2. דוקטורנטים שחונכו והוכשרו לעבודה עצמית בלבד יתקשו לעבוד בצוותי מחקר לאחר תקופת הכשרתם. שינוי דפוסי הלימוד והחונכות של דוקטורנטים מבטיח הכשרה טובה יותר לחיים שאחרי הדוקטורט. עבודה קבוצתית עשויה לתרום להעשרת המחקר, לשיתופי פעולה וקשרים, להפחתת התלות החד-צדדית במנחה ולהחלשת תחושת הבדידות המאפיינת את התקופה. חיזוק הלמידה הקבוצתית עשוי לקדם את ההישגים המחקריים של תלמידי המחקר שלנו.
3. האוניברסיטה העברית עושה מאמץ להתמודד עם "סינדרום הדוקטורנט הבודד". תלמידי המחקר באוניברסיטה יכולים לקחת חלק במאות פורומים, סמינרים וכנסים מחלקתיים ודיסציפלינריים המתקיימים בקמפוס ושלוחותיו במהלך שנת הלימודים. אנו מאמינים בהעשרת תלמידי המחקר בתחומים רחבים יותר מאלו הנוגעים במישרין לנושא המחקר שלהם; בנוסף, יכולים דוקטורנטים לקחת חלק בסדנאות שונות הנוגעים בהיבטים המקצועיים של כתיבת מחקר. לרבים מתלמידי המחקר יש אפשרות להיפגש בפורום דוקטורנטים במסגרת המחלקות, הפקולטות ובתי הספר. עם זאת, כל האפשרויות הללו הן כלליות ואינן מלוות את תלמידי המחקר באופן אישי בכתיבתם ובהתקדמותם במחקר. קבוצות הכתיבה, הלימוד והמחקר המוצעות מצופות לענות על צרכים אלה.
4. תהליך לימוד מוצלח לדוקטורט דורש ממד חברתי משמעותי. נאמר תדיר כי ללא קמח אין תורה אבל גם ללא חברותא אין תורה. מפגשים חברתיים אקדמיים מאפשרים סיעור מוחות, תמיכה, דרבון, ביקורת, דיון, מחויבות והיכרות עם אנשים ועולמות מחקריים שונים; ובשל כך, גם שיפור פרקטיקות למידה, ביטוי וחשיבה מחקרית. תמיכה מקצועית ברמת הקמפוס עשויה לאפשר בנייה והעצמה של רשתות מקצועיות שילוו את הסטודנטים לאחר סיום תקופת הכשרתם. צעד ראשון לקידום חשיבה מעין זו נעשה באמצעות פרויקט "לימוד בחברותא"