות עם הנגיף"

8 פברואר, 2021

קרא עוד
מגיפת הקורונה צפויה להשאר איתנו עוד זמן רב ומחייבת מדיניות בת קיימא בכל הנוגע לחינוך ילדי ישראל. הזכות לחינוך הינה זכות בסיסית וגם חובה בחוק בישראל כבר משנת 1949. למעשה, ילדי ישראל סגורים בבתיהם זמן ממושך בהרבה מבני גילם ברוב מדינות ה-OECD. יש לזכור שגם בין הסגרים מערכת החינוך פעלה באופן חלקי ביותר ואין דין הוראה מרחוק כהוראה בכתה. הבנו מהתקשורת ששוב יש מתווה קצר טווח שאינו משמש פתרון לטווח הארוך.

העדר אסטרטגיה בת קיימא לחינוך פרונטאלי פוגע בילדי ישראל ושולל מהם את הזכות לחינוך. זכות זו צריכה לעמוד בראש סדרי העדיפויות הלאומיים באופן בלתי קשור לזכות הוריהם להתפרנס או לצרכי המשק הכלכליים.

כמומחים בתחומים שונים של רפואה ובריאות הציבור, חתרנו בעקביות להשפיע על קובעי המדיניות לאזן את הגישה הצרה לריסון התחלואה והתמותה מקורונה על ידי התחשבות בהשלכות הרחבות של המגיפה, בעיקר בכל הנוגע בילדים. עמדנו על כך שהחלטות הדרג הפוליטי חייבות להיות מבוססות על מידע אמין ומקיף.  מאז תחילת המגפה דגלנו בחזרה זהירה, בטוחה ומנוטרת למסגרות החינוך תוך ביצוע שינויים אפשריים וחשובים להפחתת הצפיפות בכיתות על מנת לצמצם הדבקה ולאפשר רציפות לימודית. הזהרנו מפני השפעה שלילית אפשרית של סגירת מסגרות החינוך על בריאות הילדים ולצערנו חששותינו התאמתו וכיום ניתן לקבוע בוודאות כי ההעדרות הממושכת ממסגרות חינוכיות היא בעלת השפעות הרסניות. נתונים אמפיריים מראים שמצוקה נפשית, הפרעות אכילה ושינה, שימוש באלכוהול ובידוד חברתי אינן רק השלכות תיאורטיות של מדיניות המתעלמת מצרכי הילדים אלא תוצאותיה בפועל. אנו גם יודעים כי רכישת השכלה הינה אחד הגורמים החברתיים החשובים ביותר הקובעים את בריאות האוכלוסיה. לפיכך, למניעת חינוך ראוי ממליוני ילדים ולפגיעה בהתפתחותם צפויות להיות השלכות כלכליות ובריאותיות קשות לטווח ארוך.

אנו מודעים לחומרת המגיפה והשלכותיה. חלקנו מעורבים ישירות בטיפול בחולים בבית החולים ובקהילה ומודעים לחלוטין לעומס שמגפת הקורונה משיתה על מערכת הבריאות. איננו מזלזלים בסיכונים לילדים, שיישארו ללא אפשרות להתחסן, גם כאשר יופיעו וריאנטים חדשים. אנו עוקבים מקרוב בשנה האחרונה אחר תחלואת הקורונה בילדים ומנתחים אותה. אנו מודעים היטב לכך שבגל השלישי, ילדים נדבקו יותר, אפילו במהלך הסגר. עם זאת, לשמחתנו הרבה, מרבית הילדים עדיין מוגנים מהשלכות קליניות קשות של הנגיף  וגם מתחלואה נילווית מאוחרת. לא נכון ואף לא מוסרי להטיל עליהם את האחריות להעברת המחלה בקהילה. לאורך כל המגפה הייתה נטיה להתיחס לאוכלוסיית הילדים כקבוצה מאיימת ולסרב להכיר בכך שהם קבוצה פגיעה ונפגעת. אמנם ישנה אפשרות שילדים ידביקו את הסובבים אותם (דוגמת צוות חינוכי ובני משפחה), אך למקבלי ההחלטות היה במשך הסגר האחרון (והסגרים הקודמים) די והותר זמן לגיבוש צעדים להקטנת סיכונים אלו וליצירת שגרה חינוכית הולמת, תוך מתן מענה לצרכים החינוכיים, החברתיים והרגשיים של הילדים ובני הנוער.

למרות שהילדים נפגעים לרוב בצורה קלה ממחלת הקורונה עצמה, הם הפכו לקורבנות הקשים ביותר של ההתמודדות עם הנגיף. חוסר מידתיות זה חייב להיפסק לאלתר. הדבר פוגע בבריאות הציבור עליה אתם מופקדים. אנו, שעוקבים אחר מדיניות הממשלה בשנה האחרונה, לא יכולים עוד לעמוד מנגד לנוכח סדר העדיפויות המעוות, לפיו אישור לטייק-אווי קודם לפתיחת מסגרות החינוך. לילדים, למרבה הצער, אין לובי, אין קול במדיה ואין זכות הצבעה, ומכאן שאינם יכולים להשפיע על גורלם. חובתנו המקצועית לזעוק את שוועתם.

אנו קוראים לממשלת ישראל לפעול באופן מיידי להבטחת סביבה בטוחה ורצף חינוכי שיאפשרו שגרת לימודים עם נוכחות פיזית עד תום המגיפה ולאחריה. בטחון חינוכי הוא חלק אינטגרלי מבטחון לאומי.

על החתום: הצוות הבין תחומי לילדים וקורונה של הדסה והאוניברסיטה העברית, דר' אלכס גיללס-הלל, דר' חגית הוכנר, פרופ' דוד חיניץ, דר' קטיה יז'מסקי, פרופ' אמנון להד, פרופ' אורלי מנור, פרופ' רן ניר-פז, פרופ' אורה פלטיאל, מר ארי פלטיאל, פרופ' רונית קלדרון-מרגלית.

המכתב נשלח ל: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הבריאות יולי אדלשטיין, שר החינוך יואב גלנט ואחרים (בתאריך 7.2.21).

פרסומים בתקשורת -

ידיעות אחרונות:

כלכליסט: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3892438,00.html

חמל מבית וואלה: https://www.hamal.co.il/post/-MT-IIkZWESgzlkoFVWI

103FM: https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=IFFKLM&c41t4nzVQ=ELD

News1: https://www.news1.co.il/Archive/001-D-436917-00.html

בחזית המדע: https://www.bahazit.co.il/%d7%a1%d7%93%d7%a8-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%a4%d7...

בוקרא: https://www.bokra.net/Article-1456189

קראו פחות
אין לימודים. צילום מתוך האתר unsplash, על ידי MChe Lee

נייר עמדה של מומחי בריאות הציבור של האונ' העברית והדסה: תחלואת ילדים בגל ה-3 והשלכותיה על פתיחת מערכת החינוך

28 ינואר, 2021

איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה תחת מגבלות מגפת הקורונה בישראל ובעולם

יום השואה הבינלאומי: איך הקורונה שינתה את הנצחת השואה בארץ ובעולם, בדגש על אנדרטאות השואה ומוזיאונים?

26 ינואר, 2021

קרא עוד
מחקר חדש מהאוניברסיטה העברית בוחן איך מתמודדים מוזיאונים ואנדרטאות להנצחת השואה עם מגבלות מגפת הקורונה, וחושף דרכים מקוריות, חדשות ודיגיטליות להנצחת זיכרון השואה

כמדי שנה ב־27 בינואר יציינו בעולם ובישראל את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים. ביום זה, בתקופה שגרתית, פוקדים מאות אלפי יהודים את אתרי ההנצחה המרכזיים לשואה ולגבורה. מדינות רבות לוקחות חלק בהנצחה, וברחבי העולם קיימים כיום מעל 400 מוזיאונים, אתרי הנצחה ואנדרטאות לזכר השואה. התפשטות נגיף הקורונה (COVID-19) עצרה את היכולת להנציח את השואה בדרכים המקובלות עקב המגבלות המשמעויות שהוטלו בעולם. מגבלות אלה השפיעו במיוחד על אנדרטאות השואה והמוזיאונים, הנשענות על נוכחותם הפיזית של המבקרים. בשנה האחרונה, ציון 75 שנה לשחרור מחנות הריכוז הנאצים, הם נאלצו לסגור מאות תערוכות ואתרי זיכרון, ביטלו אירועים ציבוריים, ואינם יכלו להציע הרצאות, סמינרים או סיורים מודרכים.

בפרויקט מחקר חדשני מטעם האוניברסיטה העברית בוחנים ד"ר טוביאס אברכט-הרטמן ותום דיבון, סטודנט למחקר מתקדם במחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, את האתגרים שעובר תחום ההנצחה. כחלק מהמחקר, שפורסם בידי ד"ר אברכט-הרטמן בכתב העת "Media, Culture & Society" ונתמך על ידי המכון למדעי האדם בווינה (IWM), נבדקו הדרכים בהן מוזיאונים ואנדרטאות התמודדו בשנה החולפת (2020) עם ההנצחה תחת מגבלות הקורונה.

תוצאות המחקר הציגו מגוון רחב ומרתק של פורמטים חדשניים שנראו לראשונה בהקשר של הנצחה, כמו סיורי "לייב" באינסטגרם במחנות ההשמדה, קמפיינים מבוססי Hashtags בפייסבוק ובטוויטר, סרטונים ויראליים ושיחות "זום" עם ניצולים מרחבי העולם. ממצאים אלו מעניינים בייחוד לאור העובדה שעד לפרוץ המגפה, הביעו האנדרטאות והמוזיאונים התנגדות לקדם את פעילויות הנצחת השואה בפלטפורמות הרשתות החברתיות, מתוך חשש ל"מסחור" ועיוות מאורעות השואה.

במחקר המשך, הנערך בימים אלו, עורכים ד"ר אברכט-הרטמן ועמיתו למחקר תום דיבון, סקר מקוון, בו משתתפים 32 מוזיאוני שואה ואנדרטאות מתשע מדינות, במטרה להבין באילו סוגים של פרויקטים דיגיטליים ובאילו פלטפורמות אנדרטאות שואה ומוזיאונים עושות שימוש מאז תחילת המגפה. בנוסף, הם מבצעים ניתוח חזותי של פרויקטים נבחרים של הנצחה דיגיטלית כדי לפענח את הדרכים בהן פרויקטים אלו מאפשרים הנצחה מרחוק.

מהמחקר עולה שמוזיאונים ואנדרטאות מגבירים פעילות דיגיטלית ושמים בה דגש על השתתפות של הקהל בהנצחה. המוסדות מתאימים את תוכן זיכרונות השואה להנצחה דיגיטלית ברשת במגוון פורמטים ובכך מעודדים את הקהל לקחת חלק בתהליך הזיכרון. ישנן אנדרטאות שפותחות פרופילים באינסטגרם וטיקטוק, יוצרות "אתגרים דיגיטליים" עבור הגולשים, ומוזיאונים שפותחים את שעריהם "הדיגיטליים" ומזמינים את המבקרים לאתרים וסיורים חיים. ניסיונות ההנצחה בפלטפורמות החדשות, כמו טיקטוק, מבטאים את רצונם של המוזיאונים והאנדרטאות להגיע אל הדור הרביעי והחמישי לשואה ולחבר אתם לזיכרונות שהולכים והופכים לא רלוונטיים עבורם.

בגזרה המקומית, אנשי אנדרטת השואה הישראלית "יד ושם" הרחיבו את טקס ההנצחה השנתי ביום השואה מהטלוויזיה, גם ליוטיוב. בנוסף, הם יזמו קמפיין להקראת שמות באופן וירטואלי ובו הזמינו את משתמשי המדיה החברתית להקליט את עצמם קוראים את שמות הקורבנות שנרצחו בשואה באמצעות הטלפונים הניידים, ולהעלות את הסרטונים לפייסבוק או לאינסטגרם עם האשטגים ספציפיים. בעזרת היצירה הדיגיטלית המשותפת, אירוע ההנצחה הווירטואלי אפשר לזיכרון השואה להתקיים גם מרחוק ואף ברחבי העולם.

באופן דומה, אנשי אנדרטת מחנה הריכוז "מאוטהאוזן" שבאוסטריה ביקשו מהציבור להעלות תמונות וציורים המנציחים את שחרור המחנה עם ההאשטג "Liberation1945#". התמונות והציורים הופיעו בסרטון שהופץ בכמה ערוצי מדיה חברתית של האנדרטה. בנוסף, אנדרטאות רבות באתרי מחנות ריכוז לשעבר השתמשו בהאשטגים כדי לתייג פרסומים הקשורים לפעילות הנצחה דיגיטלית ואירועים מיוחדים כמו ביקורים וירטואליים. בכך, הפכו ההאשטגים לאנדרטה מורחבת וירטואלית שחיברה בין מספר רב של הנצחות במגוון מקומות היסטוריים ברחבי העולם.

ד"ר טוביאס משתף: "למרות הממצאים, חשוב לציין שהאתרים הפיזיים נותרו חשובים לצורך הנצחת השואה, ולכן נראה שאנו מתקדמים לעבר תרבות הנצחה עתידית משולבת, פיזית ודיגיטלית. כחלק מהמחקר שלנו, יצרנו מאגר של פרויקטים דיגיטליים הקשורים לשואה, הזמינים באופן מקוון. זהו לא רק מקור חשוב למחקר עתידי, אלא גם אוסף של דוגמאות מומלצות למחנכים, אוצרים ואנשי תוכן ממוזיאונים ואנדרטאות השואה ברחבי העולם".

 

לעיון במחקר המדעי: https://journals.sagepub.com/doi/full/10.1177/0163443720983276

 

קראו פחות
dogs. by Anoir Chafik UNSPLASH

הכלב הוא (תמיד) חברו הטוב ביותר של האדם: מחקר מצא כי תקופת הקורונה עודדה אימוץ כלבים

12 ינואר, 2021

קרא עוד
האם היחסים בין כלבים ובעליהם הורעו במהלך משבר הקורונה? האם יותר כלבים אומצו ו/או ננטשו בעקבות התפשטות הנגיף בארץ והתעצמות בעיות כלכליות וחברתיות בקרב בעלי הכלבים? האם כלבים סבלו יותר במהלך משבר הקורונה – עד כדי הופעת בעיות חברתיות חדשות על ידי בעליהם? מחקר שבוצע לאחרונה על ידי חוקרות וחוקרים מהאוניברסיטה העברית, ד״ר ליאת מורגן וד״ר טל רז מביה"ס לרפואה וטרינרית באוניברסיטה העברית, וד״ר בוריס יעקובסון מהשירותים הווטרינרים במשרד החקלאות (נערך במימון מלא של השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות), ופורסם בכתב העת היוקרתי Humanities and Social Sciences Communications מבית nature, ניסה לענות על שאלות אלה ובעיקר לבחון את השפעת הסגר והבידוד החברתי שנכפו על תושבי ישראל על ההתנהגות בעלי הכלבים והכלבים עצמם, ורווחתם האישית.

"הדיווחים על בעלי חיים כנשאים פוטנציאליים של נגיף ה-Covid19, המשבר הכלכלי ובמיוחד הבהלה שנוצרת סביב הנגיף במהלך המגיפה הזאת, עלולים לגרום לעלייה דרמטית בנטישת כלבים", ציינו החוקרים במאמרם. "ההערכה היא שמיליוני חיות מחמד ננטשים מדי שנה בעולם, בלי קשר למגפה הנוכחית. כתוצאה מכך, מספר הולך וגדל של בעלי חיים משוטטים ברחובות חופשיים, המקלטים שמקבלים את אותם בעלי חיים הופכים לצפופים, רווחת חייהם של בעלי החיים נפגעת, והסיטואציה הנוכחית עלולה להוות נטל על משלמי המיסים. יתר על כן, נוצרת בעיה חמורה בכל הנוגע לבריאות הציבור, עקב העברה פוטנציאלית של מחלות זואונוטיות (כגון כלבת) והתקפות על אנשים על ידי בעלי חיים משוטטים".

כדי לבחון את כמות הכלבים שאומצו וננטשו, ואת רווחת בעלי הכלבים בישראל במהלך משבר הקורונה, נעזרו החוקרים בארבעה אמצעים - (1) נתונים שנאספו בין ינואר 2016 למאי 2020 מאתר Yad4, מנוע חיפוש מקוון לאימוץ חיות מחמד בישראל, שד"ר מורגן הינה המייסדת שלו; (2) נתונים שנאספו בין נובמבר 2016 עד מאי 2020 דרך Google Trends לגבי חיפושים אינטרנטיים ברחבי העולם אודות כלבים מאומצים; (3) נתונים שנאספו משאלון מקוון לבעלי כלבים בישראל, שהיה זמין למילוי בין התאריכים 27 במרץ 2020 ל-30 באפריל 2020, במהלך משבר הקורונה והסגר הראשון; (4) נתונים שנאספו משאלון מקוון המיועד לאנשים בישראל שאימצו כלבים ממקלטים במהלך משבר הקורונה, והיה זמין למילוי בין ה-20 במאי ל-25 במאי 2020 – ממש לאחר סיום הסגר בישראל.

ניתוח הנתונים מאתר Yad4 נעשה באמצעות שימוש ב-Google Analytics. ממצאי הבדיקה התברר כי ככל שההגבלות החברתיות היו החמירו במהלך מגפת הקורונה בישראל, מספר המאמצים הפוטנציאליים (אנשים המעוניינים לאמץ כלב), כמו גם מספר מאמצי הכלבים גדל משמעותית. זאת ועוד, מבדיקה לגבי כמות הכלבים שננטשו, דרך האתר, התגלה כי לא חל שינוי משמעותי לעומת החודשים שלפני התפרצות הקורונה בארץ. "מספר הכלבים שפורסמו באתר, המייצג את מרבית הכלבים הנטושים בישראל, לא השתנה באופן משמעותי לאורך שנות הבדיקה, כולל במהלך תקופת מגיפת הקורונה. מאידך, אימוץ כלבים השתנה דרסטית לעומת תקופות קודמות, במיוחד לאחר שאובחן המטופל הראשון ב-COVID-19 בארץ, ואף במידה נוספת במהלך הסגר", הוסבר במאמר.

כך, לדוגמה, בתקופה שבין אבחון חולה הקורונה הראשון בארץ ועד תחילת הסגר הראשון המספר ממוצע הבקשות לאימוץ שהוגשו באופן מקוון היה 31.1 בקשות ליום בממוצע, במהלך הסגר המספר הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים היה 111.3 בקשות ביום; ובמהלך הפתיחה ההדרגתית לאחר הסגר בחודש מאי הוגשו 73 בקשות אימוץ ליום. עם זאת, לפני התפרצות נגיף הקורונה בסין, הרבה לפני הבהלה העולמית, המספר היומי הממוצע של בקשות לאימוץ כלבים עמד על ​25.7 בקשות ביום בלבד.

מספר המבקרים היומי באתר Yad4, מאז נודע על החולה הראשון ב-COVID-19 בישראל ועד לסיום הסגר הראשון, היה גבוה משמעותית בהשוואה לתקופות לפני פרוץ מגיפת הקורונה. לדוגמה, המספר המוחלט של ביקורים מקוונים בחודש אפריל 2020 היה 221,959 ביקורים, בהשוואה ל-72,703 בחודש אפריל 2019, ו- 91,920 ביקורים באוקטובר 2019 – שהוא החודש שנחשב לעמוס ביותר מבחינת טראפיק (תנועת גולשים) באתר Yad4. זאת ועוד, על פי נתוני Google Trends, חיפושים מקוונים ברחבי העולם אחר המילים "אימוץ כלב" היו גבוהות משמעותית בתקופות ההתפרצות הקורונה בסין ולאחריה, בעיקר בתקופות שבהן מדינות בעולם הכריזו על סגרים, דבר המצביע על כך שלא מדובר רק בתופעה מקומית.

אפשרות נוספת העומדת לרשות הציבור באתר Yad4 הייתה למלא בקשה לשמש כמשפחת אומנה, כחלופה לאימוץ. לפני הקורונה, הביקוש למשפחות אומנה בקרב ארגוני בעלי חיים היה גבוה במיוחד, אך מספר המשפחות האומנות הזמינות היה נמוך מאוד. למעשה, הארגונים נעזרו בכל המשפחות שהיו זמינות. בתקופת המגיפה, מהדיווחים הראשונים להתפשטות נגיף ה-Covid-19 בסין ועד לאחר סיום הסגר הראשון בישראל, מספר המשפחות האומנות שהצטרפו לרשימת המשפחות הפנויות לאימוץ היה גבוה לעומת הביקוש, כשהכמות עלתה בהתמדה לאורך הזמן. על פי תוצאות המחקר, בזמן התפרצות הקורונה בסין, 226 משפחות אומנה הפכו זמינות וביקשו לקבל כלבים לאומנה, כשבסוף חודש אפריל האחרון היו לא פחות מ-844 משפחות אומנה זמינות לאימוץ כלבים.

השאלונים המקוונים, שהועברו על ידי צוות המחקר לאנשים שאימצו כלבים במהלך משבר הקורונה, נכתבו בשפה העברית והתבססו על מיקוד לקבוצת מגיבים שהוגדרה מראש, ברמת דיוק גבוהה, המאופיינת בתחומי העניין שלהם והתנהגותם המקוונת (למשל, משתמשים שקונים באינטרנט מזון לכלבים או מבצעים חיפושים לקבלת מידע כללי על כלבים). החוקרים נעזרו ברשתות החברתיות כדי להפיץ את הסקר שלהם. מתוך 508 מגיבים, 312 מהנשאלים הצהירו כי אימצו כלב/ים במהלך משבר הקורונה (בחודשים ינואר – מאי), כשמתוכם 38.5% הצהירו כי שקלו לאמץ כלב במשך זמן רב כשמבחינתם זו הייתה הזדמנות טובה לנצל את הסגר לאמץ חיית מחמד, 37.8% מהם ציינו כי תכננו לאמץ כלב ללא כל קשר למגיפת הקורונה; 8.0% ציינו כי הם מרגישים בודדים ו/או לחוצים והאמינו כי בעלות על יצור חי עשויה לסייע למצבם; ו-9.3% שמעו על נטישת כלבים בתקשורת וחשו שזו תקופה טובה לאמץ כלבים כדי להצילם. רק 8 משתתפים, שאימצו כלב במהלך המגפה (2.6%), החזירו או ויתרו על הכלב שלהם או ציינו כי שקלו לנטוש אותו בשאלון.

על מנת לחקור את הקשר בין איכות חייהם של הבעלים וכלביהם בתקופת הקורונה, הופץ שאלון מקוון נוסף לבעלי כלבים, גם הוא בשפה העברית, באמצעותו נבחנו שאלות הנוגעות לרווחתם בעלי הכלבים, כמו גם רווחת הכלבים עצמם. נכללו שאלות כמו השפעת המגפה על רמות הלחץ והמצב הכלכלי של בעלי הכלבים, רמת הדאגה שלהם לבריאותם והתפיסות שלהם בנוגע לרווחת הכלב שלהם ולהתנהגותם תחת הסגר. החלק המעניין בשאלון נוגע לבקשה לציין בעיות התנהגות חדשות שהופיעו אצל הכלבים מאז פרוץ המגיפה בישראל, והאם המשיבים שקלו לוותר על הכלב שלהם בשל כך. מספר המשיבים שזיהו בעיות התנהגות בכלב/ים שלהם היה נמוך (11.6% מבעלי הכלבים), כמו גם מספר האנשים ששקלו לוותר על הכלב/ים שלהם (1%). "אנחנו משערים כי לבעלי הכלבים היה יותר זמן לבלות עם הכלב שלהם במהלך הסגר, מה שעשוי היה להקל על פיתוח היחסים ביניהם. עם זאת, השערה זו מצריכה בדיקה מחקרית נוספת לאורך טווח", נכתב במאמר המדעי.

"לסיכום, המחקר שלנו מצביע על כך שככל שהבידוד החברתי החמיר במהלך מגפת הקורונה, כך גובר העניין באימוץ כלבים", ציינו החוקרים בסיום מאמרם. "שיעור האימוץ עלה משמעותית במשבר, בעוד שנטישת הכלבים כמעט לא השתנתה לעומת תקופות קודמות להופעת וירוס הקורונה. הממצאים מציגים את היתרונות הפוטנציאליים של יחסי אדם וכלב במהלך מגיפת ה-COVID-19. אנו משערים שבעלות על כלב עשויה אפילו למנוע התפתחות של הפרעות דחק פוסט-טראומטיות (PTSD) הנגרמות כתוצאה מהמגיפה או לפחות להקל על ההתמודדות איתה, ברגע שהיא התרחשה. לאחר התפרצות ה-SARS בשנת 2003, שעשויה להיות שוות ערך מבחינות בריאותיות וחברתיות למגפת ה-COVID-19, דווח כי חולים רבים סבלו מהפרעות דחק פוסט-טראומטיות. ידוע כי לכלבים יש השפעה חיובית על הטיפול ב-PTSD. לפיכך, זהו כיוון מחקר עתידי חשוב".

---

לקריאת המאמר המדעי: https://www.nature.com/articles/s41599-020-00649-x

לפרסומים בתקשורת

וואלה - https://finance.walla.co.il/item/3411003

ישראל היום - https://www.israelhayom.co.il/article/837965

ynet - https://www.ynet.co.il/laisha/article/ryteqp1fd

פורטל הכרמל והצפון - http://www.karmel.co.il/%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/%d7%aa%d7%a7%d7%9...

קראו פחות
prof._lee_mordechai

ד"ר לי מרדכי במחקר חדש: כך מצליחים להפוך את מגיפת הקורונה לגרסה שנייה של "המוות השחור"

11 ינואר, 2021

קרא עוד

חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת מרילנד בחנו במחקר חדש כיצד אנו נוטים לפרש באופן קיצוני את ההשפעות של מגפות בעבר ובהווה, ועד כמה קל לנו לקשר בינם לבין אירועים היסטוריים אחרים כדי ליצור דרמה ואקשן, ולהאדיר פנדמיות שלא לצורך

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%A4%D7%94_%D7%94%D7%9...

צמד החוקרים ד"ר לי מרדכי מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים והפוסט דוקטורנט מריל אייזנברג מה-The National Socio-Environmental Synthesis Center באוניברסיטת מרילנד שבארה"ב, גילו שפרשנויות מהמאה ה-19 לגבי מגפות בעולם העתיק ממשיכות לעצב את התפיסה המודרנית שלנו, על פיה פנדמיות גורמות בהכרח למוות המוני ושינויים היסטוריים רחבי טווח. המחקר, שמפורסם כעת בכתב העת היוקרתי American Historical Review, מסביר כי מסביבות שנת 1900 חוקרים פירשו שורה של התפרצויות מקומיות בעולם העתיק כפנדמיה נוראית אחת, שאותה תיארו כאירוע היסטורי מסיבי שהוביל לסוף העולם העתיק.

שני ההיסטוריונים הצביעו במחקריהם הקודמים על היעדר ההוכחות לטענה שהפנדמיה היוסטיניאנית הרגה עשרות מליוני אנשים מסביב לים התיכון, והובילה לשינויים היסטוריים דרסטיים בין המאות השישית לשמינית. הפרשנות הלא-ביקורתית שניתנה לפנדמיה ממשיכה לעוות עד היום, לטענת החוקרים, את הציפיות שלנו מפנדמיות קשות, בנות זמננו. לאורך מאה השנים האחרונות, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג, החברה המודרנית הפנימה מודל שרואה במחלות מסוימות – כמו למשל ה'דבר' – כפנדמיות פוטנציאליות שעשויות לגרום למוות המוני בקנה מידה היסטורי ברמת ה'מוות השחור', שהרג בין רבע לחצי מאוכלוסיית אירופה בימי הביניים. כשאנחנו משתמשים במודל כזה, אנחנו נוטים לפרש באופן קיצוני הן את ההשפעות של מגפות היסטוריות בעבר והן את ההשפעות האפשריות של מגפות בהווה, כפי שראינו בתחילת משבר הקורונה.

כמקרה בוחן, ד"ר מרדכי ואייזנברג עקבו אחרי המחקרים על הפנדמיה היוסטיניאנית וגילו שחוקרים החלו לשים לב אליה בסוף המאה ה-19, בזמן מגפת הדבר העולמית. כדי להמחיש את הסכנה הפוטנציאלית במגפה זו וכדי לשכנע מקבלי החלטות שדרושות פעולות נחרצות, רופאים ומדענים החלו להדגיש את ההשפעות של מחלות דומות בעבר. היחלשות מגפת הדבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 נחשבה להוכחה שהרפואה המודרנית הצליחה לנצח את מגפת הדבר, ולמנוע השפעות קטסטרופליות כמו אלו להם גרמה בעבר.

אלא שבמקביל הפרשנות המחקרית לפאנדמיה היוסטיניאנית הלכה והקצינה לאורך המאה ה-20 – עד שהגיעה לתאר מצב של פנדמיה שנמשכה כמאתיים שנה, הרגה עשרות מליוני אנשים והשפיעה על שטח עצום מאנגליה ועד אתיופיה. למרות מיעוט העדויות התומכות בהסברים כאלו, ככל שהפנדמיה גדלה כך ההשפעות הפוליטיות החברתיות והתרבותיות שיוחסו לה גדלו. לאחרונה נטען שהפנדמיה הזאת מסבירה אפילו אירועים היסטוריים גדולים עוד יותר, כמו למשל נפילת האימפריה הרומית או עליית האיסלאם, שלא בצדק.

ההנחות המוקדמות של חוקרים שבחנו פנדמיות בעבר, לגבי ההשפעות הקיצוניות להן פנדמיות כאלו היו עשויות לגרום, השפיעו באופן משמעותי על השאלות שאותן שאלו במחקריהם, טוענים ד"ר מרדכי ואייזנברג. כלומר, התפיסות המוטעות מראש עשויות להשפיע בצורה שלילית על מחקריהם השונים. אותן ההנחות גם ממשיכות להגדיל את החששות שלנו ממגפות במאה ה-21, כפי שראינו במקרים של שפעת העופות, שפעת החזירים וכמובן עכשיו גם הקורונה. הנחות אלו מסבירות מדוע אנחנו כל כך חוששים ממגפות היום ולמה התייחסנו לקורונה כ"מוות שחור" נוסף.

"המסר שלי הוא שאסור ליפול לפרשנויות-כזב שנוצרות סביב הפנדמיות", מסכם ד"ר מרדכי. "במקום לבדוק את מה שקרה במגפות בעבר או בהווה, אנחנו פשוט מניחים מה אמור לקרות במהלכן ובסופן, בלי להתבסס על נתונים אמיתיים או מדויקים או ממצאים ברורים. תגובות עתידיות למחלות מדבקות צריכות להתבסס אך ורק על הראיות והנסיבות הקשורות למקרה ספציפי – ולא על הנחות מוקדמות מהעבר שעשויות להיות לא מדויקות".

לפרסום המדעי:https://academic.oup.com/ahr/advance-article/doi/10.1093/ahr/rhaa510/604...  

לפרסום בתקשורת: https://www.ynet.co.il/environment-science/article/HJBd5ndRw

קראו פחות
covid-19 vaccine stock photo by hakannural, from UNSPLASH

החיסונים לקורונה כבר כאן - ומה עם חיסון למגפת השנאה?

6 ינואר, 2021

האתגר שנשות ואנשי חינוך נדרשים אליו בימים אלה הוא עצום. הם מתמודדים עם עומס עבודה חריג, עדכון בלתי פוסק של מערכות, למידה בזום, מאמצים כבירים למנוע נשירה ומתן מענה לאינספור מצוקות. במציאות משברית זו, כל נושא או תחום שאינו נתפס כדחוף נדחק להמתנה עד לחזרה המיוחלת לשגרה. כשהכול דחוף ובוער, מי יכול להקדיש זמן לנושאים שנתפסים כמותרות, ראויים ככל שיהיו?

img

פרופ' דורון גזית, מצוות חוקרי הקורונה באונ' העברית, בראיון נרחב: "יש פה וירוס שמדבק יותר ועובר 'טוב יותר' דרך הילדים"

31 דצמבר, 2020

מה משמעות המוטציה מבחינת השפעתה על מהלך המגפה ועל ההתמודדות אתה? האם מתחילה פה סוג של מגפה חדשה, ועד כמה היא צריכה להדאיג אותנו?

Doctors performing surgery. unspalsh

מחקר ישראלי חדש חושף ממצאים מדאיגים על שכיחות הפרעות קצב לב אצל חולי קורונה

31 דצמבר, 2020

ד"ר משה רב-אחא, ד"ר אמיר אורלב וד"ר יואב מיכוביץ מהאונ' העברית והמרכז הרפואי שערי צדק מצאו קשר מובהק בין קורונה לבין הפרעות קצב לב, וחשפו לראשונה את הדרך המהירה ביותר עבור רופאים לאפיין מי חולה בסיכון גבוה ומי נחשב בסיכון נמוך, כדי להקל על מערכות הבריאות בגלי תחלואה קשים

פרופ' נחמיאס

תרופה לקורונה? נתונים קליניים ראשונים מאששים את התוצאות של פרופ' יעקב נחמיאס לגבי יעילות תרופות ממשפחת הפיבראטים נגד הקורונה

21 דצמבר, 2020

כפי שפורסם ביולי האחרון, פרופ' יעקב נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה באוניברסיטה העברית, הצליח לפצח את מנגנון השכפול של נגיף SARS-CoV-2 בתאי ריאה אנושיים, שמשתלט על מנגנון חילוף החומרים של התאים ומונע מהם פירוק שומנים באופן יעיל. בהמשך, איתר פרופ' נחמיאס תרופה בשם Fenofibrate (Ticor), תרופה מוכרת שמאושרת לשימוש על ידי ה-FDA משנת 1975 וייעודה לטיפול ברמות גבוהות של טריגליצרידים בדם. התרופה מאיצה את פירוק השומנים  בתאי הריאה, ובכך עוצרת את התפתחות המחלה.

האוטובוס בדרכו ליעד

"תואר עד הבית": ביה"ס למנהל עסקים באוניברסיטה העברית במיזם יצירתי וייחודי להענקת תעודות סיום התואר

21 דצמבר, 2020

מאות עוברים ושבים שגדשו ביום שישי (18.12) בצהריים את פארק צ'ארלס קלור בחוף הדרומי של תל אביב, נתקלו במחזה משונה.

קרא עוד
באמצע הרחוב נעצר אוטובוס שנשא את הסמל והצבעים של האוניברסיטה העברית, ומתוכו יצאו מספר חברי סגל. הם חצו את המדשאה, ניגשו לאחת המשפחות שישבה על שמיכה דקה, נהנתה ממזג האוויר הנעים וערכה פיקניק - ופנו לאישה הצעירה שישבה שם. "רותם? מזל טוב. בשעה טובה. אנחנו שמחים להעניק לך את תעודת סיום התואר השני במנהל עסקים, בהצטיינות!", הודיעה ד"ר רננה פרס, סגנית הדיקן בבית הספר למנהל עסקים, לצעירה המופתעת.

הטקס הזה, שחזר על עצמו באותו יום ביישוב בית חורון, בכפר האורנים שליד מודיעין, בגבעתיים ובמקומות שונים ברחבי תל אביב, וימשיך גם בשבועות הקרובים בימי שישי הוא חלק ממיזם יצירתי וייחודי שיזמו מרצי ועובדי בית הספר למנהל עסקים "תואר עד הבית". בראש המיזם עומדת ד"ר פרס, שיצאה אל השטח כדי לחלק את התארים. בגלל אילוצי הקורונה, סטודנטים שסיימו את התואר הראשון במנהל עסקים או חשבונאות, ומסיימי ה-MBA לא זכו לחגוג השנה את טקס הסיום המסורתי טקס הסיום המסורתי. בביה"ס למנהל עסקים שם הם לומדים הוחלט כי אם הסטודנטים לא יכולים להגיע לטקס – המרצים עצמם יגיעו לביתם או למקום מפגש כדי להעניק להם אישית את התואר.

במהלך סדרת המסעות, שהחלה כאמור ביום שישי, יצא אוטובוס מקושט וצבעוני מטעם האוניברסיטה למסלולים שונים ברחבי הארץ. על האוטובוס היו דיקנית בית הספר למנהל עסקים פרופ' ניקול אדלר, מרצים ומרצות, עובדי בית הספר, וצוות צילום. הסטודנטים התבקשו להתארגן בקבוצות קטנות, כדי לשמור על כללי התו הסגול, ולתאם זמן ומועד הגעה. התחנה הראשונה של האוטובוס הייתה בישוב בית חורון שעל כביש 443. היעד – אסף ברקוביץ, שמסיים תואר שני במנהל עסקים. הסטנדאפיסטית תמרי שחר, שהתלוותה לסיור ושימשה כמנחת התכנית האמנותית חיברה שיר אישי ומיוחד לכבודו, ובעקבותיה נכנסו חברי הסגל להענקת התעודה. ברקוביץ, עורך דין ורואה חשבון, לא הסתיר את התרגשותו. "אשתי, אלומה שנמצאת פה אתי, והילדים – כולם רצו להיות בטכס, והצטערנו שלא היה טכס רשמי ומרכזי. אבל בדיעבד, לא יכולתי לבקש סיום מוצלח יותר. כאן, במקום בו אני גר, מוקף בבני המשפחה", סיפר. 

פרופ' ניקול אדלר, דיקנית ביה"ס למנהל עסקים, סיפרה שהיוזמה נתנה לסגל בית הספר את האפשרות להכיר את הסטודנטים במקומות בהם הם חיים: "תמיד ידעתי שהסטודנטים שלנו חכמים ומיוחדים, ושהתקופה שלהם אצלנו היא משמעותית ומיוחדת עבורם, אבל אני חושבת שרק עכשיו הבנתי כד כמה. לראות אותם מחגים לנו בכל מקום, מתכוננים ומתרגשים, לראות את המגוון העצום ממנו הם מגיעים ולראות, על הדרך את המדינה היפה שלנו – זאת זכות והתרגשות".

ד"ר רננה פרס הוסיפה וסיפרה: "רצינו לייצר הזדמנות להיפרד מהסטודנטים שלנו באופן אישי, ולהעניק להם את ברכת הדרך. קשה היה לנו לחשוב שתעודת הסיום, שמסמלת שיא בחיים של הסטודנטים הצעירים והמוכשרים שלנו תישלח אליהם בדואר. לכן החלטנו, שאם הם לא יכולים להגיע אלינו - אנחנו נגיע אליהם. עודדנו אותם להזמין בני משפחה וחברים לאירוע – עד עשרה אנשים בחלל סגור, ועשרים בשטח פתוח. הסטודנטים שלנו הם הנכס היקר ביותר שלנו - בכל מקום בו הם נמצאים ורוצים אותנו, הם ומשפחותיהם, קבוצת חברים, או אפילו סטודנט אחד - אנחנו שם בשבילם".

תמונות: רן ברטוב, האוניברסיטה העברית.

 

פרסומים בתקשורת:

https://www.ynet.co.il/environment-science/article/rkdTinahP

https://www.themarker.com/blogs/ariella-danielli/BLOG-1.9368598

 

קראו פחות